א פועלים העושין מלאכה אצל בעה"ב מקצרין בבה"מ כדי שלא לבטל במלאכת בעה"ב דתניא פועלים העושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות כיצד ברכה ראשונה כתקנה שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ והטוב והמטיב א"א אותה כלל בד"א כשנוטלין שכר על מלאכתן לבד הסעודה אבל אם אין נותנין להם שכר אלא הסעודה שאוכלין או אפילו נותן להם שכר ובעל הבית מיסב עמהם מברכין כל ד' ברכות כתקנן:
א סָעִיף א פועלים העושים מלאכה אצל בעה"ב מקצרין בבה"מ כדי שלא לבטל במלאכת בעה"ב דתניא פועלים העושים מלאכה אצל בעה"ב וכו' בפרק היה קורא (ברכות טז.) ובספרים שלנו כתוב ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתים ופירש"י דאין מברכין לפניה לפי שאינה מן התורה וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ב וכ"כ התוס' בפ' כל הבשר (חולין קז.) אבל הרשב"א כתב בכל הספרים שלנו גרסינן ומברכין אחת לפניה וכן היא בפירושי הגאונים ז"ל ובהלכות הרי"ף וכן היא שנויה בתוספתא וכך היא גירסת הרא"ש ז"ל ומברכין לפניה וכ"כ רבינו. ואהא דאמרינן דאין מברכין לאחרונה אלא שתים כתבו התוספות אע"ג דמדאורייתא הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעה"ב עכ"ל. ולי אין צורך לזה דאין מנין ברכות שאחר המזון מן התורה וכדמשמע מדברי הרמב"ם בספר המצות שלו שכתב והמצוה י"ט שציונו לברכו אחר האכילה ולא הזכיר מנין הברכות ולדעתו אף על גב דדריש להו בגמרא מקראי אסמכתא בעלמא נינהו ואיכא למידק למה אמרו שלא יברכו אלא שתים מפני ביטול מלאכתו של בעה"ב יברכו השתים אחרונות והם עוסקים במלאכתם וי"ל דמהכא משמע דאסור לברך בשעת עשיית מלאכה והכי איתא בירושלמי א"ר מונא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך וכבר כתבתי בסימן קפ"ח שהגהות מיימון כתבו גבי הא דאמרינן (ברכות מה:) אביי עני ליה בקול רם כי היכי דלישמעו פועלים דהאי טעמא לא שייך לדידן דאדעתא דהכי משכירין פועלים שיהיו קורין ומתפללין כשאר כל אדם:
א סָעִיף א פועלים הכי איתא פ' היה קורא (ברכות דף י"ז) ופירש"י וכוללין שתי ברכות כאחת שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות עכ"ל כלומר כיון דראשונה אינה דומה לשתים האחרות לכך מברך הראשונה כתיקונה ואלו הב' כוללן כאחת ועוד נראה דכיון דראשונה כתובה בפירוש דואכלת ושבעת וברכת זו היא ברכת הזן אבל ברכת הארץ ובנין ירושלים נכללו ביחד בכתוב על הארץ הטובה אשר נתן לך לכך אומרים ברכה ראשונה כתיקונה ושתים האחרות כללן ביחד. כתב ב"י שאין מנין הברכות לאחר המזון מן התורה וקראי אסמכתא בעלמא נינהו וכן נראה מדברי הרמב"ם ע"כ אבל לדעת שאר הפוסקים מנין ג' ברכות מן התורה הם אלא שמטבע הברכות אינן מן התורה ויכול כ"א לברך לפי דעתו ואתו משה ויהושע ודוד ושלמה ותיקנו להן מטבע מתוקן בלשון צח ומליצה הביאו ב"י לעיל בסימן קפ"ז ע"ש הרמב"ן והרשב"א והרא"ש וכ"כ התוספות בפרק היה קורא דמדאורייתא הם. ירושלמי א"ר מונא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך פי' מדפטרינן לפועלים שלא יברכו הטוב והמטיב כל עיקר ולא אמרינן שיהיו עוסקין במלאכתן ומברכין אלמא דאסור לעשות מלאכה בשעה שהוא מברך אלא יברך מקודם ואח"כ עושה מלאכתו ולא דמי לק"ש דעוסקין במלאכתן וקורין וכ"כ ב"י: כתב בהגהת מיימוני האידנא אדעתא דהכי משכירין פועלים שיהיו קורים ומתפללין כשאר כל אדם ומביאו ב"י:
א סָעִיף א מ"כ בספר הכלבו נוסח ברה"מ קצר וזה נוסחו בא"י אמ"ה הזן את העולם כולו ברוב גדלו המכין לכל בריותיו מאכלו ושולחנו ערוך לכל בא"י הזן את הכל נודה לאל גואלנו המעדיף מטובו עלינו לא חסר כלום ממאכלינו ברית ותורה וחיים ומזון בא"י על הארץ ועל המזון רחם על עם עני ואביון הנתונים ללעג ולבזיון ודוד עבדך מהרה תמלוך בציון ותכין בתוכה עם עמוסי יריכים בא"י בונה ירושלים אמן בחיי יהודה ואפרים תמלוך מלך בירושלים ותבט עניי עמך ותפן בא"י אמ"ה בפה"ג עכ"ל כל זה מצאתי אך לא ידעתי מי תקנה ואימת יש לאומרה כי לא מצאתי בשום פוסק אחר וכבר נתבאר לעיל ס"ס קפ"ז דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י"ח ואפשר דאף הכלבו לא כתבה לצאת בו אלא שהוא כדמות תפלה קצרה שמתפלל מי שהולך במקום גדודי חיה ולסטים ולכשיבא לביתו חוזר ומתפלל כנתבאר לעיל סימן ק"י ואפשר שה"ה בברכה קצרה כזו יברכה במקום אונס ואח"כ יברך ברכת המזון כתיקונה לצאת בו וצ"ע:
ב סָעִיף א ברמב"ם פ"ה אינו מוזכר שאומר ב"ה וב"ש וגם הרבה מן המדקדקים שא"א אותן אלא מתחילין מיד בא"י כו' ואפשר שטעם רבינו בזה כדי להפסיק בין ברכת הזן לברכת הזימון אבל לא ידעתי מנין לרבינו זה כי אינו מוזכר בגמרא ורי"ף ורא"ש לא הזכירו ג"כ ואף שנראה דבר יתר ואינו שייך לברה"מ יותר מלשאר ברכות דאחר כל ברכה יכול לומר ב"ה ב"ש כו':
ג סָעִיף א ואין דבריו נכונים דאדרבה כשאומר נברך לאלהינו למי שאכלנו וכו' משמע דלא סגי ליה במה שאמר אלהינו אלא צריך לפרש יותר למי שאכלנו משלו כו' וזה הוא בור ודאי דמשמע מדבריו דאלהינו סתם שאמר לא האכילו ולכן מברך למי שהאכילו ואין לך בורות גדול מזה ולכן לא אמרו בגמרא ופוסקים אלא שיכול לומר על המזון אבל לענין לומר למי שאכלנו אין לחלק ולא דמי לעל המזון דמשמע היטיב שבשביל הטובה זו שזן אותנו אנו מחוייבים לברכו בכל עת משא"כ כשאומר למי שאכלנו שיש בו חשש גדול:
א סָעִיף א דתניא פועלים העושין מלאכה כו' ברייתא זו היא בפרק היה קורא (ברכות דף י"ו ע"א) ובספרים שלנו לא כתיב ומתפללין כדרכן רק כתיב קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין וכו' ואפשר שהטור הוסיף לכתוב כדרכן לפי שאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל שכתב להדיא ומתפללין י"ח כו' לאפוקי לפי דעת הרמב"ם צ"ל שהוא פי' דמ"ש בברייתא ומתפללין ר"ל מעין י"ח דהיינו הביננו וע"ל בסימן ק"י הארכתי שם:
ב סָעִיף א ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות כו' כתבו התוס' אע"ג דכל הג' דריש להו בגמרא מקרא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה או שמא אסמכתא הן ואין מנין הברכות מן התורה ב"י:
ג סָעִיף א שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים ז"ל רש"י שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות וכתב ר' מנוח וכולל בה בונה ירושלים שאומר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה וירושלים עירך שתבנה אותה במהרה בימינו עכ"ל והביאו הר"מ בפ"ב דברכות וז"ל הא דאיתא בגמרא דאביי עני בקלא כי היכי דלישמעו פועלים כו' במאי מיירי אי אכיל אביי עמהם הא מסקינן כאן כשאוכל הבעל בית עמהן חייבים לברך כל הד' ברכות ואי לא אכיל הבעל בית עמהן הא אינן ממתינין אפילו עד גמר ג' ברכות אלא כוללים השלישית בשניה כמ"ש רבינו וצ"ל דמיירי אי אירע כן שבירכו הפועלים כל הג' ברכות עתה בקלא א"נ אף כשבירכו ב' ברכות וחתמו בברכת הארץ מיקרי לה גמר ג' ברכות אלא שקשה כשלא בירכו אלא ג' ברכות בכלל הב' ברכות ממילא ידעו שילכו בלא עניית אמן. וכתב עוד הב"י ואיכא למידק למה אמרו שלא יברכו אלא שתים מפני ביטול מלאכתו של ב"ה יברכו השתים האחרונות והם עוסקים במלאכתן וי"ל דמהכא משמע דאסור לברך בשעת עשיית מלאכה והכי איתא בירושלמי וכבר כתבתי בסימן קפ"ח שהגהות מיימוני כתבו גבי הא דאמרינן אביי עני ליה בקול רם כי היכי דלישמעו פועלים כו' דה"ט לא שייך לדידן כי אדעתא דהכי משכירין פועלים שיהיו קורין ומתפללין כשאר כל אדם:
א סָעִיף א ומתפללין כדרכן עיין מ"ש בפרישה שרבינו אזיל בשיטת הרא"ש שכ"כ בהדיא מתפללין י"ח אף שלא נזכר כן בברייתא ודע שבגמרא שם פרק היה קורא (ברכות דף י"ו) פריך ברייתות אהדדי שחדא קתני מתפללין י"ח וחדא קתני מתפללין הביננו ומשני הא דנוטלין שכר לבד סעודתן והא דאין נוטלין שכר אלא סעודתן ומסיים הגמרא שם האי ברייתא שכתבה רבינו ככתבה וכלשונה ופירש"י והתניא בניחותא ומייתי סייעתא דיש חילוק בין נוטלין שכר לבד סעודתן או לא וצ"ל לפי סוגיית הגמרא דמ"ש בברייתא שמייתי רבינו כאן לסיועי דמ"ש בברייתא ומתפללין ר"ל מתפללין הביננו דאל"כ הוי ראייה לסתור וכן פסק הרמב"ם וכמ"ש רבינו לעיל סימן ק"י בשמו אבל הרי"ף והרא"ש לא הביאו בפסקיהן סוגי' הגמרא הנ"ל דמקשי הברייתות אהדדי רק הביאו ברייתא שמייתי רבינו כאן לבד. והרא"ש כתב בה ומתפללין י"ח ובאמת צריך ליתן טעם למה ואיך שתו לבם לסוגיית הגמרא דלפי סוגיית הגמרא יתפרש הברייתא איפכא דאינן מתפללין הנוטלין שכר לבד סעודתן כ"א הביננו ולעיל בסימן ק"י כתבתי ישוב לדברי רבינו שכתב שם על דברי הרמב"ם ואפשר שחשב פועלים כשעת הדחק שתמה ב"י על דבריו הלא תלמוד ערוך הוא וכתבתי שרבינו פי' תירוץ הגמרא איפכא שאדרבה הנוטלים שכר לבד סעודתן צריכין להתפלל י"ח ונתתי טעם לדבריו ע"ש ובזה יש ליישב ג"כ דעת הרא"ש והרי"ף ומש"ה קצרו ולא הוצרכו להביא סוגיית הגמרא וגם לשון הברייתא דמייתי רבינו שמיירי בפועלין העושין בשכרן לבד הסעודה מסיים ז"ל אבל אם אין נותנין להן שכר כו' עד מברכין כתיקונן עכ"ל והל' משמע דאברכת המזון דסליק מיניה קאי וכמ"ש הרא"ש ורבינו בהדיא וז"ל מברכין כל הארבע