א כתב הרמב"ם כל גט שפסול מדברי תורה אם נתגרשה בו עדיין היא כאשת איש ואם נישאת בו תצא והולד ממזר וצריכה גט משני מדבריהם ומהראשון מן התורה להתירה לעלמא ואסורה לשניהם לעולם וכל י"ג הדרכים שנוהגין באשה שהלך בעלה למ"ה ונישאת נוהגים בה אבל אם לא נישאת עדיין אלא נתקדשה מותרת לבעלה ואינה צריכה גט משני ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה חוץ מהמגרש אשתו וא"ל הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שאע"פ שמן התורה אין כאן גט כלל פסולה לכהונה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה וכל גט שפוסל מדבריהם לא תינשא בו לכתחלה ואם נישאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה ואם אי איפשר לכתוב לה גט אחר והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו הרי זה משובח בד"א שאין לו בנים ממנה אבל אם יש לו בנים ממנה לא יוציא מפני שמוציא לעז על הבנים וכל שהיא ספק מגורשת בין מחמת פסול שבגט או מצדה או מצד התנאי לא תינשא ואם ניסת תצא והולד ספק ממזר מי שגירש אשתו בגט שיש בו פסול מדבריהם או שיש בו צד ספק ורוצה להחזירה הרי זו מותרת לבעלה וא"צ לחדש הנישואין ולברך ז' ברכות ולכתוב לה כתובה עד שתתגרש גירושין גמורין ורב אלפס כתב דאפי' גט פסול דרבנן תצא והולד ספק ממזר חוץ מכתב ידו ואין עליו עדים או שיש עליו עדים ואין בו זמן או כתב ידו ועד אחד ויש בו זמן שבאלו הג' אם ניסת לא תצא אפי' אין לה בנים ורב האי כתב כסברא ראשונה כל פסולי גט דרבנן שוין אם ניסת לא תצא חוץ מגט ישן שתינשא בו לכתחלה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף א כתב הרמב"ם כל גט שפסול מדברי תורה וכולי כל זה הוא בפ"י מהלכות גירושין וה"ה ביאר דבריו כמנהגו ועיין עליו כי אין צורך לכפול הדברים וזה לבד ראיתי לכתוב על דבריו שפירש דברי הרמב"ם שכתב דבגט פסול או ספק א"צ לחדש הנישואין דהיינו ז' ברכות אבל קידושין מיהא בעיא ונתן טעם לדבריו וגם הרא"ש כתב בתשובה כלל מ"ג סימן י' דבספק גירושין אם היה בא להחזירה היתה צריכה להתקדש (מ"מ) ב"ה תיבה זו צריך למחוק ולכתוב במקומה אף ע"פ שהיה איפשר לומר דאפי' קידושין נמי לא בעינן דכל כה"ג סמכינן על שנאמר דמסתמא יבעל לשם קידושין. ב"ה כבר הורו זקנים ז"ל : כתוב בכתבי מה"ר איסרלן סימן ר"ן מקום שאמרו אם נשאת לא תצא היינו אפי' לא נבעלה ורי"ף כתב דאפי' גט פסול דרבנן הולד ספק ממזר וכו' הר"ן והרא"ש כתבו בהמגרש שכן כתוב בתשובה ושהרמב"ן כתב שאיפשר שלא אמר הרי"ף כן אלא כהני דפ"ק אם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דאיכא למיחש לזיופא בזה רצה להחמיר ודברי רבינו האי הזכירם גם הר"ן והרא"ש (שם) והסכימו להם: וכתב ה"ה בפ"י שהרמב"ן כתב שהוא מבטל דעתו לדעת רבינו האי גאון ז"ל מיהא כתב הר"ן שם דבגט מוקדם דקי"ל דפסול איכא מ"ד אם נישאת לא תצא בגט שאין בו זמן מיהו לדברי האומרים דכל דלא נפל אינה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה גט מוקדם פסול דהא אתיא למטרף לקוחות שלקחו פירות שלא כדין ואפי' למ"ד דאע"ג דלא נפל צריכה להביא ראיה יש להחמיר ולומר דכיון דמוקדם בשאר שטרות פסול בגט נמי פסול ואפי' נישאת תצא כל שאין לה בנים :
