א מצוה על כל אדם שירחץ בע"ש לכבוד שבת ואם אי אפשר לרחוץ כל גופו ירחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה ברבי אילעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה מים חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות וכשיהיה קרוב לחשכה ישאל לאנשי ביתו בנחת בלשון רכה עשרתם ערבתם עירובי חצרות ויאמר להם הדליקו את הנר והר"מ מרוטנבורק לא היה אומר עשרתם שאין מעשר האידנא אלא היה אומר להם הפרשתם חלה וגם ערבתם לא היה אומר להם כי היה מערב הוא בעצמו:
א סָעִיף א מצוה על כל אדם שירחץ בע"ש וכו' דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה ב"ר אלעאי וכו' בפרק ב"מ (כה:) וכתב שם המרדכי דמשמע בגמרא שמצוה ג"כ לחוף הראש בע"ש וכ"כ בשבלי הלקט והביא ראיה מכמה מקומות. כתוב בכלבו שצריך ליזהר בתגלחת צפרנים בכל ע"ש וכ"כ בספר חי עולם :
ב סָעִיף א וכשיהיה קרוב לחשיכה ישאל לאנשי ביתו וכו' משנה שם (לד.) ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר ופירש"י עם חשיכה שאם ימהר להזכירם מבע"י יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות:
ג סָעִיף א ומ"ש בנחת בלשון רכה ג"ז שם מימרא דרבה בר רב הונא וטעמא כי היכי דליקבלינהו מיניה:
א סָעִיף א מצוה על כל אדם שירחץ וכו'. נראה דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא דה"ה דצריך לחוף הראש בחמין ותו דכל שכן הוא כיון דאית ביה עירבובתא דרישא דקשה לעינים ובמרדכי בשם ראבי"ה מביא ראיה מהא דאיתא בפ' במה מדליקין (שבת דף לא) ואותו יום ע"ש היה והיה הלל חופף את ראשו ובפ' אין צדין בההוא בוכרא דאייתי קמיה דרבא בהדי פניא דמעלי יומא טבא והוה רבא חייף רישיה אלמא דחפיפות הראש נמי מצוה בע"ש אבל ביום ה' לא הוה יקרא דשבתא אא"כ א"א לו לרחוץ בע"ש עכ"ל מרדכי הארוך. לשון מהרש"ל ויטול צפרניו כל ע"ש וישחיז סכינו כמ"ש רז"ל והיה ביום הששי והכינו זו השחזת סכין ועוד דרשו רז"ל וידעת כי שלום אהלך זו השחזת סכין כי כהה הברזל ולא יכול לחתוך אין זה שלום בית רוקח. עוד בהגהה מצוה לספר לכבוד שבת וי"ט ואפי' מצפרא דערב שבת מינכרא דליקרא דשבתא קעביד אבל ביום ה' דשבתא לא הוה יקרא דשבתא ואף דגרסינן במרובה מעשר תקנות שמכבסים בגדים בה' בשבת לכבוד שבת שאני התם דטרידי לכבס בע"ש ותו דאין לובשין אותם בע"ש מיהו היכא דלא אפשר לרחוץ ולספר בע"ש כמה דאפשר למקרב לשבת טפי מעליא עכ"ה: ובנטילת צפרנים יש טעם יפה בדבר על מה שאין נוטלין ביום ה' עכ"ל:
ב סָעִיף א וכשיהיה קרוב לחשיכה כו' ערבתם ע"ח וא"ת אמאי לא כתב רבינו ג"כ ע"ת וכדאי' להדיא בגמ' וי"ל דבזמן הזה שאני דרים בין עכו"ם לא שכיח כלל שיערבו ערובי תחומין לכך לא כתב אלא ע"ח דשכיח בכל ע"ש מיהו עכשיו שאין נוהגין לערב ע"ח כי אם בע"פ על כל השנה א"צ לומר ערבתם וכן עשרתם אין אנו נוהגים במעשר אבל אומר הפרשתם חלה כמו שעשה הר"מ. ועיין במה שכתבתי בסי' רס"א ס"ג. ואיכא למידק כיון דא"ל הדליקו את הנר אלמא דצריך לומר להם קודם התחלת ב"ה כדקתני סיפא ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מדליקין את הנרות וכיון דב"ה אסור סמוך לב"ה נמי אסור דצריך להוסיף מחול על הקודש וא"כ אמאי תנא דצריך לומר עם חשיכה דמשמע סמוך לחשיכה ממש וזה ודאי אסור דהא צריך להוסיף מחול על הקודש וי"ל דתני הכי כדי לאורויי דלא יקדים להזכירם מבע"י וכמו שפירש"י דשמא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות וז"ש רבינו וכשיהיה קרוב לחשיכה וכו' פי' שיהיה בענין שבשעה שידליקו הנרות עדיין הוא יום ודאי שיהא מוסיף בו מחול על הקודש שהוא דאורייתא כמו שיתבאר בס"ד בסי' תר"ח:
א כתב בא"ז דמצוה לרחוץ ולחוף ראשו בע"ש ומקבל עליה שכר אם מקיימה אבל לא נענש עליה אם לא מקיימה ובהגהות מרדכי החדשים כתב דמצוה לרחוץ בע"ש וללבוש בגדי שבת מיד וכן בי"ט אבל ביום ה' לא הוה יקריה דשבת אא"כ א"א לחוף בע"ש. כתב בא"ז פרק אלו מגלחין דמצוה על האדם שהוא מגודל שער לגלח עצמו לשבת או לי"ט. דהא אסרו לגלח במועד כדי שלא יבא מנוול במועד:
ב וכ"כ בס"ח וע"ל סימן רמ"א:
א סָעִיף א ירחוץ פניו ידיו ורגליו וכתב המרדכי דמשמע בגמ' שמצוה ג"כ לחוף הראש בערב שבת:
ב סָעִיף א המצוייצין פי' בציצית פי' ולא היה גוזר משום כסות לילה ע"ש דף ק"ח:
ג סָעִיף א וכשיהיה קרוב לחשיכה כר פירש"י שאם ימהר לזכור אותם מבע"י יפשעו ויאמרו יש עוד שהות:
ד סָעִיף א ישאל לאנשי ביתו בלשון שאלה שמא כבר עשו אבל נר דבר הנראה לעין הוא שלא הדליקו עדיין רש"י.
ה סָעִיף א בנחת כדי דלקבלינהו מיניה פי' שאם לא עשו יעשו עוד אבל אם אומר בל' אימה יתירה דילמא מכח מורא יאמרו עשינו ולא עשו. גמרא:
ו סָעִיף א ערבתם עירובי חצירות אבל עירובי תחומין לא הזקיקוהו חז"ל לשאול ע"ז אבל גם עירובי תחומין מותר סמוך לחשיכה ודוקא ספק חשיכה אסור וכן הוא בהדיא בגמרא דף ל"ד ע"א. וכתב הכלבו וספר חיי העולם שיזהר בגלוח צפרנים בכל ע"ש. וכתב רמ"א וסי' תגלחת צפרניו בימין בדאג"ה ובשמאל דבהג"א וסימן להתחלה קשי"א קמיצה שמאל ימין אצבע:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.