א יכולה אשה שתמכור כתובתה או ליתנה לאחרים בין כולה בין מקצתה והלוקח והמקבל עומדים במקומה שאם תתאלמן או תתגרש יקחו הם כתובתה ואם תמות בחיי הבעל אין להם כלום לפיכך אין הלוקח קונה אותה אלא בדבר מועט ואם מכרה לבעלה המכר מכר ואסור להשהותה כדפירש' לעיל אלא א"כ יעשו לה אחרת בעיקר הכתובה ואפילו אם מת הבעל בחייה אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום במה דברים אמורים כשנתאלמנה ומתה שהיא לא היתה יכולה ליפרע מהיתומים אלא בשבועה אבל נתגרשה ומתה לקוחות נשבעים שבועה שלא פקדתנו ונוטלים ודוקא שמתה אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במגו שאם היתה רוצה למחול אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אם קרויין נכסי האם כל זמן שלא נשבעה על כתובתה תשובה כל זמן שלא נשבעה האלמנה על כתובתה ולא הגבוה בית דין הכתובה כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש להן דין בכורה המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה אבל המוחלת כתובתה לבעלה אף ע"פ שאסורה לישב תחתיו מכל מקום מחילתה מחילה והפסידה כתובת בנין דכרין ונראה דהוא הדין נמי שהפסידה כל שאר תנאי הכתובה וכ"כ הרמב"ם המוחלת כתובתה לבעלה הפסידה כל תנאי כתובת' ואפילו מזוני לית לה ויראה מדבריו שאפילו בחייו אין לה מזונות ואני כתבתי למעלה שיש לה מזונות בחייו ולא אבדה אלא מזונות שלאחר מיתה כתב הרמב"ם המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים כשאר מוחלין והוא שיהיה דברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיה שחוק והיתול או דברי תימה אלא בדעת נכונה המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל לפיכך מכרה כתובתה ומת הבעל ואח"כ מתה בנה יכול למחול והמכר בטל ואפילו אין לה יורש אחר אלא זה הבן ונמצא פרעון הכתובה עליו יכול למחול לעצמו כדי לבטל המקח ויורש הכתוב' מכח אביו בן שמכר כתובת אמו פי' שמכרה בחיי אביו שאם ימות אביו ואח"כ תמות אמו ויורש הוא את כתובתה שיהיה הלוקח עומד במקומו ליקח אותה והתנה שאם תערער אמו על המקח שלא יסלקו מערעור ומתה ולא ערערה אינו יכול לומר אני במקום אמי וכמו שהיא היתה יכולה לערער על המקח גם אני מערער ואבטלנו שערעור של עצמו ודאי קבל על עצמו:
א סָעִיף א יכולה אשה שתמכור כתובתה או ליתנה לאחרים בין כולה בין מקצתה והלוקח והמקבל עומדים במקומה וכו' ואם מכרה לבעלה המכר מכר ואסור לשהותה וכו' בפרק החובל (בבא קמא דף פט:):
ב סָעִיף א ומ"ש כדפרישית לעיל הוא בסימן ס"ו:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפילו אם מת הבעל בחייה אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום במה דברים אמורים כשנתאלמנה ומתה שהיא לא היתה יכולה לפרוע מן היתומים אלא בשבועה אבל נתגרשה ומתה לקוחות נשבעין שבועה שלא פקדתנו ונוטלים כך הוא הגירסא הנכונה בספרי רבינו ובקצת ספרים יש בהם חסרון הניכר ודברים אלו נלמדים ממה שנתבאר בסימן צ"ו:
ד סָעִיף א ומ"ש ודוקא שמתה אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות. וכ"כ הרא"ש פרק הכותב:
ה סָעִיף א ומ"ש ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במגו וכו' כ"כ הרא"ש שם:
ו סָעִיף א שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה וכו' בסוף כלל נ':
