Even HaEzer 111 — טור קיא

סָעִיף א

א סָעִיף א תנאי כתובה שיהיו בניה זכרים יורשים כתובת אמן וכו' אפילו לא נכתב בכתובתה וכו' וזהו שנקרא כתובת בנין דכרין בס"פ נערה שנתפתתה (כתובות דף נב.) תנן לא כתב לה בנין דיכרין דיהוי ליכי מינאי אינון יירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד ובגמרא א"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ופירש"י נדוניא דיהיב אב לבתו לירתון בנין דיליה אבל שאר כתובות נכסי הבעל כגון מנה ומאתים ותוספת דבעל לא לירתון. א"כ אב נמי מימנע ולא כתב. אימא היכא דכתב אב נדוניא לבתו לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין היכא דלא כתב אב נדוניא לבתו לא לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין לא פלוג רבנן. ונגבי ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן תטרוף ממשעבדי יירתון תנן ואימא אע"ג דליכא מותר דינר במקום דמיעקר נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן:

ב סָעִיף א ומ"ש כיצד היו לו ב' נשים לזו בן וכתיבתה אלף זוז ולזו בן וכתובתה ת"ק זוז ומתו בחייו כל אחד נוטל כתובת אמו ואח"כ חולקין המותר משנה פרק מי שהיה נשוי (כתובות צא.):

ג סָעִיף א ומ"ש ואינה נגבית אלא מבני חרי וכו' בר"פ מי שהיה נשוי (כתובות צ:) אמרו ש"מ כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי:

ד סָעִיף א ומ"ש ודוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי ב' הכתובות אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא וצריך שיהיה שם מותר על ב' הכתובות כל שהוא אפילו דינר ומיהו אפילו אין המותר אלא מטלטלי שפיר דמי משנה שם מי שהיה נשוי ב' נשים ומתו ואח"כ מת הוא והיתומים מבקשים כתובת אמן ואין שם אלא כדי ב' כתובות חולקין בשוה היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו מותר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב"ד ר"ש אומר אפילו יש נכסים שאין להם אחריות אינו כלום עד שיהא שם נכסים שיש להם אחריות יותר על ב' הכתובות דינר וכתב הרא"ש על הא דר"ש ולרבנן אפילו מטלטלי הוי מותר דמקיים בהו נחלה דאורייתא אבל בהא מודו רבנן לר"ש דבעיא מקרקעי שיעור שתי כתובות דתנאי כתובה ככתובה ודוקא ממקרקעי גביא כתובת בנין דכרין ואע"ג דתקינו רבנן בתראי למיגבי כתובה ממטלטלי לכתובת בנין דכרין לא תיקון עכ"ל אבל הרי"ף לא כ"כ משמע דס"ל דרבנן פליגי אר"ש ואמרי דבמטלטלי נמי איתא אע"ג דכתובה ליתא במטלטלי ואת"ל דס"ל דלרבנן נמי ליתא אלא במקרקעי מ"מ למאי דתקינו רבנן בתראי דכתובה גביא ממטלטלי כתובת בנין דכרין נמי איתא במטלטלי והרמב"ם בפי"ט לא חילק בכתובת בנין דכרין בין קרקע למטלטלי אבל בפי"ו כתב וז"ל תקנו הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין ופשטה תקנה זו ברוב ישראל וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה הן וישנן במטלטלין כקרקע חוץ מכתובת בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין התלמוד שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע עכ"ל ואע"פ שאפשר לומר דהשתא דנהיגי למיכתב בכתובה דמשעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי כל תנאי כתובה בכלל ואפילו כתובת בנין דכרין נמי נגבית מן המטלטלין מ"מ מדתלה הטעם בשאין מנהג ירושת כתובת בנין דכרין פשוט בכל הישיבות שרבים מהגאונים אומרים שאינו נוהג עתה כלל וכמ"ש רבינו בסוף סימן זה ולפיכך העמידה על דין התלמוד משמע דאפילו שיעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מעמידין אותה על דין התלמוד וכ"נ מדברי הרא"ש שבפסקי' ובתשובה כלל ל"ו סימן ז' כתב שאינה נוהגת אלא במקרקעי ולא חילק בין שיעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי ללא שיעבד כך היה נ"ל אלא שהריב"ש בתשובה סימן ק"ו אחר שהביא דברי הפוסקים כתב הסכמת הרא"ש ושכן דעת הרמב"ם ז"ל ואח"כ כתב אבל נראה שעתה שכותבין בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מן המטלטלין מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתובת בנין דכרין נגבית מן המטלטלין דתנאי כתובה ככתובה עכ"ל ומ"ש דצריך שיהיה מותר על שתי הכתובות דינר כבר נתבאר הטעם ומשמע בגמרא דמותר בעינן דוקא דינר אבל פחות מדינר לא הוי מותר:

ה סָעִיף א ומ"ש אפילו יש ב"ח שצריך לפרוע לו המותר יש כאן כתובת בנין דכרין אפילו אם החוב יותר מהמותר שעל שתי כתובות וכו' שם כתבו הרי"ף והרא"ש והיכא דאיכא ב"ח ואיכא מותר על שתי כתובות מאי דשקל ב"ח כ"ע ל"פ דהוי מותר והני שקלי כתובת אמן והני שקלי כתובת אמן וכתב הר"ן על זה בגמרא איכא מ"ד דכתובה אינה כשאר חוב ולא הוי מותר לפי שיכולין בני השנייה לומר לא יצא שטר עלינו אם הם המוציאים ש"ח ומקבלין ולא פורעין ונמצא שאין כאן נחלה דאורייתא ולא אתקון ירושת בנין דכרין למיעקר נחלה דאורייתא אבל בב"ח כ"ע ל"פ דהוי מותר הואיל והשטר יוצא על כולם נמצאו כולם פורעין והיא נחלה שלהם שעשו בה מצות פריעת חוב אביהן ע"כ. ומ"ש רבינו אפילו אם החוב יותר מהמותר שעל ב' כתובות יפרעו לב"ח ומה שיותר יחלקו כפי ב' הכתובות יתבאר בסימן זה אצל מ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונה וכו':

ו סָעִיף א לא היה שם קרקע כדי ב' כתובות זה על עיקר הדין דכתובת בנין דכרין ליתא אלא במקרקעי כמו שנתבאר: ומ"ש או שיש שם קרקע ואין שם מותר דינר אין כאן כתובת בנין דכרין מבואר במשנה שכתבתי בסמוך ומ"ש אפילו יש עליהם חוב ולא אמרינן בפרעון חוב יתקיים נחלה דאורייתא והמותר על הפרעון יחלוקו כפי ב' הכתובות אלא כיון שאין שם מותר אין כאן כתובת בנין דכרין יתבאר בסימן זה אצל מ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונה וכו':

ז סָעִיף א אפילו היה ראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם בענין שיהיה שם מותר לא חשיב מותר משנה פרק מי שהיה נשוי היו שם נכסים בראוי אינם כבמוחזק:

ח סָעִיף א ומ"ש אפילו מת אבי אביהן קודם שיחלקו כיון שלא היה שם מותר דינר בשעת מיתה לא חשיב מותר כך הוא הגירסא הנכונה אע"פ שבספרים שבידינו יש חסרון וכמ"ש היא הגירסא הנכונה כך מבואר בדברי הרא"ש שם:

ט סָעִיף א אמר בן הכתובה הגדולה הריני מעלה הנכסים דינר כדי שיהא שם מותר וכו' אין שומעין לו מבואר במשנה שכתבתי בסמוך:

י סָעִיף א ומ"ש היו מרובין בשעת מיתה ויש שם מותר ונתמעטו וכו' שם פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשים:

יא סָעִיף א ומ"ש והיכא שלא נשאר כדי ב' כתובות שמין לכל אחד כפי חלקו שהיה לו בנכסים פשוט הוא וכתב הר"ן דהא דמרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשים דוקא כגון דאתזול או אשתדוף נכסי אבל נמצאת שדה שאינה שלו לא דהא איגלאי מילתא למפרע דבשעת מיתה לא הוה בהו מותר דינר :

יב סָעִיף א ומ"ש וכן אם היו מועטים ואין שם מותר ונתרבו כבר זכה בן הקטנה ואין כאן כתובת בנין דכרין מימרא דרב נחמן שם:

יג סָעִיף א והא דבעינן שיהא שם מותר דינר דוקא בששתיהן מתו בחייו וכו' אבל אם מתה אחת בחייו ואחת אחר מותו וכו' אז א"צ שיהיה שם מותר וכו' שם (דף צ:) דייק אמתניתין ש"מ כתובה נעשית מותר לחבירתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר ואסיקנא דהכי הלכתא ופירש"י כתובה נעשית מותר לחבירתה דאע"ג דלא תיקון כתובת בנין דכרין אא"כ יש מותר על ב' הכתובות דינר דלא מיעקרא נחלה דאורייתא ה"מ כי מתו שניהם בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין אבל אחת בחייו ואחת במותו שהשנייה נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מיעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסים לפני יורשים וכשיצא ש"ח על אביהם אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובת אביהם והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית כמותר ליורשה וגובין בני הראשונה כתובת בנין דכרין:

יד סָעִיף א ומ"ש ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחרי מותו קודם שמתה שאם לא כן אין בניה יורשין כתובתה הכי אוקימנא בפרק הנשבעין (דף מח) דאם מתה ולא נשבעה אין יורשיה נוטלין כתובתה ונתבאר בסימן צ"ו:

טו סָעִיף א ומ"ש ואותה שמתה בחייו ואף על פי שלא נשבעה בניה נוטלין כתובת בנין דכרין שאין עליה שבועה שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים פשוט הוא והיכא דמתה שנייה קודם שתשבע כתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות בני הראשונה יורשין כתובת אמן בלבד והשאר חולקין בשוה וכתבו הג"מ שכ"כ סמ"ג בשם הגאונים:

טז סָעִיף א ומ"ש בשם בעל העיטור עיין במרדכי: ומ"ש רבינו וכ"ש אם מתו שתיהן אחר מותו שבני כל אחת נוטלין כתובת אמן אפילו אם אין שם מותר שהרי באים בתורת חוב פשוט הוא:

יז סָעִיף א ומ"ש וכן אם גירש אחת כלומר ולא פרע לה כתובתה ומתה אחת בחייו וכו' בני המתה נוטלין כתובת בנין דכרין אפילו אם אין שם מותר וכו' ג"ז פשוט:

יח סָעִיף א ומ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונ' לא אמרינן יפרעו לבני שנייה שבאים בתורת חוב וכו' ארישא קאי היכא דמתה אחת בחייו ואחת אחר מותו ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחר מותו ודין זה מבואר בדברי הרא"ש פרק מי שהיה נשוי מהא דקאמר ש"מ כתובה נעשית מותר לחבירתה וז"ל ואם לא היו שם נכסים אלא כשיעור כתובה הראשונה ופרעו מהם כתובה השנייה לא יטלו בני הראשונה המותר כיון דאי הוי שקלי כתובת אמן מיעקרא נחלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר אע"פ שפרעו כתובת השנייה לית כאן כלל דין כתובת בנין דכרין כיון שלא היה שם מותר דינר יתר על כתובת אמן וכן פירש"י בב"ח שיש שיעור שתי כתובות ומותר דינר והוא משועבד לב"ח אבל אם אין שם מותר דינר על ב' כתובות אע"פ שהם צריכים לפרוע חוב אביהם לא אמרינן הרי קיימי נחלה דאורייתא והמותר יחלקו ביניהם כל אחד כפי חלק המגיעו והיינו טעמא כיון דבשעת מיתה לא היה שם מותר זכו מיד בני כתובה הקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח"כ ב"ח לגבות חובו ה"ל כדבר שנתחדש אח"כ ביניהם דהא קי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו בני הקטנה מידי דהוה אמועטין ונתרבו עכ"ל:

יט סָעִיף א וכאשר הדין במתה אחת בחייו ואחת אחר מותו כן הדין אם מתה אחת בחייו והשנייה קיימת וכו' עד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה בר"פ מי שהיה נשוי כתב הרא"ש וז"ל כתב ר"ח ז"ל מסוגיא דהא שמעתא שמעינן דאם מתה גם זו שנשארה אחריו יש להן כתובת בנין דכרין לבני הראשונה אבל כד איתא בחיים לא אשכחן ויש מן הגאונים שאמרו כן בתשובותיהם וטעמא דמילתא משום דאינצויי כי האי ודאי חיישינן לפי שאין בני השנייה נוטלין כלום אלא אמן ובני הראשונה נוטלין כל הנכסים והם יוצאים נקיים מהם לגמרי ויש מהגאונים שאמרו שאף בחיי השנייה נוטלין ודייקינן מדקתני מתני' שנייה ויורשיה קודמין וכי היכי דדייקי על יורשיה מוקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי ה"נ דייקינן בשנייה מוקדם הוא דקדמה הא איכא שקל' וכן מסתברא דאם איתא דבחייה לית להו לבני הראשונה גם אחרי מותה נמי לית להו דכבר זכו בהם בני השנייה בנכסים כי היכי דאמרינן במועטים ונתרבו עכ"ל וכדבריו כתב הר"ן ז"ל וכ' ה"ה בפי"ט מהלכות אישות שכן עיקר ושכן העלו הרמב"ן והרשב"א ז"ל שלא כדברי המרדכי שכתב בפרק מי שהיה נשוי בשם הר"ם דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן בה עובדא כתבו הר"ן וה"ה שיש מי שאומר דנהי דכתובה נעשית מותר לחבירתה אין בני הראשונה נוטלין כלום אלא כשהנכסים מספיקים לשתי הכתובות ושהכריע הרשב"א שאין זה כלום: כתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות דהיכא דמתו השתי נשים אחריו ולא נשבעו חולקין כל הבנים בשוה ואין שם ירושת כתובה לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע אחת נשבעה ואחת לא נשבעה זו שנשבעה בניה יורשין כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה ע"כ ודברים ברורים הם:

כ סָעִיף א המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין וכו' אבל אם מחלה כתובה לבעלה הפסידו בניה כתובת בנין דכרין מימרא דרבא ס"פ נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.): כתב הרמב"ם בפי"ט אין הבנים יורשים כתובת אמן בתנאי זה עד שיהיה שטר הכתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שם שטר הכתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם ואם אין דרכם לכתוב כתובה יש להם:

כא סָעִיף א מי שצוה בשעת מיתה שלא יירשו בניו כתובת בנין דכרין אין שומעין לו וכו' יש ללמוד כן מדין האומר אל יזונו בנותי מנכסי וכו' דאיתא בפרק מציאת האשה(כתובות דף סח:) וכמו שיתבאר בסימן קי"ב:

כב סָעִיף א ורבים מהגאונים כתבו שאין כתובת בנין דכרין עתה נוהג כלל וכו' וכ"כ בעל העיטור ורבינו האי כתב שהיא נוהגת וכו' כל זה כתב המרדכי בס"פ נערה שנתפתתה:

כג סָעִיף א ומ"ש בשם ריב"א ור"ש שנוהגת אפילו במטלטלי וכו': ומ"ש בשם הרמב"ם כבר נתבאר בתחלת סימן זה

