א אבל חייב בעטיפת הראש פירוש שיכסה ראשו ולא יהא ראשו מגולה ואמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה ואמר רב נחמן עד גבי דיקנא וכתב רב האי דיקנא הוא שער שעל הלסתות ועטיפה זו למעלה מן החוטם וישמעאלים נראין עדיין שמחזירין קצת המצנפת על פניהם ועל ראש החוטם שלהן ורב מתתיה ששאלת עטיפת הראש בטלית או בסודר מתעטף בטלית או בסודר ושפיר דמי כתב הרמב"ן ה"מ שצריך עטיפה בכל היום אבל כשבאים אחרים ומנחמין מגלה ראשו מאותו עטיפה לכבוד כדתניא באבל רבתי נסתם הגולל מכסה ראשו בא לעמוד בשורה מגלה ראשו פירוש לכבוד העם יצאו חוץ לשורה מכסה ראשו ונכנס לביתו באו אחרים לנחמו ה"ז מגלה ראשו ופוטרן:
א סָעִיף א אבל חייב בעטיפת הראש בר"פ אלו מגלחין (מועד קטן טו.) ומייתי לה מדא"ל רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מיחייבי: ומ"ש ואמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים וכו' ואמר רב נחמן עד גובי דיקנא בפרק הנזכר [כד.]:
ב סָעִיף א ומ"ש שיכסה ראשו כ"כ הרמב"ן בת"ה וסיום דבריו דמאן דאזיל בלא עטיפה בשבת קריא פריעת הראש והתם אמרינן ומכסה ראשו כאבל שנאמר אבל וחפוי ראש ומדכתיב על שפם למדו שצריך להתעטף ראש וזקן עד גובי דיקנא הוא שער שעל הלסתות ועטיפה למעלה מן החוטם וישמעאלים נראים עדיין שמחזירין קצה המצנפת על פיהם ועל ראש החוטם שלהם. ובירושלמי לא תעטה על שפם מכאן שצריך לכסות פניו ולכסיניה מלרע דלא ליהוי אמרין פומיה הוא חשיש עכ"ל ונראה מהירושלמי הזה שאותם שנוהגים לעטוף סודר תחת זקנם אע"פ שמעלים קצתו על שפמם טועים הם דלא מוכחא מלתא דאבל הוא אלא אמרינן פומיה הוא דחייש ליה ובאמת בדידי הוה עובדא פעם ראשונה שראיתי מי שהיה עוטה בענין זה הייתי סבור דהוא חייש בפומיה עד שאחר כך נודע לי שהיה אבל:
ג סָעִיף א ומ"ש רבינו בשם רב מתתיה כתבו הרמב"ן ז"ל בת"ה וכתבו הגהות פ"ה בשם ס"מ על עטיפת אבל באלה המלכיות לא נהגו מפני שמביא לידי שחוק גדול מן הנכרים ועבדים ושפחות שבינינו ע"כ ואנו לא ראינו ולא שמענו מי שפטר מעטיפה מפני טענה זו כתב הרמב"ן י"מ שצריך עטיפה כל היום אבל כשבאים אחרים ומנחמים מגלה ראשו וכו' בת"ה ויש ט"ס בדברי רבינו ויש לכתוב ולהגיה ה"מ במקום י"מ:
א סָעִיף א אבל חייב בעטיפת הרא"ש וכו' ר"פ אלו מגלחין וז"ל התוס' בדף כ"א בד"ה אלו דברים ומה שאין נוהגין עתה לעשות עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן אהא דאיתא בירושלמי אכסנאי אינו חייב בכפיית המטה דלא לימרון חרש הוא פי' מכשף וכמו כן אנו בין הנכרים ויש בינינו עבדים ושפחות ועוד יש ליתן טעם בכפיית המטה לפי שמטות שלנו כך יכולים לשכב בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין ניכרת הכפייה דיש להן ד' קונדסים מלמעלה כעין רגלים ועוד יש ליתן טעם בעטיפת הראש שלא היה ענין עטיפת ישמעאלים מביאה כי אם לידי שחוק עכ"ל וכ"כ הגהת מיי' בשם ס"מ ומביאו ב"י וכתב הרוקח אבל חייב בטלית ובכל המצות ומנהג שאין מתעטפין בשבת עכ"ל וכתב מהרש"ל ואיני יודע טעם למנהג זה דהא אדרבה אבל חייב בעטיפה ומדברי ה"ר מתתיה משמע דעטיפה בטלית הוי עטיפה עכ"ל ולפעד"נ דרב מתתיה לא מיירי אלא בעטיפה של אבילות שהיא כעטיפה של ישמעאלים ע"ג דיקנא דבאותה עטיפה קאמר דמתעטף בטלית או בסודר ושפיר דמי אבל הך עטיפה שלנו שנוהגים להתעטף בטלית של מצוה כל השנה שלא כעטיפת ישמעאלים והיא אינה אלא לכבוד ולתפארת בעטרה שעליה כמנהג בני אשכנז בהא קאמר דאיכא ב' מנהגי' יש שאין נוהגין בעטיפה זו אלא לובשין לבוש של ד' כנפות עם ציצית בין בחול בין בשבת בלא עטיפת טלית וזה הוא בדרך אבילות ויש שמתעטפים בשבת בטלית זו כמנהגם בכל השנה משום דהויא מילתא דפרהסיא אם לא יתעטף בטלית של מצוה בשבת ולא קשה ולא מידי ועכשיו הכל נוהגים להתעטף בטלית של מצוה כל ז' ימי אבילות כדרכן גם שאינן אבלים: כתב עוד הרוקח אבל חייב בעטיפה כמו עתה שמושכין הכובע לפני העינים כל ז' ובשבת בצינעא ולא בפרהסיא עכ"ל ולפ"ז למה שנהגו לעשות שורה לאבילים קודם ברכו והכובע משוך לפני העינים מיד כשמתחיל הש"ץ ברכו חייב להגביה הכובע כדרך כל אדם דלא ליהוי מילתא דפרהסיא והא דכתב מהרי"ו בסימן ה' וז"ל מה שנהגו האבילים בשבת תוך שבעה בעטיפת הראש שפיר קעבדי ואין זה נרא' כפרהסיא כיון דכן נהגו האבילים כל ל' דדוקא בימיהם שלא נהגו בעטיפת הראש אלא תוך ז' א"כ כשיתעטף כך בשבת הוי פרהסיא דנוהג מצות ז' בשבת עכ"ל אותה עטיפה היא לבוש שקורין קאפ"א לפי מה ששמעתי שנוהגים להתעטף בה כל שלשים אבל לשום הכובע לפני העינים שנוהגים במלכותינו כל שבעה בלחוד דזה נקרא עטיפה לדידן הוי פרהסיא בשבת אם לא יגביה הכובע כדרך כל אדם:
א סָעִיף א פירוש שיכסה ראשו ולא יהא מגולה מדא"ל רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מיחייבי:
ב סָעִיף א ואמר רב נחמן על גבי דיקנא ר"ל עטיפת ישמעאלים היא ע"ג דיקנא רש"י ופירש ג"כ גבי דיקנא גומות שבלחי למטה מפיו מ"ו:
ג סָעִיף א וישמעאלים נראין עדיין שמחזירין קצת המצנפת על פניהן וכן ב"י מביא ת"ה שכתב נראין עדיין כו' ופירוש שעוד היום אנו רואיו שמחזירין כו' ובדפוס ב"י גורס וישמעאלים נראין שמחזירין כו' ועיין בדרישה:
ד סָעִיף א כתב הרמב"ן ה"מ שצריך כו' כן הגיה ב"י:
א סָעִיף א וישמעאלים נראין עדיין שמחזירין קצת המצנפת על פניהם ועל ראש החוטם כו' כן הוא בכל ספרי י"ד אבל הב"י הביא דברי הרמב"ן שכתב ז"ל שמחזירין קצה המצנפת על פיהם כו' משמע מזה דצריך להגיה בדברי רבינו פיהם במקום פניהן אלא שקשה דא"כ מהו שסיים בשם הירושלמי ז"ל לא תעטה על שפם מכאן שצריך לכסות פניו ושיכסנה מלרע דלא ליהוי אמרין פומיה הוא חשיש ומסיק ב"י ע"ז ז"ל דנראה מהירושלמי הזה שאותן שנוהגין לעטוף סודר תחת זקנם אע"פ שמעלים קצתו על שפמם טועין הם דלא מוכחא מילתא דאבל הוא אלא אמרינן פומיה הוא דחייש עכ"ל (גם נלמד מדכתיב אבל וחפוי ראש דצריך לכסות ראשו דוקא עכ"ה) וא"כ כיון דצריך לכסות מלרע דהיינו מלמעלה למטה אם צריך לכסות נמי הפה א"כ כבר כיסה כל החוטם ואם כן מאי ראש החוטם שכתב הרמב"ן: ומה שאין אנו נוהגין בעטיפה כתבו התוס' דסמכינן אהא דאנו דרים בין האומות ויש בינינו עבדים ושפחות ולא היה מביא כ"א לידי שחוק ותימה ששום פוסק לא חילק בעטיפה דהאידנא דאינה נוהגת ואדרבה בתשובת מהר"ק סימן ה' מצאתי דנוהג אפי' בשבת ונ"ל דהאידנא עטיפה היינו שמכסה הכובע עד בין העינים ואפשר משום דעטיפת ישמעאלים לא ידיע ואמרי' בגמרא כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים דלא הוי עטיפה דף כ"ד וק"ל מ"ו. אבל חייב בעטיפה כמו עתה שמושכין הכובע לפני העינים כל שבעה ובשבת בצינעא ולא בפרהסיא רוקח מ"ו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.