א כשם שאין דנין שאר דיני ממונות אלא על פי עדים כך אין דנין דיני נזקין אלא ע"פ עדים כשרים:
ב ופירש ר"י שבא להשמיענו אפילו שור של עכו"ם שנגח לשור ישראל אין דנין אותו אלא בעדים כשרים. לשון הרמב"ם אין הניזקין משתלמים אלא בראיה ברורה ובעדים כשרים שלא תאמר הואיל ואין מצוי באורוות הסוסים ובגדרות הצאן אלא העבדים והרועים וכיוצא בהם אם העידו ששור זה נגח או הזיק לאדם שומעין להן אין הדבר כן אלא לעולם אין מחייבין ממון אלא ע"פ כשרים ויעידו בב"ד ויחייבו ב"ד המזיק לשלם:
ג שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח או זה מנושך וזה מועד לנשוך אין אומרים זה ודאי הרגו או זה ודאי נשכו אלא בעדים כשרים:
א סָעִיף א כשם שאין דנין שאר דיני ממונות אלא ע"פ עדים כך אין דנין דיני נזקין אלא ע"פ עדים כשרים משנה בפ"ק דב"ק (יד:):
ב סָעִיף ב ומ"ש ופר"י שבא להשמיענו וכו':ומ"ש ל' הרמב"ם אין הניזקין משתלמין אלא בראיה ברורה ובעדים כשרים שלא תאמר וכו' בפ"ח מה' נזקי ממון והוא מבואר שבא. ליתן טעם למה הוצרכו לומר דאין משתלמין אלא ע"פ עדים:
ג סָעִיף ג שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו כו' אין אומרים זה ודאי הרגו וכו' פלוגתא דתנאי בברייתא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צג.) ובפ' שבועת העדות (שבועות לד.) ופסקו הפוסקים כת"ק דאמר הכי:
א סָעִיף א כשם שאין דנין וכו'. משנה פ"ק דב"ק (דף מ"ד):
ב סָעִיף ב ומ"ש ופר"י שבא להשמיענו (כת"ק) וכו'. כ"כ הרא"ש לשם בפסקיו: לשון הרמב"ם אין הניזקין וכו'. בפ"ה מנזקי ממון וע"ל באורך בדין זה סוף סימן ל"ה:
ג סָעִיף ג שור שהיה רועה וכו'. פסק בפ' המוכר פירות ולא כרבי אחא דאמר בידוע שזה הרגו דרבנן לא אזלי בתר אומדנא ומה שכתב רבינו בסי' ס"ה סעיף כ"א דהרא"ש בתשובה הביא ראיה מדרב אחא דאזלינן בתר אומדנא אין כוונתו לשם אלא לומר כיון דאשכחן תנא דאזיל בתר אומדנא אף על גב דלית הלכתא כוותיה מ"מ באומדנא דמוכחא טובא כי התם מודה אף ת"ק דאזלינן בתר אומדנא:
א וכתב נ"י פרק כיצד די"א שאין מקבלין עדיות של נזקין שלא בפני בעל דין ואפילו היו הוא ועדיו חולים:
ב ומהר"ם מריזבורק כתב י"א דקטן וקרוב ואשה נאמן בהכאות וחבלות דא"א להזמין עדים כשרים פתאום וכן תיקן ר"ח לחייב מלשין בעלילה ע"פ ע"א ויש חולקים מיהו בזמן הזה דהשעה צריכה לכך יש לב"ד לרדות החשוד בעדות קצת ודברים מוכיחים וע"ש וכבר נתבארו דינים אלו לעיל סימן ל"ה וע"ש:
א סָעִיף א (ב) כשם שאין דנין כו' בב"ק דף י"ד תנן שגבייה זו תהיה ע"פ עדים בני חורין ובני ברית ובגמרא מפרש ב"ח לאפוקי עבדים אע"פ שהן בני מצות בני ברית לאפוקי עכו"ם אע"פ שיש להם יחוס טפי מעבד עכ"ל משנה וגמרא וע"ז כתב ר"י שבאו להשמיענו כו' והרמב"ם ג"כ בא לתרץ זה והוא מש"ר בשמו בסמוך ל' הרמב"ם כו' ומפני שיש לספק ולומר דהרמב"ם לא ס"ל דינא דכתב ר"י דאפי' בשור של נכרי כו' כיון דלא כתבו ר"י אלא מכח האי קושיא ולהרמב"ם יש תירוץ אחר על אותה קושיא מש"ה כתב רבי' ל' הרמב"ם כדרכו בכל מקום שמסופק בדבריו בדברים הנ"מ לדינא וק"ל: ל' הרמב"ם אין הניזקין משתלמין כו' בפ"ח מהל' נ"מ כ"כ: אלא לעולם אין מחייבין ממון אלא ע"פ עדים כשרים עד"ר:
ב סָעִיף ג שור שהיה רועה כו' הרמב"ם כתבו שם בפ"ח:
א סָעִיף ב לשון הרמב"ם אין הניזקין כו' עד אלא לעולם אין מחייבין ממון אלא ע"פ עדים כשרים ז"ל ת"ה סימן שנ"ג אלשון הרמב"ם זה והשתא כיון שכתב דשמעינן מן התנא דסברא לומר כל היכא דהפסולים שכיחוה טפי מן הכשרים יש להכשיר הפסולים אע"ג דמסיק התנא דלא נכשרינהו אית לן למימר ה"מ גבי ניזקין דאם נהימנינהו א"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל חשוד גזלן ישכור עדים עבדים או עכו"ם או יפתה נשים או קטנים שיעידו לו שחבירו או בהמת חבירו הזיקו לו במאה מנה בכל יום אבל לעולם נימא במילי דעלמא באקראי כגון בבגדי אלמנה או מקומות ב"ה של נשים יש לנו לתפוס סברת התנא דיש להכשיר הפסול כו' וב"י הביא דבריו לעיל בח"מ ס"ס ל"ה וכתב עליו שאין דבריו נראין ומור"ם ז"ל בד"מ שלו כתב עליו ז"ל ול"נ כו' ע"ש. וע"ש עוד כמה ענייני נאמנות העתקתים בי"ד סי' קכ"ז וכ"כ בש"ע ס"ס ל"ה בקיצור בהגהותיו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.