א חבית שנשברה מצילין ממנה מזון ג' סעודות אפילו בכלים הרבה ובלבד שלא יספוג פי' שלא ישאב היין בספוג להחזירו לכלי אפילו יש לו בית אחיזה דליכא למיחש לסחיטה ולא יטפח בשמן להכניס בו את ידו ולקנחה בשפת הכלי ואם נשברה בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ויצרף ולא יקלוט ויצרף ויזמין אח"כ האורחים אלא יזמין תחילה ואח"כ יקלוט ויצרף ולא יערים לזמן אורחים שאין צריכין לאכול: נתפזרו לו פירות מלקט מעט מעט ובלבד שלא ילקט לתוך הסל או לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
א סָעִיף א חבית שנשברה מצילין ממנה מזון ג' סעודות וכו' ר"פ חבית (קמג) חבית שנשברה מצילין ממנה מזון ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג ובגמרא (שם) תנא ובלבד שלא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ופירש"י מצילין מזון שלש סעודות. ואפילו בכלים הרבה דאילו בחד מנא אמרינן בפרק כל כתבי דכמה דבעי מציל והצילו לכם כל אחד מזון שלש סעודות: ובלבד שלא יספוג. שלא ישים הספוג בכלי במקום היין לחזור ולהטיפו גזירה שמא יסחוט והתוס' כתבו דאפילו אם יש לו עור בית אחיזה דליכא חשש סחיטה אסור כדאמר בגמ' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכ"כ הרמב"ם בפכ"ב ובלבד שלא יספוג ביין או יטפח בשמן שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לידי סחיטה. ורבינו לא כתב כאן שאומר לאחרים בואו והצילו לכם לפי שסמך על מ"ש בסימן שקודם זה בענין הדליקה. וכ"כ הר"ן בפרק כל כתבי אמתניתין דמצילין סל מלא ככרות בשם ה"ר ישעיה מטראני דהנך אחרים שאומר להם בואו והצילו לכם מצילים הם אפילו בכלים הרבה דבבעל הבית הוא דחיישינן דמתוך שהוא בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לאתויי דרך ר"ה אבל במי שזוכה מן ההפקר שאינו ממונו ליכא למיחש להכי וכבר כתבתי בזה בסי' של"ד:
ב סָעִיף א ואם נשברה בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט וכו' ברייתא בפרק כל כתבי (שבת קיז:) ומפרש טעמא בגמרא גזירה שמא יביא כלי דרך ר"ה ואמרינן תו בההוא פירקא גמרא מצילין סל מלא ככרות אטעייה רב שיזבי לרב חסדא ודרש ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר מג' סעודות אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא מאי טעותא א"ל דקתני ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף כלי אחר הוא דלא אבל בההו' מנא כמה דבעי מציל וכתוב בסמ"ג והתרומה דכשמציל בחד מנא מציל באיזה ענין שירצה כלומר אפילו קולט או מצרף וטעמא דכיון דלא שרית ליה להציל אלא בכלי אחד תו ליכא למיחש למידי.
ג סָעִיף א נזדמנו לו אורחים וכו' גם זה בברייתא שבפ' כ"כ שם.
