א אין מכבסין במועד והטעם כמו גילוח ואלו שמכבסין הבא ממדינת הים ומבית השביה ומבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים שמנודה היה אסור בתכבוסת ומי שנדר שלא לכבס ונשאל ברגל והתירו לו שכל אלו לא היה להם פנאי לכבס כדפי' לעיל גבי תגלחת ומטפחות הידים שאפילו אם כבסן קודם הרגל חוזרין ומתלכלכין ומטפחות הספרים שנותנין עליהן כשמסתפרין ואית דגרסי הספרים ומטפחות הספגנין שמסתפגין בהן כשיוצאין מבה"מ ובגדי קטנים וכל כלי פשתן מותרין לכבסן וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהיגין כן ואין להתירן ומי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו שהוא מתלכלך מיד אף אם כבסו קודם לכן ובספר המצות קטן אסר אלא א"כ אזורו מוכיח עליו וה"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח עליו וכ"ש מי שאין לו אלא מפה אחד או סדין אחד שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל וא"א הרא"ש ז"ל הביא מימרא דר' יוחנן שאין לו אלא חלוק א' וכו' ולא הביא ההיא דאזורו מוכיח עליו: מי שיש לו כלים בבית האומן והן לצורך המועד יכול להביאם לביתו ואם אינן לצורך המועד לא יביאם ואם אין לאומן מה לאכול נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו נוטלו ממנו ומניחו בבית הסמוך לו ואם ירא שמא יגנבו משם מפנן משם למקום הראשון המשתמר:
א סָעִיף א אין מכבסין במועד והטעם כמו גלוח פשוט בפרק אלו מגלחין:
ב סָעִיף א ואלו מכבסין הבא ממדינת הים ומבית השביה וכו' עד מטפחות הספגנין משנה בפ' אלו מגלחין (מועד קטן יג: יד י):
ג סָעִיף א ומ"ש ואית דגרסי הספרים כלומ' מטפחות של ספרי הקודש וכן משמע בירושלמי כתב הכלבו עכשיו נהגו בזה חומרא וכן ראוי לעשות: כתב המרדכי דהא דתנן ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים וכו' וכל העולים מטומאה לטהרה פירש רבינו אברהם להביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד ולאיתויי נמי בעלת הכתם שנמצאת במועד :
ד סָעִיף א ובגדי קטנים וכל כלי פשתן מותרין לכבסן. בגדי קטנים הוא ירושלמי שם כתבוהו הרא"ש וסמ"ג ונ"י וכתב דבודאי בשל צמר אצטריך למימר דאילו בשל פשתן אפילו בשל גדולים נמי והגהות מיימון הביא גם כן הירושלמי הזה וכתב עליו פי' כי דרך הקטנים להתלכלך בטיט ובצואה תדיר מ"מ לא יכבס אלא אחד עכ"ל וכ"כ המרדכי וגם הג"א כתב וז"ל דמיירי דמיטנפי ופירוש ראב"ד היכא דאית ליה תרי דמיטנפו אסור לכבס שתיהן אלא אחד יכבס ותו לא. וכתוב בת"ה דאע"ג דהני רבוותא כתבו דאין לכבס בגדי קטנים אלא אחד אחד נראה דהיינו דוקא חלוקותיהן ומטפחותיהן אבל סדינין קטנים שמלפפין בהם התינוקות כיון דלא סגי לתינוק באחת מהן אלא צריכין בכל פעם ג' או ד' לכרוך בהם התינוק שרי לכבס ג' או ד' בפעם אחת ותו דבהני סדינין איכא רבותא לתינוק וכל מידי דאית ביה רבותא לתינוק לא גזרו ביה רבנן וכתב עוד בת"ה דבחלוק של קטן לא בעי אזור מוכיח דניכרים וידועים דשל קטנים הם והתוספות כתבו בסוף תענית (כט:) יש לנשים לכבס בגדי התינוקות בח"ה כדי לשכב דהוי כמי שאין לו אלא חלוק אחר שיש רגילות להחליף בגדיהם וכל שעה צריך לו כל בגדיו ועל זה נהגו העולם לכבסן בח"ה עכ"ל :
ה סָעִיף א ובגדי פשתן הוא בגמרא דידן (יח.) מימרא דרבי יוחנן ופסקוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והמרדכי כתב דלכאורה משמע בגמרא דאביי ורבא פליגי עליה דר' יוחנן וסברי דאסור ואזלינן לחומרא אכן ראבי"ה ורבינו אברהם פסקו כרבי יוחנן והגהת מיימון החדשות כתבו דנראה למהר"ם דאסור לכבס כלי פשתן כאביי ורבא והרא"ש כתב הירושלמי וסמך לו כתב הא דכלי פשתן מותר לכבסן ואח"כ כתב והאידנא נהוג בו איסור ואין להתירו ויש לדון בדבריו אי קאי גם אבגדי קטנים או אי לא קאי אלא אכלי פשתן בלבד ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש דקאי גם אבגדי קטנים דהא עריב ותני בגדי קטנים בהדי כלי פשתן וא"כ כשכתב בשם הרא"ש ולא נהגו כן וכו' משמע דאתרוייהו קאי אבל מדברי ר"י נראה דלא קאי אלא אכלי פשתן בלבד:
ו סָעִיף א ומי שאין לו אלא חלוק אחד אפי' אינו של פשתן מותר לכבסו שם א"ר אסי א"ר יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחול המועד ופי' רבינו דהיינו דוקא בחלוק שאינו של פשתן דאילו בשל פשתן מאי איריא אין לו אלא חלוק אחד אפילו אית ליה תרי נמי דהא רבי יוחנן גופיה הוא דאמר כלי פשרן מותר לכבסן וכן כתב סמ"ג מי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו במועד. וכתבו התוספות מדלא משני הב"ע בשלא כבסו לפני הרגל וכו' משמע דמי שאין לו אלא חלוק אחד שרי לכבסו במועד אפי' פשע ולא כבסו לפני המועד כנ"ל ובתוס' מסופק בזה עכ"ל ובסמ"ק אסר אא"כ אזורו מוכיח עליו והר"ף הוסיף לאסור בכל החלוקים שלנו וכו' לשון רבינו אינו מדוקדק בזה דמאי הוסיף לאסור דקאמר הא כיון דסמ"ק אסר אא"כ אזורו מוכיח עליו ממילא משמע דחלוקים שלנו כיון שאין להם אזור אסור וז"ל סמ"ק ומי שאין לו אלא חלוק אחד ואזורו מוכיח עליו מותר לכבס אבל אין אזורו מוכיח עליו אסור ובחלוק שלנו ליכא אזור מוכיח עליה ולכך אסור לכבס אפי' מי שאין לו אלא חלוק אחד וכ"ש מי שאין לו אלא מפה וסדין דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל ע"כ ואע"פ שבסמ"ק של רבינו היה כתוב הא דחלוק שלנו בשם הר"ף מ"מ לא הו"ל לכתוב והר"ף הוסיף דהא לאו תוספת הוא כדפרישית ומיהו בסמוך אכתוב ליישב זה ויש לתמוה על מה שכתב סתם לאסור בחלוקים שלנו דהא סתם חלוקי דידן של פשתן הם וכלי פשתן מותר לכבסן והו"ל לפרש דבחלוקים שאינן של פשתן קאמר :
ז סָעִיף א ומ"ש רבינו וא"א ז"ל הביא מימרא דרבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד וכו' ולא הביא ההיא דאזורו מוכיח עליו אע"ג דההיא דאזורו מוכיח עליו לא אתמר בגמ' סמוך להא דא"ר יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד וכו' אלא דבריש פרקא (יד.) אהא דאמרינן דמי שאבדה לו אבידה בערב הרגל אסור לספר ברגל אע"ג דאנוס הוה משום דלא מוכחא מלתא כלום דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה פריך ממי שאין לו אלא חלוק אחד שמותר לכבסו אע"ג דלא ידעי כ"ע שאין לו אלא חלוק אחד ומשני הא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי אזורו מוכיח עליו מ"מ הו"ל להרא"ש לכתוב על מימרא דמי שאין לו אלא חלוק אחד הא דאמר עלה מר בר רב אשי אזורו מוכיח עליו וכן יש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם שכתבו הא דמי שאין לו אלא חלוק אחד ולא הביאו ההיא דאזורו מוכיח עליו ונ"ל שהם מפרשים אזורו מוכיח כדפירש"י כאן דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינ"ו וחוגרו באזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד ע"כ וכן פי' הערוך דלפ"ז הא דאמרינן אזורו מוכיח עליו לאו תנאה הוא לומר שאם אין אזורו מוכיח עליו אסור לכבס אלא היינו לומר שכל שאין לו אלא חלוק א' ומכבסו אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק א' שהרי הוא חגור בלא חלוק דמאי דאמרינן הא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי וכו' לאו למימרא שמר בר רב אשי אתא לפרושי דר' יוחנן לא התיר אא"כ אזורו מוכיח עליו דוקא דא"כ הו"ל לתלמוד' לאתויי הא דמר בר רב אשי אצל מימרא דר' יוחנן בסמוך אלא היינו לומר דכי אקשו בני הישיבה על ר' יוחנן אמאי שרי לכבס מי שאין לו אלא חלוק אחד דהא איכא לאסור מפר הרואים שאינם יודעים שאין לו אלא חלוק א' שני מר בר רב אשי דכל שאין לו אלא חלוק אחד כל הרואים אותו שמכבסו יודעים שאין לו אלא חלוק א' שאזורו מוכיח עליו והשתא ניחא שלא הוצרכו הפוסקים להביא דברי מר בר רב אשי אלא דאכתי איכא למידק דא"כ לא שרי רבי יוחנן למי שאין לו אלא חלוק אחד אלא לכבסו ע"י עצמו דאז אזורו מוכיח אבל לכבסו ע"י אחר ואפי' ע"י אשתו לא דהא הרואים כביסת החלוק אינם רואין את בעליו חגור בלא חלוק ואפשר לומר דאה"נ דלא שרי רבי יוחנן אלא לכבסו ע"י עצמו דוקא ולישנא דמי שאין לו אלא חלוק א' מותר לכבסו ע"י עצמו משמע וכיון שכן לא הוצרכו הפוסקים לפרש יותר דהא מלישנא גופיה משתמע אלא דא"כ אנו צריכים לומר דכשבא לכבס חלוקו אסור לשאול חלוק מחברו וללבוש בעודו מכבס חלוק זה כדי שיהא אזורו מוכיח עליו וא"כ הו"ל לפוסקים לכתוב ההיא דאזורו מוכיח עליו ללמדנו דין זה ואע"פ שיש לדחות דודאי בשאינו מוצא מי שישאילנו חלוק מיירי דאי במוצא למה התירו לו לכבס במועד וכיון דבשאינו מוצא מי שישאילנו מיירי לא הוצרכו הפוסקים לכתוב ההיא דאזורו מוכיח עליו וא"ל שהו"ל לכותבה משום דאפשר שימצא מי שישאילנו חלוק בעוד שהוא מכבס חלוק זה בלבד דאינו רוצה להשאילו לזמן יותר ואסור לו ללבוש החלוק השאול בעודו מכבס זה דשאלה כה"ג לא שכיחא ולא חשו לה הפוסקים ועי"ל דאנן ה"ק דמי שאין לו אלא חלוק א' מסתמא אין לו מי שישמשנו והוא מכבסו ע"י עצמו ואז אזורו מוכיח עליו וליכא למגזר ביה מפני כך התירו חכמים למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו במועד ולא חלקו בין מכבסו ע"י עצמו למכבסו ע"י אחר ובין מוצא מי שישאילנו חלוק בשעת הכביסה בלבד לאינו מוצא דסתם התירו למי שאין לו אלא חלוק א' לכבסו ולא חלקו בדבר דלא נתנו חכמים דבריהם לשעורין ולפיכך לא הוצרכו הפוסקים להביא ההיא דאזורו מוכיח עליו כלל והר"פ שכתב דחלוקים שלנו אסור מפני שאין לנו אזור מוכיח עליו נראה שהוא מפרש כדפירש"י בפ' כל הבשר (חולין קח.) אזורו מוכיח עליו תמיד הוא קבוע בחלוקו וכשהוא פושט חלוק ולובש חלוק אחר נוטל האזור מזה וקובעו בזה וזה שאין לו אמר מכבסו עם אזורו והרואה כשהוא מכבסו ואזורו עמו יודע שאין לו חלוק אחר ע"כ דהשתא חלוקים שלנו שאין אזור קבוע בהם אם לא היו של פשתן אסור לכבס אפי' אם אין לו אלא חלוק אחד משום דליכא אזור מוכיח עליו וכך הם דברי התוס' בפ"ד דתענית (כט:) והשתא יש ליישב מ"ש רבינו בסברת הרי"ף לשון הוסיף שרבינו גורס בסמ"ק שהגהות הר"ף מתחיל מאבל אין אזורו מוכיח עליו אסור וסמ"ק לא כתב אלא שמי שאין לו אלא חלוק א' ואזורו מוכיח עליו מותר לכבס ולשון זה אפשר לפרשו כדפירש"י במ"ק והוא פי' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם אלא שהם סוברים דלא נפקא לן מיניה מידי כדפרישית ולפיכך לא הזכירוהו וסמ"ק סובר דנפקא לן מיניה להני מילי שכתבתי בסמוך שלא התירו אלא לכבסו ע"י עצמו דוקא ושלא יהיה לבוש חלוק שאיל בשעת הכבוס ומ"מ כל שמכבסו ע"י עצמו ואינו לבוש חלוק אחר בשעת כבוס בחלוקים דידן שרי אפילו אם לא היו של פשתן והר"פ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו אם לא היו של פשתן שאין לנו אזור מוכיח עליו שהוא מפרש אזורו מוכיח עליו כדפירש"י בפרק כל הבשר וזה אינו נמצא בחלוקים שלנו: כתב המרדכי תניא בתוס' אע"פ שהתירו לכבס לא יוליך לכובס אלא מכבס בצנעא בתוך ביתו ואח"כ בסמוך כתב כל אלו שמכבסין במועד מכבסין כדרכן ואפי' בנתר ואהלא ולמועד לא בעי צנעא מפני כבוד המועד שאין מתכבסין יפה בבית כמו על הנהר וראיה מבר הדיא (במ"ק יח:) לדידי חזי לי ימא דטבריא דמפקא לה משיכלי דמני אלמא דהא דשרי לכבסם במועד אפי' בפרהסיא ע"ג הנהר וכ"כ בהגה"מ והיה קשה בעיני היאך חולקין על התוספתא ובדקתי ומצאתי שבלשון הזה היא שנוייה כל אלו שאמרו מכבסים במועד הותר לכבס בתוך ל' יום של אבל ואע"פ שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס הוא בצנעא בתוך ביתו ומשמע שהם מפרשים דהא דקתני לא יוליך כליו לכובס לא קאי אלא למי שהוא מותר לכבס בתוך ימי אבלו אבל מי שהוא מותר לכבס במועד לא בעי צנעא:
ח סָעִיף א מי שיש לו כלים בבית האומן והן לצורך המועד וכו' ברייתא בס"פ מי שהפך (מועד קטן יג.) ובפ' מקום שנהגו (פסחים נה:) מביאים כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדד וכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו ואם חושש להם שמא יגנבו מביאן בצנעא בתוך ביתו כך היא גירסת ספרים שלנו אבל הרי"ף והרא"ש גורסים ואם חושש להם שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת וכן נראה שהיא גירסת רבינו שכ' מפנן למקום הראשון המשתמר וכ"נ שהיה גורס סמ"ג והרמב"ם כתב בפ"ח אם חושש להם שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת אבל לא יביא לביתו אלא בצנעא ונראה שהוא היה גורס כספרים דידן דגרסי מביאן בצנעא בתוך ביתו ומ"ש מפנן לחצר אחרת הוא ממה ששנינו שם במשנה אין מביאין כלים מבית האומן אם חושש להם מפנן לחצר אחרת ומה שחלק רבינו בין כלים שהם לצורך המועד לשאינם לצורך המועד כן פירש"י דה"ט דשרי ברייתא להביא כד וכוס משום דלצורך המועד הם וכ"כ הפוסקים ז"ל. וז"ל נ"י אין מביאין כלים מבית האומן אם אינם לצורך המועד שיחשבו הרואים שהבעל הבית נתנן לתקן אותם במועד ויאמרו שהאומן תקנן במועד :
א סָעִיף א אין מכבסין במועד וכו' עד ומטפחת הספרים שנותנין עליהן כשמסתפרין פי' שצריך להסתפר לכל אותם שהתירו חכמים ובירושלמי קאמר עלה מכבסין אותם מפני הכבוד פי' התו' מפני כבוד המסתפרים שנותנין אותם בפניהם ואין כבוד להם במטונפים ויש גורסין הספרים ואיירי בספרי הקודש דמכבסין אותן בימי הרגלים מפני כבוד הרגל:
ב סָעִיף א וכל כלי פשתן מותרים לכבסן מימרא דרבי יוחנן שם וכתב הרא"ש עלה והאידנא נהגו בהן איסור ואין ספק דלא קאי אלא אכלי פשתן ונהגו כן משום דמהר"ם פסק דכלי פשתן נמי אסור כאביי ורבא דפליגי אר' יוחנן כדמוכח הסוגיא דף (י"ח) אבל בגדי קטנים נהגו בהם היתר בכל מקום ובכל זמן דלא אשכחן מאן דפליג אמ"ש בירושלמי דבגדי קטנים דינן כמי שאין לו אלא חלוק אחד דמותר לכבסו ואינו ענין לכלי פשתן גם לשון רבינו משמע הכי ואינו יודע למה נסתפק ב"י בדברי הרא"ש ורבינו אי קאי גם אבגדי קטנים וכן נראה מדברי הר' ירוחם כמ"ש ב"י גופיה ופשוט הוא:
ג סָעִיף א ומי שאין לו אלא חלוק אחד וכו' מימר' דר' יוחנן שם ומ"ש ובסמ"ק אסר אא"כ איזורו מוכיח עליו ה"א בגמרא ריש פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף יד) ובפרק כל הבשר (חולין דף קח):
ד סָעִיף א ומ"ש והר"פ הוסיף לאסור וכו' הקשה הב"י דמאי הוסיף הלא להסמ"ק נמי כשאין אזורו מוכיח עליו אסור כמ"ש לשם להדיא בפנים אבל אין אזורו מוכיח עליו אסור ותירץ דהסמ"ק מפרש כפירש"י בפ' אלו מגלחין דאיזורו מוכיח עליו פי' דכשפושט חלוקו ומתעטף במקטרינ"ו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק נודע לכל שאין לו אלא חלוק אחד דלפי זה לא התירו לכבסו בעצמו אבל ע"י אחר א"נ מכבסו בעצמו אלא שהוא לבוש חלוק שאול בשעת הכבוס אסור כיון דאין שם אזורו מוכיח עליו אבל הר"פ מפרש איזורו מוכיח עליו כדפי' רש"י בפ' כל הבשר דכשמכבס החלוק אם איזורו שהוא קבוע בו מוכיח שאין לו אלא חלוק אחד דאם היה לבוש חלוק אחר היה נוטל האזור מזה וקובעו בזה שהוא לבוש דלפי זה אפילו מכבסו ע"י אחר או שהוא לבוש חלוק שאול מ"מ חלוק זה שמכבסו עם האזור הוא מוכיח שאין לבעל החלוק זה שום חלוק אחר אלא זה בלבד וז"ש רבינו והר"פ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו דאפילו מכבסו בעצמו ומתעטף במקטרינ"ו נמי אסור כיון שאין לנו איזור קבוע בחלוקו שיהא מוכיח עליו אבל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש מותר לכבסו אפי' אין איזורו מוכיח עליו דתופסין פירש"י בפ' אלו מגלחין וס"ל כיון דמסתמא מכבסו בעצמו והתירו לו משום דאיזורו שחגור על מקטרינ"ו מוכיח עליו לא חלקו בין מכבסו בעצמו למכבסו ע"י אחר ובין לבוש חלוק שאול בשעת כביסה לאינו לבוש דסתם התירו לו דלא נתנו דבריהם לשעורין ולפיכך לא הוצרכו הפוסקים להביא להך דאיזורו מוכיח עליו כלל עכ"ד וכל זה נראה דוחק אבל מה שנראה אמת דהסמ"ק ג"כ מפרש כפרש"י בפ' כל הבשר ולכך כתב דאם אין איזורו מוכיח עליו אסור דהיינו כשאין מכבס החלוק עם האיזור הקבוע בחלוק ומ"ש והר"פ הוסיף וכו' היינו לפי דהסמ"ק כתב דכלי פשתן אפילו טובא מותר לכבס ואם אינו כלי פשתן מותר בשאין לו אלא חלוק אחד כשאיזורו מוכיח עליו והוסיף הר"פ לאסור בכל חלוקים שלנו אעפ"י שהם של פשתן כיון שאין לנו איזור קבוע בחלוק שיהא מוכיח עליו וע"ז כתב וכ"ש מי שאין