א ואם אין לו אלא אחת בין של ראש בין של יד מניחה ומברך עליה שכל א' מצוה בפ"ע היא ומברך על של יד כשהיא לבדה אחת ועל של ראש כשהיא לבדה שתים ואפי' אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח שתיהם כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב יכול להניח אחת מהן שאינן מעכבות זו את זו:
א סָעִיף א ואם אין לו אלא אחת בין של ראש בין של יד מניחה ומברך וכו' משנה בפרק התכלת (מנחות לח.) תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד:
ב סָעִיף א ומ"ש ומברך על של יד כשהיא לבדה אחת ועל של ראש כשהיא לבדה שתים כ"כ הרא"ש לפי סברתו שפסק כר"ת שמפרש דסח מברך שתים אשל ראש קאי וכ"כ המרדכי שהורה ר"י ע"פ פר"ת אבל לדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם שמפרשים דסח מברך שתים קאי לשניהם כלומר דמשום דסח צריך לברך על של ראש על מצות אבל א"צ לחזור ולברך להניח היכא דאינו מניח אלא של ראש נמי אינו מברך אלא על מצות לבד וכ"כ הרמב"ם בהדיא ויש לתמוה על נמ"י שנראה שסובר כר"ת דסח מברך שתים קאי אשל ראש היאך כתב שאם אין לו אלא תפלה של ראש אינו מברך עליה אלא על מצות לבד וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת סוברים כר"ת ומשמע מדבריהם דכשאין לו אלא של יד נמי מברך עליה שתי ברכות ואפשר שטעמם משום דסברי שברכת להניח היא ברכת תחילת עשיית המצוה וברכת על מצות היא ברכת סוף עשיית המצוה ומהאי טעמא כשאינו מניח אלא של ראש או כשסח בין תפילה לתפילה מברך שתים על של ראש והילכך כשאינו מניח אלא של יד נמי צריך לברך עליה שתים דכל שאינו מניח אלא תפילה אחת הנחתה היא תחילת המצוה וסופה וכבר כתבתי בסימן שקודם זה שהלכה כדברי רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל:
ג סָעִיף א ואפילו אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח שתיהם כגון שצריך לצאת לדרך וכו' שם (מד.) אמתניתין דתפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' אמר רב חסדא ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא לעביד ומעיקרא מאי סבר גזירה שמא יפשע ופירש"י ומעיקרא דאמר מעכבת מאי סבר שמא יפשע אי אמרינן דאינה מעכבת יפשע ולא יקנה האחרת עכ"ל ודבר פשוט הוא דנקטינן כסברא בתרא דרב חסדא דבין יש לו שתיהם בין אין לו אלא אחת מהם אינם מעכבות זו את זו ואע"פ שבפי' המשנה להרמב"ם כתוב כלישנא קמא דרב חסדא דדוקא כששתיהם בידו הוא דאין מעכבות זו את זו אבל אם אין בידו אלא אינם מעכבות תלמיד טועה כתב כן מבחוץ וטעו הסופרים וכתבוהו בפנים דבנוסחת הערבי ליתא וכ"נ ממ"ש בחיבורו סתם תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש ולא חילק בין יש לו לאין לו וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים וכ"כ הרא"ש בהדיא וז"ל הילכך בין יש לו בין אין לו אינם מעכבות ויכול להניח זה בלא זה כגון היכא דאיכא שום אונס וכגון שהולך בדרך ואינו יכול להתעכב ולהניח של יד מניח של ראש ולא חיישינן למה שאמרו כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים עכ"ל ונראה שכתב כגון היכא דאיכא שום אונס משום דאם יש לו שתיהם ודאי שאסור להניח של ראש קודם של יד וכ"ש לבטל שום אחת מהם אם לא מפני האונס ומ"מ נראה שאם לא הניח אלא אחת מהם אע"פ ששתיהן בידו ולא היה לו שום אונס יצא ידי אותה מצוה שקיים ובהגהת סמ"ק כתב ודוקא שאין לו אבל יש לו מעכבים ואי אפשר לומר דמעכבין לענין שלא יצא ידי חובת אותה שהניח קאמר שאע"פ שביטל המצוה בלא אונס מ"מ מצוה דעבד עבד אלא צ"ל דמעכבין דקאמר היינו לומר שאסור לו לבטל שום אחת מהם ויש לדקדק בלשון רבינו שכתב ואפילו אם יש לו שתיהם וכו' דמשמע דיותר ראוי לומר שלא יעכבו זו את זו כשאין לו אלא אחת מכשיש לו שתיהם ובגמרא משמע איפכא דהא הוה ס"ד דרב חסדא כשאין לו מעכבות וכשיש לו אינם מעכבות ונ"ל דלמאי דהוה ס"ד דרב חסדא דגזרינן שמא יפשע עדיף כשיש לו שתיהם דליכא למיגזר בה מידי אבל לדידן דלא גזרינן שמא יפשע כי לית ליה אלא חדא פשוט הוא שיניחנה כיון דתרי מצות נינהו דאטו מאן דלית ליה תרי מצות חדא מצוה נמי לא לעביד אבל כששניהם בידו ה"א דכמצוה אחת חשיבי כיון ששתיהם מצויות בידו וכל שהניח אחת בלא חבירתה לא יצא קמ"ל:
א סָעִיף א ואם אין לו אלא אחת וכו' מ"ש רבינו דעל של ראש מברך שתים הוא ע"פ הסכמת הרא"ש כפיר"ת דאילו לפיר"י ואלפסי גם על של ראש אינו מברך אלא על מצות. ולדעת נ"י ובעל המאור אף לפיר"ת באין לו בידו אלא של ראש אינו מברך אלא על מצות. ולסמ"ג ולסמ"ק ולסה"ת לפר"ת אף באין בידו אלא של יד לבד מברך שתים וכ"ש על של ראש לבד דמברך ב': כתב האגור נמצאו ג' דינים בספר הזוהר בענין ציצית ותפילין מה שאינו נמצא בכל הפוסקים הנמצאים בינינו האחד שכתוב שם שאיסור גדול הוא מי שמניח תפילין קודם לבישת הציצית. הב' שצריך שילבש תפילין של יד מיושב ושל ראש מעומד. והג' שצריך שיקרב היו"ד שברצועה של יד אצל הבית של יד בקשירתו ומי שמרחקו ירחקו חיים ממנו ולשלשתן יש טעם גדול מצד הקבלה וכו' עכ"ל בסימן פ"ד ומ"ש שצריך שיקרב היו"ד וכו' כתבו ב"י בסימן כ"ז דאיתא בזוהר פרשת פינחס ועוד דין רביעי כמצא לשם דמי שמניח תפילין בתפלת מוסף חייב מיתה:
א כתוב בא"ז משום ספר חסידים מי שיש לו נתק או מכה בראשו במקום תפילין יניח בזרועו ומי שיש לו כויה בזרועו יניח של ראש ולא בזרועו:
א סָעִיף א ואם אין לו אלא אחת מניח ומברך כו'. משנה ריש התכלת תפילין של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ומברך על של יד כשהיא לבדה או כו' זהו כתב לשיטתו ושיטת אביו המבוארת לעיל סי' כ"ה ולא קיי"ל כוותיה:
ב סָעִיף א ואפי' אם יש לו שתיהן כו' יכול להניח כו' ולא אמרינן כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים. ועי' בדרישה:
א סָעִיף א ואפי' אם יש לו שתיהן ויש לו שום אונס כו' שם דף מ"ד אמתני' דתפילה של יד אינה מעכבת כו' אמר רב חסדא ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אחר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד. ומעיקרא מאי סבר גזירה שמא יפשע ע"כ. ופירש"י אלא שיש לו שתיהן ואם אינו מניח אלא אחת אותה מצוה מיהא קיים. ומעיקרא דאמרת מעכבת מאי סברת. שמא יפשע אי אמרינן דאינה מעכבת ופשע ולא יקנה האחרת ע"כ. וכתב הרא"ש הילכך בין יש לו בין אין לו אינם מעכבות ויכול להניח זה בלא זה כגון היכא שהלך בדרך ואינו יכול להתעכב ולהניח של יד מניח של ראש ולא חיישינן למה שאמרו כ"ז שהם בין עיניך יהיו שתים עכ"ל ומשמע לי מלשונו דרב חסדא מאונס איירי ומעיקרא סבר דהא דקתני במתני' אם מניח אח' אין השנייה מעכבת פי' כשיש לו שתים אלא שאונס הוא ואי אפשר לו לברך עתה על שניהם סבר הוא דמתירין לכתחלה על האחת לבד אבל אם אין לו אלא אחת מעכבות ואינו רשאי לכתחלה להניח אפי' זו האח' שיש לו דחיישינן אם נתיר לו לברך לכתחלה על האחת יפשע ולא יקנה לו אחרת שוב חזר רב חסדא לומר דלא גזרינן שמא יפשע ואפילו לית ליה אלא חד אין מעכבות ויכול להניח זו האחת שיש לו וכתב ב"י דנ"ל אם כבר הניח האחת אפילו היה לו שתיהן ואינו אנוס כלל יצא מיהא בהאחת שהניח כבר עכ"ל. ואינו מוכרח. וכתב עוד ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב ואפילו אם יש לו שתיהן כו' דמשמע דיותר נראה לומר שלא יעכבו זו את זו כשאין לו אלא אחת מבכשיש לו שתיהן ובגמרא משמע דאיפכא דהא הוי ס"ד דרב חסדא דכשאין לו מעכבות וכשיש לו אינן מעכבות. ונ"ל דלמאי דהוה ס"ד דרב חסדא דגזר שמא יפשע עדיף כשיש לו שתיהן דליכא למיגזר בה מידי אבל לדידן דלא גזרינן שמא יפשע כי לות ליה אלא חדא יותר פשוט הוא שיניחה כיון דתרי מצות נינהו דאטו מאן דלית ליה תרי מצות חד נמי לא ליעביד אבל כששניהם בידו ה"א דכמצוה אחת חשיבי כיון ששתיהן מצוייות בידו וכשהניח אחת בלא חברתה לא יצא קמ"ל עכ"ל. ובלא"ה נ"ל לומר דלק"מ מרב חסדא ואפשר דהא דפשוט מעיקרא לרב חסדא דביש לו אינן מעכבות היינו באיזה אונס שאינו יכול להניחן עכשיו שתיהן אבל אפשר שאחר שעה או ב' יניח גם השניה להכי התירו לו להניח עכשיו זו שיש לו אבל רבינו שכתב שיש לו אונס כגון שצריך לצאת לדרך כו' שזה ודאי שוב לא יניח השניה וה"א דמערבין וכיון שלא יניח השנייה גם את זה לא יניח קמ"ל וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.