א תניא עיר שיש בה שני מתים כאחד מוציאין הראשון ואח"כ מוציאין השני ואם היו מלינין הראשון מוציאין השני חכם ותלמיד חכם מוציאין החכם ת"ח ועם הארץ מוציאין תלמיד חכם ב' ת"ח שני ע"ה מוציאין הראשון פי' אותו שמת תחלה איש ואשה מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול הוציאו הראשון וקברוהו אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים עד שיוציאו השני הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה מנחמין ופוטרין את הרבים ואין מנחמין שני אבלים כאחד אא"כ היה כבודם שוה וקילוסם שוה אין מוציאין ב' מתים במטה אחת אא"כ כבודם וקילוסם שוה:
א סָעִיף א תניא עיר שיש בה שני מתים כאחד מוציאין את הראשון וכו' עד סוף הסימן באבל רבתי פי"א והיא כתובה בת"ה כמו שכתבם רבינו:
ב סָעִיף א ומ"ש ואין מנחמין ב' אבלים כאחד וכו' נראה דהיינו לומר דמשום שהיה נראה שינחמו לב' אבלים אלו כאחד קמ"ל דלא אלא א"כ כבודם שוה אבל אם אין כבודם שוה מנחמים את זה וחוזרין ומנחמין את חבירו או נחלקים לב' כתות כת זו מנחמת את זה ושניה לזה ובנוסחא אבל רבתי שבידינו כתוב אע"פ שאין מנחמים ב' אבלים כאחד וגם נוסחא זו יכולה להתפרש כמ"ש:
א סָעִיף א תניא עיר וכו' באבל רבתי פי"ג ופי' מוציאין הראשון כלומר אותו שמת ראשון מוציאין תחלה כי הוא קודם אע"פ שהשני חשוב ממנו ואם היו מלינים הראשון כלומר שדעתם שלא לקבור הראשון ביום שמת אלא רוצים להלינו משום כבודו לשמוע עליו עיירות או משום צורך אחר אז מוציאין את השני דכיון שאין קרוביו רוצים להלינו יכולין לקברו היום ואין צריכים להלינו ג"כ כמו שמלינים הראשון כדי שיהא נקבר הראשון קודם לשני אלא קוברין את השני מיד ואין מחוייבין להלינו:
ב סָעִיף א הוציאו הראשון וקברוהו וכו' עד הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה וכו' פי' עומדין בשורה על הראשון והשני כא':
א סָעִיף א ואם היו מלינין הראשון פי' שרוצין להלין הראשון יום אחד משום כבודו כמ"ש בסימן שנ"ז או משום צורך להמתין על קרובים אחרים אז מוציאין השני פי' אותו שאין רוצין להלינו כן איתא במסכת שמחות ע"ש מ"ו:
ב סָעִיף א לבית הניוול ששופטת זיבה:
ג סָעִיף א הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה פי' על הראשון והשני כאחת ודו"ק מ"ו:
ד סָעִיף א מנחמין ופוטרים את הרבים כן הוא בס"א וכן בש"ע אבל לקמן ריש סי' שע"ו כתב ומנחמין וכן בסי' ת"א ופירש"י פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ז) שאומרים למנחמים לכו לבתיכם:
ה סָעִיף א ואין מנחמים שני אבלים כו' ס"א אע"פ שאין מנחמין כן מצאתי במסכת שמחות מ"ו וכ"כ ב"י ונראה במקום ואין מנחמין כתוב אע"פ שאין מנחמין ועיין בדרישה:
ו סָעִיף א וקילוסם שוה ר"ל אבל אם אין כבודם שוה מנחמין את זה וחוזרין ומנחמין את זה או נחלקים לשני כתות כת זו מנחמת את זה והשנייה את זה וגם גירסת מסכת שמחות שבידינו שכתוב אע"פ שאין מנחמין כו' יש לפרש ע"ד זה ב"י:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.