א מי שאין לו אלא ד"א והוצרך לנקביו יכול לצאת מהם עד שימצא מקום צנוע לפנות ועצה טובה לו שיתקרב בצד תחומו שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו יכול ליכנס ולאחר שנכנס הוי כאילו לא יצא כיון שנכנס ברשות אבל אם מצא מקום צנוע קודם לא יכנס אלא יפנה שם ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה הריח ושם יש לו ד"א ואם בהתרחקו מן הריח נכנס בתחומו כאילו לא יצא ודוקא ביצא שלא לדעת אבל יצא לדעת לא והך צרכיו פי' ר"ח אפי' לקטנים קאמר וא"א הרא"ש ז"ל כתב דוקא לגדולים וכ"כ ה"ר יהודה ברצילוני:
א סָעִיף א מי שאין לו אלא ד"א והוצרך לנקביו וכו' ועצה טובה לו שיתקרב בצד תחומו וכו' פשוט בגמ' ר"פ מי שהוציאוהו (עירובין ד' מ"א) ודבר פשוט הוא דהיינו ביצא שלא לדעת דוקא שאם ביצא לדעת כבר נתבאר שאפי' החזירוהו עכו"ם אין לו אלא ד"א וכ"כ הרמב"ם בפכ"ז וכ"כ ה"ר יונתן וכך הם דברי רבי':
ב סָעִיף א ומ"ש אבל אם מצא מקום צנוע קודם וכו' ויתרחק ממקום שנפנה וכו' עד סוף הסי' הכל שם בפסקי הרא"ש: כתוב בהג"א פ' מי שהוציאוהו וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו יוצא וממשמש את נקביו ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר וה"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים מא"ז עכ"ל וכיוצא בזה כתב הרוקח סימן קע"ח ולא ידעתי טעם לפסק הזה דהא על כרחך לא שרי בגמ' אלא כשנכנס לתוך תחומו ששבת בו דהוי כמו שהחזירוהו לתחום ששבת בו וכדפרישית וכ"כ הפוסקים נכנס לתחומו דהיינו תחום ששבת בו אבל תחום עיר שלא שבת בה מהיכא תיתי לן למשרייה ועל כרחך צ"ל דברי הגהות זו אע"פ שהוא דחוק בששבת תוך תחום העיר והפליגה ספינתו בשבת ויצאה חוץ לתחום ואח"כ חזרה סמוך לחתום ששבת בה ויותר היה נראה דנכנס לתוך העיר לפנות קאמר וכיון שנכנס בהיתר לתוך העיר ה"ל כולה כארבע אמות ובשאין מקום לפנות קודם שיגיע לעיר כמו שנתבאר ונכנס לתחום ונכנס לעיר ה"פ נכנס לתחום שיהיה רשאי לילך בו וכיצד הוא זה שנכנס לעיר אלא שמ"ש שמהלך חוצה לה אלפים אינו מתיישב לפי זה:
א סָעִיף א מי שאין לו אלא ד"א והוצרך לנקביו וכו' ר"פ מי שהוציאוהו בעו מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה:
ב סָעִיף א ומ"ש ועצה טובה לו וכו' שם אמרי נהרדעא אי פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על:
ג סָעִיף א ומ"ש אבל אם מצא מקום צנוע קודם וכו' שם כתב כך הרא"ש: כ' בהגהת אשיר"י לשם וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום בשבת בו בי"ט ונצרך לנקביו יוצא וממשמש בנקביו ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר וה"ל כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים מא"ז עכ"ל פי' שהיה ב"ה בתחומו של עירו ובא בספינה לאונסו ויצא חוץ לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו יוצא מן הספינה וממשמש את נקביו ואם פיקח הוא נכנס לתחום שלו נכנס לצד העיר וכיון שנכנס לתחום שלו נכנס לעיר והרי הוא כאילו לא יצא וה"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים דכיון שיצא באונס מחוץ ונכנס ברשות לתחום לא הפסיד דבר ודין זה פשוט ופירושו פשוט ולא ידעתי למה נתקשו דברי' אלו לפני הרב ב"י:
א וכ"כ הכלבו בשם תשובת הרמב"ם דמותר לצאת מן הספינה לצורך נקביו אבל לא נראה דהוי כאילו לא יצא וכן השיג ב"י אדברי הג"א וכתב דלא אמרינן דאם נכנס לתחום דהוי כאילו לא יצא אלא כשיצא מתחומו ששבת שם וחזר לתחום ששבת שם אין לו אלא ד"א מיהו אם הוצרך ליכנס לעיר כל העיר הוי לו כד"א וכ"כ בא"ז בשם רבינו יואל דאם נכנס לעיר כל העיר לדידיה כד"א דלא כרבינו אפרים דס"ל דאף בעיר אינו שרי רק בד"א וכתב עוד בא"ז דל"ד נצרך לנקביו אלא ה"ה אם הגשמים יורדין עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו דמותר לצאת מן הספינה וכיון שעלה לעיר עלה כתוב בא"ו עוד שאם נכנס בשבת לספינה ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליג משם מותר לישראל זה לשוב לעירו כבתחילה דהוה כהחזירוהו עכו"ם דהוי כאילו לא יצא וע"ל סי' רס"ו בסופו מי שישב על הקרון או רוכב ע"ג סוס והוא למעלה מי' אם יש בו איסור תחומין ומי שהחשיך לו בדרך והוא רוכב כיצד יעשה:
א סָעִיף א אבל אם מצא מקום צנוע כו' כתב הגהות אשר"י ז"ל וכן מי שבא בספינה מחוץ לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו יוצא וממשמש את נקביו ואם פקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר ור"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים מא"ז עכ"ל. וב"י תמה על הג"א זו דהא לא שרי בגמ' אלא בנכנס לתוך תחומו ששבת בו דהוי כו' אבל תחום העיר שלא שבת בו מהיכא תיתי לן למשרייה ותירץ הוא ז"ל בדוחק דהג"ה זו מיירי כששבת תוך תחום העיר והפליגה ספינתו בשבת ויצאה חוץ לתחום ואח"כ חזרה סמוך לתחום ששבת בו ויראה מדבריו שהלשון של הגה"ה שכתבו מי שבא דמשמע שהספינה בא סמוך לתחום דחקו לפרש שהספינה הפליגה חוץ לתחום ואח"כ חזרה ובאה כו' אבל נ"ל דבאמת שהל' אינו מוכיח כלום ואין לחוש לזה דנוכל לפרש דמיירי שהספינה הלכה חוץ לתחום ול' מי שבא בספינה מחוץ לתחום ר"ל שאירע שבא בשבת בספינה והספינה הפליגה לחוץ התחום וממילא הוא בא בספינה מחוץ לתחום ולזה כתב ואם הוא פקח נכנס לתחום ר"ל הוא עצמו חוזר ונכנס אבל הספינה לא חזרה כלל אבל לפי מה שפי' ב"י שהספינה הפליגה ואח"כ חזרה הוא דחוק מאוד שאין משמע מל' הגה"ה כלל שחזרה הספינה וגם ב"י ז"ל כתב שהוא דחוק ויש עוד לבאר דברי הגה"ה זו לפי משמעות לשונו כי נראה לע"ד פשוט במה שתמה ב"י ז"ל וכתב דלא שרי בגמרא אלא בנכנס לתוך תחומו ששבת בו דהוי כו' אבל תחום עיר שלא שבת בו מהיכא תיתי לן למישרי והדבר ברור שזה דוקא אם קנה שביתה במקום אחר דבזה אין סברא שיכנס לתחום אחר שלא שבת בו ע"י משמוש נקביו כמו שתמה ב"י ז"ל אבל מי שלא קנה עוד שביתה בשום מקום אז פשוט בעיני דיכול לכנוס לתחום העיר על ידי משמוש ואין טעם וסברא לתמוה על זה כלל ובזה יתישבו דברי הג"ה זו בשם אור זרוע היטב באופן כי הא"ז פסח לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה וכמ"ש הגהות אשר"י בשמו והביאו ב"י בריש סי' ת"ד וכל הפוסקים לקולא סברי מי שבא בספינה בשבת מלמעלה מי' ולא יצא משם ליבשה עד עכשיו הרי מותר לצאת ליבשה ודינו כבני העיר אם הנמל תוך תחום העיר ואם לאו יש לו ביבשה אלפים לכל רוח כיון דלא קנה שביתה בין השמשות בשום מקום וכמ"ש ב"י בסי' ת"ד וא"כ ג"כ כאן. הג"ה זו שכתב מי שבא בספינה בשבת מיירי שלא קנה עוד שביתה בשום מקום ולטעמיה אזיל ויכול לקנות שביתה במקום שפגע למטה מי' ובא לאשמועינן עצה טובה שאם העיר הוא מחוץ לתחום מספינה דאינו יכול לילך שם בהיתר אי פקח הוא והוצרך לנקביו ממשמש את נקביו ונכנס לתחום העיר ויכול להתנות שלא יקנה שביתתו עד שיגיע לתחום העיר ומהני כמו שמשמע בהדיא בסימן ת"ט גבי מי שבא בדרך ומכיר אילן ואע"ג דהתם בעינן שיכול להגיע שם מבע"י מ"מ גבי ספינה הקילו שלא צריך כמו שמשמע בהדיא בסימן ת"ד בהרבה מקומות דלא יצטרך להיות שם בין השמשות:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.