א שנים שתובעין לאחד כל אחד אומר הפקדתי אצלך מנה והוא אומר אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזה שניהם נשבעין ונוטלים:
ב וכן אם הפקידו שנים זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי והוא אינו יודע של מי הן המאתים כל אחד ישבע ויטול דהוה ליה כפושע דהוה ליה לדקדק מי הוא בעל המאתים או מי הוא בעל המנה בד"א כשתובעים אותו אבל אם אינם תובעים אותו אלא הוא אומר להם שניכם הפקדתם אצלי אחד מאה ואחד מאתים ואיני יודע של מי נותן לכל אחד מנה והמנה שלישי יהא מונה עד שיתברר של מי הוא ומ"מ אם רוצה לצאת ידי שמים יתן מאתים לכל אחד ובאומר אחד משניכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזהו פטור אפילו לצאת ידי שמים:
ג אבל אם אמר אביכם של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אי זה אם בא לצאת ידי שמים צריך ליתן לכל אחד מנה בד"א כשהפקידו לו כל אחד לבדו זה מנה וזה מאתים אבל אם שניהם הפקידו לו זה בפני זה וכל אחד תובעו מאתים אינו חייב אלא מאה לכל אחד שאומר לא חששתי לדקדק מי בעל המאה ומי בעל הק"ק מאחר שראיתי שלא הייתם חושדים זה את זה ומ"מ לצאת ידי שמים צריך ליתן מאתים לכל אחד ואחד אבל אם אינן תובעין אותו והפקידו זה בפני זה אפילו לצאת ידי שמים אין צריך ליתן אלא מנה לכל אחד:
ד ורועה שהפקידו לו שנים כל אחד בהמתו ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה חייב ליתן לכל אחד ואחד שלו ואפילו שהפקידו זה בפני זה חשוב כפושע שהיה לו לדקדק מי הבעל של כל בהמה ובהמה שיחזירנה לו ואם נתנו הבהמות בעדרו שלא מדעתו מניח הנשארת ביניהם ומסתלק ותהא מונחת עד שיודה אחד מהם לחבירו או עד שירצו לחלוק אותה:
א סָעִיף א שנים שתובעים כל אחד אומר הפקדתי אצלך מנה והוא אומר אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזה שניהם נשבעים ונוטלין וכן אם הפקידו ב' זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי וכו' עד סוף הסימן בפרק המפקיד (בבא מציעא דף לז.) תנן אמר לשנים גזלתי מאחד מכם מנה ואיני יודע איזהו או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מעצמו שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו וידוע דהלכה כתנא קמא ובגמרא רמי פקדון אפקדון ומאי שנא דברישא מפקינן ממונא מספיקא וחייב ליתן לזה מנה ולזה מנה ובסיפא אמרינן יהא מונח עד שיבוא אליהו אמר רבא רישא נעשה כמי שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהוה ליה למידק סיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק כגון דאפקידו תרווייהו בהדי הדדי בחד זימנא דא"ל אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפידנא. ופרש"י רישא. דחד גברא הפקיד אצלו הוה ליה כשנים שהפקידו אצלו בב' כריכות כלומר זה שלא בפני זה דהוה ליה למידק מי הפקיד אצלו מנה ומי מאתים: סיפא. שהפקידו אצלו שנים זה בפני זה הו"ל כמי שנאמנין זה על זה להפקיד שני פקדונותם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה יש לחבירו ואף על גב דלא כרך אחד הוה מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירי יתבע המאתים. והדר רמי גזל אגזל גזל אחד מהן וכל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון ומתניתין דהכא רבי טרפון דקתני בסיפא דההיא