א היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה צ' יום ממיתת הבעל חוץ מיום המיתה ויום היבום ויום החליצה חלצה או נתייבמה תוך שלשה חדשים ולא נמצאת מעוברת הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום אבל לא תינשא לאחר אע"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' הדשים ומיהו בשישלימו לה ג' חדשים למיתת הבעל תינשא אע"פ שאין לה ג' חדשים אחר החליצה אבל אם מת היבם תוך ג' חדשים או אפילו אחר הג' צריכה להמתין שלשה חדשים אחרי מיתתו חלצה ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה ואם הפילה או ילדה ולא היה ל' יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה וכתב הרמב"ם וחולץ לה או הוא או אחד משאר האחין וא"א הרא"ש ז"ל כתב שלא יחלוץ לה הוא אע"ג דחליצה קמייתא לאו כלום היא מ"מ הורעה זיקתו והרי הוא כאילו נתן גט ולא מצי חליץ חליצה כשירה ע"כ וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ולה צרה לא תינשא עד שתלד זו דשמא תפיל ולא היתה הביאה והחליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם היבמה לא תתייבם בעת נדותה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה קנאה הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו ואם שהה ל' יום ה"ז של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום ואם יש לספקו בראשון כגון שכנסה לסוף ב' חדשים וילדה לסוף ז' ספק אם הוא בן ט' לא' או בן ז' לשני יוציא בגט והולד כשר ואם בא עליה אח"כ וילדה הוי ספק ממזר יבמה שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד בתוך ל' יום או ביום ל' חולצת ולא מתייבמת ואם עמדה ונתקדשה לשוק אם לישראל נתקדשה חולצת ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ לא תחלוץ ואם נתייבמה כ' הרמ"ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן דאמרי אע"פ שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק וא"כ אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם דלרבנן הוי בר קיימא והוי אשת אחיו שלא במקום מצוה:
א סָעִיף א היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה תשעים יום ממיתת הבעל כו' משנה בפרק החולץ (יבמות דף מא) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה ג' חדשים וכן שאר כל הנשים לא יתארסו עד שיהיו להן שלשה חדשים ומסיק בגמרא צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו:
ב סָעִיף א חלצה או נתייבמה תוך ג' חדשים ולא נמצאת מעוברת הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום אבל לא תינשא לאחר אף ע"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים ומיהו כשישלמו ג' חדשים למיתת הבעל תינשא ואף ע"פ שאין לה ג' חדשים אחר החליצה בפ' החולץ (שם) ת"ר יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג' חדשים לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הני ג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם: אם חלצה תוך ג' חדשים למיתת בעלה אם צריכה לחזור על כל האחים עיין בהגהות מרדכי דסוף גיטין :
ג סָעִיף א ומ"ש אבל אם מת היבם תוך ג' חדשים או אפי' אחר ג' צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתתו כ"כ שם התוס' ז"ל והרא"ש והמרדכי בשם ר"ת דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת לפי שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם אחר ג' חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה וכתוב בת"ה סימן רכ"ד דהיינו דוקא היכא שאין שם אלא יבם אחד אבל אם היו ב' יבמים ומת אחד מהם מותרת להתייבם לשני תוך ג' חדשים למיתתו של ראשון:
ד סָעִיף א חלצה ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה משנה ר"פ החולץ (יבמות דף לה.):
ה סָעִיף א ומ"ש ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה שם איתמר החולץ למעוברת והפילה ר"י אמר אינה צריכה חליצה אחרת מן האחין דחליצת מעוברת שמה חליצה ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ואיפסיקא בגמ' בהא הלכה כר"ל:
ו סָעִיף א ומ"ש או ילדה ולא חיה ל' יום הוא ע"פ שנתבאר בסימן קנ"ו שכל שלא חיה באדם ל' יום דינו כנפל אא"כ ידוע שכלו לו חדשיו:
ז סָעִיף א וכתב הרמב"ם וחולץ לה הוא או אחד משאר האחין בפ"א וכ"כ התוס' בר"פ החולץ:
ח סָעִיף א וא"א ז"ל כתב שלא יחלוץ לה הוא וכו' ז"ל בר"פ החולץ אהא דאמר ר"ל צריכה חליצה מן האחין לאו דוקא דאיהו נמי מצי חליץ לה דחליצה קמייתא לאו כלום הוא ולא פקע זיקתו א"נ אחין של מת קאמר א"נ אע"ג דחליצה קמייתא לאו שמה חליצה מ"מ הורעה זיקתו והוי כאילו נתן גט ולא מצי תו חליץ חליצה כשרה עכ"ל ומשמע לרבינו דלשון אחרון עיקר וכ"כ ר"י בשם הרמ"ה וכתב עוד שאם כנס אין מוציאין מידו וכל זה מיירי שיצא לאויר העולם קיים דאם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתייבמת :
ט סָעִיף א וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה שם פלוגתא דר"י ור"ל והא איפסיקא בגמ' הלכתא כר"ל דלאו שמה ביאה:
י סָעִיף א ומ"ש לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ולה צרה לא תינשא עד שתלד זו דשמא תפיל ולא היתה ביאה והחליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ברייתא שם:
יא סָעִיף א היבמה לא תתייבם בעת נדותה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה קנאה ז"ל הרא"ש בריש יבמות יש שואלים אשה שהיתה נדה כשמת בעלה תאסר להתייבם אפילו טבלה כמו אחות אשה שאינה מתייבמת אף ע"פ שמתה אשתו תשובה לדבריהם דלא שייך למילף מאחות אשה דלא דמיא לעריות שאסורות ליבם משום קורבא ומותרת לשאר העולם אבל נדה אסורה לכל ואף על גב דלאו בת ייבום היא חליצתה חליצה בעת נדתה ולא דמי לחליצת מעוברת דלא שמה חליצה לר"ל משום דאינה עולה לייבום דשאני נדה שהיא עומדת לטבול ולטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ועוד דאף אם בא עליה בעת נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים (פסחים עב:):
יב סָעִיף א הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א וכתב ה"ה מ"ש רבינו מפרישים אותה פשוט הוא שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא ומ"ש אם הפילה הוא כשילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו שהוא קרוי נפל כנזכר למעלה בדעתו ז"ל וכתב ר"י יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ"ה ואם רוצה לחלוץ אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:
יג סָעִיף א ומ"ש רבינו ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה ז"ל הרמב"ם שם ואם ילדה אפי' מת ביום שנולד ה"ז מוציאה בגט וחולץ לה ואח"כ תהיה מותרת לאחרים וכתב ה"ה מ"ש ואם ילדה הוא בשלא נודע בבירור שכלו לו חדשיו אלא שנגמרו סימניו ולפיכך אינה צריכה חליצה בהכרח שכבר נתבאר למעלה שולד כזה פוטר מן התורה ואינו פוטר מדבריהם ולפי שאינו פוטר מדבריהם צריכה חליצה לזיקתו שאין ביאת המעוברת ביאה לפטור מן הייבום כנזכר למעלה וסבור ג"כ רבינו שא"כ צריכה גט לביאתו דדמיא לכנוסה וכן דעת קצת המפרשים וכ"נ שהסכים הרא"ה ז"ל עכ"ל:
יד סָעִיף א ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו. ואם שהה ל' יום ה"ז של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום זה פשוט דכיון שהיא ערוה עליו אינה צריכה לא גט ולא חליצה. וכתב ה"ה בפ"א דה"ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציא ואינה צריכה כלום (וע"ל סימן קנ"ו):
טו סָעִיף א ומ"ש ואם יש לספקו בראשון כגון שכנסה לסוף ב' חדשים וכו' יוציא בגט והולד כשר דמספיקא צריכה גט והולד כשר ממ"נ והכי איתא במתני' פ' החולץ (יבמות ד' לה:):
טז סָעִיף א ומ"ש ואם בא עליה אח"כ וילדה הוי ספק ממזר כלומר הבנים שהוליד ממנה הוו ספק ממזרים דהו"ל ספק אשת אח והכי איתא בברייתא בפרק הנזכר:
יז סָעִיף א יבמה שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד בתוך ל' יום או ביום ל' חולצת ולא מתייבמת ואם עמדה ונתקדשה לשוק אם לישראל נתקדשה חולצת ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ לא תחלוץ בפרק החולץ (יבמות דף לו:) ובפרק ר"א דמילה (שבת קלה.) אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ורב שרביא אמר אחד זו ואחד זו חולצת וכתב הרי"ף בפרק החולץ וקי"ל כרבינא דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוא גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה איתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ולגבי ישראל דלית בה פסידא עבדינן כרשב"ג הילכך חליץ לה ועיילא לה לגבי גברא ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כ"ש אם נישאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והך דאמרינן התם לענין שומרת יבם שנישאת בלא חליצה לא שייך בהא מילתא דהתם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל' יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתותי גברא וכ"כ שם הרא"ש ז"ל: (ב"ה וכן פי' הרמב"ם בס"פ שני ועיין עוד שם:) וכתב עוד אהא דאמר גבי אשת כהן דאי חלצה מיתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה לכהן אבל כי לא מצרכת לה חליצה אמרי קמו רבנן בולד דולד מעליא הוי ולהכי לא אצרכוה רבנן חליצה ולא אתי למשרי יבמה לשוק עכ"ל:.
יח סָעִיף א ואם נתייבמה כתב הרמ"ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן וכו' וא"כ אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם וכו' דברי רבינו ברורים בטעם שכבר נתבאר בסמוך דטעמא דשרינן לה לכהן מספיקא משום דסמכינן אדרבנן כולי ולהרמ"ה צ"ל שהוא סובר דלא הוי טעמא משום הכי דכיון דקי"ל דהלכה כרשב"ג לא חיישינן לרבנן אלא טעמא הוי משום דלא מפקינן לה מיניה מספיקא ולטעמיה אזיל שכתב גבי הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולא שהה ל' יום כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו ומיהו יש לתמוה עליו דכיון דספיקא דאורייתא ה"ל למיזל הכא והכא לחומרא (וצ"ע): ב"ה צריך להעביר הקולמוס על וצ"ע ולכתוב במקומו וי"ל דמשמע ליה שזו ספיקא דרבנן היא כמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק שני:
א סָעִיף א היבמה לא תחלוץ וכו' הכי אסיקנא פ' החולץ (יבמות דף מ"ג) וחומרא מדרבנן הוא דלא צריך מדינא אלא ב' חדשים ויום אחד כמ"ש בסימן קס"ג ס"ב: כתב בהגהות מרדכי סוף גיטין דבחלצה תוך ג' נחלקו בה רבותינו אם חליצה פסולה היא וצריכה לחזור על כל האחין או יחלוץ לה החולץ פעם שנית ולא תחזור על האחין משמע דאפי' למ"ד א"צ לחזור על כל האחין מ"מ החולץ צריך שיחלוץ לה פעם שנית לאחר ג' ותימה על מ"ש הרמב"ם בפ"א ורבינו דאין צריך כלום אלמא דאין צריך לחלוץ לה פעם שנית וצ"ע:
ב סָעִיף א חלצה ונמצאת מעוברת וכו' פי' ובשעת חליצה לא היה ניכר כלל עוברה ונראית חליצה מעולה ואפ"ה אם ילדה בר קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם הפילה צריכה חליצה אחרת ומ"ש שאם הפילה צריכה חליצה אחרת כ"כ הרמב"ם ספ"א וכתב ה"ה לשם דאסור בקרבותו בחליצה זו אע"פ שאינה פוטרת ואף רבינו סבר כן וקצר בלשונו כמנהגו הטוב עכ"ל
ג סָעִיף א ומ"ש לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ונמצאת מעוברת ולה צרה וכו' והולד אינו פוטר וכו' ריש פ' החולץ ריש (יבמות דף ל"ו) אסיקנא דברייתא הכי קתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תינשא צרתה שמא לא יהא ולד בן קיימא וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
ד סָעִיף א הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים משנה וגמ' ר"פ החולץ ובנ"י לשם כתוב שהקשו למה לא קנסו חכמים שיוציא בגט (ובחליצה) כי היכי דקנסו בנשא מעוברת חבירו כדלעיל בסימן י"ג ותירצו דכיון שלא הוכר עוברה וסבור היה לעשות מצוה לא רצו לקונסו ומיהו אם הוכר עוברה כתבו הריטב"א ורבותיו ז"ל דבהא ודאי קנסינן ליה להוציא בחליצה (ובגט) ואף ע"פ שאין הולד של קיימא עכ"ל מיהו לפי מ"ש הרא"ש בהא דיוציא מעוברת חבירו שהוא כדי שלא יבא עליה א"כ הכא דאיסורא דאורייתא קעביד אם יבא עליה ל"ח שיבא עליה ולא בעיא גיטא אלא הפרשה בעלמא כמ"ש הרא"ש לשם ר"פ החולץ (סוף דף קל"ג) ול"ק מידי מיהו נראה דבהוכר עוברה וכנסה מודה גם הרא"ש דלא סגי בהפרשה אלא צריך שיוציא בגט ובחליצה כיון דהוכר עוברה וכנסה א"כ אינו חושש לאיסור דאורייתא ויבא עליה והכי נקטינן דבהוכר עוברה וכנסה דאסור לקיימה אלא יוציא לכל הדיעות ודו"ק:
ה סָעִיף א והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין ממנו פי' כיון דפליגי בה רשב"ג ורבנן דלרשב"ג לא שהה ספיקא הוא אי הוו בר קיימא ולרבנן ולד מעליא הוא ולא איפסיקא הילכתא מצי אמר קים לי כרשב"ג ואין מוציאין ממנו ובסמוך נמי היכא דילדה ולא שהה ונתייבמה אח"כ אין מוציאין מה"ט דמצי אמר קים לי כרשב"ג ורבינו ס"ל דכיון דגבי כהן אין מוציאין אלמא דסמכינן אדרבנן שהם רבים ודבריהם עיקר ולכן השיג על הרמ"ה בסמוך ואינה השגה דלגבי כהן מצי אמר קים לי כרבנן ולגבי יבם מצי אמר קים לי כרשב"ג דהא לא איפסיקא הילכתא לא כמר ולא כמר ומה שלא השיג רבינו על הרמ"ה הכא בנתייבמה ונמצאת מעוברת ה"ט דכיון דבשעה שכונסה לא הוכר עוברה ואנוס היה שפיר הוא דאין מוציאין ממנו כיון דלא איפסיקא הילכתא ומצי אמר קים לי כרשב"ג אבל בכנסה לאחר שילדה ולא שהה דבמזיד עבר אדרבנן סבירא ליה לרבינו דכיון דגבי כהן סמכינן אדרבנן הכא נמי סמכינן אדרבנן ולא מצי אמר קים לי כרשב"ג ומוציאין אותה ממנו כנ"ל לפרש דעת הרמ"ה ודלא כפי' ב"י ואח"כ חזר ותמה עליו והניחו בצ"ע גם נתיישב אמאי השיג רבינו אהרמ"ה גבי ילדה ולא שהה ונתייבמה ולא השיג עליו בייבמה ונמצאת מעוברת וילדה ולא שהה וסברא זו לחלק בכך ס"ל לנ"י שהבאתי בסמוך ס"ג ע"ש:
א דף תרי"ח ע"ד כתב דחליצתה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין שיחלצו לה ועיין שם.
ב אבל בהגהות מרדכי דגיטין ד' תרי"ח ע"ד כתב דאם חלצה כשהיא מעוברת הוי החליצה פסולה וצריך לחזור על כל האחין וע"ש מצאתי כתוב בהגהות אלפסי ריש החולץ חליצת מעוברת פסולה מיהו פוסלת מן הכהונה כשאר חליצה פסולה וכן הוא במשנה ר"פ החולץ:
ג סָעִיף א בנ"י פרק החולץ דף תי"ד ע"ב דוקא שכנסה קודם שהוכר עוברה אבל אם הוכר עוברה וכנסה מוציאין אותה ממנו אף לאחר שהפילה וכן הוא בהגהות אלפסי שם.
