א מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לְאַחַר ו' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה, יָצָא. וְעִקַּר זְמַנָּהּ מִט' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה עַד הַלַּיְלָה לְרַבָּנָן, וּלְרַבִּי יְהוּדָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה שֶׁהוּא עַד סוֹף י" א שָׁעוֹת חָסֵר רָבִיעַ. הַגָּה: וּמְשַׁעֲרִינָן שָׁעוֹת אֵלּוּ לְפִי עִנְיַן הַיּוֹם, וְאַף אִם הַיּוֹם אָרֹךְ מְשַׁעֲרִינַן לְי"ב שָׁעוֹת וְהֵם נִקְרָאִים שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעוֹת, מְשַׁעֲרִינַן לְשָׁעוֹת אֵלּוּ (רַמְבַּ"ם בְּפי' הַמִּשְׁנָה בְּפ"ק דִּבְרָכוֹת), וְאַסִיקְנָא, דְּעָבַד כְּמַר, עָבַד; וּדְעָבַד כְּמַר, עָבַד; וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה לְעוֹלָם כְּחַד מִינַיְיהוּ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כְּרַבָּנָן וּמִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה; וְאִם עוֹשֶׂה כְּר' יְהוּדָה וּמִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְעַכְשָׁו שֶׁנָּהֲגוּ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, אֵין לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה; וְאִם בְּדִיעֲבַד הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, יָצָא. וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הַגָּה: וּלְדִידָן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה, אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַחַר כָּךְ; וּבְדִיעֲבַד אוֹ בִּשְׁעַת הַדַּחַק, יָצָא אִם מִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְרַשְׁבָּ"א).
ב אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ב סָעִיף ה'. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד מִלִּמּוּדוֹ, יִטֹּל יָדָיו לִתְפִלָּה (מִנְהָגִים); וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל.
א סָעִיף א (א) שהתפלל וכו' - דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:
ב סָעִיף א (ב) ומחצה ולמעלה יצא - משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:
ג סָעִיף א (ג) שהוא עד סוף וכו' - שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:
ד סָעִיף א (ד) ומשערינן שעות אלו וכו' - היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה:
ה סָעִיף א (ה) דעבד כמר וכו' - ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:
ו סָעִיף א (ו) לעולם כחד - פ' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ:
ז סָעִיף א (ז) באותה שעה - אלא קודם פלג דוקא:
ח סָעִיף א (ח) עד הלילה - ר"ל עד ביה"ש שהוא ספק לילה:
ט סָעִיף א (ט) קודם שקיעת החמה - ר"ל סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה בהאי פורתא לא דק:
י סָעִיף א (י) ולמעלה יצא - אבל קודם פלג אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע"כ יש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:
יא סָעִיף א (יא) ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:
יב סָעִיף א (יב) מנחה אחר כך - ר"ל אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:
יג סָעִיף א (יג) או בשעת הדחק וכו' - ר"ל דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב וכבר כתבתי בסקי"א דיש לו ליזהר שלא להתפלל אז מעריב רק אחר צה"כ אם לא שהוא בצבור ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כ"א לביתו:
יד סָעִיף א (יד) דהיינו עד צאת הכוכבים - לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצ"ה יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:
טו סָעִיף ב (טו) צריך ליטול וכו' - בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה:
טז סָעִיף ב (טז) אע"פ שאינו יודע וכו' - ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית:
יז סָעִיף ב (יז) ועיין לעיל וכו' - היינו מה דמבואר שם דאפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטל ידיו לתפלה אינו מברך ועיין לעיל בסימן וי"ו ס"א במ"ב:
יח סָעִיף ב (יח) מלמודו - ר"ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ"ה מצוה ליטול בשביל התפלה וכתב המ"א דמ"מ אם נטל לתפלה והפסיק בלימוד א"צ ליטול שנית ובשבת שמפסיקין במכירת המצות צריכין ליטול שנית לתפלת המוסף אא"כ לא הסיח דעתו משמירת ידיו והא"ר כתב דכ"ז שהם בבה"מ מן הסתם אין כאן היסח הדעת וכן המנהג:
יט סָעִיף ב (יט) לתפלה - ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה:
כ סָעִיף ב (כ) א"צ ליטול - אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ"ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית וכמבואר שיעורו לעיל בסימן צ"ב ס"ד ע"ש [אחרונים בסימן צ"ב] וע"ש במ"ב ובה"ל ששייך לכאן:
א סָעִיף א ולמעלה יצא. משמע דקודם לכן לא יצא, ואף על גב דבאמת זמנה אחר ו' שעות כדאיתא ביומא דף כ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא:
ב סָעִיף א ועיקר זמנה. עיקר זמן שחיטה היא מדאורייתא מו' שעות ומחצה רק שהיו מקריבין אותו בכל יום מט' ומחצה כדי להקריב תחלה קרבנות יחיד שאסורין להקריב אחריה ולכן עיקר זמן המנחה היא מט' שעות ומחצה (ומ"מ אם רוצה לאכול מתפלל מ"ג לכתחלה כמ"ש סימן רל"ב ומכ"ש מי שרוצה לצאת לדרך כמ"ש ססי' פ"ט וע' בתו' ר"פ ע"פ וכ"ה ססי' רפ"ו) רק שבע"פ שחל להיות בע"ש היו מקריבין בו' ומחצה ועמ"ש סימן רל"ב:
ג סָעִיף א ומשערי'. בת"ה משמע שמשערין מע"ה עד צ"ה ומ"ש סימן תמ"ג וע"ש אבל בלבוש ובל"ח כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה וכ"כ בש"ג פ' ת"ה ונר' לי ראיה לדבריה' מפסחים דף צ"ג ע"ב דזמן השחיט' אינו אלא עד תחלת השקיע' וכ"כ התו' במנחות דף כ' ע"ב והוא כמו שעה וחומש שעה קוד' צ"ה ומיהו י"ל דתקנו נגד הקרבת המנחה וכמ"ש סי' רל"ב, וגם הלבוש כוונתו בסוף השקיעה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה ועיין בהגה שניה:
ד סָעִיף א שעות זמניות. ערסי' פ"ט וסי' רס"א מ"ש דלא כיש מי שכ' דלעולם חושבין הלילה עד י"ב שעות ואח"כ מתחיל היום דליתא דהא זמן מנח' מחצות היום ולמעלה וילפי' מבין הערבים משינטה החמה למערב וא"כ הוי באמצע היום ממש וגם לרבנן שחרית עד חצות ממש ששוב אסור להקריב תמיד של שחר ומינה לר"י עד ד' שעות דהיינו שליש היום ואף על גב שכתבתי בסי' א' בשם הזוהר שלענין חצות לילה חשבי' הלילה לי"ב שעות ש"ה דלגבי הקדוש ברוך הוא לילה כיום יאיר, ולכן חושב לעולם י"ב שעות לילה ואנחנו צריכים לכוין העת שהוא רצון לפניו אבל התפילות נגד תמידין תקנום ומסור בידינו הכל לפי המקום והאופן מהלך החמה וכן השבתות ומועדים וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' קס"ג ועיין סימן תמ"ג:
ה סָעִיף א לעולם כחד. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנחה וערבי קודם צ"ה:
ו סָעִיף א ולמעלה יצא. משמע דקודם פלג המנחה אפי' בדיעבד לא יצא וכ"ה סי' רס"ג סי"ד עסי' רל"ה סס"א:
ז סָעִיף א דהיינו צ"ה. וז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אף על פי שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא כמ"ש ר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא עכ"ל וזהו דוקא בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה, ועמ"ש סימן צ' ס"ט וצריך ליזהר שלא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה כמ"ש לעיל:
ח סָעִיף ב עומד מלימודו כו'. וראיה מדאמרי' פ"ט דב"מ באבות העולם דמשהו ידיהו (ה"מ הגמ"נ) פי' דאע"פ שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"כ צריכין ליטול ומ"מ נ"ל דאם נטל ידיו לתפלה אף על פי שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית וכ"מ בברכות דף כ"ג ועסי' צ"ב ס"ה ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפל' כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עסי' ד' כנ"ל:
א סָעִיף א מי שהתפלל כו'. זה דעת רמב"ם משמע דוקא בדיעבד יצא וכ' בית יוסף שמדברי הטור והרא"ש משמע דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה וכאן סתם כרמב"ם אבל מנהגינו הרבה פעמים שמתפללים מנחה קודם פלג המנחה דהיינו י' שעות ומחצה:
ב סָעִיף ב אם יש לו מים כו'. משמע שפוסק כדברי התוס' שמביא הטור דאין הנטילה לתפלה אלא מצד מצוה לחוד כדרך שאר מצוה אבל מה שחילקו בגמ' בתפלה בין לפניו בין לאחריו לא קאי אלא לענין להתפלל בי' כדעת רש"י והסכימו לו התו' בברכות דף ט"ו ובפסחים דף מ"ו ובסי' צ"ב פסק בש"ע כדעת הרי"ף וע' מ"ש שם ובודאי פסק דכאן הוא עיקר דבתר' הוא:
א סָעִיף א יצא. אם בדיעבד התפלל בתחלת שעה שביעית דהיינו אחר ו' שעות לא יצא מ"א והיד אהרן. ובית יעקב סי' צ"א פסק דיצא:
ב סָעִיף א שעות אלו. דהיינו מהנץ החמה עד סוף שקיעתה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה עיין מ"א:
ג סָעִיף א לי"ב שעות. ר"ל שהיום משערין לי"ב חלקים אפי' אם יהיה ארוך י"ח שעות וכל חלק נקרא שעה. וע"ל סי' פ"ט ס"ק ג':
ד סָעִיף א כחד מינייהו. פירוש שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ"ה. מ"א:
ה סָעִיף א צ"ה. ז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אע"פ שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא עכ"ל. וכתב המ"א ודוקא בעיר שבתיה גבוהין או יושבת בעמק. ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הציבור שנית. ויחיד שלא התפלל בבה"כ ימתין עד הלילה. וצריך ליזהר שלא יתפללו ערבית קודם פלג המנחה. מ"א:
ו סָעִיף ב לתפלה. ואם נטל ידיו לתפלה אע"פ שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו. (ובספר אליהו רבה פסק דכל זמן שהוא בבה"כ אין צריך ליטול ידיו עוד דמסתמא לא הסיח דעתו) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עי' סי' ד'. מ"א:
ז סָעִיף ב א"צ ליטול. וינקה ידיו בצרור ויתפלל עם הציבור אע"פ שעדיין ישאר לו זמן להתפלל ביחיד ב"ח. ע"ת ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) ולמעלה כו' מ"מ כיון דא"א בקיאים כו' שם אמרי' לתי' השני אע"ג דאברהם אבינו התפלל מנחה מיד אחר חצות מ"מ לדידן אין מקריבים תמיד של בין הערבים עד שש ומחצה דשאני אברהם דאצטגינות גדולה היתה בלבו והיה יודע לכוין חצות היום ממש אבל אנחנו אין אנו בקיאים כולי האי ושמא יטעו ולכן הוסיפו חצי שעה ועיין בפר"ח בסי' זה ובספר חק יעקב סי' תנ"ח:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ועיקר כו' שאסורים להקריב אחרי' דכתיב גבי תמיד של בין הערבים עליה חלבי השלמים ודרשי' עליה על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות ולא אחר תמיד של בין הערבים: לכן עיקר זמן המנחה הוא מט' ומחצה דזה הי' זמן הקרבת התמיד כל יום: ועיין בתוס' ר"פ ע"פ וכ"ה ס"ס רפ"ו. ר"ל אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה גדולה די"א דיתפלל תחלה מנחה ואח"ז מוסף וע"ש הטעם: רק שבע"פ שחל בערב שבת כו' כיון דשחיטת הפסח היה אחר התמיד וגם היה צריך לצלותו מבע"י בע"ש דאין צלייתו דוחה שבת והקרבת הפסח וצלייתו דמשך שתי שעו' ולכן היו צריכים להקדים התמיד שתי שעות דהיינו כדינו בשש ומחצה והיה משך הקרבתו שעה א' ונשלם בשבע ומחצה ואחריו שתי שעות להקרבת הפסח וצלייתו כנ"ל. ואם כן לא היה התמיד קרב בזמן מנחה גדולה כ"א בערב פסח שחל בערב שבת:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) ומשערינן כו' ונ"ל ראיה לדבריהם מפסחים כו' דאמר עולא איזה דרך רחוקה שיפטר מפסח כל שהוא בתחלת זמן שחיטת הפסח מן המודיעים ולחוץ. דס"ל כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה אע"ג שיכול ליכנס בשעת אכילה מקרי דרך רחוקה וכיון דעומד במודיעים בהתחלת זמן שחיטת הפסח דהיינו מחצות א"א לבא לירושלים בזמן שחיטה. דמן המודיעים עד ירושלים הוא ט"ו מיל. וארבב"ח אר"י מהלך אדם בינוני ביום (שהיום ולילה שוין) עשר פרסאות (היינו ארבעים מיל) דל ה' מיל מעלות השחר עד הנץ החמ'. וה' מילין משקיעת החמה עד צ"ה נשתיירו למ"ד מיל. א"כ נשאר עד חצות מהלך ט"ו מיל. ומחצות עד השקיעה ג"כ ט"ו מיל א"כ כשמגיע לירושלים כשעומד במודיעים כבר התחיל השקיעה ועבר זמן שחיטת הפסח וע"כ צ"ל דמה"ט בתחלת השקיעה עבר זמן שחיטת הפסח שכבר הוא לילה. וא"כ ה"ה דאין לשחוט אז התמיד וא"כ ע"כ חשבי' רק עד תחלת השקיעה וכדעת לבוש ולח"מ: והוא כמו שעה וחומש שעה כו' דברים אלו צ"ב דשיעור זה הוא אי חשבינן כמ"ש ת"ה מע"ה עד צ"ה והיינו אע"ג דס"ל משקיע' החמה עד צ"ה ה' מיל לא קי"ל כוותי' בהא דאיתותב שם בדף שאח"ז מבריי' דקתני רבי יודא ס"ל דמשקיעת החמה עד צ"ה הוא ד' מיל וא"כ לדעת ת"ה בא החשבון בדיוק דמתחלת השקיעה עד צ"ה שעה וחומש צא וחשוב דמהלך ביום דהיינו בי"ב שעות י' פרסאות א"כ אם לא היה היום ארוך כ"א י' שעות היה נוגע לכל פרסה שעה אחת ועכשיו שהיום י"ב שעות א"כ יש שתי שעו' נוספות וצריך לחלקם לי' חלקים דהיינו לי' פרסאות וכיון שבכל שעה יש ה' חומשים אם כן שתי שעות יש בהן י' חומשים מגיע לכל פרסה נוסף על השעה עוד חומש שעה. דהיינו