ז סָעִיף א המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה אבל המוחלת כתובתה לבעלה אף על פי שאסורה לישב תחתיו מכל מקום מחילתה מחילה והפסידה כתובת בנין דכרין בסוף פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מאי טעמא אחולי אחלתיה בעי רבא מוכר' כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי או כמוחלת לבעלה דמי הדר פשטה מוכרת כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי:
ח סָעִיף א ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפרק י"ז מהלכות אישות:
ט סָעִיף א ומ"ש שנראה מדבריו שאפילו בחייו אין לה מזונות כ"כ ה"ה לדעתו ז"ל ושרש"י פירש אין לה מזונו' באלמנותה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל:
י סָעִיף א ומ"ש ואני כתבתי למעלה שיש לה מזונות בחייו וכו' בסימן צ"ג:
יא סָעִיף א כתב הרמב"ם המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים וכו' ג"ז בפרק י"ז מהל' אישות וכתב ה"ה כבר נתבאר פ"ה מהלכות מכירה שאין המחילה צריכה קנין ושם הבאתי ראיה לזה וכן אין צריך לעדים כל שהיא מודה דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדאית' בקידושין פרק האומר (סה:) עכ"ל כתוב בתשובת הרשב"א סימן תתפ"ג מוחלת כתובתה לבעלה מה שעשתה עשוי ולא שייך בכי הא טענת נחת רוח וכן כתב הרמב"ם בפרק י"ז ומיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידוע אבל אם נאנסה ומחלה ויש עדים על האונס כגון זה שהיה מתקוטט עמה כדי שתמחול לו והוציאה מביתו ונתפייסה ומחלה לו כדי שתשב עמו בשלום אע"פ שלא מסרה מודעה המחילה בטלה וכל שיש בידה ספוק לעשות אותו אונס ומפחידה הרי זה אונס. כתב עוד הרב המגיד בסוף פרק י"ח מהלכות אישות כבר העלו הרמב"ן והרשב"א דמוחלת עיקר כתובה אינה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי כל הנשים יש להן כתובה ולא תהיה לה איבה אם לא תמחול ואדרבה היא יכולה לומר לו שהוא נותן עיניו לגרשה כשמבקש שתמחול כתובתה משא"כ בנצ"ב עכ"ל:
יב סָעִיף א המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל מימרא בפרק הכותב (כתובות דף פה:):
יג סָעִיף א ומ"ש לפיכך מכרה כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה בנה יכול למחול וכו' שם קריבתיה דר"נ זבינתה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבא אתו לקוחות וקא תבעו לברתה א"ר נחמן ליכא דליסבה עצה תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה ותירתה מיניה ופירש רש"י אתו לקוחות וקא תבעו לברתה הלוקח תבעה הבת לדין לגבות כתובת אמה מאביה וכתב הרא"ש ואין הלשון משמע כן דמה לו ללוקח אצל הבת הילכך הפירוש הנכון הוא שמת גם האב ואין להם יורש אלא זו הבת ואשמעינן תלמודא דאף בכה"ג שהמחילה היה לעצמה יכולה למחול לאביה והיא זוכה במקום אביה עכ"ל וסתם רבינו דבריו כדעת הרא"ש:
יד סָעִיף א בן שמכר כתובת אמו פירוש שמכר בחיי אביו שאם ימות אביו ואח"כ תמות אמו ויורש הוא את כתובתה שיהיה הלוקח עומד במקומו וכו' בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא:) ההוא גברא דזבנה לכתובת אמיה בטובת הנאה א"ל אי אתיא אם ומערערה לא מפצינא לך שכיבא אם ולא ערערה אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קביל אחריות דידיה מי לא קביל. עיין במישרים נתיב כ"ג חלק ד' דינים דשייכים לסימן זה
