א ונוהגין לומר ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע"י כן נשלם השם היוצא ממנו ואומרים סדר קדושה לפי שהוא זמן חזרת רשעים לגיהנם ששבתו בשבת וע"כ מאריכין בעניני תפלות כי ממתינין להם שיסיימו כנסיה אחרונה של ישראל תפלתם ועל כן נוהגין במקצת מקומות להאריך הרבה בויהי נועם וסדר קדושה וכ"כ ר"ע זה שנהגו לומר ויהי נועם וקדושה דסדרא בנעימה ובאריכות נועם באפוקי שבתא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם דבמ"ש צועק הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהם ומתחילים בואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה ונוהגין באשכנז כשא"א ויהי נועם כגון שחל י"ט באמצע השבוע אז אין אומרים ג"כ סדר קדושה וכ"כ רב שר שלום אין אומרים ויהי נועם אלא ממ"ש לחול לא במוצאי י"ט ואפילו חל י"ט באמצע שבת או צום כפור דליכא ששת ימי המעשה אין לומר ויהי נועם במ"ש כיון דאומר ומעשה ידינו תרי זימני בעינן שיתא יומא כולא דחול וכל היכא דליכא ויהי נועם אין אומרים סדר קדושה ואין נוהגין כן בספרד אלא מתחילין פסוק אורך ימים אשביעהו וגו' ואתה קדוש. ומבדיל ש"צ להוציא מי שאין לו יין שיוצא בזה י"ח דאע"פ שמבדילין בתפלה צריך להבדיל על הכוס ורגילין להזכיר אליהו הנביא ופירש ב"ה הטעם לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה ואיתא בעירובין (מג:) מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי י"ט וע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו ונוהגים לומר פסוקים של ברכה כגון יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כדי שיתברכו במעשה ידיהם:
א סָעִיף א ונוהגין לומר ויהי נועם וכו' ואומר סדר קדושה לפי שהוא זמן חזרת רשעים וכו' נראה דהכי פירושו דלכך אומרים ואתה קדוש לפי שהוא זמן חזרת רשעים ועל כן מאריכין בעניני תפלות כי ממתינין להם וכו' והטעם דממתינין להם הוא לפי שהקב"ה יושב וממתין לשמוע תהלות ישראל עד שיסיימו כי על זה אמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל כדברי רז"ל לפיכך ממתינין לרשעים ג"כ עד שיסיימו כנסיה אחרונה של ישראל בעוד שהקב"ה ממתין לשמוע כל תהלות ותפלות ישראל וכיון שיש שייכות לפסוק ואתה קדוש במוצאי שבת אומרים ג"כ סדר קדושה וקרא זה אל זה ואמר הסדר שהמלאכים משבחים לפניו ית' ומספרים קדושתו בכל העולמות וע"כ נוהגים להאריך בהם וכו':
ב סָעִיף א ומ"ש ומתחילין בואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה איכא להקשות למה לא יאמרו ואני זאת בריתי דבליל ט' באב דאין אומרים ג"כ ואני זאת בריתי כתב רבינו בסי' תקנ"ט טעם אחד לפי שהיה נראה כמקיים ברית על הקינות ועוד טעם אחר לפי שהכל בטלין מתלמוד תורה שכרת ברית עם ישראל בשביל התורה דניתנה בג' בריתות אבל ליל מ"ש דכל השנה למה לא יאמרו ואני זאת בריתי ונראה ודאי כיון דבליל ט"ב צריך להתחיל ואתה קדוש משום דאין גאולה בלילה וגם דהכל בטלין מת"ת לפיכך גם בליל מ"ש דכל השנה אין אומרים לא ובא לציון ולא ואני זאת בריתי כדי שלא יהא הדבר חלוק ליל מ"ש דכל השנה מליל ט"ב דאם יהיו מתחילין לומר בכל ליל מ"ש ואני זאת בריתי יבא כל יחיד ויחיד המתפלל בביתו בליל ט' באב ג"כ להתחיל ולומר ואני זאת בריתי על כן כדי שלא יהא הדבר חלוק זה מזכיר וזה אינו מזכיר השוו מדותיהם וכיוצא בזה אמרו במשיב הרוח כדי שלא יהא הדבר מעורב ביניהם זה מזכיר וזה אינו מזכיר כדלעיל בסי' קי"ד בשם הירושלמי ע"ש:
ג סָעִיף א ומ"ש ונוהגין באשכנז כשאין אומרים ויהי נועם כגון שחל י"ט באמצע השבוע אז אין אומרים ג"כ סדר קדושה איכא למידק היאך תלוי זה בזה ולמאי דפרי' ניחא כדי שלא יהא הדבר מעורב זה יאמר וזה לא יאמר ועוד נמצא טעם אחר בספר אבודרהם ע"ש:
ד סָעִיף א ומ"ש ורגילין להזכיר אליהו הנביא וכו' משמע דבבית הכנסת היו מזכירין הש"ץ והקהל יחד וכ"כ האבודרהם ואין נוהגין כך במדינות אלו אלא כל א' בביתו מזכיר אליהו הנביא:
ה סָעִיף א ופירש ב"ה הטעם וכו' יש מקשין לפ"ז א"כ נזכיר אליהו הנביא גם במי"ט וי"ל דכיון דמזכירו בכל מ"ש שוב א"צ להזכירו עוד באותו שבוע דדי בפעם אחת בשבוע כי היכי דמזכירין בשל השנה פעם אחת במ"ש כשאין חל בו י"ט ועוד דבשורת הגאולה יש לה שייכות טפי אצל שמירת שבת כמ"ש רז"ל בפ' כל כתבי אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין:
א סָעִיף א לפי שהוא מזמור של ברכה ואומרים כן כדי שיתברכו במעשה ידיהם כמ"ש רבינו בסוף סי' זה:
ב סָעִיף א ואומרים סדר קדושה לפי שהוא כו'. לכאורה קשה דמאי נתינת טעם הוא זה דאיך תלוי זה בזה ונ"ל דבא לתת טעם על מה שמקדימין לומר סדר קדושה קודם הבדלה. וע"כ קאמר שמאריכין בעניינים כי ממתינים להם שיסיימו כו':
ג סָעִיף א כיון דאמר ומעשה ידינו תרי זימני כו' ר"ל דפעם א' קאי על מלאכת המשכן ופעם א' קאי אמעשה ידינו דששת ימי המעשה. א"נ ה"ק משום דגם נרמז בומעשה ידינו ר"ל ו' מעשה ידינו ואם תאמר אם כן ראוי שלא לאומרה בשבת ובי"ט עצמו ונ"ל דבשבת וי"ט אין אנו מכוונין באמירתן שיברך את מעשה ידינו אלא שמוסיפין אותו בזמירות כמו שמוסיפין שאר מזמורים השמים מספרים כו' וכמ"ש הכלבו והרד"א שצריך להוסיף מזמורים בשבת אבל עתה במ"ש שאומרים אותה בתחלת השבוע כדי שיברך השי"ת מעשה ידי חול צריך שיהיו כולן ימי המעשה כנ"ל:
ד סָעִיף א אלא מתחילין פסוק אורך ימים אשביעהו ואתה קדוש גו' משמע דיש שייכות לסדר קדושה עם ויהי נועם מדמתחילין בהאי קרא בתרא דויהי נועם ולכן מנהג אשכנז כשאין אומרים ויהי נועם א"א ואתה קדוש כיון שיש שייכות לזה עם זה וצ"ע מה ענין זה לזה:
ה סָעִיף א וע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת כו' צ"ע לפי טעם זה למה אין אנו אומרים ומזכירין אליהו במוצאי יו"ט. ואפשר ליישב משום דאנו ס"ל ג"כ הטעם שכתב רבינו לקמן בס"ס רצ"ט והיינו שטוב לשכחה כו' ולפי אותו הטעם לא שייך לומר הזמירות אלא במ"ש לפי שהוא תחלת ימי המעשה מששת ימי בראשית.
א סָעִיף א כיון דאמרינן ומעשה ידינו תרי זימני בעינן שיתא יומי עיין מ"ש בפרישה ועי"ל דה"ט משום דהחול נחלק לשני חלקים א' ב' ג' שייך לשבת שעברה ד' ה' ו' שייך לשבת הבאה וכמ"ש בי"ד סי' ר"ך ומ"ה מתפללין על מעשה ידינו ב"פ על אלו ב' חלקים וכשיש יו"ט ביניהן אינן במלואן וק"ל:
ב סָעִיף א ואיתא בעירובין כו' שאין אליהו בא לא בערבי שבתות כו' וא"ת הא אמרינן התם ד' מ"ג ע"ב דה"ט מפני הטורח ופירש"י שיניחו צרכי שבת וי"ט וילכו להקביל פניו וא"כ בשבת דליכא האי טעמא יכול לבוא וא"כ למה אמרינן אליהו דוקא במוצ"ש. וי"ל הא אמרינן התם דבשבת וי"ט ספוקי מספקא ליה לתנא אי תחומין למעלה מעשרה וא"א לו לבא ואי אין תחומין למעלה מיו"ד ויכול לבא ומש"ה אומרים במו"ש אליהו שאז זמנו לבא בודאי:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.