א שחרית נכנסין לבית הכנסת וקורין הזמירות של שבת ומתפללין תפלת שחרית וגומרין את ההלל ומברכין לגמור את ההלל והר"מ מרוטנבורק לא היה מברך לגמור את ההלל אף כשגומרין אותו אלא לקרות את ההלל כי היה אומר כשמברך לגמור אם יחסר ממנה אות אחת או תיבה אחת הוי ברכה לבטלה וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר שאין לדקדק בזה כי לגמור הוי פירושו לקרות כמו ותיקין היו גומרין אותו פירוש קורין אותו אין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בק"ש באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ואם פסק באמצע ושהה אפי' כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש אלא למקום שפסק תניא בהלל אפי' י' קורין וי' מתרגמין וסדר קריאתו כתבתי בהלכות ר"ח ואומר ש"צ קדיש שלם ומוציאין ב' ספרים וקורין בא' בפרשת בא מן משכו עד מארץ מצרים על צבאותם ויש מתחילין מן והיה היום הזה לכם לזכרון ומפטיר קורא בשני בפ' פנחס ובחדש הראשון עד סוף הפרשה ומפטיר ביהושע מן בעת ההיא עד ויהי ה' את יהושע ומחזיר הספרים למקומן ומתפללין תפלת מוסף ג' ראשונות ואתה בחרתנו ומפני חטאינו וכו' עד משה עבדך כאמור ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' ובחמשה עשר יום לחדש וגו' והקרבתם עולה אשה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד עד ושני תמידין כהלכתן וג' אחרונות ואין מזכירין גשם מכאן ואילך וכן פוסקין משם ואילך מלשאול בברכת השנים ולמעלה בתפלת החול כתבתי דינו אם טעה ושאל או הזכיר גשם מכאן ואילך:
א סָעִיף א שחרית נכנסין לבה"כ וקורין הזמירות וכו' וגומרין את הלל מימרא בפ"ב דערכין (י.):
ב סָעִיף א ומ"ש ומברכין לגמור את הלל כ"נ מדברי המפרשים בפ"ב דברכות:
ג סָעִיף א ומ"ש והר"מ לא היה מברך לגמור וכו' כן כתב המרדכי בפרק שני דשבת בשמו:
ד סָעִיף א ומ"ש וא"א ז"ל היה אומר שאין לדקדק בזה וכו' בפרק היה קורא כתב כן:
ה סָעִיף א וכיון שגומרין אותו אין מפסיקין בו וכו' נתבאר בסימן תי"ו וכן מ"ש ואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש אלא למקום שפסק נתבאר שם: כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה שימי הפסח חוץ מב' ימים הראשונים שוים בקריאת ההלל לר"ח וכתב ה"ה שכן נראה שהוא דעת המפרשים חוץ מהרמב"ן שחילק ביניהם ואמר דבחולו של פסח אפילו יחיד מחויב לקרות בדילוג שעיקר התקנה כך היתה לאומרו בחולו של פסח בדילוג ולברך עליו:
ו סָעִיף א תניא בהלל אפילו י' קורין וי' מתרגמין בר"פ הקורא את המגילה עומד (כא:) תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא וב' מתרגמין ובנביא אחד קורא וב' מתרגמין ובלבד שלא יהא ב' קורין ושנים מתרגמין מ"ט כיון דחביבא להו יהבי דעתייהו ופירש"י ובלבד שלא יהא א' קורא ושנים מתרגמין וכ"ש שאין שנים קורין וטעמא משום דתרי קלי משתמעי ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קלי משתמעי משום דכיון דחביבי להו יהבי דעתייהו ושמעי:
ז סָעִיף א ומוציאין שני ספרים כתבו הרא"ש והר"ן והמרדכי בפ' בני העיר שלא נמצא בתלמוד שמוציאין שתי תורות אלא שרב עמרם כתב כן ואולי כי רבנן סבוראי הנהיגו כן והגאונים אחריהם וסומכין על מה שאמרו בגמרא (תענית כז:) שא"ל הקב"ה לאברהם דבזמן שאין ב"ה קיים יהיו ישראל קורין בסדר קרבנות ומעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני להם על כל עונותיהם:
ח סָעִיף א וקורין בא' בפרשת בא מן משכו גו' ומפטירין ביהושע מן בעת ההיא וגו' בפ' בני העיר (מגילה לא.) כתבו התוספות בפרק הקורא עומד (%כ"ג) בי"ט אם קרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזיר ס"ת ויקרא אחד בחובת היום ואחרון שקרא קודם כמאן דליתיה אם קטן קורא בספר שני כתבתי בסי' רפ"ב:
א סָעִיף א כי לגמור הוי פירושו לקרות ורמ"א כתב בש"ע ז"ל ומברכין לקרות את ההלל ולשון רבינו אינו משמע כן מדכתב לעיל בהלכות דר"ח סי' תכ"ב שמברכין לקרות ההלל וכאן בסימן זה ולקמן בסימן תרמ"ד מתחיל וכתב דמברכין לגמור את הלל וכתב ע"ז והרמ"מ כתב דלא מברך לגמור אלא לקרות ושרא"ש כתב שאין קפידא ולא כתב פלוגתתם לעיל בהלכות ר"ח ש"מ דבר"ח גם הרא"ש מודה דאין לברך לגמור כיון שמפסיק בהלל ואינו גומרו ואף שגם ל' לגמור פי' לקרות מ"מ עדיף טפי לומר לקרות כיון שאינו גומרו אבל ביו"ט כשגומרו ס"ל לרבי' לומר לגמור ולכך פתח וסיים כדעת הרא"ש לומר לגמור וק"ל שוב מצאתי שכתב רמ"י בש"ע שסידר דאין קפידא לומר בין בר"ח בין במועד בין לקרות בין לגמור רק שיזהר שלא ישנה לומר בר"ח לקרות ובמועד לגמור דמדמשנה מראה בנפשו דס"ל פי' לגמור כמשמעו ויש לחוש לחשש הרמ"מ דילמא יחסר תיבה א' כו' ע"ש ול"נ מ"ש דהרשות בידו לברך גם בר"ח לגמור דבהדיא כתב ב"י בסי' תכ"ב בשם שבולי לקט דכתב ז"ל מי שטעה ובירך בר"ח לגמור א"צ לחזור משמע דלכתחלה יברך לקרות וכ"כ מהרי"ל דנהגו לברך לקרות וכ"כ התוס' שם ומ"ש רמ"י דאין לשנות משום דמראה בנפשו דפי' לגמור הוא כמשמעו נ"ל דאין קפידא כיון דברוב פעמים אינו מדלג שום תיבה וגם פי' לגמור נוכל לפרש לקרות אף אם יארע שדילג אח' או שתים אין מחשב ברכה לבטלה וטוב יותר לברך לגמור במועד כדדייק לישנא דרבינו וק"ל:
ב סָעִיף א תניא בהלל אפי' י' קורין כו' כיון דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבתורה אמרינן אחד קורא ואחד מתרגם משום דתרי קלי בהדי הדדי לא משתמעי:
ג סָעִיף א מכאן ואילך כו' ואף באותו מוסף אינו מזכיר כמ"ש בסי' קי"ד. ותימה מ"ש ומכאן ואילך אינו מזכיר והלא כבר פסק מבעי"ט וי"ל דנ"מ לענין אם טעה והתחיל הברכות של חול וקי"ל אם התחיל איזה ברכה לא יפסיק באמצע אלא גומר אותה ברכה כיון שאפי' בשבת וי"ט צריך לגמור י"ח ברכות אלא שחכמים הקילו בשבת וי"ט ובאף אם התחילו בברכת השנים וחייב לסיימה אין לומר ותן טל ומטר כמו ביוצר:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.