א צמר רחלים וצמר גמלים שערבן זה עם זה וטוואם יחד אם הרוב מהרחלים או אפי' מחצה על מחצה חשוב ככולו רחלים ואסור עם פשתן ואם הרוב מהגמלים אז של הרחלים בטל ומותר עם הפשתן וכן הדין בפשתים וקנבוס שערבן ביחד אם הרוב פשתן אסורין עם הצמר ואם רובן קנבוס מותר עם הצמר הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהן ולא שייך בהו ביטול אלא קודם אריגה אבל לאחר שעשה מהן בגד לא שייך בהו ביטול שיבטל אחד מהן במין אחר שאפי' בחוט א' של פשתן שארג בשל צמר נעשה כולו גוף אחד של איסור אפי' עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט אחד מצמר רחלים ואצלו חוט אחד משל פשתים כולו אסור הלכך בגד שהשתי של משי והערב של פשתים אסור לתופרו עם הצמר אפי' אם רובו של משי אבל אם עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט אחד של צמר ובמקום א' ארג חוט של פשתן שאינו אצל הצמר מותר:
א סָעִיף א צמר רחלים וצמר גמלים שערבן זה עם זה וטוואם יחד וכו' עד ואם רובו קנבוס מותר עם הצמר משנה בפ' בתרא דכלאים יכתב הרמב"ם אם היה הרוב מן הגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לשל צמר המעורבים בהם מפני שאינם חוטי צמר:
ב סָעִיף א ומ"ש הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהן ירושלמי שם רבי יונה עולא בר ישמעאל בשם רבי אלעזר צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן וכתבו הרא"ש בספ"ט דנדה:
ג סָעִיף א ומ"ש ולא שייך בהו ביטול אלא קודם אריגה וכו' אפי' עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט א' מצמר רחלים וכו' תוספתא כתבה ר"ש והרא"ש בד"א בזמן שהביא פשתן וצמר וטרפן זה בזה אבל העושה חלוק מצמר גמלים כולו או כולו צמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור פירוש כששני החוטים של צמר ושל פשתן זה אצל זה אבל אם זה בצד אחד של חלוק שכולו צמר גמלים וזה בצד אחר מותר כך פירשו ר"ש והרא"ש ז"ל ולטעמייהו אזלי כפי מה שפירשו מתניתין דלא יקשור סרק צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף ע"פ שהרצועה באמצע וכמו שיתבאר בסימן ש' והרמב"ם העתיק התוספתא כצורתה ומשמע דאפי' בחוט אחד של צמר בצד אחד של החלוק וחוט של פשתן בצד האחר וכדמשמע מדבריו בההיא דלא יקשור סרק של צמר בשל פשתן:
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו הלכך בגד שהשתי של משי והערב של פשתים אסור לתפרו עם הצמר וכו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן ה' והביא ראיה לדבר: כתב סמ"ג דתני בתוס' עלה דמתניתין בד"א שהביא פשתן וטרף ביניהם אבל הביא חוטי צמר של רחלים וטרף בין חוטי צמר של גמלים אסור פי' חוטי חשיבי ולא בטלו ע"כ וכך הם דברי הרמב"ם: והביא עוד הרא"ש ירושלמי אבא בר רב הונא בשם רבי ירמיה צמר ופשתים שטרפן בטלן רב אמר אסור בתערובתן א מה מפליג מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו מה דא"ר ירמיה בההוא דבעי מערבתא עם חורן וכתב אהא דאמרי מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו דעשאו בגד לא שייך בה ביטול אפי' חוט אחד בכל הבגד כדתניא (נדה סא:) בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לנכרי ולא יעשנו מרדעת לחמור ולא אמרינן שיבטל ברוב מאחר שאין מקומו ניכר כדאמרינן בשילהי תמורה (לד.) דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור וכן כתבו שם התוס' וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סימן רנ"ט וכ"כ סמ"ג:
א סָעִיף א צמר רחלים וצמר גמלים וכו' משנה פ' בתרא דכלאים וכתב במרדכי פרק כל שעה ע"ש תשובת ר"י בשם ר"ת דאף ע"פ דאיסור כלאים הוי במשהו אפי' בחוט אחד של פשתן בבגד גדול של צמר כיון דמקודם בטל ברוב גמלים אינו חוזר וניער אח"כ עם הפשתן לאסור במשהו אע"ג דכלאים במשהו דאורייתא:
ב סָעִיף א ומ"ש וכן הדין בפשתן וקנבוס שערבן ביחד אם הרוב פשתן אסורים וכו' פי' ל"מ בצמר רחלים וצמר גמלים דאם הרוב מרחלים דאסור עם פשתן מפני שצורתו צורת צמר רחלים אלא אפילו פשתן עם קנבוס דאין צורתו צורת פשתן אפילו היה הרוב פשתן ואפ"ה אסור ומיהו לאו דוקא ברוב פשתן דה"ה מחצה על מחצה נמי אסור וכ"כ הרמב"ם להדיא אלא דרבינו לא חשש לחזור ולפרש כאן כיון שכתבו בסמוך אצל צמר רחלים וגמלים:
ג סָעִיף א ומ"ש הלכך מי שנתערב לו וכו' ירושלמי הביאו הרא"ש פ"ט דנדה ונראה דדוקא היכא דנתערב שלא במתכוין אבל אסור לערב צמר רחלים וצמר גמלים כדי לערב בהן אח"כ פשתן וכן אסור לערב צמר ופשתן ביחד על סמך שיבטלנו אחר כך במין אחר:
ד סָעִיף א ומ"ש ולא שייך בהו ביטול וכו' עד כולו אסור הוא בירושלמי ותוספות כתבם הרא"ש ופירשם כדברי רבינו וטעמא משום דחוט חשיב ולא בטיל:
ה סָעִיף א ומ"ש הלכך בגד שהשתי של משי וכו' כתב ב"י דכך כתב רבינו בתשובה והביא ראיה לדבר ונראה דטעמו דכיון דחוטי חשיבי ולא בטלי אם כן הני חוטי הערב של פשתים כיון דלא בטלי ברוב חוטין של משי אם יתפרם עם הצמר או יתפור אותו הבגד גופיה בחוטי צמר הוי חבור לפשתים דאסור מדרבנן:
א סָעִיף א וכן הדין בפשתן וקנבוס שערבן ביחד כן הוא בס"א וכן נ"ל:
ב סָעִיף א אם הרוב פשתן אסורים עם הצמר ה"ה מחצה על מחצה כדלעיל וק"ל מ"ו:
ג סָעִיף א ואם רובן קנבוס מותר עם הצמר שפשתן וקנבוס מצד עצמן מותרין זה בזה:
ד סָעִיף א מביא מין אחר פי' קנבוס או צמר גמלים. והא דקאמר ומבטל אחד מהן ר"ל הפחות שבהן גון שנתערב מעט צמר רחלים עם הרבה פשתן דמביא צמר גמלים ומבטל הצמר רחלים שהוא המיעוט דאילו לבטל הפשתן היה צריך לביטולו צמר גמלים הרבה אבל להביא אותו מין עצמו יותר ולהוסיף עליו אסור אע"פ שעדיין אינו טווי מ"מ אין מבטלין בשם איסור עצמו לכתחילה. וכן משמע מדכתב לפני זה וכן הדין בפשתן וקנבוס שנתערבו אם רובן קנבוס מותר עם הצמר ול"ק רבותא דאפי' נתערב פשתן עם צמר ורובן צמר דמותר עם הצמר אך צ"ע דלפ"ז הא דכתב רבינו אחר זה ז"ל שאפי' בחוט אחד של פשתן שארג עם הצמר נעשה כולו גוף אחד של איסור מאי איריא חוט הא אפי' עדיין לא נטוה אין צמר ופשתן נתבטלו אהדדי וי"ל דשם בא לומר דלאחר שנעשה חוט לא מהני ליה תו ביטול אפי' בתוספת עליו שאר מינים וכדמסיק שם דאפי' עשה כל הבגד מצמר גמלים כו' דהיינו תוספת משאר מינים. והא דקאמר שם שעשה בגד מצמר גמלים לרבותא כ"כ דאילו הוספת צמר גמלים לא שייך בביטול חוטין דחוט אפי' בתוך צמר הרבה ניכר ואינו מתערב עמו להבטל משא"כ חוטין בחוטין ותדע דא"ת דגם צמר ופשתן יש להו ביטול בשנתערבו קשה א"כ לרש"י דכתב רבינו בשמו בסימן שאחר זה דאין כלאים אלא כשעירב צמר ופשתים יחד וסרקם יחד במסרק כו' ולמה יחשב זה כלאים ולא אמרינן דנתבטלו זה בזה קודם שנטוו דהא אי אפשר לצמצם והולכין בתר זה אפי' באיסור דאורייתא וכמ"ש רבינו לקמן בסי' שי"ח ברחל שבכרה וילדה שני זכרים אפי' הוציאו שני ראשיהן כאחד אין לכהן אלא אחד וכמ"ש שם ודו"ק עיין בדרישה:
ה סָעִיף א אבל לאחר שעשה מהן בגד לא שייך ביה ביטול נראה דה"ה לאחר הטוויה שנטוה כל אחד בפני עצמו ונתערבו אינו בטל והא ראיה דכתב לעיל וטוואם יחד כו' ודו"ק:
ו סָעִיף א שאפי' בחוט אחד של פשתן שארג כו' והטעם משום שיש לו בדיקה ע"י צביעה כדלקמן. ועוד דחוטין הם חשובים ואינה בטילה ועוד דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור:
ז סָעִיף א הילכך בגד שהשתי של משי והערב של פשתן אסור לתופרו כו' לכן אסור לעשות טליתות מבגדים שקורין פרכונ"ט כי הערב של פשתן והוי כלאים עם ציצית רמ"א:
ח סָעִיף א שאינו אצל הצמר מותר אבל להרמב"ם זהו ג"כ אסור כמ"ש בס"ס ש':
א סָעִיף א מביא מין אחר פירוש קנבוס או צמר גמלים ומבטל אחד מהן והא דקיימא מבטלין איסור לכתחלה לא שייך זה אלא באיסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול. וקשה דהא בשר בחלב ג"כ היתר בהיתר ונעשה בתערורתו איסור ואפי' הכי אסיר להוסיף עליו ולבטלו. וצ"ל דהואיל ועדיין אינן טווים לא מחשבינן לאיסור הצמר והפשתן ומש"ה שרי. גם יש לחלק דהתם עיקר האיסור דקפיד עליו היא ע"י תערובת כדכתיב לא תבשל גדי וגומר וכאן אף שג"כ עיקר תערובתו ע"י עירוב היינו דוקא אחר שנעשה כל אחד בפני עצמו חוט (גם י"ל כאן ההיתר ניכר כל אחד בפני עצמו משא"כ בבשר וחלב אף שכל אחד בפני עצמו הוא היתר אינו ניכר כ"א בעצמו ולכן אינו מותר לבטלו וק"ל עכ"ה) והיותר נראה דבבשר בחלב כשבטל בס' הוי אין כאן לא טעם ולא ממש ואף דלפעמים נשאר דבר מועט לא ניחא ליה בכך והרי הוא כאילו אינו מה שאין כן בשנתערב חוט שעטנז בבגד דעכ"פ הבגד נעשה ונגמר גם ע"י אותו חוט:
ב סָעִיף א (שאפי' בחוט אחד של פשתן כתב הרשב"א בתשובה סימן רנ"ט דאפי' אם נתערב חוט אחד בבגד גדול ונאבד בתוכו כל הבגד אסור וכ"כ ב"י בשם תוספות ורא"ש וסמ"ג עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.