א סָעִיף א כתב הרמב"ם כל גט שפסול מד"ת וכו' בפ"י מה"ג ומ"ש וכל שהיא ספק מגורשת וכו' וא"צ לחדש הנישואין ולברך ז' ברכות ולכתוב לה כתובה עד שתתגרש גירושין גמורים משמע אבל צריך לקדש קידושין שניים וכ"כ ה"ה וכ"כ בכ"מ דלא כמ"ש מהרי"ק בסוף שורש קע"א דאינו צריך לחזור ולקדש אלא צריך לחזור ולקדש וכ"כ בית יוסף כאן וע"ל סימן ס"ב ובתשובה הארכתי בס"ד:
א סָעִיף א וכתב המ"מ פ"י דגירושין דנ"ל דבעלה הראשון יורשה:
ב סָעִיף א בהגהות אלפסי החדשים דה"ה גט שיש עליו עידי חתימה ונמסר בלא עדים דאע"ג דפסול מדאורייתא מכל מקום פוסל מן הכהונה:
ג סָעִיף א וכתב מהר"י בפסקיו סימן כ"א מיהו בנתינת גט אחר ליכא הוצאת לעז על הבנים כו':
ד סָעִיף א כתוב בתשובת ריב"ש סימן ר' ואם נישאת בגט שהוא פסול מדרבנן אם עשתה שלא ע"פ חכם ראוי לקנסה ואם עשתה ע"פ חכם לא תצא וע"ש ועיין במרדכי ריש מי שאחזו תשובה אם יש להתיר פסול דרבנן בשעת הדחק שתינשא לכתחלה באותו גט ובפרט בדבר שאיפשר שמדינא כשר רק שאנו מחמירין בו וכתב מהרי"ו בתשובה סימן כ"ב הרבה דברים אנו מחמירין בו לכתוב בגיטין לכתחלה מיהו אם לא נכתב הגט כשר גם מהרא"י בפסקיו סימן כ' וכ"ח האריך באלו הדינים והר"ן פ"ס דגיטין דף תקנ"ה ע"ב:
א סָעִיף א ואסורה לשניהם לעולם דכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל (שהלך בעלה למדינת הים ונישאת ואח"כ בא בעלה שנתבארו לעיל סי' י"ז כ"פ):
ב סָעִיף א ואינה צריכה גט משני דקידושין אין להן קול ולא אמרינן דליחוש שמא יאמרו דהראשון גירשה והוא קדשה ואשת איש יוצאה בלא גט:
ג סָעִיף א פסולה לכהונה זה לשון הרמב"ם בפרק י' פסולה לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה אמרו חכמים אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה:
ד סָעִיף א ואם נישאת לא תצא כתב בת"ה סימן ר"ן דכל שאמרו אם נשאת לא תצא היינו אפי' לא נבעלה:
ה סָעִיף א והיא יושבת תחת בעלה פי' עם השני:
ו סָעִיף א והיה הבעל ותיק רצה לומר השני:
ז סָעִיף א מפני שמוציא לעז על הבנים מיהו כשהראשון נותן גט אחר כשר אין בזה משום לעז בנים דשני דנתינת גט אין לו קול כ"כ ועוד דהכל יודעין דאם איתא דגט הראשון היה בטל או פסול מן התורה היתה אסורה לישב תחת השני וירגישו דאין בו אלא חשש פסול מדרבנן וליכא לעז:
ח סָעִיף א או מצידה (רצה לומר שלא קבלה הגט כדינו כ"פ) כגון שהיא עכשיו חרשת:
ט סָעִיף א והולד ספק ממזר ואסורה בממזרת ובישראלית:
י סָעִיף א הרי היא מותרת לבעלה ר"ל אם הוא ישראל:
יא סָעִיף א וא"צ לחדש הנישואין וכתב המ"מ דקידושין מיהא בעי ונתן טעם לדבריו ע"ש וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ג סימן י':
א סָעִיף א הרי זו מותרת לבעלה ישראל ז"ל המ"מ בפ"י דגירושין לא הוצרך לומר כן דהא אפי' בנתגרשה בגט גמור רשאי להחזירה כל זמן שלא נתקדשה לאחר ולא כ"כ הרמב"ם אלא מפני שר"ל ואין צריך לחדש הנישואין ולברך כו' ומטעם שהיא כספק מגורשת ואין מברכין על הספיקות וחידוש כתובה הוא משום דהמגרש את האשה והחזירה סתם על כתובתה הראשונה החזירה ומ"מ בגירושין גמורין צריך לחדש ולכתוב לה כתובתה אבל בספק מגורשת שלא היתה יכולה לגבות כתובתה א"צ לחדשה עכ"ל כ"פ):
ב סָעִיף א ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עיין בתשובת מהרי"ו סימן כ"ג דהרבה דברים אנו מחמירין בו לכתוב בגיטין לכתחלה מיהו אם לא נכתב הגט כשר גם מהרא"י בפסקיו סימן ך' וכ"ח האריך באלו הדינים והר"ן פרק קמא דגיטין דף תקנ"ה ד"מ כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.