א גזלן הבא לעשות תשובה ולהחזיר הגזילה אמרו חכמים אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו פתח לדרכי תשובה והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו ומיהו אם רצה לצאת ידי שמים ולהחזיר אין ב"ד מוחין לנגזל מלקבל ויכול לקבלו ופירש ר"י שלא תקנו חכמים אלא בגנב או גזלן מפורסם שעסקו בכך מפני שקשה לו לפרוש עשו לו דרך לשוב אבל הגוזל באקראי מקבלין ממנו ואפילו בגזלן מפורסם דוקא כשאין הגזילה קיימת והוא בא מעצמו לעשות תשובה אבל אם הגזילה קיימת או אפילו אינה קיימת והוא עומד במרדו והנגזל תובעו מחייבין אותו להחזיר:
ב הרועים והגבאים והמוכסים תשובתן קשה מפני שגוזלין הרבים ואין יודעין למי יחזירו לפיכך יעשו בו צרכי רבים כגון בורות שיחין ומערות:
ג עשה תשובה והחזיר הגזילה לרשות הבעלים אע"פ שלא ידעו בשעה שהחזירה אם אח"כ נודע להם כגון שמנה כליו ומצאם שלמים יצא כדפרישית לעיל בדין גנב:
ד לפיכך גזל מעותיו והבליעם לו בחשבון ונתן לו לתוך כיסו יצא שודאי ימנה המעות שבכיסו וכשימצא יותר ידע בהן לפיכך אם לא ידע דמים שבכיס לא יצא וכתב הרמב"ם וכן אם החזירם לכיס שאין בו מעות לא יצא עד שיודיעהו שהחזירם לכיס פלוני:
ה וכן החוטף כלי מיד בנו של חבירו ומשתמש בו שחשוב כגזלן מפני שהוא שואל שלא מדעת אפילו אם החזירו ליד הבן שהוא קטן לא יצא עד שיחזירנו ליד הבעלים:
ו הגוזל את חבירו בישוב ובא להחזירו במדבר לא יצא ואם ירצה הנגזל לא יקחנו עד שיגיע לישוב אבל אם מחזירו בישוב אע"פ שאינו באותו מקום שגזלו יצא:
א סָעִיף א גזלן הבא לעשות תשובה [וכו'] אמרו חכמים אין מקבלין ממנו וכו' והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו ברייתא בפ' הגוזל עצים (צד) ואיתמר עלה אמר רבי יוחנן בימי ר' נשנית משנה זו מעשה באדם א' שביקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלים מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו: ומ"ש ומיהו אם רצה לצאת ידי שמים והחזיר אין ב"ד מוחין לנגזל מלקבל וכו':ומ"ש ופרש"י שלא תקנו חכמים אלא בגנב או גזלן מפורסם וכו' ט"ס הוא ובמקום ופרש"י צריך להגיה ופר"י שבשמו כתבו כן התוס' שם וכן מצאתי בספר מדוייק:ומ"ש ואפי' בגנב מפורסם דוקא כשאין הגזלה קיימת וכו' שם בגמרא אוקמא רב נחמן לההיא תקנתא בשאין גזלה קיימת דוקא:ומ"ש או אפי' אינה קיימת והוא עומד במרדו והנגזל תובעו מחייבין אותו להחזיר כן כתב שם הרא"ש וז"ל ודוקא בבאים מעצמם לפתוח תשובה כההיא עובדא דרבי ומשום דלא תנעול דלת בפני בעלי תשובה אבל עומדין במרדן כופין אותם להחזיר כההיא דלקמן (צו:) דגזל פדנא דתורי ובפ' בתרא (קטו.) נרשאה גנב סיפרא ונסכא דרבי אבא בשבועות (לב:) וההוא דרעיא בפ"ק דב"מ (ה.) אמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סב:) רבית קצוצה יוצאה בדיינים עכ"ל:
ב סָעִיף ב הרועים והגבאים והמוכסים תשובתן קשה וכו' לפיכך יעשו בהם צרכי רבים וכו' ברייתא בפרק הגוזל עצים (שם) ופרש"י בורות שיחין ומערות להכניס בהם מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהם הנגזלים:
ג סָעִיף ג (ד) עשה תשובה והחזיר הגזילה לרשות הבעלים אף ע"פ שלא ידע בשעה שהחזירה אם אחר כך נודע להם כגון שמנה כליו ומצאם שלמים יצא וכו' עד לא יצא הכל נתבאר בסימן שנ"ה:ומ"ש בשם הרמב"ם וכן אם החזירה לכיס שאין בו מעות וכו' ג"ז נתבאר בסימן הנזכר:
ד סָעִיף ה ומ"ש וכן החוטף כלי מיד בנו של חבירו ומשתמש בו וכו' אפי' אם החזירה ליד הבן אלא שהוא קטן לא יצא הכי אמרינן בפרק הספינה (בבא בתרא דף פח.) אמתניתין דהשולח את בנו אצל חנוני להביא לו איסר שמן וכו' וכתב הרמב"ם בספ"ג מהלכות גזילה דה"ה לחוטף כלי מיד עבדו של בעל הבית ומשתמש בו שאפי' החזירו ליד העבד לא יצא:
ה סָעִיף ו הגוזל את חבירו בישוב ובא להחזירו במדבר לא יצא משנה בסוף ב"ק (קיח.) ודקדק רבינו לכתוב ואם ירצה הנגזל לא יקחנו וכו' דלא תימה לא יחזיר לו במדבר ואם החזירו אינו מוחזר שאם גזלוהו ממנו צריך לשלם לו דליתא דלא אמרו לא יחזיר לו במדבר אלא לענין שאם ירצה לא יקחנו אבל אם לקחו שוב אין לגזלן עסק בו:ומ"ש אבל אם מחזירו בישוב אע"פ שאינו באותו מקום שגזלו יצא הכי משמע מדקתני לא יחזיר לו במדבר ואם איתא הכי הול"ל לא יחזיר אלא למקום שגזלו.
א סָעִיף א גזלן וכו' ברייתא פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ד) והא דלא נקט רבינו כלשון הברייתא הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכמ"ש הרמב"ם פ"ד ממלוה היינו משום דמלשון זה משמע אע"ג שהחזירו מחמת שהנגזל תובעו והא ליתא לפיכך שינה רבינו הלשון וכתב גזלן הבא לעשות תשובה ולהחזיר הגזילה כלומר דחזרת הגזילה אינה לפי שהנגזל תובעו אלא דבא מעצמו לעשות תשובה וכדמסיק לסוף דבריו: ומ"ש ומיהו אם רצה לצאת ידי שמים וכו' שם מוקמינן לתרתי מתניית' דתני בהו מחזירין דה"ק מחזירין ואין מקבלין מהם ואלא למה מחזירין לצאת ידי שמים והקשה לו לרבינו דאכתי קשיא למה מחזירין לצאת ידי שמים כיון שאין מקבלין מהן ומפרש דה"ק דאע"ג דאם באו להחזיר כדי לצאת בדינא דאדם אין מקבלין מהן דב"ד מוחין לנגזל מלקבל אפ"ה מחזירין כדי לצאת ידי שמים אולי יקבל הנגזל מידו דאין ב"ד מוחין על זה דיכול לקבל והכי משמע מדברי התוס' לשם בד"ה הא אביהם חייב להחזיר וע"ש: ופר"י שלא תקנו חכמים וכו'. כ"כ לשם התוס' ע"ש ר"י ובמקצת נוסחאות כתוב ופרש"י וט"ס הוא: ומ"ש ואפילו בגזלן מפורסם וכו'. שם אוקימתא דר"נ (תחלת דף צ"ה): ומ"ש והוא בא מעצמו לעשות תשובה וכו'. כ"כ לשם הרא"ש ואיכא לתמוה אהא דלא חשש הרא"ש לקושיית התוס' שדחו פי' זה וכתבו ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזיר מעצמו ולא יקבלו ממנו ונראה ליישב דמ"ש הרא"ש אחר זה ועוד י"ל דתקנת רבי מיירי באדם שרוב עסקיו וכו' איננו פירוש בפני עצמו אלא ר"ל וגם י"ל וכו' וס"ל דתרתי בעינן שיחזיר מעצמו וגם שרוב מחייתו בגזל וברבית אבל אי ליכא אלא חדא באקראי בעלמא אפילו יחזיר מעצמו מקבלין מידו אי נמי רוב מחייתו ברבית ובגזל ואינו מחזיר מעצמו מוציאין מידו והכי משמע מדברי רבינו כאן דתרתי בעינן וכן פי' רבינו בי"ד בסי' קס"א וכ"כ נ"י לדעת הרא"ש פ' הגוזל עצים ע"ש:
ב סָעִיף ב הרועים וכו'. ברייתא שם (סוף דף צ"ד) מחזירים למכירין ושאין מכירין יעשה בהן צרכי צבור שיהנו מהן הנגזלים ופי' רש"י הרועים גזלנים הם לרעות בשדות אחרים גבאים של מלך [לגבות] כסף גולגלתם וארנונא ושקלי טפי תשובתן קשה שגזלו הרבים ואין יודעין למי לחזור עכ"ל ואיכא לתמוה דבגמ' אסיקנא דדוקא בגזלה קיימת אבל באין קיימת אין חייב להחזיר וכ"כ הרא"ש ורבינו כתב בסתם וי"ל דכיון דבגזלה קיימת מחזיר אפי' בגזלן מפורסם שעסקו בכך ובאין הגזלה קיימת דוקא בגוזל באקראי אי נמי בגזלן מפורסם ואין הגזלה קיימת אלא שעומד במרדו בכל אלו תלתא מקבלין לפיכך כתב רבינו בסתם וסמך על מ"ש תחלה ודע שמה שפי' רש"י הרועים גזלנים הם לרעות בהמות בשדות אחרים היינו למאי דמיירי באין הגזלה קיימת אבל למאי דמסיק בגזלה קיימת איירי ברועה בהמה של אחרים וגנב מהן גיזה וחלב ולא משום דחשוד לרעות בשדות אחרים דכיון דאין הבהמה שלו אין אדם חוטא ולא לו וכ"כ התוס' (בתחלת דף צ"ה):
ג סָעִיף ג עשה תשובה החזיר וכו'. ע"ל סי' שנ"ה בדין גנב וה"ה לגזלן אלא דבגנב אפשר דלא ידע בננבתו וגזלן אי אפשר דלא ידע בגזלה אלא דלא ידע בחזרה:
ד סָעִיף ד ומ"ש לפיכך גזל מעותיו וכו'. בפ' הגוזל בתרא וכן הוא ע"פ גירסת רש"י והרא"ש ופירושם: ומ"ש בשם הרמב"ם. הוא ע"פ גירסת האלפסי ופירושו הביאו ב"י לעיל בסי' שנ"ה:
ה סָעִיף ה ומ"ש וכן החוטף כלי וכו'. משנה וגמ' בפרק הספינה ונתבאר לעיל בסי' קפ"ח:
ו סָעִיף ו הגוזל את חבירו בישוב וכו'. משנה סוף ב"ק ועיין לעיל בסי' ע"ד:
א כ' רבינו ירוחם בס' מישרים נתיב ל"א ח"ז המשיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מהקרקע בתוך שלו ועל אותו כותל בנה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכ"כ הגאונים בתשו' עכ"ל:
א סָעִיף א גזלן הבא לעשות תשובה כו' עד אין רוח חכמים כו' בב"ק דף צ"ב שכן הדין בגזלנים ובמלוי ברבית ודין מלוה ברבית כ"ר בי"ד סי' קס"ב דשם מקומו: אמרו חכמי' אין מקבלין ממנו פי' כשבא לב"ד ורוצה להחזיר הגזילה מחמת שסובר שלא יהא יצא ידי חובת הדין אם לא שיחזיר אז אין הנגזל רשאי לקבל ממנו אבל אם הגזלן אומר אח"כ אף ע"פ שאינך רוצה לקבל ממני ומחלתיהו לי אני רוצה להחזיר לפנים משורת הדין כדי לצאת ידי שמים מקבלין ממנו וכדלעיל גבי שמיטה ס"ס ס"ז שאומר לו מלוה משמט אני ואם אמר הלוה אעפ"כ כו' ויכול המלוה לקבלו ע"ש: אין רוח חכמים נוחה הימנו פירש"י והר"ן פ' הגוזל עצים אין רוח חכמה וחסידות בקרבו ולעיל ס"ס קכ"ז ובי"ד סי' קס"ב כתבתי עוד פי' אחר: ופי' ר"י שלא תקנו כו' כצ"ל: שקשה לו לפרוש ס"א לפרוע:
ב סָעִיף ב כגון בורות שיחין כו' ומכניס בהן מים לשתות ויהנו ממנו גם הנגזלים רש"י:
ג סָעִיף ד לפיכך אם לא ידע כו' וכ"כ לעיל סי' שנ"ה ונתבאר שם דוקא כיסו קאמר שרגיל למנות מה שבתוכו אבל לא לתוך תיבתו וכאן לא שייך לחלק דבאם לא ידע מהגזילה דיצא ידי חזרה בכל ענין מפני שכל גזילה ידוע לו שע"ש זה נקרא גזלן על שם ויגזול החנית מידו וכמ"ש בסי' שנ"ט ע"ש:
ד סָעִיף ה וכן החוטף כלי מיד בנו כו' הכי איתא בב"ב דף ס"ז אמתניתין דשולח בנו אצל חנוני להביא לו באיסר שמן כו' ואפי' בחוטף מיד בנו קטן מיירי וכמש"ר כל זה לעיל סי' קפ"ח ס"ב וזש"ר כאן שחשוב כגזלן כו' דל' שחשוב דכתב משמע דדין זה שחשוב כגזלן כבר אשמועינן והוא ידוע וכאן לא בא אלא ללמדנו דבעי חזרה מעליא שלא יחזירנו לקטן והאי חטיפא ל"ד קאמר שנטלו מידו בחזקה דאז הוה גזלן וחייב עליה אפי' בלי שימוש אלא כל שנטלו מיד הקטן אפי' בידיעתו מיקרי שואל שלא מדעת וחייב באונסין מכח השימוש ובש"ע לא כתב חטף אלא לקח ועוד נראה מדלא כתב הרמב"ם ורבי' חטף או לקח מיד בנו קטן משמע דאפי' לקח מבנו הגדול דב"ה נמי שואל שלא מדעת הוה דאף דשאלו לו מהבן כיון דידע שהוא של אביו נתחייב באונסין בשאלה זו מבנו ומיהו אי הוה חוזר ונותנו לבנו הגדול הוה חזרה כיון שנטלו מתחלה מידו אבל החזרתו ליד הקטן לא מהני אע"פ שנטלו מידו ודוק וה"ה דהוה מצי למימר דהחוטף כלי מיד בע"ה לא יחזירנה לבנו הקטן אלא שנקט סגנון ולשון אותה משנה:
ה סָעִיף ו ובא להחזירו במדבר לא יצא כך הוא ל' המשנה בריש דף קי"ח ודקדק רבינו לכתוב ואם ירצה הנגזל כו' שלא תאמר אף אם קבל הנגזל לא יצא וצריך לחזור ולשלם קמ"ל ב"י והיותר נראה דבא ללמדנו בזה דבזה ברצונו תליא מילתא ול"ת כיון דעכ"פ מחזירו מחוייב הוא לקבלו משום תקנת השבים אף בגזלן שגזל באקראי.:
א סָעִיף ו ואם ירצה הנגזל לא יקחנו עד שיגיע לישוב כל זה כתב ג"כ רבי' לעיל בר"ס ע"ד גבי הלואה ולכאורה היה נראה דאפי' אם ירצה הגזלן לעמוד לו באחריות עד שיביאנו לישוב אפ"ה יכול לומר אין רצוני לקום עמך בדינא ודיינא אח"כ על האחריות או ליטפל בהבאה ודוקא בפקדון שעשה לו הנפקד טובה ששמרו ברשותו להנאת המפקיד כ"ר בסי' רצ"ג דיכול לומר הנפקד אין רצוני לקבל במדבר אם לא תקבל עליך אחריות דמשמע דכשמקבל עליו אחריות צריך לקבלו אף במדבר ולא כ"כ רבי' בדין הלואה וגזילה מטעם שכתבתי אבל לא משמע כן מל' המשנה דסב"ק דף קי"ח דז"ל הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר כו' הרי דהשוה שלשתן יחד ומנ"ל לרבי' לחלק ביניהן בענין אם צריך לקבלן כשיקבל עליו אחריות מאחר שחילוק זה לא נזכר שם במשנה וגמ' ועוד דא"כ גם בישוב לא יקבלו ממנו עד שישיבנו למקום שגזל ומדברי רבי' משמע כאן ובסי' ע"ד וגם בסמוך בר"ס שס"ז דבכל מקום ישוב יכול להחזירו בלא קבלת אחריות וכן מוכח ממש"ר לעיל בסימן ק"ח ז"ל אמר הלוה למלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם בפניו אם הוא במקום שהמלוה משתלמת שם נפטר וא"צ להביאם לב"ד כו' ומ"ש מקום שהמלוה משתלמת שם ר"ל בכל מקום בישוב הרי לפנינו דצריך לקבלו במקום שיתננו לו שם וא"צ לקבל עליו אחריות ואינו יכול לומר הביאם אחרי לביתי וה"ה כאן בגזילה ועמ"ש עוד שם בסימן ק"ך בדין השבת מלוה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.