א ואם נתקלקל העור של שתי בתים מבתי הראש זה אצל זה אם התפילין חדשים פסולין ואם הם ישנים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים ואיזו הם חדשים כל זמן שאם היו מושכין אותם בעור הרצועות הבית מתפשט ונפתח נקרא חדש אבל כל שאין נפתחים כשמושכין בעורן נקראין ישנים נתקלקלו שנים זה שלא כנגד זה כגון ראשון ושלישי כשרים אפילו הם חדשים נתקלקלו ג' בתים בכל ענין פסולין והרמב"ם כתב בכה"ג על ענין התפירות נפסקו התפירות ב' זו בצד זו או ג' אפילו זו שלא כנגד זו בחדשות פסולות בישנות כשרות כל זמן שפני טבלן קיימת פירוש עור של הבתים ועור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים ומעובד לשמה ושיהיו שחורות מצד החוץ ומצד הפנים איזה צבע שיהיה חוץ מאדום וכתוב בספר התרומות שצריך שישחירן ישראל לשם תפילין ואין להשחירן על ידי נכרי וכתב הרמב"ם ז"ל שאם לא יעשה הבתים שחורים יעשה הרצועה מצבע הבתים אם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה אבל התלוי ממנה ומה שקושר סביב הזרוע אין הקשירה פוסל בה:
א סָעִיף א ואם נתקלקל העור של שתי בתים מבתי הראש זה אצל זה וכו' בפרק הקומץ (מנחות לה.) אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלן קיימת כשרות רב חסדא אמר נפסקו שתים כשרות ג' פסולות אמר רבא הא דאמרת שתים כשרות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתתא אבל בעתיקתא לית לן בה א"ל אביי לרב יוסף היכי דמיין חדתתא והיכי דמיין עתיקתא א"ל כל היכי דכי מיתלי ביה בשלחא והדר חלים עתיקתא אינך חדתתא א"נ כל היכי דמיתלי במיתנא אתיא אבתריה חדתתא אינך עתיקתא ופירש"י טבלא. זהו עור של בתים: שתים. ב' דפנות בשני בתים: זה שלא כנגד זה. כגון שנפסק בית ראשון ובית שלישי ואחד שלם ביניהם זה כנגד זה שני בתים הסמוכים ל"א זה כנגד זה בתוך אויר חריץ אחד נפסק דופן בית זה ודופן בית שכנגדו זה שלא כנגד זה שנפסק זה באויר אחד וזה באויר אחר שאין קרע רואה את חבירו שהבית מפסיק ביניהם: בחדתתא. ונפסקו ודאי עור מקולקל הוא: דמתלי בשלח'. כשאוחז בעור ומתפשט: והדר חלים. כשמניחן חוזר וכווץ: אי נמי כל היכא דמתלי במיתנא כשאוחז אדם ברצועה התלויה בהם ואתו תפילין אבתריה ואינם ניתקין חדתתא ואידך שניתקין עתיקתא ל"א אתיא אבתריה שמתפשט העור הוי חדתתא אע"ג דהדר חלים והרא"ש כתב כפירוש ראשון דזה שלא כנגד זה היינו שנפסק עור בית אחד והאחר שלם והשלישי נפסק וגם המרדכי כתב שפי' זה עיקר וכן פי' בנמ"י וז"ל כל זמן שפני טבלן קיימת טבלן עור של בתים ואע"פ שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשרים שתים כשרות ג' פסולות אם כל אויר ואויר שביניהם שהם שלשה אוירים נקרעו פסולים אע"פ שאין הקרע עולה למעלה והרא"ש גורס כמו שכתבתי אבל הרי"ף גורס וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתתא לית לן בה וכך היא גירסת הרמב"ם אלא שפירש בעיקר המימרא פי' אחר כמו שנתבאר בסימן שקודם זה וע"פ גירסא זו פירש בנמ"י בעתיקתא יש לחוש שיקרעו במהרה מרוב יושנן בחדתתא אם היה העור שהבתים מכוסים בהם חדש אע"פ שנקרעו זה כנגד זה כשרים שהעור הוא חזק ולא יקרע יותר