א העדים שנותנין הגט לפניהם צריכין לקרותו קודם נתינה ולאחריה ואם קראוהו אחר הנתינה ולא לפניה הוי גט ותינשא לכתחלה לא קראוהו כלל ונאבד והוא אומר שלא היה גט מה שנתן לה אלא שטר בעלמא לא תינשא ופסולה לכהונה ואם ניסת לא תצא והרמב"ם כתב אפי' אומר הבעל גט כשר היה הרי זו ספק מגורשת קראוהו ונתנוהו לבעל והכניסו לבין ידיו לכתחלה צריך לקרותו פעם שנית קודם שיתנהו לה לא קראוהו ונתנו לה והוא אומר שהחליפו ונתן לה שטר אחר ונאבד הרי זו מגורשת ותינשא לכתחלה כיון שקראוהו פעם אחת ואם הגט בידו ומראה אותו נאמן כל זמן שלא נישאת כדלקמן נתן לה נייר חלק ואמר לה ה"ז גיטך אם לא בדקו הנייר במי נירין לראות אם היה שום דבר כתוב בו או אם יבדקו ותפלוט הכתיבה הרי זו ספק מגורשת ואם יבדקוהו ולא תפלוט הכתיבה אין כאן חשש גירושין וכתב הרמ"ה ואם נשרף או נאבד קודם בדיקה אין חוששין כלל ושריא אף לכהונה זרק לה כתב בפני עדים בין החביות ואמר לה ה"ז גיטך ובקשוהו ומצאו מזוזה או שטר אחר אין חוששין לגירושין שזה ודאי שנמצא הוא שזרק ודוקא שלא קראוהו אבל אם לאחר שקראוהו שהיה גט וחזר הבעל ולקחו מידה וזרקו ונמצא מזוזה הוי ספק מגורשת נמצאו ב' או ג' מזוזות חוששין שמא גט שזרק גררוהו עכברים והרי זו ספק מגורשת:
א סָעִיף א העדים שנותנין הגט לפניהם צריכין לקרותו קודם נתינה וכו' בפ"ב דגיטין (דף יט:) גמרא בכל כותבים אמר רבינא אמר לי אמימר הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה מיתיבי הרי זה גיטך ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא מגורשת ולא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי למקרייה בתר דקריוה מי מצי א"ל הכי לא צריכא דבתר דקריוה עייליה לבי ידיה ואפקיה מהו דתימא חלופי חלפיה קמ"ל וכתבו התוספות צריכי למיקרייה קודם נתינה איירי מדשני בסמוך לא צריכא דלבתר דקריוה עייליה וכו' ואי לא קריוה נראה דלא הוי גט מדלא משני הב"ע דלא קריוה משמע דאי לא קריוה אינה מגורשת ואם תאמר דתנן בהזורק (פז.) כתב גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן וכו' ולאחר זמן גט יוצא מתחת יד האיש ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה ודייק עלה בהאשה רבה (צא.) מאי הוה לה למיעבד ומשני איבעי לה לאקרויי לגט והשתא אי לא קריוה אפי' לא הוחלפה להם אינה מגורשת וי"ל דנהי דאסורה לינשא בדלא קריוה מכל מקום אם נישאת לא תצא אי נמי התם בדקריוה ובתר הכי עייליה לידיה וקנסינן לה משום דאיבעי לה למיהדר לאקרויי מיד או לאחר נתינה מאחר שבאה לידי קלקול ומיהו אינה אסורה לינשא אם לא קראה שנית כדאמרינן הכא לאו כל הימנו לאוסרה והיה רגיל ר"י לקרות קודם הנתינה ואחר הנתינה ומיהו פשיטא דאי לא קראו קודם הנתינה וקראו לאחר נתינה דמגורשת כן כתבו הרא"ש והר"ן והמרדכי והגהות בפ"ח והעלה הרא"ש הילכך לכתחילה צריך לקרותו קודם נתינה ואחר נתינה ואם קראוהו