א הנושא משוי של ארבע קבין בראשו ותפילין בראשו אם נדחקות מפני המשאוי אסור ואם לאו מותר המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו שכח שהיו בראשו אפילו אם ירצה לסלקן לצדדין אינו רשאי אלא יקשרם בזרועו במקום תפילין אפי' מטפחת של תפילין אסור להניח בראשו כשיש לו תפילין בראשו אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע מותר:
א סָעִיף א הנושא משוי של ד' קבין בראשו ותפילין בראשו וכו' בר"פ המקבל (בבא מציעא קה:) אמרי דבי ר' ינאי לתפילין ד' קבין מאי היא דתניא היה נושא משוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משוי אמרו במשוי של ד' קבין תני רבי חייא המוציא זבל על ראשו ותפיליו בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן על זרועו במקום תפילין משום ר' שילא אמרו אפי' מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא. ופי' רש"י רוצצות. מתמעכות תחת המשא: ואם לאו. שהוא קל או שאינו מוטל עליהם: באיזה משוי. הוי רציצה: ריבעא דריבעא. רביע ליטרא דבר מועט ע"כ ולכאורה משמע דהא דאמרו משום רבי שילא פליגא אדתני דבי ר' ינאי ואדתני ר' חייא וקיי"ל כר' שילא משום דאביי דבתרא הוא משמע דס"ל כוותיה מדמפרש למילתיה וכן דעת הרב ר' יונה בפרק מי שמתו וזהו דעת הרמב"ם שכתב בפ"ד הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשוי ואפי' מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל צונף הוא מצנפתו על תפילין והרי"ף והרא"ש בפרק מי שמתו ובהלכות תפילין כתבו דברי רבי שילא וכתבו גם דברי רבי ינאי ודברי רבי חייא וה"ר יונה כתב תימה הוא על הרי"ף שהביא הברייתא של מעלה באיזה משאוי אמרו במשאוי של ד' קבין דהא הכא פסק הלכה כאביי לחומרא דאפילו ריבעא דריבעא דפומבדיתא אסור ולי נראה שהם סוברים דלא פליג רבי שילא אדרבי ינאי ור' חייא דאל"כ לא הוה להו לכתוב דברי כולם סתם בלא שיפסקו הלכה כדברי מי. ורבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל כתב ואולי י"ל שאין אלו המאמרים חולקים שמה שאמרו הנושא משאוי הוא כשזה האיש נושא משאוי על ראשו בדיעבד וכיון שנשא לא מטרחינן ליה שיעזבנו אם אין התפילין נדחקין מפני משוי ואפשר ג"כ שאפי' לכתחלה יש לחלק בזה שמי שמשתכר במשוי יש לו מקום לעשות זה אם אין התפילין נדחקין משא"כ למי ששם משאוי על ראשו ללא תכלית עכ"ל. ול"נ דאפשר שמפרשים דרבי ינאי ור' חייא מיירי במי שהיה נושא משוי על ראשו ורוצה להניח תפילין וקאמר רבי ינאי שאם הוא פחות מד' קבין מותר ואם הוא ד' קבין אסור ורבי חייא תני דהא דשרי להניח תפילין בעוד המשוי על ראשו דוקא במשוי דלאו זבל אבל אם היה מוציא זבל על ראשו אפילו אם אינו אלא דבר מועט אסור להניח תפילין על ראשו אז מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ורבי שילא איירי היכא שהתפילין מונחין כבר בראשו וקאמר דאסור לתת עליהם אפי' מטפחת שלהם משום דהוי בזיון ולא דמי להיכא שקדם המשוי לתפילין דשרי כדר' חייא וכן יש לדקדק מדברי רש"י שכתב אדרבי שילא אסור להניח שום משוי על הראש בשעה שתפילין במקומן וכענין זה אפשר ליישב גם דברי רבינו אלא שבקצת ספריו כתוב המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו (ושכח שהיו בראשו וכו') ולפי אותה גירסא נראה לומר דסבר רבינו דמפרשי הרי"ף והרא"ש דרבי ינאי מיירי במניח משוי על אמצע ראשו ואינו נוגע בתפילין כלל פחות מד' קבין שרי אבל ד' קבין אסור אע"פ שאין נוגעות משום דסתם משוי ד' קבין שאדם נושא בראשו הוי תפילין רוצצות והילכך גזרו בהו רבנן אפי' כשאינן נוגעות ואתא רבי חייא למימר דהא דשרי רבי ינאי משוי פחות מד' קבין כשאינו נוגע בתפילין בשאר משוי דוקא הוא אבל זבל אפי' כל שהוא אסור ואתא רבי שילא למימר דהא דשרי רבי ינאי משוי פחות מד' קבין היינו דוקא כשאין המשאוי על התפילין כלל אבל אם המשאוי על התפילין אפי' מטפחת שלהם אסור. וה"ר יוסף אסכנדרני ז"ל כתב וז"ל הנושא משוי של ד' קבין בראשו א"א לומר שמשוי זה על ראשו למעלה דא"ה מה לי לפניו מה לי לסלקן לצדדין הרי המשא מ"מ על ראשו אלא ה"פ שהיה המשא קשור לו בחבל על ראשו והמשא מופשל לו מאחוריו על גבו וקשור הוא מראשו לגבו בחבל כדרך שעושים נושאי משאות ואמר שאם היה משאוי זה ד' קבין והתפילין נדחקין מפני המשאוי כלומר שהחבל שעל ראשו שהמשאוי תפוס בו דוחק בו את התפילין ה"ז אסור ואם לאו פי' שהיה המשוי פחות מד' קבין או שהיה ד' קבין ואין התפילין נדחקין בו מותר ואם היה משאוי זה שאחוז בראשו ובחבל משוי של זבל אפי' לא היו התפילין נדחקין מחמת החבל וגם היה פחות מד' קבין הרי זה אסור מפני הזלזול ואם שכח שתפילין בראשו ונשא משוי זה של זבל הקשור בראשו ובחבל ומופשל על גבו ולכשנזכר שהוא זבל רצה לסלק הקציצה לאחד מב' צידי הראש ימין ושמאל מפני שכובד הזבל הקשור במשא הוא על מוקדם הראש מקום הנחת תפילין ולכך רצה לסלק התפילין לצדדין וחשב דבכה"ג יהיה מותר ע"כ כתב שגם אם יעשה כן הרי הוא עדיין באיסור שעדיין יש בדבר זלזול אלא מה יעשה יסירם מראשו ויקשרם בזרועו מקום הנחת תפילין של יד דהיינו בשמאל שהרי אינו משתמש בשמאל כמו בימינו בעת שפורק המשא ויזהר ממנו וכל זה בנושא משאוי כעין שאמרנו בחבל שבראשו אבל אם היה המשוי מונח על ראשו ולא מופשל לאחוריו בחבל אסור בכל ענין אע"פ שאין התפילין נדחקין שכל עוד שתפילין בראשו אסור להניח עליו אפי' סודר שצורר בו תפילין וכו' עכ"ל :
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע מותר כבר כתבתי בסמוך שהרמב"ם כתב אבל צונף הוא מצנפתו על תפילין והסכימו לדבריו ה"ר יונה והרא"ש ויהיב טעמא שלא אסרו אלא מטפחת שנראה גנאי לתפילין לפי שאינו דרך מלבוש אבל דבר שדרכו ליתן בראשו ליכא גנאי:
א סָעִיף א הנושא משוי וכו' בר"פ המקבל (בבא מציעא דף ק"ה) אמרי דבי ר' ינאי לתפילין ד' קבין מאי היא דתניא היה נושא משוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משוי אמרו במשוי של ד' קבין ופירש"י רוצצות מתמעכות תחת המשא ואם לאו שהוא קל או שאינו מוטל עליהן. באיזה משאוי הוי רציצה עכ"ל כלומר באיזה משאוי אמרו שאינו חשוב קל וכשהוא מוטל על התפילין מקרי רציצה ומשמע דבסתם מקרי רציצה כשיש במשוי ד' קבין אבל אם אין במשאוי ד' קבין אין לחוש לרציצה דכיון שהוא קל ודאי אין שם רציצה וכשאינו מוטל עליהן פשיטא דאין לחוש לרציצה אפי' יש בו ד' קבין כדאמר ברישא ואם לאו מותר ואיכא לתמוה על דברי רבי' שמהפך רישא לסיפא וכתב תחלה הסיפא הנושא משוי של ד' קבין בראשו ותפילין בראשו ואח"כ כתב הרישא אם נדחקות מפני המשאוי אסור ואם לאו מותר דאלמא דמפרש דבד' קבין דוקא יש לחלק בין רוצצות לאינן רוצצות אבל בפחות מד' קבין אפי' רוצצות מותר והא ליתא אלא דחכמים