א סָעִיף א יכולה אשה וכולי עד אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת כבר כתבתי דבגרושה אעפ"י דאינה צריכה לישבע על אתפסת צררי בטענת שמא אפ"ה צריכה לישבע מספק שמא תפסה משלו כשטוען אישתבע לי כמ"ש לעיל סוף סי' צ"ז ע"ש ולכן כתב רבינו כאן דאם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת דלא מיבעיא אם טען הבעל ברי דאתפסה צררי אלא אפי' בטענת שמא אישתבע לי שלא תפסת משלי כלום וכ"ש בטענת ספק על אפוטרופסות ומשמע מדברי רבינו כאן דבדלא פטרה משבועה קמיירי דאילו פטרה משבועה אינה צריכה לישבע כנגד בעלה אעפ"י דמכרה לאחרים:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו לעיל בסי' צ"ח דאם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא"כ תשבע היא שלא נפרעת אעפ"י דלשם כשפטרה משבועה קאמר מ"מ צריך לומר דהך בבא מיירי בדלא פטרה משבועה כדפרישית לעיל ס"ג ותדע דאי איתא דמיירי אפילו פטרה משבועה נמי צריכה לישבע א"כ ק' לאיזה צורך כתב רבינו כאן דמיירי בדלא פטרה דצריכה לישבע הא אפי' כשפטרה כתב לעיל דצריכה לישבע כ"ש בדלא פטרה אלא בע"כ דלעיל וגם כאן מיירי בדלא פטרה אלא דכאן הוא גוף הדין של מכירת כתובה לבעל ולאחרים בכל חילוקי דינים ולעיל לא כתבו רבינו אלא איידי דכתב דין הבאים ברשותה כגון אם מכרה כתובתה לאחרים כתב ג"כ אותו הדין דשבועה היכא דלא פטרה אבל פטרה א"צ לישבע ומיהו כל זה דוחק אלא נראה דלעיל בסי' צ"ח אפי' פטרה משבועה קאמר דכשהיא חיה לא יתנו ללקוחות אא"כ תשבע היא דאיכא למימר דלא פטרה אלא כשטוען עליה שמא אבל כשטוען ברי שנפרעת והיא מכחישתו מזה לא פטרה ואע"ג דבלא מכרה כתובתה איהי גופה נמי לא מצי גביא כשטוען ברי אפ"ה אתי לאשמועינן דאפילו מכרה אם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ולא אמרינן כיון שזה קנה בתקנת חכמים וגם קנה בשעה שכבר פטרה אינו בדין שיפסיד בשביל שאינו רוצה לישבע על טענת ברי אלא יפסיד ואיהו דאפסיד אנפשיה וכאן בסימן זה קמיירי בדלא פטרה משבועה כלל קאמר דאם היא חיה צריכה לישבע אף על טענת שמא תפסה משלו וכל שכן על שמא דאפוטרופסת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות וא"ת כיון שכתובה בידה או ביד הלקוחות היאך יכול לטעון בברי פרעתיך דאם כן לא ה"ל לפרוע עד שיחזרו הכתיבה ועיין יישוב דבר זה לעיל סוף סימן ק':
ג סָעִיף א ואם אמרה שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו וכו' כ"כ הרא"ש בפרק הכותב (דף קמ"א סוף ע"ב) והטעם דכי היכי דאם תמחול משלמת כל הדמים של הכתובה ללקוחות הכי נמי כשאמרה שנפרעת אחר שמכרה חייבת לשלם כל הדמים שהרי כך הפסידה ללקוחות וכיון דקי"ל דהמוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א"כ כי אמרה נמי שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו ומשלמת כל הדמים ללקוחות אבל אם אמרה שנפרעת קודם שמכרה דאין לה מיגו לפי דסברה שאם תמחול צריכה לשלם כל הדמים ללקוחות משא"כ בנפרעת קודם שמכרה דהוי מקח טעות ואינה צריכה לשלם אלא הדמים שקיבלה מן הלוקח ואף לדברי המפרשים דכל מוחל ש"ח אינו חייב לשלם אלא דמי המכר מ"מ לאו כולי עלמא דינא גמירי והיא יראה למחול שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאומרת שנפרעת קודם המכר דבר ידוע הוא כיון שמקח טעות היה והדמים חוזרין וע"ש:
ד סָעִיף א המוכרת כתובתה וכו' מימרא דרבא ס"פ נערה (כתובות ד' נ"ג) לגבי כתובת בנין דכרין דאף ע"ג דמכרה כתובתה לא פקעה זכותה ולא מיבעיא מכרה לאחרים אלא אפי' מכרה לבעלים וס"ל לרבינו דכ"ש שלא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה דהא בכתובת בנין דכרין היכא דמכרה כתובתה לבעלה איכא סברא דפקעה זכותה טפי שלא יירשו בניה נדונית אביה שהכניסה לבעלה שהרי מכרתה לו ואין הירושה באה מעכשיו אלא מכח הבעל ויחלקו כל בניה בשוה בני שתי נשיו אפ"ה אסיקנא דלא פקעה זכותה כ"ש שאר תנאי כתובה אבל מ"ש רבינו במוחלת דנראה דה"ה נמי שהפסידה כל תנאי כתובה איכא להקשות דילמא שאר תנאי כתובתה עדיף מכב"ד ויש ליישב דכיון דאמר רבא פשיטא לי במוחלת לבעלה דאין לה כב"ד מ"ט אחולי אחלתיה פי' ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם משמע דה"ק פשיטא לי בכב"ד דהפסידה בניה דהא אפי' שאר תנאי כתובה הפסידה חנם כ"ש כב"ד: ומה שכתב ויראה מדבריו כו' ע"ל בסימן צ"ג סעיף ח' ובמ"ש לשם בדין זה בס"ד:
ה סָעִיף א כתב הרמב"ם המוחלת כתובתה וכולי או דברי תימה וכו' סוף פרק שבעה עשר מה' אישות וכתב בכסף משנה מ"ש או דברי תימה יש ללמוד כן מדאמרי' בס"פ החובל אמתני' דקרע את כסותי שבר את כדי יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו עכ"ל וע"ל סימן ק"ד בתשובת הרא"ש דהיכא דכבר הכריזו ב"ד על הנכסים ומכרו להגבות כתובתה ואח"כ באו היורשים והוציאו שטר מחילה כיון דמחילה טמירתא היתה אינה מחילה:
ו סָעִיף א המוכר ש"ח וכו' יכול למחול לעצמו וכו' בפרק הכותב (סוף כתובות דף פ"ה) וכתבו התוס' וא"ת ומה מרויח היורש הלא חייב לשלם דמי שטרא מעליא מדיני דגרמי י"ל דנפקא מינה דהיורש קטן כמו הפעוטות דמתנתן מתנה ולא חייב מדינא דגרמי ולר"י נראה דמרויח שא"צ לשלם מדינא דגרמי אלא הדמים שנתן על הכתובה לא כל דמי הכתובה עכ"ל ועיין במ"ש בח"מ סימן ס"ו סכ"ד בדין יורש שמוחל לעצמו:
ז סָעִיף א בן שמכר כתובת אמו כו' עובדא דההוא גברא סוף פרק מי שהיה נשוי (סוף דף צ"ח) וכתבו התוס' בשם ר"ת דהא דאמרינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דה"ל דבר שלא בא לעולם ה"מ כי אמר סתם מה שאירש מאבא מכור לך אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה וכו' כ"כ הרא"ש לשם (בדף קמ"ב ריש ע"ב) והכא נמי מברר מקחו שאומר לו כתובה זו של אמי אני מוכר לך כו' וכ"כ בח"מ ריש סימן רי"א בשם ר"ת:
א סָעִיף א ומהרי"ו כתב בתשובה סימן י"ט דנדונייתה לא הפסידה אא"כ אמרה כל מה שכתוב בשטר אני מוחל לך אבל בריב"ש סימן קמ"ט כתב בשם הרמב"ן והרשב"א דאף נדונייתה בכלל אא"כ היתה נדונייתה בעין דאז לא הפסידה אותה וע"ש שהאריך וכתב דאף דעת הרמב"ם כן ועיין לקמן סימן קי"ח מדין תנאי כתובה:
ב וכתב שם דאם כתב בכתובה לך ולכל הבאים מכחך אינה יכולה למחול אח"כ אבל בלאו הכי יכולה למחול בין כתובה בין נדונייתה בין תוספת ועיין שם:
א סָעִיף א אלא בדבר מועט נראה שכ"כ משום שכתב בסמוך אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת במיגו דאי בעיא מחלה השתא דהטעם הוא דאז צריכה לשלם ללוקח כל הדמים ואם מכרה קודם אינה משלמת אלא דבר מועט. גם יש נפקא מינה דאין דין אונאה בקנין זה:
ב סָעִיף א כדפרישית לעיל בסימן ס"ו: (ואפילו אם מת הבעל עיין מזה לעיל סימן צ"ו כ"פ):
