א אף ע"פ שהנותן נותן בסתם אנו הולכים אחר אומד הדעת:
ב כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאנו אומדין דעתו שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבם לאחרים:
ג וכתב הרמ"ה ז"ל וה"ה נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעלי חוביו או מפני אויביו ואח"כ עשה פשרה עם בעלי חוביו ואויביו או שמתו אם נתברר שלא כתב מתנה זו אלא מחמת כן הואיל ונדחה השעה מפניו והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה ודומה לשכ"מ שכתב כל נכסיו מחמת שהוא סובר למות ואם עמד מחליו חוזר בו וה"ה נמי בבריא כיוצא בזה דההוא דמי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים איירי בבריא והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בשכ"מ אבל בבריא אפילו בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק נפשיה ויהיב לאחריני לבריה נמי שביק:
ד וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו לא שנא בריא ולא שנא שכיב מרע לא קנה שלא נתכוין אלא לעשותו אפוטרופא על שאר הבנים כדי שיכבדוהו ואפילו הוא קטן המוטל בעריסה:
ה בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכיב מרע ודוקא בכותב לבן בין הבנים אכל אם כותב כל נכסיו לבתו בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים אלא בנות הוי מתנה וכן אם כתב לאח בין האחים או לאחד משאר היורשים קנה לדעת רב אלפס אבל לדעת א"א הרא"ש ז"ל בת בין בין הבנים בין בין הבנות לא קנתה וכ"כ הרמ"ה וכתב עוד בן בין הבנות היכא דחזיין למשקל מזוני וכתב כל נכסיו לבנו אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קני אי לא קני מסתברא אע"ג דקני לא מפקינן לבנות מזוני דידהו:
ו וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד הא דאמרינן ככותב כל נכסיו לבנו שלא עשאו אלא אפוטרופא דוקא שלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו כקנין קנה כיון שיפה כחו בקנין דכותב דוקא קאמר ונראה דאיירי במייפה כחו דאמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפילו הכי לא קנה:
ז ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי ואינו מייפה את כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפוטרופא בדרך הקנאה וחיישינן שמא לא גמר לעשותו אפוטרופא אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך יזכה יחזיק במתנה אפילו הכי לא עשאו אלא אפוטרופוס דכל יפוי כח שכתב לא הוי אלא כדי דלישתמעון מיליה טפי:
ח ומיהו אם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס או שפירש בשטר ויהא רשאי למכור ולתת לאחרים קנה ע"כ:
ט ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר האחר קנה החצי ובנו הוי אפוטרופוס בחצי לא מיבעיא אם כתב החצי לאחר תחילה והשאר לבנו דהוי אפוטרופוס דבשעה שכתב לבנו הוי כל נכסיו אלא אפילו כתב לבנו ולאחר בבת אחת חשבינן ליה כותב כל נכסיו לבנו כיון שלא שייר כלום בנכסים אחר מתנת בנו ודוקא שכותב כל נכסיו לבנו ולפלוני אבל אם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לפלוני מדהוה ליה למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא עשה כן אלא הקדים לבנו במתנתו לבנו נמי הוי מתנה והוה ליה כנותן לבנו המקצת תחילה ואח"כ השאר לאחר ואם כתב שני שלישי נכסי לבני והשליש לאחר הוי ככותב כל נכסיו בבת אחת לבנו ולאחר אע"פ שהקדים לבנו תחילה משום דלא הוה מצי למיכתב כל נכסי לבני ולפלוני דאז הוי משמע חצי לבני וחצי לפלוני: ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהם הן אפוטרופין ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון הוי מתנה והשני הוי אפוטרופא על החצי לכל הבנים ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחין:
י הכותב נכסיו לשתי נשיו הוי דינא ככותב לשני בניו וכותב לאשתו ובנו כתב ה"ר ישעיה דתרוייהו הוי אפוטרופסין וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלאשתו הוי מתנה ובנו אפוטרופוס וכן כתב הרמ"ה:
יא ודוקא בכותב כל נכסיו אבל אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלים הוי מתנה בין ששמע שמת בנו וכתב לאחרים בין בכותב נכסיו לבן בין הבנים:
יב וכן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס:
יג והכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה:
יד והכותכ כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב מוקדם הפסידה כתובתה:
טו ושטר הברחה ושכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מהבנים בכל אלו אזלינן בתר אומדנא ובספר אבן העזר ביארתיו היטב:
טז כתב הרמב"ם ז"ל כל הנותנין כל נכסיהן כשתבטל המתנה ויחזירו כל הנכסים לבעליהם הראשונים אין מקבל המתנה מחזיר הפירות שאכל:
יז שאפילו הנותן מתנה בפירוש ע"מ להחזיר לזמן הקצוב אוכל הפירות עד זמן הקצוב:
א סָעִיף א (ב) אף על פי שהנותן נותן בסתם אנו הולכים אחר אומד הדעת כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו וכו' ברייתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קמו:) אליבא דר"ש בן מנסיא והרי"ף והרא"ש גורסים אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא והכי איתא בהדיא בגמרא בפרק י"נ וכתב הרשב"ם בפרק ו' מהלכות זכייה לפיכך אי שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין מתנתו קיימת:
ב סָעִיף ג וכתב הרמ"ה וה"ה נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח וכו' והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בשכ"מ אבל בריא אפי' בא בנו מתנתו קיימת וכו' נראה דמ"מ דינו של הרמ"ה בבריא שכתב נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח וכו' הרמב"ן נמי מודה בה ולא אתא לאיפלוגי אלא בההיא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים לומר דלא איירי אלא בשכ"מ. והר"ן בפרק מי שמת הביא דברי הרמב"ן וכתב עליהם איפשר אף לפי דבריו ז"ל דאפילו בבריא איתא כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה דבכה"ג לא שביק נפשיה או אפשר דאפילו בכה"ג נמי שביק נפשיה מיקרי כיון שהוא מסלק כחו מנכסיו שלא יוכל למכור אותם עכ"ל:
ג סָעִיף ד וכן הכותב נכסיו לא' מבניו ל"ש בריא ול"ש שכ"מ לא קנה שלא נתכוין אלא לעשותו אפוטרופא על שארהבנים כדי שיכבדוהו ואפילו הוא קטן המוטל בעריסה בפרק י"נ (קלא:) א"ר יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופא בנו הקטן מאי איתמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אפילו בנו קטן המוטל בעריסה בעי רבא בבריא היאך בשכ"מ הוא דניחא ליה דלישתמעון מיליה אבל בבריא הא קאי הוא או דלמא בבריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא ולא איפשיטא וכ' הרי"ף ולקולא עבדינן ולא עשאה אלא אפוטרופא וכן פסק הרא"ש ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' זכייה הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו בין שהיה בריא בין שהיה שכ"מ אפי' היה בן קטן המוטל בעריסה לא עשהו אלא אפוטרופא והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו אומדן דעת הוא שלא נתכוין אלא להיות אחיו נשמעים לו ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין זכה הבן במתנה עכ"ל והא דאם שייר כל שהוא וכו' זכה הבן במתנה כתבו רבינו בסוף הסי' ושם יתבאר בס"ד: וכתב הר"ן אהא דמסקינן דבנו אפי' קטן ומוטל בעריסה אפוטרופא שווייה כתב הרז"ה דדוקא בצריכים אפוטרופוס כגון קטן בין הבנים הקטנים או דליתנהו הכא הא בגדולים ואיתנהו הכא מתנה גמורה היא והרשב"א ז"ל מסתפק בדבר עכ"ל ואני מצאתי להרשב"א שכ' בתשובות שאין דברי הרז"ה מחוורים והביא ראיה לדבר לסתור דברי הרז"ה וה"ה בפ"ו מה' זכייה כ' על סברת הרז"ה וליתא וכן הסכימו ז"ל דבכל גווני לא קנה עכ"ל:
ד סָעִיף ה ומ"ש רבינו בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ ודוקא בכותב לבן בין הבנים וכו' שם כתב הרא"ש ז"ל על הא דאמרינן שהכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא וא"ת והא פסקינן כרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים ורשב"א תירץ דבלשון ירושה ודאי קני כדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ובלשון מתנה אזלינן בתר אומדנא דנתכוין לאפוטרופא דשייך ביה נמי לשון מתנה ור"ח תירץ דהתם באומר והכא בכותב ולא מסתבר וכי הורע כחו בשביל הכתיבה וקצת יש ליתן טעם דכתיבה מכוין לאפוקי קלא כדי לאחשוביה כדי שיכבדוהו ועוד תירץ דהכא מיירי בכל הנכסים ורבי יוחנן לא אמר אלא כשריבה לאחד ומיעט לאחד וקשה מהא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה וא"ל ר"נ אימא הלכה כר"י וכו' אלמא בכל הנכסים ובכותב נמי אמר דלא עשאה אפוטרופא ולתירוץ רשב"ם ניחא דכיון דראוי ליורשו אע"ג דאמר נכסי לך הוי כאילו הזכיר ירושה ומצינו למימר דרב הונא איירי בבת בין הבנות ובאח בין האחים אבל בן בין הבנים עשאו אפוטרופא וכן אוקמה רב אלפס ז"ל. ומ"ש בת בין הבנות הוי מתנה לא ידענא מנא ליה דמשמע מדמיבעיא ליה בבת אצל הבנים אלמא דבת בין הבנות פשיטא ליה דהוי כבן בין הבנים ועוד מצינו למימר דהא דקאמר ר"י בן ברוקא דקני בלשון ירושה מיירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופא אלא רוצה שיירש עכ"ל וז"ל רב אלפס פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא וכו' ומפרשי רבנן דוקא כותב אבל אמר יירשני בני שפיר דמי וירית דקיי"ל כר"י בן ברוקא ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי לירשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה וא"ל ר"נ גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר"י בן ברוקא אימא הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא דשמעתיה כרבי יוחנן בן ברוקא אזלא דש"מ דאמר ר"י בן ברוקא אפילו בכותב למי שראוי לירשו דבריו קיימים ההיא בשאר יורשים כגון בת בין הבנות ואח בין האחים אבל בן בין הבנים בכתיבה לא עשאו אלא אפוטרופוס כדקאמר שמואל ודרב הונא לא פליוא עליה ולא פליגא נמי אדרבי יוחנן בן ברוקא אלא כל חדא וחדא קיימי באנפי נפשה ולא פליגי אהדדי ואי אמרת בנו מ"ט לא קני בכתיבה אלא אמרינן אפוטרופוס הוא דשווייה וכולהו יורשים קנו הא מילתא כבר אמרינן עלה בגמרא דהלכתא בלא טעמא היא ולית לן אלא מאי דאמרו רבנן עכ"ל ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות זכייה כדברי הרי"ף דלא אמרו דלא עשאו אלא אפוטרופא אלא בכותב לבן בין הבנים אבל אם כתב לבן בין הבנות או לבת בין הבנות או לאחד מן היורשים בין שאר היורשים אע"פ שלא שייר כלום מתנתו קיימת וכתב ה"ה כתוב בהלכות פרשי רבנן דוקא כותב אבל שכ"מ שאמר יירשני פלוני בני קנה הכל דקיי"ל כר"י בן ברוקא וכו' והרב ן' מיגא"ש נחלק עליהם ואמר דל"ש כותב ל"ש אומר אלא ההיא דר"י בן ברוקא בשבירר דבריו דלהקנאה גמורה איכוין ורב יהודה בשלא בירר והמחבר הביא מימרא כפשטה עכ"ל: והשתא מ"ש רבינו בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ היינו מה שתירץ רשב"ם דהא דאמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס כשכתב לו בלשון מתנה ודר"י בן ברוקא כשכתב לו בלשון ירושה ולשון ירושה לא שייך אלא בשכ"מ:ומ"ש ודוקא בכותב לבן בין הבנים אבל אם כותב כל נכסיו לבתו וכו' הוי מתנה שם בגמרא איבעיא להו בת אצל הבנים מהו רבינא אמר לא קנה רב עוירא אמר קנה וכתב הרא"ש והלכה כרבינא ורב אלפס לא גריס בת אצל הבנים ולפי גירסתו כ' דבת בין הבנים הוי מתנה:ומ"ש רבינו דבין שיש לו בנים בין שאין לו בנים כ"א בנות הוי מתנה וכן אם כתב לאח בין האחים וכו' כן נראה מדברי הרי"ף שלא אמרו אלא בכותב לבן בין הבנים הוי הלכתא בלא טעמא אבל בכותב לאחד משאר יורשים קנה:ומ"ש אבל לדעת א"א הרא"ש ז"ל בת בין בין הבנים בין בין הבנות לא קנתה כבר כתבתי דגריס איבעיא להו בת בין הבנים מהו ופסק כרבינא דאמר לא קנה וכתבתי שכתב על דברי רב אלפס דמדאיבעיא לן בבת בין הבנים משמע דפשיטא ליה בבת בין הבנות דהוי כבן בין הבנים: וכתב עוד בן בין הבנות היכא דחזו למשקל מזוני וכתב כל נכסיו לבנו אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קני אי לא קני מסתברא אע"ג דקני לא מפקינן לבנות מזוני דידהו דבר פשוט הוא בעיני דכיון דאדם חייב במזונות בתו והאומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו א"ב כשכתב כל נכסיו לבנו אפילו את"ל שנתכוין ליתנן לו במתנה לאו כל כמיניה להפקיע מזונות בנותיו:
ה סָעִיף ו וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד הא דאמרינן בכותב כל נכסיו לבנו שלא עשאו אלא אפוטרופא דוקא שלא כתב לו בקנין וכו' דברים אלו כתבם נ"י בשם ה"ר יונה: ומה שכתב ונראה דאיירי במייפה כחו ואמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפ"ה לא קנה כ' זה לחלוק על איכא מ"ד דכיון שיפה כחו בקנין קנה דליתא אלא אפילו יפה כחו ביותר שכתב תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו דבעלמא במייפה כחו בכה"ג קני כמבואר בסי' ק"נ בכותב כל נכסיו לבנו לא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופוס וא"כ ה"ה למייפה כחו בקנין דלא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופא וכ"כ נ"י דאפילו כתב לו בקנין לא עשאו אלא אפוטרופא:
ו סָעִיף ז (ח) ומ"ש ואם אמר כתבו ותנו כל נכסי לפלוני ואינו מייפה כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפוטרופא בדרך הקנאה וכו' ואין שטר לאחר מיתה זה נלמד ממאי דאמרינן בפרק אע"פ (כתובות נה.) ובפרק מי שמת (בבא בתרא קנב.) גבי מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין:ומ"ש ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך יזכה יחזיק במתנה אפילו הכי לא עשאו אלא אפוטרופוס דכל יפוי כח שכתב לא הוי אלא כדי דלישתמעון מיליה טפי דברי טעם הם:ומ"ש ומיהו אם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס או שפירש בשטר ויהא רשאי למכור ולתת לאחרים קנה כ"כ נ"י וכבר כתבתי שכן כתבו הרא"ש וה"ה בשם ן' מיגא"ש ז"ל ובטור אב"ה סימן ק"ז כתב רבינו בשם תשובת הרא"ש שכל שכתוב בשטר המתנה לשון שאיפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמורה נתכוין הויא מתנה וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה להראב"ד אפילו לא בירר שאינו לאפוטרופסות אלא שכתב לו מתנה בקנין מתנה גמורה היא ונראה שהרב אלפס אינו סובר כן אלא אפילו בירר ואפילו בקנין אינו אלא לאפוטרופסות דכל זה שכתב אינו אלא לכבוד בעלמא כי היכי דלישתמעון מיליה ולא נתברר לנו דעתו של הרב אלפסי בזה אלא מה שנראה לי דין אמת דכל שבירר שאינו מתכוין לאפוטרופסות אלא למתנה גמורה מתנתו מתנה וכן כל שקנו מידו שאין קנין לאפוטרופסות והלכתא בלא טעמא הוא ולא מוספינן עלה עכ"ל וכן כתוב בתשובות להרמב"ן ז"ל סימן ל"ט וכתב עוד הרשב"א ז"ל אם כתבה מטלטלי אגב מקרקעי הוי כאילו ביאר דבריו שלא נתכוין לאפוטרופסות אלא למתנה ואכתוב דבריו בסמוך :
ז סָעִיף ט (י) ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר האחר קנה החצי ובנו הוי אפוטרופוס בחצי שם בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קלא:) פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפוטרופא: ומ"ש ל"מ אם כתב החצי לאחר תחילה והשאר לבנו דהוי אפוטרופוס וכו' עד ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון הוי מתנה והשני הוי אפוטרופוס הכל שם בפסקי הרא"ש ובנימוקי יוסף וכתב דטעמא דהשני הוי אפוטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני בני:ומ"ש רבינו ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחים בנ"י כתב שיש לדון בדבר וכתב נ"י אם כתב כל נכסיו לשני בניו במקום שיש בנים אחרים שניהם אפוטרופין אלא שבעל הלכות כתב שקנו ולא אמרינן דאפוטרופין שוינהו ואפשר דכיון דהלכתא בלא טעמא הוא אין לנו אלא מה שהוזכר בפירוש והרשב"א בתשובה כתב מה שאמרו הכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא אין חילוק בין כותב לאחד לכותב לשנים או לשלשה ואכתוב לשונו בסמוך: [%א] כתב הרשב"א שנשאל על מי שהיו לו בנים רבים ינתן לשלשה מהם כל מה שיש לו בעולם קרקעות ואגבן מטלטלי מהו והשיב מסתברא שאע"פ שכתב לשלשתן לא עשאן אלא אפוטרופין כי מה חילוק יש בין אחד לשנים כי שמא לא נתכוין שישמעו אלא דברי שלשתן ומ"מ כאן ברור שאלו הג' קנו כל הנכסים מחמת מתנה: [%ב] ואפי' כתב לאחר בכיוצא שכתב לאלו קנה משום מתנה שהרי כתב להם מטלטלי אגב מקרקעי ואי משום אפוטרופסות למה לא כתב להם כן ועוד שמתוך הדברים שנתן להם בקנין ואי לאפוטרופסו' קנין למה אלא ודאי למתנה גמורה נתכוין וכ"כ הראב"ד שם בפירוש שאם הקנה לו בקנין קנה שהרי בירר דבריו שלא נתכוין אלא למתנה גמורה ודברים ברורים הם בעיני עכ"ל: [%ג] וכתב עוד בתשובה הנזכרת דכל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה אם נתכוין למתנה גמורה או לאו על מקבל המתנה להביא ראיה ופשוט הוא: [%ד] ובתשובה אחרת כתב על שכ"מ שאמר אני נותן לבני כך וכך ושאר כל נכסי לאשתי כיון שנתן מקצת נכסיו לבנו ואין לו אלא אותו הבן זה ודאי מוכיח מצד עצמו שלא נתכוין בנתינת האשה לעשותה אפוטרופא בשאר נכסים עליו שא"כ מ"ש אותו מקצת שלא עשאה אפוטרופא עליו כמו שעשאה על השאר ועוד שכבר אמרו ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וזו אחת מהם וכאן הרי לא כתב כל נכסיו שהרי נתן מהם מקצת לבן אע"פ שיש לבעל דין לחלוק מ"מ כל שבנו מוציא מידי זה אינו כמחולק ועוד דכיון דבשעה אחת נתן מקצת לבן והשאר לאשה ה"ז כמשייר בין שנתן לבן תחלה ואח"כ לה ובין שנתן לה תחלה ואח"כ לבן עכ"ל:
ח סָעִיף יא הכותב נכסיו לשתי נשיו הוי ככותב לשני בניו כן כתב הרא"ש ז"ל שם וטעמא משום דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא כדין הכותב לבנו וכמו שנתבאר בטור א"ה א"כ דין הכותב לשתי נשיו שוה לדין הכותב לשני בניו:ומ"ש וכותב לאשתו ובנו כתב ה"ר ישעיה דתרווייהו הוי אפוטרופסין וא"א ז"ל כתב דלאשתו הוי מתנה ולבנו אפוטרופוס ז"ל הרא"ש שם ואם כתב כל נכסיו לאשתו ולבניו יראה דלאשתו הוי במתנה ולבנו אפוטרופא דאשתו לגבי בנו כאחר דמי וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא משמע מתוך דברי שמואל דאמר הכותב לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא וכל שכן בן וכן אמר שמואל במימרא אחת אשתו ובמימרא אחרת בנו הקטן אבל בנו הגדול לא הוצרך לומר וכך היא הגירסא בהרבה ספרים אשתו ובנו לאשתו במתנה ובנו אפוטרופא ורשב"ם מחק ואין צריך עד כאן לשונו: [%ה] כתב הריב"ש בסימן ת"ע אין בלשון רשאה ושלטאה אלא שתהיה כמו אפוטרופא או לכל היותר שתאכל פירות בחייה אבל בגוף הנכסים זכו היורשים ועיין בתשובות הרא"ש כלל פ"ד סימן ג': כתוב בתשובות הגאונים בשם רבינו האי שכ"מ שאמר תטול בתי נ' זהובים ובתי פלונית נ' זהובים והיו לו ג' בנות ואשה אחת והבת הגדולה נשואה אמר ליה אחיו אשתך מה תתן לה א"ל השאר שלה. תשובה דבריו קיימים וכל שאר נכסיו שלה ולא אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופא כיון שחילק לשתי בנותיו שהן יורשות חמשים חמשים לא כתב לאשתו כל נכסיו בודאי אילו לאדם נכרי נתן עם אשתו מקצת נכסיו בזאת לא היתה אשתו אלא אפוטרופא דאמרינן אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופא עכשיו שלבנותיו כתב ולא לאחרים איך נאמר כי אפוטרופא עשאה על בנותיו והרי נתן לשתים מהן מה שחפץ וא"ת שהרי יש גדולה שלא נתן כלום כיון שהעמיד ירושת התורה אפילו באחד מבניו הרי קמה ואין צריך לפטור את שאר יורשיו שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל נכסיו לכל מי שירצה עכ"ל. עיין בהגהות מרדכי דבתרא אצל בא מעשה לידינו ונתעלמה ממנו הלכה בענין כותב נכסיו לאשתו ואחריה לילדי בנותי אך היא תתן מנכסי עשרה ליטרין לצדקה והיורשים אומרים שלא עשאה אלא אפוטרופא ועיין בתשובות הרשב"א סימן אלף ומ"ח ובתשובות להרמב"ן סימן ע"א :
