א אין תופרין ספר תורה אלא בגידי בהמה או חיה טהורה שראויה לכתוב בעורו ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה אלא יניח בראשה מעט ובסופה מעט שלא יהא תפור ובתיקון התפירה שאל השואל מא"א הרא"ש ז"ל תודיעני ענין התפירה כי מתוך הגמרא משמע שיש לתופרה מבחוץ והנה ראיתי בכל המקומות שאין תופרין מבחוץ אלא מניחין ב' יריעות זו ע"ג זו ותופרין בכפל עשוי בזה מבית ומחוץ והיה נ"ל יותר טוב בזה לכל דבר לגלול ולחזק ע"כ והשיב גם אני ראיתי א"מ ז"ל שתפר ס"ת כאשר כתבת אך בספרים החיצונים יש שיש לתופרה מבחוץ ותפירה מבחוץ היא יותר נאה שאין החוטין נראין בפנים ונראה כולן כקלף אחד והתופרין כאשר כתבת דעתם בזה שמח שאמרו לתופרה מבחוץ למעוטי שלא לתופרה מבפנים כעין תפירת חוץ כי זה מגונה ביותר אבל לתפור כאשר כתבת נראה בעיניהם קיום יותר ע"כ וי"א מ"ש במ"ס לתופרה מבחוץ לאו אתפירות היריעות זו לזו קאי אלא אנקרע היריעה וקאמר כשבא לתיפרה שלא יתחוב המחט בתוך הכתב אלא מחוץ לכתב ולא נהירא דהא פשיטא הוא עוד דלישנא מבחוץ לא משמע הכי ועושין לה ב' עמודים א' בראשה ואחד בסופה ומה ששייר ממנו בראשה וסופה יכרוך אותם על העמודין ויתפרנו בגידים על העמודים חסר ממנה אפי' יריעה א' שאינה תפורה עמו אפי' הוא מונחת אצלו אין קורין בו עד שיהיו כל יריעותיו מחוברים יחד:
א סָעִיף א אין תופרין ס"ת אלא בגידי בהמה או חיה טהורה בריש מ"ס:
ב סָעִיף א ומ"ש ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה וכו' מימרא ברפ"ב דמגילה [יט:] ומפרש טעמא בגמרא כדי שלא יקרע וכתב הר"ן ואיפשר דאי לא עביד הכי ולא שייר מידי לא מיפסיל ספר תורה בהכי:
ג סָעִיף א ומ"ש ובתיקון התפירה שאל השואל מא"א ז"ל וכו' בתשובה כלל ג' ומ"ש שי"א מ"ש במ"ס לתופרה מבחוץ לאו אתפירת היריעה זו לזו קאי אלא אנקרע היריעה וכו' כ"כ בסמ"ג וסה"ת וסמ"ק וכ"כ המרדכי בשם התוס' ומ"מ גם סה"ת כתב בסוף דבריו שתפירת יריעות זו לזו צריכה ג"כ להיות מבחוץ וכ"כ סמ"ג והגהות מיי' בשם ר"ת:
ד סָעִיף א ועושין לה ב' עמודים וכו' ברייתא פ"ק דב"ב (יד.):
ה סָעִיף א ומ"ש ויתפרנו בגידים על העמודים כן כתב הרמב"ם בפט"ו וכתב עוד וירחיק בין העמודים והכתב שבדף וכבר כתב רבי' בסי' רע"ג שצריך שישאר בין העמוד לדף שתי אצבעות:
ו סָעִיף א חסר ממנה אפי' יריעה אחת שאינה תפור' עמו וכו' אין קורין בו בהניזקין (ס.) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו:
ז סָעִיף א ומ"ש אפי' היא מונחת אצלו אין קורין בו וכו' כך פי' הרא"ש בהל' ס"ת: וכתוב בתה"ד סימן נ' דאם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה אלא שעדיין מחוברות בה' או ו' תפירות נראה דכיון דכברהיו מחוברים כהלכתן ועדיין מחוברין מעט בענין זה שאותן תפירות חמשה או ששה של קיימא הן דבכה"ג הוה חשיבא תפירה לענין שבת ושעטנז שרי : וכתב ע"ש דמעיקרא צריכות היריעות להיות תפורות בגידים מראש ועד סוף חוץ משיור מקום ואם לא עשה כן פסול עד שיתקן והביא ראיה מדאמרינן (מגילה יט:) גבי מגילה נקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין משולשין כשרה משמע דהא בספר תורה כה"ג פסול וכן מדאמרינן צריך לשייר מלמעלה ולמטה משמע שכל השאר צריך לתפרו בגידין.
א סָעִיף א אין תופרין ס"ת אלא בגידי בהמה וכו' ירושלמי דפ"ק דמגילה (דף ע"ח):
ב סָעִיף א ומ"ש ולא יתפור וכו' בפ"ב דמגילה (דף י"ט) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שיור התפר הל"מ ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע ופירש"י כשתופרין יריעות של ס"ת לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולמטה שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה והוא נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע מונע מלהדקו יותר עכ"ל ומשום הכי קאמר ר' יוחנן גופיה בס"פ בני העיר (מגילה דף ל"ב) הגולל ס"ת צריך שיעמידנו על התפר פי' כנגד התפר יהדקנו מפני שאם יקרע יקרע בתפירה וכמ"ש רבינו בא"ח סי' קמ"ז ונראה דאיכא נפקותא דלמאי דקס"ד מעיקרא דהוי הל"מ מפסל ס"ת בהכי אבל השתא דאינה אלא תקנת חכמים כדי שלא יקרע לא מיפסל ס"ת בהכי והכי נקטינן:
ג סָעִיף א ובתיקון התפירה שאל השואל וכו' בתשובות כלל ג':
ד סָעִיף א ומ"ש כי בתוך הגמרא משמע וכו' בשאלה כתוב כי בספר משמע ורצה לומר בספר דמ"ס כי אין זה בגמרא וכמ"ש הרא"ש בתשובה דבספרים חיצונים יש שיש לתופרה מבחוץ וכו' דהיינו מ"ס שהוא ספר שאינו נכנס בכלל הגמרא:
ה סָעִיף א ועושין לה ב' עמודים וכו' ברייתא פ"ק דבתרא [דף י"ד] וע"ל ריש סימן רע"ב:
ו סָעִיף א ומ"ש ומה ששייר ממנו וכו' ע"ל בסימן רע"ג וברמב"ם פ"ט מהל' ס"ת:
ז סָעִיף א חסר ממנה אפילו יריעה אחת וכו' מימרא דר' יוחנן בפרק הניזקין (גיטין דף ס'):
א סָעִיף א כתב מהרי"ו בפסקיו סימן ס"ג נשאלתי אם מותר לדבק בדבק היריעות סביב עמודים ואמרתי דצריך לתפור בגידים כמו שפסקו כל הפוסקים ועוד סברא הוא כי כשיהיה ימים רבים הדבק מתייבש ויתרפה מאת העמודים משא"כ בגידין (ומיהו בשעת הדחק שרי ס"א אינו) עכ"ל וכתב בת"ה סימן נ"א שיריעות התפורים זו בזו במשי פסולה דצריך לתפור בגידים ומיהו בשעת הדחק שאין כאן מי שיתקן הגידים וכן אם בתחילת תיקונו נתפר כך במשי מותרת בשעת הדחק ומיהו אם אפשר לתקן יתקן קודם שיקראו בו עכ"ל:
ב אבל אי תפרה מתחילה בכה"ג פסולה אע"ג דתפר השאר בשאר חוטין שצריכה להיות כולה תפורה בגידים עכ"ל התה"ד:
א סָעִיף א אין תופרין ס"ת אלא בגידי בהמה כו' ואם תפרה במשי אינה כשרה וצריכין אח"כ לתקן בגידין ומ"מ ע"י הדחק כשר כ"פ מהרא"י סימן נ"א מ"ו ועיין בדרישה:
ב סָעִיף א ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה כדי שלא יתקרע אם ימתחנו ובדיעבד לא מיפסל בכך. ר"ן:
ג סָעִיף א אך בספרים החיצונים כו' מזה מוכח דספרים חיצונים היינו מסכת סופרים דהא בסמוך כתב ז"ל מה שכתוב במסכת סופרים לתופרה מבחוץ כו' עיין מ"ש בא"ח סימן תקפ"ב וכ"כ הב"י בסי' רע"ה בשם הר"ר אלכסנדרי ע"ש:
ד סָעִיף א בראשה ובסופה יכרוך על העמודים וישתייר בין עמוד לעמוד רוחב ב' אצבעות כמ"ש לעיל בסימן רע"ג. (אפי' היא מונחת אצלה דוקא שאינה תפורה כלל עמהם אבל אם נקרעה בתפירה ועדיין היא מחוברת בה' או בו' תפירות כשרה ואם תפרה מתחילה בכה"ג פסולה ת"ה סימן נ' עכ"ה):
א סָעִיף א אין תופרין ס"ת אלא בגידי בהמה כו' מעשה בא לידי שנקרע ס"ת ונתחלקה לשנים ותפרוה במשי והתרתי לקרות אע"ג דאין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור וכ"ש ס"ת שחסרה יריעה והאי נמי כיון דמצותה לתפור בגידין כאילו תפר חציה דמי והאי לחוד קאי מוטב שידחה כבוד הציבור היכא דלא אפשר קודם שתדחה תקנת חכמים לקרות בתורה ומיהו באותה יריעה עצמה אפי' תפרה בגידין אסור לקרות בה (ובת"ה סימן נ"א דבשעת הדחק שאין כאן מי שיתקן הגידין מותר מיהו אם אפשר לתקן אין קורין עד שיתקנה ע"כ הגהות):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.