ד סָעִיף א ומ"ש ולא יקלוט ויצרף ויזמין אח"כ האורחים גז"ש ולא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלוט ואין מערימין בכך משום ר' יוסי בר"י אמרו מערימין בכך ופירש"י ואין מערימין בכך. לזמן אורחים שא"צ לאכול ויותירו ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש הברייתא כפשטא דלא איירי כלל בעבר והערים אלא באי שרי להערים לכתחלה או לא ופסק כת"ק אבל מדברי הרמב"ם וה"ה בפכ"ב נראה שמפרשים דאין מערימין בכך היינו לומר שאם הערים וקלט קודם שיזמין האורחים מותר ופסק כר' יוסי בר"י להקל בשל דבריהם: כתבו התוס' בפרק כל כתבי בשם ר"ת דדוקא נשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כל כך להביא כלים דרך ר"ה כמו נשברה וכתבוהו הגהות בפרק כ"ב כתב ה"ר ישראל סי' קצ"ו דהא דאסרינן בחבית שנשברה להציל ממנה בכלים הרבה דוחא מחצר לחצר אבל בבית אחר שעירב עמו שרי וכמ"ש בעה"ת בענין הדליקה וכבר הזכיר רבינו דעת בעה"ת בסימן שקודם זה וכתב שאין נראה לו כן וכתבתי שם שגם הרמב"ן חלק בדבר כתב עוד ה"ר ישראל שם שאם נשברה החבית ונשפך היין לארץ מותר לשאוב כל מה שירצה בכוסות קטנים ובתוך עריבות דכה"ג דלאו עובדא דחול בודאי שרי דכיון שנשפך לארץ לגמרי במה יהא בהול וא"ת דבהול הוא שלא יבלע בקרקע מאן לימא לן דהך בהיל הוא כמו נשברה דלמא כמו נסדקה הוא וקשה לי על דבריו דבפרק כל כתבי פריך גבי דליקה מדתניא נשברה לו חבית בראש גגו והקשו התוספות אמאי לא פריך מדתנן חבית שנשברה וכו' ור"י תירץ דהתם מיירי בשנשפך מן היין לארץ דחיישינן שמא יספוג ושמא יפרש מה"ר ישראל דהיינו לומר דהוה מצי למידחי דהתם מיירי בשנשפך מן היין לארץ דחיישינן שמא יספוג אבל לפום קושטא דמילתא משנשפך לארץ שרי כיון דליכא למיחש למידי ומיהו פשט דברי התוספות לא משמע הכי דאדרבה בנשפך לארץ פשוט לאיסור יותר מכשלא נשפך ועוד דא"כ ה"ל לה"ר ישראל להביא דברי ר"י ולפרשם כן ומדלא הביאם יש לחוש שנעלמו ממנו לכך נ"ל שאין לסמוך על תשובה זו אלא בין נשפך בין לא נשפך אסור להציל יותר ממיון ג' סעודות וכפשט דברי ר"י: כתב הכלבו בהל' י"ט שאם יזוב תירוש מן הגיגית של ענבים שעדיין לא נדרכו שנמצא אותו הדלף דלף שאינו ראוי שהרי המשקין שזבו אסורין ואינו רשאי להניח כלי תחתיו שלא יבטלנו מהיכנו אלא כיצד יעשה יניח שם מטתו או שולחנו ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי ויכול להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט וכשיתמלא הכלי לא יזרקנו בכלי אחרי שלא יבטלנו מהיכנו אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקין ממנה שהיא מבוטלת מהיכנה ע"י משקין שבה משום משקין שזבו ויש שהורו להניח לכתחלה כלי שיש בו מים תחת הדלף שנוטף מן הגיגית אע"פ שהוא דלף שאינו ראוי משום דאמרינן דאותו דלף קמא קמא בטיל במים שבכלי ויש לפקפק בהוראה זו לפי שאין זה הדלף אסור אלא משום י"ט והוא דבר שיל"מ שאפי' באלף לא בטיל . ואם אחד מכלי היין נסדק או ניקב והיין זב ממנו כיון שאותו יין הזב ראוי מותר לתת כלי תחתיו שאין שם בטול כלי מהיכנו כלל עכ"ל ומי שרתחה חבית של צבע שלו והיה הצבע יוצא ונשפך לארץ כתבתי בסי' ש"ח מה תיקון יעשה וגם שם יתבאר באי זה מקום מועיל הנחת מטתו או שלחנו אצל הדלף לשיעשה כגרף של רעי:
ה סָעִיף א נתפזרו לו פירות מלקט מעט מעט וכו' בריש פרק חבית (שבת קמח:) ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכתבו התוס' והרא"ש נראה דל"ג ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום עובדין דחול אבל ללקט וליתן לתוך חיקו או לתוך כסותו שרי. וכתב הר"ן וא"ת ומאי עובדין דחול איכא הכא והא פרכינן בפ' נוטל (קמב) גבי הא דתנן כלכלה והאבן בתוכה לישדינהו לפירי ולישדיא לאבן ולינקטינהו תירץ ה"ר יונה כגון שנתפזרו בחצירו אחת הנה ואחת הנה אבל במקום א' מלקט ונותן לתוך הסל וכההיא דפ' נוטל והרמב"ן פירש דהב"ע כגון שנפלו בחצירו בתוך צרורות ועפרורית שבחצר ומש"ה נקט חציר שהבית עשוי להתכבד בכל יום ויש לזה קצת הוכחה בתוספ' עכ"ל וכ"ז כתב ה"ה בפכ"א וכתב שלכן כתב הרשב"א בספרו כך נתפזרו לו פירות בחצר אחת הנה ואחת הנה מלקט על יד על יד ואוכל ולא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה והורו רבותי שאם נפלו למקום אחד נותן אפילו לתוך הסל ונתפזרו לו בין צרורות ועפרורית שבחצר מלקט אחד אחד ואוכל ולא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה ע"כ: והרמב"ם כתב בפכ"א המדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר לפיכך מי שנתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יכבש בידו לתוך קופה ויבא לידי עימור. וכתב ה"ה על זה והוא חשש רחוק וטעמו צ"ע ובסמ"ג כתב יזהר שלא לאסוף פירות ולקבצם יחד דהוי כמעמר מיהו בפ' המביא (לג:) מוכיח שאין עימור אלא כשלוקחן ממקום גידוליו ומקבצן יחד כעין קמה קצורה שמגבב השבלים עכ"ל וכתבו הגהת בפכ"א:
א סָעִיף א חבית שנשברה וכו' משנה ר"פ חבית ומ"ש אפילו בכלים הרבה כן פירש"י דאילו בחד מנא אמרינן בפרק כ"כ דכמה דבעי מציל עכ"ל והא דלא שרינן ליה אלא ג' סעודות הוי טעמא כמו בדליקה דאי שרית ליה להציל טפי מתוך שהוא בהול ומחזר אחר כלים הרבה שמא ישכח ויביא כלי דרך ר"ה: ובלבד שלא יספוג וכו' כלומר דבשאין לו בית אחיזה פשיטא דאסור לשאוב היין בספוג ולהחזיר ולהטיפו גזירה שמא יסחוט וכדלעיל בסי' ש"כ אלא אפי' יש לו בית אחיזה אסור דאע"ג דלית ביה משום סחיטה אית ביה משום עובדין דחול והכי משמע בבריותא ריש חבית דתני בה לא יספוג ולא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול דקשה תיפוק ליה שלא יספוג משום סחיטה אלא צריך לפרש דאתא לאשמעינן דאפילו יש לו בית אחיזה נמי אסור והכי משמע בתוס' לשם:
ב סָעִיף א ולא יטפח בשמן וכו' פי' משום עובדא דחול כמ"ש בסמוך:
ג סָעִיף א ואם נשברה בראש גגו וכו' ברייתא בפרק כ"כ ופי' מביא כלי אחד בלבד ומניח תחתיה אבל לא יביא עוד כלי אחר ויקלוט דמינכר שמציל ואפילו להביא כלי אחר לצרף אותו לראש הגג דלא מינכר כולי האי שהוא מציל נמי אסור כך פי' התוספות דלא זו אף זו קתני:
א ולפי מה שיתבאר לקמן סי' תקי"ג ובי"ד סי' ק"ב דמין בשאינו מינו בטיל אף דבר שיש לו מתירין א"כ הוראה זו נכונה היא:
א סָעִיף א חבית שנשברה מצילים ממנה מזון ג' סעודות ובלבד שלא יספוג פירש"י שלא ישים הספוג בכלי במקום היין לחזור ולהטיפו. נראה דר"ל בתוך החבית שנשבר משים הספוג והיא קולטת היין ומטיפה ממנה בתוך כלי אחר שלם אבל מדברי התוספות לא משמע לי הכי שהרי לא כתב נמי ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט או יצרף וכן קשה איפכא בסמוך בחבית שנשברה בראש גגו ה"ל למימר נמי ובלבד שלא יספוג אמת שרבינו לשון המשנה דפרק חבית וברייתא דפרק כל כתבי נקט אלא שעל משנה וברייתא גופא צריך ליתן טעם למה שינו את לשונם וי"ל דחבית שנשברה דמיירי שעומד על הקרקע וכיון שעומד על הקרקע לא שייך למימר גביה שלא יקלוט מן האויר כ"ש שלא יצרף ודוקא בחבית שנשברה בגובה בראש גג שייך למימרה. וכן לא יספוג דפירש"י דנותן הספוג בתוך הכלי זה ג"כ אינו שייך כ"א בחבית העומדת על הארץ אצלו לאפוקי בשעומדת על ראש הגג ואינו סמוכה לו דאז אינו מדרך העולם לילך ע"ג הגג ולהביא שום כלים ולספוג מהחבית ולהטיפו בתוך כלי דביני וביני ירד היין מן הגג ויתקלקל מש"ה לא נקט אלא שמביא כלים ומניח על הארץ תחתיה ומש"ה נקט גבי' ג"כ ובלבד שלא יקלוט או יצרף מהגובה וק"ל. ולכאורה היה נראה דלהציל במה שמניח כלים תחתיה יכול להניח ולהעמיד על הארץ כמה דבעי אפי' להציל יותר מג' סעודות. והיינו דוקא בחבית שנשברה על הארץ דהתם לא שייך להניח כלי תחתיו כמ"ש והצלה במה שנוטל מהחבית שנשבר ושואב בכלים או שופך ממנו לתוך כלים אחרים דוקא לא התירו כ"א כדי סעודתו דזה טירחא הוא ואי תתיר יותר אתי לתקוני משא"כ בהנחת כלים תחתיו והוא אינו עושה שום מעשה בידים כמו שנזכר דהא אינו טרוד כ"כ במלאכתו ומש"ה א"ש דלא תני בברייתא דאינו מציל כ"א בג' סעודות אבל מתוך ל' הרמב"ם וש"ע לא משמע כן אלא הן שנשבר אצלו הן שנשבר כשהוא בראש הגג ומעמיד כלי תחתיו בשניהן כתבו דלא יציל כ"א ג' סעודות ע"ש וק"ל:
ב סָעִיף א ובלבד שלא יספוג עיין בב"י שכתב בשם רש"י גזירה שמא יסחוט וכתב ע"ז ז"ל והתוספות כתבו דאפילו אם יש לו עמו בית אחיזה דליכא חשש סחיטה אסור כדאמר בגמ' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכ"כ הרמב"ם כו' עד שאם יעשה כדרך שעושה בחול שמא יבא לידי סחיטה עכ"ל ב"י והנה ק"ק דהא י"ל דגם דעת רש"י הוא כן כדעת התוס' והרמב"ם דס"ל דאפילו יש לו עור אפ"ה כיון דעושה כבחול יבא לידי סחיטה כמ"ש הרמב"ם ולא משום שבזה שספוג עצמו יעשה סחיטה וק"ל. ומתוך ל' התוס' משמע שאינן מפרשין לשון יספוג כדפירש"י הנ"ל שהרי כתבו בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ז ע"ב) אהא דאמרינן שם אלא הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי אחר ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט התם מאי גזירה איכא כו' וכתבו שם התוס' ז"ל הקשה הר"ר פורת אמאי לא פריך ממתני' דריש חבית דתנן