א גרסינן בפרק ואלו נאמרין אין שליח ציבור רשאי להפשיט התיבה בציבור כ"ז שהם בב"ה פירש"י שהיו רגילין להביא ס"ת מבית אחר שהוא משתמר בו לב"ה ופורשין בגדים נאים סביב התיבה ומניחים אותה על התיבה וכשיוצאים משם ונוטלים ס"ת ליתנו בבית שמשתמר בו לא יפשיט התיבה בפני הציבור שטורח ציבור הוא להתעכב שם עם הס"ת אלא מוליך ס"ת והעם יוצאים אחריו ואח"כ בא ומפשיט התיבה:
א סָעִיף א גרסי' בפ' וא"נ (דף ל"ט) אין ש"צ רשאי להפשיט התיבה כו' אע"ג דבכל דוכתא פי' תיבה הוא תיבה ממש שהס"ת נתונה בו וצנוע היתה שמה וש"צ יורד לפני התיבה זו להתפלל ותיבה זו עם הס"ת שבתוכה היו מוציאים אותה לרחוב כשגזרו תענית ציבור על ירידת גשמים וכדאמר במסכת תענית כלי צנוע היה לנו ובעונותינו הוצרכנו לגלותה אלא שבכותל ברוח שמתפללין כנגדו היו בונין ארון שמשימין בתוכו ס"ת לקרות מתוכו בשבתות וי"ט ובימות החול והוא הקרוי היכל וארון הקודש ועוד היו בונין בנין בגובה באמצע ב"ה ונקרא בימה ומעמידין שם כסא הוא השלחן להניח עליה ס"ת לקרות בה וכדלקמן בסימן ק"ן אבל כאן פי' תיבה זו היא הבימה שמעמידין בה כסא כמין שלחן להניח עליו ס"ת ופורשין בגדים נאים סביב לה וכו':
א פרש"י איכא פתחא אחרינא כו' ז"ל ב"י והנה לפירש"י בין ריב"ל בין שמואל לא איירי אלא בשאינו מצניעין הס"ת בב"ה שמתפללין בו לפי שאינו במקום המשתמר ולפיכך אחר שקראו בו מוציאין אותו משם ומוליכין אותו להצניעו בבית המשתמר וקאמר ריב"ל שאסור לצאת מב"ה עד שינטל ס"ת להצניעו ומיהו משנטלו ש"ץ מהתיבה כדי להוציאו ולהצניעו מותר לצאת דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שהס"ת עתיד לצאת בו אינם רשאים לצאת קודם שיצא הס"ת משום אחרי ה' תלכו והיינו דאמר שמואל עד שיצא אבל במקום שנוהגין להצניעו בב"ה שמתפללין כו' לא איירי ריב"ל ושמואל כלל ומשמע שהם רשאים לצאת כשירצו דכל שמצניעין אותו שוב ליכא זילותא אם יצאו ולפי' הגאון ריב"ל איירי בכל מקום בין שנוהגין להוציא ס"ת להצניעו בבית אחר בין שמצניעין אותו בב"ה שמתפללין בו לעולם אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת כדי להצניעו ומיהו משנטל ס"ת מעל התיבה כדי להצניעו רשאין לצאת אפילו במקום שנוהגין להוציאו כדי להצניעו בבית אחר והא דבמקום שנוהגין להוציאו כדי להצניעו בבית אחר כיון שניטל ס"ת מעל התיבה מותר לצאת דוקא דרך פתח שאין ס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שס"ת עתיד לצאת בו אסור לצאת עד שיצא ס"ת דכתיב אחרי יי' אלהיכם תלכו והיינו דאמר שמואל עד שיצא עכ"ל ב"י וכן נ"ל עיקר והכלל דבין לפירש"י ובין לפירוש הגאון כשמוליכין הס"ת מב"ה להצניעו בבית אחר במקום שמשתמר אסור לצאת קודם שיצא ס"ת אם לא דאיכא פתחא אחרינא ובזה הם מחולקים כשמצניעין הס"ת באותו ב"ה דלפירש"י יכול לצאת אפילו קודם שינטל ולדברי הגאון אסור לצאת כלל קודם שינטל ס"ת להצניעו ודו"ק ועיין בדרישה:
ב וגאון פי' כו' בכל מקום כו' כלומר הא דאמר ריב"ל עד שינטל בין שמוציאין הס"ת מב"ה למקום אחר בין שמצניעין אותו בב"ה אסור לצאת:
ג כשש"ץ אומר עושה שלום כו' כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שכתב כן לפי שאם מנהגם היה כמנהג שלנו שהיו מצניעין הספר מיד קודם שיתפללו מוסף היאך אמר שמאחר שינטל להצניעו יצאו הציבור שהרי עדיין צריכין הם להתפלל תפלת מוסף ולפיכך אמר שזה איירי כשלא הצניעו ס"ת אלא לאחר שסיימו התפלה ע"כ ולי נראה דה"ק כשש"ץ גומר תפלתו כלומר שאומר אשרי ובא לציון בעוד הס"ת בתיבה ואומר אח"כ קדיש תתקבל שאז הוא גמר התפלה וחותם בו עושה שלום אל יאמרו הציבור מאחר שכבר נגמרה התפלה והקדיש שאחריה יש לנו רשות לצאת אם נרצה אלא אינן רשאים לצאת עד שינטל ס"ת עכ"ל ב"י פי' לדבריו דקודם שגמרו להתפלל יש בו גנאי טפי דכיון דעדיין לא הצניעו הס"ת הוא נראה דעדיין רצונם לקרות מתוכה משא"כ בשכבר סיימו כל סדר תפלתן שודאי הס"ת אינה עומדת לקרות עוד מתוכה אלא להצניע עומדת כנ"ל דאל"כ אין חילוק בין פירושו לפי' מהרר"י אבוהב ז"ל:
ד עד שינטל ס"ת להצניע כו' כי' כדי להצניע ועיין בדרישה:
ה והוסיף שמואל פי' כיון דריב"ל קאמר בכל מקום עד שינטל לפי פי' הגאון הנה היה מקום לטעות ולומר דאחר שינטל יכול לצאת אפילו קודם ס"ת ואפילו סופה לצאת דרך פתח זו שהרי בכל מקום קאמר לכן בא שמואל והוסיף על ריב"ל וביאר דבריו כי בזמן שמוציאין כו' אין רשאי לצאת כו' ודוקא אי ליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה והא דנקיט ריב"ל סתם עד שינטל עיין בדרישה:
ו הילכך ליעכביה לס"ת כתב ב"י דנלע"ד דלמ"ד לס"ת הוי כמו בשביל וה"ק יתעכב בשביל ס"ת עד דנפיק כו':
ז ואי איכא פתחא אחרינא רשאין ובא לפרש הא דאמרינן בגמרא ולא פליגי הא דאיכא פתחא אחרינא כו' ר"ל שמואל לא פליג אריב"ל ואע"ג דריב"ל סתם קאמר עד שינטל ובכל מקום איירי היינו בדאיכא פתחא אחרינא כלומר שאין סוף ס"ת לצאת במקום שהוא יוצא ומשמע נמי שמצניעין אותו שם בב"ה ושמואל דאמר עד שיצא בדליכא פתחא אוחרינא ור"ל שסוף הס"ת לצאת מב"ה זו וליכא פתחא אחרינא אלא זו ואיידי דנקט גבי שמואל דליכא פתחא אחרינא דדוקא הוא נקט נמי גבי ריב"ל דאיכא פתחא אחרינא ולאו דוקא כמו שפירשתי:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.