כד סָעִיף א ומ"ש בשם הרמ"ה ודאי כתובת בנין דכרין נהיגא האידנא וכו' כ"כ במישרים בשמו וז"ל תשובת הרשב"א ולענין כתובת בנין דכרין כבר ידעת שנחלקו בה הגאונים דיש מהם מי שאומר שאינה נוהגת אלא שרבינו האי אומר שהיא נוהגת וגם הרי"ף והרמב"ם כתבוה בהלכותיהם ור"ח כתב שאפילו עיקר התקנה לא היתה אלא כשמתו שתיהן אפילו אחת בחייו ואחת לאחר מותו אבל כשאחת עודנה קיימת לא אשכחן ובהא איכא משום אינצויי כיון דהני שקלי והאי לא שקיל מידי וגאונים אחרים לא הסכימו על דעתו גם לע"ד אין נ"ל מסוגיית הגמרא כדבריו ומ"מ מסתברא שאין דין כתובת בנין דכרין אפילו עכשיו אלא במקרקעי כדינא דגמרא דלא אשכחן לגאונים ז"ל שעשו מטלטלין כקרקע לכתובת בנין דכרין ודיה לתקנתא דתוקמה אדינא והבו דלא נוסיף עלה ועוד דאשכחן לגאוני קמאי דפרישי הכי בהדיא שכך השיב הגאון חנניה ב"ר יהודה וגם מגדולי פוסקי הלכות כתבו כן בפירוש דאפילו למ"ד דלא בטלו דוקא במקרקעי אבל במטלטלי לא מצינו תקנה לגאונים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול הר"מ לגבות אותה גם עכשיו ואפילו מהמטלטלין וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה כדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל (בבא מציעא דף קד.) עכ"ל ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כבר נתבאר בתחלת סימן זה ושם כתבתי דעת הריב"ש דהשתא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל גביא נמי אף ממטלטלי וכתב עוד באותה תשובה אחר שרוב הגאונים כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נגבית והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל לא הזכירו תקנת שום גאון כנגדם כבר נראה שלא חשו לדברי אותם הגאונים שאמרו שאין לגבותה ואנן אם יבא אדם לגבותה מגבין ליה עכ"ל. כתב הרמב"ם בפי"ט שאם נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד ולפיכך בניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה ב"ה ואם נתנה במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אע"פ שכתב הרמב"ם בפרק י' מזכייה ומתנה שהיא כמתנת ש"מ היינו לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא יש לה וכן מפורש בדברי הרמב"ם שם וכ"כ בפירוש המרדכי פרק י"ג בשם תשובת הר"מ: כתוב בתשובות הר"ש בר צמח ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהאחת שמתה בחייו ואין לו בנים מהשנייה ונתן מנכסיו במתנת ש"מ והשנייה באה לגבות כתובתה שקודמת למתנת ש"מ ובני הראשונה אומרים הם קודמים מפני תנאי כתובת בנין דכרין ונשאל הריב"ש על זה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ וכתובת שנייה קודמת לכתובת בנין דיכרין אלא שנסתפק לו אם דין כתובת בנין דיכרין הוא כשאין בנים לשנייה או לא ורצה לעמוד על דעת הר"ש בר צמח וכתב לו במאי דבדיק לן מר כתובת בנין דכרין אף ע"ג דבין אית להו כתובת בנין דיכרין בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נ"מ לענין מתנת ש"מ שנתן אביהם דאי אית להו אינהו קדמו דמתנת ש"מ כמשעבדי דמיא כדכתב מר ואי לית להו כתובת בנין דכרין ומכח אביהם שקלי מתנת ש"מ קדמה לישנא דמתניתין דפרק נערה משמע דבעינן שיהיו בנים לזו ולזו דקתני אינון ירתון כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון והביא כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן כתובת בנין דכרין כבר ידעת שנחלקו בה הגאונים דיש מהם מי שאומר שאינה נוהגת אלא שרבינו האי אומר שהיא נוהגת וגם הרי"ף והרמב"ם כתבוה בהלכותיהם ור"ח כתב שאפילו עיקר התקנה לא היתה אלא כשמתו שתיהן אפילו אחת בחייו ואחת לאחר מותו אבל כשאחת עודנה קיימת לא אשכחן ובהא איכא משום אינצויי כיון דהני שקלי והאי לא שקיל מידי וגאונים אחרים לא הסכימו על דעתו גם לע"ד אין נ"ל מסוגיית הגמרא כדבריו ומ"מ מסתברא שאין דין כתובת בנין דכרין אפילו עכשיו אלא במקרקעי כדינא דגמרא דלא אשכחן לגאונים ז"ל שעשו מטלטלין כקרקע לכתובת בנין דכרין ודיה לתקנתא דתוקמה אדינא והבו דלא נוסיף עלה ועוד דאשכחן לגאוני קמאי דפרישי הכי בהדיא שכך השיב הגאון חנניה ב"ר יהודה וגם מגדולי פוסקי הלכות כתבו כן בפירוש דאפילו למ"ד דלא בטלו דוקא במקרקעי אבל במטלטלי לא מצינו תקנה לגאונים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול הר"מ לגבות אותה גם עכשיו ואפילו מהמטלטלין וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה כדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל (בבא מציעא דף קד.) עכ"ל ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כבר נתבאר בתחלת סימן זה ושם כתבתי דעת הריב"ש דהשתא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל גביא נמי אף ממטלטלי וכתב עוד באותה תשובה אחר שרוב הגאונים כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נגבית והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל לא הזכירו תקנת שום גאון כנגדם כבר נראה שלא חשו לדברי אותם הגאונים שאמרו שאין לגבותה ואנן אם יבא אדם לגבותה מגבין ליה עכ"ל. כתב הרמב"ם בפי"ט שאם נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד ולפיכך בניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה ב"ה ואם נתנה במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אע"פ שכתב הרמב"ם בפרק י' מזכייה ומתנה שהיא כמתנת ש"מ היינו לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא יש לה וכן מפורש בדברי הרמב"ם שם וכ"כ בפירוש המרדכי פרק י"ג בשם תשובת הר"מ: כתוב בתשובות הר"ש בר צמח ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהאחת שמתה בחייו ואין לו בנים מהשנייה ונתן מנכסיו במתנת ש"מ והשנייה באה לגבות כתובתה שקודמת למתנת ש"מ ובני הראשונה אומרים הם קודמים מפני תנאי כתובת בנין דכרין ונשאל הריב"ש על זה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ וכתובת שנייה קודמת לכתובת בנין דיכרין אלא שנסתפק לו אם דין כתובת בנין דיכרין הוא כשאין בנים לשנייה או לא ורצה לעמוד על דעת הר"ש בר צמח וכתב לו במאי דבדיק לן מר כתובת בנין דכרין אף ע"ג דבין אית להו כתובת בנין דיכרין בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נ"מ לענין מתנת ש"מ שנתן אביהם דאי אית להו אינהו קדמו דמתנת ש"מ כמשעבדי דמיא כדכתב מר ואי לית להו כתובת בנין דכרין ומכח אביהם שקלי מתנת ש"מ קדמה לישנא דמתניתין דפרק נערה משמע דבעינן שיהיו בנים לזו ולזו דקתני אינון ירתון כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון והביא כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן:

