א הלוקח בהמה מהנכרי וילדה ואינו יודע אם בכרה אם לאו הרי זה ספק ויאכל במומו לבעלים בין אם לקחה תוך שנתה או אחר שנתה ואפי' אם הנכרי מסיח לפי תומו שכבר בכרה אינו נאמן ואפי' אם היא חולבת כתב ר"ת שהוא ספק דשמא חולבת אע"פ שאינה יולדת ולהריב"ן אם היא חולבת היא חולין גמורין וכן הוא מסקנת א"א ז"ל ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת ואח"כ ראינוה מניקה ולד פטורה מן הבכורה שלא היתה מרחמת עליו להניקו אלא אם כן ילדתו ואפילו אם הוא מין אחר שאינו מינה כגון רחל מניקה חזיר מי שיש לו בעדרו מבכירות ושאינן מבכירות וילדו ולא היה שם אדם ומוצא מבכירות מניקות נקיבות ושאינן מבכירות מניקות זכרים אינו חושש שמא בנה של זו בא אצל זו ושל זו אצל זו אלא הדבר בחזקתו שכל אחת מניקה את בנה הלוקח בהמה מחבירו ולא הודיעו המוכר אם בכרה אם לאו כתב בה"ג שהוא ודאי חולין ורבינו יונה כתב שהוא ספק בכור וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל:
א סָעִיף א הלוקח בהמה מן הנכרי וילדה ואינו יודע אם בכרה אם לאו ה"ז ספק ויאכל במומו לבעלים בין אם לקחה תוך שנתה או אחר שנתה ברפ"ג דבכורות (יט:) פלוגתא דתנאי במתני' ומשמע דהלכה כר"ע דאמר הכי וכ"פ הרמב"ם והרא"ש ז"ל ומ"ש אפי' אם הנכרי מל"ת שבכרה אינו נאמן כן דקדקו שם התוס' והרא"ש מדברי רש"י אהא דקאמר (כא:) גבי לוקח מישראל אם איתא דבכרה אשתבוחי הוה משתבח ליה. ומ"ש אפי' אם היא חולבת כתב ר"ת שהוא ספק וכו' שם (כ:) מאי איכא בין ר"ע לרבי יהושע ואר"ח מסורא חלב פוטר איכא בינייהו ר"ע סבר חלב אינו פוטר ורבי יהושע סבר חלב פוטר וכתבו התוס' והרא"ש שר"ת פסק דחלב אינו פוטר והאריכו בראיותיו והרא"ש הקשה עליו והעלה דחלב פוטר וכן כתב הרמב"ן ז"ל וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהלכות בכורות והטעם מפני שרוב הבהמות אינם חולבות אא"כ יולדות : ב"ה ובת"ה כתב בדין זה סימן רע"א :
ב סָעִיף א ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת ואח"כ ראינוה מניקה ולד פטורה מן הבכורה וכו' משנה שם (כג:) רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה ובגמרא (כד.) תניא הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי הבא אחריו בכור מספק מפני שמרחמת אע"פ שאינה יולדת רשב"ג אומר הדבר בחזקתו ואיפסיקא התם הלכתא כרשב"ג:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפילו הוא מין אחר שאינו מינה וכו' (שם:) א"ר יוחנן ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטור מן הבכורה וכתבו התוס' והרא"ש (שם כ:) דר"ת פסק דחלב אינו פוטר והביא ראיה מדפסיק בגמרא הלכה כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי פטורה מן הבכורה דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם דחלב לחוד לא מיפטרה אם לא בשביל דחזיא דמרחמא ומניקתו והם ז"ל הקשו עליו דא"כ רשב"ג דאמר חלב אינו פוטר חייש למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדה ובריש כל הצלמים משמע דלא חייש למיעוט וע"ק דמשמע דר' יוחנן אית ליה דהלכה כרשב"ג וגבי ההיא דראה חזיר כרוך אחר רחל ר' יוחנן לא חייש למיעוט וי"ל דר' יוחנן כדיוקא מילתיה דרשב"ג לא סבר דמשמע מדלא פטר אלא משום דלא מרחמא ליה להניקו אא"כ ילדתו מכלל דחלב אינו פוטר אלא אעיקר מילתיה הוא דפסיק כוותיה דלא מרחמא אלא א"כ ילדה ולעולם אית ליה חלב פוטר ונ"מ לבהמה שראינוה חולבת וידענו שלא ילדה אם אח"כ ראינוה מניקה ולא ידענו אם ילדה אותו ולד אי לא דאמרינן לא מרחמא אא"כ ילדה והשתא נמי מצינן למימר דרשב"ג נמי אית ליה דחלב פוטר דלא חייש למיעוטא עכ"ל: וז"ש רבינו בתחלת הלשון ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת ואח"כ ראינוה מניקה ולד פטורה מן הבכורה וכו':
ד סָעִיף א מי שיש לו בעדרו מבכירות ושאינן מבכירות וילדו ולא היה שם אדם ומוצא מבכירות מניקות נקבות וכו' משנה שם (כג:):
ה סָעִיף א הלוקח בהמה מחבירו ולא הודיעו המוכר אם בכרה אם לאו שם (כא.) לוקח מישראל מאי אמר רב בכור ודאי דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוה משתבח לומר שכבר בכרה ולא תסתכן עוד בלידה א"נ שנפטרה מן הבכורה ושמואל אמר בכור ספק זימנין דלא א"ל דסבר דלמא לשחיטה קא בעי לה ור' יוחנן אמר חולין ודאי דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודועי מודע ליה וכתב הרא"ש בה"ג פסק כר' יוחנן וה"ר יונה פסק כשמואל דאמר מלתא מציעתא דלענין אכילתו בלא מום הוה ליה רב ושמואל דאסרי תרי ור' יוחנן הוה יחיד לגבייהו ולענין נתינתו לכהן הו"ל ר' יוחנן ושמואל תרי ורב דאמר בכור ודאי יחיד הילכך יאכל במומו לבעלים עכ"ל ואין בדברי הרא"ש הכרע כמי מהם סובר ורבינו שכתב שמסקנא דידיה כהרבינו יונה אפשר שלמד כן מדהביא דבריו לבסוף והרמב"ם בפ"ד מה' בכורות פסק כר' יוחנן וכדברי בה"ג:
א סָעִיף א הלוקח בהמה מהנכרי וכו' משנה רפ"ג דבכורות פליגי בה תנאי ופסק כר"ע דאמר אפי' עז שילדה ברשות ישראל בתוך שנה ראשונה ורחל ילדה בתוך שתי שנה ופרה ילדה בתוך ג' שנה דקודם לכן ודאי לא ילדה אפ"ה הוי ספק דחיישינן בדקה שמא טינפה בעודה ברשות הנכרי ובגסה חיישינן שמא הפילה שליא ברשות הנכרי ונמצא שכבר נפטרה מן הבכורה אע"פ שעדיין לא ילדה:
ב סָעִיף א ומ"ש ואפי' אם הנכרי מל"ת כ"כ התוס' לשם [בדף כ"א] בד"ה אשתבוחי משום דנכרי להשביח מקחו אומר כן דכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה ודהכי משמע מפירש"י וכ"כ הרא"ש לשם:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפי' אם היא חולבת וכו' כ"כ התוס' בשמו [דף כ'] בד"ה חלב פוטר וטעמו דאע"פ דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ ילדו חיישינן למיעוטא כיון דאיכא חזקה בהדה שהבהמה בחזקת שלא ילדה ולהריב"ן אדרבה העמד ולד על חזקתו ונאמר שהיא חולין גמורים כמו שהיה במעי אמו:
ד סָעִיף א ומ"ש וכן הוא מסקנת הרא"ש כך נראה ממ"ש תחלה פסק ר"ת ואח"כ כתב הדחייה לדבריו ושכן פסק הרמב"ן משמע דכך מסקנתו וכ"כ סתם תוס' בדבור ראשון פ' כל הצלמים דבסתם בהמות כשלא ראינוה חולבת קודם לידה חלב פוטר וכן הלכה עכ"ל מיהו האחרונים החמירו דאין סומכין על מה שהיא חולבת אלא אם כן יש עוד צד היתר לזה ועיין בהגהות ש"ע:
ה סָעִיף א ומ"ש ואם ראינוה שהיא חולבת וכו' כלומר להריב"ן והרא"ש אם לא ראינוה חולבת קודם שילדה פשיטא דחלב פוטר אפי' אינה מניקה אלא דהיכא דראינוה חולבת אע"פ שלא ילדה דאין החלב פוטר אפ"ה אם היא מניקה פטורה מן הבכורה:
ו סָעִיף א מי שיש לו בעדרו וכו' משנה פ"ג (דף כ"ג):
ז סָעִיף א הלוקח בהמה מחבירו וכו' שם (דף כ"א) פליגי בה רב ושמואל ור' יוחנן ובה"ג פסק כר' יוחנן דאמר חולין ודאי דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודועיה מודע ליה והר"ר יונה פסק כשמואל דאמר בכור ספק הוא זימנין דלא א"ל דילמא לשחיטה קא בעי לה הילכך ספק הוא ואסור בגיזה ועבודה ובאכילה עד שיפול בו מום וא"צ ליתנו לכהן דהמע"ה אלא יאכל במומו לבעלים והכי נקטינן לחומרא כהר"ר יונה והרא"ש:
א וכ"פ המרדכי ע"ד פ"ק דתולין אבל במרדכי ביבמות ריש האשה בתרא כתב כדברי ר"ת וכ"כ שם בהג"ה פ' האשה שהלכה בשם תשובת מהר"ם וכתב שם וסימני ?חירק קרניה אינו מעלה ולא מוריד. ולא עוד אלא אפי' מכירה שהיא זקנה אין חלב פוטרה עכ"ל וכתב עוד שם בהג"ה אני הדיוט הכותב נ"ל דאף לדברי מהר"מ דאין חלב פוטרה וכן נוהגין בכל ארץ אשכנז מ"מ יכול הכהן לומר אייתי ראייה דקי"ל כר"ת דחלב אינו פוטר עכ"ל וכתב מהרא"י סימן ק"ל בפסקיו דיש להקל בפרה חולבת לפום שנתוודע לי לפומי דאינשי טובא דפרות שלנו לאו אורחייהו כל עיקר להיות חולבות בלא לידה ואפ"ה לא סמכינן אהך טעמא לחוד אלא היכא דאיכא בהדה נכרי מל"ת ונראה דלאו מתכוין להשביח מקחו וכן אני מורה ובא אמנם בעזים דרשתי כבר דרגילות הוא קצת להיות חולבות בלא לידה ולכן אין לסמוך בהן אטעמא דנכרי מל"ת אע"ג דלא מתכוין להשביח מקחו וכו' עד ואפי' היכא דאיכא ס"ס שעז שקנה ילדה ב' דאיכא ס"ס שמא ילדה כבר ואת"ל שלא ילדה כבר מ"מ איכא למימר אכל חד שמא זה אינו הבכור אפ"ה אין להתיר עכ"ל וכ"פ סי' קס"ז דהיכא דאיכא צדדים להתירה עם טעמא דחליבה מתירין בפרות אבל לא בעזים עכ"ל וכ"פ בת"ה סי' רע"א דחלב אינו פוטר וכ"פ מהרי"ו סימן קע"ד בתשובה.
א סָעִיף א (בין אם לקחה תוך שנתה ר"ל באותה שנה שנולדה לקחה והיינו שאין הבהמה זקינה אלא שנה אחד עכ"ה) ואפילו אם הנכרי מל"ת שכבר בכרה דבשאלה פשיטא דלא מהימן דדילמא לשבח מקחו הוא דקאמר שכבר ילדה ולד ראשון ותו ליכא למיחש שמא תמות בלידה אלא אפי' במסיח ל"ת אפ"ה אינו נאמן דלא אמרינן נכרי נאמן במל"ת אלא באיסור דרבנן:
ב סָעִיף א ולהרמב"ן אם היא חולבת כו' כצ"ל דרוב אינם חולבות אלא א"כ ילדו ולא חיישינן למיעוטא:
ג סָעִיף א ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת כו' פי' את"ל דאינה יולדת כר"ת אפ"ה סמכינן אחולבות ומניקות ור"ת מודה בזה כדאיתא להדיא באשר"י ריש פרק בתרא דיבמות באריכות ע"ש א"כ נראה להגיה אע"פ שלא ילדה וכגון שראו שחולבת קודם שילדה וא"כ בודאי חלב אינו סימן ואפ"ה מינקת הוי סימן וכ"כ הרא"ש להדיא ע"ש וכן נראה להגיה אח"כ שלא היתה מרחמת כו' אא"כ ילדה ולא ילדתו וכן מוכח אח"כ מיניה וביה וק"ל מ"ו. האי את"ל כו' דכתב מ"ו לשון שאינו מדוקדק הוא לע"ד דהא ודאי שהדין כן אפי' לר"ת אבל רבי' כתב האי דינא לסברתו דאע"פ שכאן החלב ודאי אינו סימן מ"מ פטורה וכן פירש ב"י ועיין בדרישה:
ד סָעִיף א מי שיש לו בעדרו מבכירות פי' בחורות שלא ילדו אלא עתה רש"י:
ה סָעִיף א כתב בה"ג שהוא ודאי חולין ר"ל כרבי יוחנן דס"ל דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודועי מודע ליה:
ו סָעִיף א והר"ר יונה כתב שהוא ספק כו' דסבר כשמואל דס"ל דאיכא למימר דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוי משתבח לומר שכבר בכרה ולא תסתכן עוד בלידה א"נ שנפטרה מן הבכורה ואיכא למימר נמי זמנין לא א"ל דסבר דילמא לשחיטה קבעי לה ועיין בב"י. וע"ל סימן ט"ז באותו ואת בנו דכתב רבי' סתמא דמסתמא אין חוששין ועל המוכר להודיע באם הוא ששחטו אמו היום ולגירסת הספרים שגורסים שם שאם שחט כו' אם הוא באחד מד' פרקים כו' דמשמע דבשאר ימי משך השנה א"צ להודיע לק"מ. אבל לפי מה שהגהתי שם קשה. ואפשר לומר משום דסתם מי שקנה בהמה קונהו כדי לשוחטו מיד ומה"ט בודאי מודיע אותו ומה"ט עצמו בכאן אף אם לא ילדה כבר א"צ להודיעו שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנה ולא תבא להולדת בכור וק"ל:
א סָעִיף א כתב ר"ת שהוא ספק דשמא חולבת כו' פסק מהרא"י בשם מהר"ם דנוהגין כר"ת ומ"מ סמכינן אחולבת היכא דאיכא נמי נכרי מל"ת (ושנראה דלא מתכוין להשביח מקחו וסיים וכתב אמנם בעיזים אין לסמוך אנכרי מל"ת ואפי' היכא דאיכא ס"ס דרגילות קצת להיות חולבות בלא לידה ע"ש ובהגהות רמ"א. וכתב הגהות מרדכי נראה דאף לדברי מהר"ם דאין חלב פוטרת מ"מ יכול הכהן לומר לנותנו לו אייתי ראייה דבכור הוא ואטפל בו ועיין בדרישה סי' שט"ו עכ"ה) כתבים סי' ק"ל מ"ו: ואם קנה פרה ועגל ומניקה את העגל בהא גם ר"ת מודה דלא חיישינן שמא ולד אחר מניקה וכן מוכח מב"י וכן כתב מ"ו בסמוך:
ב סָעִיף א שלא היתה מרחמה עליו להניקו כו' ואפי' אם הוא מין אחר כו' צ"ע דלעיל בסי' מ"ש כתב רבי' אבל אם הניחה מעוברת ומצא מין טמא הולך אחריה ויונק אותה אסורה שמא לא ילדתו ודע דכולה חדאמימרא היא ורבי יוחנן קאמר לה בפ"ג דבכורות וז"ל א"ר יוחנן ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה ואסור באכילה עד יבא מורה צדק ע"כ ופריך בגמרא פטור מן הבכורה כמאן כרשב"ג ואסור באכילה כרבנן ופי' רש"י פטור מן הבכורה כרשב"ג דס"ל דלא מרחמה על דלאו דידה ואסור באכילה כרבנן דס"ל דחיישינן לרחומי אע"ג דלאו דידה ופריך תו וכ"ת ספוקי מספקא ליה לר"י אם כן אמאי פטורה מן הבכורה ומסיק לעולם ס"ל כרשב"ג מיהו מספקא ליה אי סבר רשב"ג יולדת מרחמה או אינה מרחמה ופירש"י לעולם ס"ל כו' דפטורה מן הבכורה דודאי א"נ לאו דידה הוא אי לאו דהוי לה ולד לא הויא מרחמה ליה. מיהו מספקא ליה אי סבר כו' והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג ולכן באכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוי לה ומית ורחמתיה להאי ע"ש ברש"י דף כ"ד ע"א ולכן צריכין להגיה אא"כ ילדה ול"ג יולדתו כמ"ש מ"ו. וזה שכתב מ"ו וכן מוכח אח"כ מיניה וביה ר"ל שכתב אח"כ ואפי' אם הוא מין אחר כו' ולעיל בסימן ע"ט כתב רבינו אבל אם הניחה מעוברת ומצא מין טמא כו' אלא ע"כ צ"ל דאע"ג דמאי שמניקה אינו ראיה שודאי ילדתו מ"מ ראיה שילדה כבר דאין בהמה מרחמה אלא א"כ ילדה פעם אחת: מעשה באופרט באדם אחד שלא מכר ולד בהמתו לנכרי מחמת הבכורה והשיב לו מהרי"ו ז"ל לגדל אותו בכור בעצמו ושלא ליתן לשום כהן כיון שהוא פשע שלא מכר ואמר שלא יתן שום ישראל בכור לכהן אלא היכא שיש לישראל שום אונס ידוע שלא היה יכול למוכרו עכ"ל מהרי"ו מ"ו: אדם הקונה מישראל חבירו בהמה חולבת כיון שלא פירש המוכר שלא ילדה הולד הראשון אינו בכור דהר"ח מ"ו ר"ל דסבר כה"ג שפסק כר"י כמ"ש בפרישה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.