א ועומדין להתפלל ואומרים אבות וגבורות וקדושת השם כבימות החול בלא תוספת ובלא גירוע ודלא כרב עמרם שכתב בשבת בין בערבית ושחרית ומוסף ומנחה מזכיר במגן כך רצה והנחל שבת לבניהם למנוחה למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן וכו' ושלש אחרונות ומזכיר של שבת באמצעה וזה נוסחו אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויכולו וגו' ויכל אלהים ויש סידורים שאין כתוב בהם ויכולו אלא כתוב וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ויותר נכון לאומרו דגרסינן בפרק כל כתבי (שבת קיט:) אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו פירוש הקב"ה והוא אלמא שהעיקר לומר ויכולו שמורה כאילו נעשה שותף ומה שאומרים וכ"כ בתורתך ויכולו אינו חוזר על וברכתו שלפניו אלא על שלפני פניו תכלית מעשה שמים וארץ וכ"כ ויכולו וברכתו מכל הימים כדכתיב ויברך ואם טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות בין בערבית שחרית ומוסף ומנחה וחוזרים ואומרים ויכולו בציבור משום י"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילה שמתפללין אתה בחרתנו ואז צריך לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפלה ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב' האנשים ודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד ואומר ש"ץ ברכה אחת מעין שבע והיא מגן אבות בדברו ואלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וחותם בא"י מקדש השבת: וכתב אבי העזרי שאין ליחיד לומר אותה שלא נתקנה אלא משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא שיסיימו תפלתם בעוד שש"ץ מאריך כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת כד:) י"ט שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני התיבה ערבית אינו מזכיר של י"ט בברכת מעין שבע ומסיק טעמא משום בדין הוא דאפילו בשבת לא בעי למימריה ורבנן הוא דתקון משום סכנה מאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא תקון אלמא שאין להוסיף על מאי דתקון ולא נתקנה אלא בציבור כדמשמע לישנא דש"ץ היורד לפני התיבה ערבית אלמא שלא נתקנה אלא לש"ץ ותו אנן דלית לן סכנה לא אמרינן לה אלא משום מנהג אבותינו: בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות אמר לו מפני שהייתי מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו ובברכת מגן אבות בדברו וביתגדל כתב רב עמרם טעה ולא הזכיר של שבת בערבית מחזירין אותו ורב משה גאון כתב יחיד שטעה ולא הזכיר אתה קדשת בליל שבת אם שמע מש"ץ מגן אבות בדברו שהיא ברכת מעין שבע מראש ועד סוף יצא ידי חובתו (ורב נטרונאי כתב אפי' לא התפלל ז' ברכות כלל ושמע מפי ש"ץ מגן אבות מראש ועד סוף יצא י"ח) ותימא הוא כיון שמחזירין אותו אם לא הזכיר של שבת היאך יוצא בברכה אחת מעין שבע ולא דמי למה שכתב בה"ג יחיד שלא הזכיר של ר"ח ושמע מש"ץ התפלה מראש ועד סוף שיצא דשאני התם ששומע כל התפלה אבל הכא היאך יוצא בברכת מעין שבע במקום שבע וקשיא טפי לרב נטרונאי שאומר שיוצא בו אפילו אם לא התפלל כלל דלא קי"ל כרבן גמליאל דאמר (ראש השנה לה.) ש"ץ פוטר היחיד אלא בראש השנה ויום הכיפורים אבל בשאר ימות השנה לא:
א סָעִיף א ועומדין להתפלל וכו' עד כדכתיב ויברך מבואר הוא:
ב סָעִיף א ואם טעה והתחיל תפלת החול וכו' בפרק מי שמתו (ברכות כא.) אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בעו מיניה הני בי רב דטעו ומדכרו דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה דבדין הוא דאיבעי לצלויי י"ח ומפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן:
ג סָעִיף א ומ"ש ל"ש נזכר בברכת אתה חונן וכו' הוא לאפוקי מהרא"ש מלוניל שסובר שלא אמרו אלא בברכת אתה חונן שהיא ראשונה אבל אם נזכר בשאר ברכות פוסק אפי' באמצע ברכה והר"י והרא"ש בפרק מי שמתו דחו דבריו וכתב בת"ה סי' י"ד שאם התחיל לומר אתה חונן ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן אם סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול אפילו אי קאי באתה קדשת או באתה אחד נראה דמיקרי התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם לא בכוונה התחיל תיבת אתה דידע שהוא שבת ולישניה דאיתקיל ליה לפי הרגלו כה"ג לא מיקרי כוונה לדבר טעות וא"כ אפי' בישמח משה שאינה פותחת באתה מ"מ חשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו דתיבת אתה נמי התחלת תפלת שבת היא ואע"ג דההרגל של חול גורם הטעות מ"מ לא מיקרי בשביל כך התחלת תפלת חול כיון דידע דשבת הוא:
ד סָעִיף א ומ"ש בין בערבית שחרית ומוסף הוא לאפוקי ממה שכתב שם הר"י דבתפלת המוספין פוסק באמצע ברכה דהא ליכא למימר ביה בדין הוא דאיבעיא לצלויי י"ח שהרי אין תפלת י"ח בחול במקום מוסף וכן פסק ר"מ ז"ל עכ"ל והרא"ש כתב סברא זו ואח"כ כתב בשם הראב"ד דל"ש דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות ואם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט במוספין שאמר ונעשה לפניך את חובותינו בקרבן מוסף יצא כדאיתא בירוש' וכתב הרא"ש וכן משמע בירוש' שהיו מתפללין במוספי ר"ח וחול המועד י"ח ברכות וכן היה ראוי בשבת ויום טוב אלא שהקלו בתפלת המוספין כמו שהקלו בשאר תפלות הלכך במוסף נמי בר חיובא הוא ואם התחיל גומר ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש אבל הרמב"ם בפ"י מה' תפלה כתב דבמוסף פוסק באמצע ברכה וכדברי ה"ר יונה וכ"פ סמ"ג בסי' י"ט והכי נקטינן ומכאן יהיה פשוט לפניך שמי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת חוזר ומתפלל תפלת שבת וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' תפלה מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא וכ"כ סמ"ג בסי' י"ט ולפי שראיתי מי שמשבש נוסחת הרמב"ם בדקדוקי הבל וגורס יצא כתבתי זה אע"פ שהוא פשוט מדאמרינן בפ' ב"מ (כד.) ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ומי גרע שבת מר"ח וח"ה מיהו היכא שהזכיר של שבת בתוך י"ח נראה שאע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה לשבת יצא דומיא דמוספין דירושלמי שכתבתי בסמוך ואף ע"פ שכתב הכלבו בסי' י"א ירושל' התפלל ומצא עצמו טועה של חול בשבת יצא ואם נזכר בתוך התפלה גומר הברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת לא קי"ל הכי או נדחוק להעמידו בשהזכיר של שבת * וכתוב בסמ"ק סי' י"א מי שטעה בשבת והזכיר של חול כגון שחרית ערבית ומנחה גומר הברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת ואם עקר רגליו ולא התפלל של שבת חוזר לראש ואם לא עקר רגליו אע"פ שסיים תפלתו נראה שאינו חוזר לראש כי אם לשל שבת כדאמרינן ביעלה ויבא וכ"כ הגה"מ בפ"י מה"ת *:
ה סָעִיף א וחוזרין ואומרים ויכולו בציבור משום י"ט שחל להיות בשבת וכו' כ"כ התוספות והרא"ש בפרק ע"פ (קו.) וכ"כ המרדכי שם ובפרק כל כתבי וכ"כ בסה"ת:
ו סָעִיף א ומ"ש רבינו בשם אבי העזרי שאין ליחיד לומר אותה כ"כ המרדכי בפ"ב דשבת וסמ"ג בסימן י"ט בשם ר"י שיחיד האומרה עושה ברכה לבטלה ודלא כהגהת מרדכי שכתב שם בשם הגאונים דבין יחיד בין ש"צ צ"ל ברכת מגן *:
ז סָעִיף א כתב רב עמרם טעה ולא הזכיר של שבת בערבית וכו' ותימא הוא כיון שמחזירין אותו וכו' אין ספק שיש לתמוה על דברי הגאונים האלה כמו שתמה רבינו אך י"ל שטעם הגאונים האלו דכיון דתפלת ערבית רשות לא חמירא כשאר תפלות לרב משה כדאית ליה ולרב נטרונאי כדאית ליה וכ"נ מדברי סמ"ג שהביא דברי הגאוני' האלו שטעמם משום דתפלת ערבית רשות: כתב הגאון מהרי"א ז"ל בשם ספר המנהגים דבבית חתנים ואבלים דליכא טעמא דמאחרים לבא שיהיו נזוקין לא אמרינן ברכה אחת מעין שבע וכ"כ הריב"ש בתשובה (סימן ל"ז ומ') וכתב עוד שאע"פ שבספר השלחן כתב שבשבת שאחר י"ט אין אומרים אותה יותר יש לסמוך על ספר המנהיג שכתב בפי' שאומרים אותה שהיה מחברו רב גדול יותר ממחבר הספר ההוא וגם מפני הראיות שכתבתי עכ"ל: כתוב בשבלי הלקט כתב ה"ר בנימין הטועה בתפלות שבת ערבית שחרית ומנחה והחליף של זו בזו אומר אני שא"צ לחזור ולהתפלל לפי שעיקר ברכה רביעית היא רצה נא במנוחתינו אבל בתפלת מוסף אינו נראה לומר כן שאין דרך למוסף כשאר תפלות ולא לשאר תפלות כמוסף ע"כ:
א סָעִיף א ועומדין להתפלל וכו' בלי תוס' בלי גירוע ודלא כר"ע וכו' ואע"ג דר"ע הוסיף לומר רצה והנחל כו' ולא היה גורע מ"מ קיימא לן כל המוסיף גורע והכא נמי גורע דעובר על מ"ש רז"ל דאין לשאול צרכיו בג' ראשונות דאע"ג דמוסיפין זכרנו לחיים וכו' בעשרת ימי תשובה מטעם דצרכי רבים שואלין אף בג' ראשונות וג' אחרונות התם שאני כיין דשאלה זו דזכרנו יש לה שייכות אצל אברהם שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ומי כמוך שייך אצל ברכת מחי' מתים וכן כל מה שמוסיפין יש לה שייכות במקום שקבעוה מצורף לזה שהקב"ה יושב על כסא דין וכל העולם נידונים באלו הימים מי יחיה ומי ימות וא"כ צורך גדול הוא לכל ישראל לשאול על חיותא אף בג' ראשונות ובג' אחרונות משא"כ בהוספה זו דרצה והנחל שבת לבניהם וכו' דאע"ג דאיכא קצת טעם להוסיף שאלה בברכת אבות מדאשכחן דאברהם קיים כל התו' אפי' ע"ת קיים וכן יצחק ויעקב וביעקב ארז"ל על ויחן את פני העיר שקבע תחו' לשבת מבע"י הדא אמר ששמר יעקב אבי' את השבת קודם שניתנה וע"כ רצה והנחל שבת לבניהם למנוחה מ"מ כיון דשאל' זו קבעו' באמצע לומ' או"א רצה במנוחתי' והנחילנו כו' שבת קדשך וינוחו בו ישר' מקד' שמך שוב א"צ לשאול עוד באבות'. ומ"ש וכ"כ בתורתך ויכולו אי"ח על וברכתו שלפ' וכו' כלו' ליש סדו' ניח' דקאי על וברכ' שלפ' אב' לדידן צ"ל דק' על שלפ' פניו:
ב סָעִיף א ואם טעה והתחיל תפלת החול וכו' בפ' מי שמת (דף כב) ומ"ש ל"ש נזכר בברכת אתה חונן וכו' כתב כן לאפוקי מהרא"ש מלוני"ל שסובר שלא אמרו כך אלא בברכת אתה חונן שהיא ראשונה כלומר דכיון דמטעם דמותר האדם מן הבהמה היא הבינה וההשכל ואמרו ג"כ בירו' אם אין בינה אין תפלה על כן קבעוה ראש לאמצעיות כמ"ש רבינו לעיל ריש סי' קט"ו א"כ בדין היה דמיבעי לצלויי הך ברכה גם בשבת וי"ט דאיננה שאלת צרכים אלא לחונן אותו בינה להקדיש אלהי יעקב אלא שלא רצו לחלק בינה לבין שאר אמצעיות שהן שאלת צרכים לפיכך אמרו חכמים בברכה זו אם התחיל גומר אבל אם נזכר בשאר ברכות אפי' באמצע ברכה פוסק דאסור לשאול צרכיו בשבת כנ"ל לפ' לדעת הרא"ש מלוני"ל אבל ה"ר יונה והרא"ש דחו דבריו דמלישנא דתלמודא דקאמר בדין הוא דמיבעי לצלויי י"ח ומפני כבוד השבת לא אטרחוהו רבנן משמע דכן הדין בכל הברכו' וקרוב בעיני דהרא"ש מלוני"ל היה גורס התם בדין הוא דמיבעי ליה לצלויי ומפני כבוד השבת לא אטרחוהו רבנן ולא היה גורס לצלויי י"ח והיה מפרש דלא קמיבעי ליה אלא בברכה ראשונה ובה קאמר אם התחיל גומר ולא בשאר ברכות מטעמא דפי' ולענין הלכה נקטינן כהר"ר יונה והרא"ש ורבינו:
ג סָעִיף א ומ"ש בין בערבית שחרית מוסף ומנחה כך היא דעת הרא"ש ושכ"כ הראב"ד אבל דעת הרמב"ם והסמ"ג כהר"ו ומהר"ם דבמוסף פוסק באמצע הברכה ומביאו בית יוסף באורך ע"ש ובש"ע כתב תחלה כלשון רבינו ואח"כ כתב וי"א דבמוסף פוסק אפי' באמצע ברכה ונראה דדעתו דנקטינן כדעת יש אומרים שכתב לבסוף חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה ועוד שהם רבים וכך פסק ב"י כאן שאמר על סברת הרמב"ם ודעימיה והכי נקטינן: שראה לחסיד אחד במותו כצ"ל פי' שראהו בחלום לאחר מותו:
ד סָעִיף א ומ"ש דלא קיימא לן כר"ג וכו' דוקא לרב נטרונאי קשה מר"ג אבל לר"מ גאון לא קשיא מהך דר"ג דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר מוציא אף הבקי כמ"ש רבינו להדיא לעיל סוף סי' קכ"ד ע"ש ועיין עוד לקמן בסימן תקצ"א:
א עיין סימן רפ"ו מדין מוסף שהתפלל בו תפלה של חול:
ב כתב א"ז מותר להתפלל אלהי נצור בשבת אע"פ שהיא בקשה.
ג וכתב אבודרהם דאם היחיד רוצה לאומרה אומרה בלא פתיחה וחתימה וכתב הכלבו דנהגו לומר עם הש"ץ מגן אבות עד מעשה בראשית:
ד סָעִיף א וכן פסק באבודרהם דאינו יוצא בברכה אחת מעין שבע וכתב שם דצריך להפסיק בין תכלית לשמך שלא יהא נראה כחוזר למעלה חלילה וחס. ודעת ב"י יראה דיוצא אם שמע מש"ץ:
א סָעִיף א וכן כתוב בתורתך כו' פי' היינו טעמם שלא אמרו ויכולו כדי להביא ראיה על וברכתו מכל הימים וקדשתו שכן כתוב ויברך ואנו אומרים אותו שהוא חוזר על שלפני פניו כדבסמוך:
ב סָעִיף א גומר אותה ברכה כו' והטעם דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח ומפני כבוד השבת לא אטרחוהו רבנן:
ג סָעִיף א ל"ש נזכר בברכה אחת משאר כו' לאפוקי מהרא"ש מלוני"ל שכתב דוקא בברכת אתה חונן שהיא ברכה ראשונה אבל בשאר ברכות פוסק אפי' באמצע. ומוסף ומנחה לאפוקי ממ"ש ר' יונה ור"מ דבמוסף פוסק באמצע ברכה דהא לא מצינו תפלת י"ח בחול במקום מוסף דנאמר בדין הוא כו' אבל הרא"ש כתב דאפי' מוסף די"ט ראוי היה להתפלל י"ח ברכות ולהזכיר בו דבר מועט מהקרבנות ולומר ונעשה לפניך את חובותינו אלא שהקילו חכמים ג"כ במוסף:
ד סָעִיף א וחוזרין ואומרים ויכולו עד וגם להוציא מי שאינו יודע אותו ר"ל להוציאו ידי ויכולו. אבל ידי תפלה אינו יוצא כמ"ש בס"ש זה וגם לעיל סימן רל"ה כתב דתפלת ערבית שהיא רשות אין הש"ץ מחזיר התפלה להוציא מי שאינו בקי רק לענין ויכולו שאמר לעיל שצריך כל יחיד לאומרו קאמר כאן שמחזירו כדי להוציא מי שאינו בקי:
ה סָעִיף א משום סכנה פירש"י שבלילי שבתות היו באים כולם לב"ה ועוד דשכיחי מזיקין כדלעיל:
ו סָעִיף א לא אמרינן לה אלא וכו' מיהו יכול יחיד לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה וכן נוהגים לאומרה עם ש"ץ בלא פתיחה ובלא חתימה רמ"א וכ"כ רש"ל:
ז סָעִיף א שראה לחסיד אחר כמותו כו' וס"א במותו ופי' בשעת מיתה וס"א שראה לחסיד אחר מותו:
ח סָעִיף א טעה ולא הזכיר כו' מתזירין אותו וכתב בסמ"ק דוקא כשעקר רגליו דחוזר לראש אבל כשלא עקר רגליו חוזר לשל שבת ואם הזכיר של שבת באמצע שמונה עשרה אע"ג שלא קבע ברכה לשבת יצא:
ט סָעִיף א וקשיא טפי לרב נטרונאי שאומר כו' וב"י מיישב זה ואמר דס"ל להני גאונים הואיל ותפלת ערבית רשות לא חמירא להו כשאר תפלות למר כדאית ליה ולמר כדא"ל:
י סָעִיף א דלא קי"ל כר"ג כו' ואין להקשות הא אפילו קי"ל כר"ג בכל השנה הא ר"ג לא קאמר דיכול לפטור אלא עם שבשדות דאניסי ולא הנך דלא אניסי וכמ"ש לעיל ס"ס קפ"ד ולקמן בהלכות ר"ח די"ל דה"מ היכא דליתנהו בב"ה בעם שבשדות לכך כיון דלא אניסי ויכולין לבא לב"ה ואינם באים לכך לא פטרינהו ר"ג אבל אם המה בב"ה ושומעין מהש"ץ התפלה. מראש ועד סוף ס"ל לר"ג דיכול למפטרינהו אלא דלא קי"ל כוותיה כ"א בר"ה וי"כ מיהו לפי מה שאמר לשיטת התוס' והרא"ש לעיל ס"ס קכ"ד יש לדקדק ע"ש וצ"ע:
יא סָעִיף א דלא קי"ל כר"ג כו' אבל לר"מ גאון לק"מ מזה דשאני הכא שכבר התפלל וכמ"ש לעיל ס"ס קכ"ד. כתב בת"ה סימן י"ד דאם היה סבר שהוא של חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן ה"ל התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטועה בתפלת שבת בין זו לזו דהיינו אתה קדשת או אתה אחד אע"ג דהרגל של חול גורם הטעות מ"מ לא מיקרי בשביל כך התחלת תפלה של חול כיון דידע שהוא שבת:
א סָעִיף א ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא שיסיימו תפלתם בעוד שש"ץ מאריך כו' אין להקשות דלפי טעם זה למה אין אנו אומרים ברוך ה' לעולם כו' די"ל דאז לא הועילו חכמים בתקנתן דברוך ה' לעולם כו' היה צריך כל יחיד לאומרה כל ימי החול וכמ"ש והיה הוצרך להתעכב בב"ה לאחר שסיימו הציבור תפלתם לאפוקי ברכה מעין שבע אין יחיד אומר אותה כלל כמ"ש בסמוך וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.