ג סָעִיף א צריכה לישבע שלא נפרעה (רש"ל בביאורים שלו פירוש כשטוען הבעל אשתבע לי אבל פירוש אמ"ו ז"ל עיקר כ"פ) פירוש הבית דין משביעין אותה אפילו לא טענו היורשים כלום ונראה דה"ה אם גירשה והבעל עדיין חי וטוען שפרעה אע"ג דאינו טוען שתשבע לי היא מכל מקום הבית דין טוענין לו מטעם שכתב הר"ן וכתבתיהו לשונו לעיל סימן צ"ו דשמא תודה היא היום או מחר לומר שנפרעה ותהא נאמנת במיגו דהיתה יכולה למחול ותהא שבועת שוא או שבועת חנם (ר"ל שבועה שמשביעין הלקוחות או מקבלי מתנה שלא פקדתנו כ"פ) בדבר ובכזה משביעין הבית דין כמו שנתבאר בח"מ סימן ע"ב גם לעיל סימן צ"ו דקדקתי כן מדכתב רבינו לשון ומשביעין לשון רבים ע"ש:
ד סָעִיף א אם אמרה שנפרעה קודם המכר פירוש עתה אחר המכר אמרה שנפרעה קודם לכן:
ה סָעִיף א אינה נאמנת ולא אמרינן תהיה נאמנת במיגו דאי בעי מחלה השתא דאין זה מיגו טוב דאי מחלה השתא היתה צריכה לשלם כל הדמים הכתובים בכתובה אבל אם נפרעת מקודם אינה חייבת לשלם אלא הדמים שקבלה מן המכר דהוי מקח טעות אשיר"י בסוף הכותב וב"י הביאו בסימן צ"ח ואפי' לדברי המפרשים דכל מוחל לשטר חוב אינו חייב לשלם כל דמי המכר מ"מ כ"ע לאו דינא גמירי והיא יראה למחול דסבורה שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאמרה שנפרעה קודם המכר דבר הידוע הוא כיון שמקח טעות היה הדמים חוזרין אשיר"י ועיין בח"מ סימן ס"ו:
ו סָעִיף א המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה נלע"ד פשוט דאין לה מזונות אחר מיתת בעלה אף במוכרת וכמ"ש רבינו לעיל בהדיא בסימן צ"ג ז"ל מכרה או משכנה כתובתה כו' עד הפסידה מזונותיה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בר"פ י"ח דאישות והוא מדברי ברייתא ר"פ אלמנה ניזונית והא דכתב רבינו כאן דלא הפסידה "שום דבר כו' אין מזונות בכלל זה דהא מעולם לא נתחייבו לה מזונות אלא עד שתגבה כתובתה והרי היא כבר גבתה אותה בשעת שמכרה כתובתה בחייו אלא שבחייו יש לה מזונות מדאורייתא מדכתיב שארה כסותה כו' משא"כ במוחלת דלא גבתה כלום ואדרבא עשתה לו טובה שוויתרה לו כתובתה וה"א דלכל הפחות ישאר לה מזונותיה וכדס"ד דרב חסדא לאמר משיב רעה תחת טובה לא ימוש רעה מתוך ביתו מה הוצרך רבינו לכתוב דבמוחלת ג"כ אין לה מזונות לאחרי מותו אליבא דכ"ע אבל במכירה פשיטא ליה ולא הוצרך לכותבו ועד"ר:
ז סָעִיף א שום דבר מתנאי כתובה דזוזי אנסוה (ומוכר בעין רעה מוכר ומסתמא לא מכרה תנאי כתובה משא"כ מיחלת דאחולי אחליה מדעתה ובעין יפה מוחלת ומש"ה הפסידה תנאי כתובה: ואני כתבתי למעלה בסימן צ"ג: לא קניין דמחילה א"צ קניין כמ"ש בח"מ סימן רמ"א כ"פ):
ח סָעִיף א ולא עדים פירוש בזמן שהיא מודה דלא איברו סהדי אלא לשקרי ה"ה:
ט סָעִיף א כשאר מוחלין והא דכתב בשם הרא"ש לעיל דמחילה טמירתא היא היינו משום שכבר הכריזו עליה הב"ד וא"כ היה להם לפרסם והיינו מרמה מ"ו. ולעד"נ דלא משום ריעותא דמחילה טמירתא פסק הרא"ש לעיל אלא משום המרמה וז"ש כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא כי אילו שידעו הב"ד מאותה המחילה שנעשית בסוד ודאי לא היה מוכרין הב"ד אע"פ שנעשית המחילה בסוד כי דוקא במתנה טמירתא אמרו דלא מהני ולא במחילה אלא משום שעשו הדבר בסוד כדי לרמאות את הלוקח ולהפסידו מש"ה הפסידו זכות היתומים וק"ל:
י סָעִיף א שחוק והיתול פי' אם אומרת אמת שמחלתי אבל היה דרך שחוק והיתול ולא כוונתי למחילה או יורשים או לקוחות טוענין כן: (וחזרו ומחלו מחול כמ"ש בח"מ סימן ס"ו כ"פ):