ומודה רבי טרפון באומר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה ומשני התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים וכתב הרא"ש ובהאי שינויא מתרצה נמי פירכא קמייתא דרמי פקדון אפקדון ומדלא קאמר אלא משמע דאכתי צריכנא לשינויא קמא דלעיל בין כרך אחד לשתי כריכות וכן מוכח במסקנא דפריך ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק משמע דאכתי קאי ההוא שינויא דבכרך אחד לא מיחייב אף לצאת ידי שמים ובשתי כריכות חיוב בפקדון אי תבעי ליה ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר אני יודע דחייב בבא לצאת ידי שמים כדאיתא בהגוזל בתרא (קיח.) דהתם ברי ושמא והכא ברי וברי ומהאי טעמא נמי ניחא ליה הא דקתני אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ולא קתני אחד מכם הפקיד אצלי כדקתני גבי גזל דבכי האי גוונא אפילו לצאת ידי שמים לא מיחייב דהמפקיד עצמו הוה ליה למידק כללא דמילתא לענין פקדון בשתי כריכות חייב דפשע דהוה ליה למידק כגון שנים תובעים אותו כל אחד אומר אני הפקדתי אצלך מנה והוא אומר אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו או הפקיד זה מנה וזה מאתים זה שלא בפני זה וכל אחד אומר מאתים שלי ישבע כל אחד ויטול כל אחד כמאמרו אבל הפקידו זה בפני זה זה מנה וזה מאתים אי תבעי ליה פטור דלא הוה ליה למידק ואי לא תבעי ליה פטור אפילו לצאת ידי שמים ושתי כריכות אי לא תבעי ליה חייב בבא לצאת ידי שמים ואחד משנים שהפקידו אצלו ולא תבעי ליה פטור אף לצאת ידי שמים דהוה ליה למפקיד למידק להכי נקט במתניתין אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ולא תנא אחד מכם כדקתני גבי גזל ורועה אפילו בכרך אחד הוה ליה למידק כי מוטל עליו להכיר בהמה להחזירה לבעלים עד כאן לשונו:
ב סָעִיף ד ומ"ש בדין הרועה מבואר שם בגמרא אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר רבא כל שתי כריכות הוה ליה למידק והאמר רבא הכל מודים בשתים שהפקידו אצל רועה שמניח ביניהן ומסתלק אמר ליה התם בשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו ונתבאר דברי רבינו ואהא דאמר יהא מונח עד שיבוא אליהו כתבו תלמידי הרשב"א דיהא מונח ביד הנפקד עצמו קאמר ואפשר דיהא מונח ביד בית דין קאמר : והרי"ף לא כתב אלא שינויא דרבא בלבד ובמאי דאמר רבא סיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך אחד נראה מדבריו דבכרך אחד ממש קאמר אלא שאמרו לו מנה שלי וק"ק של חבירי וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות שאלה וז"ל ב' שהפקידו אצל אחד זה ק' וזה ק"ק כל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי הק"ק והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהן שהפקיד ק"ק כדין כל נשבע ונוטל ויתן ק"ק לזה וק"ק לזה ומפסיד ק' מביתו שהרי הוא פושע שהו"ל לכתוב שם כל אחד על כיס שלו לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד ש' בכרך אחד ובאו ותבעו וכל אחד אומר הק"ק שלי נותן ק' לזה וק' לזה והשאר יהא מונח אצלו עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להן כיון שראיתי שאין אתם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל הק' ומי בעל הר' וכן אם הפקידו אצלו ב' כלים א' גדול וא' קטן וכל אחד ואחד אומר אני בעל הגדול