א העבדים והשפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלא כשם שאומרין לאדם על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך כך אומרים על עבדו ושפחתו שמתו שאלו מקמי דרב יהודאי אבל מנודה מהו להברותו ולא השיב וכתב הרמב"ן ונראה כיון שאסור לישב בד' אמותיו אין עושין לו שורה ולא מברכין לו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים שכל שהוא כבוד לחיים אין עושין לאבל המנודה אבל מנודה שמת עומדין עליו בשורה ומנחמין אבליו:
א סָעִיף א שאלו מקמי רב יהודאי כו' עד וכתב הרמב"ן כו' נראה דהרמב"ן לא פשט שאלותו דרב יהודאי אלא הכי הצעת דברי רבינו דהרמב"ן כתב מדלא שאלו אלא ענין הבראה שאינו משום כבוד לחוד וכמ"ש בסימן שאחר זה ש"מ הא שאר דברים שהן משום כבוד אסור לעשות:
ב סָעִיף א אבל מנודה שמת עומדין עליו בשורה כו' פירוש הואיל שהאבילים אינן מנודין דכל מה שמספידין ומנחמין הוא כבוד לחיים והחיים הם ראוין לכך וע"ל בסימן שמ"ה שמחלק בין מנודה מחמת אפקירותא ומת דאין מספידין עליו ובין מנודה מחמת ממונא שכיון שמת פטור מגזירותן ומספידין אותו כראוי והכא איירי במנודה מחמת אפקירותא דמ"מ קרוביו קורעין ומספידין עליו כדין המאבד עצמו לדעת וכמ"ש שם בריש הסימן שקורעין עליו ועומדין עליו בשורה ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.