ד סָעִיף א וכ' נ"י פרק החולץ דף תי"ד ע"ב ודוקא שהוא ספק בן ט' או ודאי בן ח' שגמרו צפרניו ושעריו אבל בן ח' שלא גמרו צפורניו ושערותיו צריכה חליצה אף ע"פ שנישאת לכהן כתב בתשובת מהר"י מינץ הא דאם נישאת לישראל חולצת היינו דוקא כשהיבם כאן אבל אם אין היבם כאן אינה צריכה לצאת מתחת בעלה וע"ש:
א סָעִיף א עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל כו' דאין העובר ניכר עד תשעים יום ולכן צריכה להמתין תשעים יום מלהתייבם שמא יפגע באשת אחיו שלא במקום מצוה ומדאינה ראויה לייבם אינה ראויה ג"כ לחליצה דכתיב אם לא יחפוץ וגו' הא אם יחפוץ ייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה כו' גמרא בפ' החולץ (יבמות דף מ"א ע"ב):
ב סָעִיף א ויום הייבום ויום החליצה ר"ל או יום החליצה: (אינה צריכה כלום ר"ל לאפוקי מי"א דחליצה פסולה היא וצריכה חליצה אחרת מכל האחין כיון שבשעת חליצה לא ידענו שהיא בת חליצה כ"פ):
ג סָעִיף א אע"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים דשמא היא מעוברת ותפיל הולד ותהיה החליצה פסולה למפרע או משום הבחנה (לידע הבן זה של מי הוא כ"פ):
ד סָעִיף א צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתתו דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל מת היבם אחר ג' חדשים צריכה להמתין עוד ג' חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה תוס' ואשר"י:
ה סָעִיף א או ילדה ולא חיה ל' יום שאז דינו כנפל אלא א"כ ידוע שכלו חדשיו כמ"ש לעיל סי' קנ"ו:
ו סָעִיף א או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ונמצאת מעוברת ולה צרה כצ"ל:
ז סָעִיף א תוך ג' חדשים ה"ה אחר שלשה חדשים אלא דמילתא דלא שכיח הוא דתחלוץ לאחר ג' ותמצא מעוברת דהעובר ניכר לג' חדשים:
ח סָעִיף א היבמה לא תתייבם בעת נדותה ז"ל הרא"ש בריש יבמות יש שואלים וכו' כמבואר בב"י עד נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים עכ"ל וזה שכתב רבינו שלא תתייבם בעת נדתה משמע הא אם אינה נדה בשעת ייבום אע"ג דהיתה נדה בשעה שמת בעלה תתייבם. ומסיק נמי דנדה מותרת לחלוץ וגם שאם עבר ויבמה שקנאה אע"ג דבלא ייבום נמי אסור לבא עליה משום איסור נדה א"כ פשיטא שלא תתייבם די"ל דאע"ג דפשיטא הוא מ"מ כתבו רבינו לאשמעינן שאע"פ שאינה יכולה להתייבם מ"מ חולצת לכתחלה או אם עבר ויבם ובא עליה שקנאה:
ט סָעִיף א מפרישין אותה ממנו שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא אבל א"צ לגרשה כיון דלשם מצוה נתכוון מה שאין כן בעבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו דחייב להוציא כמו שכתב רבינו לעיל סימן י"ג ע"ש בב"י דהביא לשון הרמב"ם דכתב גם שם מפרישין ממנו:
י סָעִיף א ואם הפילה (שילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו כמ"ש בסימן קנ"ו שהוא נפל כ"פ): יחזור ויקיים כתב רבינו ירוחם יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ"ה ואם רוצה לחלוץ לה אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:
יא סָעִיף א הרי זו ספק וצריכה גט דשמא כלו לו חדשיו והוי אשת אש שלא במקום מצוה ולכן אסור להשהותה וצריכה גט דדמיא לכנוסה וחלוצה דשמא לאו ולד הוא וביאת מעוברת לא שמה ביאה כ"כ המ"מ:
יב סָעִיף א והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו הואיל שיש לומר שהולד אינו בן קיימא ובסמוך הביא רבינו עוד כדומה לזה לדברי הרמ"ה וכתב עליו ול"נ כו' ועיין בדרישה מה שאכתוב שם:
יג סָעִיף א ויוציא ואינה צריכה כלום דכיון שהיא ערוה עליו לא צריכה לא גט ולא חליצה וכתב המ"מ דה"ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציאנה ואינה צריכה כלום:
יד סָעִיף א או בן שבעה לשני יוציא בגט דאסור לקיימה דלמא הולד הוא מראשון או משני (והולד כשר ממ"נ ואין צריך חליצה ממ"נ רק גט צריכה מספק שמא הוא בן ז' לאחרון כ"פ):
טו סָעִיף א הוי ספק ממזר דהוי מספק אשת אח שלא במקום מצוה:
טז סָעִיף א אם לישראל נתקדשה חולצת כו' דבגמ' איכא פלוגתא דרשב"ג ס' דאי לא אישתהי תשעה חדשים לא הוי בר קיימא ורבנן סברי אף ע"ג דלא שהה ולד מעליא הוי הלכך לגבי ישראל דאיפשר בחליצה עבדינן כרשב"ג אבל גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה נאסרה עליו עבדינן כרבנן. ואף ע"ג דגבי שומרת יבם שנישאת בלא חליצה תצא מבעלה התם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל' יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתיתי גברא כ"כ הרי"ף וכתב עוד אאשת כהן דאמרינן דלא תחלוץ ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה הכהן וכו' כמבואר בב"י:
א סָעִיף א שחליצת מעוברת פסולה בהגהו' אלפסי ר"פ החולץ כתוב מיהו פוסלת מן הכהונה כשאר חליצה פסולה (וכן הוא במשנה ד"מ כ"פ):
ב סָעִיף א לא תינשא עד שתלד דשמא תפיל כו' ק' מאי איריא תפיל אדלא תפיל מכ"ש דאין ביאתה וחליצתה דמעוברת כלום ודוחק לומר דרבינו לישנא דהגמ' נקט והגמרא נקט האי לישנא ליישב הברייתא אליבא דר"ל ע"ש ר"פ החולץ (יבמות דף ל"ו ע"א) ועוד דאהגמ' גופא קשה לאוקימתא דר"ל ל"ל למימר שמא תפיל ונ"ל דה"פ לא תינשא שמא תפיל ואז לא יהיה כאן לא חליצה ולא ביאה ולא ולד שיותר צרתה ע"י לשוק. ואף א"ת שלא תפיל ונלך אחר רוב נשים שמולידות בר קיימא ותהא מותרת לשוק ע"י הולד מ"מ הרי ולד עדיין לא נולד ואינו מתירה עד שיוולד:
ג סָעִיף א כתב הרמ"ה כיון דספיקא הוא כו' ואע"ג דכבר כתב רבינו לעיל בסמוך דברי הרמ"ה ולמה כפלו בכאן ונראה דהוצרך לאשמעינן הכא פעם שנית דאף על גב דכבר ילדה היבמה קודם שייבם אותה והיה יודע שילדה והוי לן למקנסיה שיוציאנה דלעיל מיירי בשעה שייבמה לא היה נודע שהיא מעוברת ואשמעינן הכא דאפ"ה לא קנסינן ליה ואין מוציאין אותה ממנו ולפ"ז א"ש קצת למה כתב רבינו בכאן "ולא "נהירא ולא כתב ג"כ לעיל שדוחק לומר שמה שכתב כאן קאי גם כן אדלעיל (וכן כתב רש"ל בביאורים שלו כ"פ) אבל השתא א"ש שיש לומר שדוקא כאן חולק עליו מטעם שכתבתי משום שהיה יודע שילדה ועבר וייבם אותה והכניס את עצמו בספק מש"ה תצא דהוה לן למסמך אדרבנן שיוציאנה אבל לעיל שלא נשאה באיסור אית לן למסמך ארבן שמעון בן גמליאל דלא תצא:
ד סָעִיף א מהאי טעמא נמי תצא כו' וכתב בית יוסף זה לשונו דברי רבינו ברורים בטעמם וכו':
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.