סָעִיף א

א סָעִיף א תנאי כתובה כו' משנה וגמרא ס"פ נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"ב) ומ"ש יורשים כתובת אמן וכו' פירוש יורשים סתם כתובת אמן דהיינו מנה ומאתים שכתב הבעל לאמו ואף ע"ג דעיקר תקנה זו לא היתה אלא לנדוניא שהכניסה כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו הא מותבינן התם דאב לירות דבעל כגון מנה ומאתים ותוספת דבעל לא לירתון ומהדרינן נמי א"כ מימנע ולא כתב:

ב סָעִיף א כיצד וכו' ברייתא בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"א) וכתב מהרש"ל וה"ה היכא דהכתובות שוות אלא דלאחת יש לה בנים זכרים יותר מלחבירתה עכ"ל ופשוט הוא. ומ"ש ואינה נגבית אלא מבני חרי ולא ממשעבדי כשאר ירושות בר"פ אעפ"י איתמר כב"ד פומבדיתאי אמרי לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפי ממשעבדי יתבון תנן והלכתא לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן והאריך רבינו בלשונו ולא ממשעבדי לומר לא מיבעיא מנה ומאתים ותוספת אלא אפילו נדוניא שהכניסה קרקע בתורת נצ"ב אדעתא דהכי דאם תמות בחייו יטלו בניה קרקע זו מתחלה. א"כ משועבד קרקע זו לבניה בראשונה ויהיו גובין מלקוחות שקנו מאביהם אח"כ לכך אמר ולא ממשעבדי כלומר כלל לא תגבה ממשעבדי אפילו נצ"ב והוסיף עוד ואמר כשאר ירושה כלומר בזה לא תקנו חכמים כלוה אלא הניחו אותו אדין תורה כשאר ירושה אבל בהא מילתא דדוקא ממקרקעי וכו' אינו כירושה אלא ככתובה שויוה רבנן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא:

ג סָעִיף א ואפילו יש ב"ח וכו' פי' דכיון דאיכא מותר דינר על ב' הכתובות אעפ"י שצריכים לפרוע חוב של אביהם שפיר מתקיימת נחלה דאורייתא שהרי הם יורשים הדינר ופורעין חוב אביהם והיא נחלה שלהם שעשו בה מצות פריעת חוב אביהם וכמו שפירש"י בדף צ' ומביאו ב"י אבל כשאין שם מותר אעפ"י שיש עליהן חוב שחייב אביהם לא אמרינן דבפריעת חוב זה מתקיים נחלה דאורייתא אלא הב"ח הוא נפרע מירושת בנין דכרין דב"ח קודם ליורשין:

ד סָעִיף א ומ"ש וכן אם היו מועטין וכו' שם קמיבעיא ליה אע"ג דתנן היו נכסים בראוי אינן כבמוחזק כגון שמת אבי אביהן מ"מ מועטין ונתרבו כגון דיקלא ואלים או נתייקרו הנכסים חשוב מוחזק ואית בהו כב"ד ומסיק דלית בהו כב"ד והשתא רבינו לא זו אף זו נקט לא מיבעיא מת אבי אביהן אלא אפילו מועטין ונתרבו וזהו שכתב רבינו וכן אם היו מועטין וכו' דלשון וכן משמעו לא זו אף זו: והא דבעינן שיהא שם מותר וכו' עד לגבות מחיים שם (בדף צ"א) הלכתא אחת בחייו וא' במותו יש להן כתובת ב"ד וכתובה נעשה מותר לחבירתה (ובדף צ') מפרש דלא חיישינן דילמא על יורשי שנייה שמתה אחרי מותו דבאין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן אתו לאנצויי ולומר לבני הראשונה שבאין ליטול כתובת אמן מצד התקנה ומכח ירושת אביהן דהא ירתון תנן ויאמרו להן לא תטלו בירושת אבינו יותר הא לא אמרינן: ומ"ש ובעל העיטור כ' שגם בני השנייה וכו' נראה דס"ל דכי היכי דכשמתו שניהם בחייו אלו גובין כתובת אמן ואלו גובין כתובת אמן ולא חיישינן באח' מהן שמא תפסה משל בעלה אפי' היתה אפוטרופסת בחיי בעלה ולא נשבעה והיינו משום דלא פלוג רבנן בתקנתא כי היכי דלא ליתי לאנצויי ה"נ לא פלוג רבנן ועוד דבני השניי' מוחזקים בנכסי אביהן כמו בני הראשונה וכשם שבני הראשונה באים להחזיק בנכסים מכח התקנה כך בני השנייה באין להחזיק מכח התקנה אלא דבני הראשונה באים להוציא מידם בטענת שמא דילמא אבוהון אתפסה צררי לשנייה והמע"ה כנ"ל דעת בעל העיטור אבל רבינו כתב ולא נהירא דעתו כמ"ש הרמב"ם בפי"ט דאישות דבני הראשונה נוטלין כב"ד ובני השנייה שלא נשבעה חולקין השאר בשוה ומביאו ב"י:

ה סָעִיף א ויש מהגאונים שכתבו וכו' כך כתב המרדכי ריש פרק מי שהיה נשוי על שם העיטור וכן פר"ח והגאונים וכתב עוד דיש חולקים וכך כתב הרא"ש לשם דחולקים והסכים לסברא הראשונה. הב"י העתיק תשובת הרשב"ץ שהשיב הריב"ש כתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ ולכתובת השנייה וכו' וטעות סופר הוא דהא תנן ר"פ מי שהיה נשוי נשא את הראשונה ומתה נשא השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה דכתובת השנייה שהיא ב"ח קודמת לכתובת ב"ד של בני הראשונה אלא צריך להגיה כב"ד קודמין למתנת ש"מ וכתובה שנייה קודמת לכב"ד:

ו סָעִיף א המוכרת כתובתה וכו' גם בסימן ק"ה סעיף ד' כתב כן ועיין במה שכתבתי לשם בס"ד ור"י והרמ"ה כתבו ודאי כתובת ב"ד נהגו האידנא וכו' כצ"ל:

סָעִיף א

א סָעִיף א ובמרדכי פרק י"נ ע"ג אחד כתב לחתנו ליקח מכל נכסיו כא' מבניו ושטר מתנה זו כתב בו מהיום ולאחר מיתה הרי הוא כמתנת בריא וזכה בגוף מהיום ובפירות לאחר מיתה ואין כתובת בנין דכרין נגבית ממתנה זו דהא כתובת ב"ד אינו אלא ירושה וזו היא מתנה ומפקעת אותה ועוד דמתנה זו חיילא מהיום ותו לא פקעה ואע"ג דפירות לא גביא מהיום מ"מ לא גביא מב"ד מינייהו ולא מן השבח ק"ו מכתובה דאורייתא דלא גביא מינייהו עכ"ל וע"ל סימן ק' תשובת מוהר"ם שכתב להיפך ומשמע מדברי המרדכי דממתנת ש"מ נגבית כתובת ב"ד וכן הוא ברמב"ם פי"ד דאישות וכ"כ ב"י בשם הרשב"ץ והריב"ש דכתובת ב"ד קודמת למתנת ש"מ וגביא מהן:

ב וכ"כ המ"מ פ"ט דמציאות:

ג סָעִיף א והרמב"ם פי"ט דאישות כתב כסברת הטור ודלא כבעל העיטור:

ד כתוב בהגהות אלפסי פרק נערה דף תפ"ט ע"א דאין בכור נוטל פי שנים בכתובת ב"ד אלא רואין כל הנכסים שהניח אביו בשוה ובאלו חולקין כל האחים ביחד ונוטל פי שנים כאחד מהן:

ה סָעִיף א וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל ל"ו סימן ז' דראה מעשה הרבה פעמים דגובין כתובת ב"ד וכ"כ ב"י בשם תשובת הרשב"א מיהו כתב לבסוף דאזלינן בזה בתר מנהג וכן הוא בריב"ש סימן ק"ו וע"ש ומימי לא ראיתי ולא שמעתי בזמנים אלו להגבותה ולעיל ריש הסימן כתבתי אם נוהגין במטלטלין:

סָעִיף א

א סָעִיף א שיהיו "בניה זכרים כצ"ל:

ב סָעִיף א יורשים כתובת אמן "ונדונייתה כצ"ל וז"ל הגמרא א"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה התקינו כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ופירש"י נדוניא דיהיב אב לבתו לירתון בנין דיכרין אבל נכסי הבעל כגון מנה ומאתים ותוס' לא לירתון א"כ אב נמי מימנע ולא כתב לבתו ופריך ואימא היכא דיהיב אב נדוניא לבתו לכתוב בעל כתובה לבניה והיכא דלא יהיב אב נדוניא לא לכתוב ומשני לא פלוג רבנן:

ג סָעִיף א עם אחיהן ומפרש ואזיל כיצד כו':

ד סָעִיף א כתובה "במקום שאין כצ"ל:

ה סָעִיף א אלא נקבות ז"ל הגמ' בת בין הבנים נמי תירות פירוש אם יש לאחת בת ולאחת בנים זכרים תטול הבת כתובת אמה והבנים כתובת אמן ומשני כנחלה שויוה רבנן (דירתון תנן) ואין בת יורשת בין הבנים ופריך בת בין הבנות (פירוש בת אחת מאשה אחת ובנות מאשה אחרת כ"פ) תירות ומשני לא פלוג רבנן דבת בין הבנים לא תשקול ובת בין הבנות תשקול:

ו סָעִיף א אלא בנות פי' משתי הנשים:

ז סָעִיף א היו לו ב' כצ"ל וכתובתה אלף זוז כו' וה"ה אם הכתובות שוות אלא שלאחת יש לה בנים הרבה יותר מלחבירתה וק"ל מ"ו:

ח סָעִיף א ולא ממשעבדי דירתון תנן פירוש דכתב לה ב"ד דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כו' (וכתב הריב"ש דכתובת ב"ד קודמת למתנת ש"מ וגביא מהן כ"פ): (אבל אם אין שם אלא מטלטלים לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואע"ג דתקינו רבנן למגבי כתובתה ממטלטלים דוקא כתובתה אבל תנאי ב"ד למוריש כתובה לא אשר"י ועיין בס"ס זה כ"פ):

ט סָעִיף א אפי' דינר כדי שיתקיים נחלה דאורייתא באותו דינר וק"ל מ"ו ודוקא דינר ולא פחות ב"י:

י סָעִיף א יש כאן כתובת ב"ד דכיון שהשטר יוצא על כולם נמצא כולם פורעין והיא נחלה שלהם שעשו בה פריעת חוב אביהן ר"ן:

יא סָעִיף א ולא אמרינן בפרעון חוב כו' (פי' כדלקמן אצל אם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו כ"פ) וכתב רש"י דה"ט כיון שבשעת מיתה לא היה שם מותר זכו מיד בני הכתובה מקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח"כ ב"ח לגבות חובו ה"ל כדבר שנתחדש אח"כ ביניהן דהא קי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו כבר בני הקטנה מידי דהוי אמועטין ונתרבו עכ"ל:

יב סָעִיף א לא חשיב מותר דבעינן מוחזק ולא ראוי:

יג סָעִיף א ונתמעטו דוקא כגון דאיתזלו או נשתדוף נכסים:

יד סָעִיף א שלא נשאר לאחר שנתמעטו הנכסים:

טו סָעִיף א אחרי מותו פי' שנשבעה אחר מות הבעל קודם שמתה היא:

טז סָעִיף א שמן הדין יורשין כתובת אמן הואיל שמת הבעל קודם שמת הוא:

יז סָעִיף א אז א"צ שיהא שם מותר (ר"ל ואז חשבינן כל מותר על כתובת ב"ד הראשונה שמתה בחייו כאלו הוא במזומן ומקוים ביה נחלה דאורייתא אע"פ שהן פורעין כתובה השנייה ודוקא כשמתו כל הנשים בחייו שאז כל הבנים גובין מכח התקנה לפיכך בעי' מותר דינר כ"פ): ול"ד לב"ח הנ"ל דשם שייך טעם דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמ"ש לעיל משא"כ בכתובה דאלמנה דמיד בשעת מיתה נתחייב לה כתובתה ובפרעון כתובתה נתקיים נחלה דאורייתא:

יח סָעִיף א מתקיים נחלה דאורייתא כפריעת שאר ב"ח שאמרינן שנתקיים בו נחלה דאורייתא:

יט סָעִיף א אע"פ שלא נשבעה דהא בלא תקנה היו ראויים לירש עם שאר הבנים ירושת אביהן ולכן השתא נמי אע"פ שמן הדין לא ה"ל לירש המותר המגיע לחלקן מכח כתובת אמן מ"מ אמרינן הואיל ששייכים בממון זה מכח ירושת אביהן נוטלין נמי המותר מכח אמן: (אע"פ שלא נשבעה שאו אינן גובין כתובת אמן מן הדין עכ"פ גובין בני השנייה כתובת ב"ד מצד התקנה כ"פ):

כ סָעִיף א ול"נ פי' אלא הראשונים נוטלת כתובת ב"ד מאמן והשאר חולקין בשוה כ"פ הרמב"ם:

כא סָעִיף א אחרי מותו פירוש וכבר נשבעו שתיהן על הכתובה:

כב סָעִיף א וכן אם גירש אחת כלומר ולא פרעה לה כתובה:

כג סָעִיף א לפיכך בני הגרושה נוטלין ראשונה ר"ל כיון שבני הגרושה נוטלין בתורת חוב ופריעת חוב מצוה דאורייתא מש"ה נוטלין ראשונה ונ"מ שאם אין שם כ"כ כדי סך שני הכתובות וגם נ"מ לענין אם יש לפנינו כסף ושוה כסף וכיוצא בו שב"ח הן בני הגרושה ומשתלמין ראשונה מהמיטב וכתובת ב"ד נגבין מהגרוע ועיין בדרישה:

כד סָעִיף א אין שם אלא כדי כו' ארישא קאי דאם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו:

כה סָעִיף א אלא אין כאן כתובת ב"ד כיון דאי הוו שקלי כתובת אמן מיעקרא נחלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר אע"פ שפרעו כתובת השנייה לית כאן כלל כתובת ב"ד כיון שלא היה שם מותר דינר על כתובת אמן כו' אשר"י וב"י הביאו ע"ש:

כו סָעִיף א השנייה נוטלת כתובה מן הדין כדין אלמנה: אין בני הראשונה נוטלין כו' אלא השנייה נוטלת כתובה והשאר חולקין שוה בשוה והטעם משום אנצויי שאין בני השנייה נוטלין כלום אלא אמם ובני הראשונה נוטלין כל הנכסים והם יוצאים נקיים מהם לגמרי:

כז סָעִיף א כסברא הראשונה וז"ל דאל"כ אף אחר מיתת השנייה יטלו בני השנייה דהא כבר זכו בחלק ירושה בחיי אמן מידי דהוי אמרובין ונתמעטו:

כח סָעִיף א בין לאחרים לענין שאם ימות בעלה קודם. (לא הפסידה כתובתה דמוכר בעין רעה מוכר ולא מכרה כתובת ב"ד לאפוקי מוחלת בעין יפה מוחל לכן הפסידו בניה כ"פ):

כט סָעִיף א הפסידו בניה כו' ומסיים הרמב"ם לפיכך במקום שכותבין כתובה אין נוטלין כתובת בנין דיכרין עד שתצא הכתובה מתחת ידה דחיישינן שמא מחלה: (מי שצוה בשעת מותה ע"ל בסימן קי"ב. כדי שיתן האדם לבתו כבנו דבלא"ה לא היו נותנין לבתם לפי כשתמות בחייו בעלה יורשה הבעל ומוריש נדונייתה אף לבנים שיש לו מאשה אחרת לכך תקנו שבנים הזכרים ירשו את נדונייתה כ"פ):

ל סָעִיף א לא עשו כתובת בנין דוכרין כתובה עיין בספרי פרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו:)

לא סָעִיף א ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב הריב"ש ובזמן הזה שכותבין בכתובה מטלטלי אגב קרקע גם כתובת ב"ד נגבית ממטלטלי אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש ע"ש וכ"י הביאו ורמ"א כתב שעכשיו נוהגין כדעת הראשון שכתובת ב"ד אין נוהג עתה כלל אפילו במקרקעי:

סָעִיף א

א סָעִיף א אפי' אם מתה בחיי הבעל ק"ק מאי "אפילו שכתב הא לא מצינו כתובת בנין דיכרין אלא אם כן מתה בחיי בעלה דאילו לאחר מותו אז הבנים יורשים בכתובת אמן בתורת ירושת אמן:

ב סָעִיף א לפיכך בני הגרושה נוטלין ראשונה עפ"ר ונראה דה"ה בדין הנ"ל שא' מתה בחייו והשנייה אחרי מותו שבני השנייה ג"כ מוקדמים לגבייה ל"מ אם אין כאן כדי שיעור שתי הכתובות כדמסיק רבינו וכתב בסמוך ז"ל אבל אם יש שם מותר על כתובה הראשונה אפילו דינר יפרעו לשנייה תחלה כתובת אמן. וה"ה שנשתלמה תחילה מהמיטב אע"ג דלעיל בסימן ק"ב דפרעון כתובה הוא מזיבורית מ"מ הוא עדיף מכתובת בנין דיכרין שהוא מדרבנן ובפרט נדונייתה דשנייה דמיחשב בה כב"ח גמור משא"כ ראשונה דבעל ירתה ואינה מחזיר כתובת בנין דיכרין לבניה כ"א מתנאי ב"ד דרבנן. והא דכתב רבינו לפיכך בני הגרושה כו' חדא מינייהו נקט ובמאי דסיים נקט דשניהן שוין לדינא כמ"ש רבינו לפני זה וכן אם גירש אחת כו' ש"מ דס"ל דשניהן שוין אבל אין סברא לחלק משום דברישא חיוב שניהן באים כא' דהא מיד כשמת נתחייבו הנכסים בפרעון כתובה בשנייה ובתשלומין בנין דכרין הראשונה משא"כ בגרושה דחיוב פרעון כתובתה באה בחיי בעלה ופרעון כתובת ב"ד לאחר מותו ומש"ה דוקא בגרושה נוטלת תחלה ז"א דהא רבינו מסיק וכתב דאפילו במתה אחת אחר מותו היא נפרעת תחילה אפילו ליכא אלא מותר דינר על כתובה ראשונה והמותר נוטלין בני הראשונה ודו"ק:

ג סָעִיף א ורבי' האי כתב שאין לנו לבטל תקנת חכמים וכ"כ הרמב"ם עיין ברמב"ם פי"ו שכתב ג"כ לחלק שבזמן הזה אינו נוהגת אלא בקרקע והביאו בר"ס זה ע"ש גם מ"ש רבינו בשם בעל העיטור שדעתו כדעת רוב הגאונים שאינה נוהגת בזמן הזה כלל קשה דהרשב"א בתשובה הביאו ב"י במקום הזה על דברי רבינו כתב בשם בעל העיטור דאינו נוהג כי אם בקרקעי ומשוה דעת בעל העיטור לדעת הרמב"ם ע"ש ונראה דלא הביאם אלא לומר דשניהן ס"ל דאין כתובת ב"ד בדין שאר תנאי כתובה. שוב עיינתי פרק נערה סוף דף קכ"ח שכתב שרבינו מאיר כתב כרבי' האי. וכן צ"ל בדברי רבינו להגיה מהר"ם במקום הרמב"ם גם שם כתב מ"ש בעל העיטור בשם הגאונים דהרבה גאונים ס"ל דאין דנין בזמן הזה כלל ולבסוף מסיק דאפילו למ"ד לא בטלו היינו דוקא בקרקעי נמצא שמ"ש רבינו בשם בעל העיטור הוא ריש דבריו ור"ל שגם בעל העיטור הביא דעת הגאונים דבטלו ומ"ש הרשב"א בשמו הוא סוף דברי ב"ה שכ"כ שעכ"פ אינו נוהגת במטלטלי אבל משמע מדבריו שאינו נוהגת כלל וכדברי רבינו בשמו: