א הלכות מזוזה מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקובען על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וצריך ליזהר מאד בה כמו שאחז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא מפני שיש במזוזה יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואם אינו זהיר כה יתקצרו דמכלל הן אתה שומע לאו וכן דרשו חכמים בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים דכתיב דם נפשות אביונים נקיים וסמיך ליה לא במחתרת מצאתים וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה כמו שדרשו בפסוק ה' שומרך וגומר מלך ב"ו מבפנים ועבדיו שומרין אותו מבחוץ ואתם ישנין על מטתכם והקב"ה שומר אתכם מבחוץ וע"כ נתינתה בטפח החיצון שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה ומ"מ לא יהא כוונת המקיימה אלא לקיים מצות הבורא יתעלה שצונו עליה:
א סָעִיף א מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקבען על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם וכו' בפרק הקומץ (מנחות כח.) תנן ב' פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכב ופירש"י ב' פרשיות שמע והיה אם שמוע ומילתא דפשיטא הוא דהא בהו כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וכו':
ב סָעִיף א וצריך ליזהר מאד בה כמו שאחז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וכו' ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא וכו' פרק התכלת (מנחות מג:):
ג סָעִיף א וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו וכו' וכן דרשו חכמים בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים בפ"ב דשבת (לב:):
ד סָעִיף א וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה וכו' אוכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו קאי ואע"ג דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזוקין והדר בבית שיש בו מזוזה נצול קרי לשמירת הבית גדול א"נ משום דשמירת הבית הוא היפך מנהג מלך של ב"ו שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ קרי ליה גדול:
ה סָעִיף א ומ"ש כמו שדרשו בפסוק ה' שומרך מלך מבפנים וכו' בפ' הקומץ (לג:):
ו סָעִיף א ומ"ש וע"כ נתינתה בטפח החיצון שם אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לר"ה מ"ט רבנן אמרי כדי שיפגע במזוזה מיד רב חנינא מסורא אמר כי היכי דתנטריה ופירש"י כי היכי דתנטריה לכל הבית מן המזיקין:
ז סָעִיף א ומ"ש ומ"מ לא יהא כוונת המקיימה אלא לקיים מצות הבורא יתעלה שצונו עליה זה דבר פשוט:
א סָעִיף א מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע וכו' משנה בפרק הקומץ (מנחות דף כ"ח) שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכב ופי' רש"י אפילו אות אחת מעכב דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה:
ב סָעִיף א וגדולה מזה וכו' פי' לא לבד שכר זה דאריכות ימים אלא אף זה שהבית נשמר על ידה וכתב ב"י ואע"ג דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזוקין והדר בבית שיש בו מזוזה נצול קרי לשמירת בית גדול א"נ משום דשמירת הבית הוא היפך מנהג מלך של ב"ו שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ קרי ליה גדול עד כאן לשונו ותירוץ האחרון הוא נכון אבל לפעד"נ דה"ק וגדול מזה דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום מצוה זו דהיינו אריכות ימים הוא ובניו אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו שע"י נשמר מבית מכל היזק משא"כ בשאר כל המצות דאע"ג דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר לעתיד על קיום מצותו מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה בעצמה משא"כ במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה שהבית נשמר על ידה וזה נוסף לו על השכר שיתן לו הקב"ה על קיום המצוה כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצותיו לפום צערא אגרא:
א סָעִיף א בסוף הירושלמי דמגילה מי שאין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה תפילין הן עדיף דהם חובת הגוף כן השיב מהר"ר זאב בתשובות:
ב סָעִיף א כתב מהרי"ל הרוצה לילך לדרך חוץ לעיר כשיוצא יניח ידו על המזוזה ויאמר בשמך טל אטלה כי טל בגי' כוזו ובכל עת שיצא מן הפתח יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם וענין הנחת יד שכתב מוזכר בהדיא בפ"ק דע"ז (יא.):
א סָעִיף א מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע דבהו כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגומר רש"י:
ב סָעִיף א דכתיב דם נפשות אביונים נקיים כו' בירמיה סימן ב' כתיב להאי קרא וברישא דעניינא כתב למה תריבון אלי כלכם פשעתם בי נאם ה' לשוא הכיתי את בניכם וגומר עד גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה וגומר ודרש שם בגמרא חד מ"ד בעון ציצית מתו דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות נקיים ואיכא מאן דאמר משום עון מזוזה ויליף מקרא דכתיב לא במחתרת מצאתים ופירש"י דהכי קאמר קרא לא במחתרת פצומיהן מצאתיהון שלימין במצותי כי על כל אלה הכיתים ר"ל הבנים הנזכרים לעיל שאמר לשוא הכיתי את בניכם וגומר ע"ש. אבל מלשון רבינו משמע שדורש מיתת הבנים מדכתיב דם נפשות אביונים ולא מדכתיב לשוא הכיתי את בניכם ונראה לפרש דטעמו משום דאילו ממ"ד לשוא הכיתי את בניכם לא נלמד שפיר שבעון מזוזה של האב מתו בניו הקטנים דדלמא בבנים הגדילים איירי וה"ק אל תווכחו ותתרעמו עלי על שהכיתי והרגתי בניכם כי לא שלימים היו לפני במצות מזוזה שלא קיימנוהו הבנים אבל ממאי דכתיב דם נפשות נקיים א"ש וק"ל:
ג סָעִיף א וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה כו' ז"ל ב"י אוכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו קאי ואף על גב דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית (אפ"ה קרי שמירת הבית גדולה עכ"ה) משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזוקין והדר בבית שיש בו מזוזה ניצול קרי לשמירת הבית גדול אי נמי משום דשמירת הבית הוא היפך מלך בשר ודם שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ קרי ליה גדול (ואפשר דקאי אדסמיך ובא לומר לא זו שאינן מתים כשיש מזוזה אלא אפי' אינן ניזוקין משא"כ כשאין שם מזוזה דמתים כמ"ש לפני זה עכ"ה):
א סָעִיף א ולקובען על מזוזת הפתח כו' י"א כשיצא אדם מן הבית יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי וגו' וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה רמ"א (ועיין הנחת ידו שכתב מוזכר בהדיא בגמרא פ"ק דע"ז דף י"א בענין דאונקלוס ובמהרי"ל כשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידו על המזוזה ויאמר בשמך טל אטלה כי טל בגימטריא כוזו בד"מ הביאו עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.