א אסור לו לאדם לארס תוך ל' יום של אבילות ומי שיש לו בנים קטנים ואין לו מי ישמשנו מותר לכנוס אפילו תוך שבעה ומיהו לא יבא עליה עד לאחר שלשים יום ומי שאין לו בנים או שלא קיים עדיין פריה ורביה אסור לכנוס תוך ז' אבל לאחר ז' מותר לכנוס ולבעול אפילו מתאבל הוא על אביו ועל אמו ולאחר שלשים יום כל אדם מותר אפי' קיים פריה ורביה ואין לו בנים קטנים אפי' הוא מתאבל על אביו ועל אמו שידך אשה ואירעה אבל והוא לא קיים פריה ורביה מותר לכונסה תוך שלשים לאבלה:
א סָעִיף א אסור לו לאדם לארס וכו' כ"כ הרא"ש בפ' החולץ ע"ש ר"ת ודלא כהרמב"ם עיין בי"ד סי' שצ"ב:
ב סָעִיף א ומ"ש ומי שיש לו בנים קטנים וכו' טעמו משום דהכי תניא פ' אלו מגלחין מותר לישא לאלתר וכתבו הרא"ש לשם במסקנת דבריו וז"ל א"נ מצינו למימר דמי שיש לו בנים קטנים מותר לכנוס תוך ז' משום פרנסת ביתו ולבעול לאחר ל' וכן משמע ביוסף הכהן וכו' ולמי שאין לו בנים תוך ז' אסור ולאחר ז' מותר לכנוס ולבעול עכ"ל וס"ל לרבינו דכך הוא העיקר דכך משמע ביוסף הכהן וכ"כ התוס' לשם:
ג סָעִיף א ומ"ש אפילו מתאבל על אביו ועל אמו פי' דכי היכי דשרינן תוך ז' ותוך ל' באבילות דשאר מתים הה"נ באבילות דאביו ואמו ואע"ג דחמירי טפי דמתאבל י"ב חדש מ"מ לענין אבילות דתוך ל' אין חילוק וכן היכא דקיים פריה ורביה ואין לו בנים קטנים דלא שרי בשאר מתים אלא לאחר ל' שאין שם אבילות אפ"ה באבילות דאביו ואמו נמי שריאחר ל' אע"ג דאיכא אבילות עד י"ב חודש דלא אסרו אלא בית השמחה דליכא מצוה אבל נישואין אפי' יש לו כמה בנים איכא מצוה דקי"ל כר' יהושע וכדלעיל בסי' א':
ד סָעִיף א שידך אשה וכו' כ"כ התוס' והרא"ש ע"ש ר"ת שהורה כך הלכה למעשה ע"ש:
א סָעִיף א ומי שיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו נ"ל דר"ל "או אין לו מי שישמשנו וכ"כ בברייתא בהדיא והביאו בי"ד סי' שצ"ב וכן דייק לישנא ואין לו מי שישמשנו ולא קאמר שישמשם וק"ל:
ב סָעִיף א מותר לכנוס אפילו תוך ז' ז"ל מור"ש בי"ד לא כתב כן והוא דעת ר"ת ומשמע שהרא"ש הסכים לדבריו (עיין בדרישה) וכן יראה מאשר"י דפרק אלו מגלחין והכא הוא דעתו כדעת התוס' שנוטין להתיר אפילו תוך שבעה כן הוא בתוספות והאשר"י בפרק החולץ להדיא ע"כ. גם בי"ד מסיק שם לכתוב בשם הרמב"ם דבכולן התיר לארס ולכנוס מיד ולבעול אחר שלשים ורבינו הכריע במי שאין לו מי שישמשנו לו או לבניו הקטנים לכונסה אפי' תוך שבעה כהרמב"ם וכמעשה שהיה ביוסף הכהן שהביאו שם התוס' והרא"ש דפשטה משמע דכונסה מיד ובמי שלא קיים פריה ורביה דנושא אשה מפני הבעילה פסק דאסור לכונסה עד אחר שבעה ואז מותר לכונסה ולבעלה מיד כרבינו תם דמסתבר טעמיה ומיהו מדברי הרמב"ם אין הוכחה כל כך דהא הברייתא ג"כ לאלתר קתני ופירשו אותו רבינו תם לאלתר אחר שבעה והרמב"ן פירשו לאחר ל' והרמב"ם לשון הגמ' נקט כדרכו ומיד ולאלתר חדא משמעות אית ליה. ומיהו על כרחך צריך לומר כיון דרבינו הביא דברי הרמב"ם שם בסי' שצ"ב וכתב דלא חילק ובכולן "התיר "לכנוס "מיד שמע מינה דרבינו הבין דברי הרמב"ם דמיד ממש קאמר וא"ש ודו"ק:
ג סָעִיף א או שלא קיים פירוש אף שיש לו בנים זכרים אבל אין לו בת או איפכא:
ד סָעִיף א שידך אשה כו' אבל אי לא שידך הא אפשר ליה ליקח אחרת וכמו שכתבתי בי"ד סי' שצ"ב עד"ר.
