א המכבה הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם או לסטים או רוח רעה או לצורך חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסור ואם יש בו סכנה מותר לכתחלה ואם כבהו מפני שחס על הנר או על השמן או על הפתילה פטור ואם כבהו כדי להבהב הפתילה חייב חטאת:
א סָעִיף א המכבה הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם וכו' משנה בפרק במה מדליקין (שבת כט:) המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני ליסטים מפני רוח רעה או בשביל החולה שישן פטור ומפרש בגמרא (לא:) דמתניתין ר' יהודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ומתניתין בחולה שיש בו סכנה ובדין הוא דליתני נמי מותר ואיידי דבעי למיתני סיפא חייב תנא נמי רישא פטור אבל אם אין בו סכנה חייב חטאת הוא אבל לר"ש בחולה שיש בו סכנה מותר ובחולה שאין בו סכנה פטור משום דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ורבינו פוסק כר"ש וכדעת הרמב"ן שכתב הר"ן בסוף שבת וגם הוא ז"ל העלה כן בפרק המצניע וגם הרב המגיד כתב בפ"א שכן דעת האחרונים אבל הרמב"ם פסק שם כרבי יהודה ובכוונת הרי"ף כתב הר"ן בהמצניע דס"ל כר"ש והרב המגיד כתב בפ' הנזכר שכן דחק לומר הרמב"ן ושכן דעת הרשב"א ואע"פ שממה שכתב בפרק כירה נראה שפוסק כר' יהודה:
ב סָעִיף א ואם כבהו מפני שחס על הנר וכו' גז"ש כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם ומפרש בגמרא רבי יוסי כר"ש ס"ל ומש"ה פוטר בכולן והא דמחייב בפתילה דוקא כשצריך להבהבה כלומר שלא הובהבה מבע"י דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב כוח לאחוז בה כשיבא להדליקה. וא"כ לדברי הפוסקים כר"ש הלכה כר' יוסי ולדברי הפוסקים כר' יהודה הלכה כת"ק:
א סָעִיף א המכבה הנר מפני שהוא מתירא פירש"י כגון פרסיי' שהיה להם יום איד שאין מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם או לסטים שלא יראו שיש שם אדם ויבואו עליו או רוח רעה הבאה עליו וכשאינו רואה נוח לו וכיון דכבוי זה הוי מלאכה שא"צ לגופה פטור אבל אסור כר"ש וצ"ל דמפני עכו"ם ולסטים אין בהם סכנת נפשות דומיא דחולה דאי הוה ביה סכנת נפשות מותר אפי' לכתחלה וכן בכבהו מפני שחס על הנר וכו' נמי פטור מה"ט דקי"ל כר"ש במלאכה שא"צ לגופה דפטור אבל אסור אבל כבהו כדי להבהב הפתילה חייב אף לר"ש דה"ל מלאכה שצריכה לגופה לפי שהוא פחם ונוח לאחוז בה הלהב כשיבא להדליקה כל זה פשוט באוקימתא דתלמודא פ' ב"מ ריש (דף ל'):
א סָעִיף א מפני שהוא ירא. פי' רש"י כגון פרסיים שיש להם יום איד שאין מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם. או לסטים שלא יראו שיש שם אדם ויבואו עליו:
ב סָעִיף א או רוח רעה פירש רש"י הבאה עליו וכשאינו רואה נר נוח לו. והרמב"ם פירש רוח רעה מין ממיני חולי הבא לבעלי מרה השחורה שלא ינוחו אלא כשישבו בחושך ובהסתר מבני אדם ומצאתי בפי' הסידור שפי' שיש בני אדם שדרכם שידמו דמיונות אם הנר דולק בעת שינתם בענין שיבואו לידי רוח רעה ויצאו מדעתם ואם כבו הנר נוח להם ע"כ ולא מצאתי פי' זה לא ברש"י ולא ברמב"ם ולא בר"ע ברטנורה ולא בר"ן:
ג סָעִיף א פטור אבל אסור מדברי רבינו משמע דמפני לסטים או רוח רעה בכולהו לית בהו סכנה דאי הוה בהו צד סכנה היה מותר לכתחלה ואע"פ דר"ע ברטנורה פי' דכולהו אית להו סכנה ובדין הוא דליתני מותר אלא משום דבעי למיתני סיפא חייב תני רישא פטור ע"כ היינו משום דהוא פירש כן לפי מה דאוקמה הגמרא המתניתין כר' יודא אבל רבינו פסק כר"ש:
ד סָעִיף א ואם יש בו סכנה מותר לכתחלה כו' כר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור אבל אסור לכתחלה ויש בו סכנה לא אסרו:
ה סָעִיף א חייב חטאת דכוונתו כדי שתהא הפתילה נוחה לאחוז בה הלהב כשיבא להדליק דצריכא לגופה היא:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.