א זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו אע"ג דקיי"ל לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן היינו לענין שאם היו בראשו וחשכה שא"צ לחלצן אבל לכתחלה אין להניחן קודם הזמן הזה ואם צריך לילך לדרך יכול להניחן קודם זמנן בלא ברכה ולכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וה"ר פרץ כתב כיון דקיימא לן דלילה זמן תפילין הוא אלא שאין להניחן בלילה משום גזרה שמא ישן בהן מי שרוצה לצאת לדרך יכול להניחן קודם זמנן ולברך עליהן מיד וא"א ז"ל לא כתב כן היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה יניח ידו עליהן עד שיגיע לביתו ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם חולצן ומניחן שם היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו:
א סָעִיף א זמן הנחתם בבוקר משיראה את חבירו וכו' בפ"ק דברכות (ט:) אחרים אומרים משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו אמר אביי לתפלה כאחרים ופי' רש"י לתפלה להניח תפילין והרי"ף והרא"ש גורסין בהדיא לתפילין כאחרים וכתב ה"ר יונה והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו משום דבתפילין כתיב ראיה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכתבו התוס' דאיתא בירושלמי אהא דאמרינן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו במה אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק טפי חכים ביה ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה תיפתר ברגיל ואינו רגיל וכתבוהו הר"ש וה"ר יונה ולפיכך כתב רבינו הרגיל עמו קצת:
ב סָעִיף א אע"ג דקיי"ל לילה זמן תפילין אלא שאין מורין כן בסוף פ' הקומץ (מנחות לו:) אמרינן דהכי סבר רב אשי ופירש"י דטעמא דאין מורין כן שמא ישכחם ויישן בהם. ומ"ש רבינו היינו לענין שאם היו בראשו וחשכה שאין צריך לחלצן אבל לכתחלה אין להניחם קודם הזמן הזה כ"כ הרא"ש בשם בעל התרומה ולמד כן מדתניא בס"פ הקומץ (שם.) עד מתי מניחם עד שתשקע החמה ר' יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ"א עד זמן שינה ומודים חכמים ור' יעקב שאם חלצן ליכנס לבית המרחץ ולבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחם אלמא חכמים ור' יעקב דסברי לילה זמן תפילין מדשרו להניחם בראשו עד זמן שינה מודים לת"ק דאין מניחם לכתחלה משתשקע החמה והרמב"ם אע"פ שפסק כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא והמניחן בלילה עובר בלאו כתב שאם הניחן קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן וטעמא משום דאיתא בס"פ הקומץ אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק תפילי ואמינא ליה לשמרן קבעי מר ואמר לי אין וחזיתיה לדעתיה דלא לשמרן הוה בעי קסבר הלכה ואין מורין כן ומאחר דס"ל דהלכה כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא הוצרך לפרש דהיינו דוקא לענין שלא יניחם לכתחלה אבל אם כבר הם בראשו אינו חייב לחלצם כי היכי דלא תיקשי הילכתא אעובדא דרב אשי ובפלוגתא דרבי יעקב וחכמים כתב המרדכי דקי"ל כחכמים וכתוב בסה"ת והאי שקיעה דאסור להניחם מדרבנן היינו סוף שקיעה סמוך לצאת הכוכבים וכ"כ במרדכי ודע דבגמרא אמרינן א"ר אלעזר אם לשמרן מותר ופירש"י לשמרן שלא יאבדו מותר להניחם אפילו לאחר שקיעת החמה ומשמע מדבריו דלהניחם לכתחלה שרי כדי לשמרם וכ"כ הרא"ש אהאי עובדא דרב אשי שגירסת הרי"ף וחשך ולא סליק תפילי אבל בגמרא גרסינן בכל הספרים וחשך והוה מנח תפלי וכן פירש"י אם לשמרן שלא יאבדו מותר להניחן לאחר שקיעת החמה עכ"ל אבל הרמב"ם כתב ואם לא חלץ תפילין מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר משמע דסבר דלא שרי כדי לשמרן אלא שלא לחלצן אבל להניחם לכתחלה לא וכדגריס הרי"ף בעובדא דרבינא ורב אשי דלא סליק תפילי וא"ל לשמרן קא בעי מר אלמא דשלא לסלקן הוא דשרי כדי לשמרן אבל להניחם לכתחלה לא וכן דעת כל הפוסקים שלא הזכירו הא דלשמרן שרי דשלא לסלקן בלאו לשמרן נמי שרי וכבר כתבו זה ולהניחן לכתחלה אפילו כדי לשמרן אסור ולפ"ז לא קי"ל כר' אלעזר דאמר אם לשמרן מותר ומיהו אפשר דאע"ג דסברי דלשמרן מותר להניחן לכתחלה לא כתבו כן לפי שסמכו על מה שכתבו שאם היה צריך לילך לדרך מותר להניחן קודם זמנם ומשמע להו דטעמא דשרי משום דהוי כדי לשמרן ומ"מ יש לתמוה על מה שפי' הרא"ש בגי' הספרים וחשך והוה מנח תפילי שהיה מניחם בתחלה אחר שקיעת החמה דמאחר דאמר רבינא וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוה בעי קסבר הלכה ואין מורין כן א"כ אפי' שלא לשמרן מותר להניחם בתחלה אחר שקיעת החמה אלא שאין מורין כן וזה שלא כדברי הפוסקים ולכן נראה דספרים דגרסי והוה מנח תפילי לא שהיה מניחם אחר חשיכה אלא שלא סלקן משחשכה וה"ק הוה מנח תפילי כלומר שהניח מלסלקן ומש"ה אמרינן דהוי הלכה ואין מורין כן אבל להניחם בתחלה פשיטא דאסור אם לא כדי לשמרם לפי מה שפירש"י בדברי ר"א ומיהו מדברי ה"ר יונה בפ"ק דברכות גבי הא דאמר אביי לתפילין כאחרים משמע דלהניחן בלילה בתחלה נמי הוי הלכה ואין מורין כן והרמב"ם מאחר שכתב מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר תימא למה כתב אח"כ ואם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר דמאי איריא לשמרן אפילו שלא לשמרן נמי. ואפשר דמשום דלעיל כתב דהא דשרי שלא לסלקן משחשכה הוי הלכה ואין מורין כן כתב אח"כ דהיינו דוקא כשאינו מתכוין לשמרן אבל אם הוא מתכוין לשמרן מותר ומורין כן וזהו שכתב גבי לשמרן מותר סתם ולא כתב שאין מורין כן וכבר כתבתי שהוא מפרש דהא דאר"א אם לשמרן מותר דלא להניחם בתחלה קאמר אלא להניח מלסלקן ומדקאמר סתמא מותר משמע דאורויי נמי מורינן וכן משמע בעובדא דרבינא ורב אשי דכי א"ל לנטרינהו בעי מר א"ל אין ולא בעא למימר ליה דבלא לשמרם נמי שרי אלמא דכשאינו מתכוין לשמרן דוקא הוא דאמרינן אין מורין כן אבל לשמרם מותר ומורין כן ואע"פ שיש לדחות ולומר דאין ה"נ דאפי' לשמרן אין מורין כן והא דא"ל רב אשי אין היינו משום דרבינא הוה ידע דלשמרן שרי דהא א"ל לשמרן קא בעי מר וכל כה"ג לאו הוראה היא אבל אי לא הוה ידע לא הוה מודי ליה דשרי אפי' לשמרן מ"מ סובר הרמב"ם דכיון שהודה למאי דא"ל לשמרן בעי מר הויא הוראה ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים שאין להניחם בתחלה בלילה הכי נקטינן:
ג סָעִיף א ואם צריך לילך לדרך יכול להניחם קודם זמנם בלא ברכה וכו' ברייתא בס"פ הקומץ (מנחות לו:) היה רוצה לצאת לדרך מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהם ומברך וכתבוה הר"ף והרא"ש אבל הרמב"ם השמיטה ואפשר שהוא סובר דאתיא כמ"ד לילה זמן תפילין הוא והא דקתני עד שיגיע זמנם היינו זמנם מדרבנן שגזרו שלא להניחם בלילה וכיון שהוא פוסק כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא בטלה לה מהלכה לפי דעתו:
ד סָעִיף א והר"פ כתב כיון דקי"ל דלילה זמן תפילין הוא וכו' כ"כ בהגהת סמ"ק וטעמו של הר"פ היפך מהרמב"ם שהר"פ סובר דההיא ברייתא אתיא כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא ומש"ה אינו מברך מיד אבל למאן דאמר לילה זמן תפילין הוא מברך מיד: וכתוב בסמ"ק דהא דשרי למשכים לצאת לדרך להניחם מיד במתירא שמא יאבדו הוא ובהגהה כתב ונראה דאפי' בלא חששא דשמא יאבדו מותר להניחם לכתחלה קודם היום בהשכים ויצא לדרך דליכא למיחש שיישן כיון שהשכים לצאת עכ"ל ואפשר דמטעם זה כתבה הרי"ף אע"ג דמשמע דס"ל דאין מניחין תפילין בתחלה בלילה דהכא שאני דכיון דהשכים ויצא לדרך ליכא למיחש שיישן בהם. ולענין הלכה כיון דכתבוה הרי"ף והרא"ש להאי ברייתא הכי נקטינן:
ה סָעִיף א היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה יניח ידו עליהם וכו' בספ"ק דיום טוב (טו.) ופירש"י היה בא בדרך בע"ש: מניח ידו עליהם. שלא יראום וחכמים התירו להכניסם לעיר דרך מלבוש דהוא העברה כלאחר יד משום בזיון אבל התוס' פירשו דבחול מיירי דכיון דשקעה עליו חמה יש לו לסלקן דקי"ל לילה לאו זמן תפילין הוא וא"ת אי מיירי בחול אמאי אינו מביא אותם בידו וי"ל דלמא מישתלפי מידיה עכ"ל ורבינו סובר דבחול מיירי וכדברי התוס' ומיהו מאי דצריך לסלקן לאו מטעמייהו דהא איהו פסק כמ"ד לילה זמן תפילין הוא אלא טעמא כדי שלא יטעו הרואים ויבואו להניחם לכתחלה בלילה ומהאי טעמא אמרו שצריך להניח ידו עליהם כדי שלא יראו אותם:
ו סָעִיף א היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקידש עליו היום וכו' גם זה שם ופירש"י בית המדרש בשדה היה ואינו משתמר ומפרש בגמרא דאם יש בית המשתמר סמוך לבית המדרש שחולצם ומניחם שם ולא יביאם בראשו עד ביתו ורבינו סמך על מ"ש כן בסמוך גבי היה בא בדרך דממילא משמע דה"ה להיה יושב בבית המדרש דמאי שנא ומיהו איכא למידק דרבינו משמע דמוקי להא בחול שאל"כ לא הו"ל לכתבה בסימן זה אלא בסימן שאחריו וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתבה גבי דיני הנחת תפילין בלילה ותימא דלישנא דקידש היום לא שייך בחול והתוס' אע"פ שחלקו על רש"י בההיא דהיה בא בדרך ופירשוה בחול בהא מודו דבע"ש היא מדקתני וקידש עליו היום ואפשר שהרמב"ם ורבינו סוברים דאע"ג דבחול מיירי נקט לישנא דקידש היום לאשמעינן דמשעה שקידש היום בערבי שבתות הוי לילה לענין הנחת תפילין וע"כ צ"ל כן לדברי התוס' שמפרשים ההיא דהיה בא בדרך בחול מדקתני בה ושקעה עליו חמה ולא קתני וקידש עליו היום ובברייתא דמייתי התם רב הונא קתני גבי היה בא בדרך נמי וקידש עליו היום