א ואומר ש"צ קדיש תתקבל ומוציא ס"ת וקורא ד' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא ובקריאת הפרשה הלכתא כרב דאמר דולג פי' כהן קורא ג' פסוקים שהם וידבר צו ואמרת ולוי חוזר וקורא ואמרת וזהו פירוש דולג שדולג לאחריו וקורא את הכבש אחד ועשירית האיפה וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם רביעי קורא ובראשי חדשיכם ואומר קדיש ואשרי ובא לציון וסדר קדושה וא"א יענך ה' ביום צרה ומחזיר ס"ת למקומו ועומדין להתפלל תפלת מוסף אבות וגבורות וקדושת השם וג' אחרונות ושל ר"ח באמצע ראשי חדשים לעמך נתת וכו' וחותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים ופי' זמן כפרה וכו' ששעיר ר"ח מכפר על טומאת המקדש וקדשיו ונאמר בו ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. ומחזיר ש"ץ התפלה ואומר קדיש ונוהגין בספרד לומר מזמור ברכי נפשי לפי שיש בו עשה ירח למועדים:
א סָעִיף א ואומר ש"צ קדיש תתקבל וכו' וקורא ד' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא משנה בפרק הקורא את המגילה עומד (כא.):
ב סָעִיף א ומ"ש ובקריאת הפרשה הלכתא כרב דאמר דולג ג"ז מסקנא דגמרא (שם כב.) והטעם שהוצרכו לדלג הוא מפני שפרשה זו אין בה אלא ח' פסוקים ואם יקראו שנים הראשונים כל אחד ג' פסוקים לא נשארו אלא ב' פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ואם יקראו פרשה זו בשנים ונשארו עדיין ז' פסוקים לקרות בהם ב' אנשים א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות פרשת וביום השבת היא משני פסוקים ופרשת ובראשי חדשיכם היא מה' פסוקים ואם יקרא איש אחד פרשת וביום השבת ופסוק א' מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ואם יקרא פרשת וביום השבת ושלש פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב' פסוקים ומפני כך צריכין לקרות ג' בפרשת צו ואע"פ שאין בה אלא ח' פסוקים כשדולג האמצעי פסוק אחד ה"ל ט' וקורא הד' פרשת וביום השבת ופרשת ובראשי חדשיכם או שיקרא השלישי ג' פסוקים הנשארים וגם וביום השבת והרביעי קורא ובראשי חדשיכם וכמ"ש הרמב"ם ורבינו וכן נהגו: כתוב בשבולי הלקט מה טעם דולג וחוזר הלוי בקריא' הכהן ואינו דולג הישראלי בקריאת הלוי שהוא אחריו בפרשה זהו הטעם שמה שאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים גזירה משום הנכנסים והיוצאים והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי דמשום היוצאים ליכא למיחש ומשום נכנסים מאן דעייל שיולי שייל עכ"ל:
ג סָעִיף א ועומדים להתפלל תפלת מוסף כו' ראשי חדשים לעמך נתת וכו' כתב בא"ח בשם ה"ר יהודה הלוי כי כינוי תולדותם שב אל החדשים ר"ל כי עולת ר"ח היתה באה על תולדת ימי החדש ולפיכך קרא ר"ח זמן כפרה ופירש גם כן מיד שונא מיד יצר הרע ור"ל כי שעיר החדש לזכרון לפני ה' להנצל מן היצר. כתב רבינו בסי' רפ"א בשם רב נטרונאי מנהג בשתי ישיבות לומר בקדושה כתר יתנו לך ממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול ובמוסף של שבת וי"ט ויה"כ ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים אבל בר"ח ובחולו של מועד א"א אותו ע"כ. ונראה שעל זה סמכו בספרד להתחיל במוסף ר"ח כתר ותיכף שאומרים מלא כל הארץ כבודו אומרים לעומתם משבחים כמו בקדושת שחרית. ואח"כ מצאתי מבואר זה יותר בשבולי הלקט סי' מ"ה וז"ל מצאתי לגאונים אין אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים בקדושה אלא במוספי שבת וי"ט אבל במוספי ר"ח וחה"מ לא וכן מנהג פשוט ולמה נהגו לומר פעמים ולהיות לכם לאלהים בקדושה מצאתי בתשובת הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו ק"ש מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות רישא שמע ישראל וסיפא אני ה' אלהיכם ולמה תקנו לומר בהבלעה כך כדי שלא תשתכח ק"ש מפי התינוקות ובקשו רחמים מן השמים ובטלה הגזירה אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל שלא לאומרה בקדושה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפלת המוספין ובתפלת נעילה שאין שם ק"ש כלל וכן מנהג בשתי ישיבות עכ"ל:
א סָעִיף א ואומר ש"ץ קדיש תתקבל כיון דנשלמה תפלת שחרית אומר תתקבל משא"כ ביום שאין בו קרבן מוסף דלא נשלמה התפלה עד אחר ובא לציון א"א תתקבל עד אחר גמר ובא לציון ולאחר תפלה אומר ח"ק:
ב סָעִיף א ומ"ש ומוציא ס"ת וקורא ד' וכו' בפרק הקורא עומד:
ג סָעִיף א ובקריא' הפרשה הילכתא כרב וכו' ג"ז שם ריש (דף כ"ב) והתוס' שם הקשו היאך קורא השלישי וביום השבת והרביעי ובראשי חדשיכם האיכא למיחש שיאמרו הנכנסים שהשלישי לא קרא אלא שני פסוקים וביום השבת ותירץ דליכא חששא כיון שהדבר ידוע לעולם א"כ אין לחוש לכך דא"כ לא ה"ל להפסיק הקריאה כשהגיע לפרשה שהרי גם ובראשי חדשיכם מעין הפרשה שהניח בה ע"כ ונראה שהיה מפרש דלא חיישינן לנכנסים אלא היכא דמתחיל ענין אחר בסוף ב' פסוקים ולא ידעתי מאין ראה לפרש כן וגם אין כאן קושיא כלל כיון דב' פסוקים דוביום השבת היא פרשה בפני עצמה וליכא חששא דנכנסים אלא היכא דמתחיל בתוך הפרשה פחות מג' פסוקים והכל פרשה אחת אבל בב' פרשיות ליכא חששא כלל ומיהו לאותן שנוהגין שהרביעי מתחיל לקרות וביום השבת כדמשמע בב"י הוה ניחא טפי דלפי זה אין כאן פתחון פה לחששא כלל:
א סָעִיף א כתב הכלבו זה הכלל כל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם ושאין בו מוסף אומרים קדיש זוטא:
ב סָעִיף א ע"ל סי' רפ"א דא"א קדושת מוסף של שבת וי"ט בר"ח אלא אומרים קדושת שחרית. כתב הר"ן סוף ר"ה ע"ב דאם לא אמר פסוקי ר"ח כלל וגם לא אמר ככתוב בתורתך אפ"ה יצא דגרסינן בירושלמי אפילו אמר נעשה לפניך את קרבנותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא:
א סָעִיף א הילכתא כרב דאומר דולג כו' והטעם מפני שהפרשה זו אין בה אלא שמנה פסוקים ואם יקראו שנים הראשונים כל א' ג' פסוקים לא ישארו אלא ב' פסוקים ואין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים ואם יקראו פ' זו בשנים ונשארו עדיין שבע פסוקים לקרות בהן ב' אנשים וזה א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות ובפ' וביום השבת יש ב"פ ואם יקרא א' פרשת וביום השבת ופסוק א' מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפ' פחות מג' פסוקים ואם יקרא פ' וביום השבת וג' פסוקים מפ' ובראשי חדשיכם לא ישארו רק שני פסוקים ועיין בב"י תשלום דברים אלו כתב בשבולי הלקט מה טעם ידלג הלוי בקריאת הכהן יקרא גם השני שלשה פסוקים מפ' וידבר וידלג השלישי פסוק א' לאחוריו זה א"א משום היוצאים דאף אם ישאל אין מי שיודע אבל כשמדלג האמצעי משום היוצאין ליכא למיחש ומשום הנכנסים מאן דעייל שיולי שייל שיבולי לקט וב"י ולעד"נ בשלמא לשני גם לנכנס לא חיישינן שהרי יודע שקוראין לכל א' ג"פ ואי משום דאין בפ' ט' פסוקים ה"ל למשלם לא' ולב' כדינו ולמחסר לשלישי משא"כ בשלישי שיטעו היוצאים משום דסליק עניניה:
ב סָעִיף א ופירוש זמן כפרה ששעיר ר"ח מכפר על טומאת המקדש וע"ד זה פירש הרי"ף על הא דאמרינן בגמרא שהקב"ה אמר לישראל הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הלבנה אין לפרש כפשוטו שהכפרה בשביל הש"י דלא שייך לגבי שמיא כפרה אלא ה"פ כשהקב"ה השיב את הלבנה שישראל ימנו לה ר"ח ומועדים ולזה אמר לישראל הביאו אלי כפרה כלומר אותו קרבן שהוא כפרה שלכם וכמ"ש רבינו הביאו אותו בר"ח בשביל שאמרתי ללבנה שממנה ימנו ישראל המועדים:
א סָעִיף א ובקריאת הפרשה הלכה כרב דאמר דולג פי' כהן קורא ג"פ שהם וידבר כו' ואמרת ולוי חוזר וקורא ואמרת ומסקנא דגמרא בפרק קמא דמגילה והטעם ג"כ שם בגמרא מפני שפרשה זו אין בה אלא ח' פסוקים ואם יקראו שנים הראשונים כ"א ג' פסוקים לא נשארו אלא ב"פ ואין משיירים בפ' פחות מג' פסוקים ואם קראו פ' זו בשנייה ונשארו עדיין שבעה פסוקים לקרות בהן ב' אנשים א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות פ' וביום השבת היא מב' פסוקים ובראשי חדשיכם היא מה' פ' ואם יקרא איש א' כ' וביום השבת ופסוק א' מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפר' פחות מג' פסוקים ואם יקרא פ' וביום השבת וג' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב' פסוקים וע"ש ופירש הר"ר אלפסי והגאונים בפ' ראש חודש ואמצעי היינו שני והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתן דהרי אותה חששא במקומה עומדת שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי שבפרשה יאמר הראשון לא קרא אלא שנים ואי לא חיישינן לנכנסים בדלא אפשר למה דולג יקראו שנים בפרשת צו והג' יקרא וביום השבת ופסוק א' ובראשי חדשיכם דמאי איכא אי משום דאין מתחילין בפ' פחות מג' פסוקים יהא ההיא אינו אלא משום הנכנסים וכיון דאפילו בדילוג אכתי איכא לההיא חששא גופא למה ידלג ליקרי כדרכו ולא ניחוש לנכנסים כיון דלא אפשר ומתוך כך דחק הרמב"ן להעמיד פלוגתא דרב ושמואל אמעמדות אבל בראש חדש קורא כדרכו וגם הרשב"א ז"ל תירץ ליישב המנהג ועיין שם בפי' רבינו ניסים פרק הקורא את המגילה עומד ד' שע"א ע"ב והר"ן תירץ דרבנן גזרו דלעיל אין מתחילין בפרשה ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים והך תקנתא לא מיעקרא לעולם הילכך א"א שיקראו כדרכן ובראשי חדשיכם דהיכא ליעבד כדאיתא בגמרא שאילו היו קורין כדרכן לא לנכנסים ולא ליוצאים בלבד היינו חוששין אלא אפי' לעומדים שם מתחלה ועד סוף איכא למיחש לחורבה שיהיו סבורים לומר שמותר להתחיל בפרשה בפחות מג' פסוקים וירגילו לעשות כן בכל שנה כשיזדמן להם ואיכא משום הנכנסים או אם ישייר בפרשה בפחות מג"פ ירגיל לעשות כן בכל השנה ואיכא משום היוצאין ולפיכך לא רצו חכמים לעקור אחת משתי תקנות אלו לעולם אפילו אי לא אפשר ושמא תאמר והא אכתי כי אמרינן נמי דולג איכא למיחש שהעומדים שם יהיו סבורים שמותר לדלג בעלמא ויבואו לעשות כן בפסוק שלישי שבפרשה ואיכא משום הנכנסים הא לא קשיא שאין הדילוג מצוי ולמה יבא לדלג אדרבה מי שהוא בבית הכנסת מתחלה ועד סוף שואל למה הוא דולג כיון דאיכא פסוקים טובא ומפרשינן ליה לפי שאין מתחילין ואין משיירין בפרשה עושין כן ומתוך כך לא יבואו לדלג בעלמא וכיוצא בזה שלא יחשבו הנכנסים שהתחילו בפרשה בפחות מג' פסוקים ועוד שאין הדילוג מצוי ואינו נעשה אלא בדוחק וליכא למיחש ביה אבל אם היו קורין כדרכן העומדים בב"ה אין רואין שינוי כלל ואין סבורין דהכא שאני משום דלא אפשר אלא סבורין כדרכן הן קורין שמותר להתחיל ולסיים בפרשה פחות מג"פ וע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.