א ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה פי' אם פגעו זה בזה בדרך מקדימין הכלה תחלה וה"ה נמי להקדים שאם אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין ומכניסין הכלה לחופה ואח"כ קוברין המת והרמב"ם כתב מי שהיה לפניו מת וכלה מניח הכלה ומתעסק במת וכתב הרמב"ן ולא נהירא ומיהו דוקא הכנסת כלה לחופה קודם לקבורת המת אבל לאחר שנכנסה לחופה ויש לפניו לנחם אבל ולשמח החתן תנחומי האבל קודם וכן הבראת האבל קודם למשתה של חתן בד"א שיש בידו ספוק כדי שניהם אבל אם אין בידו כדי שניהם משתה החתן קודם המת והמילה המילה קודמת וכל זה בשאינו מת מצוה אבל אם הוא מת מצוה מת מצוה קודם שהרי הוא דוחה ת"ת ומקרא מגילה וטומאה דכהן ונזיר ופסח ומילה אין דבר שקודם לו בכל התורה:
א סָעִיף א תנו רבנן מעבירין את המת מלפני הכלה וכו' בפ"ב דכתובות [יז.]:
ב סָעִיף א ומ"ש פי' אם פגעו זה בזה וכולי וה"ה נמי להקדים וכו' כ"כ הרמב"ן בתורת האדם:
ג סָעִיף א ומ"ש בשם הרמב"ן בת"ה כתב ואי ק"ל הא דתניא באבל רבתי בית אבל ובית המשתה בית האבל קודם ההיא לאו בשעת הכנסת כלה לחופה אלא כל ז' דהבראת האבל קודם לאכילת בית המשתה ובמכילתא אחריתי תניא המת והמילה המילה קודמת שזו מצוה לחיים וזו מצוה למתים המת והכלה הכלה קודמת בית האבל ובית המשתה בית המשתה קודם ואם יש לו פרנסה בית האבל קודם אבל וחתן אבל קודם מפני שהחתן אוכל ומאכיל את האחרים והאבל אינו אוכל עד שהאכילוהו אחרים שמע מינה מהא מתני' בהדיא דהכנסת כלה לחופה קודמת להוצאתו של מת אלא שלאחר שכנס תנחומין האבל קודם שמחת החתן כל שבעה והבראת האבל קודם למשתה החתן אעפ"כ אם אין פרנסה לזה ולזה מקדימין בית המשתה שכבוד החיים קודם. ובשאלתות פרשה בראשית ס"ס נ' הוצאת המת והכנסת כלה איזה מהן קודם הוצאת המת עדיף דהא גבי טומאה דוחה את לא תעשה שבתורה דאמרו רבנן לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה או דילמא הכנסת כלה עדיף משום לא תהו בראה ת"ש דתניא מעבירין את המת מלפני הכלה אלמא הכנסת כלה עדיפא וכן הלכתא עד כאן לגאון אלא מיהו במת מצוה לא נהירא דאשכחן [מגילה דף ג:] מת מצוה קודם לת"ת ועבודה ומגילה ודוחה טומאה ונזיר ופסח ומילה ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כולה הלכך מת מצוה קודם להכנסת כלה מה שא"כ במת אחר כמו שביארנו והרמב"ם כתב מי שהיו לפניו מת וכלה מניח את הכלה ועוסק במת וכן הוא אומר [קהלת ז] לב חכמים בבית אבל ע"כ ואין הדבר אלא כמו שביארנו וכתבנו עכ"ל. ודברי הרמב"ם הם בפרק י"ד וכתב עוד שם יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור החולים שניחום אבלים הוא ג"ח עם החיים ועם המתים כתבו הגה"מ בפרק י"ד מעבירין את המת וכולי מכאן משמע כשיש אבל וחתן בבית הכנסת שהחתן ושושביניו יוצאין תחלה ושוב יוצא האבל ומנחמיו וכן הקרובים לשניהם אוכלים עם החתן אם ירצו כי כבודו קודם וכן בהשכמה כשמוליכין הכלה לבית החתן אם יש מת בעיר מוליכין הכלה מקודם או יקברו המת קודם שיגיע זמן הכנסת כלה עכ"ל:
א סָעִיף א ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה בפ"ב דכתובות.
