א המשיא לבנו גדול בבית קנאו שאמדו חכמים דעתו שמרוב שמחתו גמר ונתנו לו במתנה ודוקא שיש לאב בית אחר לדור בו ודוקא בנו הגדול והוא שיהיו נשואין ראשונים של זה הבן ולא השיא בן אחר קודם לו אבל אם השיא בת קודם לו אין לחוש ושישיא לו בתולה אבל אי בציר חד מהנך לא קנאו ואפי' אי איתנהו כל הני לא קנאו אא"כ פינה לו כל הבית לגמרי שאפי' השאיר בו כלי קטן כל דהו לא קנאו כי בזה גילה דעתו שלא נתנו לו ואם יחד לו בית וכלי בית ושייר בבית כלי אחד בענין שלא קנה הבית אפ"ה קנה הכלים שיחד לו ואם יחד לו בית ויש עלייה על גביו או שני בתים זה לפנים מזה או בית ואכסדרה לפניו לא קנה אלא הבית ולא העלייה שעל גביו ולא האכסדרה ולא הבית החיצון:
א סָעִיף א המשיא לבנו גדול בבית קנאו וכו' בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמד.) אמר רבי חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא אשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון:
ב סָעִיף א ומ"ש ודוקא שיש לאב בית אחר לדור בו כ"כ רשב"ם וז"ל במס' גיטין מוקמינן לה כגון שיש לאביו בית אחר בעיר לדור בו ואני לא מצאתי כן במסכת גיטין ואפשר שנתכוין למ"ש רש"י בפרק קמא דגיטין (יד י) בבית בית מיוחד שאינו דר בה אלא עשאו לו לבית חתנות אבל הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ו מהלכות זכיה לא הזכירו כן כתב הרא"ש ודוקא גדול ואפילו קדמוהו בנות ודוקא שהשיאו ראשון לזכרים:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפי' אי איתנהו כל הני לא קנאו אלא אם כן פינה לו כל הבית לגמרי שאפילו השאיר בו כלי קטן כל דהו לא קנאו שם ואמרינן התם בגמרא דהוא הדין אם היה אוצרו של אביו או שובכו פתוחין לאותו בית לא קנאו: ומ"ש ואם ייחד לו בית וכלי בית ושייר בבית כלי אחד וכו' ג"ז שם:
ד סָעִיף א ומ"ש ואם ייחד לו בית ויש עלייה ע"ג וכו' פשוט שם: ומ"ש או ב' בתים זה לפנים מזה או בית ואכסדרה לפניו לא קנה אלא הבית שם בעיא דסלקא בתיקו ומספיקא לא נוציא ממון מחזקת בעליו וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מה' זכייה:
א סָעִיף א המשיא לבנו וכו' מימרא דרבי חנינא פרק מי שמת וקאמר מר זוטרא דשוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא והתוספות הוקשה להם הלשון דקאמר כהלכתא דה"ל לומר הילכתא בלא טעמא ולכך פירשו קצת טעם יש דכיון שפינה את הבית סמכה דעתיה דבן וגם אין לו אנה לדור סברא הוא שנתנה לו עכ"ל ולפי זה ודאי צ"ל דדין זה ודאי דוקא היכא שיש לו לאב בית אחר בעיר לדור בו דאל"כ אין סברא שיתן את ביתו לבנו שידור בו והוא עצמו אין לו מקום לדור בו ואע"ג דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא הזכירו כך לא הוצרכו לבארו דפשוט הוא וכן כתב רשב"ם לשם ודהכי איתא בגיטין אלא דב"י כתב דלא מצאתי כן במסכת גיטין וכתב כן נפי שאין מפורש לשם בגמרא אבל רשב"ם לא אמר אלא דהכי מוקמינן לה מפי הקדמונים שפירשו כך במסכת גיטין וכך פירש רש"י לשם להדיא ריש דף י"ד וכ"כ ב"י:
א סָעִיף א ודוקא בנו הגדול כו' בפרק מי שמת אמר מר זוטרא תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא פרש"י הלכה למשה מסיני ולא ידעינן בהו טעמא וחד מהני תלתא הך דהכא המשיא לבנו גדול בבית קנאו (ואידך הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשתה אלא אפוטרופוס וכתבו רבינו לקמן בסי' ק"ז ובח"מ סי' רמ"ז ואידך מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה וכמש"ר בח"מ סי' קכ"ו כ"פ): ומשום דהלכתא בלא טעמא הוא אין לך בו אלא חידושו ולכך דקדקו בו שצריך שיהא לאב בית אחר וכל הני דחשיב רבינו:
ב סָעִיף א וגם לא השיא בן אחר קודם לו פי' שלא השיא לבן הקטן ממנו קודם לזה או שיש לו ב' נשים וכבר השיאו בן גדול מאשה הא' וע"ד שכתב רבינו לעיל בסי' ל"ז בבתו הגדולה ע"ש:
ג סָעִיף א אבל אם השיא בת קודם לכן אין לחוש פי' אפ"ה הבן שהשיא אחריה קנה הבית:
ד סָעִיף א שלא נתנו לו ובגמרא אמרי' דה"נ אם היה אוצרו או שובכו של אביו פתוחים לאותו בית לא קנאו:
ה סָעִיף א וכלי בית פירוש שיחד כלים לבנו:
ו סָעִיף א ושייר בבית כלי א' פירוש כלי א' משל האב שלא יחד לבנו:
ז סָעִיף א ואם יחד לו בית כו' כל הני אבעיות הן בגמרא דלא אפשיטא ולכן לא קנה הבן דמוציא מע"ה:
א סָעִיף א ודוקא שיש לאב בית מיוחד לדור בו . כ"כ רש"י ורשב"ם וכתב ב"י שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו כן ולכן לא פסקו בש"ע ונלע"ד שהוא מכלל מה שהזכירו הרי"ף והר"ש שם בפרק מי שמת שאם שייר לעצמו בבית חתנות אפי' כלי קטן לא קנאו כי בזה גילה דעתו שלא נתנו לו ק"ו אם אין לו מקום לדור אע"ג שעתה בשעת החתונה אינו דר שם חזקה אין אדם נותן דירה שלו לאחר ולא יהיה לו מקום לדור אין לך גילוי דעת יותר מזה ובפרט בדבר שהוא הלכתא בלא טעמא:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.