ורבינו כתב כדברי הרא"ש וכלישנא בתרא דגמרא דקאמר היכא דמיתלי במיתנא אתי אבתריה חדתתא ואידך עתיקתא וממ"ש כל זמן שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני טבלן היינו התיתורא ומדברי נמ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפני טבלן קיימת היינו לומר דבעינן שיהיו שלמים מכל שאר צדדין דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא: וכתב המרדכי לפי' ראשון שבקונדריס בעינן שיהיו שני בתים הסמוכים זה לזה שלימים בלי קרע וכן אם הקרע של זה למטה לצד תיתורא ושל זה למעלה לצד בית משמע הלשון שפסול וכ"ש שיש לפסול מה שרגילין כותבי תפילין כשעושים הד' בתים ונותנים אותם בדפוס וחותכין מן העור בין בית לבית כדי שלא יהא נכווץ ובולט ומחביא מקום החתך מבפנים כדי שיראה מבחוץ שלם:
ב סָעִיף א והרמב"ם כתב בכה"ג על ענין התפירות וכו' רבינו כתב בשמו דפסל בחדשות ומכשר בישנות וכגי' הרא"ש ואין הדבר כן אלא מכשר בחדשות ופסל בישנות כגי' הרי"ף וכמבואר בלשון הרמב"ם שכתבתי בסוף סימן שקודם זה :
ג סָעִיף א ועור הרצועות צריך שיהא מעור בהמה חיה ועוף הטהורים בפ' במה מדליקין (שבת כח:) תני רב יוסף לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ואסיקנא דלרצועות קאמר:
ד סָעִיף א ומ"ש ומעובד לשמה כ"כ הרמב"ם בפ"ג: (ב"ה) היה נ"ל שטעמו מדקפדינן בהו וכו': וטעמו מדקפדינן בהו שיהיו מעור טהורות ה"ה דבעינן עיבוד לשמה וכ"כ בסה"ת סי' ק"נ: (ב"ה) ואין זו טענה דהא עור שמחפין בו אע"פ שצריך שיהיה מעור בהמה טהורה כתב הרמב"ם שא"צ עיבוד לשמה: כתב המרדכי דרצועות בין שעשאן מקלף בין שעשאן מעור ש"ד:
ה סָעִיף א ושיהיו שחורות מצד החוץ ומצד הפנים איזה צבע שיהיה חוץ מאדום בפרק הקומץ (מנחות לה.) א"ר יצחק רצועות שחורות הל"מ ואוקימנא לה מבחוץ אבל מבפנים מאיזה צבע שירצה יעשה חוץ מאדום משום גנאי וד"א ופירש"י גנאי שמא יאמרו גרדום הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות: וד"א. שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם:
ו סָעִיף א וכתוב בס"הת שצריך שישחירם ישראל לשם תפילין ואין להשחירם על ידי נכרי בסי' קצ"א כתב בפנים שיש להסתפק אם נכרי יכול להשחירם לבדו וכמו שאר תיקוני עור או שמא כיון דרצועות שחורות הל"מ צריך השחרה לשמה ואסור בנכרי כמו גבי ציצית דבעינן טוייה לשמה וגם צביעה לשמה והמחמיר תע"ב ובמפתחות כתב סתם שלא ישחירם נכרי אלא ישראל כמו טוייה דציצית וצביעה דבעינן לשמה:
ז סָעִיף א וכתב הרמב"ם שאם לא יעשה הבתים שחורים יעשה הרצועה מצבע הבתים צ"ל דאחורי הרצועה קאמר דאילו פני הרצועה א"א לעשותם אלא שחורות דהא הל"מ נינהו וכתב הרמב"ם ונוי הוא לתפילין שיהיו כולם שחורות הקציצה והרצועה כולם כלומר שגם אחורי הרצועה יעשה שחור ולא נהגו כן :
