א הנותן מתנה לחבירו וכתב שדי נתונה לך לאחר מיתה אם יש בשטר זמן שפירש בו הזמן אע"פ שלא נתן לו מהיום ולאחר מיתה קנה את הגוף מיד:
ב ואין הנותן יכול לחזור בו שזמנו של שטר מוכיח עליו שמהיום נתן לו כיון שפירש בו הזמן אפילו אין קנין בשטר:
ג וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן כיון שהוא בקנין קונה מיד כשהגיע השטר לידו והרמ"ה ז"ל כתב דוקא דכתיב ביה זמן אבל אם אין בשטר זמן צריך מהיום ואע"ג דכתיב ביה מהיום לא קני אלא מעידנא דמטא שטרא לידיה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה:
ד כתב עוד הרמ"ה ז"ל הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מותו אבל הכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' יום ומת בתוך ל' יום לא קנה דהא לא מקני ליה אלא לאחר שלשים וכיון שמת תוך שלשים יום נפלו נכסים קמי יתמי וההקנאה דלאחר שלשים יום לאו כלום היא אף על גב דכתיב ביה זמנא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב שום זמן בשטר על כרחך להקנות לו מאותו הזמן אבל היכא דצריך לברר הזמן בשטר לברר הני ל' יום מאימתי מתחילים אין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"ה אם מת מקבל בתוך שלשים יום לא קני מקבל בקבר להנחיל ליורשיו והוא הדין היכא דאקנינהו נותן לנכסים לאחריני ביני ביני בתרא קנה וכולהו לא אמרן אלא בשטר שאין בו קנין אבל בשטר שיש בו קנין מעידנא דקנו מיניה גמר ומשעבד נפשיה ולא בעי מהיום:
א סָעִיף א רנח הנותן מתנה לחבירו וכתב שדי נתונה לך לאחר מיתה אם יש בשטר זמן וכו' בס"פ יש נוחלין (בבא בתרא קלו.) תנן הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה ורבי יוסי אומר אינו צריך ופר"ש בריא שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה ורוצה לכתוב נכסיו לאחר מותו אלא שיאכל פירות בחייו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דמשמע מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו ולאחר מיתה תהיה נגמרת המתנה שתאכל גם הפירות לאחר מיתתו אבל בלא מהיום לא נתן כלום דאין מתנה לאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך ומפרש טעמיה בגמרא משום דזמנו של שטר מוכיח עליו שמאותו זמן התחילה המתנה ופסק רב בגמרא הלכתא כרבי יוסי:
ב סָעִיף ג ומ"ש וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד וכו' שם בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו ואסיקנא בהקנאה אינו צריך ופר"ש בהקנאה מהו. בשטר שכתוב בו קנין מי פליג ר"י ומצריך למכתב מהיום וכ' הרא"ש בהקנאה מהו פי' שטר שיש בו קנין מהו פר"ח דנהגו במתיבתא כר' יהודא דהא רבה קא מיבעיא ליה אליבא דרבי יהודה ואי לית הילכתא כוותיה מנ"מ ונראה דאין ראיה מכאן דאפי' לרבי יוסי מיבעיא ליה היכא שאין כתוב זמן בשטר אי מצריך ר' יוסי בהקנאה מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דלא מצריך:ומ"ש כיון שהוא בקנין קונה מיד כשהגיע השטר לידו נראה דה"ק כשהגיע השטר לידו שקונ' למפרע מזמן כתיבתו ומ"מ יש לתמוה כיון דאיכא קנין מה צריך שהגיע השטר לידו:ומ"ש בשם הרמ"ה דוקא דכתיב ביה זמן וכו'. לכאורה נראה שדעתו כדעת ר"ח שהזכרתי בסמוך שפסק כר' יוסי דמצריך למיכתב מהיום מיהו היכא דאיכא הקנאה לא צריך למיכתב מהיום ומשמע להרמ"ה דזמן מיהא צריך להיות בו דשטר הקנאה לר"י דינו כשטר דלאו הקנאה לר' יוסי אבל ממ"ש עוד בסמוך בשם הרמ"ה נראה שפוסק הלכה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו איפשר דאע"ג דס"ל הלכה כר"י כתב הא דלקמן לומר דבההוא גוונא דכותב נכסיו לאחר ל' יום אפילו מאן דפסק כר' יוסי מודה והרי"ף כתב שיש פוסקים כר' יוסי ויש פוסקים כר' יהודה ונראה שדעתו נוטה לדברי הפוסקים כר' יוסי וכן פסק הרמב"ם בסוף הלכות זכייה וז"ל שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלוני' לאחר מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן לפיכך אע"פ שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואע"פ שיש בשטר הזמן להרויח הדבר כותבין כן אע"פ שאינו צריך עכ"ל ובפ"ח מהלכות גירושין כתב המגרש ע"ת כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה וכתב ה"ה אמרו בגמרא דר"י הנשיא התירה לינשא אפילו במקום יבם בלא חליצה כרבי יוסי דאמר בפ' י"נ זמנו של שטר מוכיח עליו ופסק שם רב הלכה כר' יוסי ובפרק המגרש (גיטין פה:) אמרו דאתקין רב מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ובהלכות פי"נ כתוב קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כרבי יוסי ובפרק המגרש אמר לאפוקי מדרבי יוסי וחזינן למקצת רבוותא דשנו לא דמי מתנה לגט דהתם ממונא והכא איסורא וטעמא דמסתבר הוא וכן דעת רבי' ועדיין יש לבאר דעת רבינו שכתב בפ' ז' מהלכות אישות וכן הדין בגיטין ובממונות בשעה שיתקיים התנאי הוא שיהיה גט או יתקיים המקח או המתנה וכיון דקיי"ל כרבי יוסי בדיני ממונות וכן פסק רבינו עצמו בפרק אחרון מהלכות זכייה למה אמר רבינו שבד"מ אין הענין מתקיים עד שיתקיים התנאי ונראה לי לדעתו ז"ל שהוא סבור דלענין דינא לא אמרה ר' יוסי אלא דוקא במזכיר מיתה לפי שידוע שאין שטר לאחר מיתה וכיון שכן שלא לפסול השטר לגמרי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אבל כשאינו מזכיר מיתה אלא שתולה דבריו בתנאי או שאמר לאחר זמן פלוני כיון שאפי' בלא מעכשיו איפשר שיתקיים הענין בקיום התנאי או בהגעת הזמן ההוא בחיי המגרש לא מצינו לרבי יוסי שאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ע"כ ואין דבריו נוחים לי דהא טעמא דרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו הוי משום דאם לא כן זמן שכתוב בשטר למה ואם כן מה לי אם הוא תולה דבריו במיתה או בד"א ודי בזה עדותו של ה"ה שהעיד על עצמו שלא ראה לא' מן המפרשים שחילק כן ולענין קושיתו מהלכות אישות נראה לי דל"ק כלל דהתם במוכר או נותן בלא שטר או בשטר שאין בו זמן דהתם לא נחת לכתוב אלא דיני התנאים מצד מה שהם תנאים לא מצד שהם כתובים בשטר שיש בו זמן ובסוף הלכות זכייה הוא שכתב דין שטר שיש בו זמן דזמנו מוכיח עליו. וז"ל ר' ירוחם בנט"ו ח"א ר"ח כ' כי נהגו במתיבתא שאם אין בה קנין צריך לכתוב מהיום ולא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בשיש בו קנין ויש מי שכתב שאם יש בו קנין אפי' אין בו זמן אינו צריך לכתוב מהיום עכ"ל: [%א] כתב הרשב"א בתשובה שלא אמר רבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו אלא משום דהתם כתב הוא זמן בשטר או צוה לעדים לכתוב בו זמן וזכור אני שכן קבלתי ממורי הרב ז"ל ואפי' ת"ל שאפי' לא צוה לעדים אלא שכתבו הם הזמן מעצמן התם הוא לפי שהוא צוה לעשות לו שטר ומן הסתם יש לו לדעת שיכתבו בו זמן אבל כאן שאינו אלא מזכרת ולא צוה להם לחתום אם יכתבו הם בו זמן אין אותו זמן מוכיח עכ"ל . וכ"כ בתשובות להרמב"ן סי' ו' עיין במהרי"ק סוף שורש נ"ד ועי' בטור זה בס"ס רמ"א ועיין בנ"י בס"פ י"נ:
ג סָעִיף ד כתב עוד הרמ"ה הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מותו אבל כותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' יום וכו' דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב שום זמן בשטר וכו' אבל היכא דצריך לברר הזמן בשטר הני שלשים יום מאימתי מתחילים אין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו וכו' נראה לי שאין זו טענה דהא גם בכותב נכסיו לפלוני לאחר שלשים יום איכא למימר מה צריך לכתוב שום זמן בשטר דהו"מ למיכתב הרי נכסי נתונים לך ליום פלוני והיה זמן הנתינה מבורר בלא כתיבת זמן השטר: כתב הרשב"א שנשאל על שרה שהיה לה בן ובנות ונתנה כל נכסיה לבנותיה בקנין גמור מעכשיו כל מה שימצא אחריה מנכסיה ולאחר שנים רבות נפטרה שרה ותפסו בנותיה אחר פטירתה כל מה שנמצא והבן מערער וטוען עליהן והשיב הדין עם היורש לגבי המטלטלין שתפסו עכשיו בפני עדים ושראו עכשיו בידם לפי ששטר המתנה אינו כלום ומהטעם שאמר היורש שאין כאן אלא עדים מפי עדים [%ב] ועוד דמילי דשיקרא אית כאן שכתבו העידתנו על עצמה והיא לא העידם על עצמה אלו אלא לשנים אחרים שאמרו לאלו כן ואפילו כתבו בלישנא דב"ד כגון באו לפנינו פלוני ופלוני ואמרו לנו העידתנו פלונית על עצמה גם כן אינו כלום שאין ב"ד פחות מג' אבל אם היה שם מטלטלין ותפסום הבנות שלא בפני עדים א"נ בפני עדים ולא ראו עכשיו נאמנות הן לומר היא נתנה להן בקנין או באגב מגו דאי בעו אמרי לקוחים הם בידינו או לא תפסנו אי נמי תפסנו והחזרנו כל היכא דליכא עדים וראה וכדאיתא בפ' הכותב (כתובות פד:) בעובדא דבקרא דיתמי ומה שטען כי מה שקנתה או שטרי חוב שנעשו לאחר זמן המתנה לא קנו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדין טוען:
א סָעִיף א הנותן מתנה לחבירו וכו'. משנה ס"פ י"נ (דף קל"ו) הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ד"ר יהודא ר' יוסי אומר אינו צריך ומפרש בגמרא לר' יהודא דבכותב מהיום ולאחר מיתה משמע טפי דהכי קא"ל קני גופו מהיום ופירי לאחר מיתה ולא אמרינן דנתכוין לתנאי שיהא קונה מעכשיו גוף ופירי אם ימות אי נמי תחלה אמר שיהא קונה מעכשיו ואח"כ חזר בו שלא יהא קונה אלא לאחר מיתה ואין מתנה לאחר מיתה אלא כיון דאיכא לאוקמי תרוייהו שפיר [מוקמינן] ור' יוסי דאמר א"צ טעמיה משום דזש"ש מוכיח עליו דמאותו זמן התחילה המתנה דאלת"ה זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב ופסק רב בגמרא דהלכתא כרבי יוסי:
ב סָעִיף ג ומ"ש אם יש בו קנין וכו'. שם בעא מיניה רבא מר"נ בהקנאה מהו ואסיקנא בהקנאה אינו צריך ופרשב"ם בהקנאה מהו בשטר שכתב בו קנין מי פליג ר' יהודא ומצריך למיכתב מהיום אבל הרא"ש כתב דאפי' לרבי יוסי קמיבעיא ליה היכא שאין כתוב זמן בשטר אי מצריך רבי יוסי בהקנאה מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דלא מצריך וכך הם דברי רבי' אלא דאיכא למידק אמ"ש רבינו וכן אם יש בו קנין וכו' דמשמע מלשון וכן דלא זו אף זו קאמר דאפילו בקנין בלא זמן נמי אין צריך מהיום וזה היפך פירשב"ם דבקנין פשיטא דאין צריך לא מהיום ולא זמן אפילו לר' יהודא אבל בלא קנין אלא דכתב בו זמן פליגי דלר' יהודא צריך שיכתוב מהיום ולר' יוסי אין צריך ויש ליישב דלפי דהרמ"ה ס"ל דקנין גרע טפי כמו שיתבאר בסמוך בס"ד לכן כתב תחלה וכן אם יש בו קנין וכו' כדי שיביא עליו והרמ"ה כתב דוקא דכתיב ביה זמן וכו': ומ"ש כשיגיע השטר לידו. תמה עליו ב"י וכתב תימה כיון דאיכא קנין מה צריך שיגיע השטר לידו עכ"ל ויש לומר דכיון דאיכא ריעותא דהקנה לו לאחר מיתה חיישינן שמא צוה לעדים שיחזיקו בשטר ולא יזכה בו המקבל עד שימסור לו הנותן מידו ליד המקבל: ומ"ש בשם הרמ"ה דוקא דכתיב ביה זמן וכו'. יש לתמוה דכיון דפסק כר' יוסי דאפילו בלא קנין זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ בקנין דעדיף טפי לא צריך לא מהיום ולא זמן כדפירש רשב"ם להדיא וכך פירשו כל המפרשים ואפשר ליישב ולומר דהוה קשיא ליה לפרש דאליבא דרבי יהודא דלית הלכתא כוותיה קמיבעיא ליה בהקנאה מאי אלא ודאי דאליבא דרבי יוסי דהלכתא כוותיה קמיבעיא ליה וסבירא ליה לתלמודא דשמא בשטר דוקא כיון דאקניה ליה בשטר לאחר מיתה וכתב ליה בשטר זמן שפיר מוכיח על השטר דאקני ליה מעכשיו דאם לא כן זמן בשטר למה אבל באקני ליה בקנין לאחר מיתה בעינן מידי דמוכח בשעתא דאקני ליה בקנין דמעכשיו אקני ליה ולא לאחר מיתה ואע"ג דכתב ליה בתר הכי שטר וכתב בו זמן דילמא לא מהני האי זמן לאוכוחי עליה דקנין דקדים דאקני ליה מחיים והילכך בעינן דלימא מהיום בשעה שקנו מיניה אפילו לרבי יוסי או דילמא אף בהקנאה א"צ מהיום וסגי בזמנו של שטר דמוכיח לרבי יוסי אף באקני ליה בקנין ואסיקנא דבהקנאה א"צ מהיום מיהו זמן ודאי צריך כי היכי דליהוי הוכחה דלא אקני ליה לאחר מיתה אלא מעכשיו דלא עדיף קנין משטר זו היא דעת הרמ"ה לפי הננע"ד ודלא כמו שפי' ב"י: (ד) כתב עוד הרמ"ה ז"ל הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח וכו'. איכא לתמוה דכיון דהרמ"ה פוסק כר' יוסי דקאמר זש"ש מוכיח עליו ושמעינן לרבי יוסי סוף פרק מי שאחזו דאין לחלק בין בכותב לאחר מיתה ובין בכותב לאחר ל' יום א"כ מנ"ל להרמ"ה לחלק בכך והוא דעלה דהך דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש דאינו גט קאמר בגמרא תנא רבותינו התירוה להנשא מאן רבותינו אמר ר"י אמר שמואל ב"ד דשרו משחא ס"ל כרבי יוסי דאמר זש"ש מוכיח עליו ומביאו בריש כתובות ופי' רש"י לשם זש"ש מוכיח עליו שכך א"ל אם לא באתי לאותו זמן יהא גט למפרע מהיום דאי לא משוי ליה גט אלא לאחר י"ב חודש למה כתב יום שנכתב הגט בתוכו לכתוב אם לא באתי לר"ח פלוני יהא גט אלמא דלרבי יוסי אף באומר לאחר ל' יום נמי זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו קאמר ונראה ליישב ולומר דדעת הרמ"ה דהקושיא שהקשה הרב אלפס בפרק י"נ מדרב אדרב קושיא חזקה היא אבל אינה מתיישבת בתירוצו והוא דקשיא אדרב דפסק כרבי יוסי בפרק יש נוחלין דזמנו של שטר מוכיח עליו מהא דאיתא בסוף פרק המגרש אתקין רב מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ותירץ הרב אלפס דבאיסורא החמיר רב וכן פי' רשב"ם בפ' יש נוחלין והביא הרב רבינו אשר שם פירושו וטעמו דדוקא גבי גט אשה הואיל ואין בו דבר קנין מש"ה הוא דאתקין לרווחא דמילתא משום חומרא דעריות אבל גבי ממונא הלכה כרבי יוסי כי י"ל שלא אמר רב הלכה כרבי יוסי אלא בשטר שיש בו קנין עכ"ל ורצונו לומר במה שכתב כי י"ל וכו' לתת טעם על מה שהחמיר בגטין לפי די"ל שלא אמר רב הלכה כר"י אלא בשטר שיש בו קנין ובגיטין אין בו קנין ואע"ג דבסוף פי"נ איתא להדיא דרב הונא בריה דרב יהושע ורב הונא קאמרי דרבי יהודא ור"י לא פליגי אלא בשטר שכתוב בו דוכרן פתגמי דהוה באנפנא אבל ביש בו קנין אפילו לרב יהודא סגי בקנין אפי' אין בו לא מהיום ולא זמן כדפי' רשב"ם גופיה לשם אפ"ה כיון דלא אמרו כך רבי יהודא ורבי יוסי בפירוש איכא למימר דרב לא סבירא לי' כהני אמוראי אלא ס"ל לפרש דלא פליגי ר' יהודה ורבי יוסי אלא בשטר שיש בו קנין אבל באין בו קנין מודה רבי יוסי דצריך לכתוב מהיום בפי' הילכך בגט דלית ביה קנין אזלינן לחומרא בעריות ולא מדינא כל עיקר אלא חומרא בעלמא זאת היא דעת רשב"ם בפי' והוא נמי דעת הרי"ף אבל הרמ"ה נראה לו דוחק לתרץ בכך משום דס"ל דהא דאתקין רב מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר"י וכו' משמע להדיא דאתא לאפוקי מהלכתא קאמר ואפ"ה ל"ק מדרב אדרב אלא דס"ל לרב דלא קיי"ל כר' יוסי אלא בההיא דיש נוחלין בכותב לאחר מיתה דכיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב בו זמן ע"כ להקנות לו מאותו הזמן אבל מאי דאתקין רב בגיטין לאפוקי מדר' יוסי לא קאי אזה גיטך לאחר מיתה אלא קאי אמתני' דס"פ מי שאחזו באומר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת תוך י"ב חודש דאינו גט ותנא עלה רבותינו דס"ל כרבי יוסי דזש"ש מוכיח עליו והתירוה לינשא בהא קאמר רב דלא קיימא לן כרבי יוסי דמסתברא כיון דצריך לברר הזמן מאימתי מתחילין הני ל' יום אין לומר זש"ש מוכיח עליו ואע"ג דהיה יכול לומר בל' אחר מ"מ אין כאן הוכחה גמורה דמעכשיו הוא מגרשה ולא קיי"ל כרבי יוסי אלא בכותב לאחר מיתה דכיון שהמיתה מבררת הזמן וא"צ לכתוב זמן כלל הוי הזמן הוכחה גמורה דמעכשיו הוא מגרשה וה"ה והוא הטעם גבי ממונא דאין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכותב לבנו לאחר מיתה אבל בכותב לאחר שלשים יום לא אמרי' זש"ש מוכיח עליו דמדינא אין לחלק בין ממון לאיסורא זו היא דעת הרמ"ה בפסק דינו מתוך ישובו להא דקשיא מדרב אדרב נ"ל: אבל בשטר שיש בו קנין וכו'. פירוש בשיש בו זמן עם הקנין ולא היה צריך לפרש כאן שכבר פי' תחלה ועיין במ"ש בסמוך בס"ד:
א סָעִיף א וכ"ע שם הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו אם כתב לשון מתנה אבל אי כתב לשון מניח דלא שייך מחיים כלל לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וכתב הר"ן ס"פ מי שאחזו דלאו דווקא בשטר אלא ה"ה בתנאים שהתנה בע"פ אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ועיין בדינים אלו בתשובת מוהר"ם פד"ו סימן נ"ב מדינים אלו נם לעיל ס"ס רמ"א:
א סָעִיף א (ב) הנותן מתנה לחבירו כו' אם יש בשטר זמן שפי' בו הזמן כו' ס"פ י"נ (דף קל"ו) תנן הכותב נכסיו (פי' בריא שכ"כ) לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה (דאם לא כן הוה אמרינן אין קנין לאחר מיתה) דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין צריך ע"כ ומפרש טעמא דר"י בגמרא משום דזמנו של שטר מוכיח עליו שמאותו זמן התחילה המתנה (דאם לא כן למה כתב ביה זמן) ופסקו משמיה דרב הלכתא כר' יוסי ועיין ברי"ף ורמב"ם בפ"ח דגירושין דס"ל דהיינו דוקא בממונא אבל באיסורא כגון בגיטין לא אמרינן הכי ומדסתמו הפוסקים משמע דאין חילוק בין כתב הזמן בראש השטר או בסופו אבל רשב"ם כתב בפי' המשנה הנ"ל בשכתב זמן בתחילתו בכך וכך בשבת לירח פלוני אמר לנו כו' ולכאורה משמע דדוקא קאמר דטפי הוכחה יש כשכתב הזמן מתחילתו וצ"ע: קנה את הגוף מיד פי' מעידנא דמטא שטרא לידו אבל קודם דמטא שטרא לידו פשיטא דלא קנה כיון שאינו אלא שטר הכתוב בלשון שדי נתונה לך שמסירת השטר עצמו הוא הקנין וכל כמה דלא מטא לידו במאי ליקני והא דכתב מיד דל"ת לא היה דעתו להקנותו כ"א לאחר מותו ואין קנין לאחר מיתה וגם לענין דלא יכול לחזור בו קאמר דהוא קנה מיד וכן מש"ר אחר זה וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד כו' וסיים במיד כשהגיע השטר לידו הא דכתב מתחילה מיד סתם כוונתו כמו שכתבתי והב"י תמה וכתב בקנין טעמא מאי בעינן הגיע לידו הא קיי"ל דסתם קנין כמעכשיו הוא ולי נראה דשאני הכא שהזכיר ואמר (מהיום ו) לאחר מיתה די בכך שיועיל הקנין עם השטר ושתחול המתנה משעה שהגיע השטר בידו ומיהו כי כתב לו מהיום וגם יש קנין בשטר או זמן עם הקנין נ"ל דקנה ליה מיד ממש משעה ראשונה שנכתב השטר שהרי מהיום לחוד עושה להאי מתנה מתנת בריא וא"כ כל קנין מעכשיו ליקני לגמרי שאין זה יכול לחזור וליתנו לאחר וה"ה אי אמר מהיום או הזכיר זמן ע"פ דקנה מיד אפילו קודם כתיבת השטר וכן כתב הר"ן בס"פ מי שאחזו וכ"כ מ"ו ר"ס בס"ס זה ועבד"ר:
ב סָעִיף ג וכן אם יש בו קנין כו' איבעיא הוא שם בגמרא ואסיקנא בהקנאה אינו צריך: והרמ"ה ז"ל כתב דוקא דכתב ביה זמן הרמ"ה פליג בתרתי חדא דס"ל דגם לר"י לא סגי בלא מהיום אלא דוקא בכתב בו זמן אבל בלא זמן אפילו היה בקנין אין המתנה מתנה כלל כיון שהזכיר מיתה ועוד שאפילו כתב ליה מהיום בקנין ל"מ מיום המעשה או הכתיבה אלא מיום דמטא שטרא לידיה הוא דקני ליה ועבד"ר: כתב כסברא ראשונה פי' דגם קנין לחוד אפילו לא נזכר זמן בשטר א"צ למכתב מהיום:
ג סָעִיף ד כתב עוד הרמ"ה כו' עבד"ר מ"ש לזה קצת סמך לדעת הרמ"ה מהגמרא: וכולהו לא אמרן פי' וכל אלו בבות שאמרנו דר' יוסי מודה דלא אמרינן בהו זמנו של שטר מוכיח עליו כולהו לא אמרן אלא אם אין בשטר קנין: אבל בשטר שיש בו קנין פי' וגם נכתב זמן אז לא בעי מהיום אפילו אם אמר לאחר ל' יום ודוק:
א סָעִיף ג וכן אם יש בו קנין כו' והרמ"ה ז"ל כתב כו' כתבתי בפרישה לשון הגמרא ודאיפסיקא הלכתא שם כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ונראה דבזה גם הרמ"ה מודה ובקנין הוא דפליגי משום דשם בגמרא איתא בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו א"ל בהקנאה א"צ ופיר"ש בההקנאה שטר שכתוב בו קנין מהו מי פליג ר' יהודא ומצריך לכתוב מהיום וכתב הרא"ש פר"ח דנהגו במתיבתא כר' יהודא דהא רבא קא מיבעיא ליה אליבא דר' יהודא ואי לית הלכתא כוותיה מנ"מ ונראה דאין ראיה מכאן דאפי' לר' יוסי מיבעיא ליה היכא שאין כתוב זמן בשטר אי מצריך ר' יוסי בהקנאה מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דאינו מצריך עכ"ל ביאור דבריו נ"ל דגם הרא"ש ס"ל שעיקר האיבעיא היא אליבא דר' יהודה דכתב בפי' דבריו במתניתין וקאמר דצריך למכתב מהיום ור"ל אע"פ דכתב בשטר זמן (דהא בכתב (היה) זמן ודאי מיירי מתני' מדקאמר ר' יוסי עליו אין צריך ור"ל כיון שנכתב בה זמן) ואליביה דר"י א"ש סתימת לשון האיבעיא דקאמר בהקנאה מהו אי מצריך ר' יהודא ג"כ מהיום או לא אבל אי בעי לר' יוסי לא הו"ל לסתום אלא לפרש ולומר אי לא כתב זמן אלא קנין אי סגי ליה לר' יוסי בהכי או לא אלא שהרא"ש ס"ל דמ"מ מדר' יהודא נשמע לר' יוסי דכמו דקאיבעיא ליה לר' יהודא לפי שיטתיה כן איבעיא ליה לר' יוסי לפי שיטתיה ונפשט נמי מינה דלר' יוסי סגי בהקנאה כן הוא דעת הרא"ש ורבינו אבל הרמ"ה ס"ל דאין ללמוד מינה לר' יוסי דאיכא למימר דוקא לר' יהודא פשט דא"צ מהיום כיון דאיירי ג"כ דיש בו זמן וכמ"ש והו"ל זמן וקנין ואף דזמן לחודיה לר' יהודא לאו כלום הוא מ"מ עם הקנין מודה דמהני אבל אין ללמוד ממנו דלר' יוסי מהני קנין לחוד בלא זמן ומהיום וס"ל להרמ"ה נמי דאע"פ דהאיבעיא היא דאיבעיא לר' יהודא מ"מ הלכה כר' יוסי דזמן לחוד מהני כדפסק בגמרא משמיה דרבא וגם י"ל דס"ל להרמ"ה דאיכא נ"מ בהאיבעיא זו גם אליבא דר' יוסי היכא דאיכא זמן בשטר והוא באופן דלא מהני הזמן לחוד כגון דכתב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר שלשים יום וכדמסיק רבינו בשם הרמ"ה דנלמד מפשטות האיבעיא לר' יהודא לר' יוסי דאי יש עוד קנין לזה דמהני ודוק כן נ"ל כוונת הרמ"ה וטעמו. ודברי ב"י בזה שכתב ז"ל שהרמ"ה פסק כר' יהודא דס"ל דלא מהני זמן אלא מצריך מהיום או קנין עם זמן ושמש"ר אחר זה בשם הרמ"ה ז"ל הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כו' דמשמע מדבריו דס"ל דזמנו של שטר לחוד לא מהני לא כ"כ משום דס"ל הכי אלא בא ללמדנו דאפילו מאן דפסק כר' יוסי דמהני זמן לחוד מודה דבנתן מהיום ולאחר שלשים יום דלא מהני כו' דברים הללו דחוקים המה מאד מאד. ואסוף דברי הרמ"ה שכתב ז"ל היכא דצריך לברר הזמן בשטר אין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו כתב הב"י ז"ל נראה לי שאין זו טענה דהא גם בכותב נכסיו לאחר ל' יום איכא למימר מה צריך לכתוב שום זמן בשטר דהו"מ למכתב הרי נכסי נתונים לך ליום פלוני והיה זמן הנתינה מבורר בלא כתיבת זמן בשטר עכ"ל נראה דאין בדבריו שום סתירה דא"ל מ"מ אי איתרמי דלא כ"כ אין הזמן ראיה לומר שהיה דעתו שהתחיל מיד דשמא לברר היום כתבו דסבר מה לי אם אכתוב ליום פ' או אם אכתוב מיום פ' ולאחר ל' יום ואין בידינו להוציא הממון מחזקתו וה"ק הא דאמרי' סתמא זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דוקא בכותב כל נכסיו לאחר מותו דבכה"ג בכל ענין אמרי' זמנו של שטר מוכיח אבל הכותב נכסיו כו' לפעמים אין הוכחה מהזמן ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.