ועוד י"ל דאה"נ דס"ל דבשבת מיירי ורבינו כבר הזכיר בסימן שקודם זה דאסור להנית תפילין בשבת ומפני שדין היה בא בדרך ודין היה יושב בבית המדרש נשנו סמוכים בגמרא כתב דין היה יושב בבה"מ כאן ולא המתין מלכתבו עד סימן שאחר זה והרמב"ם ג"כ כתב בתחלת דבריו זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין ופירש דיני הנחת תפילין בלילה ואח"כ כתב דין היה יושב בבית המדרש דשייכא להנחת תפילין בשבת ואע"פ שכתב אח"כ דין דשייך להנחת תפילין בלילה איכא למימר דאיידי דכתב דין הנחת תפילין משתשקע החמה סמך לו דין היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וסמך לדין זה דין היה יושב בבית המדרש לפי שבגמרא הוא סמוך לו וע"פ דרך זה אפשר שדין היה בא בדרך ושקעה עליו חמה בשבת מיירי וכמו שכתוב בקצת נוסחאות הרמב"ם היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וקדש היום ומה שהכניסו בתוך דיני הנחת תפילין בלילה מפני שרצה לסמוך דין היה בא בדרך ושקעה עליו חמה לדיני הנחת תפילין משתשקע החמה: כתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קכ"א שמי שלא הניח תפילין עד אחר תפלת ערבית שאסור לו להניחם אז הואיל ועשה אותה לילה בתפלתו דתרי קולי לא עבדינן:
א סָעִיף א זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו וכו' בפ"ק דברכות לתפלה כאחרים משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ובחבירו הרגיל עמו קצת קאמר כדאיתא בירושלמי ופירש"י לתפלה להניח תפילין וכך היא דעת כל הפוסקים אלא דהב"י הבין מדברי ה"ר ירוחם שמפרש לתפלה להתפלל והשיג עליו בריש סימן פ"ט וכבר כתבתי לשם דלא עלה כך ע"ד הר"י אלא דעתו כדעת כל הפוסקים ע"ש:
ב סָעִיף א אע"ג דקיימא לן לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן כלומר לא יעלה על דעתך לפרש דאין מורין כן לאחרים שיניחם בלילה אלא מורין לו שיניחם משיראה חבירו וכו' אבל היודע דלילה זמן תפילין וא"צ לשאול הוראה זו יכול להניחם בלילה מקמי שיראה חבירו דזה אינו דאין חילוק בין מי שצריך לשאול הוראה לאין צריך לשאול הוראה אלא ה"פ לילה זמן תפילין הוא לענין זה שאם היו בראשו וחשכה א"צ לחלצן ומשמע דיכול להורות כך אף לאחרים אבל לכתחלה אין להניחם קודם הזמן הזה דזהו פירושו של אין מורין כן מיהו אינו עובר בלאו אם הניחן קודם הזמן הזה כיון דלילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור וכ"כ הרא"ש בשם ספה"ת והביא ראיה מס"פ הקומץ וכתב שכן עיקר דלא כפי' בעל העיטור בשם הגאונים אבל הרמב"ם כתב דהמניחן לכתחלה קודם הזמן הזה עובר בלאו דלילה לאו זמן תפילין הוא ואם הניחן קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן לאחרים הבאים לשאול הוראה אבל אם לא יחלוץ תפילין מששקעה עליו החמה מפני שאין לו מקום לשמרן מותר ומורין כן לאחרים כך העלה ב"י מדברי הרמב"ם ובש"ע פסק דלילה זמן תפילין והמניחן לכתחלה אינו עובר בלאו אלא דאסור מדרבנן שמא ישכחם ויישן בהם והרוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם קודם זמנם ודלא כהרמב"ם דמחמיר בהא אבל בדין הניחן קודם שתשקע החמה וכו' פסק כהרמב"ם לחומרא דאין מורין כן לאחרים להניחן עליו כל הלילה אם לא דצריך לשמרן דאז מורין כן וקצת תימא לפסוק בדין אחד מקצתו כהרב רבינו משה בר מיימוני ומקצתו כהחולקים עליו:
ג סָעִיף א ואם צריך לילך לדרך וכו' ברייתא ס"פ הקומץ ואתיא כמ"ד לילה זמן תפילין אלא דמדרבנן אסור לכתחלה שמא יישן בהם וביוצא לדרך דטורח הוא להתעכב בדרך בשעה שיניח תפילין התירו לו שיניחם בביתו קודם זמנן וכו' אבל ה"ר פרץ מפרש איפכא דהך ברייתא כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא דאי זמן תפילין הוא למה לא יברך עובר לעשייתן דכיון שהתירו לו להניח קודם זמנן כ"ש דיכול נמי לברך אלא צריך לפרש דהאי תנא ס"ל לילה לאו זמן תפילין הוא ועובר בלאו אם מניחן בלילה לשם קיום מצות תפילין ואם מברך קודם זמנן ברכה לבטלה היא והא דהתירו להניחן ברוצה לילך לדרך בהשכמה אינו אלא כדי לשמרן דמתיירא שמא יאבדו מידו בדרך ולפ"ז הך גירסא שהביא הרא"ש וחשך והוה מנח תפילין הוא עיקר דמוכח מינה דלשמרן כדי שלא יאבדו מותר להניחן בלילה וכמו שפירש"י להדי' וכ"כ בסמ"ק בפנים וז"ל היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן בראשו וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך ע"כ וכתב עליו הר"פ בהגה"ה דזהו דוקא למ"ד לילה לאו זמן תפילין אבל למ"ד זמן תפילין הוא כדקי"ל השתא א"כ אם השכים לצאת לדרך קודם היום ומניחן מברך עליהם מיד ונראה דאפילו בלא חששא דשמא יאבדו מותר להניחן לכתחלה קודם היום בהשכים לצאת לדרך דליכא למיחש לשמא יישן בהם כיון שהשכים לצאת עכ"ל מיהו לית הילכתא כהר"פ אלא אף למאי דקיי"ל לילה זמן תפילין הוא אין לברך אלא לכשיגיע זמנן דאע"פ שהתירו לו להניחן קודם היום מפני הטורח לא התירו לו לברך קודם זמנן ושפיר הוי עובר לעשייתם במה שיקיים המצוה לאחר שיברך כשיגיע הזמן והכי נקטינן וכ"פ בש"ע:
ד סָעִיף א היה בא בדרך כו' בספ"ק די"ט ומביאו הרי"ף והרא"ש בהל' תפילין ופירש"י היה בא בדרך בע"ש מניח ידו עליהם שלא יראום וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש דהיא העברה כלאחר יד משום בזיון עכ"ל נראה דקשיא ליה דאי בחול אמאי אינו מביא אותם בידו ותו דהא קי"ל לילה זמן תפילין הוא ואם היו בראשו וחשכה א"צ לחלצן אלא דלכתחל' אין להניחם וא"כ לא היה צריך להניח ידו עליהן אלא ודאי בע"ש קאמר דאסור לו להביאם בידו בר"ה בשבת וגם מניח וידו עליהם שלא יראוהו יוצא ובא בתפילין בשבת בר"ה דאסור מדרבנן והכי משמע מדברי רבי' דתופס פירש"י שהרי הביא הני תרתי בבי בה' שבת בסי' רס"ו וכאן בה' תפילין כתבם ג"כ כי כן דרכו לכתוב הדין פעמים כשיש לו שייכות כאן וכאן אבל התוספות קשיא להו דכיון דצריך למתני הבי תרתי בבי לגבי שבת לפירש"י חדא בבא בדרך ואידך ביושב בבית המדרש א"כ קשה אמאי שינה בלשון דבבא בדרך נקט ושקעה עליו חמה וביושב בב"ה נקט וקדש עליו היום ולכך פירשו דהיה בא בדרך בחול מיירי וס"ל לילה לאו זמן תפילין והיה צריך לסלקן אלא דחיישינן דילמא משתלפי מידיה ומשו"ה צריך להניח ידו עליהן כדי שלא יראום ויחשדוהו דמניח תפילין בלילה א"נ ילמדו ממנו הפוגעים בו וסיפא מיירי בע"ש ולכך שינה