נתנו גבול ד' קבין לומר דבד' קבין מסתמא התפילין רוצצות כשהמשאוי עליהן ובפחות מד' קבין המשאוי קל ומסתמא אינן רוצצות אבל אם ידוע לו שהן רוצצות אפי' בפחות מד' קבין נמי אסור וצ"ל דרבינו ה"ק הנושא משוי של ד' קבין בראשו ותפילין בראשו יש לחלק דאם הניח המשאוי על התפילין דהשתא מסתמא נדחקות הן מפני המשאוי כיון שיש בו ד' קבין אסור ואם לאו כלומר שלא הניח המשאוי על התפילין אלא באמצע הראש דהשתא אינן נדחקות מותר. וממילא משמע דכשאינו ד' קבין אפי' הניח עליהן מותר דכיון דקל הוא אינן נדחקות והיינו כפירש"י וכדפי' ודו"ק:
ב סָעִיף א המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו שכח שהיו בראשו שם תני רבי חייא המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדים ולא יקשרם במתניו מפני שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרם על זרועו במקום תפילין וצריך לפרש דהכי קאמר דאע"פ דשכח והניח הזבל על ראשו כדי להוציאו והתפילין כבר הם על ראשו אפי' הכי אסור להוציא הזבל בעוד שהתפילין בראשו אלא צריך להסיר התפילין מעל ראשו ואסור לו לסלקם לצדדין ולא לקשרם במתניו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון וכו' ולכן כתב רבינו המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו כלומר לכתחלה ודאי אסור להניח תפילין בראשו כשהזבל כבר בראשו אי נמי כשדעתו להוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו דכיון דבשעה שיוציא הזבל צריך להסירן מראשו א"כ למה יניחן לכתחלה ואח"כ אמר שכח שהיו בראשו דהיינו דתני רבי חייא המוציא זבל על ראשו וכו' אבל תחלת דברי רבינו שאמר המוציא זבל וכו' הוא מה שנשמע מכללא דהך דתני רבי חייא כדפרישית ודקדק בהך ברייתא דרבי חייא וכן רבינו דקדק וכתב אסור לו להניח תפילין בראשו שכח שהיו בראשו וכו' לומר דדוקא בתפילין שבראשו אסור אבל תפילין של יד שהן מכוסים יכול להניח לכתחלה אע"פ שדעתו להוציא זבל ואין צ"ל אם כבר קשרו בידו דמותר להוציא זבל בראשו דאין בזה בזיון לתפילין שבידו שהן מכוסין:
ג סָעִיף א אפי' מטפחת של תפילין וכו' שם משום רבי שילא אמרו אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא ופירש"י אפי' מטפחת שלהן שכורכין בה תפילין בלילה אסור להניחם לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומם מונחים וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניח על הראש אליבא דרבי שילא ריבעא דריבעא רביע ליטרא דבר מועט הוא עכ"ל ולכאורה משמע דרבי שילא פליג אדרבי ינאי דלא אסר אלא ד' קבין אבל כל שאינו ד' קבין מותר אפי' להניח ע"ג תפילין של ראש דמשאוי קל הוא ומסתמא אינן רוצצות ור' שילא אוסר אפי' דבר מועט לשם משאוי וכ"נ מלשון רש"י שכתב וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניח על הראש אליבא דרבי שילא דמשמע דבא ליישב דלא תקשה הלא לעיל נתנו שיעור ד' קבין וקאמר דהכא אליבא דרבי שילא היא אבל לעיל אליבא דר' ינאי היא ופליגי והכי מוכח מדברי הרב רבינו משה בר מיימוני בפ"ד שסובר דפליגי ופסק כרבי שילא ומפרש דלרבי שילא אפילו דיעבד שהניח משאוי קל על ראשו כמו מטפחת שהניח לשם משאוי צריך לחלוץ תפילין או להסיר המשאוי מראשו אבל רבי' נמשך אחר דברי הרי"ף והרא"ש דבפרק מי שמתו וכן בהלכות תפילין כתבו להך דרבי ינאי ודתבי רבי חייא ומאי