א כתב הרשב"א המולח הראש כיצד יעשה שהשער מפסיק בינו ובין המלח י"א שמולח על השער ואח"כ מניחו על האש עד שיסיר השער וחוזר ומולח ואיני רואה דבריהם אלא חותך הראש לשנים ומולח יפה יפה הראש לצד פנים וחוזר ומולח על השער שאין השער מעכב ע"י המלח להפליט דם שבבשר הראש שהרי מוח שבעצמות נכשר על ידי מליחה ואין העצם מעכב קל וחומר לשער שבראש וכן הדין לטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולח והדם יוצא דרך החתך: הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש לפי שעצם הראש מקיפו ועומד לפניו ואין מקום לדם לזוב ואפילו צולהו על האש אי אפשר לאש לשאוב דמו והדם מתקבץ בעצם המוח העשוי כקדרה לפיכך הבא למולחו קורעו ומוציא המוח וקורע הקרום ומולחו רוצה לאכלו צלי מניח בית שחיטתו על האש והדם זב דרך בית השחיטה הניחו על בית נחיריו ונעץ בו שפוד או קנה מותר לפי שגם דרך שם זב הדם וכן אם ניקב בעצם כנגד הקרום והניחו על הנקב שפיר דמי והרמב"ם כתב שאין מבשלין ולא קולין אותו עד שיהבהבו אותו באש תחלה וכ"כ בהלכות גדולות שאין לאוכלו אלא צלי וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר ( *ה) לבשלו ע"י מליחה עם המוח רק שינקוב העצם כנגד הקרום וינקוב גם הקרום וכ"כ בעל העיטור:
א סָעִיף א כתב הרשב"א המולח הראש כיצד יעשה שהשער מפסיק בינו ובין המלח י"א שמולח על השער וכו' כל זה הוא בת"ה אלא שע"ש רבינו שהרי מוח שבבשר העצמות נכשר ע"י מליחה אינו מכוון דבשר מאן דכר שמיה הכא וצריך למחוק תיבת בבשר ולהגיה שהרי מוח שבעצמות וכך הוא בת"ה וא"ת מאחר שהוא סובר שאין השער מעכב על ידי המלח למה צריך לחתוך הראש לשנים ימלחנה מבחוץ והדם יצא דרך השחיטה ודרך הנחירים דלא גרעי הני דוכתי ממקום חתך שבטלפים ואין לומר דשאני ראש שהוא עב ואין כח במלח להפליט כל דם שבו ע"י מליחה מבחוץ שהרי לא חילקו חכמים בין חתיכה גסה שבגוף לדקה שבדקות ונ"ל שלא הצריך לחתוך הראש לשנים אלא מפני המוח שבפנים שלא היה פולט דמו ע"י כך וא"ת מאחר שחותך הראש לשנים למה הוצרך ליתן טעם שאין השער מעכב ע"י המלח ואפי' אם היה מעכב מה בכך הרי מלחו יפה יפה לצד פנים והוא ז"ל סובר דבמליחה מצד אחד סגי כמו שנתבאר בסימן ס"ט י"ל שכבר כתבתי שם דהיינו דווקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך למלוח מב' צדדים והכא בלכתחלה מיירי :
ב סָעִיף א ומ"ש וכן הדין לטלפים מחתך אותם מעט למטה כו' מסיים בה הרשב"א וצריך להניח חתוכן למטה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו וא"ת למה צריך לחתך מעט למטה אם כדי שיזוב הדם דרך שם הרי יש בהם מקום חתך דרך הפרק שהם מחוברים שם לעצם ועוד דע"כ הוא צריך למלוח כל הטלפים (הרגלים) על השער דאין סברא לומר שאינו מולח אלא מקום חתך ומאחר שהוא ז"ל סובר שאין השער מעכב ע"י המלח להפליט הדם א"כ ל"ל לחתך כלל הרי הדם יוצא אע"פ שהשער מפסיק כשם שדם מוח העצמות יוצא אע"פ שהעצם סתום מכל צדדיו וי"ל דאה"נ שהדם נפלט דרך השער ומה שהצריך לחתך הטלפים היינו כדי שלא יתכנס הדם בפרסות וליהוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ונאסר מה שבתוך הפרסות כמו שכתבו הגהות מיי' בשם סה"ק ומה שהצריך להניח חתוכן למטה היינו לפי שאינו חותך אלא ראש הפרסות בלבד ואם לא יניח חתוכן למטה איכא למיחש שתיכנס הדם בהם ויאסר מה שבתוכן א"נ משום חוטי דידא צריך להניח חתוכן למטה שכך הוא סובר בכל חוטין הנחתכין כמ"ש בסי' ס"ז ואע"ג דבכלל טלפים הוו נמי דרגלים לא חש לפלוגי בינייהו:
ג סָעִיף א הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש כו' עד שפיר דמי הכל דברי הרשב"א בת"ה:
ד סָעִיף א ומ"ש לפיכך הבא למולחו פי' הבא למולחו כדי להכשירו לקדרה וכ"כ מפורש בדברי הרשב"א ז"ל וכבר נתבאר כל זה בסימן ס"ח וכתב הרא"ש בתשובה כלל כ' סימן כ"ג דודאי הכי אמרינן בגמרא תלייה אבית השחיטה או אנחיריה ודץ ביה מידי שרי אבל האידנא רגילין להסיר המוח ולמולחו תחלה קודם צלייה כי בימיהם היו צולין בתנור ומשלשלין הצלי לתוכו וכשנותן הנחירים למטה זב כל הדם לחוץ דרך הנחירים אבל בצלייה שלנו אין התנורים פיהם למעלה איכא למיחש שמא לפעמים לא יהא בית השחיטה או הנחירים למטה ע"כ ונראה שזו זהירות יתירה ואין למדין ממקום שנהגו בה למקום שלא נהגו ולפיכך השמיט רבינו תשובה זו ואדרבה נראה מדבריו שהרא"ש היה מתיר כדין התלמוד כמו שאכתוב בסמוך אלא שהשיב לשואלו טעם למנהג המקום ההוא :
ה סָעִיף א והרמב"ם כתב שאין מבשלין ולא קולין אותו כו' דברי רבינו סתומין שנראה מהם שמן הדין אסר הרמב"ם לבשל ולקלות אותו ואינו כן שהרי כ' כלשון הזה בפ"ו מהמ"א מנהג פשוט שאין מבשלין המוח של ראש ולא קולין אותו עד שמהבהבין אותו באור וכתב ה"ה המנהג הזה לא פשט בכל ישראל ובמקומותינו מוציאין המוח מקדרת הראש שהוא נתון בו ואח"כ קורע הקרום שעליו ומולחו והרי הוא מותר אפי' לקדרה וזהו דין התלמוד עכ"ל. והר"ש בר צמח תמה על הרמב"ם בזה
ו סָעִיף א וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר לבשלו ע"י מליחה עם המוח וכו' טובא אתא לאשמועינן חדא שהיה מתיר לבשלו כדין התלמוד לאפוקי מדברי הרמב"ם. תרתי שאף על פי שהראש שלו היה מתיר לבשלו ע"י מליחה רק שינקוב העצם כנגד הקרום וינקוב גם הקרום משום דכל כה"ג ודאי מידב דייב דמא דמוח וקרום שלו במליחה ומשמע נמי שהוא סובר שאין השער מעכב ע"י המלח להפליט דם שבבשר הראש. ומשמע נמי שהוא מתיר להניחו על הצדדין לצלות על ידי נקיבת העצם כדברי הרשב"א ואף על פי שהרשב"א לא הצריך לנקוב הקרום התם שאני שהוא צולהו וכל שניקב העצם שוב אין הדם מתכנס בעצם הקדרה שיתבשל המוח בתוכו אע"פ שהקרום שלם אין בכך כלום דנורא מישב שייב כדין חוטין שיש בהם דם שאין צריכין חתיכה לצלי לדעת הרא"ש כמו שנתבאר בסימן ס"ה ומשמע נמי שהוא סובר שיש להורות כדין התלמוד בצליית ראש להתיר בהניחו על בית השחיטה או נחיריו ודץ ביה מידי ולא כאותם הנוהגין שלא לעשות כן משום דחיישי שמא לא יהיה בית השחיטה או הנחירים למטה דהא כשהיה מתיר לבשלו ע"י מליחה בנקיבת העצם והקרום ע"כ היה מצריך להניח מקום נקב למטה דאלת"ה מיקוא קוי דמא ואסור המוח דמליח הרי הוא כרותח ואם איתא לא הוה ליה להתיר בהנחת נקב למטה שמא לא יהיה למטה אלא ודאי כדאמרן:
א סָעִיף א כתב הרשב"א המולח הראש כיצד יעשה שהשער מפסיק בינו ובין המלח פירוש כשרוצה לבשלו וחושש שכשיסיר השער באור יהיה הדם פורש ממקומו ונבלע במקום אחר ושוב אינו יוצא בכח מלח שימלחנו אח"כ לבשלו דכיון שנבלע בכח האש אינו יוצא אלא ע"י האש דכבכ"פ והלכך י"א שמולח תחלה על השער ושוהין כדי מליחה ומדיחין אותו דנכנס המלח בבשר מעט ואח"כ מניחו על האש עד שיסיר השער בלבד דהשתא לא חיישינן לדם שיפרוש ממקומו דאותו הדם שהיה ראוי לפרוש ע"י כח האש ממקום למקום כבר יצא ממנו ע"י מליחתו שהרי כח האש בשיעור מועט כזה שאינו רק להסיר השער אינו נכנס רק בבשר מעט וכבר יצא דם זה ע"י מליחה ושוב חוזר ומולח כהוגן כדי שיצא כל דמו ואח"כ מבשלו וקאמר הרשב"א דאיני רואה דבריהם דכיון דמליחה הראשונה לא נכנסה בבשר רק מעט לא הועילה לנו אלא חותך הראש לשנים כו' וצ"ל דלסברת י"א כיון דמליחה ראשונה לא נכנסה בבשר אלא מעט לא נאסר המוח ולאחר שיניחו אותו על האש להסיר השער יחתוך הראש לשנים ומוציא המוח וחוזר ומולח הראש כהוגן ואח"כ מבשלו שאם לא יחתכנו קודם מליחה שנייה יהיה המוח נאסר במליחה שנייה שנכנסה בכל הראש וע"ז כתב הרשב"א דאיני רואה דבריהם אלא מתחלה חותך הראש לשנים שאם לא יחתוך אותו וימלחנו כך שלם נאסר המוח משום דמליחה שעל השער הויא מליחה כהוגן ונכנסה בכל הראש והלכך כדי שלא יאסור המוח צריך לחתכו לשנים ושוב מולחו משני צדדין דלכתחלה למצוה מן המובחר צריך למלוח מב' צדדין: ומ"ש שאין השער מעכב כו' הוא נתינת טעם למ"ש שחותך הראש לשנים כדי שלא יאסור המוח וכדפרישית וגם בכלל דבריו לומר שאם אינו חושש למוח אם יהיה אסור אז א"צ לחתכו אלא ימלחנו שלם על השער ואין השער מעכב וכן הדין לטלפים שאין השיער מעכב אלא מחתך אותם למטה כדי שלא תהא נחשבת המליחה כמולח בכשא"מ ובת"ה כתוב בזה הלשון אלא אם רצה חותך את הראש לשנים כו' ור"ל אם רצה שלא יהא המוח נאסר חותכו לשנים ואם אינו חושש למוח אזי א"צ לחתכו לשנים כי אין השיער מעכב והיינו כדפרישית:
ב סָעִיף א וכתב ב"י ומ"ש רבינו וכן הדין לטלפים כו' מסיים בה הרשב"א וצריך שיהא חתוכן למטה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל ונראה דבכלל מ"ש רבינו לעיל בסימן ס"ז בשם הגאונים דבכל מקום שצריך לחתוך צריך שיניח מקום החתך למטה הוי נמי דין טלפים שיהא גם חתוכן למטה ודברי הגאונים הללו הוי ג"כ ממ"ש הרשב"א בת"ה בשמם:
ג סָעִיף א הקרום שעל המוח כו' מתחלת הסימן עד שפיר דמי הכל דברי הרשב"א בת"ה ומשמע דס"ל דהא דאמר בפג"ה אותביה אבית השחיטה מידב דאיב דמא כו' אינו אלא בחום שע"י האש אבל בחום שע"י מליחה לא מהני למוח ומשמע נמי דס"ל דבניקב עצם לא מהני למוח בחום שע"י מליחה ואין תקנה במליחה למוח אא"כ קורעו ומוציא המוח כו' ולפי זה מ"ש בסוף הסימן וא"א הרא"ש היה מתיר כו' קאי לחלוק אדברי הרמב"ם וגם אדברי רשב"א ובש"ע פסק כהרא"ש:
ד סָעִיף א ומ"ש הרמב"ם שאין מבשלין ולא קולין כו' פי' אין מבשלין המוח במים ולא קולין אותו בלא מים כצלי קדר מלשון קלי ואביב של קליות אלא מהבהבין אותו באור תחלה פירוש שצריך לצלותו תחלה באור ולא כתב כן הרמב"ם מדינא דגמרא אלא שכך נהגו מנהג פשוט בישראל מיהו אין מנהג זה נתפשט בכל גבול ישראל ומנהג שלנו לבשלו ועי' בב"י האריך בזה: וכתב ב"י דדוקא ברוצה לבשלו ע"י מליחה צריך שינקוב העצם וגם הקרום אבל בצלייה בניקב בעצם כנגד הקרום אף על פי שלא ניקב הקרום שרי ודקדק כך מלשון הרשב"א והרא"ש שהביא רבינו ויפה כתב דכבר התבאר בסימן ס"ה דלהרשב"א כשפני החוטין על פני האש לא בעינן חתיכה דכיון שאין מבדיל ביניהם ובין האש האש שואב את הדם וא"כ כשניקב העצם כנגד הקרום והניחו על הנקב שפני הקרום ע"פ האש האש שואב את הדם אעפ"י שלא ניקב הקרום ועיין במ"ש לשם בס"ד. ואיכא למידק על מ"ש הרשב"א שהרי מוח שבעצמות כו' דהיא גופא מנ"ל שאין דינם כנמלח בכשא"מ ודילמא בקולית וכיוצא בה צריך לשברו מב' צדדין קודם מליחה ובת"ה הארוך כתב וז"ל שהרי אפי' מוח שבעצמות יוצא מידי דמו ע"י מליחה ויעיד עליו ההרגש שאדם טועם טעם מליחה במוח שבעצמות ואינו דומה למוח שבראש הבהמה דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח אמרו שהוא כדם הכנוס בתוכן דומיא דאומצא ביעי מיזרקי אבל דם שבאברים מתוך שהיא קלוש במעט מליחה נפלט ומתמצה ומנהגן של ישראל תורה היא ויש לתמוה על מ"ש ויעיד עליו ההרגש כו' דא"כ גם במליחה שעל השיער נסמוך על הטעימה ויעיד עליו ההרגש דמאי אולמיה דעצמות משיער אכן למ"ש בסוף דבריו ומנהגן של ישראל תורה היא אתי שפיר דמביא ראיה ממה שנהגו היתר בעצמות ולי נראה ראיה ברורה מדתניא בפרק כ"צ רבי אומר נמנין על מוח שבראש ואין כמנין על מוח שבקולית וקאמרינן בגמרא ואס"ד שבירת עצם מבע"י ש"ד נתבריה מבע"י וכו' מההוא סוגיא מוכח דמוח שבקולית יוצא דמו בצלייה אעפ"י שהוא סתום מכל צד וה"ה במליחה דמליח כרותח דצלי:
א וע"ל ס"ס ס"ח אם מותר למלוח על שער הבהמה או נוצת התרנגולת:
ב וכ"ה בהג"ה מרדכי דף תשמ"ב ע"א דאם לא חתך הטלפים הוה כמולח בכלי שאינו מנוקב ומה שבתוך הפרסות אסור עכ"ל סמ"ק מיהו ר"ת כתב במולח בכלי שאינו מנוקב הכל אסור אפילו מה שחוץ לציר עכ"ל המרדכי וע"ל סימן ס"ה כתבתי טעם למה אין אסורין יותר אלא מה שבתוך הפרסות וע"ל אם יש לחלק אם עמדו זקופים או על צידיהן:
ג סָעִיף א ובהר"ן פג"ה דף תש"ט ע"א וכ"ה במרדכי ריש ג"ה אבל אם בשלוהו ולא ניקב נגד הקרום אע"פ שמלחו הכל אסור וצריך ס' נגד כל המוח עכ"ל וכ"ה בהגש"ד כתב דאם התרנגולת מחוברת בראש התרנגולת מסייעא לבטל המוח ואם לאו צריכין ס' מן התרנגולת בגד הראש כי הראש נעשה חתיכה דאיסורא עכ"ל מיהו לעיל סימן ס"ח כתבתי דיש חולקין וס"ל דכל מה שבקדרה מסייע לבטלה וע"ל סי' ע"ב וע"ג כיצד נוהגין וכתב הא"ו הארוך כלל י"ז אם נמלח הראש כך שלם המוח אסור ושאר הראש מותר אפילו בעוף וכ"ה בש"ד בשם מוהר"ם דלא כמרדכי פג"ה דמתיר אף המוח בשל עוף וכ"פ ב"י לעיל סימן ס"ח וע"ל ריש סימן ס"ח כתבתי דינים אלו:
ד ואני אומר דתמוה לדחות דברי טעם בלא טעם כי מה שהוקשה לרבינו להתיר הראש ע"י מליחה ולא ע"י צלייה אין זו קושיא דמליחה כמו שמניחן מתחלה תשאר מונח ולכך מותר ע"י נקב כשהוא למטה אבל צלי דמהפכין כל רגע על האש שלא יחרוך יש לחוש לדידן כמו שאנו צולין שהשפוד מונח לארכו שיתהפך צד של מטה ויבא למעלה ולאו אדעתיה דצולה לראות תמיד שיהא הנקב למטה וה"ה לבה"ש אף כשהן למטה יש לחוש שמא ע"י היפוך השפוד יבא למעלה ודוקא בימיהם הוא ליכא למיחש כי השפוד היה זקוף ותמיד צד של מטה נשאר למטה וגם מ"ש דלכך השמיטו רבינו ג"כ תימא שהדי כמה דינים כתב ב"י בעצמו בשם תשובת הרא"ש שלא הביאן הטור ולא דחאן משום שהשמיטן הטור ואפשר שאותן תשובות לא ראה הטור ולכך לא הביאן ואפי' זו היא כאחת מהן ועוד תימא שכאן דחה ב"י דברים אלו ולק' סימן ע"ג כתב הטור חילוק זה בעצמו לענין כבדא עלוי בשרא ולכן אומר אני שגם כאן אין לדחות דברי הרא"ש כי נכונים הן בטעמן ואילו לא נכתבו ראויין לכתוב כנ"ל:
ה וכ"ה במרדכי פכ"ה דף תשל"ח ע"ב וכן נוהגין וכתב בא"ו הארוך כלל ו' ולכתחלה צריך לחתוך הראש וליטול המוח למלחו בפנים ובחוץ ובדיעבד אפילו בבישול אם רק ניקב העצם נגד הקרום קודם מליחה כשר והכי נהיגין עכ"ל:
א סָעִיף א כתב הרשב"א כו' המולח הראש כיצד יעשה כו' קצת יש לדקדק מדקאמר כיצד יעשה משמע שהוא סובר שהשער מפסיק וצריך תיקון ואח"כ כתב הוא שאין השער מפסיק ונראה שאין רצונו לומר במ"ש כיצד יעשה כיצד יתקן אלא ר"ל מאחר שהשער מפסיק כיצד יעשה פי' צריך תיקון או לא והיותר נראה ליישב זה דכתב דכיצד יעשה וליישב מ"ש אחר זה דיחתוך הראש וגם תמיהת ב"י שכתבתי בדרישה ר"ס זה וגם למה השמיט רבינו תיבת רוצה שכתב רשב"א כמ"ש לשונו בסמוך. דס"ל דודאי אין לסמוך אמליחה ע"ג שער לחוד ק"ו ממליחה ע"ג עצם שבבשר דשאני התם דאין דם ודאי במוח שבעצמות דאף שיש שם לחלוחית מ"מ אינו ודאי דם אלא מכח חומרא מולחין אותו מש"ה סומכין אמליחה ע"ג עצם משא"כ בראש שיש בו ודאי דם בבשר זולת מה שהוא במוח וממוח וקרומו לא איירי. והכי הצעת דברי הרשב"א צריך לחתוך הראש ולמלוח שם יפה יפה ובזה יוצא ידי חובתו מדינא דסגי ליה אם נמלח יפה יפה אפי' מרוח א' אלא שאנו מחמירין למלוח משני צדדיו ובזה מקילין למלוח ע"ג שער כיון דמדינא א"צ למלוח שם כלל כיון דמלחו בפנים יפה יפה וכמו שמקילין בעצמות כיון דליכא שם ודאי דם וכמ"ש וגם בטלפים חותכין ואין סומכין אמה שמולחין אטלפים ושוב מקילין למלוח אטלפים ואין מצריכין להסיר הטלפים תחילה דמליחה דלשם אינו אלא מכח חומרא כיון דכבר מלחו במקום שחתכו וגם בתוך הטלפים אינו אלא דם ודוק. ומ"ש רשב"א אם רצה חותך כו' לא ברצונו תלי' דחיוב גמור הוא אלא ה"ק אם רוצה לאכול הראש בעורו יחתוך כו' לאפוקי אם רוצה להפשיט עורו דא"צ לזה וכיון דאין בו נ"מ לדינא מש"ה השמיט רבינו לתיבת רוצה ועמ"ש עוד מזה בדרישה אמ"ש הב"י:
ב סָעִיף א י"א שמולח על השער ואח"כ מניחו על האש טעמם דאם יניחנו על האש בלי מליחה איכא למיחש שהדם יתאסף ויהא נקרש הואיל ואינו צולאו יפה ואותו דם לא יצא שוב ע"י מליחה לכך מולחו תחילה בשביל אותו דם שסמוך לעור שיוציאנו המלח:
ג סָעִיף א ואיני רואה דבריהם ז"ל הרשב"א בת"ה לא ידעתי מה יצאו ידי חובה אף בחומרא זו שאם מליחה ראשונה לא נכנסה למה היא מועילה ולמה היא באה אלא אין השער מעכב כו' ונראה דס"ל דלא יקרש הדם מהאש דאם ישלוט בו בפנים אזי יוציא מיד ועיין מ"ש בא"ו של מורי. ול"נ דלפי מ"ש לעיל סימן ס"ח בשם המרדכי אפי' איסורא יש בזה. שכשמולחו תחילה אותו חלק חיצון מהבשר שפלט דמו במליחה חוזר ובולע במליחה השנייה מפליטת דם שאר הראש ונאסר מאותו הדם:
ד סָעִיף א אלא חותך הראש לשנים כו' ב"י רצה ליישב כאן דברי רבינו כמ"ש בדרישה ואין ישובו מספיק מכמה קושיות כתבתי בדרישה והנני מציג לפניך דברי הרשב"א ועל פיהם יתבארו היטב דברי רבינו וז"ל בבית שלישי שער שלישי ואיני רואה טעם לדברים הללו אלא אם רוצה חותך את הראש לשנים ומולח יפה את הראש מצד פנים והופכו ומולח על השער שאין השער מעכב על המלח להפליט דם שבבשר הראש שהרי מוח שבעצמות נכשר ע"י מליחה ואין העצם מעכב ק"ו הדברים לשער הראש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני וורידין של דם שעל קרום של מוח שהוא כאילו דם כנוס שם בעין אבל דם האיברים שהוא קלוש וצלול יוצא הוא ע"י מליחה שעל השער וכן הדין לטלפים מחתך אותם מעט ומולח והדם יוצא מן החתך וצריך שיהא חיתוכן למטה עכ"ל. והנה מ"ש אם רצה חותך מדתלה הדבר ברצונו משמע דמדינא א"צ לחתוך הראש וטעמו דאפשר להוציא כל הדם ע"י שיניחנו על בית השחיטה או על נחיריו וינעוץ בו קנה או שינקוב מעט עצם המוח והקרום וכמ"ש רבינו לענין מליגה בסימן ס"א והוא גמרא ערוכה בדין רישא בכבשא ודוחק לחלק בין מליגה למליחה כיון שאין כאן אלא משום שאין מקום לדם לזוב כמ"ש הרשב"א והביאו רבינו בסמוך. אלא שמ"ש חותך הראש כו' כ"כ לפי דעת הי"א שמחמירין שלא כ"כ מכח דינא אלא שר"ל שכן נכון להחמיר למולחו שני פעמים משום השער שמפסיק ומעכב על המלח וע"ז כתב שאינו רואה מקום לחומרא זו כלל שהרי מוח שבעצמות נכשר ע"י מלח ואין העצם מעכב אעפ"י שהוא סתום מכל צדדיו ולא נזכר גבי עצם שום חומרא להחמיר ולומר שהעצם מעכב הדם וק"ו הדברים לשער שבראש שאין מעכבין ולכן א"צ למולחו שנית אלא אם רוצין להחמיר בזה יש להם להחמיר לחתוך הראש לשנים כדי להוציא המוח שיש שם דם כנוס תחת הקרום. ומ"ש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני ורידין כו' אין רצונו בזה לתת טעם למה אמרו לחתוך הראש לשנים דזה לא מצינו בשום מקום בתלמוד שצריך במליחה לחתוך הראש לשנים אלא רוצה לתת טעם למה אמרו שצריך תיקון אצל הראש כגון להניחו על בית השחיטה או על נחיריו או לנקוב ולא נימא שהמלח או האור יוציא כל הדם כמו שאמרינן בשאר עצמות שהמלח מוציא כל הדם ואין העצם מעכב וע"ז אמר דשאני הראש שהורידין של דם כו' הרי הוא כאילו דם כנוס שם. ומ"ש וכן הדין לטלפים כו' אין רצונו לומר שכן הדין לטלפים שצריך לחתוך דז"א דמ"ש עצם הרגלים משאר עצמות והרי כתב שא"צ תיקון אצל הראש אלא משום דם הכנוס ובטלפים אין שום דם כנוס אלא ה"ק וכן הדין לטלפים שאין העצם מעכב והדם יוצא ע"י מליחה ומ"ש מחתך אותם מעט כו' גם זה כתב לפי דעת הרוצים להחמיר שגם הטלפים יש לחתוך קצת משום חומרא (וטעם שמחמירין טלפים טפי מבשאר עצמות משום דלפעמים מולחין הרגלים והן עומדין על טלפיהן והוי ככלי שאינו מנוקב שמתכנס שם שפע דם מכל הרגלים ואין לו מקום לזוב בשפע לכך החמירו בו לחותכן אפי' כשמולחין אותן והן מונחין על צידיהן) וכמ"ש בהדיא בש"ד מה שחותכין הטלפים הוא חומרא בעלמא ולא מדינא. וז"ל ש"ד וכן מותר ברגלים שמשימין על האש להסיר שער דלא אסרינן רק הראש כי לפעמים נתבשל המוח בקרום אבל דם שנשאר בשארי מקומות נורא משאב שאיב דמא ומיהו המחמיר לנקוב המנעלים של רגלים כדי שיצא דם תע"ב עכ"ל משמע להדיא שחומרא בעלמא הוא ואעפ"י שכתב לענין טמינתם על האש נראה דה"ה לענין מליחה דינא הכי דמה שהאש מוציא המלח מוציא כיון דאין העצם מפסיק המלח. ועד"ז מבוארים דברי רבינו שמ"ש אלא חותך ר"ל לפי דעת הי"א שרוצין להחמיר בזה יש להם להחמיר וכמ"ש ומ"ש וכן הדין לטלפים ר"ל שכמו שבשאר עצמות המלח מוציא את דמו ואין העצם מעכב כן הדין נמי בטלפים וכמ"ש. ומ"ש רבינו שהרי מוח שבבשר העצמות כו' כתב ב"י נ"ל למחוק מלת שבבשר ע"כ ול"נ שא"צ למחוק וה"ג שהרי המוח שבעצמות הבשר כו' ובא לאפוקי מוח שבראש ששם דם כנוס בקרום ואינו יוצא ע"י מלח אלא ע"י תיקון כמ"ש. ומ"ש אח"כ הקרום שעל המוח יש בו חוטין כו' ומחלק בין מליחה לצליה הוא דברי הרשב"א שכ"כ שם לפני בבא הנ"ל דלמליחה יחתוך הראש כו' ע"ש ונראה דהוא ג"כ כ"כ משום חומרא בעלמא ומסיק ע"ז דהרא"ש לא חילק בין מליחה לצלייה (ועיין בדרישה) אלא שקשה לפ"ז על רבינו שחיסר העיקר מן הספר שלא כתב בדברי רשב"א מלת רוצה וע"ק שחזר וכתב הקרום שבמוח יש בו חוטין כו' עד לפיכך הבא למולחו קרעו מוציא את מוחו כו' משמע דלדינא כ"כ דלא קאי שם אדעת הי"א הנ"ל וע"ק שרבינו כתב לקמן והרא"ש ז"ל היה מתיר וכו' רק שינקוב העצם והקרום וכו' מדכתב היה מתיר משמע דמ"ש לעיל בשם הרשב"א יחתוך הראש לשנים מדינא כ"כ ולא לחומרא. וצריכין לומר שרבינו ס"ל שמ"ש הרשב"א אם רצה אדלעיל מיניה קאי שכתב שם הרוצה למלוח הראש כיצד יעשה כו' ע"ז כתב אלא אם רצה כו' (ומ"ו בא"ו כתב שמ"ש הרשב"א שימלחנו תחלה לא כ"כ לדינא אלא דרשות נתונה לאדם למלוח תחילה קודם מליגת השער אבל אם רוצה לחתוך הראש ברישא ולמולחו אח"כ ג"כ שרי ומזה איירי הגמרא רישא בכבשא והכי היו נוהגין שלא למלוח תחלה כי אז צריך לחתוך הראש לצורך המליחה ואח"כ כשיחרכנו להסיר השער ילכלכנו בשער רק שיעמידנו על בית השחיטה ובזה איירי רבינו לעיל ר"ס ס"ח ע"ש. ובזה מיושב ג"כ מלת רוצה שכ"כ הרשב"א שר"ל אם ירצה לא ימלחנו תחלה כלל ואם ירצה למולחו תחילה יעשה וי"ל דמש"ה השמיט רבינו מלת רוצה כיון דאין נ"מ לדינא וק"ל) וסובר שהרשב"א מן הדין הצריך לחתוך הראש לשנים ולהוציא המוח ואע"פ שהרא"ש סובר לקמן שדי לו בנקיבת העצם והקרום הרשב"א חולק עליו בזה וכמ"ש לעיל בסימן ס"ז שהרא"ש סובר דלצלי א"צ לחתוך החוטין והרשב"א חולק עליו בחוטי היד והלחי הה"נ כאן חולק עליו וסובר דלמליחה צריך להוציא המוח הואיל ודם כנוס שם והא דאמרינן רישא בכבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי כו' כמש"ר בסימן ס"ח ס"ל דשאני התם שעל ידי האש הדם יוצא אבל באמת נשאר קשה לסברת רבינו מ"ש בדרישה שהיה לו לרשב"א לקצר ולכתוב שאין השער מעכבו ותו לא וע"ק מ"ש עצם הגלגולת וטלפים משאר עצמות וגם קשה הלא הרשב"א לא כתב אלא שאין מקום לדם לזוב וא"כ בנקיבה סגי ודוחק לומר שהרשב"א חדא ועוד קאמר ושעצם הגלגולת וטלפים קשים משאר עצמות דא"כ א"צ לטעם דם בעין לכך נראה יותר כמ"ש תחילה:
ה סָעִיף א הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו כו' עד והניחו על הנקב ש"ד גם זה דברי הרשב"א שם וכתב זה שם בריש השער ואח"כ כתב הרוצה לחרוך הראש כו' י"א שמולח כו' ורבינו בסדרו כפל בדברי רשב"א אלו משום שבא להשמיענו כאן דינו של ראש כשרוצין לצלותו והא ששינה רבינו הסדר של רשב"א והפך דבריו שהוא הולך על הסדר שמתקן הראש מתחילה מסיר השער ואח"כ מוציא המוח:
ו סָעִיף א לפיכך הבא למולחו פי' להכשירו לקדרה:
ז סָעִיף א והרמב"ם כתב שאין מבשלין פי' המוח:
ח סָעִיף א ואין קולין פי' מטגנין:
ט סָעִיף א עד שיהבהבו פי' שיצלו עד"ר וטעם הרמב"ם בזה נראה שהוא דומה לכנתא שהוא גם כן מלא חוטין של דם כמו הכנתא שיתבאר דינו בסמוך סימן ע"ה שכתב שם בשם הרשב"א שיש מהגדולים שאסרוה לקדירה אפי' בחתיכה ומליחה ע"ש:
י סָעִיף א וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר לבשלו על ידי מליחה פירוש ולא הצריך חתיכה ועמ"ש לעיל בפרישה ודרישה:
א סָעִיף א כתב הרשב"א כו' ואיני רואה דבריהם אלא חותך הראש לשנים כו' כתב ב"י וז"ל וא"ת מאחר שהוא סובר שאין השער מעכב ע"י המלח למה צריך לחתוך הראש לשנים ימלחנו מבחוץ והדם יצא דרך השחיטה ודרך הנחירין דלא גרעי הני דוכתי ממקום חתך שבטלפים ואין לומר דשאני ראש שהוא עב ואין כח במלח להפליט כל דם שבו ע"י מליחה מבחוץ שהרי לא חלקו חכמים בין חתיכה גסה שבגיף לדקה שבדקות ונ"ל שלא הצריך לחתוך הראש לשנים אלא מפני המוח שבפנים שלא פולט דמו ע"י כך וא"ת מאחר שחותך הראש לשנים למה הוצרך ליתן טעם שאין השער מעכב ע"י המלח ואפי' אם היה מעכב מה בכך הרי מלחו יפה לצד פנים והוא סובר דבמליחה מצד אחד סגי כמ"ש בסימן ס"ט י"ל שכבר כתבתי שם דהיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה צריך למלוח מב' צדדיו והכא בלכתחילה מיירי עכ"ל (ואע"פ שרבינו כתב לעיל שרא"ש חולק על הרשב"א בזה משמע שהוא הבין דברי הרשב"א שאף לכתחילה א"צ למולחן אלא מצד אחד נראה שהוא גם כן הביא דברי הרשב"א שלכתחילה צריך למולחו משני צדדים אלא שהוא הבין דברי הרא"ש שכתב צריך דמשמע כפי' בדיעבד צריך להיות נמלח מב' צדדיו) והנה מ"ש ב"י ולא צריך נחתוך הראש אלא מפני המוח שבפנים משמע שמפני המוח צריך למולחו מבפנים מדינא וק' לפ"ז דינא דמוחא מאן דכר שמיה לא כדברי הרשב"א הראשונים שהתחיל בהן תיקונו בשם י"א ולא במה שסיים וכתב דיחתוך הראש לשנים לא זכר שיחתוך המוח והקרום לשנים והלא אין כוונתו כאן אלא לחלוק על דברי הי"א שהרוצה להסיר שער הראש צריך למולחו שני פעמים והיה לו לקצר לבאר שדי במליחה אחת לפי שאין השער מעכב ואם רוצה לבאר דיני המוח היה לו לבארו בבבא בפני עצמו לא בדבריו אלו שחולק על הי"א שהרי לא הביא עדיין דברי הי"א שחולקין עליו בזה. וע"ק מאחר שרשב"א עצמו כתב והביאו רבי' בסמוך ז"ל הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש לפי שעצם הראש מקיפו ועומד לפניו ואין מקום לדם לזוב כו' משמע שעיקרו משום שכיון שחוטין שבו מחשב לדם בעין ואין מקום לזוב א"כ למה צריך לחתכו לשנים וכי לא יספיק שינקב העצם והקרום או שיניחנו על בית השחיטה וינקוב הקרום כמ"ש בסמוך בדברי רבינו שכתב בשם הרא"ש בסמוך ומ"ש מרישא בכבשא שכתב רבינו ר"ס ס"ח הטומן הראש ברמץ למולגו צריך לכוון שיהא בית השחיטה למטה ותו לא ומ"ש הכא שכתב בשם הרשב"א שצריך לחתוך בשלמא לדעת הי"א אפשר לומר דמיירי התם כשמלחו אותו כבר אבל לדעת הרשב"א א"א לפרש כן דאי במלחו את הראש א"כ כבר הוצרכו לחותכו לשנים קודם מליחה כמ"ש כאן ולמה ליה לכוון בית השחיטה למטה אחר שהוא חתוך לשנים ואע"פ שרשב"א חילק בין מליגה שהיא על האש למליחה וכמ"ש רבינו בשמו היא גופא קשה מ"ש כיון שעיקר טעמו אינו אלא משום דאין מקום לדם בעין שבמוח לזוב אבל ודאי המלח נכנס שם דמ"ש עצם הגלגולות ועצם טלפים משאר עצמות שאין מפסיקין המלח מלכנוס שם ועוד שהרי הרא"ש לא הצריך אפילו למליחת הראש חתוכה אלא נקיבת העצם וכמ"ש רבינו בשמו בס"ס זה וב"י כתב שם דמה שמצריך הרא"ש לנקוב הקרום ורשב"א לא הצריך אלא לנקוב העצם היינו משום דרשב"א איירי בצלי דנורא משאב שאיב מתוך הקרום והרא"ש איירי במליחה משמע בהדיא דאם ינקוב הקרום גם הרשב"א מודה דסגי אפילו במליחה כדעת הרא"ש והיינו מדינא אלא שלחומרא מצריך רשב"א לחותכו למליחה ומסיק שם דהרא"ש לא הצריך חתיכה אפי' לחומרא. ואף שבעצמות אפי' הן סתומין ג"כ הדם יוצא מהן שהרי לא מצינו שהצריכו לפותחן שאני התם שאין בהן דם בעין ודם פליטת המוח יוצא ע"י מליחה כיון שהוא מעט וקלוש וכמ"ש הרשב"א גופיה ובטלפים צ"ל אע"פ שאין שם חוטין מ"מ החמירו בהן לחותכן משום דלפעמים הרגלים עומדין על טלפיהן בשעת מליחתן ומתכנס שם דם הרבה ואין לו מקום לזוב משם בשפע ויחשב ככלי שאינו מנוקב ולכך החמירו לחותכן עכ"פ אפי' הן מונחין על צידיהן לכ"נ כמ"ש בפרישה:
ב סָעִיף א רוצה לאוכלו צלי מניח בית שחיטתו על האש כתב הרא"ש בתשובה דין זה דוקא לדידהו כי בימיהם היו צולין בתנור ומשלשלין הצלי בתוכו וכשנותנין הנחירין למטה זב כל הדם למטה דרך הנחירין אבל בתנורים שלנו שאין פיהם למעלה איכא למיחש שמא לפעמים לא יהיה בית השחיטה למטה ע"כ וכתב ב"י ונראה שזו היא זהירות יתירה ואדרבא בסמוך משמע דלא חיישינן שכתב שמותר למלחו ע"י שיעשה הנקב נגד הקרום ובודאי בעינן הנקב למטה דומיא דבית השחיטה ואפ"ה מתיר ולא חיישינן שמא לא יהא הנקב למטה ע"כ ועיין בד"מ שכתב ע"ז דדינא הוא ולא זהירות:
ג סָעִיף א והרמב"ם כתב שאין מבשלין ולא קולין אותו כו' לשון ב"י דברי רבינו סתומים שנראה מהם שמן הדין אוסר הרמב"ם לבשל ולקלות אותו ואינו כן שהרי כתב בזה הלשון בפ"ו מהמ"א מנהג פשוט שאין מבשלין המוח של ראש ולא קולין אותו עד שמהבהבין אותו באור עכ"ל:
ד סָעִיף א וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר כו' וינקוב גם הקרום לשון ב"י ומשמע נמי שהוא מתיר להניחו על הצדדים לצלות ע"י נקיבת העצם כדברי הרשב"א אע"ג דרשב"א לא הצריך לנקוב הקרום שאני צלייה אע"ג שהקרום שלם נורא משאב שאיב כדין חוטין שיש בהן דם שא"צ מליחה לצלי לדעת הרא"ש כמ"ש בסימן ס"ה הלכך דנקיבת העצם סגי דשוב לא מתבשל המוח בתוכו עכ"ל ודייק מכאן דהכי קי"ל להלכתא ולא חיישינן שיתהפך וכמ"ש לעיל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.