א אין עולין ע"ג אילן בי"ט ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין ע"פ המים ולא מספקים להכות כף על הירך ולא מטפחין להכות כף על כף לא בחמתו ולא דרך שמחה ולא מרקדין ולא דנין לר"ת היכא דאיכא דעדיף מיניה אבל אי ליכא דעדיף מיניה שרי ולרש"י אסור בכל ענין ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ולא מקדשין לרבינו תם דוקא כשיש לו אשה ובנים ולרש"י אסור בכל ענין ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ולא מגרשין ולא מייבמין ולא חולצין ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומות ומעשרות אפי' ליתנם לכהן בו ביום ודווקא דטביל מאתמול אבל טביל בו ביום כגון שלש עיסה מותר להפריש ממנה חלה וכולן אם עשאן בין שוגגין בין מזידין מה שעשה עשוי:
א סָעִיף א אין עולין ע"ג אילן בי"ט ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקים ולא מטפחים ולא מרקדים ולא דנין ולא מקדשין ולא מייבמין ולא חולצין הכל משנה בפרק משילין (ביצה לו.) ויהיב טעמא בגמ' לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה ולא שטין ע"פ המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין פי' כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמידין בו לשוט ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ואמרינן בירושלמי לא מספקין הבא מחמתו ולא מטפחין טיפוח שהוא לרצונו וכתבוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל וזהו שכ' רבינו לא בחמתו ולא בדרך שמחה ואלא דנין פריך בגמרא והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאיכא דעדיף מינה ואלא מקדשין פריך והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאית ליה אשה ובנים ואלא חולצין ואלא מייבמין פריך בגמרא והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאיכא גדול ומצוה בגדול לייבם וכולהו טעמא מאי גזירה שמא יכתוב ומשמע דהיכא דליכא דעדיף מיניה שרי לדון והיכא דלית ליה אשה ובנים שרי לקדש והיכא דליכא גדול שרי לחלוץ ולייבם וכ"כ הר"ן בשם ר"ת מיהו כתב שהשיב ר"ת שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול ואפי' קדש מבע"י אסור לכונסה לחופה בשבת שהרי קונה אותה ליורשה וכ"כ הגה"מ בפ"ד בשם סמ"ג שכתב ר"ת כי מדוחק גדול היה מתיר ולא היה מורה כן הלכה למעשה וכתב עוד בשם סמ"ק דאסור לכנוס בי"ט וכ"כ הרשב"א דאסור לישא בי"ט ובכלל לא מיבמין הוא אבל רש"י פירש והא מצוה קא עביד כלו' והו"ל למחשבינהו בהדי הנך דמני התם שהם משום מצוה ומשני דהכא במאי עסקינן בדאיכא דעדיף מיניה וכו' ומש"ה לא מני להו בהדי הנך דמשום מצוה אבל אין הכי נמי דאפילו ליכא דעדיף מיניה אין דנין ואפי' לית ליה אשה ובנים אין מקדשין ואפי' ליכא גדול לא חולצין ולא מיבמין וזה דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו המשנה כצורתה לבד דמשמע דבכל גוני אסור ומפני כך כתב רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל אע"פ שאין הלשון מדוקדק שמאחר שלא כתב הרא"ש בפי' לא דברי רש"י ולא דברי ר"ת לא שייך לשון הסכים אלא כך הוה ליה לכתוב וכן נראה שהוא דעת א"א ז"ל והרמב"ם נראה שהוא סובר כדעת רש"י שבפכ"ג מה' שבת כ' סתם דאין דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין. ויש לדקדק בדברי רבינו מאחר שכ' פלוגתא דרש"י ור"ת בלא דנין ולא מקדשין למה לא כתבה בלא חולצין ולא מייבמין:
ב סָעִיף א ומ"ש ולא מגרשין כ"כ שם הר"ן ונתן טעם גזירה שמא יכתוב והתוס' נתנו טעם מפני שנראה כקונה קנין בשבת שהרי הוא קונה א"ע לזכות במציאתה ובמעשה ידיה ומיהו בשכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא שרי לגרש אפי' בשבת כדאיתא בהזורק (גיטין עז):
