א כשם שקיום הגט תלוי בתנאי שתולה באשה כמו שביארתי כן הדין בתנאי שמתנה עליו שאם יתקיים התנאי יתקיים הגט ואם לאו לא יתקיים כיצד אמר לה ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא בתוך ל' יום או שאומר על מנת שלא אבא בתוך שלשים יום אם בא בתוך ל' יום נתבטל הגט לא בא נתקיים הגט למפרע אע"פ שנאנס ולא יכול לבא כגון שחלה או שעכבו נהר אין שומעין לטענת אונס שלו אפילו עומד וצווח ראו שאני אונס כיון שלא התנה חוץ מאם יקראנו אונס וכן אמר הרי זה גיטך על מנת שאם לא אפייסך שתתרצי בתוך שלשים יום יהא גט ופייסה ולא נתרצית הוי גט אע"פ שהוא אנוס שהרי פייסה בהרבה פיוסים ולא נתרצית ואפשר שתתרצה אם היה לו ממון הרבה והוא אנוס שאין לו אפי' הכי אין אונס בגיטין בד"א באונס של חולי או שלא היה יכול לעבור הנהר דשכיח קצת אבל אונס דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי או הכישו נחש כיון דלא שכיח כלל לא אסיק אדעתיה להתנות עליו ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם ואם לא אמר מעכשיו אלא אם באתי בתוך ל' יום יהא גט ואם לא באתי בתוך ל' יום לא יהא גט כתב הרמב"ם שלא חל הגט עד תשלום שלשים יום בשלא בא לפיכך אם מת בתוך הזמן אינו גט כלל ומתייבמת והראב"ד כתב דהוי גט ומותרת לשוק והרמ"ה חילק וכתב על פה שלא כתב התנאי בגט אינו גט כלל ומתייבמת ואם כתב התנאי בגט הוי ספק חולצת ולא מתייבמת וי"א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת וכן דעת התוס' שחולצת ובמעכשיו אם לא אבא תוך י"ב חדש אע"פ דחל למפרע משעת נתינת הגט אם מת בתוך י"ב חדש לא תינשא עד סוף י"ב חדש ואם באה לינשא בתוך י"ב חדש צריכה חליצה ולא מדינא אלא משום דגזרינן מת אטו לא מת כיוצא בזה נתן לה גט בלילה ואמר לה ה"ז גיטך ע"מ שיזרח השמש ומת בלילה כשיזרח השמש הוי גט למפרע ואם אמר לה אם יזרח השמש ומת בלילה לדברי הרמב"ם אינו גט ולדברי הראב"ד הוי גט גמור ולדברי הרמ"ה ספק ואם אמר לכשתזרח השמש ומת בלילה לכ"ע לא הוי גט אמר לעדים אם לא באתי עד י"ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי או שאמר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי עד י"ב חדש אין כותבין תוך י"ב חדש אפי' לא ירצה ליתנו עד אחר י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט כתבו ונתנו לאחר י"ב חדש ומת אם מיתה קדמה לגט לא הוי גט ואם גט קודם למיתה הוי גט ספק איזה קודם חולצת ולא מתייבמת כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע לא יכתבו ויתנו עד שיעברו שני השמיטה הזאת שעומדים בה ושנה ראשונה של שמיטה שאח"כ ואם אמר אם לא אבא עד אחר השנה לא יכתבו ויתנו עד שיעבור חדש משנה שנייה ואם אמר אם לא אבא עד אחר חדש לא יכתבו ויתנו עד שיעברו ז' ימים מחדש השני: ואם אמר אם לא אבא עד אחר השבת לא יכתבו עד שיעברו א' ב' ג' ימים בשבת שנייה ואם אמר אם לא אבא עד אחר הרגל לא יכתבו ויתנו עד שיעבור ט"ו ימים אחר הרגל ובכולן אין מקדימין ממה שאמר אבל אם אחרו אין בכך כלום וכן הדין אם נתן הגט בידה ואמר לה ה"ז גיטך אם לא אבא אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה שמינית וכן אחר השנה חדש ואחר החדש שבת ואחר שבת א' ב' ג' ור"ח פירש שאם נתן גט לאשתו ואמר ה"ז גיטך אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה ראשונה של שמינית וחדש ראשון של שנה שנייה וכן באידך וכתב א"א הרא"ש על דבריו שהיא מתגרשת מיד אחר השבוע ולא דמי לאומר ה"ז גיטך אם לא אבא לאחר השבוע דלא מצי למימר שיהא גט אם לא בא בתוך שבוע דאם כן הוה ליה למימר אם לא באתי בתוך שבוע זו אלא ודאי מדתלה זמן ביאתו בלאחר השבוע ע"כ ר"ל אם לא יבא בזמן הנקרא אחר השבוע והיינו שנה משנת שבוע הבאה ובשנה חדש אחד מחדשי השנה הבאה ובחדש שבת אחד משבתות חדש שני ובשבת לישנא דעלמא לחלק ימי השבוע חציין נקראין אחר שבת שעברה וחציין נקראין קודם שבת הבאה אבל הנותן גט לאשתו שתתגרש לאחר שבוע למה לא תתגרש מיד לאחר שתעבור השמיטה כי קביעות הזמן היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית היה אומר אחר השבוע ע"כ כתב הרמב"ם אמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה של אחר השבוע ובשנה אין כותבין ונותנין עד חדש של אחר השנה ובחדש אין כותבין ונותנין אלא עד שבת שבחדש השני אמר כתבו ותנו לה לאחר השבת נותנין מיום שבת עד יום ג' אמר כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין לה מיום ד' עד סוף יום ו' אחרו הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה כמו שאמר אחר החדש וכתבו ונתנו לה אחר ב' שבתות מחדש השני ה"ז פסול ע"כ וכתב א"א הרא"ש ז"ל על דבריו גם פי' זה אינו נכון דאם צוה לכתוב וליתן אחר השבוע כותבין מיד אחר השבוע ע"כ ויראה שהוא מפרש דברי הרמב"ם שרוצה לומר שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ואינו נראה כן מדבריו אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע ואין להם זמן לכותבו אלא בתוך השנה וכן באינך אמר לה ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום שלא אראך יהא גט אע"פ שהיה הולך ובא ה"ז גט כשר וראוי להתגרש בו לכשיתקיים התנאי דהיינו שיהא ל' יום שלא ראה אותה אע"פ שהיה הולך ובא לא חיישינן שמא נתייחד עמה בנתיים והוי גט ישן והוא שהאמינה תחילה שאף אם יאמר שנתייחד עמה שתהא נאמנת להכחישו ולומר שלא נתייחד עמה ולא תינשא עד שיעברו ל' יום רצופים שלא יראנה וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר כל זמן שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם לא אעבור או ע"מ שלא אעבור כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ואין צריך להאמינה ולפי מה שכתבתי בשם א"א הרא"ש ז"ל דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק וכן כל מי שנותן גט לזמן קצוב שאם לא יבא לאותו זמן שיהא גט אינו גט אא"כ יאמינה להכחישו ולומר שלא בא אף אם אמר שבא בד"א במגרש מן הנישואין אבל במגרש מן האירוסין א"צ להאמינה וכתב א"א ז"ל בתשובה אם כשהתנה תלה ביאתו בעדות שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעידים עדים שבא הרי הוא גט אע"פ שלא האמינה כתב הרמב"ם דוקא כשהוא עמה במדינה ונתן לה גט לאחר זמן חיישינן שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתי וכן בכל התנאים שתלויין ברצונה ואם רצתה מחלה אותה לבעלה בטל הגט דחוששין שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי אבל אם אינו במדינה ואמר ה"ז גט אם לא באתי בתוך י"ב חדש אין חוששין שמא בא בסתם שאין דרך בני אדם לבא בסתם ואם תם הזמן ולא בא ה"ז מגורשת ול"נ לא"א הרא"ש אלא בכל ענין צריך להאמינה וכ"כ הראב"ד:
א סָעִיף א כשם שקיום הגט תלוי בתנאי שתולה באשה כן הדין בתנאי שמתנה עליו וכו' כיצד א"ל ה"ז גיטך אם לא אבא בתוך ל' יום וכו' זה פשוט ומתבאר מתוך המשניות שבפ' מי שאחזו (מו.):
ב סָעִיף א אע"פ שנאנס ולא יכול לבא כגון שחלה וכו' בריש כתובות (ב:) אמר רבא ולענין גיטין אינו כן אלמא קסבר רבא אין טענת אונס בגיטין כלומר לא מהני טענת אונס בגיטין דאפילו אם לא הניח מלקיים תנאו אלא מפני האונס הגט גט וא"ד אמר רבא וכן לענין גיטין אלמא קסבר יש אונס בגיטין וכתבו שם התוס' והרא"ש שר"ח פסק כלישנא קמא והכריחו מהכרח השמועות דג' עניני אונס הא' אונס דלא שכיח כלל כגון נשכו נחש או אכלו ארי אפי' ללישנא קמא יש אונס ולא הוי גט ואונס דשכיח כגון שהפסיקו נהר אפי' לא"ד אין אונס דאיבעי ליה לאתנויי ובאונס דשכיח ולא שכיח כגון שחלה בהא פליגי הני תרי לישני והלכתא כלישנא קמא וכ"פ הרי"ף בס"פ כל הגט דאין אונס בגיטין וכ"פ הרמב"ם בפ"ט וכתב שם ה"ה הג' חילוקים שכתבו התוס' וגם הר"ן כתב בפרק כל הגט (גיטין ל.) והגהות מיימון כתבו בפרק הנזכר דאפילו בידי שמים אין אונס בגיטין. וכתבו עוד שבספר המקצועות כתוב דבידי אדם אין אונס אבל בידי שמים יש אונס וכ"נ לגאונים וכ"כ המרדכי בפ' כל הגט ואכלו ארי או נשכו נחש הוי בידי שמים וכי אמר רבא אין אונס היינו באונס דבידי אדם ולפי זה צ"ל דפסקיה מברא הוי אונס דבידי אדם שלא נזדמן לו ספינה לעבור כמו שהיו נוהגים ומ"ה אמרינן בס"פ כל הגט (גיטין ל.) דאינו אונס אבל אם לא היו רגילין לעבור בספינה אלא בנהר ועברו ברגל ועכשיו גדל הנהר דאינו יכול לעבור נראה דמיקרי עכבה בידי שמים וכתוב עוד במרדכי אבל בתשובת הגאון ראיתי לחומרא דיש אונס כלישנא בתרא ודבריו צל"ע דהא משמע מדבריו דלבעל המקצועות הלכה כלישנא קמא וק"ל דהא כי אמר רבא בלישנא קמא דאין אונס אחלה אמרה וחלה היינו אונס דבידי שמים ובעל המקצועות כתב דבידי שמים יש אונס וא"כ ע"כ ס"ל דהלכה כלישנא בתרא. ומ"ש רבינו וכן אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שאם לא אפייסך וכו' פשוט בס"פ כל הגט דאמרינן למ"ד אין אונס בגיטין מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא וכתבו התוס' אע"ג דלית ליה אין טענת אונס בגיטין והוי גט וא"ת וכי יהיב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסה ואור"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אע"פ שלא נתפייסה:
ג סָעִיף א וכן הכישו נחש או אכלו ארי וכו' כתב רבינו סוף סי' קמ"ה ושם יתבאר בס"ד:
ד סָעִיף א ואם לא אמר מעכשיו אלא אם לא באתי וכו' בס"פ מי שאחזו (גיטין עו.) תנן ה"ז גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך יב"ח אינו גט ופירש"י דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר יב"ח יהא גט והרי מת בתוך הזמן ואמרינן בגמרא דר' יהודה נשיאה התירה לינשא משום דס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כלומר שמאחר שכתוב זמן בשטר הוה ליה כאילו א"ל ה"ז גיטך מהיום ודעת הרמב"ם דלא קיי"ל בגיטין כר' יוסי ולפיכך כתב בריש פ"ח שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת והראב"ד כפי מה שמעידים עליו רבינו וגם הרשב"א הוא פוסק כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ומדברי התוס' בפרק מי שאחזו (ד"ה ולא) ובפ"ב דעכו"ם (לז.) משמע קצת דמספקא להו אם הלכה כרבי יוסי וגם מספקא להו אי פליגי רבנן עליה בין בתנאים דבע"פ בין בתנאים בשטר או אי לא פליגי עליה אלא דוקא בתנאי דבע"פ אבל בתנאים דבשטר מודו ליה והילכך בכל גווני חולצת וזהו שכתב רבינו וכ"ד התוס' שחולצת כלומר כן דעתם כדעת הרמ"ה במ"ש הוא חולצת אך במ"ש הוא ז"ל מתייבמת אין כן דעתם דגם בזו ס"ל דחולצת והר"ן בפ' מי שאחזו כתב שהתוס' פוסקים כר"י ואפילו בתנאים דבע"פ והרשב"א סוף פרק מי שאחזו כתב שר"ת פוסק לר"י אבל ר"י ספוקי מספקא ליה ובהגהת אשר"י פ' יש נוחלין כתוב שר"י פוסק כר' יוסי בין באיסור בין בממון והלכה למעשה כר' יוסי וה"מ בתנאי הכתוב בשטר אבל בתנאי דבע"פ מספקא ליה והרי"ף כתב בס"פ מי שאחזו והלכה כרבנן דפליגי אר' יוסי וביש נוחלין כתב דהלכה כר' יוסי ואע"ג דאתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי הכא ממונא והתם איסורא וטעמא דמסתברא הוא ורב נחשון פסק גם בממון דלא כר' יוסי וכתבו הרשב"א והר"ן בפרק מי שאחזו שלפי מה שסמך עליו הרי"ף בפרק י"נ נהי דמחמרינן בגיטין שלא לסמוך על דברי ר"י אפ"ה לא מקילינן בהכי שתתייבם כיון דבממונא נקטינן כוותיה ומה שכתוב כאן והילכתא כרבנן היינו להצריכה חליצה אבל לא שתתייבם והעלה הר"ן דבכל גווני הויא ספיקא וחולצת ולא מתייבמת וכ"כ הרשב"א בשם הרמב"ן:
ה סָעִיף א ובמעכשיו אם לא אבא תוך י"ב חדש וכו' לא תינשא עד סוף י"ב חדש וכו' סוף פרק מי שאחזו (גיטין עו.) בעיא דלא איפשיטא הילכך נקטינן בה לחומרא וכ"כ הרי"ף והרא"ש ומ"מ כתב הרא"ש שאם נישאת לא מפקינן לה:
ו סָעִיף א נתן לה גט בלילה וא"ל ע"מ שיזרח השמש וכו' בסוף פרק מי שאחזו אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר לה ואי מאית בלילה הוי גט לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה ע"מ שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר לה דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והו"ל כמהיום אם מתי ומר סבר לא קי"ל כר' יוסי והי"ל כאם מתי גרידא ופירש"י הכל מודים. האומר לאשתו בלילה ה"ז גיטיך לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר לה ואי מיית בלילה לא הוי גט וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר יב"ח לא הוי גט וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח דהא בהדיא אמר לכשלא אבא לאחר י"ב חדש יהא גט אבל לא מעכשיו עכ"ל נראה מדבריו דאפי' ר' יוסי מודה דבכה"ג אינו גט כלל וע"פ פי' זה כתב רבינו ואם אמר לכשתזרח השמש ומת בלילה לכ"ע לא הוי גט אבל התוס' כתבו הכל מודים לכשתצא לכי נפקא קאמר ולר' יוסי גט ואינו גט כדאמר לעיל בלאחר מיתה וכן פירש"י בפ"ב דעכו"ם (שם) ולפי זה הול"ל דלדברי הפוסקים כר"י הוי ספק מגורשת: (ב"ה) וגם בעל מנת הול"ל דלדברי האומרים דעל מנת לאו כמעכשיו דמי אומר ע"מ דינו כאומר אם עד שיאמר מעכשיו :
ז סָעִיף א אמר לעדים אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי וכו' עד הוי ספק איזה קודם וחולצת ולא מתייבמת הכל פשוט במשנה סוף פרק מי שאחזו (גיטין דף עו: עז י):
ח סָעִיף א כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע וכו' בס"פ מי שאחזו ת"ר לאחר שבוע שנה וכו' ודברי הרא"ש הם שם ג"כ ודברי הרמב"ם הם בפ"ט מהל' גירושין ונראה לי שנוסחא משובשת נזדמנה להרא"ש בדברי הרמב"ם שהיה כתוב בה אין כותבין עד לאחר שבוע שנייה וכן היה כתוב בכולן אין כותבין עד לאחר חדש אין כותבין עד לאחר שבת כי כן כתוב בפסקים גבי שנה ולפיכך פי' בו מה שפי' אבל הנוסחא האמיתית הוא כמ"ש רבינו ופירושו בה ברור וכן פי' הרב המגיד וגם הר"ן בפרק מי שאחזו אלא שתמה עליו על שכתב שאם אחרו לאחר הזמן שאמר ואח"כ כתב שהגט פסול כלומר מד"ס ואם נישאת לא תצא ואמאי והא מידי ספיקא לא נפיק ואפילו נשאת תצא: (ב"ה) ואפשר לומר שטעמו של הרמב"ם דכל שהוא אומר שבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע וכן באחר שנה ובאחר חדש אלא שחכמים חששו להזהיר מלכתוב אלא בזמן דלישתמע שהוא אחר ממש סמוך לו והילכך לית בה אלא פסולא דרבנן ויש בדברי רבינו בדעת הרמב"ם מטעות סופר חסרון תיבות אלא אצל ובשנה צ"ל אין כותבים ונותנים אלא אחר חדש שלאחר השנה :
ט סָעִיף א ומ"ש אם לא אבוא אחר הרגל בס"פ מי שאחזו לא איפשיטא כמה הוי ולפיכך לא הזכירו הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן כתבו בשם ר"ח דאפי' לא עברו אלא ט"ו יום דיו וכתבו דלא ידעו מנין לו וכתב הר"ן בשם הרמ"ה דכי היכי דלאחר השבת הוי מחצית הזמן שבין שבת לשבת ה"נ לאחר הרגל מחצית הזמן שבין רגל לרגל וכ"כ הרי"ף בתשובה וכתבו הרשב"א והר"ן ולפני שנה חדש ושבוע לא איתפריש ולכאורה מדמה דלפני שלו כלאחריו כדאמרינן לגבי שבת אבל בירושלמי לא משמע הכי הנותן גט לשליח ליתנו לאשתו ע"מ שאם לא יבא מאותו יום עד ב' שנים יהא גט ואם יבא תוך ב' שנים לא יהא גט והאשה לא רצתה לקבלו עד שעברו יותר מו' חדשים אחר השתי שנים עשה מעשה בזה ה"ר יהודה ן' בולאט ז"ל וצוה ליתנו לה והתירה מיד וכתב ע"ז פסק וגם על ידינו היה מעשה פה צפת תוב"ב והתרנו בכנופיא:
י סָעִיף א א"ל ה"ז גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכו' גז"ש בסוף פרק מי שאחזו משנה ה"ז גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום היה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ופריך בגמרא והא לא עבר שהרי היה הולך ובא תוך ל' יום ושני ר"י מי קתני ה"ז מגורשת ה"ז גט קתני דלא הוי גט ישן ולכי מלו ל' יום הוי גיטא ופי' רש"י ה"ז גט קתני דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתייחד עמה ולכי מקיים תנאיה הוי גיטא תניא כוותיה דרבי יוחנן ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ופריך וליחוש שמא פייס ופי' רש"י שמא פייס ונתייחדה עמו ובעל והו"ל גט ישן ואע"ג דקי"ל שאם נתגרשה בו תינשא לכתחילה ה"ק היכי אמרת הרי זה גט דמשמע גט שראוי להתגרש בו לכתחילה ליחוש שמא יבא בעל ויערער ויאמר שפייסה והו"ל גט ישן אמר רבא באומר נאמנת עלי שלא פייסתי ופי' רש"י באומר. בשעת התנאי ע"מ כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כק' עדים כ"ז שתאמר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי ואמרינן תו בגמרא ואיכא דמתני לה אמתניתין מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וליחוש שמא בא אמר רבה באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי מאן דמתני לה אמתניתין כ"ש אברייתא ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין לא אם לא באתי קאמר והא לא אתא ופירש"י כ"ש אבריית'. שהיה הולך ובא אבל אמתני' דאמר בתוך יב"ח ולא ראינו שבא בעיר משיצא לא חיישינן שמא בא ואפי' לא הימניה עליה מעיקרא הוי גט דהא לא אתא וכתב הר"ן הרי"ף כתב לשונות הללו סתם ונראה שהוא פוסק כלישנא בתרא ואפי' אמתני' בעינן נאמנת עלי וה"נ מוכח בפרק כל הגט וכן דעח ר"ח והראב"ד בהשגות אבל הרמב"ם כתב בפ"ט מהל' גירושין הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אין חוששין שמא בא בסתם וטעמו לפי שהוא סובר דחשש דשמא פייס ובא מדרבנן בעלמא הוא שכך כתב בפרק זה ומפני חשש זה יהא הגט פסול וכבר ביאר בפ"י שכל זמן שהוא מזכיר פסול אין פסול אלא מד"ס ולפיכך הוא פוסק בלשונות הללו להקל והרא"ש כתב ג"כ שדעת ר"ח והרי"ף לפסול כלישנא בתרא לחומרא ותמה על הרמב"ם ז"ל למה פסק לקולא באיסור תורה ובמה שכתב הר"ן אין מקום לתמיהתו. וחילוק שבין ארוסה לנשואה מפורש בגמרא ס"פ כל הגט דאמרו בגמרא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה ודברי הרא"ש הם בתשובה כלל מ"ה:
יא סָעִיף א ומ"ש הרמ"ה ודוקא שאמר כל זמן שאעבור וכו' אבל אמר לה מעכשיו אם לא אעבור וכולי ואינו יכול לבטל תנאו וכו' כבר נתבאר בסימן קמ"ג שזה דעת הרמב"ם ושכתב הרב המגיד שזה דעת כל הפוסקים חוץ מבעל העיטור ונתבאר שם שדעת הרא"ש כדעת בעל העיטור ושדברי הר"ן נוטים לדברי בעל העיטור ג"כ: ודע שדברי רבינו בוליחוש שמא פייס הם כדברי רש"י אבל הרשב"א והר"ן כתבו שאין נראה להם אלא כמו שפירש הרי"ף בתשובה דה"ק ליחוש שמא פייס בדברים ומחלה התנאי וכן כתב הרמב"ם בפ"ט חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו וחזר וביטל הגט כשפייסה ומפני חשש זה יהיה הגט פסול לאחר ל' יום וכתב עוד וכן כל התנאים שהם תלוים ברצונה אם רצתה ומחלה אותם לבעלה בטל הגט חוששין לה שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי עכ"ל: כתב הר"ש בר צמח בתשובה איכא גווני דלא חיישינן בהו לפיוס כההיא דפ"ב דגיטין (יח.) דהמשליש גט לאשתו ולא חיישינן דליכא רגלים לדבר דבעי לפייסה אלא משום הבחנת זרע קאמר הכי כמו שכתבו המפרשים ומהא נלמוד למהיום אם מתי שאין לחוש לפיוס דמה מועיל ביטול הגט לענין שיחזור עתה אם ימות נתפרדה חבילה ואי קאי דידיה היא וא"כ אינו צ"ל נאמנת עלי שלא פייסתי אלא שמזהירים אותה שלא יתייחדו שמא יבא עליה עכ"ל: כתב ה"ר יוסף בן זמרון שקבל מרבו הר"ש בן הר"ש בר צמח במי שמקניט אשתו שנותן לה גט לזמן והוא בא בתוך הזמן וחזר והולך ומעגנה שיש לגדור בדבר זה שמכריחין האיש עד שיצווה לסופר ולב' עדים שכל זמן שיתעכב ל' יום או יותר מזה ולא יבא שהסופר יכתוב גט כשר לאשתו ויחתמוהו העדים וימסרוהו לה ושיהיו העדים נאמנים שלא בא בתוך הזמן וכל מי שיעיד בביטול השליחות של הסופר והעדים עדותו תהיה בטלה מעכשיו ושתהיה היא נאמנת שלא פייסה לבטל השליחות כשנתייחד עמה ובדרך זו אפי' יצא ק' פעמים ויתייחד עמה וילך כל זמן שלא יתעכב הזמן שקבע היא אשתו ואם יתעכב יותר יכתבוהו ויתנוהו לה הסופר והעדים בעצמם ואם יבטל השליחות בפני הסופר והעדים יחזרו ויכריחו אותו כבראשונה עכ"ל: כתב הרשב"א שאלת ראובן כתב גט זמן לאשתו והפקיד הגט ביד שליש וא"ל אל תתנהו לה עד שנה תמימה והלך לו ראובן לעיר אחרת ולאחר ב' חדשים שלח משם כתב חתום בעדים לשליש שיתן הגט לאשתו מיד שיראה כתב זה ונתקיים הכתב הזה ונודע בבירור שראובן שלחו מהו שיתננו לה כיון דליכא למיחש לשמא פייס ובטל הגט כיון שבטל כל מודעא שמסר ושימסור וכ"ש לשמא פייס ובא עליה תשובה כזה גט ואין כאן חשש דאע"ג דמסרו ליד שליש ואמר שלא ליתנו עד י"ב חדש ואילו לא צוה עכשיו ליתנו לה היינו חוששין לשמא פייס וביטל אלא א"כ כתב נאמנת עלי שלא באתי או שלא פייסתי כדאמרינן בפרק כל הגט וס"פ מי שאחזו אבל כאן ששולח ליתנו לה מיד אין חוששין שהרי הודה שלא פייס ושלא ביטל וה"ז כגיטין הבאים ממ"ה שאין חוששין להם וכן ההוא דאמר ברוך הטוב והמטיב (גיטין לד.) דלא חיישינן שמא ביטל מפני שהוא מודה שלא ביטל בפירוש אלא שאמר ברוך הטוב והמטיב עכ"ל. כתב הריב"ש בתשובה סי' שנ"ח שנשאל על הא דאמרינן תהא במאמינה לומר שלא באתי אם היא אומרת לא בא ויש עדים שבא מה דינה והשיב נ"ל דאם לא אמר בפירוש תהא נאמנת כבי תרי לומר שלא באתי אינה נאמנת כל שיש עדים כנגדה דהא לא האמינה אלא עליו אבל לא כנגד עדים אבל אי הימנה בפירוש כנגד עדים נאמנת היא אפי' באו עדים דהא הימנה והרי הוא כאילו אמר יהא גט אפילו אם באתי כל שתאמר היא שלא באתי והלשון הכתוב בסמ"ג מתרץ באומר נאמנת עלי שלא באתי שאפילו באתי א"ת היא שלא באתי יהיה הגט גט ע"כ ואין נראה שתהיה כוונתו שאף באומר נאמנת עלי לבד תהיה נאמנת כנגד עדים אלא דוקא בלא עדים ומאי שאפי' באתי ר"ל שאפי' אני אומר שבאתי. ואם ר"ל שתהיה נאמנת אפילו כנגד עדים צריך שיאמר כל הלשון ההוא בעצמו שכתוב בספר והכל מלשון תנאי הבעל וכן נראה ממה שאומר שאף אם באתי שאם היה מלשון המחבר הול"ל שאף אם בא והגמרא שאמרה באומר נאמנת עלי ר"ל שיאמר לה הבעל לשון מבואר שיהיה משמעו שהיא תהיה נאמנת לעולם אבל אין ספק אצלי שבאומר נאמנת עלי לבד לא האמינה אלא עליו ולא כנגד עדים שכן משמעות הלשון:
א סָעִיף א כשם שקיום הגט תלוי בתנאי שתולה באשה וכו' נראה דהא דכתב כשם וכולי אתא לאורויי דבהא לחוד הם שוים דבמעכשיו נתקיים התנאי נתקיים הגט למפרע אפי' נתקרע הגט או נשרף אבל לענין אונס אין דיניהם שוים דבתנאי שתולה באשה ולא נתקיים התנאי בזמן שקבע לה אין חילוק בין אונס לאונס דכיון שלא קיימה התנאי אינו גט כלל אבל בתנאי שמתנה עליו איכא לחלק בין אונס דשכיח קצת ללא שכיח כלל עוד יש חילוק ולא כתבו רבינו דבתנאי שתולה באשה ובמעכשיו כשיש בידה לקיימו יכולה להנשא אעפ"י שלא נתקיים התנאי משא"כ בתנאי שמתנה עליו אעפ"י שודאי הוא שיש בידו לקיימו לא תינשא עד שיתקיים דשמא לא יקיימנה במזיד ונמצאת מקולקלה ובניה ממזרים דאינו חושש לקלקולה ולפי שדבר פשוט הוא לא הוצרך לכתבו בפי'. ומ"ש כיצד א"ל ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא בתוך ל' יום או שאומר ע"מ וכולי כלומר דין ע"מ כדין מעכשיו גם בתנאי שמתנה עליו וכ"כ הרמב"ם בפ"ט:
ב סָעִיף א ומ"ש אעפ"י שנאנס ולא יכול לבא כגון שחלה או שעכבו נהר וכו' מפורש בריש כתובות ופסק כלישנא קמא דרבא דאין טענת אונס בגיטין אפילו באונס דשכיח ולא שכיח כגון חולי או מיתה כדרך הארץ וכ"ש אונס דשכיח כגון עכבו נהר דאף ללישנא בתרא לא מצי טעין אנוס אני דכיון דשכיח איבעי ליה לאתנויי ומ"ש רבינו דשכיח קצת גם על עכבו נהר אע"ג דשכיח טפי מחולי לא כתב האי לישנא אלא לאפוקי אכלו ארי או הכישו נחש דלא שכיח כלל דאפי' ללישנא קמא האי אונס מבטל הגט אבל אונס מיתה כדרך כל הארץ אינו מבטל ומ"ה תנן ס"פ מי שאחזו ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת תוך י"ב חדש ה"ז גט ולא חשוב מיתה אונס לבטל הגט והא דלא כתב רבינו אלא אונס חולי ועכבו נהר ולא כתב דמיתה נמי לא חשיב אונס היינו משום דכיון דכתב באכלו ארי או נשכו נחש דלא שכיח כלל הוי אונס ומבטל הגט אלמא להדיא דוקא ארי ונחש אבל מיתה כדרך כל הארץ דשכיח ולא שכיח אינו מבטל הגט ורישא דמתני' בדלא אמר מעכשיו ומת בתוך י"ב חדש דאינו גט לא מטעם דמיתה הוי אונס ומבטל הגט אלא משום דכיון דלא אמר מעכשיו ואין הגט חל אלא לאחר י"ב חדש וכבר מת תוך י"ב חדש אין גט לאחר מיתה ואף על גב דבריש כתובות אסיקנא ללישנא קמא דרבא דאין אונס בגיטין דמשום צנועות ומשום פרוצות הוי גיטא אף על גב דמדאורייתא לא הוי גיטא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש היינו דוקא באונס דחולי ודעכבו נהר דלית לה קלא ואיכא משום צנועות ומשום פרוצות אבל מיתה דאית לה קלא ליכא חששא דצנועות ופרוצות כדכתבו התוספות להדיא ריש כתובות (דף ג') בד"ה וסברה ע"ש:
ג סָעִיף א וכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שאם לא אפיייסך וכו' בס"פ כל הגט ההוא דא"ל אי לא פייסנא לה עד ל' יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא א"ר יוסף מי יהב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא. ופירש"י מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה עכ"ל וז"ש רבינו הרי זה גיטך ע"מ וכו' דדין זה מדבר במעכשיו או בע"מ וכתב עוד רש"י פייסה בדברים והרבה עליה רעים ולא נתרצתה להשלים אתו מי יהיב לה תרקבי דדינרי ולא איפייסא וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואעפ"י שאין לו לא אמרינן אנוס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא עכ"ל משמע דוקא כשלא עשה כן אבל כשיהיב לה תרקבי דדינרי אע"ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו ודאי אונס גמור כיון דקא טרח לפייסה בדבר גדול בתרקבי דדינרי ה"ז קיים תנאו ואע"פ שלא נתפייסה וכך פירשו התוס' וזהו דעת רבינו שאמר אע"פ שהוא אנוס משני צדדין חדא שהרי פייסה בהרבה פיוסים ולא נתרצית ועוד הוא אנוס דאע"פ דאפשר שתתרצה אם היה לו ממון הרבה וקיהיב לה אלא שהוא אנוס שאין לו אפ"ה אין אונס בגיטין והוי גט ומכלל דבריו אלה נשמע דאם היה לו ממון הרבה וקא יהיב לה אע"ג דלא איפייסא לא הוי גיטא דזהו אונס גמור דמבטל גיטא דאי הוה ס"ל לרבינו דביהיב לה ממון הרבה ולא איפייסא נמי הוי גט ל"ל למימר והוא אנוס שאין לו אפי' יש לו נמי הוי גט והו"ל לומר בסתם אע"פ שפייסה בפיוסים הרבה ובדבר גדול ולא נתרצית הוי גט אלמא דוקא בדלית ליה ממון הרבה הוי גט אבל בדאית ליה ויהיב לה ולא איפייסא אנוס הוא ולא הוי גט כמו שכתבו התוס'. ומ"ש ב"י פשוט למ"ד יש אונס בגיטין ט"ס הוא וצ"ל למאן דאמר אין אונס בגיטין:
ד סָעִיף א ואם לא אמר מעכשיו וכולי. משנה ס"פ מי שאחזו וקאמר בגמרא דלרבי יוסי דזש"ש מוכיח עליו דמעכשיו קאמר אפי' בלא כתב מעכשיו נמי הוי גט למפרע וזהו דעת הראב"ד אבל דעת הרמב"ם דלא קי"ל כר"י אלא בממון אבל גט דבלא זמן הוא פסול אין הזמן מוכיח ב"י דהא דכתב רבינו וכן דעת התוספות שחולצת כלומר כן דעתם כדעת הרמ"ה במ"ש הוא שחולצת אך במ"ש הוא ז"ל מתייבמת אין כן דעתם דגם בזו ס"ל דחולצת עכ"ל וצ"ל שלא היה כתוב לפני ב"י וי"א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת והיה מובן שמ"ש וכן דעת התוספות שחולצת היינו לומר שכן דעתם כהרמ"ה ועל כן נדחק לפרש כך אבל לספרינו מובן כפשוטו שכן דעת התוס' כי"א שלעולם חולצת ועיין במ"ש בח"מ סי' רנ"ח לפרש דברי הרמ"ה שהביא רבינו לשם בדין זה:
ה סָעִיף א ובמעכשיו אם לא אבא וכו' שם בעיא דלא איפשיטא ולחומרא וכתבו התוספות וא"ת ומה יש לחוש הא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי"ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לינשא אבל לאחר י"ב חדש הכל יודעין שנתקיים התנאי עכ"ל ואע"ג דהתוס' גופייהו כתבו דלא חיישינן היכא דמת דילמא סברי לא מת דמיתה קלא אית ליה כמ"ש בסמוך סוף סעיף ב' היינו כדי להחמיר בדלא אמר מעכשיו ומת תוך י"ב חדש דמדאורייתא אינו גט וקאמרינן דאין לנו להקל לתקן ולומר דהוי גט משום דאפקיעו רבנן לקידושין מינייהו משום צנועות דסברי לא מת ומיעגנא ויתבה וכן משום פרוצות דאמרה מת אלא קאמרינן מיתה קלא אית ליה לרוב העולם וליכא למיחש לעיגון בצנועות ולא לאיסורא בפרוצות הילכך ולפיכך אינו גט אבל הכא אדרבא כדי להחמיר חיישינן למיעוטא דלא ידעי דמת ויתמהו על שמתירין לינשא מטעם הגט בעוד שלא נתקיים התנאי ויתירו א"א לעלמא ולפיכך החמירו דלא תינשא. ומ"ש ואם באה לינשא וכו' נראה דרבינו אתא לאורויי דבדין זה איכא לחלק דביש לה בנים ליכא תקנתא להך גזירה דמת אטו לא מת ולא תינשא עד סוף י"ב חדש אבל אם אין לה בנים וזקוקה ליבם איכא תקנתא לינשא תוך י"ב חדש דהיינו שתחלוץ לה יבמה דהכל יודעין כיון שחלצו לה ודאי העידו לפני ב"ד שמת ומותרת לינשא לאחר ממ"נ או מחמת הגט דכיון שמת נתקיים התנאי למפרע כיון דאמר מעכשיו ואפי' אם הגט בטל כגון דלא אמר מעכשיו מ"מ לאחר שחלץ לה מותרת לשוק:
ו סָעִיף א כיוצא בו נתן לה גט בלילה וכו' קאי אדלעיל דמחלק בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו וקאמר דה"נ יש לחלק בין אמר ע"מ ללא אמר ע"מ דאם אמר על מנת שיזרח השמש הוי גט למפרע אבל לא אמר ע"מ אינו גט למפרע אלא לכשיתקיים התנאי והא דלא נקט הכא ע"מ שאבא כשיזרח השמש תירץ הר"ן דרבותא קמ"ל אע"פ דתלה בתנאי המתקיים בודאי וסד"א דבודאי מעכשיו גמר ומגרש ואפי' לא אמר ע"מ קמ"ל דלא:
ז סָעִיף א ואם א"ל אם יזרח וכו' פי' לדברי הרמב"ם דלעיל גבי אם לא באתי בתוך ל' יום ומת בתוך ל' יום דאינו גט דלא קי"ל כר' יוסי דזש"ש מוכיח עליו ה"נ אינו גט ומתייבמת כיון דלא אמר ע"מ ולדברי הראב"ד דלעיל דקי"ל כר' יוסי ה"נ הוי גט גמור ולדברי הרמ"ה דבכתב התנאי בגט בלא מעכשיו הוי ספק ה"נ הוי ספק ואיכא להקשות דאף להראב"ד דפסק כר"י דזש"ש מוכיח דמהיום קאמר מ"מ אף במהיום כתב רבינו ריש סימן קמ"ה יש להסתפק שמא סוף היום קאמר וי"ל דהכא כיון דהתנאי הוא אם יזרח השמש א"כ מוכח דלאו סוף היום קאמר שיחול הגט אלא מתחילת הלילה כשמסר הגט לידה מיד יחול הגט אם יזרח השמש:
ח סָעִיף א אמר לעדים אם לא באתי וכו' כלומר ל"מ באמר תחלה אם לא באתי וכו' אלא אפי' אמר תחלה כתבו דסד"א דה"ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי קמ"ל דל"ש הכי ול"ש הכי ובמשנה בס"פ מי שאחזו פליגי בה חכמים ור"י יוסי והלכה כחכמים ואיכא למידק דבאומר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' דהוי מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים ואם כתבוהו תוך י"ב חדש ונתנוהו לידה ודאי דהוי גט וי"ל דתנאי דהוי ע"י שליח לא מצי השליח לשנותו ואי שני בתנאים לא עבד כלום אפי' אמר המעשה קודם וכן פסק הרשב"א והר"ן:
ט סָעִיף א כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי וכו' עד אבל אם אחרו אין בכך כלום טעמו שהרי לא התנה אלא שלא יכתבו הגט אלא כשלא יבא לאחר השבוע אבל אם יבא מקודם לא יכתבו כלל אבל לא קבע זמן לכתיבה דאינו מקפיד אימתי יכתבוהו ואפילו אם יאחרו מלכתבו כמה חדשים ויותר כשר הגט ונותנים לאשתו ומזה הטעם ג"כ התירו בצפת באחד שמסר גט לשליח ליתנו לאשה ע"מ שאם לא יבא מאותו יום עד שתי שנים ולא נתנו עד ששה חדשים לאחר שתי שנים דכשר שהרי לא קבע זמן לנתינתו אלא קבע זמן לביאתו ועיין בב"י אבל בדברי הרמב"ם בסמוך שקבע זמן לכתיבת הגט שאמר כתבו גט ותנו לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שלאחר השבוע ואם אחרו הזמן שאמר ואח"כ כתבו וכולי הגט פסול:
י סָעִיף א ואם אמר אם לא אבא עד אחר הרגל כו' בסוף פרק מי שאחזו תניא ר' אומר לאחר הרגל ל' יום וקאמרינן דלית הלכתא כוותיה דר' וכתב הרא"ש וכתב ר"ח אפי' לא עברו עליו אלא ט"ו יום דיו ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו ג' ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת אע"פ שאינו דומה עכ"ל וסובר רבינו דאף על פי שלא נתברר להרא"ש טעמו של ר"ח וגם רשב"א בחידושיו לשם כתב ע"ש הרמב"ן דאין טעם זה מחוור מ"מ כיון דדבריו דברי קבלה נינהו לא דחינן להו מהלכה והכי נקטינן:
יא סָעִיף א א"ל ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך וכו' משנה שם וכר' יוחנן דפניך ממש שלא אראך וקאמר דה"ז גט כשר לכשיתקיים התנאי שלא יהא רואה אותה ל' יום רצופים ולא חיישינן שמא נתייחד עמה אחר שנתן הגט לידה ואע"פ שהיה הולך ובא דאין הגט נפסל משום גט ישן אא"כ דאיכא עדים שנתייחד עמה ודלא כרב הונא דמפרש מאי פניך תשמיש והרי קיים התנאי דל' יום רצופים הוי בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתייחד עמה ומ"ה ה"ז גט אבל במתנה שלא אראך אינו גט כיון שהיה הולך ובא ועוד כתבו התוס' דלר' יוחנן אם נתייחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לרב הונא אם נתייחד עמה בטל הגט לגמרי עכ"ל וז"ש רבינו שאעבור מכנגד פניך ל' יום שלא אראך וכו' כלומר לאפוקי ממ"ד מאי פניך תשמיש וגם כתב לא חיישינן שמא נתייחד עמה בינתיים והוי גט ישן וכולי דלרב הונא בטל הגט לגמרי:
יב סָעִיף א ומ"ש וראוי להתגרש בו וכו' כלומר ואין צריך גט שני לכתחילה כיון שהאמינה אבל אם לא האמינה חוששין לגט ישן וצריך ליתן לה גט שני לכתחילה כשלא נתקיים התנאי אבל אם כבר נתקיים התנאי א"צ גט שני ותינשא לכתחילה וכמ"ש לקמן בסימן קמ"ח והקשה הר"ן דאע"ג דהאמינה מ"מ אנן ניחוש לגט ישן ותירץ דכל היכא דלא אתא בעל ומערער אנן לא חיישינן וכיון דהימנה תו לא אתא בעל ומערער ועיין במ"ש בסימן קמ"ח. ומ"ש והוא שהאמינה וכו' שם קא פריך תלמודא וליחוש שמא פייס ופי' רש"י כשהיה בא אצלה פייס הקטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי עכ"ל ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי וז"ש רבינו והוא שהאמינה תחילה שאף אם יאמר שנתייחד עמה וכו' דהיינו כפי' רש"י ותימה הא יכול לערער ולומר שבתוך ל' יום ראה אותה ולא היו שלשים יום רצופים ובודאי צ"ל שהאמינה גם בזה והו"ל לרבינו לפרש וי"ל דכיון שמסרו הגט לידה על תנאי זה דוקא כשלא יראה את פניה ל' יום רצופים ואם יהא רואה אותה תוך ל' יום אינו גט פשיטא היא דצריך שיהא נודע ומפורסם ע"פ עדים שנתקיים התנאי ואפי' האמינה אינה נאמנת ולא צריך לפרש אלא שעל הייחוד עמה שלא היה התנאי עליו אלא דאנן חיישינן שמא נתייחד עמה א"כ כשאומר נאמנת עלי לומר שלא נתייחד עמה סגי דכיון שהאמינה לא אתי בעל לערער דכסיפא ליה מילתא להוציא לעז לאחר שהאמינה כמ"ש התוס' בפ"ב (דף י"ח) ולא תינשא וכו' וקשה הא פשיטא היא דאפי' במעכשיו לא תינשא כ"ש בלא מעכשיו וי"ל דלא אתא רבינו אלא לאורויי דבעינן ל' יום רצופים דלא תימא אפילו הולך ובא והולך ובא ובין הכל מה שלא ראה את פניה הוי ל' יום הגט כשר ושריא לאנסובי לפיכך כתב ולא תנשא עד שיעברו שלשים יום רצופים וכמו שפירש"י דאין התנאי מתקיים עד שיעברו ל' יום רצופים וכדמוכח מדפריך אהא דתנן היה הולך ובא הולך ובא וכולי והא לא עבר ע"ש:
יג סָעִיף א וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר וכו' כלומר הך סוגיא דתלמודא דמועיל פיוס ויכולין שניהם לבטל התנאי ולכן צריך להאמינה לא מיירי אלא בתנאי דאם בלא מעכשיו ובלא ע"מ אבל א"ל מעכשיו וכו' ומשמע אע"פ דשניהם מבטלים התנאי אינו בטל וכ"כ ב"י ס"ס קמ"ג בשם הרשב"צ. וכתב ב"י שזה דעת הרמב"ם אבל ה"ה פ"ט הלכה ט' כתב ע"ש הרמב"ן דבמעכשיו נמי שניהם יכולין לבטל ושכן הוא דעת הרמב"ם וא"ת למה ליה לתלמודא לומר וליחוש שמא פייס בלאו הכי נמי ניחוש דלמא ביטלו התנאי וי"ל דלא חיישינן שמא ביטל דלא שכיח אם לא דפייסה תחילה ובמגרשה מן הנישואין שכיח הוא דמפייסה ואיכא למידק דמעיקרא כתב רבינו ע"פ פירש"י דהחששא היא משום גט ישן כפירש"י ומדברי הרמ"ה משמע כפי' התוס' דהא במעכשיו ליכא חששא דגט ישן לכ"ע כמ"ש ריש סימן קמ"ח:
יד סָעִיף א ומ"ש ולפי מ"ש א"א הרא"ש וכו' נראה דתנאי זה נמי להרא"ש הוי לטובתם שאם יראה פניה תוך ל' שישוב אליה ועיין במ"ש ס"ס קמ"ג:
טו סָעִיף א וכתב א"א הרא"ש בתשובה אם כשהתנה תלה ביאתו בעדים וכו' בכלל מ"ה דין י"ב מבואר דטעמו דבהאמינה כיון דליכא אלא משום לעז שיערער הבעל ויאמר פייסתי ובטל הגט או בטל הגט בדיבורו או בא בתוך הזמן וכיון שהאמינה שוב לא יוציא לעז דמיכספא ליה מילתא כמו שפי' ר"י פ"ב וכן לפירש"י נמי יש לפרש דלעז בעלמא קאמר שמא פייס ונתייחד א"כ בנדון זה נמי שתלה ביאתו בעדים ונתן לה גט במעכשיו ליכא למיחש נמי שמא ביטל הגט בדבורו וכולי והילכך אפי' לעז ליכא מיהו לעיל ס"ט כתבתי דבחלה בעדים פשיטא דטפי הם נאמנים מאילו האמינה ע"ש:
טז סָעִיף א כתב הרמב"ם דוקא כשהוא עמה במדינה וכו' טעמו דפסק כלישנא קמא דמתני לה אברייתא אבל אמתני' באומר מעכשיו אם לא באתי ולא ראינו שבא לא חיישינן שמא פייס ואפילו לא האמינה אלמא דוקא כשאינו בעיר אבל כשהיא בעיר לד"ה חוששין וכן פי' ה"ה אבל הרא"ש פסק כלישנא בתרא דמתני לה אמתני' דבמעכשיו אם לא באתי צריך להאמינה דאל"כ חיישינן שמא פייס אפי' אינו עמה במדינה וכמ"ש להדיא בפ' מי שאחזו ע"ש:
א וכתב המרדכי פרק מי שאחזו דף תרי"ג ע"ב דשבייה מקריי' אונס דלא שכיח
ב סָעִיף א וכן פסק הר"ן סוף פרק מי שאחזו והאריך בו
ג ובהגהות אלפסי שם האומר לאחר י"ב חדש דינו כאומר לאחר שנה והאומר לאחר שלשים יום נותנין לו יום א' אח"כ. וכ"ע דלאחר הרגל אין נותנין לו רק שבת אחד:
ד סָעִיף א וכן משמע במרדכי פרק כל הגט ע"ג ע"ש:
א סָעִיף א התנאי (שמתנה עליו פירוש על עצמו כ"פ):
ב סָעִיף א אין אונס בגיטין רצה לומר טענת אונס (ועד"ר) (כגון אכלו ארי כו' ע"ל ס"ס קמ"ה ששם יתבאר: אחד הכישו נחש פי' נשכו כ"פ):
ג סָעִיף א שלא חל הגט עד תשלום כו' דהרמב"ם סבר כחכמים דסברי דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו שנאמר שמאחר שכתוב זמן בשטר הו"ל כאילו אמר הרי זה גיטך מהיום (זה לא אמרינן ולכן כיון שמת בתוך הזמן הוי גט לאחר מיתה ולא הוי גט כ"פ) וצ"ע דהכא כתב רבינו דבר זה במחלוקת ולא הכריע ובח"מ סי' רנ"ח סובר שאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו:
ד סָעִיף א והראב"ד כתב דהוי גט כו' דסבר כרבי יוסי דסבר דזמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו כתוב בו מהיום:
ה סָעִיף א והרמ"ה ס"ל גם כן הלכה כחכמים אלא דמספקא ליה דלמא כשנכתב התנאים בגט גם חכמים מודים לר' יוסי ודין זה דכתוב התנאי בגט מתבאר לקמן בסי' קמ"ז:
ו סָעִיף א וי"א שלעולם הוי ספק כו' דמספקא להו אי הלכתא כרבנן או כר"י ולא מחלקינן בין תנאי דע"פ או דנכתב בגט:
ז סָעִיף א דגזרינן מת אטו לא מת שיאמרו אם לא מת ג"כ הוי גט בתוך י"ב חדש ותינשא לאחר ושמא הבעל יבא בתוך י"ב חדש ותהיה א"א (ומ"מ כ' הרא"ש דאם נישאת לא מפקינן מיניה כ"פ):
ח סָעִיף א ולדברי הרמ"ה ספק פי' אם התנאי כתוב בגט:
ט סָעִיף א לכשתזרח השמש כו' לכולי עלמא לא הוי גט דהכא ליכא למימר דזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשתזרח כ"כ רש"י אבל התוס' כתבו דלדברי הפוסקים כר"י הרי זו ספק מגורשת:
י סָעִיף א אם לא באתי ל"ד וה"ה אם אמר לא אבא וכמו שכתב מיד אחר זה אמר אם לא אבא עד אחר שנה וכו':
יא סָעִיף א ואם גט קודם למיתה פירוש שכתבו ונתנו לה קודם שמת:
יב סָעִיף א עד שיעבור חמשה עשר ימים כו' עיין בדרישה:
יג סָעִיף א הרי זה גיטך לאחר השבוע פי' שלא תלוהו בביאתו:
יד סָעִיף א עד שיעבור שנה ראשונה של שמינית פי' שנה ראשונה של שמיטה שנייה שהיא שנה שמינית:
טו סָעִיף א וחדש ראשון כו' ר"ל אם אמר אחר שנה ואז אינו גט עד שיעבור חדש ראשון של שנה שנייה:
טז סָעִיף א וכן באידך פי' אם אומר אחר חדש או אחר שבת כל אחד כדינו הנ"ל:
יז סָעִיף א דלא מצי למימר שיהא גט כו' ר"ל דלא מצינא למימר דכוונתו היה שיהא גט אם כו':
יח סָעִיף א כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ר"ל ואי אפשר לו לומר הרי זה גיטך בתוך השבוע דא"כ היה משמע שתתגרש בתוך השבוע ודעתו שלא תהיה מגורשת עד אחר השבוע:
יט סָעִיף א היה אומר לאחר אחר השבוע כו' כן הגיה מ"ו וכן הוא באשר"י ס"פ מי שאחזו:
כ סָעִיף א ובשנה אין כותבין ונותנין אלא עד כו' כצ"ל:
כא סָעִיף א אחר שני שבתות ל"ד אלא ה"ה מיד אחר שבת ראשון וכ"כ המ"מ ומ"ו (ובכ"מ פ"ט דגירושין כתב ע"ז וז"ל ונראה לי לדחוק ולומר דהכי קאמר וכתבו ונתנו לאחר הזמן שאמר דהיינו בשתי שבתות מחדש כלומר בשבת שנייה של חדש שני כ"פ):
כב סָעִיף א הרי זה פסול הר"ן תמה עליו על זה דמשמע פסול מדברי סופרים ואם נשאת לא תצא ואמאי והא מידי ספיקא לא נפקא ואפי' נישאת תצא עכ"ל וכן פסק בש"ע (ועד"ר):
כג סָעִיף א שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ר"ל שאין רשאין לכתוב כל זמן שלא עבר השנה שאחר השבוע:
כד סָעִיף א ואין להם זמן לכתבו אלא בתוך השנה זה ל' מ"ו פי' לאפוקי בשנה התשיעית דהוי כמו אחרו ופסול ואפשר דאף הטור מודה בזה ומ"ש לעיל אבל אם אחרו אין בכך כלום היינו גבי אם לא באתי כו' אבל הכא שצוה לכתבו אחר שנה דקדק אזמן דוקא ודו"ק עכ"ל ור"ל דלעיל דקאמר כתבו ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע לא קפיד עד כמה שיכתבו רק שאמר שיכתבו אם לא יבא לאחר השבוע דאחר השבוע קאי אביאתו ולא קפיד אלא שלא יכתבו קודם זמן הנ"ל אבל הכא שאמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע משמע דקפיד דוקא אזמן זה דהא הזמן קאי אכתיבה וק"ל ועד"ר:
כה סָעִיף א וכן באינך ר"ל בשנה ובחדש ובשבת כל אחד לפי זמנו המפורש לעיל: (דהיינו שיהא שלשים יום שלא ראה אותה ר"ל שלא תינשא עד שיהיו ל' יום רצופין שלא ראה אותה כ"פ):
כו סָעִיף א ואע"פ שהיה הולך ובא כו' ר"ל שהיה הולך ובא תחלה אחר הכתיבה קודם שנתקיים התנאי ואז לא שהה ל' יום ולא נתקיים התנאי והיה לנו למיחש שמא אז כשהיה הולך ובא אחר הכתיבה בא עליה והוי גט ישן ועל זה כתב אפ"ה לא חיישינן שמא כו': מעכשיו אם לא אעבור פי' אם אעבור ל' יום לא יהא גט אם אראה אותך תוך ל' יהיה גט ועיין בדרישה:
כז סָעִיף א או על מנת שלא אעבור זה הוי נמי כמו שאמר מעכשיו אם לא אעבור:
כח סָעִיף א ואינו יכול לבטל התנאי צ"ל דהרמ"ה חולק עם רבינו בפי' של שמא פייס הנזכר בגמרא דרבינו מפרש אותו כפירש"י ר"ל דחיישינן שמא פייס ובא עליה והוי גט ישן והרמ"ה מפרש אותו כהרשב"א והר"ן דה"ק שמא פייס בדברים ומחלה התנאי וביטל הגט כמו שכתבתי בדרישה וע"ש והשתא א"ש דרבינו מיירי לפני זה בגט ישן ומביא דברי הרמ"ה על דבריו דאיירי בביטול תנאי ביטול תנאי מאן דכר שמיה אבל לפי מ"ש א"ש דשניהם קאי אפירוש דשמא פייס. ולפ"ז צ"ל דמ"ש רבינו ולפי מ"ש בשם א"א כו' אין חילוק אע"ג דבלא"ה אין חילוק שהרי להרא"ש איכא למיחש משום גט ישן אף בתנאי דמעכשיו אלא שכ"כ אפי' להמפרשים שמא פייס כמו שפירש הרי"ף ולא חיישינן לגט ישן כיון שאם כבר גירש בגט ישן נישאת לכתחילה אפ"ה אין חילוק וק"ל:
כט סָעִיף א במגרש מן הנשואין דלבו גס בה (וחביבה עליו לחזור אחריה לפייסה ולבעול אותה כ"פ):
א סָעִיף א אין (אונס בגיטין אע"ג דטענת אונס בכל התורה טענה מעלייתא גבי גט אמרו חז"ל שלא תועיל משום תקנת צנועות ותקנת פרוצות תקנת צנועות דאי אמרת לא ליהוי גט זימנין דלא אנוס וסברה דאנוס ותדאוג להנשא ותשב עגונה ומשום פרוצות זימנין דאנוס והיא תאמר לא אנוס ותלך ותינשא ובניה ממזרים. וא"ל כיון שהגט בטל מן התורה היך יתירו חכמים לעלמא י"ל משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והכא אפקעינהו רבנן הקידושין מיניה כיון שלא התנה בפירוש חוץ כ"פ):
ב סָעִיף א דגזרינן מת אטו לא מת והא דלעיל בריש סימן קמ"ג גבי אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז לאחר ל' יום ומת בתוך ל' דסבר רבינו שם דאינו גט כלל בתוך ל' ולא גזרינן מת אטו לא מת דגם בלא מת יאמרו שהגט בטל בתוך ל' יום ויש לחוש שתקיים התנאי קודם כלות ל' יום י"ל דהתם לא שייך לומר שיאמרו שאף אם לא מת בתוך ל' הוי גט בטל כמו במת. יאמרו כך ומה בכך דהא אי אפשר לומר דתתייבם ושם איירי דהבעל עמה בעיר והא הבעל יהיה חי ואיזו חורבה יכול למיפק מיניה לאפוקי הכא יכול למיפק מיניה חורבה דמיירי שהבעל אינה עמה בעיר דהא אם לא אבא קאמר שיאמרו אם לא מת גם כן הוי גט בתוך י"ב חדש ותינשא לאחר ושמא הבעל יבא בתוך י"ב חדש ותהיה א"א. א"נ הכא התנאי תלוי באיש גזרינן וחיישינן שמא יבא הבעל בתוך י"ב חדש ולכך לא תינשא אבל לעיל סימן קמ"ג התנאי תלוי בה ולכן לא שייך למגזר מידי דהא לא תקיים תנאה:
ג סָעִיף א עד שיעבור חמשה עשר יום כ"כ הרא"ש והר"ן בשם רבינו חננאל וכתבו דלא ידעו מניין לו אבל הרמ"ה פליג וכתב דכי היכי דלאחר שבת הוי מחצית הזמן שבין שבת לשבת הכי נמי לאחר הרגל הוי מחצית הזמן שבין רגל לרגל וכ"כ הרי"ף בתשובה זה לשונו ראובן נשבע לשלם לשמעון אחר הפסח רואין כמה יש בין פסח לעצרת ויש לו מחצית ימים שבינתיים כמו בשבוע שמחלקין מקצתו לפניו ומקצתו לאחריו ולפי זה אם ישבע לפרוע לאחר הסוכות יש לו זמן שלשה חדשים ולפני שנה ולפני חדש ושבוע לא אתפרש ולכאורה משמע דלפני שלו כלאחר וכדאמרינן גבי שבת אבל בירושלמי לא משמע הכי עד כאן לשונו הר"ן ס"פ מי שאחזו ע"ש ונראה לי שדעת הרי"ף הוא כדעת רבי' חננאל שבסמוך אבל הרא"ש שחולק ארבינו חננאל וסבירא ליה שאם אמר הרי זה גיטך אחר השבוע שמתגרשת מיד אחר השבוע הוא הדין לענין החוב צריך לפרוע מיד אחר הרגל:
ד סָעִיף א ויראה שהוא מפרש דברי הרמב"ם כו' עד ואינו נראה כו' באמת שיש לתמוה על המאור הגדול הרא"ש איך לא שם לבו למשמעות לשונו דהרמב"ם ולכאורה היה נראה שגם הרא"ש מפרש דברי הרמב"ם כמו שמפרשם רבינו אלא שהרא"ש הבין דברי הרמב"ם שכוונתו שיכולין לכתוב כל השנה השמינית ואין להם לכותבו משם ואילך ועל זה פליג הרא"ש שפירוש זה אינו נכון כו' רצה לומר שאינו נכון שיכתבו כל השנה אלא יכתבו מיד ואינן רשאין לכתוב כל השנה כך היה נראה לכאורה שכך הוא כוונתו ואם כן אין בהשגת דרבינו ממש. אלא דרבינו דייק ל' הרא"ש קצת דאין לשונו משמע שכך כוונתו שאם כן הוה ליה לומר ואין כותבין אלא מיד אחר השבוע אבל מדכתב כותבין מיד אחר השבוע משמע שהוא מפרש דברי הרמב"ם שאין רשאין לכתוב כל זמן שלא יעבור שנה ראשונה אחר השבוע ועל זה כתב דאם צוה לכתוב כו' כותבין מיד ואין צריכין להמתhן עד שיעבור שנה ראשונה:
ה סָעִיף א והוי גט ישן זה ל' הגמרא וליחוש שמא פייס ופירש"י שמא פייס ונתייחדה עמו ובעל והו"ל גט ישן ואע"ג שאם נתגרשה בו תינשא לכתחילה כמו שיתבאר ריש סימן קמ"ח הכי קאמר היכי קאמרינן הרי זה גט דמשמע גט שראוי להתגרש בו לכתחילה ליחוש שמא יבא הבעל ויערער ויאמר שפייס והוה ליה גט ישן אמר רבה באומר נאמנת עלי שלא פייסתי וכפי' זה פירש רבינו אבל הרשב"א והר"ן כתבו דאין נראה להם אלא כמו שפירש הרי"ף בתשובה דהכי קאמר ליחוש שמא פייס בדברים ומחלה התנאי ור"ל שאף אם יעבור ל' יום מכנגד פניה לא איכפת לה ואיננה מבקשה להתגרש מחמת זה וביטל הגט וכ"כ הרמב"ם עכ"ל ב"י ונראה שזה שכתב בשם הרמ"ה בסמוך זה לשונו ואינו יכול לבטל התנאי ואין צריך להאמינה כו' שג"כ ס"ל דאביטול התנאי קאי פיוס דאל"כ ביטול תנאי מאן דכר שמיה:
ו סָעִיף א מעכשיו אם לא אעבור וקשה למה שינה הרמ"ה את לשונו דמתחילה אמר כל זמן שאעבור ומסיים ואמר א"ל מעכשיו אם לא אעבור כו' ונראה ליישב קצת דהרמ"ה אורחא דמילתא נקט דסתם מי דמגרש במעכשיו ודאי איזה שנאה יש ביניהם שאינם יכולין לדור יחד לכן תלה הגט באם יבא ויראה פניה ור"ל הואיל שיש שנאה ביניהם אין דרך שנאה להתבטל אלא שאם ירחיק ממנה דאז דרך שנאה להתבטל ולכן קאמר אם אראה פניך בתוך ל' יהא גט דאז ודאי לא יתבטל השנאה ואם לא אראה פניך ל' יום לא יהא גט כי אולי יתבטל השנאה אבל אם לא אמר לה מעכשיו מסתמא אינו מגרשה מכח שנאה אלא שהוא רוצה לילך לדרך רחוקה והיא מבקשת שישב אצלה ולא תשב עגונה כ"כ ולכן קאמר לה שלא ירצה לעגן אותה ואם לא יבא עד זמן פלוני יהא גט ותינשא לאחר כדי שלא תשב עגונה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.