א אין מערבין עירובי תחומין לאחר אלא מדעתו דשמא אינו רוצה להרויח אלפים שמצד זה כדי שלא להפסיד אלפים שכנגדו חוץ מבנו קטן שיכול לערב עליו שלא לדעתו אפילו אין סומך על שלחנו ועל עבדו ושפחתו הכנעניים ואפילו מיחו בו שלא לערב עליו אינו מיחוי ואפילו עירבו הם בעצמם אינו כלום ויוצאין בשל רבם אבל בנו גדול אפילו סומך על שלחנו ועבדו ושפחתו העבריים ואשתו אינו יכול לערב עליהם שלא מדעתם וה"מ שמיחו בו או שעירבו הן בעצמן לרוח אחרת אבל עירב עליהם וידעו ולא מיחו הוי עירוב קטן שאין אביו בעיר יוצא בעירוב אמו אפילו לא עירבה עליו עד שיהא לו ו' שנים שלימות מפני שנגרר אחריה אבל אם אביו בעיר אינו נגרר אחריה כ"כ ואינו יוצא בעירובה אלא עד ה' שנים שלמות:
א סָעִיף א אין מערבין עירובי תחומין לאחר אלא מדעתו כו' בסוף פרק חלון (עירובין דף פ"א):
ב סָעִיף א ומ"ש חוץ מבנו קטן וכו' עד וידעו ולא מיחו הוי עירוב הכל ר"פ כיצד משתתפין וכתב הרב המגיד בפ"ז ופירש שם בגמרא שאם שמעו ולא מיחו מיד יוצאין בעירובו וכתב הרשב"א ז"ל ואפילו לא הודיעם עד שחשיכה:
ג סָעִיף א ומ"ש שיכול לערב על בנו קטן אפילו אינו סומך על שולחנו ואינו מערב על בנו גדול אפילו סומך על שולחנו כן כתב שם הרא"ש (דף קכ"ו) דאפילו לר' יוחנן דפ"ק דמציעא (יב:) דאמר לא גדול גדול ממש כו' מודה הכא דקטן אפילו אין סומך וכו' דטעמא דקטנים כדי לחנכם במצות וה"נ איכא חינוך דאין מערבין אלא לדבר מצוה וכן כתבו התו' וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ו מה"ע:
ד סָעִיף א קטן שאין אביו בעיר וכו' בריש פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב) אמר רב אסי קטן בן ו' יוצא בעירוב אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ואמרי ר' ינאי וריש לקיש דעד כבר ד' וכבר ה' מיקרי צריך לאמו כל חד לפום חורפיה ואותיבו על ר' ינאי וריש לקיש מדתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש ופריקו לא קשיא הא דאיתיה לאבוה במתא הא דליתיה לאבוה במתא ודעת הרא"ש דקיימא לן כהאי שינוייא דר' ינאי וריש לקיש אבל הרי"ף והרמב"ם בפ"ו וסמ"ק לא כתבו אלא דברי רב אסי לבד משמע דס"ל דלא סמכינן אהאי שינוייא דהא לרב אסי ליתיה דהא אותבוה מההיא ברייתא ושני עד ועד בכלל ור' ינאי ור"ל דשני הכי היינו משום דס"ל עד ולא עד בכלל ואנן כרב אסי נקטינן מדמייתי לה תלמודא בס"פ אע"פ (כתובות סה:) וכן פסקו התוס' ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש:
א סָעִיף א אין מערבין ע"ת לאחר אלא מדעתו משנה ס"פ חלון (עירובין דף פ"א) שאין מערבין לאדם אלא מדעתו א"ר יהודה בד"א בע"ת אבל בע"ח מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו וא"ר יהודא אמר שמואל הלכה כר' יהודה ופירש"י ע"ת חוב הוא לו שמפסיד לצד האחר שכנגדו ושמא אינו נוח לו עכ"ל:
א סָעִיף א קטן שאין אביו בעיר כו' בגמרא בריש פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב) אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו אין יוצא כו' ואמר ר' ינאי וכמה כבר ד' וכבר ה' ופירש"י כבר ד' כבר ה' קרי ליה א"צ לאמו כל חד לפום חורפיה אלמא מכי הוה בר חמש בעי לזכוייה וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו ומשמע מדברי רש"י דכבר ד' או כבר ה' דקאמר שמואל ר"ל דכבר הוי בן חמש או בן ד' כל חד וחד לפום דינו ותו התם מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש כו' לימא תיהוי תיובתא דרב אסי ופירש"י דמשמע ליה דעד ולא עד בכלל ואיהו אמר אפי' בן שש ופריק א"ל רב אסי עד ועד בכלל לימא תיהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ופי' רש"י דמפרש בר ד' בר ה' קרי ליה א"צ לאמו והכא תני יוצא בעירוב אמו כו' ומסיק ל"ק הא דאיתא אבוה במתא הא דליתא אבוה במתא ופירש"י הא דאיתא לאבוה במתא ולא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעלה וברייתא דליתא לאבוה במתא וכתבו התוס' הא דלא משני אליבא דרב אסי כדמשני בסמוך אליבא דר' ינאי הא דאיתא לאבוה במתא הא דלא איתא לאבוה במתא דא"כ הוי פליגי דר' ינאי ור"ל אדרב אסי והילכתא כרב אסי דמייתי ליה תלמודא בסוף פרק אעפ"י עכ"ל ורצונו לומר דאם היה מוקי אליבא דרב אסי ברייתא דקתני עד בן שש דמשמע ולא עד בכלל בדאיתא לאבוה במתא והא דרב אסי בן שש שלמים מיירי בדליתא לאבוה במתא דא"כ הוי פליגי אדר' ינאי ור"ל דמוכרחים לאוקמי הברייתא בדליתא לאבוה במתא אבל בדאיתא לאבוה הוי כבר ד' או כבר ה' ולרב אסי יהא בדאיתא לאבוה עד שש לכך מוקי ברייתא אליבא דרב אסי עד ועד בכלל והיינו ממש דרב אסי והשתא לא פליגי אהדדי דרב אסי וברייתא דסברי שש מיירי בדליתא לאבוה ודר' ינאי דקאמרי כבר ד' וכבר ה' מיירי בדאיתא לאבוה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והילכתא כתרווייהו ונראה שזה היה דעת הרא"ש ורבינו שכתבו דין דרב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו וגם כתבו כשינוייא דר' ינאי דמיירי כשאין אביו בעיר אבל אם אביו בעיר אין יוצא בעירוב אלא עד ד' או עד ה' וכמ"ש דתרוייהו הלכה ומ"ש רבינו עד ה' שנים שלימות ר"ל עד שיהא בן ה' אבל טפי לא וכדר' ינאי כמו שמשמע מדברי רש"י כמ"ש בסמוך וצ"ל שגם זה דעת ב"י שכתב ז"ל ודעת הרא"ש דקי"ל כהאי שינוייא דר' ינאי ור"ל ר"ל אף כשינוייא דר' ינאי אע"ג דלא משמע הכי מדבריו ע"כ צ"ל כך היה דעתו ודעת הרי"ף שלא כתב אלא דברי רב אסי לבד הוכיח דס"ל דלא סמכינן אשינוייא דר' ינאי ומה שרצה להוכיח דלרב אסי ליתא להאי שינוייא מדמשני עד ועד בכלל נראה דלפי מ"ש בסמוך בשם התוספות אין להוכיח כלום ואדרבה מזה יש להוכיח איפכא דלא פליגי אהדדי וכמ"ש. ומ"ש אח"כ וז"ל ור' ינאי ור"ל דשני הכי היינו משום דס"ל עד ולא עד בכלל כו' הוא תמוה בעיני כי כל זה אינו מוכרח ואיני יודע מה מועיל לו זה להוכחתו ואדרבה אם היה סובר ר' ינאי עד ועד בכלל אז היה מוכרח לשינויי הברייתא ולאוקמה בדליתא לאבוה ועדיכא הל"ל משום דס"ל עד ועד בכלל וצריך לדחוק ולפרש דבריו אעפ"י שאינם נוחים לי וה"פ שהוא ז"ל בא לדייק שרב אסי ור' ינאי פליגי אהדדי לכך כתב דס"ל לר' ינאי ג"כ עד ולא עד בכלל ובהכי פליגי עליה כך צ"ל כאן את דבריו אבל בסוכה פ' ששי בתו' ובכ"מ על דברי הרמב"ם נראה שחזר מזה שכתב שם קטן שאינו צריך לאמו כבן חמש כבן שש וז"ל ודע דבפרק כיצד משתתפין מפליג לגבי עירוב בין איתא לאבוה במתא לליתא במתא אעפ"י שסתם רבינו בעירוב דבן שש יוצא בעירוב אמו היינו בדליתא לאבוה במתא וכאן לענין סוכה כתב כבן ה' כבן ו' והיינו בדליתא לאבוה במתא בבן ה' ובדאיתא לאבוה במתא בבן ו' ומינה יליף לעירוב ע"כ ולזה דעתי נוטה ולא כמ"ש כאן דלהרמב"ם הא דר' אסי ור' ינאי פליגי אהדדי דדבר קשה הוא למצוא מחלוקת ביניהן דמר אמר חדא ומר אמר חדא וגם מתוך סוגיית ההלכה משמע ומוכח דלא פליגי כמ"ש בשם תוס':
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.