חבית שנשברה מצילין ממנו מזון ג' סעודות כו' עד ור"י תירץ דהתם מיירי כשנשפך היין לארץ דחיישינן שמא יספוג והנה מדתלה ר"י טעם הספוג במאי שנשפך היין לארץ משמע דס"ל ובלבד שלא יספוג דקאמר אינו ר"ל כפירש"י שמכניס הספוג בכלי שהיין שם אלא ר"ל שנותן הספוג ע"ג הארץ במקום שהיין שם ושואב הספוג היין ומטיפו לתוך חבית או כלי. וכן מלשון ר"ן בר"פ חבית משמע כן שהרי כתב ז"ל ובלבד שלא יספוג שלא ישאוב הספוג במקום היין וכן הוא לשון רש"י הנדפס סביב הרי"ף והשתא אתי שפיר נמי דתני שלא יספוג בחבית שנשבר בארץ ולא קתני בחבית שנשברה בראש גגו כשנשפך על גבי ארץ צריך לספוג לשאוב מה שאין כאן כשנשפך על ראש גגו דמה לו לספוג הלא כבר נשפך היין על הגג וירד דרך הצינור על גבי קרקע ויכול להניח כלי תחתיו ולקבלו וק"ל ועיין בכתבי דמהרא"י סימן קצ"ו דאם נשבר החבית ונשפך היין לארץ מותר לשאוב ממנה כל מה שירצה בכוסות קטנות ובתוך ערבות דכה"ג לאו עובדא דחול בודאי שרי ור"ל דבחול דרכו לשאוב היין מע"ג הארץ בספוג או בבגדי פשתן ששורה ביין ושואבין היין ואח"כ מסחיטין מהן בתוך כלי ועכשיו ישנה שיגביה מה שיוכל מע"ג בכוסות שקורין שא"ף בל"א או בעריבות. וכתב עליו הב"י דלא ראה התוס' דפרק כל כתבי הנ"ל שהרי ר"י העמיד הא דחבית שנשברה דאינו מציל ממנו אלא מזון ג' סעודות דאיירי כשכבר נשפך היין לארץ ואפ"ה אסור טפי מג' סעודות כר ע"ש בב"י. ולכאורה נ"ל להביא קצת ראייה לדבריו שלא ראה מהרא"י אותו התוס' שהרי מיד אחר תירוץ ר"י הנ"ל מסקי התם וכתבו ז"ל ואומר הר"ר שמואל בשם ר"ת דדוקא שנשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר לקלוט ולצרף כו'. ודין זה כתב שם מהרא"י בשם הג"ה מיימוני שכ"כ בשם ר"ת. ואיכא למידק אילו ראה דברי התוס' בשם התוס' ה"ל למיכתב כן ולא בשם הג"ה מיימוני ומ"מ ק' לומר כן על הגאון מהרא"י ז"ל דנהירין ליה שבילי התוספות והפוסקים כשבילי דמתא דלא ראה דברי התוס'. וגם במרדכי כתב ג"כ כמ"ש התוס' וידוע שכל עיקר תשובותיו של מהרא"י נבנין על דברי התוס' והמרדכי ואיך נאמר שכאן נעלמו מנגד עיניו גם שניהן. לכן נלע"ד ליישב ולומר דמהרא"י דקדק בלשונו ונקט ז"ל כיון דנשפך לארץ לגמרי למה יהא בהול כו' הרי דלא כתב להתיר כ"א כאשר נשפך לגמרי ותחילת הצלתו לא התירו אלא דרך שינוי דהיינו שיגביהו מע"ג הארץ בכוסות קטנות או עריבות ואינו עושה כעובדא דחול ודאי יזכור ולא יביא כלים דרך ר"ה. ור"י דאוסר אף כאשר נשפך ע"ג הארץ מיירי כשאינו נשפך לגמרי ע"ג הארץ אלא קצתו והכי דייקי לישני' שהביא ב"י שהרי כתב ז"ל דהתם מיירי בנשפך מן היין לארץ כו' דדק בל' מן היין שכתב דמשמע מן מקצתו ולא כולו. וטעם הדבר דכיון שאינו נשפך כולו אי שרינן ליה להציל כל מה שבחבית דהיינו שישפכנו לתוך חבית אחרת דהיינו עובדא דחול דגם בחול כשחבית א' נשבר מערין היין לתוך חבית או כלי אחר אז ודאי מכח בהילתו וטירדתו יבא לספוג. וק"ל שבתוך תוס' שלנו ליתא שם תיבת מן היין מ"מ הרי ראינו מדהעתיקו ב"י כן ש"מ שבספרים ישינים של תוס' כ"כ ובודאי הוא הגירסא הנכונה בעיני הגאון מהרא"י ז"ל וק"ל. והא דהביא דין הנ"ל דחילק ר"ת בין נשבר לנסדק ועושה טיף טיף בשם הגמרא ולא כתבו בשם התוס' איכא למימר שזה לבד לא היה כתוב לפניו בתו' שלו. וגם זולת זה קשה שאין דין זה דאמר ר"ת באותו דיבור דה"ל לציין אח"כ כשאמר הגמרא גופא דיבור חדש ולפרש הברייתא בשם ר"ת דמאי דקתני נשברה חבית כו' דדוקא נשברה קתני ולא נסדקה ודו"ק. עוד הקשה ב"י אמ"ש מהרא"י שם בכתביו סי' קצ"ו דהא דאמרינן בחבית שנשברה להציל בכלים הרבה דווקא מחצר לחצר אבל בבית אחר שעירב עמו שרי וכמ"ש ב"ה בענין דליקה. וכתב ב"י ע"ז ז"ל וכבר הזכיר רבינו דברי ב"ה בסי' שקודם זה וכתב שאין נראה לו כן וכתבתי שם שגם הרמב"ן חולק בדבר עכ"ל ב"י. והנה נראה פשוט דדברי הגאון כנים ואמתיים דודאי ג"כ ראה דברי הטור שחלק על ב"ה לעיל בהצלה מן הדליקה אלא שס"ל דאינו דומה דזיל בתר טעמא דהא ע"כ לא קמפליג רבינו על ב"ה אלא מכח מ"ש בסי' שקודם זה צ"ל ואינו נראה לי דכיון דטעמא הוא משום שמא יהא טרוד ויכבה א"כ מה לי בחצר ומה לי בבית עכ"ל. והנה השגתו זאת לא שייכא כ"א בדליקה. אבל בחבית שנשברה חששו משום שמא יביא כלים מר"ה וחששא זו ודאי אינו שייכא כ"כ בבית שהוא מקורה ואינו דומה לר"ה שאינה מקורה. ומ"ש מהרא"י במ"ש ב"ה בענין דליקה ה"ק כדברי וסברת ב"ה בדליקה הכי סבירי לן כוותיה בחבית שנשברה ולא בדליקה. ואף שהרמב"ן הקשה עוד על ב"ה וז"ל ועוד דהא אפי' לשמא יוציא לר"ה איכא למיגזר נמי בבית חבירו כדגזרינן גבי נשברה לו חבית בראש גגו ס"ל למהרא"י דדבר זה אינו מוכרע דחבית שנשברה איירי אפילו בהצלת כלים בתוך אותו בית או בית חבירו לאסור ע"י קליטה וצירוף משום גזירה שמא יבא כלים מר"ה. ועוד דא"ל דמיירי דמביא כלים מחצר חבירו. והרמב"ן שהקשה זה לא סמך על קושיא זו להשיג על ב"ה כ"א מכח קושיא ראשונה שהשיג רבינו ומדהא ליתא גבי חבית וכמ"ש קושיא זו לחודא נמי ליתא וראייה למהרא"י מדלא הקשה רבינו קושיא השנייה דהרמב"ן על ב"ה ש"מ דלא מסתבר ליה וכמ"ש וק"ל:
ג סָעִיף א ולא יערים לזמן אורחים שא"צ לאכול ז"ל הברייתא פרק כל כתבי ולא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואחר כך יקלוט ואין מערימין בכך משום ר' יוסי בר' יודא אמרו מערימין בכך והנה רבינו פי' כפי' רש"י שהערמה הוא שיזמין אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו ופסק כת"ק ונראה שגם הרמב"ם פי' כן אף שכתב בפ' כ"ב דין י' ז"ל ולא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלוט ואם הערים בדבר זה לשון דיעבד וגם כתב בדבר זה דמשמע דהערמה הוא מ"ש לפני זה דהיינו שקלט תחלה ואח"כ הזמין מותר ופסק כר' יוסי וכן פירשו הב"י וכתב שכן משמע מדברי המ"מ שפי' דברי הרמב"ם כמו כן. ואני בעניי לא ראיתי שום הוכחה בדברי המ"מ שפירש הערמה זו דר"ל שאם קלט ואח"כ הזמין וגם תמיה בעיני היאך עלתה על דעת ב"י לפרש כן דלא שייך למימר ע"ז לשון הערמה מאחר שכבר אמרו והזהירו שלא לעשות אלא כך הל"ל ואם עבר ועשה כן מותר. אלא ודאי שגם דעת