ח סָעִיף א ואם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע אין להם תקנה וכו' בפרק הקומץ (שם) אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף איפסיק רצועה דתפילי א"ל מהו למיקטריה א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למתפריה ועייליה לתפירה לגאו א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ופירש"י קשירה תמה. שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרים בראש תו לא הויא קשירה יפה ל"א קשירה תמה רצועה שלימה ול"א קשורה: ועייליה לתפירה לגאו. שלא יראה ויהא כשלימה משמע שר"ל שיתפור מצד פנים ובהגהות מיימון מפרש שהופך מקום התפירה בתוך המעברתא כדי שלא תהא נראית כלל ועל מאי דא"ל פוק חזי מאי עמא דבר פירש"י וכיון דאין נוהגין כן לא תעשה וכן דעת הרמב"ם בפ"ג והתוס' והרא"ש כתבו שר"ת מפרש דלהקל פשט ליה והרא"ש כתב דבשימושא רבא משמע כפר"ת אבל בהגהות מיי' כ' דבשימושא רבא פסק להחמיר ובסה"ת כתוב שאין להקל בלא ראיה וסמ"ג והמרדכי נטו לדעת ר"ת וכתוב בא"ח רצועה שנפסקה בשם ה"ר ש"ט פלכו שמעתי שתופרם אפילו בפתיל והרשב"א כתב דהולכין בה להחמיר כפירש"י וכן כתב בעל העיטור שאין לה תקנה אלא גניזה עכ"ל והרא"ש כתב בירושלמי פ"ק דמגילה רבי ירמיה איפסיק ליה רצועה דתפילי שאל לרבי אבא בר ממל א"ל וקשרתם קשירה תמה ולא הזכיר שם תפירה ועוד כתוב שם ר' זעירא איפסיק ליה גידא דרצועה משמע שנפסקה הרצועה ותפרה בגידים ונפסק הגיד והתיר לו לחזור ולקשור הגיד איפסיק ליה תנינות שרא ליה ולא מן אולפן פי' שלא מן הדין אלמא מותר לתפור הרצועה שנפסקה ואית דגרסי גידא דתפילין ומיירי בתפירה מרובעת שבתיתורא כלומר ולפ"ז אין מכאן ראיה לפיר"ת וכתב עוד הרא"ש בשם תשובת גאון דרצועה ליכא תפירה כלל בגוה אלא גונזה וכתב עוד על זה ומיירי ברצועה המקפת הראש והזרוע דהתם בעינן קשירה תמה אבל הרצועות התלויות למטה לא שייך בהו קשירה שנאמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך דוקא על היד ועל הראש הוא דכתיב קשירה למעוטי קשירה שאינה תמה אבל רצועות התלויות לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה דהא בעי רב דימי למימר דאם לא נשתייר ברצועות אלא כל שהוא חוץ לקשר כשירות עכ"ל וכתוב בת"ה שהוא מסופק בדעת הרא"ש אי ארצועה המקפת הקיבורת דוקא קאמר דהיינו מקום שהצריך בו הכתוב קשירה או על כל שיעור רצועה דהיינו כשיעור שיש מן הקיבורת עד האצבע וכדי שיכרוך באצבע ג"פ ובסה"ת משמע בהדיא דתוך שיעור רצועות היד דהיינו כדי שתגיע עד אצבע אמצעי ויכרוך בו ג"פ אם נפסק אין להם תקנה לרבינו תם בקשירה ולרש"י אפי' בתפירה ולפי דבריו אפשר דה"ה לרצועות הראש שאין להם תקנה אם נפסקו תוך שיעורן דהיינו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ובת"ה העלה דאין לאסור ברצועה של יד באורך השיעור שמן הקיבורת עד אצבע האמצעי וכפי מה שיוכל לכרוך ג"פ סביב האצבע אלא אם היה פושט הרצועה מן הקיבורת עד האצבע בלא כריכה סביב הזרוע אבל כל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע כמו שרגילים העולם באותו יתרון אין להקפיד אקשירה ותפירה כלל דאינו מן הצורך וכן הוריתי כמה פעמים להתיר עכ"ל. ורבינו ירוחם כתב ראיתי לרבותי שמתירין ברצועות התלויות לתפור בגידין מבפנים אבל לא לקשור ולפי מה שכתבתי בשם הרא"ש בקשירה נמי שרי וכמ"ש רבינו: וז"ל הרמב"ם בספ"ג רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה אלא מוציאה וגונזה ועושין אחרת ושיורי הרצועה פסולים עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או תופר עליו עכ"ל משמע דסבירא ליה דתוך כשיעור לא מהני קשירה ותפירה ולענין הלכה היכא דאפשר חוששין למחמיר אבל היכא דלא אפשר מוטב לסמוך על דברי המיקל מלהתבטל ממצות תפילין:
ט סָעִיף א לד סדר הנחתן בבתים וכו' בפרק הקומץ (מנחות לד:) ת"ר כיצד סודרן קדש לי והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא איפכא אמר אביי לא קשיא כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא קורא כסדר אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולות ואסיקנא דבאיזה ענין שהחליפן אפי' גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא קאמר דפסולות ופירש"י כאן מימינו של קורא וכי'. כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה: והקורא קורא כסדרן. כסדר שהן כתובים בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתני איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל משמאל המניח קאמר דהוא ימין של קורא וכתבו התוס' והרא"ש והמרדכי דקשה לר"ת אמאי פלגינהו לקרות שתים הראשונות מימין ושתים האחרונות משמאל הו"ל ראשונה מימין וכל האחרות משמאל או איפכא שלשה ראשונות מימין ורביעית משמאל כדקאמר (מנחות צח.) גבי נר מערבי לפיכך פי' ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וכן פר"ח ורבינו האי והא דקאמר הקורא קורא כסדרן לא כמו שפירש"י כסדר שכתובות בתורה אלא כפיר"ת שהוא סיום הברייתא דכיצד סודרן מפני שתירץ התלמוד כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח ולא פי' איזהו נעמיד בקורא ואיזו נעמיד במניח פי' שהקורא קורא כסדרן שהן כתובות בברייתא ראשונה:
י סָעִיף א ומ"ש רבינו ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובות בתורה וכו' כ"כ התוס' והרא"ש והמרדכי וכ"כ בסמ"ג והתרומה אבל סמ"ק כתב ומיהו בשל יד לא נחלקו ובהגהה תמה עליו ומשדכתא (ומפרש צ"ל) ר"ל דאין קפידא בדיעבד דהא דתניא החליף פרשיותיה פסולה על של ראש קאי כדמשמע בגמרא ע"כ ואין כן דעת הפוסקים אלא בין בשל יד בין בשל ראש אם כתב שלא כסדר שכתובות בתורה פסולים וכ"כ בזה בסימן ל"ב:
יא סָעִיף א ומ"ש רבינו בשם הרא"ש לעשות ב' זוגות תפילין כ"כ בסמ"ג וסמ"ק והתרומה וכתוב עוד בסמ"ג והתרומה שאם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח אחרים על סמך ברכה ראשונה ואע"פ שמפסיק בין של יד לשל יד בברכת תפילין הראש זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל עכ"ל ובשימושא רבא כתב כסדר רש"י וכ"כ הרמב"ם וכתב סמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישינים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י והרשב"א בתשובה האריך בדבר זה ודחה דברי ר"ת והעמיד דברי רש"י והרמב"ם ובסוף התשובה כתב סוף דבר דעתי נוטה כרש"י והרמב"ם ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה וכן היו נוהגים ה"ר יונה והרמב"ן ועושין מעשה בעצמן עכ"ל ותשובה זו תמצא בתשבות להרמב"ן סימן רל"ד:
יב סָעִיף א ומ"ש רבינו וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם וכו' עד שלא יתן של זה בזה בפסקיו בהל' תפילין כתב כן וכ"כ בא"ח בשם הר"י מקורבי"ל: ומצאתי בתשובה אשכנזית כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מ"ש סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהגו מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כן כל אותם שראיתי נוהגין כן והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת ואם עכ"פ לא יוכל להניחם בבת אחת נראה לברך על של רש"י הואיל ונוהגים כוותיה ושל ר"ת אינם אלא כדי לצאת ידי כולם וכה"ג עבדינן בליל פסח דמברכין אמצה לחוד כרבנן והדר עבדינן כריכה בלא ברכה כהלל וכן מאן דקרי מגילה בי"ד ובט"ו מברך בי"ד כרובא דעלמא ונראה דשל רש"י יהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה כיון דנהוג עלמא כרש"י לא יפרוש מן הציבור לעשות אגודות ואחר תפלה יניח של ר"ת ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא בהם שמע והיה אם שמוע עכ"ל :
א סָעִיף א ואם נתקלקל העור של שני בתים וכו' הכי איתא בפ' הקומץ אליבא דרב חסדא ורבא ואביי ורב יוסף דלא כרב הונא דמכשיר כל זמן שפני טבלן קיימת אפי' נפסקו ג' ומיהו משמע דאף בשתים לא מכשרי הני אמוראי אלא כ"ז שפני טבלן קיימת כרב הונא דאהא לא פליגי אלא דאיהו מכשר אפילו בשלשה ואינהו לא מכשרי אלא בשתים וז"ש רבינו כל זמן שעור מושב הבתים קיים דהיינו קרקע של בתים שנקרא תיתורא שהבתים יושבים עליו:
ב סָעִיף א ומ"ש ואיזו הם חדשים וכו' שם והיינו לפי דין התלמוד שהעור של הבתים מניח ארוך מצד אחד ועושה בו המעברתא שהרצועה עוברת בו דהשתא כשמושך ברצועה הבית מתפשט אבל עכשיו שלוקחין עור אחר ועושין בו מעברתא אי אפשר שיתפשט הבית כשמושך ברצועה:
ג סָעִיף א נתקלקלו שנים זה שלא כנגד זה וכו' ה"א התם אמר רבא הא דאמרת שנים כשרות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות ותופס רבינו לשון ראשון דפירש רש"י לחומרא זה שלא כנגד זה כגון שנפסק בית ראשון ובית שלישי ואחד שלם ביניהם זה כנגד זה שני בתים הסמוכים עכ"ל ורבינו דקדק תחלה שלא כתב לשון זה כנגד זה שאמר רבא אלא כתב דבנתקלקל העור של שני בתים זה אצל זה דמשמע אפילו אינם בתוך אויר חריץ א' אלא כל א' נתקלקל בחריץ בפני עצמו אפ"ה פסולים וכאן לא דקדק וכתב כלשון רבא נתקלקלו ב' זה שלא כנגד זה וחזר ופירש כגון ראשון ושלישי כשרים ונראה שטעמו דכיון דזה אין לו אלא משמעות אחד דהיינו ב' בתים הסמוכים זה אצל זה א"כ א"צ לכתוב זה כנגד זה ולחזור ולפרשו דיספיק כשיכתוב הפירוש בלבד זה אצל זה אבל זה שלא כנגד זה דאשכחן ליה בתרתי גווני או ראשון ושלישי או ראשון ורביעי ולכך כתב רבינו זה שלא כנגד זה וחזר ופירשו כגון ראשון ושלישי כלומר לא מיבעיא ראשון ורביעי אלא אפילו ראשון ושלישי נמי כשר וא"ת כיון דשתים זה אצל זה פסולות לאיזה צורך קאמר נתקלקלו ג' בתים דפסולות הא פשיטא היא דכיון דנתקלקלו ג' בע"כ דנתקלקלו שתים זה אצל זה ופסולים אפילו לא נתקלקלו ג' וי"ל דאתא לאשמעינן דבג' פסולין אפילו בישנות דאילו בשתים זה אצל זה אינן פסולין אלא בחדשות וז"ש רבינו נתקלקלו ג' בתים בכל ענין פסולים פי' בכל ענין אפי' בישנות והכי משמע בסוגיא דלא מפליג בין חדשות לישנות אלא בנתקלקלו שתים זה אצל זה אבל שלש פסול אפילו בישנות והכי נקטינן:
ד סָעִיף א והרמב"ם כתב בכה"ג על ענין התפירות וכו' אע"ג דהרמב"ם בפ"ג היה גורס לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתתא לית לן בה דמיקל בחדשות יותר מבישנות מ"מ כיון שרבינו תופס גי' רש"י והרא"ש עיקר דיותר יש להקל בישנות מבחדשות אלא דבפי' הסוגיא היה סובר דכך יש לפרש על התפירות כהרמב"ם כמו שיש לפרש על הבתים וכרש"י והרא"ש לכך הביא דברי הרמב"ם ואמר והרמב"ם כתב כה"ג על ענין התפירות כלומר דכה"ג שפי' רש"י והרא"ש לפי גירסתו על ענין הבתים כך פי' הרמב"ם הוא צודק לפי גי' רש"י והרא"ש על ענין התפירות ויהיה הדין לפי זה בתפירות דאם נפסקו התפירות זו בצד זו וכו' ואמר רבינו דלפ"ז יהיה פי' כל זמן שפני טבלן קיימת כלומר דכיון שעור הבתים קיימות מכל צד אין אנו חוששין להפסקות התפירות דאין לפרשו על עור מושב הבתים דאין ענין קיום מושב הבתים להפסקות התפירות אבל לפירש"י והרא"ש דבקלקול עור הבתים קאמר אי אפשר לפרש כ"ז שפני טבלן קיימת דעור הבתים קיימת שהרי נתקלקלו אלא צריך לפרש דה"ק כל זמן דקרקע הבתים קיימת דהיינו התיתורא זו היא דעת רבינו אבל נמ"י כתב וז"ל כל זמן שפני טבלן קיימת טבלן עור של בתים ואע"פ שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשרים וב"י כתב דפני טבלן קיימת היינו לומר דבעינן שיהיו שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא והכי נקטינן לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהיו שלמים מכל שאר צדדין וכן מושב הבתים צריך שיהא שלם וקיים גם כיון דאיכא חילוק גרסאות יש לנו להחמיר בין בישנות בין בחדשות וכן הדין בנפסקו התפירות אזלינן לחומרא כדין נתקלקל העור שבין הבתים:
ה סָעִיף א ועור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף וכו' עד סוף הסימן בפ' ב"מ ופרק שמונה שרצים ומ"ש ושיהיו שחורות בפ' הקומץ א"ר יצחק רצועות שחורות הל"מ מיהו בעור הבתים לא אשכחן בתלמודא דבעינן שחורות ומה"ט כתבו התוס' לשם יש שעושין אותן מעור לבן ולפי שסה"ת נסתפק בעור הבתים אם צריך להיות שחור כמבואר בספרו לשם ומביאו ב"י לפיכך לא נסתפק כשהשחיר אותם עו"ג אלא ברצועות ופסק דאין להשחירם על ידי עו"ג אלמא דבעור הבתים לא נסתפק דפשיטא דיכול להשחירם ע"י עו"ג וזאת היא דעת רבינו שלא כתב דין זה שלא להשחירם ע"י עו"ג אלא כאן אצל הרצועות ולא בסי' ל"ב אצל עור הבתים משום דס"ל דבבתים אינן צובעין שחור אלא למצוה מן המובחר ואינו הל"מ ולהכי כתב רבינו לשם דאם עשאן מצבע אחר כשרים דלפ"ז אם צבען עו"ג לבתים נמי כשר אבל למאי שכתבתי בסימן ל"ב סעיף כ"ה דהתוס' בשם ר"י וכן המרדכי בהל' תפילין כתבו דפשיטא ליה לתלמודא דבעור הבתים צריך דיהיו שחורות הל"מ אם כן אסור להשחירן ע"י נכרי ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע להתיר בדיעבד ע"י נכרי בעור הבתים אלא אין חילוק דבין בעור הבתים ובין ברצועות אם השחירן נכרי פסול אפילו דיעבד כר"י מיהו במקום דלא אפשר יש לסמוך ארוב פוסקים דמקילין בשל ראש שלא יתבטל ממצות תפילין:
א ונ"ל דטוב להחמיר בשניהם:
ב וכתב בא"ז דעכשיו שנהנו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין בפנים בין מבחוץ עכ"ל ולא נהנו כן:
ג ומלשון הטור נראה כסברא ראשונה:
ד ואינו נראה די"ל דדוקא בשל יד אסור לתפור בכל השיעור משום דכולו צורך הקשירה הוא משום דבלא"ה אינו עומד על הזרוע אם אינו כורך סביב האצבע או הזרוע אבל בשל ראש שמהודקין היטב בלא רצועות התלויות נראה דאין לפסול שם התפירה רק סביב הראש וכן נראה מלשון האשר"י דיש לחלק וע"ש:
א סָעִיף א אם התפילין חדשים פסולים דודאי עור מקולקל הוא:
ב סָעִיף א כשרים אפילו אם הם חדשים בב' זה כנגד זה פסול בחדשים. ובישנים כשר:
ג סָעִיף א נתקלקלו ג' בתים בכל עניין פסולים פי' אפי' ישינות דאז שנים מהן עכ"פ זה מצד זה. ומ"ש רבינו והרמב"ם כתב בכה"ג על ענין התפירה כו' לא שהרמב"ם כ"כ ממש בתפירות כמו שכתב רבינו בקילקול הבתים שהרי בישנות כתב הרמב"ם כשירות ומשמע אפילו נפסקו ג' התפירות ואפילו זו בצד זו כשירות ורבינו כתב בקלקול בתים בנפסקו ג' בכל ענין פסול משמע אפילו בישנות אלא שרבינו נקט דברי הרמב"ם בקיצור לפי סברתו ולא בא לומר אלא כמו שהוא מחלק בקלקול בתים בין נתקלקלו ב' לנתקלקלו ג' בין זה כנגד זה ללא כנגד זה אותן הדינים והחילוקים כתב הרמב"ם גבי תפירות והא דלא ס"ל להרמב"ם דנפסקו בכל ענין פסול היינו משום דחולק עם רבינו בגירסת הספרים וכמ"ש בדרישה דבתרתי הן מחולקים בחלופי גרסאות ע"ש:
ד סָעִיף א פי' עור של הבתים כתב ב"י נראה שהוא מפרש דפני טבלן היינו התיתורא ומדברי נמ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפני טבלן קיימת היינו לומר דבעינן שיהיו שלמים מכל שאר צדדין דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא:
ה סָעִיף א ועור הרצועות כו' ומעובד לשמה כ"כ הרמב"ם פ"ג וטעמו מדקפדינן בהו שיהיו מעור טהורות ה"ה דבעינן עיבוד לשמה. ב"י וע"ל סי' ל"ב סעיף כ"ג ע"ש:
ו סָעִיף א איזה צבע שיהיה חוץ כו' פרק הקומץ מפרש טעמא משום גנאי וד"א ופירש"י גנאי שמא יאמרו גרדא הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות. וד"א שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם:
ז סָעִיף א יעשה הרצועה מצבע כו' צ"ל דעל אחורי הרצועה קאמר דפני הרצועה א"א לעשותן אלא שחורות דהא הלכה למשה מסיני הוא:
ח סָעִיף א אין הקשירה פוסל בה דא"ל רב יוסף לאביי וקשרתם כתיב שתהא הקשירה תמה. ופי' רש"י שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הוה קשירה יפה. ל"א קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה ועיין בת"ה סי' רל"ו:
א סָעִיף א נתקלקלו ג' בתים בכל ענין פסולים כו'. כבר כתבתי בפרישה דר"ל אפילו ישינות פסולים וכן מבואר בדברי הרא"ש לפי גרסתו בגמ' דז"ל הגמרא דל"ה בפ' ?