דאמר משום רבי שילא דאלמא דכולהו הלכתא נינהו ושלשה חלוקים בדבר. אחד לכתחלה אסור להניח בראשו לשם משאוי אפילו דבר מועט כמו מטפחת וכתב הרא"ש בפרק מי שמתו דהטעם הוא משום דגנאי הוא לתפילין לתת עליהם שום משוי אפי' מטפחת ואין צ"ל משאוי אחר. ב' בדיעבד אם כבר הניח שום משאוי על ראשו ותפילין בראשו והוא פחות מד' קבין דמסתמא אין רוצצות אפי' הניחו על התפילין מותר לשאת אותו על ראשו ואין צריך לא להסיר התפילין ולא להסיר המשאוי אלא נושאו עד מקום שצריך לנושאו. ג' אם הוציא זבל ותפילין בראשו אפי' דיעבד ואפי' פחות מד' קבין צריך להסיר התפילין מעל ראשו מיד ויקשרם בזרועו במקום תפילין מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ואפי' הוא דבר מועט אסור נמי אפילו דיעבד והב"י כתב פירושים שונים והאריך וכתב דכשהמשאוי קודם לתפילין דשרי טפי לכתחלה להניח תפילין בראשו משא"כ כשהתפילין קודמים וזה הפך הסברא ועוד כתב דאפילו כשהמשאוי באמצע הראש שאינו נוגע בתפילין אסור כשהוא ד' קבין והא ליתא כמפורש בפי' רש"י וכדפרישית והרב בהגהת ש"ע כתב ליישב דרבי שילא מיירי בדבר שאין דרכו להניח על ראשו הילכך אסור אפילו דבר מועט כגון מטפחת והך דרבי ינאי דקאמר שיעורא דד' קבין מיירי בדבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע ואפי' הכי אם הוא משוי ד' קבין דהתפילין נדחקות צריך להסירן ופי' זר הוא דהא לישנא דברייתא דתני בה היה נושא משאוי על ראשו וכו' לא מיירי אלא בנושא לשם משאוי ואף מטפחת שלהן אינו אסור אלא כשהניחן בראשו לשם משאוי כמו שפירש"י והרא"ש להדיא אבל במלבוש כגון כובע ומצנפת אפי' יש בו משקל ד' סאין לא אשכחן ביה איסורא שלא ישים בראשו כובע שמשקלו רב לחוש שמא יהיו תפיליו רוצצות דאם יהיו רוצצות ויזוזו ממקומן יחזירם למקומם ולא בשביל חששא דרוצצות יסיר מלבושו מעליו ועוד דדוקא הנושא משוי על ראשו להוליכו ממקום למקום דרך המשאוי שיזוז ממקום למקום בראש האדם ושכיח שיתרוצצו התפילין מפני המשאוי אבל בכובע שמונח בראש האדם לפי מדתו הוא עשוי ומתוקן הנה הוא מיושב כהוגן על ראשו ואינו זז ממקום למקום ואין התפילין רצוצין מפניו אלא אדרבה מתיישבין היטב במקומן מפני כובד הכובע המכביד על התפילין ולא יזוזו ממקומן בשום רציצה הילכך ליתא לכולהו הני פירושים והעיקר כמ"ש שהיא דעת הרי"ף והרא"ש ורבינו והכי נקטינן:
א ול"נ דלעיל מיירי שדרכו בכך לישא משא בראשו ואפ"ה אסור כשהוא ד' קבין אבל דבר שאין דרכו לתת על ראשו אפילו כל שהוא אסור וזה נ"ל נכון ולזה כתב הטור מיד אבל דבר שדרכו כו':
א סָעִיף א הנושא משוי של ד' קבין כו' עד סוף הסימן דברי רבינו נראים כסותרין ואין להם הבנה ע"כ אכתוב לך הדברים ע"פ מקורן בר"פ המקבל אמרי דבי ר' ינאי לתפילין ד' קביץ מאי היא דתניא היה נושא משוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משוי אמרו במשוי של ד' קבין תני רבי חייא המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין ולא יסלקם ולא יקשרם בידו שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן על זרועו במקום תפילין משום ר' שילא אמרו אפי' מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין ולכאורה משמע דרבי שילא פליגא אדתני דר' ינאי ואדתני דר' חייא ופסק הרמב"ם בפ"ד כר' שילא וכ"פ ר' יונה והרי"ף והרא"ש בפ' מי שמתו ובה' תפילין