ונקט הכא וקדש עליו היום ולפע"ד יש ליישב קושיית התוספות דבבא בדרך נקט ושקעה עליו חמה דהיינו תחלת שקיעה דלא קידש עליו היום אלא מיהו כיון שעדיין רחוק הוא מביתו ולא יגיע לביתו עד שיקדש עליו היום כבר הילכך צריך הוא שיניח ידו עליהן וכו' וביושב בב"ה דהוא סמוך לעיר נקט וקדש עליו היום פתאום דהיינו סוף שקיעה שהוא בין השמשות ספק יום ספק לילה דקדש היום מספק כדאיתא ריש ברכות ולפיכך התירו לו להניח ידו עליהן וכו' אבל בשקעה עליו חמה דהיינו תחלת שקיעה לא התירו לו להניח ידו עליהן אלא כיון דעדיין לא קדש עליו היום צריך הוא להסירן מעליו ולהביאם בידו בהיתר לביתו דיוכל להביאם בהיתר מבית המדרש לביתו כיון שנזכר מיד בתחלת שקיעה וכך היא דעת רבינו דפסק בסי' כ"ט דלילה זמן תפילין הוא וכאן הביא הך דשקעה עליו חמה לפסק הלכה אלמא דלא ס"ל כתוס' אלא כפירש"י והכי מוכח בסימן רס"ו כדפרישית:
א סָעִיף א זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו כו' פ"ק דברכות דף ט. וכתב הר"ר יונה והטעם שתלו אותו כשיראה חבירו לפי דבתפילין כתיב ראיה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואיתא בירושלמי במה אנן קיימין אי ברגיל אפי ברחוק טפי חכים ביה. ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה תפתר ברגיל ואינו רגיל ע"כ וכתבוהו הרא"ש ור"י ולפיכך כתב רבינו הרגיל עמו קצת ב"י. ה"ג ברוב הספרים זמן הנחתן כו' אע"ג דקי"ל לילה זמן כו' אבל לכתחלה אין להניחן קודם הזמן הזה ואם צריך כו'. ונ"ל דה"פ זמן הנחתן משיכיר חבירו ולא קודם לכן והוקשה לו הא קיי"ל דמדינא לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן מטעם גזירה בעלמא שמא ישן ויפיח בהם א"כ כיון דאינו אסור אלא מה"ט למה כתבו שיעור משיכיר חבירו יניח תפילין ולא קודם לכן והא מיד שיעמוד בבקר אחר שישן כבר תו ליכא למיחש לשמא יפיח בהן דכיון שהוא בהקיץ מסתמא יראה לשמור עצמו מהפחה וא"כ מיד בקומו יהיה רשאי להניחם וזהו דאע"ג דקי"ל כו'. וקאמר היינו לענין כו' פי' דהא דאמרינן דמדינא מותר תפילין בלילה אלא שגורו משום שמא יפיח היינו שלא יצטרך לחלוץ התפילין שהן עליו כבר מבע"י כ"ז שבטוח לו שלא ישן בהם אבל להניח לכתחלה איסור נמי הוי הילכך להניחם קודם שיכיר חבירו אע"ג דודאי לא ישן ולא יפיח בהם אעפ"כ אסור מטעם דבראייה תליא מילתא ומסיק ואם צריך לצאת לדרך אז מותר לו להניחן קודם שיכיר חבירו אך שלא יברך עליהן כיון דעדיין לאו זמן ראייה הוא. והר"ר פרץ חולק וס"ל דאפילו לכתחלה מותר להניח בברכה קודם שיכיר חבירו כיון דעיקר הטעם הוא משום שינה. שוב ראיתי בש"ע שחיבר מהרמ"י משמע כמו שפירשתי וק"ל. ועי' בדרישה כתבתי פי' וגירסא אחרת וכתבתי הוכחה לדברי ע"ש:
ב סָעִיף א היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה כו'. ר"ל בע"ש כן פירש"י ספ"ק דביצה והתוספות הקשו ארש"י דא"כ אמאי שינה בלישנא לנקוט ושקעה וגבי יושב בב"ה נקט וקידש עליו היום. לכן נראה דמיירי בחול וקמ"ל דמניח ידו עליהן משום הרואה שלא יטעה כו'. עיין בב"י שהביאם. ולרבינו ס"ל לילה זמן תפילין הוא צריך להניח ידו עליהן משום הרואה שלא יטעה להניחם לכתחלה בלילה ב"י:
ג סָעִיף א יניח ידו עליהן עד שיגיע לביתו ואם יש כו' כצ"ל:
ד סָעִיף א היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקידש כו' האי קידש היום ג"כ בחול מיירי ולשון הברייתא נקט והברייתא גופא נקטה האי לשון לאשמעינן דמשעה שקידש היום בע"ש הוי לילה לענין תפילין בחול כן מוכרח אתה לפרש לדברי רבינו דאל"כ אין כאן מקומו אלא בסימן שאחר זה וכן צריכין לומר בדברי הרמב"ם ואפשר נמי לומר דרבינו איירי בקידש עליו היום ממש בע"ש ורבינו כבר הזכיר בסימן שקודם זה דאסור להניח תפילין בשבת ומפני שדין היה בא בדרך ודין היה יושב בב"ה נשנו סמוכין בגמרא כתב דין היה יושב בב"ה כאן ולא המתין עד סימן שאחר זה וע"ד זה יתבאר ג"כ בדברי הרמב"ם ב"י:
ה סָעִיף א מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית וה"ה כאן אם יש בית המשתמר סמוך לחומה דלא יביאם לביתו וכן הוא בהדיא בגמרא אלא שרבינו סמך אמ"ש בסמוך והא ראיה שכתב עד שמגיע לבית ולעיל כתב עד שמגיע לביתו: כתב מהרא"י סי' קכ"א שמי שלא הניח תכילין עד אחר תפילת ערבית שאסור לו להניחן עוד הואיל ועשה אותה לילה בתפילתו דתרי קולי לא עבדינן ע"כ ועיין בי"ד סימן קצ"ז:
א סָעִיף א אע"ג דקי"ל לילה זמן תפילין הוא כו' אבל לכתחלה אין להניח קודם הזמן הזה כבר כתבתי בפרישה דאין מורין כן קאי אחליצה בלילה אבל להניחם לכתחלה אסור איסור גמור. וראיה לדברי מהא דתניא בס"פ הקומץ עד מתי מניחם עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ"א עד זמן שינה ומודים חכמים ור' יעקב שאם חלצן ליכנס לבית המרחץ ולבית הכסא ושקעה עליו החמה שוב אין מניחן ש"מ דחכמים ור' יעקב דסברי לילה ומן תפילין מדשרו להניחם בראשו עד זמן שינה אפ"ה מודים לת"ק דאין מניחן לכתחלה משתשקע החמה וכן משמע מלשון הרי"ף והרמב"ם ומרדכי דקי"ל כת"ק דלכתחלה אסור להניחם ואפי' שלא לחולצן אין מורין היתר כדאי' ס"פ הקומץ אמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סילק תפילין ואמינא ליה לשומרן קא בעי מר וא"ל אין וחזיתיה לדעתיה דלא לשומרן הוה בעי קסבר הלכה ואין מורין כן. אבל צ"ע שמלשון הרא"ש משמע דס"ל דאפי' להניחם לכתחלה מותר אלא דאין מורין כן דז"ל בה"ק דהרי"ף דף פ"ב ע"א וחשך ולא סליק תפילין זו היא גי' הרי"ף אבל בגמרא גרסינן בכל הספרים וחשך והוה מנח להו תפילין וכן פירש"י מותר להניחם אפי' לאחר שקיעת החמה כו' עד ולמ"ד לילה זמן תפילין א"צ לחלוץ בלילה וגם אינו מניח בלילה משום הרחקה דלא אתי לישן בהו כולי וכאשר כתבתי עיקר עכ"ל הרי לך בהדיא שדעת הרא"ש שרב אשי הניחן לכתחלה בלילה ושאלו אם לשומרן עשה כך דאל"כ ודאי אסור להניחן בלילה לכתחלה והשיב לו רב אשי דלשומרן כוונתו אבל האמת היה שלא היה דעתו לשומרן ומה שהניחם לכתחלה לפי שס"ל דמותר לכתחלה לעשות כן אלא שלא רצה לגלות זה לרבינא לפי שאין מורין כן וא"כ צריכין אנו להשוות דעת רבינו עם אביו ונראה שזה דחקו להרא"ף בהגהותיו לפרש פי' אחר בדברי רבינו וז"ל על מ"ש רבי' היינו לענין כו' זהו פירושו של לילה זמן תפילין הוא אבל לכתחלה אין להניחם פירושו של אין מורין כן. ור"ל אע"ג דקי"ל