א יש גנב שפטור מלשלם ואיזה זה שבא עם התשלומין חיוב מיתה כגון הגונב כיס בשבת ולא הגביהו ברשות בעלים אלא היה מגררו ומוציאו מרשות בעלים לר"ה וחבר ידו למפתן הבית תוך שלש סמוך לארץ והפילה לתוכה שאיסור שבת ואיסור גגיבה באין כאחד אבל אם הגביהו תחילה בבית הבעלים חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא איסור שבת:
ב וכן הבא במחתרת וגנב כלים והוציאן ושברן פטור אע"פ ששברן אחר שהוציאן מרשות הבעלים שכל המוצא את הגנב בשעה שהותר את הבית לגנוב מותר להרגו לפיכך כל דבר שעושה שיש בו חיוב ממון כגון שהזיק את ממון חבירו או שטבח ומכר פטור ודוקא שאין הכלי בעין כגון ששברו אבל אם הוא בעין צריך להחזירו דברשותיה דמריה קאי וה"ר ישעיה כתב דאינו נפטר אא"כ שברם בעורו במחתרת אבל שברם אח"כ חייב לשלם דברשותא דמרייהו הוו עד שעת שבירה וכההיא שעתא לאו חיוב מיתה איכא והכי מסתברא ויש בא במחתרת שחייב לשלם כגון אב שחותר על הבן שאותו אין בו חיוב מיתה כאשר יתבאר לקמן בדיני נפשות:
א סָעִיף א יש גנב שפטור מלשלם ואיזה זה שבא עם התשלומין חיוב מיתה כגון הגונב כיס בשבת ולא הגביהו ברשות הבעלים אלא היה מגרר ומוציאו מרשות הבעלים לר"ה וכו' אבל אם הגביהו תחלה בבית הבעלים חייב וכו' ברייתא בפ' אלו נערות (כתובות לא.) ופסקה הרמב"ם בפ"ג מהלכות גניבה ומסיק בפרק בן סורר (סנהדרין עב.) דהא דהיה מגרר ויוצא פטור דוקא בדשדינהו בנהרא דליתנהו אבל אי איתנהו חייב להחזיר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות גניבה :
ב סָעִיף ב וכן הבא במחתרת וגנב כלים והביאן ושברן פטור וכו' ודוקא שאין הכלי בעין כגון ששברו אבל אם הוא בעין צריך להחזירו וכו' בפרק בן סורר ומורה (שם) א"ר הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמים קנינהו אמר רבא מסתברא מלתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא:ומ"ש רבינו בשם ה"ר ישעיה בפ"ג מהלכות גניבה אהא דגונב כיס והיה מגרר ויוצא פטור אי שדינהו בנהרא כתב ה"ה יש מפרשים שאפילו השליכו בנהר אם היה הנהר רחוק מרשות הבעלים חייב ולא פטרו אלא בשהיה סמוך לרשות בעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזה דעת רבינו מאיר והיא שיטת הרמב"ן ז"ל וביאור רחוק הוא ודעת רש"י כדעת רבינו ועיקר עכ"ל:ומ"ש ויש בא במחתרת שחייב לשלם כגון אב שחותר על הבן שאותו אין בו חיוב מיתה כאשר יתבאר לקמן בדיני נפשות יתבאר לקמן בסי' תכ"ה:
א סָעִיף א יש גנב שפטור מלשלם וכו' כלומר בסי' ש"נ קאמר יש גנב שטבח ומכר דפטור מלשלם ד' וה' מפני שמיתה ותשלומין באין כאחד וכאן אמר דיש ג"כ גנב מטלטלין דאינו משלם אלא כפל ופטור מהתשלומין כשיש עמו מיתה כגון הגונב כיס וכו' והכי אסיקנא בפרק אלו נערות: ומ"ש וחבר ידו למפתן הבית וכו'. פירוש דהיה מגרר בידו אחת ונפלה לתוך חבירתה ודוקא בשחברה תוך ג' לארץ דחשיב כאילו מונח בר"ה דתוך ג"ט כלבוד דמי וידו קניא ליה ואם כן איסור גנבה ואיסור הוצאה מרה"י לר"ה באין כאחד דבשעה שנפל הכיס לתוך ידו השנייה הויא הנחה בר"ה ובאותה שעה קני לה אבל אם חבר ידו למעלה מג' היה קונה אותו קודם שנעשה הנחה בר"ה ולא היו באים כאחד וכל זה ע"פ דברי ריב"ם בתוס' ויש עוד פירושים ע"ש אבל זה עיקר לדעת רבינו:
ב סָעִיף ב וכן הבא במחתרת וכו'. בפ' בן סורר ומורה אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמי קנינהו אמר רבה מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטלן לא וכו' ופרש"י הבא במחתרת חתר את הבית ממש פטור מלהחזירם אע"פ שהם קיימין בדמי קנינהו בדמי נפשות קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתן מסתברא מילתא דרב דפטור בששבר בין עכשיו בין לאחר זמן דליתנהו ותשלומין מדידיה לא מצינן לחיוביה במקום מיתה אבל נטלן לא מסתברא מילתא דרב דפטר בה דכיון דקיימין הן כל היכא דאיתנהו דמרייהו נינהו ואין זה חייב בתשלומין דפקדון בעלמא נינהו גביה והכי הוה מסקנא והך דהגונב כיס דפטור מלשלם נמי דשדינהו בנהרא אבל איתנהו חייב להחזירם וז"ש רבי' ודוקא שאין הכלי בעין וכו' וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מגנבה ואיכא למידק דאיתא התם רבא אגניבו ליה דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה ולא קבלינהו אמר הואיל ונפק מפומיה דרב אלמא דהלכתא כרב דאמר אפי' הן בעין פטור מלהחזירם וי"ל דההיא מדת חסידות הואי ולכבודו דרב הואיל דנפיק מפומיה ואין למדין ממנה לעיקר הדין וכ"כ בעל המאור מיהו בתוס' כתבו דהא דפטור מתשלומין כי איכא חיוב מיתה בהדיא היינו דוקא בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים חייב לשלם וכן כתבו התוס' בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צ"א) בד"ה בבא לצאת ידי שמים וע"ש: ומ"ש בשם ה"ר ישעיה דוקא בשברם בעודו במחתרת וכו' והכי מסתברא. תימה דהכריע דלא כפי' רש"י והתוס' שכתבו להדיא דאפי' שבר וכ"כ בעל המאור ואפשר דלפי שראה רבינו להרמב"ן שחלק עליו וגם מדברי הרמב"ם בפ"ב מגנבה ובסוף הלכות גנבה נראה שתופס כך שהרי כתב גבי כיס עד שהוציאו מרשות הבעלים שהוא רשות היחיד לרשות הרבים ואבדו שם משמע דוקא אבדו שם אבל אם היה הנהר רחוק חייב ובסוף ה' גנבה כתב גם כן כל גנב שיש לו דמים אם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין אבל מי שאין לו דמים ששבר כלים בביאתו פטור אלמא דאינו פטור אלא א"כ בששברם בעודו במחתרת וכתב הרב המגיד שזה דעת הרמ"ה וכך היא שיטת הרמב"ן ועל כן גם רבינו הסכים עמהם וכתב דהכי מסתברא ודלא כמו שהבין ה' המגיד מדברי הרמב"ם שדעתו כפירוש רש"י דליתא:
א סָעִיף א יש גנב שפטור מלשלם כו' [כמו בב"ח] ובפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע"ב) מסיק דהא דפטור היינו דוקא בשדינהו בנהרא אבל איתנהו בעין חייב להחזיר וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות גניבה וגם רבינו כתב בסמוך אחר דין הבא במחתרת שכתב ז"ל ודוקא שאין הכל בעין וה"ה לעיל בגונב כיס וק"ל: כגון הגונב כיס כו' וחיבר ידו כו' כן מסיק בכתובות דף ל"א אהא דתניא שם ז"ל הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור סקילה היה מגרר ויוצא פטור שאיסור שבת וגניבה באין כאחד ופריך ה"ד אי דאפקי' לרה"י איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא ואי דאפקיה לר"ה איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא (דמשיכה לר"ה ל"ק וכמש"ר בסי' קצ"ז) כו' עד רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה מג' וקבלו כדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' עכ"ל ופירש"י רב אשי אמר לעולם כו' ומיהו ברה"י לא אגבהה דתקנו ליה מקמיה דליתי חיוב שבת עליו וביאתו לר"ה וקנייה באין כאחד ולהכי משני בשצירף כו' דלא תיהוי הגבהה ברה"י כדקתני מגרר ויוצא עכ"ל והנה מ"ש ומיהו ברה"י לא אגבהה כו' להכי משני כשצירף כו' ר"ל דלהכי קאמר שידו השניה שהיא בחוץ היא למטה מג' לקרקע ר"ה דאי בגבוה ג' מקרקע ר"ה לא היה אפשר להוציא הכיס (קודם לכן ברה"י בשעה שרוצה להוציא מהבית) מקרקע הבית [אלא א"כ הגביהו] למעלה מג' ונותנו לידו השנייה ואז הוה איסור גניבה קודם לאיסור שבת דמסתמא קרקע הבית וקרקע ר"ה שוין הן ואף דאכתי אסקופת הבית שהיא גבוה היא ביניהן מסתמא ג"כ אינו גבוה ג"ט מקרקעית הבית והוא מגביה הכיס מעט ומניחו על האסקופה ומשם מגררו ומניחו לידו השנייה הסמוכה להאסקופה מבחוץ (ואי לא היה ידו השנייה סמוכה למפתן היה איסור שבת קודם לאיסור גניבה והיינו בשעה שמוציאו מהאסקופה קודם ביאתו לידו השנייה וכנ"ל בכה"ג היה [נמי] פטור כיון שעכ"פ חייב מיתה בשעה שבא לידו מ"מ ניחא ליה לומר שחיבר ידו שאז באין יחד ופטור אליבא דכ"ע לאפוקי כשבא איסור שבת קודם דאיכא ביה פלוגתא עד"ר) וכל תוך ג' טפחים לא מיקרי הגבהה וכמו שדייק רש"י לפני זה שכתב כאילו הגביהו למעלה מג' דאין בהגבהה למיקנייה ע"י פחות מג' וכמ"ש בסי' קצ"ד וקצ"ח כנ"ל דעת רש"י וכן הוא דעת רבינו וז"ש שחיבר ידו למפתן הבית ר"ל שאין הפסק בין האסקופה שהוא כלות רשות הנגנב לידו דהגנב ומ"ש תוך ג' סמוך לקרקע ר"ה דאז אין צריך להגביה ג' וה"ה אם היה למטה מג' טפחים או ע"ג קרקע ממש דקנה ליה ידו כדרבא כו' ולא אתא אלא לאפוקי שאין גבוה ג' ומג' ולמעלה ומטעם שכתבתי וי"א דלהכי אמר תוך ג' דאילו הגביהו ג' או איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא דידו כחצירו דמי ורשות בפני עצמו הוא ולא כר"ה דמי משא"כ תוך ג' דמיחשב כלבוד לענין זה וז"א דהא בריש מסכת שבת בבעל הבית שמוציא מרה"י ונותן לתוך ידו של עני דחייב משמע שם אפילו ידו דעני מוגבה יותר מג"ט מהארץ ע"ש:
ב סָעִיף ב וכן הבא במחתרת ע"ל סי' תכ"ה: וה"ר ישעיה כתב דאינו נפטר כו' ובההיא שעתא לאו חיוב מיתה איכא מדקאמר דבההיא שעתא כו' נראה להוכיח דדוקא [הכא] מיחייב שמשיצא מן המחתרת מיד אזלא לחיוב מיתה דאסור להרגו כי אם בעודו במחתרת ולא שייך תו קם ליה בדרבה מיניה אבל לעיל גבי גונב בשבת ג"כ מודה דפטיר דשם חיוב מיתה של איסור שבת (לעיל) לא אזיל ליה א"כ אף שאבדה אח"כ משבאו לרשותו פטור מלשלם דקלב"מ ולהכי לא כתב רבינו לדברי ה"ר ישעיה לעיל גבי כיס ועד"ר:
א סָעִיף א כגון הגונב כיס כו' וחיבר ידו כו' כבר כתבתי בפרישה לשון רש"י וכתבתי שכן דעת רבינו ואע"פ שבתוס' על פירש"י דפי' דהאי כדרבא כו' ג"כ אתוך ג' קאי וס"ל לתוס' דלפי' רש"י כשידו תוך ג' לארץ אז פשיטא דחייב לענין שבת דכלבוד דמי לרה"ר אפילו לא מחשב כד' אלא מביא ראיה דכמו שחשוב ידו מקום לענין חיוב שבת ה"נ קונה בידו לענין חיוב גניבה וע"ז כתב ז"ל וקשה לר"י כו' ע"ש מ"מ נראה דרבינו ע"כ פי' כמו שפירש"י דאל"כ ק' הא כיון דקיי"ל כרבא דידו חשובה למקום ד' כמש"ר בא"ח סימן שמ"ו א"כ למה כ"ד בשצירף למטה מג' הא אפילו למעלה מג' הוא מקום ד' לאיסור גניבה ולאיסור שבת וכמ"ש התוס' הנ"ל בא"נ כדרבא כו' אלא ע"כ רבינו ס"ל כמו שפירש"י דמשום איסור גניבה בעינן שיהיה ידו בפחות מג' לקרקע ר"ה ומטעם שכתבתי גם מדברי התוספות מוכח דפירשו לרש"י כמו שפירשתי אלא שהוקשה להתוס' דהו"ל לאוקמא דמיירי כשקרקעות הבית גבוה ג"ט (ובאומר) [ובאמת] לא ידעתי איך חולקים התוס' עם רש"י בסברא בעלמא דודאי מי לא ידע בכל אלה אלא שהגמרא מיירי מסדר העולם דהיינו הקרקעות הם שווים כמ"ש ושאר קושיות שהקשו על רש"י ג"כ אין בהן הכרע כ"כ ודו"ק: (ב) וה"ר ישעיה כתב דאין נפטר כו' ז"ל ב"י בפ"ג מהלכות גניבה אהא דגונב כיס והיה מגרר ויוצא פטור אי שדינהו בנהרא (פי' שאינו בעין כגון שהשליכהו לנהר מש"ה פטור דקלב"מ הא אי הוה בעין חייב להחזירו עכ"פ) כתב המ"מ י"א שאפילו השליכן בנהר אם היה הנהר רחוק מרשות בעלים חייב (דכיון דהיה בעין אחר שכבר נתחייב מיתה וחל עליו חיוב החזרה בעין תו לא מפקע מיניה חיובו במה שהשליכו אח"כ לנהר) ולא פטרו אלא כשהיה סמוך לרשות בעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזהו דעת ר"מ ורמב"ן ז"ל וביאור רחוק הוא עכ"ל משמע מדברי ב"י שמ"ש המ"מ וביאור רחוק הוא עכ"ל גם אדברי הר' ישעיה קאי (מדהביא הב"י דברי המ"מ הנ"ל אדברי ר' ישעיה שכתב דינו אהבא במחתרת) ושדין גונב כיס בשבת ושדינהו בנהר ודין נמצא במחתרת שווין הן ולא נהירא כלל וכמ"ש בפרישה ע"ש ודו"ק:
ב סָעִיף ב ראו סעיף 1
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.