ט סָעִיף יב ודוקא בכותב כל נכסיו אבל אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין הוי מתנה בין ששמע שמת בנו וכתב לאחרים בין בכותב נכסיו לבן בין הבנים כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' זכייה גבי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו ואם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין מתנתו קיימת וכתב עליו ה"ה מפורש בברייתא כל נכסיו ואל יקשה עליך מ"ש רב נחמן בפרק מי שמת ה' עד שיכתבו כל נכסיהם ואינו מונה דין זה עמהם מפני שכבר מנה שכ"מ דתנן הכותב נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת וכו' ועל אותה משנה אמרו בגמרא מאן תנא דאזיל בתר אומדנא ר"ש בן מנסיא דתניא מי שהלך בנו למ"ה ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו וכו' אלמא דינן שוה וכי היכי דהתם הוי שיור אפילו מטלטלין ה"ה הכא וזה פשוט עכ"ל. ובדין כותב כל נכסיו לבנו כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דבעינן שלא ישייר כלום לא קרקע ולא מטלטלין וכתב ה"ה שהטעם מדאמרינן בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ:) אמר רבא א"ר נחמן ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וחד מינייהו כותב כל נכסיו לאשתו דקיי"ל שלא עשאה אלא אפוטרופא ובפ' י"נ משמע שדין כותב כל נכסיו לבנו דלא עשאו אלא אפוטרופא נלמד מדין כותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא וא"כ כי היכי דבאשתו בעינן שיכתוב כל נכסיו בלא שום שיור ה"ה לבנו ובטור אבן העזר סי' ק"ז כתב רבינו תשובת הרא"ש על לשון מתנה אחת ששייר לעצמו מה שירצה לתת בעד נפשו וגם שיפרעו בכל שנה מה שיש עליו לשלם לצורך ב"ה אי הוי שיור או לא:
י סָעִיף יג (יד) (טו) (טז) וכן הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס והכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה והכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח מוקדם הפסידה כתובתה ושטר הברחה ושכ"מ שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים בכל אלו אזלינן בתר אומדנא ובספר א"ה ביארתיו היטב ובסי' ק"ו ובסימן ק"ז ובסי' צ' ועיין בטור זה סי' צ"ט : כתב ה"ר ר' יהודה בן הרא"ש בעיא בגמרא אשה אצל אחים ואצל בני הבעל מי אמרינן אף באלו רוצה שיכבדוה או לא ומסיק דאף באלו אפוטרופא היא אבל ברחוקים מאלו פשיטא דהויא מתנה: [%ו] כתב מהרי"ק בשורש כ"ב העדים עצמם אינם נאמנים לומר שהוא שטר מברחת לפי שמשימים עצמם רשעים [%ז] ואם עד אחד שאינו חתום על השטר מעיד שהוא שטר מברחת צריך לישבע להכחיש העד [%ח] ושם ביאר איזהו שטר מברחת דלא ליקני הלוקח או המקבל מתנה:
יא סָעִיף יז כתב הרמב"ם כל הנותנים כל נכסיהם כשתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעליהם הראשונים אין מקבל המתנה מחזיר הפירות שאכל וכו' בפ"ו מהלכות זכייה וכתב ה"ה זה פשוט כל זמן שאין הבטלה בטעות שתהא בטלה מעיקרא וראיה מנותן מתנה בפירוש ע"מ להחזיר ובודאי דלא עדיף סתמו מפירושו עכ"ל:
א סָעִיף א אף על פי שהנותן נותן בסתם וכו'. ברייתא פ' מי שמת אליבא דר"ש בן מנסיא ולקמן סעיף י"ב בכתב כל נכסיו וכו' ע"ש:
ב סָעִיף ג וכתב הרמ"ה וה"ה נמי בריא וכולי. ס"ל דהך דמי שהלך בנו למד"ה וכו' מיירי בין בשכ"מ בין בבריא כדכתב להדיא בסוף דבריו ומשם נלמד נמי להיכא דברח דבכולהו הוי הטעם דכיון דלא כתב הנכסים לאחרים אלא לפי שהיה סובר דא"צ לנכסיו דשכ"מ סובר למות ולכן כותב כל נכסיו דא"צ להם ובריא ששמע שמת בנו א"צ לנכסיו אלא עד יום מותו להתפרנס מהם ולכן כותב כל נכסיו לאחרים גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ומש"ה בשכ"מ שעמד דצריך לנכסיו חוזר וכן בשמע שמת בנו ואח"כ בא בנו דצריך לנכסיו להורישם לבנו אין מתנתו מתנה וה"ה זה שברח דאין צריך לנכסיו כשכותב לאחרים כיון שנדחה השעה מפניו וצריך הוא לנכסיו כשחוזר למקומו בטלה מתנתו והרמב"ן ס"ל דהך דמי שהלך בנו למדינת הים וכו' אף על גב דלא כתב כל נכסיו אלא גוף מהיום ופירות לאחר מיתה מ"מ היאך שביק לנפשיה דילמא יהא צריך למכור הגוף לצרכו בחייו וכיון דשביק לנפשיה ויהיב לאחר לבריה נמי שביק ולכך צריך לומר דלא אמרו בבא בנו דאין מתנתו מתנה אלא בשכ"מ אבל בבריא אפי' בא בנו מתנתו מתנה וה"ה ברח כיון דבריא הוא לא בטלה מתנתו כשעשה פשרה כנ"ל ודלא כהר"ן דמסתפק בזה אליביה דהרמב"ן ומביאו ב"י גם לא כב"י דהרמב"ן מודה בברח דלא משמע הכי כלל:
ג סָעִיף ד וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו וכו'. מסקנא דתלמודא פ' י"נ דאפי' קטן המוטל בעריסה ור"ל דל"מ גדול דאף לאחר מיתת האב ילפינן מכבד את אביך לרבות אחיך הגדול ודאי אפוטרופא שוייה כדי שיכבדוהו אלא אפי' לאחד מבניו נמי אע"ג דלא היה דעתו שיכבדוהו כיון דאינו גדול איכא למימר דעשאו אפוטרופא משום דהאב הבין בקטן שהוא חריף במשא ומתן ומטעם לא פלוג אפי' קטן מוטל בעריסה נמי. ובשכ"מ פשיטא לן דלא עשאו אלא אפוטרופא אבל בבריא מיבעיא לן ולא איפשיטא וכתב הרי"ף ולקולא עבדינן ולא עשאו אלא אפוטרופא וכן כתבו הפוסקים:
ד סָעִיף ה בד"א שכתבם לו בלשון מתנה. שם הקשה רשב"ם (דף ק"ל ע"א) אהא דפסקינן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דהאומר על בן בין הבנים פלוני יירשני דבריו קיימים והכא פסק דלא עשאו אלא אפוטרופא ותירץ דבאומר או כותב לשון מתנה לא עשאו אלא אפוטרופא דיש נותן מתנת אפוטרופסות דנמי מתנה קרינן לה אבל באומר בלשון ירושה ליכא למימר דעשאו אפוטרופא דא"כ לא הוריש לו כלום אלא ודאי ר"ל שיהא קם תחתיו לקנות נכסיו להיות שלו לגמרי וכתב רבינו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ דהכי משמע בסוגיא (ד' קל"ג) שם אהא דאמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר וכו' דר"י בן ברוקא בשכ"מ קאמר וכן בדין דלשון ירושה לא שייך אלא בשכ"מ וכ"כ הרי"ף: ומ"ש ודוקא בכותב לבן בין הבנים וכו'. כבר הציע ב"י דברי הרי"ף והרא"ש ע"ש: ומ"ש ע"ש הרמ"ה בן בין הבנות אע"ג דחזיין למישקל וכו'. פירוש אם הבנות עדיין לא בגרו דחייבים היורשים ליתן להם מזונות הילכך אפילו כתב כל נכסיו לבן בין הבנות והבן קנה כל הנכסים דלא אמרינן דשוייה אפוטרופא אלא למתנה גמורה קא מיכוין אפ"ה לא מצי לאפקועי מזונות בנותיו:
ה סָעִיף ו וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד וכו' ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו'. הלשון מבואר דהר"י דקדק בלשון המ"ד דקאמר כיון שייפה כחו בקנין וכו' דלאיזה צורך הזכיר לישנא דיפוי כח לא הו"ל למימר אלא אבל אי כתב לו בקנין קנה דכותב דוקא קאמר אלא בע"כ דהך דכותב דלא עשאו אלא אפוטרופא מיירי במיפה את כחו דאמר תנו את כל נכסי לפלוני ואף כתובו ואפילו הכי לא קנה אלא אמרינן דלא עשאו אלא אפוטרופא ומש"ה דאין זה אלא בדלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו בקנין כיון שכל כך ייפה את כחו שכתב לו בקנין קנה לגמרי ולפי שקשה היא גופה מנ"ל למ"ד דתלמודא מיירי במיפה את כחו דקאמר תנו ואף כתובו דילמא לא מיירי אלא בדאמר כתבו ותנו לבני כל נכסי לפיכך קאמר הר"י ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסיו ואינו מייפה את כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו וכו' וא"כ בע"כ צריך לפרש דהאי דינא לא מיירי אלא במיפה את כחו: ומ"ש ואפי' האריך בלשון וכו'. כלומר לא תימא כיון דיפוי כח דקנין מהני דקנה לגמרי א"כ כשהאריך בלשון דיפוי כח נמי קנה לגמרי ליתא דאין כל יפויים אלו אלא לשופרא דשטרי ולא דמי ליפוי כח דקנין דאלים טובא וקנה לגמרי:
ו סָעִיף ח ומיהו אם פירש בשטר וכו'. התם ודאי קנה לגמרי אפי' ליכא קנין דאין זה לשופרי דשטרי אלא הקנאה גמורה הקנה לו. וכ"כ נ"י והרב המגיד פ"ו מזכייה ע"ש הר"י ן' מיגא"ש ז"ל וכ"כ הרא"ש לתרץ הקושיא שהקשה רשב"ם דהך דר"י בן ברוקא דדבריו קיימים איירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופא אלא רוצה שיירש והך דלא עשאו אלא אפוטרופא לא מיירי שפירש אלא בכותב סתם ואע"ג דהרא"ש כתב מה שתירץ ר"ח דר"י בן ברוקא באומר ולפיכך קנה לגמרי והכא בכותב ולפיכך לא עשאו אלא אפוטרופא דהכתיבה לא היה צריך אלא להוציא קול לאחשוביניה דעשאו אפוטרופא כדי שיכבדוהו ועוד תירץ דהכי מיירי בכל הנכסים ולהכי לא עשאו אלא אפוטרופא ור"י בן ברוקא לא אמר אלא בריבה לאחד ומיעט לאחד מ"מ כיון שהקשה הרא"ש על שני תירוצים אלו והסכים לתירוצו של רשב"ם ולהך תירוצא דר"י בן ברוקא מיירי בפירוש נמשך גם רבינו אחריו ופסק כך הלכה ולא הזכיר החילוק בין כותב לאומר אע"ג דהרי"ף כתב כמו ר"ח ותירץ הקושיא שהקשה הרא"ש אפילו הכי תפס עיקר כהרא"ש שגם הרב ן' מיג"ש נחלק עליהם כמ"ש ה' המגיד פ"ו מזכייה ומביאו ב"י ע"ש. והב"י כתב לפרש דברי הר"ר יונה דמ"ש ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו' שכתב כן לחלוק על איכא מ"ד וכו' והפך הקערה ואמר דיותר מסתברא ביפוי כח דאמר ואף כתובו בלא קנין מיפוי כח דקנין ושארי ליה מאריה וגרם לו לפרש כך לפי שראה בנ"י שכתב דאפילו בקנין לא עשאו אלא אפוטרופא לפיכך נדחק לפרש גם דברי הר"י בכך וליתא אלא להר"י ודאי יפוי כח דקנין עדיף וקנה לגמרי דלא כנ"י וכדפי' לשונו כך הוא האמת והכי נקטינן דביפוי כח דקנין קנה לגמרי וכן כתב הרשב"א בתשובה ע"ש הראב"ד ובתשובה אחרת הסכים עם הראב"ד הביאן ב"י להדיא:
ז סָעִיף ט ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר וכו' עד בכותב לשני בניו. כל זה כתב הרא"ש בפרק י"נ (דף ר"ח סוף ע"ג) לפרש הא דקאמר תלמודא פשיטא בנו ואחר בלבד מ"ש רבינו ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחין שזה לא נמצא בספרי הרא"ש שבידינו היום ובנ"י כתב שיש לדון בדבר:
ח סָעִיף יב ודוקא בכותב כל נכסיו וכו'. הכי משמע מלישנא דברייתא דתני בה כל נכסיו וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מה' זכייה:
א עיין בתשובת מהרי"ק שורש כ"ב שהאריך שם בדין שטר מברחת איזה קונה המקבל ואיזה אינו קונה ושם אם העדים החתומים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר הברחת ואם עד אחד מעיד על זה צריך המקבל לישבע נגדו וע"ש ובתשובת הרשב"א סימן אלף ע"ו מדין שטר מברחתא ועיין בתשובת מיי' שבסוף ספר קנין סימן כ"ה שהאריך בדין שטר מברחתא:
ב סָעִיף ב כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ד סימן א' על מי שכתב לאחד שיהא מושל בכל אשר לו דלאו לשון מתנה [הוא] אלא לשון אפוטרופסות:
ג סָעִיף ג ועיין בדינים אלו בא"ע סימן ק"ז וע"ל סימן רס"ד מי שעשה לחבירו טובה אי יכול לתבוע ממנו אח"כ שכר או אמרינן דבמתנה עשה לו:
ד בת"ה סימן שי"ז ראובן שאכל עם חמיו ב' שנים יותר על קצבתו שהיה לו לאכול עמו ואח"כ תבעו חמיו לשלם לו חייב לשלם לו וכ"פ מהרי"ח בשם הר"ר אפרים האומר לחבירו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו מיהו אינו חייב לשלם לו אלא מה שאכל הוא עצמו אבל לא מה שאכלה אשתו מיהו אם חמיו של ראובן הוא איש אמוד בנכסים ואומדנא הוא דאילו לא היה לו מריבה עם חתנו שלא היה תובע ממנו המזונות אלא שהמריבה שהיתה ביניהם גרמה התביעה פטור ראובן דמאחר שמחל לו בפעם הראשון שוב לא יכול לתבוע וע"ש ובמ"מ סוף פרק י"ג דאישות מדין המפרנס חבירו אי הוי מתנה ועיין בי"ד סי' רנ"ג מדינים אלו:
ה סָעִיף ה ועיין בי"ד סימן רי"ח דכל מה שכלל בלשון מתנה בכלל המתנה ולא אזלינן בזה בתר אומדנות אא"כ הוא אומדנא דמוכח:
א סָעִיף ב מי שהלך בנו למדינת הים כו' ברייתא היא בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ו) וגמרא פ' י"נ (דף קל"ג) ע"ש: וכ' כל נכסיו כו' הא אם שייר כ"ש לא כמ"ש בס"ס זה:
ב סָעִיף ג שהיה צריך לברוח כלומר הוא עצמו היה צריך לברוח מפני ב"ח ואויביו שהיו רודפים אחריו: הואיל ונדחה השעה כו' פי' השעה והזמן שהיה בו עד הנה שהיה צריך לברוח ומש"ה קאמר השעה בה"א הידיעה כלומר שהכל יודעין מזה: וה"ה נמי בבריא כיוצא בזה כלומר בבריא שהוא כיוצא דש"מ דהיינו בורח מפני רודפים דסובר נמי שלא יהנה מהן לעולם: דההוא דמי ששמע כו' איירי בבריא כו' פי' וא"כ מבינייהו דההוא דש"מ וההוא דשמע כו' נילף דהכותב נכסיו מחמת בריחה בטלה המתנה דמההיא דשמע שמת בנו לחוד ליכא למילף די"ל דדוקא התם דשבק לנפשיה וגם לבריה כולי האי ודאי לא עביד לולי דסבר שמת בנו משא"כ האי דצריך לברוח דאינו שביק אלא לנפשיה ומההוא דש"מ לחוד ג"כ אין ראיה דיש לחלק בין מתנת ש"מ דהמיתה לפניו וסבר שלא יהיו נכסיו ראויים לו עולמית משא"כ האי בורח דהיה לו להעלות על לבו שמא יתפשרו עמו וק"ל: דכיון דשביק נפשיה פי' שלא שייר לעצמו כלום לבריה נמי שביק וכתב הב"י דמ"מ נראה דבדינו של הרמ"ה במי שהיה צריך לברוח גם הרמב"ן מודה ולעד"נ דז"א דכיון דראינו דהרמ"ה גופו לא למדו משכ"מ לחוד אלא מבינייהו וכיון דלהרמב"ן ליכא למילף מבינייהו אם איתא דהרמב"ן מודה לדברי הרמ"ה הו"ל לרבינו לפרשו אלא משום דהרמב"ן קאי אהברייתא דמי שהלך בנו כו' ואפשר דלא ידע כלל מדברי הרמ"ה מש"ה לא חלק בהדיא גם אדברי הרמ"ה וק"ל:
ג סָעִיף ד וכן הכותב כל נכסיו כו' גם כאן דוקא קאמר כל נכסיו כמש"ר (בס"ס זה) ועיין בדרישה שם כתבתי לשון הגמרא ופירושה לשיטת הרי"ף והרא"ש: ל"ש בריא כו' איבעיא דלא איפשיטא היא בריש דף קל"ב ופי' רשב"ם בריא בין שכתב לו מהיום במתנה לגמרי בין מהיום ולאחר מיתה מי אמרינן בש"מ ניחא ליה דלישתמעון מיליה אבל בבריא הא קאי הוא א"ד בריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא פי' שכריכין להיות כפופין לו וכתבו הרי"ף והרא"ש דבהך איבעיא דלא איפשיטא לקולא עבדינן ולא עשאו אלא אפוטרופוס וצ"ע אי תפיס מאי דינו (ועיין לקמן סימן רמ"ח סעיף ט"ו): ואפילו הוא קטן עיין בד"מ:
ד סָעִיף ה בד"א שכתבם בל' מתנה אבל פי' לכאורה קשיין דיוקי אהדדי ובדרישה כתבתי דבשניהן דוקא קאמר דאם כתב בל' מתנה בפירוש גם בבת ואח הוי אפוטרופוס ואם כתב בל' ירושה בפי' גם בבן נוטלו משום ירושה ומסתמא לא איירי כאן עד לקמן (סימן רנ"ג סעיף י"א) ושם כתב דבסתם יש חילוק דבבן הוי אפוטרופוס ובבת ובאח לא הוי אפוטרופוס ועבד"ר ושם הארכתי ודוק: אבל אם כתב לו בל' ירושה כו' הטעם משום דכתיב ביום הנחילו את בניו והו"ל למכתב ביום שינחלו בניו אלא ללמדך שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ודוקא בל' נחלה שהוא ל' ירושה אבל כל שלא אמר ל' ירושה לא ול' ירושה לא שייך כ"א במתנת שכ"מ אבל לא בבריא וכמו שסיים רבינו וכך מפורש פי"נ (דף ק"ל) ועבד"ר: ודוקא בכותב לבן בין הבנים משום דאזה הדין אמרינן שם דהוא א' מהדברים שהן הלכתא בלא טעמא וס"ל להרי"ף דאין לך אלא מה שאמרו חכמים ומ"ש דלהרי"ף בת בין הבנים קנתה היינו דוקא בשכתב לה בל' מתנה דאילו בל' ירושה הו"ל מתנה על מ"ש בתורה ולא קנתה ואע"ג דלרי"ף אין חילוק בין אמר ל' ירושה לאמר ל' מתנה כמ"ש בדרישה היינו בבן בין הבנים דנעשה אפוטרופוס ס"ל דבין כ' לו בל' מתנה או ירושה נעשה אפוטרופוס אבל בבת דאינה נעשית אפוטרופוס להרי"ף לא קנתה בין הבנים בל' ירושה דהוה מתנה על מ"ש בתורה וכן הוא שם בגמרא בהדיא כתבתי כ' בדרישה וכ"כ רבי' לק' (ר"ס רפ"א) ע"ש: וכן אם כ' לאח בין האחים כו' מדהצריך לכתוב זה משמע דבאח מסתבר למימר טפי דעשאו אפוטרופא מבת בין הבנות וה"ט משום דבת לאו בת אפוטרופא נינהו כולי האי ומדכתב דזהו לדעת הרי"ף משמע דס"ל דהרא"ש פליג עם הרי"ף גם באח בין האחים דהוא אפוטרופוס כמו בבת בין הבנות והא דלא מסיק וכתב בהדיא דלדעת הרא"ש גם באח בין האחים הויא אפוטרופוס משום דכל שכן הוא וכמ"ש ועוד משום דהרא"ש הקשה לדברי הרי"ף מבת בין הבנים ומיניה נשמע ג"כ לאח בין האחים וכמ"ש בדרישה ודוק שם: ומ"ש רבינו אבל לדעת כו' פלוגתת הרי"ף והרא"ש תליא בגי' הגמרא ועבד"ר: היכי דחזיין למשקל מזוני פי' לאפוקי לאחר שנתבגרו או שנתנשאו לגוברין וכמבואר בא"ע סימן קי"ב ע"ש: ומ"ש אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קני אי לא קני צ"ע אמאי קאי דכ' אי קני דהא בשמעתין מבורר דלא קני אלא נעשה אפוטרופא ואי אמזונות כ"כ הא מסיק וכ' אע"ג דקני לא מפקינן משמע דמזונות ענין אחר הוא: לא מפקינן לבנות כו' דלא עדיף מאילו אמר האב בפירוש לא יזונו בנותי מנכסי דאין שומעין לו וכמש"ר בא"ע (סי' קי"ב) ב"י:
ה סָעִיף ו (ז) וכתב הר"ר יונה כו' דברים אלו כתבם הנ"י שם בשם הר"י ע"ש ועד"ר: דכותב דוקא קאמר כו' פי' מדלא אמרינן בגמרא דהמקנה נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס אלא הכותב אמרינן בגמרא: ונראה דמיירי במייפה כחו כו' מדהתחיל ר' יונה באיכא מ"ד וסיים וכתב עד כאן מוכח דהכל מדברי הר"ר יונה הוא ובא לחלוק על האיכא מ"ד דכיון שיפה כחו בקנין קנה וקאמר הר"י דליתא והוכיח זה שהרי ע"כ מיירי ביפה כחו שאמר תנו ואף כתבו (דאל"כ אפילו אפוטרופוס לא עשאו כיון שאין שטר לאחר מיתה) וביפוי זה בעלמא קנה כדלקמן (סימן ר"ן) ואפ"ה בכותב כל נכסיו לבנו לא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופוס וא"כ ה"ה למייפה כחו בקנין דל"ק לדעת ר"י וכן דעת ב"י בפירושו ע"ש וכן כתב נ"י בשם הר"י דאפי' בקנין לא עשאו אלא אפוטרופוס ולפי זה נראה להגיה דאם אמר כתבו ותנו כו' בדלי"ת במקום וי"ו וק"ל אבל מדברי ש"ע לא משמע כן דהרי כ' בסוף סעיף ד' דאם הקנה לו בקנין כו' קנה דמשמע דכ"ע ס"ל הכי ואח"כ בסעיף ז' כתב ז"ל י"א דכותב כל נכסיו לבן בין הבנים אם נתן לו בקנין ויפה כחו קנה וי"א דאע"פ כן לא קנה ומדלא עירב וכתבינהו בחד סעיף משמע דס"ל דבהקנהו לו בק"ס ס"ל דקנה ול"פ כ"א בהקנהו לו בשטר כתיבה נכסי נתונים לך ויפה את כחו ע"ש ואין טעם נכון לחלק ביניהן ועיין בסמ"ע מ"ש בביאורו:
ו סָעִיף ח שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס כו' ק"ק דזהו פשיטא ומאי למימרא והיה נראה לומר דכוונתו דאף אם לא כתב בשטר אלא שמקנה לו בהקנאה גמורה קנה ומ"ש ולא בתורת אפוטרופוס אינו ר"ל שכך כתוב בשטר אלא ל' ר' יונה הוא שכל שכתוב בו הקנאה גמורה ר"ל ולא בתורת אפוטרופוס מיהו אינו מוכרע כל כך די"ל דפתח בדבר פשוט משום דבעי למכתב עליו או שפירש כו' דהוא חידוש וכאילו אמר בין שכתב כן או כן לעולם קנה מ"מ לדינא נראה דבכתוב בו שהקנה לו בהקנאה גמורה ג"כ קנה וק"ל:
ז סָעִיף ט ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר כו' שם בגמרא בפ' י"נ ע"ש גם מ"ש הרמב"ם בפ"ו דזכייה הוא עד"ז ועיין מ"ש בסמ"ע עוד מזה: ומ"ש ל"מ אם כתב החצי לאחר כו' עד ואם כתב חצי נכסי לבני פ' וחצי נכסי לבני פ' הראשון כו' הכל בפסקי הרא"ש ובנ"י שם: אלא שהקדים לבנו במתנתו ר"ל מדראינו דהקדים לבנו מוכח כוונתו דלמתנה לבנו כיון דאל"כ הו"ל לכללינהו או להקדים להאחר:
ח סָעִיף יא הכותב נכסיו לשתי נשיו כו' פי' ולא הוי מתנה אלא אפוטרופסות הן וטעמא דהא הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא כמ"ש בגמרא ורבינו כתבו בסמוך וא"כ הכותב לשתי נשיו דינא ככותב לשני בניו וכל זה כתב הרא"ש שם: וא"א הרא"ש ז"ל כ' דלאשתו הוה מתנה דאשתו לגבי בנו כאחר דמי:
ט סָעִיף יב ודוקא בכותב כו' בין ששמע כו' עבד"ר: ומ"ש אבל אם שייר כל שהוא בין כו' כל שהוא ממש קאמר ול"ד לשכ"מ שכתב כל נכסיו כו' דכתב רבינו לקמן (בסימן ר"ן ס"ו) דצריך לשייר כדי פרנסת י"ב חודש אע"ג דבגמרא מנינהו יחד וכמ"ש כאן בדרישה והטעם כתבתי בסימן ר"ן ע"ש בסעיף ו':
י סָעִיף יד אבדה כתובתה עיין בא"ע: (סימן ק"ו) הטעם דכיון שחלק לה כבוד לחלוק לה חלק עם הבנים ודאי מחלה כתובתה כיון ששמעה ושתקה:
יא סָעִיף טו שטר חוב מוקדם פי' מוקדם למתנה זו: הפסידה כתובתה לפי שהיא סמכה דעתה אמתנה זו שכתב כל נכסיו ומחלה לו הכתובה וב"ח חוזר אמתנה זו שהרי קדמה חובו לזמן מתנה זו (א"ע סימן ק"ז) ודוקא כשכתב לה באופן המועיל דלא נעשית עליו אפוטרופוס לבד כמבואר שם (בא"ע סימן ק"ז):
יב סָעִיף טז ושטר הברחה ר"ל שהאשה רוצה להבריח נכסיה מבעלה ובא"ע סימן צ' כתבו רבינו: ובספר א"ע בארתיו (סימן ק"ח):
יג סָעִיף יז כתב הרמב"ם כו' בפ"ו מהלכות זכייה (דין י"ג) כ"כ:
יד שאפילו הנותן מתנה בפי' כו' כתב המ"מ זה פשוט כל זמן שאין המתנה בטעות שתהא בטלה מעיקרא וראיה מנותן בפי' ע"מ להחזיר ובודאי לא עדיף סתמא מפירושו עכ"ל ונ"ל פי' לפירושו דהני דמני רבינו לעיל והם המה שעליהן קאי גם הרמב"ם שם כגון הכותב נכסיו לאחרים בשביל ששמע שמת בנו ושטר מברחת וכן הכותב לאחר מפני שצריך לברוח כל הני אף לבסוף מסתמא ניחא ליה שיהיה בידו ויאכל הפירות עד שיבוא בנו ויחזרו הנכסים לידה מבעלה או עד שישוב מאויביו שהרי אם מת בנו היה לו במתנה גמורה גם עתה שאינו מת מסתמא ניחא ליה שיהיה שלו עד שיבוא בנו וכן אינך ודומין הן כאילו נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר כשישתנה הענין וז"ש ולא גרע זה שנתן לו סתמא מאילו פי' ע"מ שיחזירנו לומן פלוני ודוקא היכא שמעיקרא לא נתן בידים אלא היה בטעות בידו כגון הא דכתב רבינו לעיל (בסימן ר"ז סעיף י"ג) הלוהו על שדהו וא"ל אם לא תפרעני תוך ג' שנים תהא שלי ולא פרעו דמחזיר השדה והפירות שאכל אחר ג' שנים כיון שלא נתן לו הפירות לאכול ברצון אלא שסבר שאין בידו לפדות כמבואר שם ודוק (וכ"כ לעיל סימן רל"ב ע"ש):
א סָעִיף ה בד"א שכתבם לו בלשון מתנה כו' עד סוף הסעיף ז"ל המשנה בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף ק"ל) האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שמתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימים ובגמרא מיייתי ברייתא דקתני לא נחלקו חכמים וריב"ב על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות ומסקינן שם מתניתא כולה ר"י היא כו' ואמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"י ב"ב (ובדף קל"א) אמר רב יהודא אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי איתמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אפילו בנו קטן המוטל בעריסה איבעיא להו בת אצל הבנים ואשה אצל אחין ואצל בני בעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו ל"ק לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה רב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קני לבר מאשה אצל האחין ואצל בני הבעל (ובריש דף קל"ב) בעי רבא בבריא האיך וכמ"ש ל' בפרישה ומוכח משם דכל המימראות איירי בש"מ אלא שגם בבריא פסקינן שדינו כבש"מ וכתב הרא"ש (דף ר"ח ע"ג) והלכתא כרבינא דבכולהו לא קני ומדאיבעי' לו בבת בין הבנים ש"מ דבת בין הבנות פשיטא ליה דהוה כבן בין הבנים ולא הוה אלא אפוטרופוס וכ' עוד וא"ת והא פסקינן כר"י ב"ב דאמר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין תירץ רשב"ם דבל' ירושה ודאי קנה כדכתיב והיה ביום הנחילו (וכגון שהוא ש"מ דל' ירושה לא שייך אלא בשכ"מ כן מסקינן התם בדף קל"א) ובל' מתנה אזלינן בתר אומדנא דנתכוין לאפוטרופוס דשייך ביה נמי ל' מתנה ור"ח תירץ דהתם באומר והכא בכותב ולא מסתבר וכי הורע כחו בשביל הכתיבה וקצת יש ליתן טעם דבכתיבה אנו רואין שמכוין לאפוקי קלא לאחשובי כדי שיכבדוהו א"נ הכא מיירי בכל הנכסים ור"י לא איירי אלא כשריבה לא' ומיעט לא' וק' מהא דאמר רב הונא לקמן (בדף קל"ג ע"א) ש"מ שכ' כל נכסיו לאחר אם ראוי לירשו נוטלו משום ירושה וא"ל רב נחמן גנובי גנבא למה לך אימא הלכה כריב"ב כו' אלמא בכל הנכסים ובכותב נמי אמר ריב"ב דלא עשאו אפוטרופוס ולתירוץ רשב"ם ניחא דכיון דראוי לירשו אע"ג דאמר נכסי לך הוה כאילו הזכיר ירושה (וכ"כ רשב"ם ע"ש) ומצינו למימר דרב הונא איירי בבת בין הבנות ובאח בין האחים אבל בן בין הבנים עשאוהו אפוטרופוס וכן אוקמה רב אלפס ז"ל (והא דא"ל ר"נ לרב הונא גנובי גנבא למה לך אימא הלכה כריב"ב אע"ג דהוה אשמועינן חידוש דאפילו כותב לבת בין הבנות דקנתה מ"מ לא הו"ל לדין בפני עצמו אלא לפרש דברי ריב"ב בהכי) ומ"ש בת בין הבנות הוה מתנה לא ידענא מנא ליה דמדאיבעיא ליה בבת אצל הבנים משמע דבת בין הבנות פשיטא ליה דהוה כבן בין הבנים מיהו רי"ף לא גרס בת אצל הבנים ולפי גירסתו כתב דבת בין הבנות הוה מתנה ועוד מצינו למימר דהא דקאמר ר"י ב"ב דקני צ"ל ירושה מיירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופוס אלא רוצה שיירש עכ"ל הרא"ש (בקצת שינוי מפני שסדרתיהו ע"פ הסדר ולא כמו שכתוב ל' בהרא"ש ע"ש) ודבריו צריכין ביאור דמתחילה כתב ז"ל מצינו למימר דרב הונא איירי בבת בין הבנות ובאח בין האחים כו' וכן אוקמה הרי"ף וסיים וכתב עליו מיד ז"ל ומ"ש בת בין הבנות הוי מתנה לא ידענא מנא ליה כו' דמעיקרא מאי סבר דכתב דמצינו למימר כן ואף שתאמר דה"ק כך היינו מצינו למימר לולי שקשה דיוקא האיבעיא בת אצל הבנים כו' דאכתי לשון ומה שכתב בת כו' אינו מדויק דמשמע דלא ק' ליה אלא אהרי"ף שאוקמה כן וגם מדברי רבינו מוכח דס"ל כהאי מצינו למימר גם לפי המסקנא שהרי (בסימן רנ"ג סעיף י"א) כתב ז"ל ש"מ שאמר נכסי לפלוני כו' אם הוא ראוי לירשו זוכה בו משום. ירושה כו' והיינו מימרא דרב הונא הנ"ל וכמ"ש שם ומסיק שם וכתב עלה ז"ל בד"א שנוטלו משום ירושה בבת או אח או א' משאר יורשין אבל אם הוא בנו לא עשהו אלא אפוטרופוס כדפרישית לעיל עכ"ל הרי שחילק בין בן לבת ואח והרא"ש כבר דחה זה מדיוקא דאיבעיא הנ"ל וגם קשה משם למ"ש רבינו כאן בסימן זה שמשוה בת לבן להרא"ש בכל ענין וגם צ"ע דדיוקי דדברי רבינו בכאן סתרי אהדדי שכתב בד"א שכתב לו בלשון מתנה דמשמע הא סתמא לא הוי אפוטרופוס וסיים וכתב אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה דמשמע דוקא בלשון ירושה הא סתמא לא קנה אבל אחר העיון עולה הכל יפה והוא שרבינו פירש דברי הרא"ש מכח דיוק לשון הנ"ל איך שתפס תירוץ של רשב"ם לעיקר במה שמוקי לההיא דר"י ב"ב דמיירי באומר לשון ירושה וכדמפורש בל' ר"י ב"ב בהדיא וההיא דשמואל מוקי במפרש בל' מתנה ובשניהן ס"ל דאין חילוק בין בן לבת ואח דלעולם אי אמר בל' ירושה זכה בו ואי אמר בל' מתנה לא הוי אלא אפוטרופוס אבל במה שפי' רשב"ם דרב הונא דאמר הכותב כל נכסיו למי שראוי לירשו דנוטלו משום ירושה דמיירי אפילו בבן בין הבנים ובסתמא מטעם דכל הראוי לירש סתמא לגביה כמפורש בלשון ירושה דמי זהו נראה דוחק בעיניו דמסתבר ליה מהא דשמואל דאמר דהכותב כל נכסיו לאשתו או לבנו דלא עשאו אלא אפוטרופוס משום דכל היכא דמצינו למימר שלאפוטרופוס נתכוין אמדינן דעתיה שלכך נתכוין אם כן ה"ה סתמא נמי מיהו היינו דוקא בבנו דאדם דרכו למנותו אפוטרופוס אבל בבת או אח דאין דרכו להחשיבן למנותן אפוטרופוס לא אמרי' לגבייהו דלאפוטרופוס כיון מסתמא אם לא שכתב או א"ל בהדי' בלשון מתנה דאז אמרינן מדא"ל בלשון מתנה ולא א"ל בל' ירושה (ואיכא ריעותא בלישנא) בזה דוקא אמרינן שלאפוטרופוס נתכוין שהוא ג"כ מיקרי מתנה וכמ"ש רשב"ם ונ"י ואל תתמה על מ"ש שניחא ליה לפרש אצל בן שכיון בסתמא לאפוטרופוס שהרי הרא"ש הנ"ל מסיק וכתב דאפילו דברי ר"י ב"ב דהזכיר בדבריו ל' ירושה אפ"ה י"ל דמיירי דוקא בדכתב בפי' שאינו עושה אפוטרופוס אלא רוצה