ישבעו שניהן ויתן הגדול לאחד מהן ודמי הגדול לשני וישאר לו הקטן ואם הביאום בכרך אחד כאחד נותן הקטן לאחד ודמי הקטן לשני והשאר יהא מונח אצלו עד שיודה לחבירו או עד לעולם וכן מי שתבעוהו ב' זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא בעל הפקדון והשומר אומר אחד מכם הוא ואיני יודע מי הוא ישלם לשניהם וכן ב' שהפקידו ב' בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהן ומסתלק ותהא מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלוק אותה עכ"ל וכתב ה"ה מ"ש ישבע כל אחד מהן אף על פי שהם טוענים כל אחד ק"ק והוא אומר לכל אחד מנה ודאי יש לך בידי והמנה האחר איני יודע ונתבאר פ"ד מהלכות טוען שהאומר לחבירו מנה יש לי בידך והלה משיבו נ' אני יודע ודאי שיש לך בידי וחמשים איני יודע משלם מנה בלא שבועה כאן י"ל שכיון שהדבר ידוע שלא הפקידו לו בין שניהם אלא ש' והוא מודה בהן מחמת פשיעתו הדבר ברור שהוא מפסיד מנה שלא כדין בדין הוא שישבעו הנוטלין כ"כ הרשב"א ז"ל ועוד שדין זה אפילו באומר לכל אחד הילך מנה הוא ואין זה מודה מקצת וכתבו ז"ל ואי אינהו לא תבעי ליה כל חד בברי ובא לצאת ידי שמים חייב אבל בדיני אדם פטור ומוכרח שם ומ"ש לפיכך אם הביאו לו השנים וכו' ופי' וכל כיוצא בזה אפי' בא לצאת ידי שמים פטור ומ"ש וכן מי שתבעוהו וכו' כבר כתבתי דדוקא תבעוהו אבל לא תבעוהו אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים עכ"ל וכתבו תלמידי הרשב"א דאפי' לפי גירסת רש"י היכא שהפקיד לו בעל הק"ק בב' כריכות ובעל המנה בכרך א' אע"פ שהפקידו זה בפני זה הו"ל למידק דבין כרך א' ובין ב' כריכות לא הו"ל למיטעי עכ"ל ואיכא למידק על הרי"ף למה השמיט דין הרועה שכתבתי בסמוך דאיתא בגמ' ואפשר דמשום דמילתא דפשיטא היא לא חשש להזכירו:
א סָעִיף א שנים שתובעים לאחד וכו'. משנה פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז) אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ומפרש בגמ' דה"ק כיון שאין אדם תובעו כלום אלא שהוא הודה מפי עצמו ובא לימלך לצאת ידי שמים מן העונש ולא מן הדין לפיכך נותן לזה מנה ולזה מנה וכתב לשם הרא"ש דהא דתנן אביו של אחד מכם וכו' משום דליכא למימר הכא דהמפקיד הו"ל למידק אלא הנפקד הו"ל למידק מש"ה חייב ליתן לכ"א מנה בבא לצאת י"ש אבל באומר אחד מכם הפקיד אצלי מנה ולא תבעי ליה פטור אף לצאת י"ש משום דהמפקיד הו"ל למידק אבל היכא דתבעי ליה הי"ל ברי ושמא ומדינא חייב לשלם לכ"א מנה לר"ע בס"פ האשה שלום בגזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל דחייב לשלם לכ"א ואחד היכא שתובעים אותו דאע"ג דהתם לא שייך לומר הו"ל למידק אפ"ה חייב משום דקנסוהו דקעביד איסורא ובפקדון אף על גב דלא קעביד איסורא אפ"ה כיון דהו"ל למידק מי הוא שהפקיד אצלו ולא דק פושע הוא וחייב לשלם לכ"א מדינא. ותו תנן בסיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר ק"ק שלי וזה אומר ק"ק שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו ופסקו הפוסקים הלכה כת"ק והך סיפא נמי מיירי בדלא תבעי ליה אלא בבא לצאת י"ש ודוקא בכרך אחד כדמוקי לה רבא כגון דאפקידו תרווייהו בהדי הדדי בחד זימנא דא"ל אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפדינא אבל אי הוה בב' כריכות אפי' לא תבעי ליה