ג סָעִיף א ולא מקדישין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות ג"ז במשנה פ' משילין ומפרש בגמרא טעמא גזירה משום מקח וממכר ופירש"י דלמקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א"נ מקח וממכר אתו לידי כתיבת שטרי מכירה וא"ת הו"ל גזירה לגזירה כולה חדא גזירה היא והר"ן כ' ואע"ג דמקח וממכר לא מיתסר אלא מדרבנן הני בהדי מקח וממכר חדא מלתא נינהו ואתי לאיחלופי:
ד סָעִיף א ומ"ש דאין מפרישין תרומות ומעשרות אפילו ליתנם לכהן בו ביום כן פירש"י שם דאפילו ליתנם לכהן בו ביום דאיכא למימר לא מוכחא מלתא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהא הוא צריך לשירים ורואים שמוליך תרומה לכהן ומיחזי דכולא מלתא משום שמחת י"ט דכהן שצריך לה הוא אפ"ה אסור:
ה סָעִיף א ומ"ש ודוקא דטביל מאתמול אבל טביל בו ביום כגון שלש עיסה מותר להפריש ממנה חלה שם בגמרא ונתבאר בסי' תק"ז:
ו סָעִיף א וכולן אם עשאן בין שוגג בין מזיד מה שעשה עשוי ירושל' כתבוהו שם הרי"ף והרא"ש וכתב שמעינן מינה דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות מכירה : כתב רבינו ירוחם בשם גאון מי שרכב בי"ט כדי להציל ממון אע"פ שיצא חוץ לתחום כיון דקי"ל דתחומין דרבנן ורכיבה אינה אסורה אלא משום שמא יחתוך זמורה אין ראוי לפוסלו לעדות אבל מלקין ומנדין אותו ואי צורבא מרבנן הוא לא מנדינן ליה ע"כ: תנן בפרק המביא אין מנהיגין במקל בי"ט ונתבאר בסימן תקכ"ב: דינים הנזכרים בסי' זה נתבארו ג"כ בסי' של"ט ושם תמצא קצת חידושים בהם: כתב הריב"ש בתשובה שאסור לפדות הבן בשבת או ביום טוב:
א סָעִיף א אין עולין ע"ג אילן וכו' משנה בפ' משילין סוף (ביצה דף לו) וע' לקמן בסי' של"ט ובמ"ש לשם בס"ד. הקשה הב"י אמאי לא כתב רבינו פלוגתא דרש"י ור"ת בלא חולצין ולא מיבמין כמ"ש בלא דנין ולא מקדשין. ונרא' ליישב דרבינו ס"ל דלכ"ע אסור לייבם משום דקונה אותה ליורשה כי היכא דאסור ליכנס לחופה וכדכתב בב"י וכן חליצה דאיכא קושר ומתיר פשיטא דהוא מצוה הבאה בעבירה ולכולי עלמא אסור ותלמודא דקפריך והלא מצוה קעביד לא פריך אלא מלא מייבמין ודקא משני לא צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול לייבם ה"ק לדידך דקא מקשת והא מצוה קעביד בייבום נמי ל"ק דאפי' היה שם מצוה איכא למידחי דאיכא גדול וכו' אבל לפי האמת אפי' ליכא גדול נמי לא מייבמין:
א וכתב הר"ן פרק משילין ע"א דף רנ"ו ומיהו אם עשה במזיד לא יאכל בו ביום מידי דהוי אמבשל בשבת במזיד אבל בשוגג יאכל:
א סָעִיף א ולא ע"ג אילן גזירה שמא יתלוש:
ב סָעִיף א ולא רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה:
ג סָעִיף א ולא שטין על פני המים שמא יעשה חבית של שייטין שמלמדין בו לשוט:
ד סָעִיף א ולא דרך שמחה שמא יתקן כלי שיר:
ה סָעִיף א ולא חולצין כולהו משום שמא יכתוב:
ו סָעִיף א ולא כו' דכמקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש:
א סָעִיף א ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מטפחים להכות כף על כף כן פרש"י והביאו בסמ"ק ובירושלמי משמע דשניהם בענין א' הם אלא ספוק עושה בחמתו וטפוח ברצונו והביאו ב"י וגם בסמ"ק ורבינו שכ' פרש"י ופי' ירושלמי נראה שתפס אלו ב' הפירושים יחד ויש עוד פי' אחר בזה והביאו בהג"ה סמ"ק והוא הפך פירש"י ופי' דמספקין הוא כף על כף כדכתיב ויספוק את כפיו ונראה שזה היה דעת רבינו שכתב בסי' של"ח ובלבד שלא יספוק על כף ולכאורה נראה כסתרי אהדדי דברי רבינו וצ"ל דרבינו כתב שני הפרושים פי' רש"י כאן ולעיל כתב בפי' הג"ה סמ"ק ויש לדקדק קצת בדברי רבינו דלעיל בסי' של"ט כתב כסדר המשנה וכתב ולא מטפחין ברישא וכאן כתב ולא מספקין ברישא:
ב סָעִיף א ולא מגרשין כו' כתב ב"י כ"כ שם הר"ן ונתן הטעם גזירה שמא יכתוב כו' נראה דמ"ש כ"כ הר"ן אע"ג דגם התוס' כתבו שם והביאו ב"י בסמוך בא ללמדינו שרבינו ס"ל טעמא משום כתיבה מדעירב גירושין בין ייבום לחליצה ש"מ דייבום וגירושין טעם א' להם ולזה כ' וכ"כ הר"ן דטעם הוי משום קנין:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.