אחר נתינה ולא קודם נתינה מגורשת ואם לא קראוהו כלל ונאבד צריכה גט אחר ואם קראוהו קודם נתינה ועייליה לבי ידיה ולא קראוהו אח"כ אינה צריכה גט אחר עכ"ל. והיכא דלא קראוהו כלל ונישאת אינו מבורר בדבריו אם תצא כדמשמע מתירוץ שני או אם לא תצא כדברי תירוץ ראשון ורבינו נראה דתפס לו עיקר כתירוץ ראשון דלא תצא וכן דעת רבינו ירוחם בח"ה שכתב שאם לא קראוהו כלל לא תינשא ואם נישאת לא תצא ומכל מקום כתב דה"מ כשגיטה יוצא מתחת ידה אבל אם נשרף או נאבד היא ספק מגורשת אבל הרשב"א כתב דמדלא פרקינן הא לכתחילה הא בדיעבד משמע דאפי' בדיעבד אינה מגורשת עד דקריוה תחלה או סוף וכן דעת הרמב"ם שכתב בפ"א הרי שלא קראו הגט בתחלה ונתן לה הגט בפניהם זרקתו לים או לאור אף ע"פ שהבעל אומר גט כשר היה הרי זו ספק מגורשת וכן נראה שהוא דעת ספר מצות גדול והגהות פרק ראשון שלא כתבו אלא תירוץ שני וכן נראה מדברי הר"ן בפ"ב דגיטין גבי ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו לביני דני ורבינו ירוחם כתב בח"ה ואם לא קראוהו כלל לא תינשא ואם נישאת לא תצא ואם לא קראוהו כלל ונשרף או נאבד צריכה גט אחר כי היא ספק מגורשת פיר' ומ"מ אם גיטה יוצא מתחת ידה הרי זו מגורשת ודאי אף ע"פ שלא קראוהו בשעת נתינה עכ"ל ואין דבריו מובנים לי שתחלה כתב שאם לא קראוהו כלל אם נישאת לא תצא והיינו ודאי כשנשרף או נאבד דאי גיטה יוצא מתחת ידה הרי קורין אותו עכשיו והוי ליה קראוהו לבסוף וכמו שכתב הוא ז"ל בעצמו בסוף דבריו ואח"כ כתב שהיא ספק מגורשת וכל ספק מגורשת אפי' אם נישאת תצא:
ב סָעִיף א ועל מ"ש ר"י שאם לא קראוהו תחילה וקראוהו לבסוף דפשיטא דמגורשת כתב המרדכי דלא נהירא להר"ם משום דבעינן דבשעת נתינה ידעי סהדי דהוי גט ודעת הרא"ש והר"ן והגהות וסמ"ג כדעת ר"י וכן דעת הר"ם במז"ל בפ"א מהלכות גירושין:
ג סָעִיף א ודעת הר"ם במז"ל בפ"א דאפי' לכתחלה לא בעי למיקרי אלא קודם נתינה לחוד: כתוב בתשובות ה"ר יהודה בן הרא"ש ז"ל גט שכתוב וחתום ובעוד שהולכים לתתו הוא ביד הבעל והעד האחד מעיד שלא נעלם מעיניו עד שבא לידה והשני אמר שנעלם בדרך אחר שנתנו לבעל וניתן ולא קראוהו קודם נתינה ולא לאחר נתינה יראה דבזמן מועט כזה אין לחוש כיון שקראוהו ונתנוהו לבעל ע"ד ליתנו מיד והלכו עמו וגירשה בפניהם עכ"ל ודברים תמוהים הם דהא דמי קצת לעייליה לבי ידיה ומידי ספיקא מיהא לא נפקא לכתחלה מיהא כתוב בסמ"ג בסדר הגט ויקראו העדים קודם נתינה ואחר נתינה או יעידו בטוב שזהו גיטה וכן כתוב בהלכות הגט דמרדכי וכתבוהו הקונדרסין וכתב אח"כ ואנן נהיגינן שהחכם קורא אותו אח"כ אחרי קראו ישאל להם וכן ראיתי ששואל תחלה לסופר זהו גט שכתבת אותו בצווי הבעל לשמו ולשם גירושי אשתו פלונית והוא אומר הן ושואל לעדים לכל אחד לבד שמעת שצוה הבעל לסופר לכתוב גט לשמו ולשם גירושי אשתו פלונית אתה מכיר חותמך חתמת בפני חבירך אתה מכיר חתימתו והוא משיב הן על כל שאלה וגם הב' כמשפט הזה יעשה לו עכ"ל :