כתבו כר' שילא וגם דברי ר' ינאי ורבי חייא וכבר תמה עליהם ר' יונה וכתב ב"י ונ"ל דאפשר שמפרשים דר' ינאי ור' חייא מיירי במי שהיה נושא משוי על ראשו ורוצה להניח תפילין וקאמר ר' ינאי שאם הוא פחות מד' קבין מותר ואם הוא ד' קבין אסור ור' חייא תני דהא דשרי להניח תפילין בעוד המשוי עליו דוקא במשוי דלאו זבל אבל אם היה מוציא זבל על ראשו אפי' אם אינו אלא דבר מועט אסור להניח תפילין על ראשו אז מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ור' שילא איירי היכא שהתפילין מונחים כבר בראשו וקאמר דאסור לתת עליהם אכי' מטפחת שלהם משום דהוי בזיון ולא דמי להיכא שקדם המשוי לתפילין דשרי כר' שילא עכ"ל. וא"ת הא רבי' כתב הנושא משוי של ד' קבין בראשו אם נדחקות מפני המשוי אסור ואם לאו מותר משמע דאפי' בד' קבין מותר אם אינן נדחקין מהמשוי. וכן מוכח ל' הברייתא הנ"ל דקתני באיוה משוי אמרו במשוי של ד' קבין דמשמע באיזה מבוי חילקו בין נדחקין ללא נדחקין דוקא במשוי של ד' קבין הא אם היה במשוי פחות מד' קבין אף נדחקין התפילין ממנו מותר. וצ"ל דגם דעת ב"י כן דמ"ש אם הוא פחות מד' קבין מותר ר"ל בכל ענין מותר אפי' אם נדחקין וה"ה דהוה מצי לחלק בד' קבין בין משא של זבל לשאר משוי והיכא דאין נדחקין. א"נ י"ל דלפי פי' זה דהמשוי על ראשו ורוצה להניח תפילין אזי במשוי של ד' קבין שדרך להיות התפילין נדחקין ממנו אסור להניח לכתחלה מיראה שמא יהיו נדחקין ממנו והברייתא הכי איפרשא באיזה משוי שייך לחשוש שנדחק במשוי של ד' קבין וכן ע"ד זה צ"ל ולדחוק בדברי רבינו וב"י בעצמו דחה פי' זה לפי מקצת גרסת הספרים שלפנינו שכתוב בהן המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין שהיה בראשו מדכתב שהיה בראשו א"א לפרש שירצה להניחו עתה ומפרש בע"א דה"ק ר' ינאי איירי במניח המשוי באמצע ראשו ואינו נוגע בתפילין כלל ור' שילא איירי ברוצה להניח ע"ג תפילין וכו' ע"ש. וגם בכאן כתב חילוק בין פחות מד' קבין וד' קבין וצ"ל כמ"ש דמשוי של ד' קבין אסור להניח לכתחלה על ראשו כשיש תפילין בראשו אפי' לא יגע המשוי בתפילין מיראה שמא יהיו נדחקין ממנו. כלל העולה לפי פירושו מ"ש המחבר הנושא משוי ותפילין בראשו. אינו ר"ל שכבר היה בראשו אלא ר"ל שאומדין הדבר אם יניחם ויהיו בראשו אם יהיו נדחקים ועי' עוד בב"י מ"ש בשם הר"י אסכנדרני תירוץ לזה כי ארכו לי דבריו להעתיקם. ומדברי רמ"א בש"ע נראה יישוב לזה שכתב הנושא משוי של ד' קבין אפי' בדבר שדרכו ליתן בראשו שמתיר לקמן כגון כובע כו' ע"ש. ומורי תירץ דר' שילא אסר טפי משום גנאי דהו"ל לישא בידו או בחגורו ודו"ק עכ"ל. ולי מה יקרו דברי מהרר"י אבוהב והביאו ב"י שכתב ז"ל ואולי י"ל שאין אלו המאמרים חולקים שמה שאמרו הנושא משוי הוא כשזה האיש נושא משאוי על ראשו בדיעבד. וכיון שנשא לא מטרחינן ליה שיעזבנו אם אין התפילין נדחקין מפני המשוי. ואפשר ג"כ שאפי' לכתחלה יש לחלק בזה שמי שמשתכר במשוי יש לו מקום לעשות זה אם אין התפילין נדחקין משא"כ למי ששם משוי על ראשו ללא תכלית עכ"ל ודברים יקרים מפנינים קרובים לפשטא דלישנא דגמרא וללישנא דרבינו ודו"ק:
ב סָעִיף א כגון מצנפת או כובע מותר שלא אסרו אלא מטפחת שנראה גנאי לתפילין לפי שאין דרך מלבוש אבל מה שדרכו ליתן בראשו ליכא גנאי כ"כ הרר"י דף י"ז ע"א ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.