חייב ליתן לכל א' מאתים בבא לצאת י"ש דבב' כריכות הוה ליה למידק וכ"פ הרא"ש ודלא כמ"ש התוס' בד"ה התם דקא תבעי דלר"ע דהלכה כמותו בכרך אחד פטור מלתת מאתים לזה ומאתים לזה אפילו לצאת י"ש ואפילו תבעי ליה דאיכא ברי ושמא ע"כ וקשה דהא באומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דליכא למימר התם הו"ל למידק דאפשר דלא נטל מידו כלום ואפ"ה כיון דתובעים אותו והו"ל ברי ושמא חייב בבא לצי"ש כדאיתא סוף הגוזל בתרא א"כ הכא ודאי נמי אפילו בכרך אחד דלא הו"ל למידק היכא דתובע אותו דהו"ל ברי ושמא חייב ליתן לכ"א מאתים בבא לצאת י"ש אלא דכשאינן תובעים אותו ובכרך אחד תנן בסיפא דנותן לכל א' מנה והשאר יהא מונח אף בבא לצאת י"ש אבל היכא דתובעים אותו ובב' כריכות חייב מדינא ליתן ק"ק לכל אחד ואחד דהו"ל למידק ואם הוא בכרך א' אינו חייב מדינא אלא מנה לכ"א מיהו לצאת י"ש חייב ליתן ק"ק לכ"א ואחד כיון דתובעים אותו והכי מוכח בפ' הגוזל בתרא בתובעו גזלתני או הפקדתי אצלך והוא מודה אלא שטוען איני יודע אם החזרתיו לך דחייב מדינא מטעמא דכיון דודאי דעביד הכי וספק אם החזיר לא אתא ספק ומוציא מידי ודאי וכדכתב הרי"ף לשם האי טעמא א"כ ה"נ הכא דמודה בפקדון וספק של מי הוא אי נמי ספק מי הוא בעל הק"ק חייב לשלם ק"ק לכ"א מדינא היכא דאיכא ב' כריכות ותובעים אותו דהו"ל למידק וכ"כ התוס' בפ' המפקיד אליבא דר"ע בד"ה ומי אמר רבא והביאו ראיה אחרת מלקח מחמשה בני אדם וכו' והכי מוכחת הסוגיא בפ' המפקיד. ורבינו נמשך בכל דבריו אחר דברי הרא"ש. ומה שקשה מכאן למה שכתב סוף סי' רכ"ב בדין לקח מה' וכו' כתבתי לשם וע"ל סימן ע"ו:
ב סָעִיף ד ורועה וכו'. כתבו התוספות דה"ט דאפי' בכרך א' הו"ל לרועה למידק דלא שייך למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל של מי הם עכ"ל כלומר דהשתא איכא למיחש שיאמר שלי הוא זה שמסרתי לרועה ועל הרועה למידק של מי הוא טלה זה ולמי הוא טלה זה:
א סָעִיף א שנים שתובעין לאחד כו' כל הסימן נתבאר בב"מ דף ל"ז ומדברי הרא"ש שם וכבר כתבתיהו לעיל בסימן ע"ו בדרישה אדברי רבינו שכ"כ לענין אחד שלוה מב' מזה ק' ומזה ר' או מא' משנים כעין זה ושם בארתיהו בטוב טעם וע"ש שבדרישה ההם מבוארים ג"כ דברי רבינו שבכאן: שניהם נשבעים ונוטלים שהנפקד פשע במה שלא כתב שם המפקיד על כיסו ועבד"ר:
ב סָעִיף ב וכן אם הפקידו שנים כו' פי' זה שלא בפני זה וכמש"ר בסמוך וע"ל סימן שס"ה מש"ר בדין גזל דשם אין לחלק בזה: מי הוא בעל הר' או מי הוא בעל הק' נראה דחדא אסיפא קאי וחדא ארישא דשנים שהפקידו אחד מהן מנה קאי ובמאי דסיים פתח ומשה"נ כתב ל' או מי הוא בעל הק' וק"ל. אבל אם אינן תובעין פי' שגם להן ספיקא בדבר או שכחו בדבר לכן פטור דיכול להתנצל ולומר סמכתי ע"ז שמי שהפקיד בידי הוא יתבעני ולא אחר משא"כ ברישא דשניהן באין ותובעין וטוענין ברי והוא ודאי קיבל מאחד מהן והי מינייהו מפיק: ומ"מ אם רוצה כו' לכל אחד ר' ובאומר א' משניכם כו' הטעם דדוקא בשניהם הפקידו בידו עליה דנפקד רמיא טובא למידק ולכתוב על כל אחד שמו כיון שידע שיש אצלו ב' פקדונות לאפוקי המפקיד לא ידע מפקדון השני דהא מיירי שהפקידו זה שלא בפני זה וכדמסיק משא"כ כשאחד הפקיד בידו דיש לו קצת התנצלות לומר סברתי אותו שהפקדון שלו יבוא ויתבעני וכנ"כ וק"ל וע' ברא"ש פ' המפקיד וע"ל סימן ע"ו מ"ש.