ד סָעִיף א נתן לה נייר חלק ואמר לה ה"ז גיטיך וכו' פ"ב דגיטין (שם) גמרא בכל כותבין אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה ה"ז גיטיך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבו ופירש"י שמא במי מילין כתבו. ונבלעו וסתם נייר של עשבים היא ולא קלף מעובד בעפצים דאי עפיץ הא אמרן לעיל אין מי מילין על גבי מי מילין ואותיבנה לשמואל מברייתא ומשני כי קאמר שמואל דבדקינן ליה במיא דנרא אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום הוא ופריך וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט כלומר וכשהיו נבלעות לא היו כתב ומשני שמואל נמי חיישינן קאמר וכתבו התוס' שמואל נמי חיישינן קאמר השתא לא צריכנא לאוקמי בבדקינן דכי לא בדקינן נמי איכא למיחש ומיהו ודאי בדקיניה ולא פליט לאו כלום הוא וכתב הרשב"א על דבריהם ותמיהא לי דא"כ הל"ל אלא שמואל חיישינן קאמר אלא ודאי לכאורה משמע דאשינויא קמא סמכינן ולומר דכיון דליכא כתב אפי' מיחש לא חיישינן עד דבדקינן ליה ופליט וכי פליט נמי אינה מגורשת ודאית אלא ספק מגורשת ופסולה מן הכהונה וכתב רבינו סתם כדברי התוס' וכן נראה שהוא דעת רבינו ירוחם בח"ה וגם נראה מדבריו שכן דעת רש"י גבי מעשה באחד שלקח ס"ת ואמר לאשתו הרי זה גיטיך ודעת הרמ"ה הוא כדעת הרשב"א: וכתב הר"ן שיש מי שפירש דלא מספקינן כלל אי הוה גט או נייר חלק דכיון דאמר הרי זה גיטיך נאמן כדמשמע בפרק י"נ (קלה:) וחששא דשמואל ליתיה אלא שמא בשעת הנתינה נבלעו האותיות ולא היה רישומן ניכר כלל עכ"ל. והרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דשמואל ואפשר דמשום דהיא מילתא דלא שכיחא לא חשו לכותבה או שהיו מפרשים כדברי הרשב"א והרמ"ה דלעולם לא חיישינן לה אלא כי בדקיניה ופליט וכל כה"ג פשיטא דחיישינן ולא הוצרכו לכתבו:
ה סָעִיף א זרק לה כתב בין החביות וכו' בפ"ב דגיטין (שם) ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו ביני דני אשתכח מזוזתא אמר ר"נ מזוזתא ביני דני לא שכיח וה"מ דאישתכח חדא אבל תרי ותלת מדהא הואי הא נמי הואי וגיטא אימא עכברי' שקלוה כלומר וה"ז ספק מגורשת כ"כ הרמב"ם בפ"א וכן דעת הרשב"א והר"ן וז"ל הרמב"ם בפ' הנזכר העדים שנותנין הגט בפניהם צריכים לקרותו וכו' הרי שלא קראו הגט בתחלה ונתן לה הגט בפניהם וכו' זרק לה הגט לחצירה לבין החביות בפני עדים ובקשו ומצאו מזוזה וכו' ומשמע דזרק לה הגט לחצרה לבין החביות אלא קראו הגט בתחלה דקתני ברישא קאי וכן איפשר לומר שפירש דבריו הר"ן וכן דעת רבינו לפרש דהאי עובדא בדלא קריוה תחלה היא גם הרשב"א כתב שאיפשר דהאי עובדא בלא קראוהו תחלה הויא מיהו בקראוהו תחלה כתב רבינו דהויא ספק מגורשת אבל הרשב"א כתב אבל קראוהו תחלה ועייליה לבי ידיה ואפקיה וזרקו לה מגורשת ודאית אפי' לא אישתכח אלא חדא וכתב עוד הרשב"א ואפשר