א סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב היקף גופו ויש לו שני כרעים שמנתר בהן ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם לאחר זמן וצריך שיהא שמו חגב וכשיש לו כל הסימנים הללו מותר ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב וכתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא אפילו חגב הבא בד' סימנין אין לאוכלו אלא במסורת ששמו חגב. חגבים אין טעונים שחיטה כתב הרמב"ם אע"פ שציר דגים טמאים אסור ציר חגב טמא מותר שאין בהן ליחלוחית:
א סָעִיף א סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכו'. פא"ט (נט.) שנינו בחגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וקרסולין וכנפים חופין את רובו רבי יוסי אומר ושמו חגב ואסיקנא בגמרא (סה.) דבעינן שיהיו כנפיו חופים רוב ארכו ורוב הקיפו. ות"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מותר וילפינן לה מדכתיב אשר לא כרעים באל"ף משמע שאין לו עכשיו ואפ"ה שרי ואע"פ שבמשנה סימן דקרסולים קודם לסימן דכנפים הפכם רבינו לאפוקי ממאן דגריס קרסולים וכנפיו חופים את רובו דמשמע דחופים את רובו אקרסולים נמי קאי ופליגי בגמרא (שם) תנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל דתנא דר"י דריש בכללי ופרטי ואייתר ליה סלעם לרבות ראשו ארוך ואייתר ליה חגב לומר דבעינן שמו חגב ותנא דבי רב לא דריש כללי ופרטי אלא למינהו מרבה כל אחד הדומה לו וליכא יתורא הילכך בעינן ה' סימנין וגם לא מצריך שמו חגב וכתב הרא"ש הילכך נראה דהלכתא כתנא דבי רבי ישמעאל דמתני' אתייא כוותיה דלא קתני אלא ד' סימנין ומתוך זה היה אומר הריב"ם דר' יוסי דמתני' מפרש דברי ת"ק ולא פליג מדאכשר ת"ק בד' סימנים ולא בעי אין ראשו ארוך א"כ סבר כתנא דבי רבי ישמעאל ואייתר ליה חגב לרבות שמו חגב הילכך האידנא אפי' חגב אין לאכלו אלא במסורה שיהא מקובל ששמו חגב ע"כ. וכ"כ הר"ן דר' יוסי לא פליג אלא מפרש דברי ת"ק הוא וכן דעת הרב אלברצילונ"י ז"ל וזהו שנהגו בארצות הללו שלא לאוכלן לפי שאין בקיאין בשמותיהם ואין ראוי שיהיו נאכלים אלא במסורת אבל מדברי הרי"ף לא נראה כן שהוא הביא משנתינו כצורתה נראה שהוא סובר דר' יוסי ורבנן פליגי וקי"ל כרבנן דלא בעינן שמו חגב ומדסתם לה סתומי נמי משמע דבד' סימנין השנויין במשנתינו מותרין ואע"פ שראשן ארוך ע"כ והרשב"א פסק כדעת הרא"ש והר"ן דר"י לפרש דברי ת"ק אתא והרמב"ם כתב בפ"א מהמ"א מיני חגבים שהתירה תורה וכו' מי שהוא בקי בהן ובשמותיהם אוכל והצייד נאמן עליהם כעוף ומי שאינו בקי בהם בודק בסימנין הללו ושלשה סימנים יש להם כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים שחופות רוב אורך גופו ורוב היקף גופו ויש לו ב' כרעים לנתר בהם הרי זה מין טהור ואף על פי שראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור וה"ה נסתפק אם דעתו הוא דבכל גוונא בעינן שמו חגב ואפי' אין ראשו ארוך ואין לו זנב וכדעת קצת מפרשים דר' יוסי לא פליג את"ק או אם דעתו דכל שאין ראשו ארוך ואין לו זנב אין צורך אלא לשלשה סימנין שהזכיר ואף הרמב"ן נסתפק בזה בכוונת דברי רש"י והראשון עיקר למעשה וכ"כ רבינו בפירוש המשנה עכ"ל. ומה שהזכירו הרמב"ם ורבינו י"ל זנב וא"ל זנב הוא מדאמרינן בגמרא דחרגול יש לו זנב ושאר מינים האמורים בתורה אין להם זנב וי"ל א"כ למה לא הזכיר דלא מפלגינן בין יש לו גבחת ואין לו דהא משמע בגמרא דארבה אין לו גבחת ושאר מינים האמורים בתורה יש להם גבחת ואפשר דמשום דיש לו זנב מוכיח שהוא טמא שכל הטמאים זנב יש להם משום הכי איצטריכו לאשמועינן שאע"פ שיש לו זנב לית לן בה אבל גבחת אינו סימן דטמאים יש מהם בגבחת ומהם בלא גבחת:
ב סָעִיף א חגבים אין טעונין שחיטה כן כתבו שם רש"י והתוס' והרא"ש והביאו ראיות לדבר וכ"כ הרמב"ם בתחלת ה"ש:
ג סָעִיף א כתב הרמב"ם ז"ל אע"ג שציר דגים טמאים אסור ציר חגב טמא מותר וכו' בפ"ג כ"כ והוא משנה בפ"ז דעדיות ופ"י דתרומות:
א סָעִיף א סימני חגבים כו' עד"ר:
ב סָעִיף א ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם ילפינן בגמרא מדכתיב אשר לא כרעים באלף משמע שאין לו עכשיו ואפ"ה שרי:
ג סָעִיף א ואין חילוק בין אם ראשו ארוך היינו כתנא דבי רבי ישמעאל לאפוקי מתנא דבי רב דדריש למינהו מרבה כל אחד הדומה לו והצריך שלא יהא ראשו ארוך ועיין דרישה:
ד סָעִיף א וכתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא אפילו חגב הבא בארבע סימנים פי' הנ"ל שיש לו ד' רגלים וד' כנפיים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב הקיפו ויש לו שני כרעים שמנתר בהן וזהו שבא לאשמעינן במ"ש וכתב א"א הרא"ש ז"ל כו' וק"ל:
ה סָעִיף א אין לאוכלו אלא במסורת ששמו חגב פי' אע"פ שקורין אותו חגב מ"מ אין לאוכלו אא"כ במסורת קבלה איש מפי איש ששמו חגב:
ו סָעִיף א חגבים אין טעונים שחיטה נתבאר לעיל ר"ס י"ג: (כתב הרמב"ם אעפ"כ כו' כן הוא במשנה בפ"ז דעדיות דף נ"ט בהדיא רק שהרמב"ם כתב הטעם שאין בהם לחלוחית עכ"ה):
א סָעִיף א סימני חגבים כו' בס"פ א"ט שנינו בחגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפיים וקרסולין וכנפיים חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב ואסיקנא בגמ' דבעינן שיהיו כנפיים חופין רוב ארכו ורוב הקיפו וכתב ב"י ע"ז ואע"פ שבמשנה סימן דקרסולין קודם לסימן דכנפים הפכם רבי' לאפוקי ממאן דגרס קרסוליו וכנפיו חופין את רובו דמשמע דחופין את רובו אקרסולים נמי קאי עכ"ל ול"נ דאפשר ליישב כפשוטו שרבינו רצה לסדר דיני כנפים יחד ואח"כ כתב דין קרסולין והוא על סדר נכון וגם אפשר לומר דמש"ה כתב רבינו דין קרסולין לבסוף כדי לכתוב עליו ואפי' אין לו ועתיד לגדלם דעליה לחוד קאי דמ"ש אשר לא כרעיים משמע מדברי הגמ' והפוסקים דכ"כ אקרסולין מיהו אפשר לומר דקאי אכולהו ורבינו ושאר פוסקים כתבו בדין קרסולין משום דלימוד דקרא דמיניה ילפינן אפי' אין לו בקרסולין הוא דכתיב ואפשר לומר דה"ה לאינך וצ"ע:
ב סָעִיף א ואין חילוק כו' ויש לו זנב כו' יליף לה מדאמר בגמ' דחרגול יש לו זנב ושאר מינים האמורים בתורה אין להם זנב. וי"ל א"כ למה לא הזכיר דלא מפלגינן בין יש לו גבחת (פי' קרח בראשו) לאין לו דהא משמע בגמ' דארבה אין לו גבחת ושאר מינים האמורים בתורה יש בהם גבחת ואפשר דמשום דיש לו זנב מוכיח שהוא טמא שכל הטמאים זנב יש להם מ"ה איצטרכו לאשמעינן שאע"פ שיש להם זנב לית לן בה אבל גבחת אין סימן דטמאים יש מהם בגבחת ומהם בלא גבחת ב"י:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.