לו אלא מפה אחת או סדין אחד שאין לו לכבסו דליכא הכא הוכחה כלל וסתם סדין בכל התלמוד הוא בשל פשתן וקאמר דהא פשיטא דאסור אלא אפילו חלוק א' דאיכא קצת הוכחה כשחגור על מקטרינ"ו והוא ג"כ של פשתן דאיכא תרתי לטיבותא נמי אסור כיון שאין איזורו מוכיח עליו לגמרי דהיינו שיהא קבוע האיזור בחלוק ומכבסו עמו שאין לנו איזור מוכיח עליו בכה"ג אבל דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג שלא הביאו הך דאיזור מוכיח עליו נראה שדחו אותו מהלכה וכמ"ש מהרא"י בכתביו סי' רל"ט דכל היכא דחזינא דמביא האלפסי שאר מילי מהך דינא דאתמר בלא פלוגתא והשמיט אינך מילי ש"מ דסבר דלאו הילכתא היא ודכוותא הכא דהשמיט הך דאיזורו מוכיח עליו סובר דלאו הילכתא היא וטעמו דבריש פרקין גרסינן בעי ר' זירא אבדה לו אבדה ערב הרגל וכו' רב אשי מתני הכי בעי ר' זירא אומן שאבדה לו אבדה וכו' תיקו ומשמע להאלפסי דבלישנא קמא נמי קאי בתיקו ואע"ג דאביי הקשה אלישנא קמא יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין והכא נמי יאמרו כ"ע אסורין לגלח וזהו מותר דלא מגליא אונסיה לכ"ע ולא דמי לחלוק אחד דמגליא אונסיה דאיזורו מוכיח עליו מכל מקום כיון דלר' זירא לא אפשיטא ליה דחינן לסברא דאביי מקמי ספיקא דר' זירא ור' זירא לית ליה הך סברא דאיזורו מוכיח עליו אלא סובר דאינה הוכחה כלל ואפ"ה שרי לכבסו כיון דאנוס הוא דאין לו אלא חלוק אחד אע"ג דלא מיגליא אונסיה וכן באבדה לו אבדה ערב הרגל אע"ג דמבעיא ליה לר' זירא ולא אפשיטא נקטינן להקל באיסור חול ש"מ דהוי מדרבנן וכיון דאניס מותר לגלח אע"ג דלא מיגליא לכ"ע אונסיה וכדין מי שאין לו אלא חלוק אחד ובזה מתיישב דלא הביאו האלפסי והרא"ש והרמב"ם הך דינא דאבדה לו אבידה ערב הרגל וכתב ב"י בריש סי' תקל"א דנראה דס"ל דאזלינן בה לחומרא אבל לפע"ד איפכא מסתברא דכיון דכתבו הך דר' יוחנן דאין לו אלא חלוק אחד דמותר לכבס אע"ג דלא מוכחא מילתא דלית לן הך סברא דאיזורו מוכיח עליו א"כ שמעינן להדיא דבאבדה לו אבדה ערב הרגל אע"ג דלא מוכחא מילתא כלל נמי אזלינן בה לקולא ומותר לגלח דהא בגמרא מדמינן להו להדדי אלא דאביי דחי ואמר דיש להקל טפי בחלוק אחד משום דאיזורו מוכיח עליו וכיון דאידחי ליה הך סברא ונקטינן דאזורו לאו הוכחה היא ואפילו הכי שרי ה"ה באבדה לו אבדה דמותר לגלח וכמ"ש הגהת אשיר"י משם הא"ז דנקטינן בהא לקולא כך היא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דאזלינן בהו לקולא מיהו לענין הלכה למעשה נקטינן כהר"פ דאפי' בכלי פשתן ואפילו אין לו אלא חלוק אחד כיון שאין לנו איזור קבוע בחלוק שמוכיח עליו אסור וכ"כ באגוד' וכך יראה ממ"ש מהרא"י בת"ה גבי בגדי קטנים הקשה ב"י דהמרדכי כ' בשם התוספתא אע"פ שהתירו לכבסם לא יוליך לכובס אלא מכבס בצנעא בתוך ביתו ואח"כ כתב כל אלו שמכבסין במועד לא בעינן צנעא מפני כבוד המועד שאין מתכבסין יפה בבית כמו על הנהר וזהו סותר למ"ש תחלה דצריך לכבס בצנעא תירץ דמאי שכתב דבעי צנעא היינו למי שהוא מותר לכבס בימי אבלו אבל במועד לא בעי צנעא עכ"ל אבל בהגהת ש"ע מבואר דאף במועד לא שרי בפרהסיא אלא כשרוחץ ע"ג הנהר משום דמתכבד יותר יפה ע"ג הנהר ואיכא כבוד המועד אבל אם אינו כובסו ע"ג הנהר אינו כובסו אלא בצנעא ולא בפרהסיא וכדאיתא בתוספתא:
ה סָעִיף א מי שיש לו כלים וכו' ברייתא ס"פ מי שהפך משמע אבל להוליך כלים אסור אפי' לצורך המועד ולא דמי לי"ד בניסן דשרי להוליך כדלעיל בסימן תס"ח דמועד חמיר טפי:
א סָעִיף א ובמרדכי דמ"ק דף שצ"ב ע"ב דאף אלו לא יכבסו רק חלוק א' וכ"ה בהג"א פרק אלו מגלחין:
ב וכ"כ רי"ו נ"ד ח"א אבל המ"מ פ"ז די"ט כתב דזהו דעת הרמב"ם אבל רש"י ומפרשים אחרים סוברים דאם היו יכולין לגלח או לכבס תוך טומאתן אסור:
ג דלא כמהרי"ל שכתב אסור לכבס רק אחד אחד:
ד ובהג"א פ"ק דמ"ק דכל שאר מינים דינו ככלי צמר:
ה ול"נ דקושיא השנייה הוא תירוץ הראשונה וזה תוספות של ה"ר פרץ לאסור אף בשל פשתן בלא אזור מוכיח. דאף על גב דבגמרא התיר בכלי פשתן הרי כבר כתב הרא"ש ולא נהגו כן ואין להתירן וא"כ היה לנו לומר לכל הפחות באין לו אלא חלוק אחר היה להיות שרי בלא אזור מוכיח ע"כ כתב והר"ף הוסיף לאסור כו' וזה הפירוש נ"ל ברור ולא כמ"ש ב"י:
ו ?פ"ז די"ט וכל זה דלא כמהרי"ל שכתב דסדינין של קטנים צריכים לכבס בצנעא בבית ולא על גב נהר ונ"ל דדוקא בפרהסיא כה"ג שרי דעדיף הכיבוס שעל גב נהר מהכיבוס שבבית ולכן שרי משום דהוה כבוד מועד בזה אבל לכבס בפרהסיא ולא על גב הנהר אסור כדברי התוספת' שאוסר להוליך הכלים לכובס עו"ג דמאחר דאפשר בצינעא עדיף טפי לעשות בצינעא. ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י שהמרדכי והג"מ חולקים על התוספתא וישבו בדוחק ולפי דברי אינן חולקי' כלל ודברי שניהם הלכה וע"ל סי' תקמ"ג דין נתינת כלים לכובסת עו"ג במועד:
ז וכתוב בהג"א ספ"ב דמ"ק מביאים כלים מבית האומן אע"פ שאינו לצורך המועד לעיל סי' רנ"ב כב"י בשם רוקח הא דאין מביאין כלים מבית האומן היינו בנגמרה מלאכתן במועד אבל נגמר קודם מועד מותר והר"י אוסר בכל ענין וכ"נ דעת שאר הפוסקים:
א סָעִיף א וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהגו כן וכתב ב"י מדברי רבינו נראה דמ"ש הרא"ש ולא נהגו כן קאי גם אבגדי קטנים דהא עירב ותני בגדים קטנים בהדי כלי פשתן ולע"ד איפכא מסתברא דלא קאי אלא אבגדי פשתן וכדעת רבינו ירוחם וכו' יש לדקדק ממ"ש וכל כלי פשתן מותרין לכבסן ומותרין שכתב נראה שהוא מיותר וצ"ל דקאי אכלי פשתן לחוד וכל כלי פשתן התחלת ענינים ולכך הוצרך לסיים דמותרין לכבסן דאף די"ל דבגדי קטנים התחלת ענינים הוא מדלא כתב וכל כלי פשתן ובגדים הקטנים משמע דכל בגדי פשתן התחלת ענינים. עיין בב"י שהביא ת"ה שכתב ז"ל אע"ג דהני רבוותא כתבו דאין לכבס בגדים קטנים אלא אחד אחד נראה דהיינו דוקא חלוקותיהם אבל סדינים קטנים שמלפפים בהן התינוקות כיון דלא סגי לתינוק בא' כו משמע מדבריו דבגדי קטנים דאסרו הוי אפי' בגדי פשתן דאי לא תימא הכי א"כ הו"ל לכתוב אע"ג דאין לכבס בגדי קטנים היינו דוקא חלוקותיהם כו' אבל סדינים קטנים כו' כיון דבגדי קטנים הם של פשתן אלא הכי הו"ל למימר שאני בגדים קטנים שהם של צמר משא"כ סדינים דהוי של פשתן אלא ע"כ צ"ל דבגדים של קטנים דקאמר איירי אפי' של פשתן לא התירו אלא א' ולפ"ז צ"ל דקאי אליבא דמהר"ם והגהות מיימוני שהביא ב"י אח"כ בסמוך דפסקו כאביי ורבא שאסרו אפילו של פשתן אבל לפי הפוסקים כר' יוחנן דשרו בכלי פשתן א"כ בגדי קטנים שרי אפי' בשל צמר וכמ"ש הרא"ש בהדיא והביאו ב"י בסמוך:
ב סָעִיף א ובסמ"ק אסר אלא א"כ איזורו מוכיח עליו ותמה ב"י על רבינו דלא הו"ל לכתוב והר"ף הוסיף כיון דלאו תוס' הוא ומה הוסיף לאסור דקאמר כיון דסמ"ק אסר אלא אם כן איזורו מוכיח עליו ממילא משמע דחלוקים שלנו כיון שאין להם איזור מוכיח אסור ונדחק ליישבו וכתב אדהא דקאמר בגמרא איזורו מוכיח עליו פירש"י שני פירושים בפרק אלו מגלחין כו' דמי שאין לו אלא חלוק א' פושטו ומתעטף במקטרנ"ו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס חלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק א' ובפרק כל הבשר פי' איזורו מוכיח עליו תמיד הוא קבוע בחלוקו וכשהוא פושט חלוקו ולובש חלוק אחר נוטל האיזור מזה וקבעו בזה וזה שאין לו אלא חלוק א' מכבס עם איזורו והרואה כשהוא מכבס ואיזור עמו יודע שאין לו אלא חלוק א' והעלה דרי"ף סובר כפרש"י בפרק אלו מגלחין והוכיח מדברי הרי"ף והרא"ש בחד תירוצא דלפי פירש"י באלו מגלחין כיון דכל מי שאין לו אלא חלוק אחד מסתמא אין לו מי שישמשנו והוא מכבסו ע"י עצמו ואז איזורו מוכיח עליו מפני כך התירו לכבסו בין ע"י עצמו בין ע"י אחר דסתם התירו חכמים ולא חלקו דלא נתנו דבריהם לשיעורים כו' ולפי פי' זה אין לחלק בין חלוקים שלהם לחלוקים שלנו אבל לפי פירש"י בפרק כל הבשר שהאיזור תמיד הוא קבוע בחלוקו לפי זה יש לחלק בחלוקים שלנו שאין להם איזור מוכיח ובזה נתיישב דברי רבינו שכתב דברי מהר"ף בלשון הוספה דרבינו סובר דסמ"ק שכתב מי שאין לו אלא חלוק א' ואיזורו מוכיח עליו מותר לכבס הוא סובר כפרש"י בפ' אלו מגלחין וכדעת הרי"ף והרא"ש אלא שהם סוברים דלא נפקא לן מיניה מידי בזה ולכך השמיטו הא דאיזורו מוכיח עליו דנפקא לן מיניה שלא יכבס ע"י אחר או שלא ישאל כו' וא"כ לסמ"ק אין חילוק בין חלוקים שלנו לשלהם אבל הרי"ף שחילק בין חלוקים שלנו לשלהם ע"כ צ"ל דסבר כפירש"י בפ' כל הבשר דלפ"ז יש לחלק ביניהם וכמו שפירשתי ומש"ה כתב רבינו דברי הר"ף בלשון הוספה ומ"ש דרבינו היה גורס בסמ"ק שהגהות הר"ף מתחיל מאבל אין איזורו מוכיח עליו אסור נראה דמש"ה כ"כ משום דאי הוי האבל אין איזורו כו' מדברי סמ"ק א"כ הוי ק' לפי מה שפי' דסתם כל מי שאין לו אלא חלוק א' אין לו מי שישמשנו ומכבסו ע"י אחר לא הו"ל לסמ"ק לכתוב אבל כו' כיון דלא שכיח כלל הא דאיזורו מוכיח עליו. ומש"ה הרי"ף והרא"ש לא הזכירו. ולכך פי' דרבינו היה גורס אבל הגהות מהר"ף מתחילין מאבל אין איזורו כו' כך צריך לפרש לפי מה שפירש ב"י ז"ל ולעד"נ דלקמן והכא הוי דעתו של רבינו שכתב דברי הר"ף בל' הוספה משום דסובר רבינו דסמ"ק שכתב מי שאין לו אלא חלוק א' ואיזורו מוכיח עליו מותר ולא חילק בין חלוקים שלנו לשלהם ע"כ צ"ל דסובר כהפוסקים כר"י דכלי פשתן מותר וחלוקים שלנו הוי מפשתן ולכך לא חילק אבל הר"ף שחילק ואסר חלוקים שלנו ע"כ צ"ל דסובר כמהר"ם והגהות מיימוני דפסקו כאביי ורבא דאסרו אפילו כלי פשתן ולכן אסר חלוקים שלנו כיון שאין להם איזור מוכיח עליו וא"ש מה שכתב רבינו דברי הר"ף בל' הוספה ואחר שכתבנו זה מצאתי בד"מ שכתב כן בהדיא:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.