א סָעִיף א מותר לכנוס אפילו תוך ז'. בי"ד לא כ"כ כו', עפ"ר מיהו יש לדחוק ולומר דמ"ש בי"ד סימן שצ"ב אבל תוך ז' כתב ר"ת ודאי שאסור אינו רוצה לומר שכולן שווין בזה דאפילו מי שאין לו מי שישמשנו אסור לכנוס תוך שבעה אלא קאי שם אדברי הרמב"ן המפרש השלשה לאלתר השנויים בברייתא שהביא רבינו שם דרצה לומר לאלתר אחר כלות ימי האבילות דהיינו שלשים יום על זה כתב דרבינו תם פירש לאלתר ממש אפילו תוך ימי אבילות וכדי של"ת כיון דרבינו תם פירש לאלתר ממש דמתיר לכונסה תוך ימי אבילות אפילו תוך שבעה נמי מותר וכמשמעות לשון לאלתר על זה כתב דז"א דתוך שבעה ודאי אסור במקצת מהן והיינו במי שיש לו שישמשנו אלא שלא קיים פריה ורביה אבל אין כוונתו דכל לאלתר דלשם כולם רצה לומר דוקא לאחר שבעה דז"א דא"כ ה"ל לתנא דברייתא לכללם ולשנות כולם בבבא אחת אלא כל אחד לפי סברתו וצרכו וכמו שכתב רבינו כאן:
ב סָעִיף א שידך אשה כו'. עיין בי"ד ס"ס שצ"ב שכתב שהתיר מטעם זה גם מטעם שהיה לו הפסד שכבר טבח וקרא קרואים והכא לא הזכיר הפסד ומזה ראייה למ"ש שם בי"ד דנ"ל דמ"ש והתיר לו לכנוס ולבעול דאינו ר"ל דגם הכניסה התיר דוקא אחר שבעה אלא ר"ל התיר לכנסה מיד משום פסידא אפילו תוך שבעה אלא שלבעול אוסר עד אחר שבעה והתיר תוך ז' כיון שלא קיים פריה ורביה אלא שהקשיתי שם ממה שכתבתי בי"ד סימן שמ"ב דאפילו איכא הפסד אין מתירין לכנוס אם לא שמת אביו של חתן כו' ולא כשמת אמו של חתן או בנו ואינך שמתאבלין עליהם ואפשר לדחוק ולומר דשאני התם שנעשה החתן אבל דאיך יכנוס לעשות שמחת נישואין והאבילות חל עליו משא"כ כשנעשית הכלה אבילה והיא אינה משודכת לו דאפשר לו לישא אחרת מיד ולא יהיה לו הפסד בטביחתו משא"כ כשהיא משודכת לו כמעשה דר"ת והרא"ש דשוב לא ישא אחרת ויהיה לו הפסד והוא דוחק קצת. ובי"ד סי' שצ"ב כתבתי ישוב אחר. ולפ"ז צ"ל דמש"ר שם בי"ד סימן שמ"ב דגם כשהכלה היא אבילה דאין כונסין אותה אלא כשמת אמה דאין מי שיטרח בתכשיטיה ולא כשמת אביה של הכלה דמיירי דוקא באינה משודכת לו דאז לא חיישינן לפסידא דהא יכול לישא אחרת. אבל אין לומר דשם בי"ד לא איירי אלא במה שהוא אסור או מותר משום אבילות ומיירי במי שכבר קיים פריה ורביה ולכן החמירו בו בסי' שצ"ב משא"כ כאן דאיירי במי שצריך לקיים פריה ורביה מש"ה התירו לו טפי דאכתי קשה למה התירו לו לכונסה מיד אפילו תוך שבעה וכנ"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.