יא סָעִיף א ואפי' אין להם כצ"ל וכן הוא באשיר"י ור"ל לבעל ואשתו שמתו אין להם שום ולד זולת זה ומיהו אין צריך למחוק גירסת הספרים ושפיר גרסינן "לו דמתחלה דיבר שבנה ימחול ליורשים של בעלה וע"ז קאמר דאפי' אין לו לבעל שום יורש זולת זה הבן שירש כתובת אמו הוא גם כן בן כל בעלה זה שמת והוא יורש הכתובה וגירסא זו "דלא נראה עיקר דלגירסא להם קשה מנ"מ שהוא יורש שלה דנקטה:
יב סָעִיף א ונמצא הפרעון עליו פירוש פרעון הכתובה שהלוקח יתבע ממנו כתובת אמו שלקח ממנה והוא ימחול לאביו ויחזור וירש ממנו:
יג סָעִיף א ויורש הכתובה ומכל מקום צריך לשלם מה שנתן הלוקח כדלקמן בטח"מ סימן ס"ו ואני כתבתי בפרק הכותב סימן ט"ו שאין היורש יכול למחול כה"ג מ"ו:
יד סָעִיף א ודאי קבל לשון הגמרא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דידיה מי לא קיבל
א סָעִיף א אבל המוחלת כו' עד והפסידה כתובת בנין דיכרין ונראה דה"ה שהפסידה נמי שאר כל תנאי כתובה כו' הא דהאריך רבינו בלשונו ולא קיצר לכתוב אבל במוחלת הפסידה כל תנאי כתובה דומה למ"ש תחלה דבמוכרת לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובתה. ה"ט משום דלשון הגמרא נקט דס"פ נערה דאיירי שם בכתובת בנין דיכרין וברישא נקט הגמ' רביתא דאפי' כתובת בנין דיכרין יש לה וכ"ש שאר תנאי כתובה והואיל דפשיטא דכ"ש הוא מש"ה קיצר רבינו מה שאין כן בסיפא דה"א דוקא קאמר כתובת בנין דיכרין לית לה דהא מ"מ יטלו בתורת ירושה אבל שאר תנאי כתובה יש לה קא משמע לן רבינו דנראה לו דה"ה שאר תנאי כתובה אבדה והא דנקט הגמ' כתובת בנין דכרין משום רבותא דרישא נקט ודו"ק. ועיין במ"מ שכתב במכירת כתובה לבעל אי מיירי אף במנה ומאתים. ולא יכולה לומר משום נחת רוח לבעל מכרתיהו לו: (וכן במוחלת אין טענת נחת רוח. והמוחלת מחמת אונס ויש לה עדים על האונס אע"פ שלא מסרה מודעה המחילה בטילה וכל שיש בידו סיפוק לעשות אותו אונס ומפחידה ה"ז אונס רשב"א בתשובה סימן תתע"ג כ"פ):
ב סָעִיף א שמכרה בחיי אביו שאם ימות כו' דין זה איתא בגמרא פרק מי שהיה נשוי סוף (כתובות דף צ"א) ההוא גברא דזבנא לכתובתא דאמיה בטובת הנאה ופירש"י בלישנא קמא כפירוש שכתב רבינו ופירוש זה כתב נמי הרא"ש שם ודייקי מיניה התוס' והרא"ש שם ז"ל מכאן דקדק רבינו תם הא דאמרינן ביש נוחלין מה שאירש מאבא מכור לא אמר כלום ה"מ כשאומר מה שאירש מאבא סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה ואפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאל"כ איך היה יכול למכור כתובת אמו כו' ע"ש. והא דכתבתי לעיל בס"ס ס"ט וצ"ב דאין הבן יכול לסלק נפשו מירושת אביו היינו דוקא בלשון דין ודברים אבל למכור שדה ידוע אין ענין לזה. ועוד פירש"י שם פירוש אחר שכבר מת אביו והנכסים נפלו לפני הבן ומכר השדה שהיתה יכולה לטורפה בשיעבוד הכתובה ולפי זה אין ראייה לדקדוק רבינו תם וכ"כ שם התוס' והרא"ש ורבינו התחיל לכתוב לשון הגמרא בן שמכר כתובת אמו וכתב עליו פירש רש"י לישנא קמא כדי לאשמועינן גם כן דקדוק התוס' וע"ל בח"מ סימן רי"א שג"כ שם כתבו בפירוש ואף כאן הוי מצי לאשמועינן דין זה בקיצור לכתוב בן שמכר ירושתו הראויה לו לבא מאמו אלא שרצה לכתוב המעשה כמו שנעשה כמו שנזכר בגמרא וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.