הקומץ אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלן קיימות כשירות רב חסדא אמר נפסקו ב' כשירות ג' פסולות אמר רבא הא דאמרת ב' כשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות. וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקתא לית לן בה ע"כ גי' רש"י והרא"ש. ופירש"י בזה כנגד זה ושלא כנגד זה ב' פירושים והסכים הרא"ש עם פי' הראשון דהיינו שתים ב' דפנות בב' בתים זה שלא כנגד זה כגון שנפסק בית ראשון ובית שלישי ואחד שלם ביניהם. זה כנגד זה ב' בתים הסמוכים וכן פי' נמ"י וזהו שיטת רבינו ומתוך גירסא זו משמע דנפסקו שלשה בכל ענין פסול אפילו ישינות דהרי כל הני לא אמרן שהזכירו שם בגמרא אנתקלקלו שנים קאי. אבל שלש קאמר רב חסדא פסולות. משמע בכל ענין ואע"ג דרבינו כתב דקלקול בתים ופסוקות התפירות שוים שהרי כתב ובכה"ג כתב הרמב"ם כו' ומלשון הרמב"ם שהביא רבינו משמע דבתפירות אפילו נפסקו ג' כשירות בישנות לא משום דיש חילוק בין נפסקו התפירות לנתקלקלו הבתים אלא שזה החילוק יוצא מתוך חלופי גרסאות שיש בין הרמב"ם ורבינו ובלא"ה יש חילוק ביניהם לענין ישינות וחדשות כי זה לשון הגמרא לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם [דשוין בגירסא אלא שהרמב"ם פי' מימרא בפסיקת התפירות והרי"ף פי' בקלקול הבתים] אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלן קיימות כשירות רב חסדא אמר נפסקו שתים כשירות ג' פסולות אמר רבא הא דאמרת ב' כשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות. וזה כנגד זה ושלש פסולות נמי לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה ע"כ גירסתן וכן הוא בהדיא בה"ק. ופי' נמ"י בעתיקתא יש לחוש שיקרעו במהרה מרוב יושנן. בחדתא אם היה העור שהבתים מכוסים בהם חדש אע"פ שנקרעו זה כנגד זה כשירים שהעור הוא חזק ולא יקרע יותר עכ"ל. ולפי גירסא זו מבואר נמי בהדיא דאפילו בשלש אינו פוסל אלא ישינות אבל בחדתא לא. וממילא לרבינו דס"ל דישינים עדיפי כי ישינות בכל ענין כשר לדעת הרמב"ם אפילו נפסקו שלש תפירות וה"ה נתקלקלו ג' בתים דכשר בישינות. ומ"ש רבינו ושלש בכל ענין פסול כתב לדעתו ולגירסתו. א"נ אפשר לומר דלכ"ע כתב רבינו כן דבשלש בתים בנל ענין פסול ובכל ענין לאו אחדשות וישנות קאי אלא אחדשות לחוד ואנתקלקלו זה שלא כנגד זה או זה כנגד זה. ורבינו לא חש לפרש הדבר באריכות. אלא העתיק מימרא דרב חסדא דאמר שנים כשירות ושלשה פסולות בכל ענין ואע"פ דרב חסדא לא חילק בשנים בין נתקלקלו זה כנגד זה או זה שלא כנגד זה מ"מ ע"כ צריכי לומר כיון דמלשון הגמרא לא משמע דפליג רבא ארב חסדא. ואם כן למה קאמר רב חסדא ב' כשירות ושלש פסולות כיון דגם בשנים בגוונא דשלשה כגון זה בצד זה נמי פסול אלא ע"כ רב חסדא ה"ק בב' מצינו צד היתר כגון בזה שלא כנגד זה. משא"כ בג' דלא מצינו צד היתר וא"כ ע"כ רב חסדא מיירי בחדשות דוקא ולא בישינות דאל"כ הדרא קושיא לדוכתיה למה סתם דבג' לא מצינו צד היתר הא בישינות כשירות אלא רב חסדא מיירי דוקא בחדשות וקאמר דבב' מצינו צד היתר משא"כ בג' דבכל ענין פסול בין זה כנגד זה ובין זה בלא כנגד זה. ובישינות לא אמר רב חסדא. ורבא מפרש אח"כ למלתיה דרב חסדא. א"כ שפיר כתב רבינו דבג' בכל ענין פסול ר"ל בין זה שלא כנגד זה בין זה כנגד זה והכל בחדשות ובישנות לא קמיירי. ואח"כ כתב דברי הרמב"ם דבישינות כשירות אפילו בכה"ג דהיינו אפי' זה כנגד זה ודו"ק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.