ג סָעִיף ג אבל אם אמר אביכם כו' דבשלמא אם המפקיד חי הו"ל להמפקיד למידק משא"כ כשמת בד"א כשהפקידו לו כל אחד לבדו זה מנה וזה מאתים כו' נראה דבשלא הפקיד אלא אחד מנה אף שהפקיד לו בפני השני התובעו עתה ג"כ מיקרי ב' כריכות וא"י לומר ולהתנצל אמרתי שאתה מאמינו אלא כשגם השני הפקיד בידו שהיה לו לירא ממנו מאחר שיש לו דררא דממונא לתבוע ממנו שיתבע הר' ומש"ה לא נזכר לא בגמרא ולא בפוסקים האי חילוק דבאם לא הפקיד בידו אלא אחד בפני חבירו דיחשב לכריכה אחת וק"ל: שלא הייתם חושדים כו' פי' שמא חבירו הרואה יתבע ר':
ד סָעִיף ד ורועה [כו'] ואפילו שהפקידו זה בפני זה ז"ל התוס' דאפילו כו' [ע' לשונם בב"ח] והא דכתב ורועה שהפקידו לו שנים כל אחד בהמתו ומת אחד מהן כו' לשון גמרא נקט דרבא קאי בבכורות אהאי דינא דמיתה וכמ"ש התוס' שם וה"ה אם הפקידו שנים א' ב' טלאים ואחד א' ואפילו זה בפני זה ומה"ט וכ"מ בתוס' ע"ש דף ל"ו: שלא מדעתו כר ז"ל התוס' שם ל"ד שלא מדעתו אלא כלומר שלא בראייתו של רועה דהשתא לא הו"ל למידק:
א סָעִיף א שנים שתבעו לא' כו' עיין לעיל בסימן ע"ו וע"ש מה שהוא שייך כאן: שניהן נשבעין ונוטלין כן כתב הרמב"ם גם כן בפרק ה' מהלכות שכירות וכתב עליו המ'"מ ז"ל ואף על פי שהם טוענים כל אחד ק"ק והוא אומר לכל אחד מנה ודאי יש לך בידי והמנה האחר א"י ונתבאר לעיל פרק ד' מטוען שהאומר לחבירו מנה יש לי בידך והלה משיבו חמשים אני יודע ודאי שיש לך בידי ונ' א"י משלם מנה בלא שבועה כאן י"ל כיון שהדבר ידוע שלא הפקידו לו בין שניהם אלא הוא מודה בהם והדבר ברור שהוא מפסיד מנה שלו מחמת כשיעותא בדין הוא שישבעו הנוטלים כ"כ הרשב"א ז"ל ועוד שדין זה אפילו באומר לכ"א הילך מנה הוא ואין זה מודה מקצת עכ"ל: שניהם נשבעים ונוטלים וא"ת כשלא הפקיד אלא א' מהן ושניהן תובע ן אותו דנותן לכל א' מהן מ"ש ואם לקח אחד מא' מה' וא"י ממי לקח ובאו כל הה' ותובעין אותו דקי"ל מניח המעות של מקח בב"ד ומונחים ביד ב"ד עד שיודה א' לחבירו וכמ"ש לעיל בסימן רכ"ב ס"ב וי"ל דשאני התם דסתם מקח עומד להתפרע מיד ולא הו"ל למידק משא"כ בפקדון שהוא לאחר זמן מיקרי פשיעה מה שלא כתב שם המפקיד על כיסו וכ"כ נ"י פ' המפקיד דף פ"ו ע"א: והמנה השלישי יהא מונח רבינו ל' הגמרא נקט והרמב"ם פ"ה משאלה כתב יהא מונח אצלו וכ"כ תלמידי הרשב"א ומסקי דאפשר דיהא מונח ביד ב"ד קאמר ודע שהרמב"ם כתב שם ז"ל והשאר יהא מונח אצלו עד לעולם או עד שיודה א' לחבירו ול' הגמרא הוא עד שיבא אליהו ונראה דלעולם דכתב הרמב"ם רצונו לזמן ארוך ומשום מאי דמסיק או עד שיודה א' לחבירו נקט הכי דמכח שהדין נותן שיהא מונח לזמן ארוך בודאי יודה הרמאי לחבירו כשיראה שאין נותנין לו או יתפשרו יחד:
ב סָעִיף ג בד"א כשהפקידו כן הוא גי' רש"י ותוס' והרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם היה להן גירס' אחרת דגרסי בכרך א' ובב' כריכות ממש ולדידהו כל שלא הפקידו בכ"א ממש אעפ"י שהפקידו זה בפני זה הו"ל כאילו הפקידו זה שלא בפני זה והו"ל למידק וע"ל סימן ע"ו. וכתבו תלמידי רשב"א דאפילו לפי גיר' רש"י היכא שהפקיד לו הבעל הק"ק בב"כ ובעל הק' בכ"א אע"פ שהפקידו זה בפני זה הו"ל למידק בין כ"א ובין ב"כ לא הו"ל למטעי עכ"ל. אבל מהתוס' לא משמע הכי שכתבו בההיא דרועה ז"ל דמתני' מסתמא מיירי אפילו זה הפקיד מאתים בשני כיסין וזה בכיס א' ע"ש: אבל אם שניהם הפקידו לו כו' שם במשנה קתני עוד שם ז"ל וכן ב' כלים א' יפה מנה וא' יפה אלף זוז זה אומר יפה שלי כו' ובגמרא קאמר דלרבותא קתני דאף ע"פ שמשבר כלי החשוב ומקלקלו אפ"ה אמרינן הכי והרמב"ם כתבו (ועיין בב"י שהביאו) ומתימא שרבינו לא כתבן
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.