לילה כו' מ"מ אם צריך וכו' עכ"ל. וכן ראיתי כתוב בשם מהרר"י הנה רמזו בקוצר מלה שגם דעת רבי' כדעת הרא"ש דהא דקי"ל לילה זמן תפילין היינו שא"צ לחולצן וזה מורין ודורשין לרבים. וגם להניחן לכתחלה מותר אלא שאין מורין כן לרבים משום שמא ישן בהם. ומשום דהוקשה להם א"כ מאי אע"ג דקאמר אדרבה כיון שאין מורין כן (לרבים משום שמא ישן בהם) הוצרך לאשמעינן זמן הנחתן אמטו להכי מחקו הוי"ו של ואם צריך לילך לדרך ולפי פי' ל' אע"ג אמ"ש למטה מיניה קאי וה"ק אע"ג דקיי"ל דאין מורין להניחן לכתחלה מיהו אם צריך לילך לדרך מורין להניחן לכתחלה אלא שאין מברך זה תוכן פירושם. ולדעת הרא"ש ורבי' צריכין לומר דהא דמשמע מברייתא הנ"ל דכ"ע מודים לת"ק דאסור לכתחלה בלילה להניחם היינו ר"ל שלרבינו מפרסמים ודורשין לאיסור שמא יבואו לידי שינה ונפיחה והיינו נמי אין מורין כן דאמר אליבא דרב אשי כלומר אין מפרסמין ודורשין הדין כן לרבים למעשה (ואין פי' כמו בעלמא שאין מורין כן לשואל הבא לשאול איך הדין אלא כמ"ש) אבל ודאי מי שנזהר בכך יכול להניחם לכתחלה אפי' בלילה בחדרו במקום שאין רואה וראיה לזה שהרי רב אשי עצמו שעשה הסתיר הדבר מפני רבינא ואמר שעשה כן כדי לשומרם וא"כ הא דאמרינן הלכה לילה זמן תפילין ואין מורין כן ה"פ מדינא לילה זמן תפילין הוא לכל דבר אפילו להניחן לכתחלה אלא דאין מורין כן פי' שאין לעשות כן מעשה לכתחלה מפני הרואה והיינו דוקא להניחן לכתחלה אבל לסלקן אין שום אדם מחוייב וכ"מ מל' הר"ר פרץ שהביא רבי' שהאי אין מורין כן ר"ל אין מורין להניחן לכתחלה שהרי כתב אלא שאין להניחן כו' שמא ישן כו' ושמא ישן הוא טעמא דאין מורין כן וא"ל לפירושם למה האריך רבינו לכתוב אע"ג דקי"ל לילה מן תפילין כו' אם צריך כו' הא גם מ"ש בריש הסימן היה יכול לכתוב רבותא זו והכי הול"ל אע"ג דזמן הנחתן בבוקר כו' מ"מ אם צריך לילך לדרך מותר להניחן מיד. די"ל דאין זה רבותא כלל דאדרבה אינן שוין הן דהתם אמרינן דהזמן לברך על הנחתן הוא משיכיר חבירו ואם יוצא לדרך ומניחן קודם לכן אינו מברך עליהן ולא שייך למימר בזה ל' אע"ג כלל לכן כתב אע"ג דקי"ל דאין מורין הלכה זו דלילה זמן תפילין ופי' דלכתחלה אין לעשות מעשה להניחן כלל לכתחלה בלילה ואפי' בלא ברכה אפ"ה אם רוצה לילך לדרך יכול לעשות מעשה להניחן לכתחלה בלילה ודו"ק ומדברי הר"ר יונה פ"ק דברכות משמע ג"כ כדעת הרא"ש ב"י. אבל בקיצור פסקי הרא"ש מה"ק שחיבר גם כן רבינו כתב בהדיא כמ"ש לעיל בפרישה וכיון שרוב המפרשים פי' דלא כהרא"ש כמעט ניחא לו לומר דרבינו אזיל ע"פ שיטות שאר המפרשים וכמ"ש בפרישה. וכבר תמה ב"י על הרא"ש בזה וכתב דאפי' לפי גי' הספרים שמצא הרא"ש דגרסינן והוה מנח תפילין אין פירוש שהיה מניחם אחר שהחשיכה אלא כלומר שלא סילקן כלומר הניח מלסלקן ואפ"ה אמרינן דהלכה ואין מורין כן אבל להניחן בתחלה אסור אם לא כדי לשומרן וכמו שאמר ר"מ אם לשומרן מותר. ומה שלא הזכירו הפוסקים הא דלשומרן מותר לכתחלה להניחן לפי שסמכו על מה שכתבו אם היה צריך לילך לדרך מותר להניחם קודם זמנן ומשמע להו דטעמא הוי כדי לשומרן. ע"כ בב"י:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.