שיירש וק"ל ובזה נתיישב לשון הרא"ש הנ"ל דמתחילה כתב ולתירוץ רשב"ם ניחא דכיון דראוי לירשו הו"ל כאילו הזכיר לשון ירושה ומסיק וכתב עליו ומצינו למימר כו' ור"ל מ"ש דלרשב"ם ניחא דסתמא הוה כאילו הזכיר ירושה (והיינו אף בבן בין הבנים כמ"ש שם בפי' רשב"ם) ומצינו למימר דאינו כן אלא דוקא בבת בין הבנות ובאח בין האחים אבל בבן בין הבנים לא אמרינן כן מסתמא אלא אמרינן דעשאו אפוטרופוס וזה תפס הרא"ש לעיקר ולא קשיא על זה מהא דאיבעיא ליה להגמרא בת בין הבנים אלמא דבת בין הבנות פשיטא דהוי אפוטרופוס דסבירא ליה דלא איבעיא להגמרא כ"א בדמפרש בל' מתנה דאז מסתבר דכיון גם בבת בין הבנות לאפוטרופוס וכנ"ל ומסיק וכתב ז"ל וכן אוקמה רב אלפס ז"ל ודחה אוקימתא מאיבעיא דגמרא הנ"ל ור"ל דדוקא לדברי הרי"ף קשה מפני שהוא לא רצה לחלק בין אמירת לשון מתנה לל' ירושה אלא בין אמירה לכתיבה או בין כל נכסיו לריבה ומיעט כנ"ל ומדאיבעיא לעיל בכתיבה בבת בין הבנים ומוכח מיניה דבבת בין הבנות הויא אפוטרופוס תו לא משכחת להא דרב הונא דג"כ איירי בכתיבה ובכל נכסיו ואפ"ה אמר דזכה בה משום ירושה ובזה יתיישבו ג"כ כל דברי רבינו כפתור ופרח דכאן מתחיל וכתב בד"א שכתבם לו בל' מתנה (ר"ל בל' מתנה בפירוש) אבל אם כתבה לו בל' ירושה (ר"ל בלשון ירושה בפירוש) קנה אם הוא שכ"מ והם הם דברי ר"י ב"ב לדברי שמואל הנ"ל ע"פ תירוצו של הרשב"ם דתפסו הרא"ש לעיקר וע"ז מסיק וכתב דלהרא"ש כיון דכתב בלשון מתנה בפירוש אפילו בת שווייה אפוטרופוס בין בין הבנים בין בין הבנות ומסתמא דרב הונא לא איירי הכא עד לקמן (בסימן רנ"ג סעיף י"א) דמיירי במתנת שכ"מ לחוד שם כתב דברי רב הונא דרב הונא מש"מ איירי ומסיק וכתב עליו דלא איירי אלא בבת או אח או שאר יורשין אבל בבן שווייה אפוטרופוס וכמ"ש וק"ל אבל לדעת הרי"ף שלא חילק בין ל' ירושה ללשון מתנה צריך לאוקמי הא דרב הונא בבת או אח ואפילו מפרש לה בלשון מתנה ואפילו כותב לה ס"ל דקנתה ומש"ה לאחר שכתב רבינו תחילה בד"א שכתב בלשון מתנה דכוונתו שכ"כ בהדיא וכמ"ש כתב דלדעת הרי"ף בבת או אח לעולם הויא מתנה דהא לא חילק כ"א בבין הבנים בין כתב לאמר וכמ"ש לעיל והא דלא כתב רבינו בשם הרי"ף האי חילוק בין כתב לאמר משום דראה דהרא"ש אביו כתב דלא מסתבר ליה לחלק בזה ואף שנדחק אחר כך ליתן טעם לא כתבו אלא לפרש דברי הרי"ף אבל האי חילוקא דבת ואח מבן כתב בשמו משום דסברא נכונה היא לחלק בהכי שהרי גם הרא"ש חילק כן ע"פ שיטת פי' רשב"ם וכנ"ל אלא שלשיטת פי' רי"ף דחהו ע"פ האיבעיא הנ"ל ואין זה קושיא להרי"ף לפי גירסתו שלא גרס לה וכמ"ש הרא"ש עצמו אח"כ שהרי"ף ל"ג וכן מצאתי בדפוס תוגרמא דליתא שם ברי"ף אף שבדפוס שבידינו ישנו דפוס תוגרמא הוא עיקר כמ"ש הרא"ש בשמו ומוכח מל' הרי"ף שם דכתב וא"ת מ"ט בנו לא קנה בל' כתיבה וכולהו יורשים קנו כו' הרי לפנינו דכ' הרי"ף בהדיא דכולהו יורשים קנו דהיינו בת בין הבנות או אח בין האחים דזה הוא יורש כמו זה וקני ועיין ברמב"ם בפ"ו דנחלות ותמצא שכתב שם כרי"ף רבו שחילק בין כתיבה לאמירה בבן בין הבנים ובבת בין הבנות כתב דקנתה אפילו בכתיבה עיין שם וממ"ש נתבאר לפנינו דרבינו דקדק יפה יפה ולא כמהרי"ל בתשובתו שכתב על מה שכתב רבינו (בסימן רנ"ג הנ"ל) שהוא טעות בידו ושאגב חורפיה לא עיין והביאו הב"י לקמן (סימן רנ"ג) ולא השיב עליו מידי ואני אומר שהגאון מהרי"ל אגב חורפיה לא עיין ודוק. ולכאורה היה נראה לי לתרץ בע"א ולומר דהרא"ש ורבינו ס"ל דיש חילוק בין בת בין הבנים או הבנות ובין את בין האחים דבת שוה לבן דדרך האב להחשיב בתו ג"כ ואמרינן גם כן דלאפוטרופוס נתכוין משא"כ באח ומש"ה סיים הרא"ש וכתב ז"ל מ"ש הרי"ף בת בין הבנות לא ידענא מנא ליה אבל על אח בין האחים לא קמתמה עליו גם ראיות הרא"ש מהאיבעיא על בת דוקא ואדרבה יש קצת לדקדק מדאיבעיא להגמרא בבת ולא באח ש"מ דאח בין האחים או בין הבנים פשוט להגמרא דלא שווייה אפוטרופסים ומשה"נ לא כ' רבינו כאן לדעת הרא"ש כ"א בת בין הבנים או הבנות הוי אפוטרופוס אבל אאח לא כ"כ ומה שכתב (בסימן רנ"ג) תרווייהו בת ואח י"ל דלא אתא שם אלא לאפוקי בן ונקט בת ואח לומר למר כדאית ליה דהיינו להרי"ף תרווייהו ולהרא"ש אח לחוד וקיצר שם וסמך אמ"ש כאן (בסימן רמ"ו) וכמו שסיים שם וכתב ז"ל כדפירשנו לעיל. ובזה נתיישב הגמרא שפיר במה שמיבעיא ליה בת בין הבנים מהו וקאי אדברי שמואל שאיירי מבן ואשתו שלפי מ"ש ראשונה ק' דלא הו"ל למסתם אלא לפרש דהא בבן ואשתו אמרינן דאפילו מסתמא כיון לעשותן אפוטרופוס ובבת בין הבנים או הבנות דוקא בדאומר בל' מתנה ולא בסתמת וכמ"ש אבל לפי מ"ש לחלק בין אח ובת ניחא דס"ל בת ובן גם בסתמא שווין הן וכיון לעשות אפוטרופוס אלא שא"כ לשון רבינו דחוק במ"ש (בסימן רנ"ג) בבת ואח גם מ"ש כאן ו"ל אבל אם כתב כל נכסיו לבתו כו' וכן אם כ' לאח בין האחים או לאחד משאר היורשים קנה לדעת רב אלפס משמעות לשונו הוא דדוקא לדעת רב אלפס קנה אח בין האחים הא לדעת הרא"ש אינו קונה גם באח והא דסיים וכ' עלה ז"ל אבל לדעת הרא"ש בת בין כו' י"ל דנקט בת ולא אח משום דהרא"ש תפס בהוכחתו לסתור דברי הרי"ף מ"ש בבת דאאח אין לו סתירה וס"ל דמדבבת ע"כ צ"ל דעשאה אפוטרופוס ה"ה באח ולא כהרי"ף דס"ל דכיון דהלכתא בלא טעמא הוא הויא ליה בן דוקא גם לא נתיישב ע"פ דרך האחרון דיוק ל' הרא"ש הנ"ל דהתחיל וכתב ומצינו למימר כו' וסיים ומ"ש כו' וכמ"ש לעיל גם ל' הטור שכתב בד"א שכתב בל' מתנה כו' דדיוקי דדבריו סתרי אהדדי וכמ"ש לעיל וליישב הקושיא הנ"ל דסתם הגמרא בבעיא דבת בין הבנים ולא פירש דאיבעיותו הוא בכתב לה בלשון מתנה צ"ל (ז"ל) [דל'] שמואל דאמר סתם הכותב נכסיו לאשתו כו' משמע ליה דמפרש בכתיבתו לשון מתנה ודוק היטב ועיין עוד בפרישה:
ב סָעִיף ו וכתב הר"ר יונה כו' לשון ב"י דברים אלו כתבם נ"י בשם הרר"י עכ"ל ב"י ולא מצאתי שכתב הנ"י ריש דבריו אלא סוף דבריו שאפילו קנין ל"מ כתב בשם הר"י ונראה דלזה כיון ג"כ הב"י ומפני שהן עיקר דבריו ובהן פליג על האיכא מ"ד וכמו שכתבתי בפרישה:
ג סָעִיף יב ודוקא בכותב כו' בין ששמע כו' פ' מי שמת (בבא בתרא דף ק"ן) אמר רבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן ואלו הן שכ"מ עבדו אשתו בניו מברחת ע"כ וע"ש ביאורם ושניהם מהם הזכיר רבינו כאן אשתו והוא מ"ש הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס כו' בניו מדכתב בניו ולא כתב בנו ש"מ דר"ל דכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ומברחת נתבאר בא"ע (סימן צ"ט) ודין שכ"מ יתבאר לקמן במקומו (בסי' ר"ן) ודין עבד ג"כ אין מקומו כאן וכתבו רבינו בי"ד (סימן רס"ז) ומיהו שיורו דשכ"מ אינו כשיורו דאינך וכמו שכתבתי בפרישה ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.