שעה וחומש וכיון דקי"ל מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים ד' מיל הוא פרסה א"כ שיעורו שעה וחומש אבל כיון דהמ"א הסכי' ללבוש ול"ח דחשבי' מהנץ החמה עד השקיעה. א"כ יש מתחלת השקיעה עד צאת הככבים דהוא ד' מיל שעה ומחצה דדל מהני י' פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ד' מיל וכן מתחילת השקיע' עד צאת הככבים ד' מיל נשתייר מהני י' פרסאו' שהן מ"ם מיל ל"ב מיל א"כ אם היה ארוך ח' שעות הי' מגיע לכל מיל רביע שעה דל"ב רביעית הוא ח' שעות עכשיו שהיום ארוך י"ב שעות נשתייר ד' שעות א"כ נוסף על כל מיל חצי רביעית דל"ב חצי רביעית עולים ד' שלימין א"כ מגיע לכל מיל רביע וחצי רביע א"כ מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים שהוא ד' מיל שעה ומחצה. אח"ז ראיתי שהל"ח נתעורר כיוצ' בזה על הלבוש ע"ש בפ"ק דברכות: ומיהו י"ל כו' בא ליישב א"כ לרבנן זמן המנחה עד תחלת השקיע' ולא יותר. והא כתב רמ"א סוף סעיף זה דבדיעבד יצא אם התפלל מנחה עד צאת הככבים כרבנן וגם לר"י צ"ל פלג המנחה קודם תחלת השקיעה ואין המנהג כן לנוהגים כר"י: נגד הקרבת המנחה שהיה אחר התמיד וא"כ ניהו דמתחלת השקיע' כבר עבר זמן קרבן תמיד אבל היה זמן הקרבת המנח' עדיין והקרבת המנחה היה זמנ' עד צ"ה: והוא כמו רביעית שעה דהא שיעו' בין השמשות כמבואר לקמן סי' רס"א סעיף ב':
ד סָעִיף א (ס"ק ד) שעות כו' דלעולם חושבין הלילה כו' ר"ל דמתחילין חושבים התחלת הליל' משעת צ"ה ואח"ז י"ב שעות מקרי לילה בין בקיץ שהלילה קצרה מ"מ חשבינן תחלת היום ששייך לליל' ואין היום מתחיל עד אחר תשלום י"ב שעות של הלילה וכן בחורף שהלילה ארוכה לאחר תשלום י"ב שעות משעת צ"ה שוב נחשב ליום. וכן דעת הזוהר וס' שערי ציון לענין חצות לילה כמ"ש מ"א בסי' א' והם רוצים לחשוב כן גם לענין זמן התפלה: וא"כ הוי באמצע היום ממש שאז מתחיל השמש לנטו' למערב ולדידהו לפעמים יהי' חצות היום אחר תחלת הנטי' למערב כמה שעות ולפעמים קודם התחל' נטי': שחרית עד חצות דס"ל תמיד של שחר זמנו עד חצות ולר"י תפלת שחרית עד ד' שעות דס"ל דזמן התמיד הי' עד ד' שעות ולרבנן ע"כ צ"ל עד חצות ממש דהיינו עד שיתחיל החמ' לנטו' למערב דאח"ז כבר הגיע זמן תמיד של בין הערבים: ואע"ג שכתבתי בסי' א' כו' וע"ש מ"ש וגם כתבתי בשם תשובת שב יעקב שחולק גם לענין חצות לילה:
ה סָעִיף א (ס"ק ה) לעולם כו' שלא ינהג פעם כו' אפי' בשני ימים שיתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנח ולמחר יתפלל מעריב קודם צאת הכוכבים אחר פלג המנחה:
ו סָעִיף א (ס"ק ו) ולמעלה כו'. וכ"ה סי' רס"ג אם טעו צבור בע"ש ביום המעונן וסברו שהוא לילה והקדימו להתפלל ערבית ולקבל שבת ואח"ז זרח' השמש ונודע שטעו אם כשהתפללו היה אחר פלג המנחה א"צ לחזור ולהתפלל אבל אי היה קודם פלג המנחה צריכי' לחזור ולהתפלל אע"ג שכתב שם דיחיד כה"ג אפי' היה אחר פלג המנח' צריך לחזור ולהתפלל דדוקא ציבור לא הטריחו חכמים לחזור ולהתפלל והכא ביחיד מיירי שאני הכא דאפי' יחיד יצא כיון שהי' דעתו לנהוג כר"י ולכן יצא אבל בסי' רס"ג לא הי' דעתו לעשו' כר"י אלא כרבנן אלא שטע' שכבר יצאו כוכבים ולכך אינו יוצא אפי' דיעבד אלא דאפי' ע"י טעות מ"מ לא הטריחו לצבו'. עכ"פ נשמע דקודם פלג המנח' דליכא למ"ד דהוא זמנו לא יצא וכך כ' בספר תוס' שבת לקמן סי' רס"ג:
ז סָעִיף א (ס"ק ז) דהיינו כו' כמ"ש ר"י במס' שבת דף קי"ח יהא חלקי כו' וכ' רש"י וז"ל מפני שהיא עמוק' ומחשכת מבע"י וסבורים שחשכה עכ"ל הרי אע"ג דנרא' לילה בעיר כה"ג מ"מ יום מקרי והוא בכלל תוס' שבת ומה"ט אמר ר"י יהא חלקי עמם שמקדימי' ומרבים להוסיף שבת דאי באמת מקרי לילה מאי רבותייהו ולמה אמר ר"י יהא חלקי עמם: ועכשיו נוהגים כו' סוברים כרבנן דל"ל דסוברים כר"י וכדמשמע מדברי רמ"א דא"כ ע"כ צ"ל דתפלת המנח' הוא קודם פלג המנחה וערבית אחר פלג המנחה וכיון דמתפללים מנחה ומעריב סמוכים איך א"ל שמצמצם שמיד בסיום תפלת המנחה הוא סיום פלג המנחה ומתחיל זמן ערבית אע"כ כרבנן ס"ל ומנח' זמנה עד הלילה ואי דלפ"ז לא היה להם להתפלל ערבית עד צ"ה הוא מפני הדוחק כו': וכ"ה בטור סי' רל"ה שכ' לישב המנהג שמקדימים להתפלל קודם צ"ה הסומכים על תנאי' דפליגי ומקדימים זמן ק"ש לצאת הכוכבים ואע"ג דלית הלכתא כוותייהו מ"מ משום דוחק הציבור שלא יצטרכו להתאסף שנית כדאי הם התנאים לסמוך על דבריהם: ומ"מ סיים הטור ומ"מ אין למהר לקרותה כ"כ מבע"י קודם צ"ה כי דבר מועט הוא מה שמקדימין התנאים לזמן צ"ה עכ"ל: ויחיד כו' כיון דלגבי' ל"ש טרחא דצבורא אוקמיה אדינא:
ח סָעִיף ב (ס"ק ח) עומד כו' פ"ז דב"מ דף פ"ה ע"ב אליהו הוי שכיח במתיבת' דרבי יומא חד ריש ירחא הוי נגה ליה ולא אתי א"ל מ"ט נגה ליה למר א"ל עד דאוקימנ' לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגניא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב כו': וכ"מ בברכות דף כ"ג. נלע"ד ט"ס וצ"ל דף י"ד ע"ב דארחב"א זימנין סגיאין הוי קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי ק"ש ולא הוזכר שנטל ידיו שנית אחר דמתני להו פרקא קודם שקרא ק"ש:
א סָעִיף א ס"א מי כו' ועיקר כו'. כ"ו ב' ופי' הרמב"ם דזמן מ"ג הוא לענין דיעבד אבל רש"י מפרש אף לכתחלה אלא דעיקר זמנה מזמן מ"ק וכ"ד הטור וש"פ: שהוא כו'. שם: ומשערינן כו'. ממ"ש בפסחים ד' ב' דכ"ע משש כו' וע"כ שעות זמניות כמש"ש לא תשחט על חמץ כו' ושם י"ב ב' וז' חמה במערב שית יומא בקרנתא כו' ובע"ז כ"ה א' כיום תמים וכמה כו': והוא שיעשה כו'. תר"י והרא"ש וטור וכמ"ש בפ"ק דערובין כקולי דמר כו': ועכשיו כו'. תר"י וכ' בהג"מ שם כ' ר"ח ועכשיו נהגו כל ישראל כרבנן וכר' יוסי דאמר בירושלמי לא הוקשה תפלת מנחה לתמיד של בין ערבים אלא לקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וכמ"ש בגמ' כ"ט ב' אביי בר אבין ורחב"א דאמרי תרווייהו כל כו' מצוה להתפלל כו' ואע"ג דלייטי עלה במערבא ה"מ מאן דמאחר טפי אבל קודם ביאת השמש במעט ש"ד ירושלמי ר' יוסי הוה מצלי עם דמדומי החמה שנא' ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מיצוי של יום ואע"ג דשעת מנחה מו' שעות ומחצה מאן דמצלי מפלג ומנחה ולמעלה טפי עדיף ובלבד שלא ידחה השעה עכ"ל ר"ח: ואם בדיעבד כו' ובשעת כו'. ערא"ש בפ"א ס"א ומיהו ק"ק דלענין כו' וי"ל דלענין כו' ואף ע"ג שלא נראו לרא"ש דברי ר"ת מ"מ בדיעבד או שעת הדחק יש לסמוך על דברי ר"ת וכ"כ תר"י בהדי' שבדיעבד יצא ועבהג"מ פ"ג סי' ח': דהיינו צ"ה. דהא לכ"ע סיום המנחה עד התחלת ערבית ממ"ש דעבד כו':
ב סָעִיף ב ס"ב אם כו'. עמ"ש בסי' צ"ב ס"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.