דאפי' קראוהו נמי ספק מגורשת הויא ואי לא משתכח אלא מזוזה חדא אפי' ריח גט אין בו והכריע הוא ז"ל כפי' ראשון דבלא קראוהו עסקינן שהר"ן כתב שאיפשר דהאי עובדא בדעייליה לבי ידיה ואי לאו דמזוזתא ביני דני לא שכיח לא חיישינן דחלופי חלפיה אבל כיון דלא שכיח אינה מגורשת כלל עכ"ל: (וב"ה) ומ"ש רבינו נמצאו שתים או שלשה מזוזות חוששין וכו' דבר פשוט הוא דארישא קאי בלא קראוהו דאי קראוהו אפי' לא נמצא אלא אחד הוי ספק מגורשת:
א סָעִיף א העדים שנותנין הגט לפניהם צריכין לקרותו וכולי מימרא דרבינא בפ"ב סוף (דף י"ט) הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייה והתוס' והרא"ש העלו מתוך הסוגוא חילוקי הדינים כמו שכתבם רבינו ומביאו ב"י ופירש"י הני בי תרי עידי מסירה משמע דאעפ"י דהיו שם עידי חתימה אם לא קראוהו כלל לא תינשא ולרבינו הרא"ש ע"פ דעת התוס' לעיל בסימן קל"ג דאינו גט בעידי החתימה בלא עידי מסירה פשיטא דהכא כשלא קראוהו הוה ליה כאילו לא היה שם עידי מסירה והולד ממזר ואפי' לא אמר הבעל שנתן לה שטר בעלמא ואם כן צריך לומר דרבינו אשמועינן הכא לרב אלפס ודעימיה דהגט כשר בדיעבד בעידי חתימה כשהגט יוצא מתחת ידה דהכא שלא קראוהו ונאבד והבעל מערער שלא נתן אלא שטר בעלמא לא תינשא ואם נישאת לא תצא דכיון שא"ל בפני עדים הא לך גיטך מהימן הוא שנתן לה גט בעידי חתימה ושוב אינו נאמן לומר שהיה שטר בעלמא ולפיכך לא תצא מיהו דוקא שאמר תחלה שהיו שם עידי חתימה אבל אם לא היו עליו עידי חתימה והני בי תרי לא קראוהו כלל א"כ ודאי אפילו הוא נאמן שהיה גט ולא שטר בעלמא מ"מ כיון דאין שם עדים כלל בשעת נתינה אין כאן גט והולד ממזר מיהו צריך ליישב סוגיית התלמוד לשיטת התוס' והרא"ש דבלא היו שם עידי מסירה הולד ממזר דהא היכא דלא קראוהו כלל אין כאן עידי מסירה ואפ"ה לא תצא וצריך לומר דס"ל לתוס' דדוקא היכא דאין שם עידי מסירה כלל הוא דאינו גט והולד ממזר אבל היכא דאיכא עידי מסירה אלא דלא קראוהו והבעל אמר הא לך גיטך כיון דהבעל נאמן מדינא במ"ש בתחלה שהוא גיטא ואיכא עידי מסירה אע"ג דלא תינשא לכתחלה בגט זה כיון שאמר שטר בעלמא נתן לה ועידי מסירה לא קראוהו מ"מ אם ניסת לא תצא כיון דמדינא נאמן במ"ש תחילה ועיין בדברי הר"ן במ"ש בזה: ומ"ש ואם קראוהו אחר הנתינה ולא לפניה הוי גט וכולי כ"כ התוס' והרא"ש ובמקצת נוסחאות מספרי רבינו כתוב איפכא ואם קראוהו קודם נתינה ולא לאחריה וגם זה דין אמת כמו שכתוב באשיר"י:
ב סָעִיף א והרמב"ם כתב ואפי' אמר הבעל גט כשר היה ה"ז ספק מגורשת בפ"א כתב כן ולטעמיה אזיל שכתב לשם מקודם דבאין שם עידי מסירה אלא עידי חתימה ונתנו בינו לבינה ה"ז כשר הואיל ועדים שבו כשרים והגט יוצא מתחת ידה אלא דאם נאבד הגט אינו כשר וכ"כ ה"ר ירוחם דבדלא קראוהו כלל ונשרף או נאבד ה"ז ספק מגורשת והקשה ב"י דבספק מגורשת אפי' אם ניסת תצא וה"ר ירוחם כתב לשם דבדלא קראוהו כלל אם ניסת לא תצא וכשלא קראוהו ודאי אינו בידה אלא נאבד דאל"כ הרי קורין אותו עכשיו וה"ל קראוהו לבסוף ואין זה קשיא כלל דאף ע"פ דהגט בידה אם העידי מסירה מתו או הלכו למ"ה הרי לא קראוהו וכיון שהגט בידה ויש עליו עידי חתימה יש להקל טפי דלא תצא משא"כ בנאבד ונשרף דאינו בעולם:
ג סָעִיף א ומ"ש ואם הגט בידו וכולי פי' דלאחר שנתן לה הגט בלא קריאה לפניה אמר שהחליפו ומראה הגט בידו אז נאמן הוא שנתן לה שטר בעלמא ולא תינשא לכתחלה כדלקמן:
ד סָעִיף א נתן לה נייר חלק וכולי מימרא דשמואל שם וע"פ דברי התוס' דבדלא בדקו הנייר נמי ספק מגורשת ומיירי דקריוה בי תרי מעיקרא ולאחר נתינה הוא נייר חלק דאיכא למיחש דבשעת נתינה כבר היו האותיות נבלעות ואינו גט או שמא היו נפלטות בשעת נתינה אך קשה דאפי' אי בדקיניה ולא פליט ניחוש שמא בשעת נתינה היו נפלטות דהא קודם נתינה היו נפלטות וקראוהו ושמא לא נבלעו אלא לאחר הנתינה ומאי קאמר אין כאן חשש גירושין וצ"ע:
ה סָעִיף א וכתב הרמ"ה ואם נשרף וכולי לכאורה משמע דרבינו ס"ל דהרמ"ה חולק אמ"ש תחילה כדברי תוס' אלא אף בלא בדקו הנייר אין חוששין כלל וס"ל להרמ"ה כהרשב"א שחולק על התוס' ומביאו ב"י ואף ע"פ שה"ל לרבינו לומר והרמ"ה כתב וכולי דרכו לפעמים שלא לדקדק בלשון הזה אבל יותר נראה נכון כמו שכתב מהרש"ל וז"ל דדוקא בדלא בדקו הנייר חוששין מאחר דאפשר לבדוק אבל היכא שנשרף או נאבד דליכא תקנה למיבדקא אין חוששין כלל עכ"ל ולפי זה גם הרמ"ה סבירא ליה כדעת התוס' וחולקים על מה שכתב הרשב"א להקל בדלא בדקו הנייר אלא שהרמ"ה מחלק להקל בנשרף ונאבד:
ו סָעִיף א זרק לה כתב בפני עדים וכו' גם זה שם עובדא דרב נחמן ומ"ש ונמצא ב' או ג' מזוזות שם מחלק תלמודא בין אישתכח חדא דאינו גט ובין אישתכח תרתי ותלת דחוששין שמא הגט גררוהו עכברום וא"כ הוי ספק מגורשת וכיון דרבינו מפרש בחדא דאינו גט בדלא קראוהו ה"נ בב' וג' דהויא ספק מיירי בדלא קראוהו אבל בקראוהו דהוי גט ואישתכח ב' וג' דאיכא תרתי למעליותא ה"ז גט ודאי דה"ל כקראוהו קודם נתינה ולא לאחריה דנשרף או נאבד דתינשא לכתחילה כדלעיל בסי' זה דמה שנמצא מזוזה אין זה ריעותא כיון דאישתכח ב' וג' מיהו קשה דא"כ בלא קראוהו ואישתכח ב' וג' דהוי ספק מגורשת ואפי' ניסת תצא ולעיל בנאבד ולא קראוהו כלל אם ניסת לא תצא ומאי שנא ולהרמב"ם ניחא דגם בנאבד ולא קראוהו כלל ה"ז ספק מגורשת אבל לרבינו דמחלק ביניהם קשיא וצריך לומר דלא דמי נאבד ודאי דליכא אלא חששא דשמא גררוהו עכברים שזה חששא רחוקה קצת הילכך מחמרינן ביה טפי:
א ומשמע מדבריו דס"ל דלפי דעת הרשב"א וסייעתו אפילו אם נישאת תצא וכ"כ רבינו ירוחם ח"ה דאם לא קראוהו כלל ונשרף הגט או נאבד אף אם נישאת תצא צריכה גט אחר מיהו כתב דאם הגט עדיין קיים בידה יקראוהו עדיין אע"פ שלא קראוהו בשעת נתינה ואם נישאת לא תצא ומ"מ לכתחלה לא תינשא בגט זה מאחר שלא קראוהו מיד אחר הנתינה כן נראה מדברי רבינו ירוחם ח"ה וכעין זה משמע מדברי מהרא"י בפסקיו שאכתוב בסמוך דלא כנ"י שכתב שלא הבין דברי רבינו ירוחם:
ב סָעִיף א וכתב מהרא"י בפסקיו סימן כ' דמ"מ אם נמצא גט כשר בידה לא תצא מיהו הגט פסול ולדבריו אם הבעל אומר ששטר אחד היה תצא וע"ש:
ג וכן נוהגין אלא שאנו מחמירים שהחכם אומר לעדים שיקראו הגט עמו תחלה וסוף: או נתנו לה בתורת פקדון אזי אין צריך לחזור וליטלו הימנה אלא אומר הרי זה גיטך ואם לא היה נתינה מעלייתא צריך לחזור וליטלו הימנה כנ"ל מדברי הר"ן שם וכ"נ דעת העיטור דהרי למטה כשנתן לה והיא ישנה כתב דא"צ לחזור וליטלו ממנה ובכאן לא כתב כן מכלל דבכאן לא סגי בהכי כיון שהנתינה בעצמה היתה גרוע וכדעת הר"ן וכן משמע באשר"י ואולי ב"י לא נ"ל לפרש כן דברי הר"ן ולכן כתב מה שכתב: ונ"ל דס"ל לרבינו בעל הטור דהרא"ש מחלק בין אם קפצה ידיה מרצון הבעל או שלא מרצונו דכל זה מיירי כשהבעל לא צוה לה לקפוץ ידיה ולהחזיק בגט והיא מחזקת בגט שלא מרצונו ולכך לא הוי נתינה אבל כשהבעל מצוה אותה להחזיק בגט הוי נתינה שהרי כתב הטור בתחלה דאם וע"ל סי" קכ"ג:
ד כתב חדושי אגודה פרק כל הגט דנוהגין ליתן גט בחצר בית הכנסת כדי שיראה כל העולם אם יש שם יוסף ב"ש אחד יבא ויראה עכ"ל כתב בסדר גיטין סי' צ"ט ב' יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת אע"פ שאין שמות נשותיהן שוות אפ"ה צריך לכתוב כינוייהן או שם אבי אביהם לסי' עכ"ל וכתב בפסקי מהרא"י סי' ו' דאם אחד מהן כהן אף ע"פ שישראל הוא המגרש ואינו ניכר בגט אין צריך לכתוב יותר דזה הוי סי' ועיין שם:
א סָעִיף א ואם קראוהו קודם נתינה ולא לאחריה ובהגהות מהרא"פ ז"ל ס"א אחר נתינה ולא לפניה וכ"כ הרא"ש וכ"כ ב"י אבל יותר נ"ל גירסת ספרנו שכתוב בהן קודם הנתינה ועד"ר:
ב סָעִיף א ותינשא לכתחלה ולא חיישינן שהחליפו: הרי זה ספק מגורשת ר"ל ואפי' אם נישאת תצא: (והכניסוהו לבין ידיו ר"ל ושהה מעט עד שנתנו לה כ"פ):
ג סָעִיף א ואם הגט בידו ומראה כו' ר"ל אם קראוהו והבעל הכניסו לבין ידיו ונתנו לה קודם שקראוהו פעם שנית והוא אומר שהחליפו ואח"כ הגט יוצא מתחת ידו כו':
ד סָעִיף א כל זמן שלא נישאת אבל נישאת לא דלאו כל כמיניה לאוסרה על השני דחיישינן לקנוניא דהיא נתנתו לידו להוציא את עצמו מבעל השני ומטעם זה נראה שאנו נוהגין תיכף אחר הנתינה מחתכין בגט כמה חיתוכין דאז ליכא למיחש לקנוניא שהיא תמסור אח"כ הגט לידו:
ה סָעִיף א נתן לה נייר חלק בגמרא חיישינן שמא במי מילין כתבו (פי' במי עפצים) ופירש"י שאז נבלעין האותיות וסתם נייר של עשבים הוא ולא קלף מעופץ בעפצים דאי עפיץ הא אמרינן לעיל אין מי מילין ע"ג מי מילין עכ"ל:
ו סָעִיף א במי ניבין שם צבע ומעבירין מימיו עליו ופולט האותיות שבלע ונראות (והטעם דחיישינן שמא נבלע הכתב בתוכה ונראה חלק ושמא לא נבלע יפה והוי כתב בשעת נתינה כ"פ):