הרמב"ם כדעת רש"י ורבינו בפי' הערמה שר"ל שהזמין אורחים שא"צ לאכול והא דכתב ל' דיעבד לשון זה מצינו בכל הערמה וכמ"ש רבינו לעיל ס"ס שי"ד ז"ל חבית שניקב והיין יוצא ממנו אסור ליתן בו בד של שום לסותמו ואם הוא מערים ואומר שנתנו שם להצניעו אסור לאינש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי. וגם לקמן ס"ס של"ט כתב ז"ל אסור ליכנס לספינה כו' ואם הוא מערים שנראה כנכנס לישן כו' אסור לאינש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי. ש"מ שכתב ואם הוא מערים וכתב עליו לשון מותר וה"נ כוונת הרמב"ם בדין זה שפסק הלכה כר"י דמותר לכתחלה להערים ולהזמין אורחים שא"צ לאכול וכ"כ בש"ע בהדיא ע"ש סעיף ג' ז"ל ולא יערים לזמן אורחים שא"צ לאכול עכ"ל ורמ"א הוסיף שם וז"ל ומיהו שאם עבר ועשה שקלט ואחר כך זימן אורחים מותר עכ"ל והיינו פי' דהב"י להרמב"ם. ותמה עליו שראה שהב"י עצמו חזר בו ולא כתב פי' זה ולמה כתבוהו רמ"א ז"ל. וגם תמה אני על הב"י כי מאחר שהרמב"ם פסק כרבי יוסי דמותר להערים משום דבשל דבריהן הולכים אחר המיקל למה פסק בש"ע כת"ק דלא יערים כו' ודוחק לומר שגם בש"ע ס"ל דפי' הערמה הנזכר בדברי הפלוגתא דת"ק ור"י י"ל שהערים וקלט ואח"כ הזמין והכא הוא דקאמר ר' יוסי דאם עבר והערים מותר. אבל בהערמה זו שהזמין אורחים שא"צ לאכול ד"ה מודים דאסור. דא"כ קשה תרתי חדא דאיפכא מסתברא הערמה זו יותר מותר ואם מפני שבא לומר שלכתחלה אסור היה לו לומר שלכתחלה אסור ובדיעבד מותר והיה לו להב"י לכתוב ג"כ זה מ"ש רמ"א. ועוד דאם פי' הערמה דפלוגתא דמיירי שלא יערים לקלוט תחלה א"כ הערמה לזמן אורחים שאין צריך לאכול מאן דכר שמייהו וק"ל:
ד סָעִיף א נתפזרו לו פירות מלקט מעט מעט ז"ל ב"י בר"פ חבית ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכתבו התוספות והרא"ש נראה דל"ג ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל כו' משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום עובדא דחול אבל ללקט וליתן לתוך חיקו שרי כו' עכ"ל וצ"ע כיון דכתבו התו' דל"ד הוא מ"ש בגמ' ואוכל למה כתבו הרשב"א בספרו והביאו ב"י אח"כ מיד ז"ל נתפזרו לו פירות בחצר א' הנה וא' הנה מלקט על יד ואוכל ולא שיתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה כו' ע"ש. וגם בש"ע כתבו המחבר ב"י עצמו ע"ש. ונלע"ד דלפי מאי דכתבו הר"ן בשם הר"י לחלק דהא דאסרו ליתן לתוך הסל וקופה מיירי כשנתפזרו לו א' הנה וא' הנה. אבל במקום אחד מותר אפי' בסל אם לא שנפל בין צרורות אז בכל ענין אסור. וא"כ לפי זה נוכל ליישב דאוכל דברייתא הוא דוקא דה"ק ללקט על יד ולאכול מותר בכל ענין אפי' בנתפזר ונפל בין הצרורות וליתן לסל וקופה אסור אפי' נתפזר לחוד ולא נפל בין הצרורות הא ליתן לחיקו ובכסותו מותר בלא נפל צרורות אלא נתפזרו לחוד אבל נתפזרו בין הצרורות אינו מותר אא"כ לוקט על יד ואוכל מיד וק"ל. ואף שלרשב"א וש"ע לא משמע הכי מ"מ יש ליישב ולומר דכוונו לזה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.