א מלוה שהוציא שטר חוב מקויים וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יודע צריך להחזיר לו שטרו ואין עליו אלא חרם שהיה לו לידע בשטרו אם פרוע אם לאו וכיון שאינו יודע אין לו עליו כלום:
א סָעִיף א מלוה שהוציא שטר חוב וכולי כתב בעל התרומות בשער נ"ג שה"ר יהודה אלברצלוני כתב בזה ב' סברות שי"א שהשטר בחזקתו וגובה בו ויש אומרים דכיון דלוה טעין ברי ומלוה טעין שמא אוקי ממונא בחזקת מריה וכתב בעה"ת דמסתברא כסברא בתרא דדמי לחשוד דמפיק שטרא אחבריה וא"ל אידך שטרא פריעא הוא דפקע שטריה ואף על גב דהתם לוה נשבע היסת הכא אינו נשבע מכיון דמלוה לא טעין ברי אלא מקבל חרם סתם ומחזיר לו שטרו עכ"ל וכתב בעל נ"י בפרק ג"פ ומצאתי לר"מ הלוי הנשיא ז"ל שכתב כי מלוה שהוציא ש"ח וטענו עליו שהוא פרוע ואומר איני יודע אינו גובה בו אבל אם חזר ואמר עיינתי בחשבוני וזכור אני בברי שאינו פרוע חוזר וגובה דמשום דאמר מעיקרא איני יודע לא נפסל שטר לגמרי אלא שלא היה ראוי לגבותו בספר הריטב"א ז"ל עכ"ל:
א סָעִיף א מלוה שהוציא שטר חוב מקויים וכו'. כך היא מסקנת בעה"ת ומביאו ב"י וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף מ"א ובתשובה להרמב"ן סימן פ"ה ומביאו ב"י בסימן ע"ב במחודשין כ"א ואם שניהם טוענין איני יודע כתוב לקמן בסימן פ"ב וסימן ע"ה סעיף כ"ד: וכתב נ"י ע"ש הרמ"ה אם חזר ואמר עיינתי בחושבנאי גובה בו ומביאו ב"י כאן ובסוף סימן ס"ה:
א סָעִיף א צריך להחזיר לו שטרו ואין עליו אלא חרם סתם ופי' וא"צ אפילו שבועת היסת הואיל שאינו טוען ברי ודין זה הוא הסכמת בעה"ת כתבתי ל' בדרישה ע"ש: וכיון שאינו יודע אין לו עליו כלום פי' לא שבועת היסת ואפי' חרם לנוכח אין לו עליו כ"א חרם סתם ומדלא כתב רבינו וכיון שאינו יודע השטר פסול משמע דס"ל כהריטב"א (והביאו הב"י שכתב אם חזר ואמר עיינתי בשטרי ובחשבוני וזכור אני בברור שאינו פרוע חוזר וגובה בו דמשום דאמר מעיקרא איני יודע אין השטר נפסל אלא שאין ראוי לגבותו מספיקא:
א סָעִיף א צריך להחזיר לו שטרו כו' בעה"ת בריש שכ"ג כתב שהר"י אברצלוני כתב בזה ב' סברות שי"א שהשטר בחזקתו וגובה בו וי"א דכיון דלוה טוען ברי ומלוה שמא אוקי ממון בחזקת מריה וכתב בעה"ת כסברא בתרא דדמי לחשוד דאפיק שטרא אחבריה וא"ל אידך שטרא פרוע הוא דפקע שטרא ואע"ג דהתם לוה נשבע היסת הכא אינו נשבע מכיון דמלוה לא טען ברי אלא מקבל חרם סתם ומחזיר לו שטרו עכ"ל. ותימא שכאן הסכים בעה"ת שא"צ שבועה ומביא ראיה מחשוד כו' משמע דס"ל דבחשוד פקע שטרו ואינו גובה בו כיון דאינו יכול לישבע ובשכ"א הביא שם דברי בעל המאור דס"ל דבחשוד שיש בידו שטר מקוים כיון דבדין היה נוטל בלא שבועה אם אינו יכול לישבע גובה שטרו בלא שבועה ואף אם תרצה לדחוק ולומר ששם דברי בעל המאור כתב וליה לא ס"ל אכתי ק' דברי רבינו אהדדי שבדין זה כתב כדברי בעה"ת הנ"ל והוא נלמד מחשוד ומשמע דס"ל בחשוד אינו גובה כיון דאינו יכול לישבע ולקמן בסימן פ"ב סעיף י"א הסכים רבינו עם הרמ"ה דחשוד גובה בלא שבועה וצריכין לומר דבהאי דינא דהמלוה טען איני יודע אם פרוע הוא ס"ל כבעה"ת כדינו ולא מטעמו דבעה"ת יליף ליה מחשוד והוא ס"ל כן מסברא כיון שאינו יכול לטעון טענת ברי וגם י"ל דלא מדברי בעה"ת למד רבינו דין זה אלא מדברי הרמ"ה הוציא שכ"כ בשמו והביאו ג"כ הב"י ואפשר דהוא הוא הרמ"ה הנזכר בסימן פ"ב (לא) מוכח מזה דלא חדא באידך תליא וק"ל ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.