א מקדש אדם כמה נשים כאחת והוא שיהא בשוה פרוטה לכל אחת ואחת מהן יכולה לקבל הקדושין בשביל כולן לדעתן המקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחד שאומר הרי שתיכן מקודשות לי אינן מקודשות ואין שום אחת מהן צריכה גט ואם לא קדש אלא אחת ולא פירש איזו כגון שאמר לאב אחת משתי בנותייך מקודשת לי או שאחת עשתה שליח לחבירתה לקבל קידושי' ונתן בידה ואמר לה אחת מכם תהא מקודשת לי הוו קדושין ואסור בשתיהן בכל אחת שמא היא אחות אשתו ונותן גט לשתיהן היו עמהן נכריות ואמר כולכם מקודשות לי וקבלה אחת מהן בשביל כולן לרב אלפס אחיות אינן מקודשות ונכריות כולן מקודשות ולבעל הלכות אף נכריות אינן מקודשות אלא אם יאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי ואז כל אחת מן הנכריות הוו מקודשות ואם אמר אחת מכולכם מקודשת לי כולן מקודשות מספק וכ"כ הרמב"ם וא"א הרא"ש ז"ל כתב כהרי"ף וכן אם אמר כולכם מקודשות לי והיה בהן שפחה או כותית או א"א או אחת מכל העריות:
א סָעִיף א מקדש אדם כמה נשים כאחת והוא שיהא בשוה פרוטה לכל אחת ואחת מהן יכולה לקבל הקדושין בשביל כולן לדעתן במשנה פרק האיש מקדש (קידושין דף נ:):
ב סָעִיף א המקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאומר הרי שתיכן מקודשות לי אינן מקודשות וכו' בפ' האיש מקדש (שם) תנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאח' אינן מקודשות מעשה בה' נשים ובהם שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר להן הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלתה אחת מהן ע"י כולן אמרו חכמים אין אחיות מקודשות ובגמרא (נא.) איתמר קדושין שאין מסורין לביאה אביי אמר הוי קדושין רבא אמר לא הוי קדושין פרש"י קדושין שאין מסורין לביאה. קידש אחת מב' אחיות ולא פירש אי זו מהן דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו ופרכינן בגמרא עליה דרבא ממתניתין דתנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה מקודשת כלומר דוקא כאחת הוא דאינן מקודשות וכדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו הא א' מאשה ובתה א' מאשה ואחותה ולא פירש מקודשת ואע"פ דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו ותיובתא דרבא אמר לך רבא וליטעמיך אימא סיפא מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וכו' אמרו חכמים אין אחיות מקודשות אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות שעמהן מקודשות ה"ד אי נימא דא"ל כולכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה אלא לאו דא"ל אחת מכם כלומר דלאו את וחמור הוא דאם קידש זו לא קידש זו וקתני אין אחיות מקודשות לאביי קשיא סיפא ולרבא קשיא רישא ומפרקינן אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה מקודשות ואם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי אין אחיות מקודשות ומעשה בחמש נשים וכו' ואמר הראויה מכם תתקדש לי ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ורבא מתרץ לטעמיה וכו' וכתב הר"ן הרי"ף לא הביא מזה כלום וכתב משנתינו כצורתה ולא העמידה באומר הראויה מכם לביאה תתקדש לי וטעמו משום דלא איצטרכינן לאוקמא בהכי אלא משום פירכא דאת וחמור הוא כלומר ותקשי למ"ד דלא קנה ואף ע"ג דקי"ל קנה אשכחן דכותא בתלמודא פירכא אליבא דלא כהלכתא ומיהו לדידן דקי"ל דאת וחמור קנה מחצה מיתוקמא לן מתני' אליבא דאביי דקי"ל כותיה כפשטא בדאמר כולכם ולא קשיא לן מידי אבל בעל הלכות והרמב"ם בפ"ט העמידו משנתינו דוקא באומר הראויה מכם לביאה מקודשת הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה ונ"ל שהם סוברים דהכא אליבא דהלכתא מקשינן דאפילו לדידן דקי"ל קנה מחצה הכא לא מקדשה חדא מינייהו משום דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה הוא אותם נשים בכלכלה של תאנים ולא נתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וסברו ז"ל כך כדי שתהא עולה שמועתינו להלכה ואע"פ כן אין הדבר מחוור להקל בכך כיון דאשכחן פירכא בתלמודא אליבא דלאו כהלכתא עכ"ל וגם הרא"ש כתב שהטעם שלא הביא הרי"ף אלא המשנה בלבד הוא משום דס"ל דהך פירכא דפריך רבא לאביי היא דלא כהלכתא ומיהו בעל הלכות מוקי מתני' דוקא באומר הראויה מכם לביאה תתקדש לי ור"י פירשה דרבא דפריך מאת וחמור לא פליג ארב נחמן רביה אלא אליבא דמאן דאמר לא קנה פריך דאיהו ע"כ מפרש מתניתין הכי ולא אשכחן אמוראי אחריני דפליג עליה באוקימתא דמתני' ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי דאמר את וחמור קאמר רב נחמן דקני מחצה אבל הכא דבחד לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קנה עכ"ל הרא"ש וכל זה נזכר בדברי ה"ה וכתב שדעת הרמב"ן כדברי האומרים דהך סוגיא אתיא דלא כהלכתא והרשב"א הניח הדבר בצ"ע והשתא מ"ש רבינו המקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאומר הרי שתיכם מקודשות לי אינן מקודשות וכו' היינו מתני' דהמקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומ"ש ואם קידש אחת ולא פירש אי זו וכו' הוו קדושין ואסור בשתיהן וכו' ונותן גט לשתיהן היינו קדושין שאין מסורין לביאה דאיפסקא בהו הלכתא כאביי דאמר דהוו קידושין:
ג סָעִיף א ומ"ש היו עמהן נכריות ואמר כולכם מקודשות לי וקבלה אחת מהן בשביל כולן לרב אלפס אחיות אינם מקודשות ונכריות כולן מקודשות ולבעל הלכות אף נכריות אינן מקודשות אלא אם יאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי כבר נתבאר בסמוך טעם מחלוקתן: ומ"ש ואז כל אחת מהנכריות הוי מקודשת מספק הוא תימא למה לא יהיו מקודשות ודאי כל הנכריות כיון שהן ראויות לביאה ואין לומר דמשום דאמר הראויה לביאה דמשמע שאינו מקדש אלא אחת מש"ה קאמר דכולן מקודשות מספק דהראויה לביאה לא בשביל אחת בלבד קאמר אלח כל שראויה לביאה קאמר וכ"נ מדברי הרמב"ם שכל הנכריות מקודשות קידושי ודאי שכתב כלשון הזה ואם אמר להן הראויה מכם לביאה מקודשת לי הרי כולן מקודשות לו חוץ מאחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן הילכך נראה שזה שכתוב כאן בספרי רבינו מספק שיש למוחקו: ומצאתי בקצת נסחאות מספרי רבינו שכתוב אחר בבא זו ואם אמר אחת מכולכם מקודשת לי כולן מקודשות מספק וכן כתב הרמב"ם ובהא ודאי שפיר כתב שאינן מקודשות אלא מספק שהרי פירש שאינו מקדש אלא אחת ואף האחיות הם בספק זה כיון שאמר אחת מכולכם ולגבי אחיות היינו קדושין שאינן מסורין לביאה דאיפסיקא הלכתא כאביי דאמר דהוו קדושין כלומר להצריך גט לכל אחת מהם וזהו שכתב כולן מקודשות מספק דמשמע דאף אחיות נמי בכלל ומ"ש רבינו שהרא"ש כתב כרב אלפס אינו נראה בעיני שהרי הרא"ש לא הכריע בין ב' הסברות: ומ"ש וכן אם אמר כולכם מקודשות לי והיה בהן שפחה או כותית או א"א או אחת מכל העריות כ"כ הרמב"ם בפ"ט ופשוט הוא:
א סָעִיף א מקדש. ואחת מהן יכולה לקבל הקידושין בשביל כולן לדעתן פירוש שעשו כולן את אחת מהן שליח וא"ל קבל קידושין מפלוני בשביל כולנו דאז הוי קדושין אפילו שתקה ולא אמרה כן אקבל בשביל כולנו אלא קבלה בסתם אפ"ה אמרי' דכולן מקודשות קידושי ודאי וזהו כפר"י והרא"ש בפ' האיש מקדש על הא דאמר רב ש"מ ממתניתין שהאשה נעשית שליח לחבירתה (דף נ"ב) וכתבו רבינו לעיל סי' ל"ו וכאן קיצר וסמך על מ"ש למעלה:
ב סָעִיף א המקדש אשה ובתה וכו' משנה שם: ומ"ש ואם קידש אחת ולא פירש וכו' שם פליגי בה אביי ורבא וקי"ל כאביי דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ונותן גט לשתיהן והיא הק' דיע"ל קג"ם:
ג סָעִיף א ומ"ש כגון שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי היינו בשתיהן קטנות ולא שידך שום אחת מהן וכבר נתבארו חלוקי דינים אלו בס"ד בסוף סי' ל"ז ע"ש:
ד סָעִיף א ומ"ש היו עמהן נכריות וכו' בפרק האיש מקדש הקשו לאביי ממתני' דמעשה בה' נשים ובהן ב' אחיות וא"ל הרי כולכם מקודשות ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות ה"ד אילימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא ולא קני אלא לאו דאמר כולכם ואחד מב' אחיות וקתני אין אחיות מקודשות ומשני דה"ק ואם אמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי הלכך אחיות הוא דאינן מקודשות הא נכריות מקודשות והרמב"ם ובעל הלכות פסקו כסוגיא זו הלכך באומר כולכם מקודשות לי אפי' נכריות אינן מקודשות דקני את וחמור הוא ואע"ג דקי"ל כרב נחמן דאת וחמור קנה מחצה מ"מ גבי קידושין כיון דבדבור אחד דאמר כולכם מקודשות לי הוא מקדשן מודה רב נחמן דבזו את וחמור לא קנה אבל רב אלפס לא הביא סוגיא זו דאליבא דרב ששת אתיא דא"ל את וחמור לא קנה אבל לרב נחמן דקי"ל כוותיה משנתינו אתיא כפשטא בדאמר כולכם ואפ"ה אחיות הוא דאינן מקודשות הא נכריות מקודשות ומ"ש רבינו דהרא"ש כתב כרב אלפס צ"ע היכא איתיה דבפסקיו משמע דמסקנתו כבעל הלכות וכפירוש ר"י ויש מחלקים דכולן לא ס"ל כרב אלפס ע"ש:
א סָעִיף א לדעתן (פי' מרצונן שעשאוה שלוחן כ"פ):
ב סָעִיף א אינן מקודשות דכל שאינו בזה אחר זה בבת אחת נמי אינו (לשון הגמ' הוא ורצה לומר כשם שאם לקח אשה שאין הקידושין תופסין אחר כך באחותה כך כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוי קידושין כ"פ):
ג סָעִיף א הוו קידושין דקידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין:
ד סָעִיף א אא"כ יאמר הראויה מכם לביאה כו' אפשר דה"נ ס"ל דצריך שיאמר כל הראויות מכם כו' ועיין בדרישה (וע"ל סימן ל"ז כ"פ):
א סָעִיף א אלא אם כן יאמר הראויה מכם כו'. וז"ל ה"ג ואתתא הויא שליח לחברתה לקבולי לה קידושין ואפילו לצרה דילה דתנן מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות כו' וא"ל הרי כולכם מקודשות לי כו' (וקבלתה אחת מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות. כ"פ) וקשיא לן אחיות הוא דאינן מקודשות אבל נכריות מקודשות וקא אמרי' כיון דקא אמרי להו הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו ואשתכח דשתים מהן אחיות נינהו ה"ל כמ"ד לראובן קנה לך מנה זו את וחמור כו' (ואת וחמור לא קנה. כ"פ) ואוקימנא למתני' כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי בכלכלה וקבלה אחת מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות אבל הנך אחרות מקודשות עכ"ל הרי שכתבו שמתניתין דקתני הרי כולכם מקודשות לי מיירי שאמר הראויה לי מכם לביאה כו' וא"כ משמע שאמר בלשון רבים כל' דמתני' או לשון הראויה מכם לביאה כו' משמע כל שהן ראויות לביאה וכ"כ ב"י ולפי מ"ש בסמוך צ"ל שלשון המשנה תפס וכאשר יפורש לשון המשנה בגמרא דכולכם ר"ל א' מכולכם כן דעת בעל הלכות ג"כ:
ב סָעִיף א ואז כל אחת מנכריות כו' . וכתב ב"י ז"ל תימא למה לא יהיו מקודשות "ודאי כל הנכריות כיון שהן ראויות לביאה וא"ל משום דאמר הראויה לביאה דמשמע שאינו מקדש אלא א' מש"ה קאמר שאינן מקודשות אלא מספק דהראויה לביאה לא בשביל אותה לבד קאמר אלא כל שראויה לביאה קאמר וכן נראה מדברי הרמב"ם שכל הנכריות מקודשות קידושי ודאי שכתב כו' עד הלכך נראה שזה שכתב כאן בספרי רבינו מספק שיש למחקו. ולעד"נ שלא למוחקו דא"כ קשה דה"ל לקצר בלשונו ולכתוב ולבעל הלכות אף נכריות אינן מקודשות אא"כ שיאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי ולשתוק דהא ממילא מובן דקאי אמ"ש לפני זה דלהרי"ף הנכריות מקודשות ודאי וע"ז כתב שאין דעת בעל הלכות כן אא"כ יאמר כו' וע"ק למה ליה לרבינו או לבעל הלכות ולומר "ואז "כל "אחד "מן "הנכריות כו" ה"ל לקצר ולכתוב ואז כל הנכריות הוו מקודשות. לכן נלע"ד פשוט דר"ל מקודשות מספק ומש"ה הוצרך להאריך ולכתוב ג"כ "כל אחת "מן הנכריות דהא לא נאסרו כולן אלא מטעם דלא ידעינן איזה א' מהן קידש ומיירי בעל הלכות בדלא אמר כולכם ואף שלשון המשנה הוא בההוא עובדא דאמר כולכם ע"כ צ"ל דלאו קושיא הוא דהא פריך הגמרא מיניה לאביי ממ"ש שם במשנה ז"ל מעשה בה' נשים ובהן שתי אחיות ואמר לאחת הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלתה א' מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ופריך מיניה לאביי דאמר קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין הא תנן במשנה הנ"ל דאמרו חכמים אין אחיות מקודשות ואחיות הוא דאינן מקודשות הא נכריות מקודשות ה"ד אי דאמר להו כולכם קני את וחמור הוא ולא קנה שום אחד מהן אלא דאמר להם אחד מכם וקתני דאין אחיות מקודשות וקשיא לאביי ומשני לה אביי כדאמר הראויה לביאה מכם תתקדש לי כו' הרי לפנינו דאף על גב דקתני במשנה כולכם ס"ד דמקשן וכן פירשה רבא אף לפי האמת דמיירי בא"ל אחד מכולכם. אם כן גם כן לאביי דפרשה כדא"ל הראויה מכם כו' ר"ל אחת מכם הראויה לביאה וזהו פשוט בעיני והשתא נתיישב גם כן הנוסחא שמביא הב"י שבקצת ספרים כתב אחר זה ואם אמר אחת מכולכם מקודשות לי כולן מקודשות מספק (ונוסחא זו מצאתי בה כן בא"ע של קלף וכתב גם כן ברישא מקודשות מספק ע"ש) דק"ל מאי בא לאשמעינן בזה ולמה קבעו זה בדברי בעל הלכות הלא זה מוסכם מכל הפוסקים דהלכה כאביי דאמר הכי ולפי מ"ש א"ש דהכי קאמר הרי"ף מפרש המשנה בדאמר כולכם ואפ"ה הנכריות מקודשות אבל בעל הלכות מפרש המשנה כדמוקי לה הגמרא בדאמר ואחת מכם וגם בדאמר הראויה לביאה ומש"ה דוקא נכריות ולא האחיות דאילו לא אמר הראויה לביאה אלא אחת מכם או מכולכם גם האחיות בכלל הספק ודו"ק. ומצאתי (זהו לשון ב"י. כ"פ) בקצת נוסחאות מספרי רבינו שכתב אחר בבא זו ואם אמר אחת מכולכם מקודשת לי כולן מקודשות מספק וכ"כ הרמב"ם ובהא ודאי שפיר כתב שאינן מקודשות אלא מספק שהרי פירש שאינו מקדש אלא אחת ואף האחיות הן בספק זה כיון שאמר מכולכם ולגבי האחיות היינו קידושין שאין מסורין לביאה דהוו קידושין כלומר להצריך גט לכל אחת מהן וזהו שכתב כולן מקודשות מספק דמשמע שאחיות נמי בכלל עכ"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.