א ויהיה שולחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה על הפת כמו בסעודת הלילה ויטול ידיו ויקדש פי' יברך בפה"ג ואח"כ יברך המוציא ואם אין לו יין יברך על השכר או שאר משקין תחלה ונראה דאפילו לרב ברונא דאמר נטל ידיו לא יקדש דוקא בקידוש לילה קאמר דשייך ביה הפסק טפי אבל בקידוש היום כיון שאינו אלא בפ"ה מודה שיכול ליטול ידיו קודם אבל הרמב"ם ז"ל כתב מצוה לברך על היין בשבת קודם שיסעוד ומברך בפ"ה בלבד ושותה ואח"כ נוטל ידיו וסועד וצריך שיהיה ג"ז הקידוש במקום סעודה ושלא יטעום קודם וא"א ז"ל היה שותה מים בבוקר קודם תפלה שכיון שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד לאחר התפלה אינו אוסרו מלטעום ומשום ואותי השלכת אחרי גויך ליכא דבמים ליכא גאוה ויגמור סעודתו ויברך ובאשכנז מניחין השלחן ערוך כל השבת לכבוד שבת:
א סָעִיף א ויהיה שלחנו ערוך וכו' ויקדש פי' יברך בפ"ה כלומר ולא יאמר קידוש כמו בלילה אלא בפ"ה לבד וזה פשוט בפרק ערבי פסחים (פסחים קו.) בעובדא דרב אשי דאמרי ליה ליקדש לן מר קידושא רבה:
ב סָעִיף א ואם אין לו יין יברך על השכר וכו' כלומר והוא שיהא חמר מדינה כמו שנתבאר בסימן ער"ב ושם כתב דיותר טוב לקדש על השכר מעל הפת בסעודת שחרית משום דכשמברך שחרית על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ומשמע דאפילו אינו חמר מדינה קאמר דמקדשין עליו בשחרית מההיא טעמא וכתב הראב"ד בפכ"ט מה' שבת שאם בא לקדש ביום על הפת מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וה"ה כתב שאינו מקדש לפי שביום כיון שאינו מזכיר קדושת היום אין ההיכר אלא שמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול ואם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וכ"כ הרא"ש בתשובה ומשמע שאם לא מצא יין או שכר לקדש עליו ביום אוכל בלא קידוש דאין לו לבטל עונג שבת בשביל שאינו יכול לקדש:
ג סָעִיף א ומ"ש ונראה דאפילו לרב ברונא דאמר (שם) נטל ידיו לא יקדש דוקא בקידוש הלילה וכו' אין זה מוכרח ומ"ש בשם הרמב"ם בפכ"ט ומ"ש שמקדש ואח"כ נוטל ידיו גם הגהות כתבו שם שכך היה נוהג הר"מ שלא ליטול עד אחר קידוש אפילו בסעודת שחרית ובמה שאסר לטעום קודם קידוש דשחרית הראב"ד חלק עליהם והתיר לטעום קודם קידוש דשחרית וה"ה טען בעד הרמב"ם וכן דעת הגהו' שם וכתבו דמהך טעמ' כוס מילה שהיא בשבת יתננו לתינוק וכבר כתבתי זה בסימן רע"ג:
ד סָעִיף א וא"א ז"ל היה שותה מים וכו' כתבו רבינו בסי' פ"ט ושם כתב שאבי העזרי אוסר ודבר פשוט הוא דכהרא"ש נקטינן המתענה בשבת אם יכול לקדש להוציא בני ביתו כתבתי בסימן קס"ז:
ה סָעִיף א ובאשכנז מניחין השולחן ערוך כל השבת וכו' כ"כ המרדכי בפ' כל כתבי:
א סָעִיף א ויהיה שלחנו וכו' ויטול ידיו ויקדש פי' יברך בורא פרי הגפן וכו' בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קו) ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת ביום מאי מברך א"ר יהודא בפה"ג וקרי לה התם לברכת בפה"ג קידושא רבה משום דאכולהו קידושי קאמרי ליה וע"ש בעובדא דרב אשי דא"ל ליקדש לן מר קידושא רבה:
ב סָעִיף א ואם אין לו יין יברך על השכר או שאר משקים תחלה בע"פ (דף קז) ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין אטו אשיכר' ואמיא לא מברכינן עליה שהכל נהיה בדברו אמר אביי ה"ק אין אומרים הבא כוס של ברכה אלא על היין ת"ר אין מקדשין על השכר משום ראב"ש אמרו דמקדשין והכי הוה מסקנא התם דמקדשין על השכר ושאר משקים היכא דהוו חמר מדינה אבל על מים אין מקדשין והיכא דאין לו אפילו שכר ושאר משקים אוכל בלא קידוש אבל בלילה מקדש על הפת:
ג סָעִיף א ונראה דאפילו לרב ברונא וכו' לכאורה משמע דכך היא דעת רבינו לחלק דדוקא בקידוש לילה וכו' ותימא דהלא לבתר דמייתי תלמודא הך ברייתא אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת מייתי תלמודא הא דרב ברונא נטל ידיו לא יקדש משמע דקאי נמי אקידוש היום כי היכי דקאי אקידוש דלילה ונראה דכך היא ההצעה בדברי רבינו כאילו אמר לכאורה היה נראה לפי הסברא מבחוץ דלא חשיב הפסק אלא קידוש דלילה דהוי הפסק טובא אבל בקידוש היום שאינו אלא בפה"ג לא חשיב הפסק אבל הרמב"ם כתב דאף קידוש היום הוי הפסק כדמשמע ממה שאמר רב ברונא בסתם נטל ידיו לא יקדש דבקידוש היום נמי חשיב הפסק וכך הוא האמת דלא כנראה הסברא מבחוץ:
א סָעִיף א ומטה מוצעת פי' לפי שהיה דרכן לישב על המטה:
ב סָעִיף א ויקדש פי' יברך בפה"ג כלומר ולא יאמר קידוש כמו בלילה אלא בפה"ג לבד:
ג סָעִיף א יברך על השכר כלומר והוא שיהא חמר מדינה כמו שנתבאר בסימן רע"ב ועיין בב"י ויש נוהגין לברך שהכל על השכר אף במקום שהיין מצוי ולא מצאתי להם סמך כ"א בחידושי אגודה והביאו מהרי"ו ע"ש דף צ"ט וז"ל וביום השבת יברך שהכל נהיה בדברו קודם ברכת המוציא ע"כ ויש לדחות דמיירי במקום שאין יין מצוי ע"ש וקמ"ל דבליל שבת לא יקדש על השכר אפילו אין כאן יין אלא יקדש על הפת ואפשר ג"כ ליישב קצת המנהג בע"א לפי שרבינו כתב לעיל בסי' רע"א דקידוש לילה על היין קודם לקידוש יום ע"ש. ומש"ה אחר שמקדש על היין בלילה משייר המותר לקידוש הבדלה דהא הבדלה קודם לקידוש כמ"ש בסי' רנ"ו ע"ש. ויש נוהגין לברך על יין שרף או מי דבש ונ"ל דאסור משום דבעינן חמר מדינה וגם מטעם דבעינן שיהא השינוי ניכר. ומ"ש ב"י דמשמע מדברי רבינו סי' רע"ב דא"צ חמר מדינה אינו מוכרח לפי שאפשר לומר דס"ל לרבינו דעכ"פ צריך שיהא חמר מדינה ואעפ"כ צריך ג"כ לטעם שינוי דה"א דאע"פ שהוא חמר מדינה אפ"ה עדיף לקדש על הפת כמו שאנו עושין בקידוש לילה דמקדשין על הפת ולא על השכר אע"פ שהוא חמר מדינה. ולדעת ב"י נראה כאילו דברי רבינו סותרין זא"ז אבל לפי מ"ש לא קשה מידי:
ד סָעִיף א או שאר משקין פי' שאר משקין חוץ מן המים וכתב ב"י שאם לא מצא שום משקין לקדש עליו אוכל בלא קידוש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.