ב סָעִיף א ומ"ש וה"ה נמי להקדים וכו' כ"כ הרמב"ן בספר ת"ה [דף ל"ה ע"ב] דהכי תניא באבל רבתי מפני שאמרו כבוד החיים קודם לכבוד המתים והא דתניא התם בית האבל ובית המשתה בית האבל קודם לאו בשעת הכנסת כלה לחופה אלא לענין הבראת האבל כל שבעה הוא דקודם לאכילת בית המשתה אע"פ שזה וזה מצוה זו של אבל קודמת אבל הרמב"ם ס"ל דבכל הדברים שנוגעין בקדימה שאין בו משום מיעוט כבוד מניח את הכלה ומתעסק עם המת מלבד לגבי העברה כשפגעו זה בזה בדרך שמעבירין את המת מלפני כלה שכבוד החיים קודם לכבוד המתים:
ג סָעִיף א ומ"ש ומיהו דוקא הכנסת כלה לחופה וכו' זהו מה שכתבתי בסמוך בשם הרמב"ן:
ד סָעִיף א ומ"ש בד"א שיש בידו ספק כדי שניהם וכו' עד סוף הסימן הכל מדברי הרמב"ן לשם וטעמו לכל זה מבואר במ"ש ב"י בשמו: כתב בהגהות מיימוני פי"ד מעבירין את המת וכו' מכאן משמע כשיש אבל וחתן בב"ה שהחתן ושושביניו יוצאין תחלה ושוב יוצא האבל ומנחמיו וכן הקרובים לשניהם אוכלים עם החתן אם ירצו כבודו קודם וכן בהשכמה כשמוליכין הכלה לבית החתן אם יש מת בעיר מוליכין הכלה תחלה או יקברו המת קודם שיגיע זמן הכנסת כלה אביאסף עכ"ל נראה דס"ל דכיון שמעבירין את המת מלפני הכלה ה"ה נמי החתן יוצא תחלה לאבל כי כבוד החיים קודם ומעבירין האבל מלפני החתן והחתן יוצא תחלה מב"ה ואחר כך יוצא האבל מיהו עם החתן אינן יוצאין אלא שושביניו וקרוביו אבל עם האבל יוצאין ומלוין אותו עד לביתו כל שאר העם דתנחומי האבל קודם אלא דמה שנוגע בכבוד להעביר זה מפני זה כבוד החתן הוא קודם ויוצא תחלה וכן בהשכמה מוליכין הכלה מקודם:
א סָעִיף א מעבירין את המת כו' פי' אם פגעו זה בזה מקדימין כו' דומה לזה מ"ש בפ' אחד דיני ממונות שני חמורים אחד רכוב ואחד טעון מעבירין את הרכוב מפני הטעון שפי' מעבירין מעמידין את הרכוב במקומו עד שיקום לעבור הטעון וכמ"ש בח"מ סימן רע"ב:
ב סָעִיף א והרמב"ם כתב מי שהיה כו' מניח הכלה ומתעסק במת נלפע"ד דהוא מפרש מ"ש מעבירין המת מלפני הכלה דר"ל שמקדימין המת להתעסק בו קודם שמתעסקין עם הכלה כמו מברכין עובר לעשייתן וכמ"ש ויעבר את הכושי:
ג סָעִיף א משתה החתן קודם שכבוד החיים קודם אלא שאם יש בידו ספק כדי שניהן תנחומי האבל קודם מפני שהוא גמילות חסדים אבל הכנסת כלה שהיא עיקר המצוה הוא קודם להוצאת המת משום שלא לתהו בראה והשתא שנעדר זה מן העולם מצוה הוא למהר לקיום העולם:
ד סָעִיף א המת והמילה המילה קודמת מפני שהוא כבוד לחיים:
ה סָעִיף א ומקרא מגילה ע"ל בא"ח סימן תרפ"ז דהיינו דוקא בדאפשר לקרא המגילה אח"כ ביומו ואי לא לא ע"ש בב"י:
א סָעִיף א אבל לאחר שנכנסה לחופה ויש לפניו כו' ומהרי"ח בהג"ה כשיש בשבת אבל וחתן שהולכין בתחילה עם האבל לביתו אלא השושבינים וקרובי החתן הולכים עם החתן כו' (ר"ל יוצאים תחלה מב"ה ושוב יוצא האבל ומנחמיו עכ"ה) והארכתי בספרי בכתובות מ"ו והג"ה מיי' כתב שהולכין עם החתן תחילה והביאו ב"י ורמ"א וגם במהרי"ל דף ק"ח ע"א:
ב סָעִיף א המת והמילה המילה קודמת נלע"ד דמה שנוהגין כשמלוין החתן בשבת ביציאתו מב"ה ויש ג"כ תינוקת לקרא לה שם כנהוג הולכין עם החתן וכלה אצל התינוקת בקצת מקומות ומשם הולכין עמהם לבית החתן היינו נמי דס"ל דקריאת שם לבנות הוא במקום קריאת שם דזכר בשעת מילה וצריך לאקדומי דמילה קודם לחתן דהא מילה קודם למת ומת קודם לחתן אחר הכנסת החופה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.