א הנותן נכסיו לאחרים והניח בנים אע"פ שמה שעשה עשוי וזכה המקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו להעביר הנחלה אפילו אם אין היורשין נוהגין כשורה:
ב ומידת חסידות שלא יעיד [ולא יהיה] שום אדם חשוב בצוואה זו שמעבירין הירושה מהיורש אפילו ממי שאין נוהג כשורה למי שהוא חכם ונוהג כשורה ורז"ל אמרו שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יבוא לידי קנאה:
ג שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ילמדנו רבי' אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל נכסיו לבנו הגדול ובנו הגדול לבנו הגדול עד סוף הדורות [כמשפט המלכות] שלא יהיה זכות לשאר היורשים שאני חזרתי למצוא ולא מצאתי שלא אמרו נכסי לך ואחריך לפלוני אלא למי שהוא עכשיו בעולם אבל למי שאינו עכשיו בעולם לא ורבים אומרים שיכול אדם לעשות ע"י שיקדיש נכסיו ע"מ שאם יתן בהן בנו הגדול ובן בנו הגדול סלע בשנה ידור בהן ויאכל פירותיהן ואני אומר שהמקדיש ע"מ מקדיש ומשייר ואי אפשר ליפות כחו בשיור יותר מכשהיו שלו לגמרי ובתחילה לא היה לו כח ליתן בדרך זה וכ"ש כשהקדיש. תשובה ששאלת ללכת בחוקי הכותים להעביר הנחלה מכל זרעו ולהעמידה ביד בנו הגדול אסור לכל בן ברית להעלות דבר זה על לבו כדתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו וכ"ש בדבר זה כמו שכתבת. ושוב השיב בתשובת שאלה זו יראה לי שלא תועיל מתנה זו בתנאי זה דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דקיי"ל כרשב"ג שאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם מכר ראשון מכור ועוד אם לא נולד בן בנו בשעת המתנה אינו יכול להקנות לו כיון שלא בא לעולם ואף אם יקדיש הממון בתנאי שבנו הגדול יתן כך וכך לשנה ויהנה מאותו הקדש וכן בן הגדול עד לעולם אינו מועיל כי אין תנאי מועיל לזכות למי שלא בא לעולם ואפילו בע"מ אלא בענין זה יכול אדם לעשות שיתן אותו הממון לבנו הגדול בתנאי זה כאשר יולד לבנו הגדול בן שיזכה הוא [לו] מיד הנכסים ואם לא יזכה אותם לבנו שיולד לו תוך חדש [אחר שיולד] שתתבטל המתנה ותחזור לאחיו הקטן ממנו וע"מ שאחיו הקטן יזכה אותם הנכסים לבנו הגדול כשיולד לו ואם לא יזכה לו שתסוב הנחלה למי שקרוב להם לירש אחרי בניהם וכשהוא מזכה הממון לבנו הגדול שיולד לו יתנהו לו על אותו תנאי שקבלו מאביו וכן לעולם:
א סָעִיף א (ב) הנותן נכסיו לאחרי' והניח בנים אע"פ שמה שעשה עשוי וזכה המקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו להעביר הנחלה אפילו אם אין היורשים נוהגים כשורה ומידת חסידות שלא יעיד ולא יהיה שום אדם חשוב בצוואה זו שמעבירים הירושה מהיורש אפי' ממי שאינו נוהג כשורה למי שהוא חכה ונוהג כשורה בפ' י"נ (קלג.) תנן הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב ובגמרא (שם) איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא ת"ש דא"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנא [אפי'] מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתא ופר"ש אלמא פליגי רבנן עליה מדקאמר ליה הכי דאל"ת שמואל דאמר כמאן והכי הלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו וכן פסקו הפוסקים והא דא"ל שמואל לרב יהודה לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכו' מפרש טעמא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נג.) משום דלא ידעת מאי זרעא נפיק מיניה:ומ"ש ורז"ל אמרו שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יבוא לידי קנאה בפ"ק דשבת (דף יג) אמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא א"ר לעולם אל ישנה בנו בין הבנים שבשביל שני סלעים מילת שנתן יעקב אבינו ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וסמך רבינו זה לנותן נכסיו לאחרים ומניח את בניו לומר שאין ראוי לעשות כן שלא להטיל קנאה: כתב הריב"ש בסימן קס"ח וז"ל הבאת תשובת רבינו האי דהכותב נכסיו לאחרים לא שלא יניח כלום דא"כ מתנה על מ"ש בתורה ואיני מבין כוונתו שאם בלשון ירושה אפי' שייר לבניו לא עשה כלום ואם בלשון מתנה אפילו בכל נכסיו דבריו קיימים אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל :
ב סָעִיף ג שאלה לא"א הרא"ש ילמדנו רבי' אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל נכסיו לבנו הגדול וכו' כלל פ"ד סי' א': ושוב השיב בתשובת שאלה זו יראה לי שלא תועיל מתנה זו בתנאי זה וכו' שם בסימן ב':
א סָעִיף ג שאלה לא"א הראש וכולי ושוב השיב וכו'. פי' מתחלה השיב שעון הוא לעשות כך ואחר כך השיב דאי עביד לא מהני אלא בענין זה וכו' ולפי שהיו מקצת אוחזים במנהג זה היה מוכרח ללמד באיזה ענין מועיל ובאיזה ענין לאו כלום הוא. ומ"ש רבינו להביא ראיה מדברי רז"ל שלא ישנה אדם לבן בין הבנים דאלמא שלא יתן לאחרים ויניח את בניו כדי שלא להטיל קנאה אין נ"ל כלל ראיה דהתם בחייו קאמר שלא ישנה וכן כתב הרמב"ם להדיא בסוף פ"ו דנחלות אבל קודם מיתתו רשאי לשנות וכדילפינן מביום הנחילו את בניו דרשאי לרבות לאחד ולמעט לאחד דאם לא כן יהיו דברי רז"ל סותרים זה את זה:
א סָעִיף א הנותן נכסיו לאחרים כו' בב"ב דף קל"ג ופיר"ש שם אין רוח חכמים נוחה הימנו אין לחכמים נחת רוח ממעשיו אלא חרון אף גורם להם שכועסין עליו דקא עקר נחלה דאורייתא עכ"ל ביאור לדבריו שפי' אין רוח חכמים נוחה ושקט בקרבם כי הוא גרם להם שהתרגזו ברוחם עליו וא"כ הימנו ר"ל בשבילו וק"ל ועיין בי"ד סימן קס"ב לענין חזרת הרבית ועושה תשובה והיא מפ' הגוזל עצים שם פירש"י אין רוח חכמה וחסידות נוחה בקרבו ולעיל ס"ס קכ"ז לענין המחזיר הלואה לבני גר וס"ס ר"ד לענין החוזר מדיבורו וריש סימן שס"ו לענין המקבל מהגזלן שעשה תשובה. אפילו אין היורשים כו' וטעמא משום דלא ידעינן מאי זרע נפיק מיניה:
ב סָעִיף ב וחז"ל אמרו כו' מימרא דרב פ"ק דשבת וסמך רבינו זה לנתן נכסיו לאחרים ומניח את בניו לומר שאין ראוי להטיל קנאה:
ג סָעִיף ג שאלה לא"א הרא"ש כו' כלל ס"ד דין א': שלא אמרו נכסי לך כו' בלה"נ לא שייך כאן דינא דאחריך לפ' כיון דראוי לירשו אין לה הפסק דא"ל דכאן איירי שנותן לבנו הגדול במתנה דהוי הפסק לדעת רשב"ם וכמש"ל בסימן רמ"ח באריכות דהא להנחיל נכסיו קאמר שוב ראיתי בתשובת הרא"ש שהשיב לו בתשובתו בהדיא כן ז"ל ועוד דקיי"ל נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי לירשו אין לשני כלום במקום ראשון עכ"ל ומיהו י"ל דשאני הכא דבאחריך לא נתן לנכרי כי אם ליוצאי חלציו דבנו הגדול דאפשר היה יכול ליתן ומש"ה אפשר שהשמיטו רבינו בסמוך בתשובה או משום דקיצר כאן וסמך אמ"ש בסימן רמ"ח ועד"ר בסמוך: שיקדיש נכסיו ע"מ כו' פי' לעולם לא יהא לשום אדם כח לפדותן פחות מכדי פדיון הקדש כדינו חוץ מבנו הגדול וכן בן בנו הגדול שיהא כח לפדותן בדינר לשנה וא"ל הלא בלא סלע יכול לומר אם לא תורישנו אתה לבנך הגדול ובנך הגדול לבנו הגדול יהיו הנכסים הקדש די"ל דודאי אינו רוצה שיהיו הנכסים הקדש אלא עיקר כוונתו שלא יירשו אחרים לכן הוצרך לומר שיהא הקדש מעכשיו בתנאי לפדותן בנו הגדול כשירצה וק"ל וע"ד שכתב לקמן בתשובה דאם לא יזכה לבנו הגדול תחזור לאחיו הקטן כו' והיותר נראה דכל שלא הקדישו עתה אלא ששייר לנפשו וליוצאי חלציו כח לפדותן בסלע תו לא חל ההקדש וכ"ש עם התנאי לאחר מותו ולכמה דורות: מקדיש ומשייר כו' ר"ל שיור זה ששייר לנפשו בהקדש להנחיל בנו לבן בנו הגדול לא עדיף מאילו היה כולי שלו דלא היה יכול להנחיל לבן בנו