ברכות כתיקונן ומדלא תני נמי שמתפללין כל הי"ח ש"מ דגם בנוטלים שכר לבד סעודתן דינן שמתפללין כל הי"ח ודלא כפי' הרמב"ם דצריך לפרשו לפי שיטתו דמיירי בהביננו ומש"ה מהפכין הסברא וכמ"ש לעיל בסימן ק"י ע"ש עוד היה נלע"ד דאף אם תאמר שגם הם פירשו מה שתירץ הגמרא כאן בעושין בשכרן דר"ל שדינו שמתפלל הביננו וכדפירש הרמב"ם מ"מ ס"ל מאי דמסיק הגמרא וקאמר ותניא הפועלים שהיו עושין מלאכה כו' לאו בלשון ניחותא וסיועא קאמר לה כדפירש"י ז"ל דא"כ קשה הא אדרבה קתני בהאי ברייתא דאפילו בעושין בשכרן מתפללין כו' והלשון מתפללין משמע כל י"ח וכדדייקתי לעיל מדלא חילק בסיפא אלא בברכת המזון ולא בתפלת י"ח לכן פי' והתניא כו' בלשון קושיא ובא לסתור התירוץ שמשני כאן בעושין בשכרן שאמרת שאינן מתפללים אלא הביננו ובברייתא זו מוכח דאפילו בעושין בשכרן מתפללין כל י"ח וכמ"ש ואפשר שגרסו הרי"ף והרא"ש ורבינו אחר הבאת הברייתא דוהתניא וכו' קשיא או תיובתא או מחוורתא כדמשנינן מעיקרא וס"ל דשינויא קמא דהא ר"ג והא ר' יהושע עיקר ואע"ג דבגמרא חזרו מהאי שינויא מהא דפריך עלה אי ר' יהושע מאי איריא פועלים אפילו כל אדם נמי הא כתבו שם התוס' דלאו קושיא גמורה היא דהא י"ל שאר כל אדם רשות ופועלים חובה אלא שהתוס' ישבו בדוחק ז"ל י"ל דפשיטא ליה כיון ששאר כל אדם יכול לומר מעין י"ח אין זה שום חידוש אם הפועלים אומרים אפי' לכתחלה עכ"ל וידוע שהקושיא של הגמרא אינה קושיא חזקה לפי האי שינוייא אלא שהמקשן פריך משום דרצה לשנות שינויא דעדיפא מינה דהיינו הא והא ר"ג ומכחר שנסתר ההיא שינוייא מכח קושיא והתניא כו' דמייתי ממילא שינויא קמא במקומה עומדת וידוע ג"כ דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ומש"ה לא הביאו הרי"ף והרא"ש בפיסקי הלכותיהן אלא ברייתא דאתיא כדרשב"ג וס"ל אפילו בעושין במלאכתן מתפלל כל י"ח ואף שהרי"ף הביא הברייתא סתם ולא כתב שמתפלל י"ח יש לומר דבמקום שאינו נזכר הביננו י"ל סתם תפלה ר"ל תפלת י"ח והשתא א"ש נמי דרבינו כתב לעיל אדברי הרמב"ם ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק דכתב ב"י עליו הלא תלמוד ערוך הוא וישבתי זה במקומה בסייעתא דשמיא וגם לפי זה נתיישב וה"ק לפי מ"ש הרמב"ם דפועלין העושין בשכרן אינו מתפלל אלא הביננו צ"ל דס"ל פועלים הללו כשעת הדחק דמודה בה רשב"ג וכדמוכח מלשון הגמרא והתוס' בפרק תפלת השחר דף ל"ט ע"א דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו והיינו משום דהלכה כרשב"ג וכתבו התוס' דהכי קי"ל מיהו בדרך שרי וכ"כ ב"י בשם הפוסקים לעיל בסימן ק"י ומוכח שם דרשב"ג מודה בשעת הדחק ומש"ה כתב רבינו שהרמב"ם חושב כן שפועלים העושין בשכרן דומין לכל אדם בשעת הדחק דמודה בו רשב"ג וכשינוייא בתרא דגמרא אבל זה אינו הסכמת הפוסקים אלא ס"ל כשינוייא קמא דגמרא וכמ"ש דרשב"ג ס"ל בכל ענין פועלין מתפללים י"ח וכברייתא בתראי דמייתי הגמרא והפוסקים וס"ל דאפילו פועלים העושין בשכרן אינן דומין לשעת הדחק וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.