ז סָעִיף א ותפלוט הכתיבה דהשתא הכתיבה הוא דפלט ושמא בשעת נתינה לא הוויין האותיות כלל (והתורה אמרה וכתב לה ונתן בידה משמע שתהיה הכתיבה ניכרת בשעת נתינה כ"פ):
ח סָעִיף א הרי זו ספק מגורשת ב' רבותות אשמעינן באם לא בדקו הנייר כו' אשמעינן דאפ"ה הוי ספק מגורשת ול"מ שאין גירושין כלל ובאם יבדקו ותפלוט כו' אשמעינן דאפילו בזה לא הוי אלא ספק גירושין:
ט סָעִיף א כתב הרמ"ה כו' כתב ב"י דהרמ"ה סבירא ליה כרשב"א ופליג עם רבינו (שסובר כתוס' שאפילו לא בדקו הוי ספק מגורשת וה"ה שנשרף או נאבד כ"פ) ע"ש ולפ"ז מ"ש רבינו וכתב הרמ"ה הוי כאילו כתב והרמ"ה כתב ומ"ו כתב דיש לחלק דדוקא היכא דלא בדקוהו איכא למיתש מאחר שראוי לבדוק אבל היכא שנשרף דתו ליכא תקנה למבדקיה אפילו חששא ליכא ודו"ק עכ"ל ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמ"ה ונאבד מיירי דומיא דנשרף דנאבד מן העולם ולא ימצא עוד וברישא שכתב ולא בדקוהו מיירי שאיכא למיחש שמא ימצא עוד ואם כן אם הוא כהן אסורה לדור עמו דילמא ימצא הכתב בולט והו"ל ספק גט א"נ ברישא יש להסתפק שמא היא החביאתו:
י סָעִיף א הוא שזרק דמזוזה בין החביות לא שכיחא וא"כ בוודאי הוא זרקה גמרא ורבינו שכתב ומצאו מזוזה או שטר אחר צ"ל דס"ל דמזוזה האמור בגמרא ל"ד אלא המעשה כך היה וה"ה אם נמצא שטר אחר דאין שטר מצוי בין החביות ומ"מ בסיפא דייק וכתב נמצא ב' או ג' מזוזות ולא כתב ג"כ שאר שטרות לרבותא דאפי' במזוזה אמרינן מדהא איתא הא נמי איתא מקדמת דנא ומכ"ש בשטר אחר וק"ל:
יא סָעִיף א נמצאו ב' או ג' כו' אדלעיל קאי היכא שלא קראוהו ור"ל ה"ה שאין חוששין במזוזה אחת אבל מצא ג' (פי' ואנו ראינו שהוא לא זרק אלא כתב אחד כ"פ) מדהא איתא הא נמי איתא. **************************MISSING TEXT ויאסרנה על בעלה פי' אם תינשא לאחר וק"ל מ"ו ולא קאמר דבניה יהיו ממזרים מהשני דודאי אין כוונתו להרבות ממזרים בישראל אלא שיאסרנה על בעלה מכח איזו שנאה שיש לו עליה או בעלה. והיותר נראה שהיא לא תקבל הגט מהאיש האחר שאינו בעלה כ"א מפני ששונאה לאישה ותרצה לאסור נפשה עליו ומיד כשתתקדש לאחר ודאי לא תינשא לו להיותה א"א שהרי היא יודעת האמת שאינה מגורשת ואז יגלה הדבר לארוס או תעשה איזה עלילה שתצא ג"כ ממנו והראשון אסור לחזור ולקחתה אף שלא גירשה שהיא תאמר שגירשה או מחמת הקול שיצא עליה שגירשה ותיהוי בכלל איסור גרושתו עליו מאחר שכבר נתקדשה לאחר וק"ל: (אין מגרשין בשבת דדומה לקנין שמקנה אותה לעצמה וגם מקנה הגט ואין קונין בשבת ועיין בא"ח סי' של"ט כ"פ): יתן לה הרשות פי' אותו חדר שמונח בו ואע"פ דאסור לקנות בשבת גבי ש"מ התירו (וא"ל כיון דעכ"פ צריכין לדחות איסור דרבנן יטלטל הגט י"ל כל מה דאיפשר לתקוני מתקנין ובהקנאת רשות שהוא ע"י נעילה וסגירה לא מנכרא מילתא דמיחזי כנועל ביתו לשמרו ולא הוו יודעין הרואין שהוא עושה כדי להקנות עכ"ל ר"ן ר"פ הזורק ואע"ג דקי"ל מה שקנתה האשה קנה בעלה שאני הכא דגיטה וחצרה באין כאחד כ"פ): שלא העמידו דבריהם כו' ובזמן הזה שניתן תורה שבע"פ לכתוב מותר לטלטל גט לכ"ע שהרי יכול ללמוד ממנו כמה הלכות גיטין כ"כ סמ"ג ומרדכי:
א סָעִיף א ואם קראוהו קודם הנתינה כו' בהגהות מהרא"פ ס"א אחר הנתינה ולא לפניה וכן בתוספות וברא"ש ובב"י וע"ש בתוס' ובאשר"י דמוכח דה"ה אם קראוהו קודם לכן לחוד מותר לינשא בו לכתחילה כמ"ש רבינו קראוהו וכתבוהו לבעל כולי אלא משום דבקראוהו אחר הנתינה בכל ענין מותר לינשא ובקראוהו קודם לכן יש חילוקים אם הכניסו לתוך ידיו והגט בידו ומראה אותו שלא תינשא בו מ"ה גרסו וכתבו בדברי רבינו בקראוהו אחר הנתינה וק"ל כל זה כתבתו ליישב גירסת הגליון והב"י אבל באמת יותר נ"ל כגירסת הספרים שלנו שכתוב בהן קודם הנתינה ודוקא התוס' והרא"ש א"ש שכתבו אחר הנתינה משום דהם קאי אמ"ש בגמרא בפ"ב דגיטין ד' י"ט ע"ב דצריך למקרא הגט וכתבו התוס' והרא"ש שם דהיינו קודם נתינת הגט צריך למקרייה וקריאתו אחר הנתינה לא נזכר שם בגמרא אלא שהתוס' והרא"ש פסקו שם ז"ל דר"י היה רגיל לקרותו קודם הנתינה וגם אחר הנתינה ומיהו פשיטא דאם קראו רק אחר הנתינה דבר פשוט דמגורשת עכ"ל הרי לפנינו דמ"ה כ בו אחר נתינה לאשמועינן דאע"ג דבגמרא איתא דצריך לקרותו קודם לכן מ"מ אם לא קראוהו קודם לכן כיון דקראוהו אח"כ פשיטא דמגורשת אלא שלכתחילה היה רגיל לקרותו גם קודם לכן דדילמא יארע מקרה שיאבד ואם לא קראוהו קודם לכן היה פסול וגם אחר כך משום חשש שמא יכניסנו בין ידיו ויראנו אחר הזמן אבל רבינו דשינה לשון הגמרא ופסק וכתב העדים צריכין לקראתו קודם הנתינה ואחר הנתינה וכאילו כך הוזכר בגמרא פשיטא טפי עליו ה"ל למכתב דאם קראוהו קודם לכן ולא לאחריה דהוא כשר וכ"ש אם קראוהו אח"כ לחוד וכמ"ש התוס' בל' פשיטא שהרי ז"ל ומיהו פשיטא כו' ודו"ק: אבל אם נתנו לה בחזקת שהוא שטר חוב אינה מגורשת משמע דוקא הואיל שנתן לה בחזקת שטר חוב אינה מגורשת הא נתן לה סתם מגורשת אע"ג דאינם עסוקין באותו ענין ואחר כך כתב נתנו לה בשתיקה יהיה מדבר עמה כו' ואם לא אינו גט דמשמע בסתם אם אינם עסוקין באותו ענין אינה מגורשת לכן נראה מ"ש וצריך שתדע כו' מיירי בעסוקין באותו ענין ובזה תדע שהיא גט ומיירי שלא אמר לה אחר כך כלום ולכן דוקא אם נתנה לה בחזקת ש"ח ולא אמר לה אחר כך כלום לא מהני מה שעסוקין באותו ענין עד שיאמר לה בפירוש שהוא גט או שיודיענו לעדים דבעסוקים באותו ענין לא מהני אלא כשנותן לה בשתיקה אבל לא בנתנו לה בחזקת ש"ח וכן משמע מל' רבינו שכתב זה לשונו נתנו לה "בשתיקה והיה מדבר כו' ואין להקשות דלא הוה ליה לרבינו לסתום ולכתוב בסתם וצריך שתדע כו' דיש לומר דה"פ וצריך שתדע רצה לומר תהיה ההודעה איך שתהיה רק שתדע שהוא גיטה ואחר כך כתב חלוקי הדין דהיינו בעסוקים באותו ענין דיש חילוק בין נותנה לה בשתיקה או בתורת שטר חוב וקאי גם כן אלמעלה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.