כיון שאינו בעולם: כדתנן הכותב כו' אין ראיה מזה דהא י"ל דדוקא בכותב נכסיו לאחרים הוא דאין ר"ח נוחה הימנו משא"כ כשנתן לבנו הגדול אף שהניח שאר בניו אלא ראייתו הוא ממאי דמסיק שם אפילו מברא בישא לברא טבא וכן הוא בתשובה ומש"ה נראה להגיה כאן תיבת כו' דצ"ל אין ר"ח נוחה הימנו כו': דקיי"ל כר"ש שאין לשני כו' ואם מכר הראשון מכור פי' וא"כ בנו הגדול נמי אף על פי שאין בידו למכור כיון שהקדישו אביו על תנאי מ"מ יש בידו להקדיש גם אותו שיור בעוד השדה בידו ומסיק ועוד דבלה"נ אין יכול לוכות לבן בנו כיון שאינם בעולם ואין לבנו ובן בנו לפדותם בסלע ועד"ר: כי אין תנאי מועיל כו' שם בתשובה מייתי ראיה מהא דפ' המוכר את הבית בבן לוי שמכר לישראל וא"ל ע"מ שמעשר שלו כו' הבאתי לשונו בסימן ר"ט ע"ש: אלא בענין כו' פי' לדינא אבל אין לעשות כן כמ"ש לפני זה א"נ ר"ל שיתן לבנו הגדול קודם שנולדו לו בנים אחרים דאין כאן העברת נחלה וק"ל: ותחזור לאחיו כו' פי' מעכשיו תחזור לקטן ולא הוצרך לפרש זה דכל ע"מ כאומר מעכשיו דמי והכלל שיעקב זה שנתן ממונו ורוצה שילך מבן גדול לבן גדול עד עולם מעמיד ומברר בחייו ב' או ג' אנשים כגון בניו האחרים או אחיו שהם אתו בחיים שיעמדו על המשמר שיקיים ראובן התנאי שיתן ממין זה לבנו חנוך בתנאי שיהיה בטוח שגם בנו יתננו לבנו הגדול ושיעשה הבטחה על זה ויעמיד ג"כ אנשים על המשמר ואם יעבור ראובן אז ולא יתן הממון בתנאי ובאופן זה לבנו הגדול הרי הממון נתון מעתה לאחד מאלו האנשים הקרובים שהם עתה בעולם העומדים על המשמר נמצא יעקב הנותן בטוח שיקויים תנאו שאף שיהיה דעת ראובן קרובה גם אל שאר בניו מ"מ ודאי צריך ליתנו לבנו הגדול כדי שלא תסוב לגמרי ממנו לכן צריך הוא וגם בנו חנוך לעשות חיזוק וקיום לתנאי זה שלא יתבטל דהיינו שיבררו גם המה יורשים אחרים שיהיו בזמניהם עמם בדורם שיעמדו על המשמר שיקויים התנאי שאם לא יעשה ראובן כן הרי באים יורשים אחרים שהועמדו על המשמר ונוטלין הממון וכן מטעם זה ואופן זה כל דור ודור מחוייב לקיים התנאי ולחזקו ולעשות קיום לו שיקוים בבירור גם אחר מותו: ומש"ר שתתבטל המתנה כו' ה"ה שאם אין לו אח יכול לברר ולהעמיד יורש אחר שיעמוד על המשמר עד"ז וכ"כ בתשובה: ומ"ש ותחזור לאחיו כו' שתסוב הנחלה כו' לא שתסוב ממילא אלא כן אמר לבנו הגדול אם לא תקיים התנאי הרי אני מנחילהו לאחיך האחר או אסוב הנחלה ממך לאחד מן הקרובים לי הראויים לירש אחריך ע"ד שמפורש לעיל בסימן רע"ו:
א סָעִיף ג דקיי"ל כר"ש ב"ג דאמר אין לשני כו' ואף שכבר נתבאר לעיל סימן רמ"ח דאם אמר ואחריך מהיום לפ' אז השני מוציא מיד הלקוחות שמכר להן הראשון מכל מקום ה"ק לא תועיל המתנה זו בתנאי זה רצה לומר בתנאי שכתבת שלא נתנו מהיום לפ' והעיקר דסמך אועוד כו' דכתב בתר הכי דאינו יכול להקנות למי שאינו בעולם ודע דשם בתשובה לא כתב ל' ועוד אלא ז"ל ואם מכר הראשון מכור ואם לא נולד בשעת המתנה אינו יכול להקנות לו כיון שאינו בעולם וה"ק יראה שלא תועיל מתנה זאת בתנאי זה אף אם היה בעולם ואם לא נולד כו' פשיטא דלא מהני והשתא א"ש דלא תיקשי מטעם הראשון דכתב דאם מכר הראשון מכור הא כבר הקדישו אביו ואינו רשאי למכרו די"ל דהשיב לו על כל הצדדין אף אם לא הקדישו שהרי בתחלת השאלה לא נזכר שבא להקדישו אלא שהשואל נקטו שי"א שיועיל בענין זה שיקדישו והשיב דבלא הקדישו אינו מועיל אף אם הוא בעולם ואם אינו בעולם לא מהני אף אם בא להקדישו וק"ל ורבינו שינה וכתב ועוד מטעם דכתיבנא משום דצריכין בזה גם לטעם דלא תועיל שימכרם הראשון ובתשובה כתב אח"כ עוד טעם אחר ז"ל ועוד דקיי"ל נכסי לך ואחריך לפ' אם הראשון ראוי לירשו אין לשני כלום כו' ועמ"ש בפרישה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.