א אִם הַשָּׁעָה דְּחוּקָה, יִתְפַּלְּלוּ בְּלַחַשׁ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר: מָגֵן, וּמְחַיֵּה, וְיַעֲנֶה קְדֻשָּׁה, וּמְסַיֵּם: הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם אֵין שְׁהוּת בַּיּוֹם לִגְמֹר י"ח בְּרָכוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עִם הַקָּהָל בְּקוֹל רָם, וְכֵן נוֹהֲגִין וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קכ"ד סָעִיף ב'.
ב לֹא יֵשֵׁב אָדָם לְהִסְתַּפֵּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל; וְלֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ וְלֹא לְבֻרְסְקִי (מָקוֹם שֶׁמְּעַבְּדִין שָׁם הָעוֹרוֹת), וְלֹא לְדִין וְלֹא לֶאֱכֹל, אֲפִלּוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה; וְאִם הִתְחִיל בְּאַחַת מִכָּל אֵלּוּ, אֵינוֹ מַפְסִיק אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בְּאִסוּר; וְהוּא שֶׁיְּהֵא שְׁהוּת בַּיּוֹם לְהִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיִּגְמֹר סְעוּדָתוֹ אוֹ מְלַאכְתּוֹ, אֲבָל אִם אֵין שְׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִיָּד; וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפֹּרֶת, מִשֶּׁיַּנִּיחַ סוּדָר שֶׁל סַפָּרִים עַל בִּרְכָּיו; וְהַתְחָלַת מֶרְחָץ, מִשֶּׁיִּפְשֹׁט לְבוּשׁוֹ הָעֶלְיוֹן; וְהַתְחָלַת בֻּרְסְקִי, מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בֶּגֶד בֵּין כְּתֵפָיו כְּדֶרֶךְ הַבּוּרְסְקִים; וְהַתְחָלַת דִּין, אִם הָיוּ עֲסוּקִים בּוֹ, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַּעֲלֵי דִּינִים לִטְעֹן, וְאִם לֹא הָיוּ עֲסוּקִים בּוֹ, מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִים, וּלְדִידָן מִשֶּׁיֵּשְׁבוּ אַדַּעְתָּא לָדוּן; וְהַתְחָלַת אֲכִילָה מִשֶּׁיִּטֹּל יָדָיו. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דִּסְעֻדָּה קְטַנָּה מֻתָּר, וְאֵינוֹ אָסוּר רַק בִּסְעֻדַּת נִשּׂוּאִין אוֹ מִילָה (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם); וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה שָׁרֵי (בַּעַל הַמָּאוֹר וְהַג"מ פ"ק דְּשַׁבָּת); וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּסְעֻדָּה קְטַנָּה אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה שָׁרֵי (טוּר בְּשֵׁם ר"י); וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת, דְּהַיְנוּ בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וּבִסְעֻדָּה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה; וְאֶפְשָׁר הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּעַכְשָׁיו קוֹרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לֹא חַיְישִׁינָן דִּלְמָא יִפְשַׁע וְלֹא יִתְפַּלֵּל (אֲגֻדָּה פ"ק דְּשַׁבָּת), וְעַיֵּן לְעֵיל סי' פ"ט; מִיהוּ בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה יֵשׁ לְהַחְמִיר אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל קֹדֶם לָכֵן, כְּשֶׁמַּגִּיעַ מִנְחָה קְטַנָּה וְהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, צָרִיךְ לָקוּם וּלְהִתְפַּלֵּל (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים).
ג וְהָא דְּאָסוּר לֶאֱכֹל סְעֻדָּה קְטַנָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁקּוֹבֵעַ לִסְעֻדָּה; אֲבָל לִטְעֹם, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת פֵּרוֹת, מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין לֶאֱכֹל פַּת כַּבֵּיצָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם אוֹכֵל, בְּלֹא קֶבַע, מֻתָּר.
א סָעִיף א (א) דחוקה - דהיינו שאין שהות ביום שיתפללו מתחלה הצבור בלחש ואח"כ גם חזרת הש"ץ כראוי:
ב סָעִיף א (ב) יתפללו בלחש - היינו שלא יסמכו הצבור מפני הדחק לצאת רק בתפלת הש"ץ שיתפלל בקול רם דעיקר תפלה בלחש הוא ורק הש"ץ יקצר בתפלתו שבקול ולא יאמר כ"א ג' ראשונות להוציאן ידי חובתן בקדושה:
ג סָעִיף א (ג) ביום - עיין לקמן בסימן רל"ג ס"א בהג"ה מתי נגמר היום לענין תפלת המנחה ועיין במ"ב שם:
ד סָעִיף א (ד) הש"ץ עם הקהל - היינו שהש"ץ אומר מיד בקול רם והקהל יאמר עמו בלחש מלה במלה עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה עכ"פ אחד שיענה אמן על ברכת הש"ץ [רמ"א לעיל בסימן קכ"ד ס"ב ועיין במ"ב מש"כ שם]:
ה סָעִיף ב (ה) לא ישב אדם וכו' - הנה מפני שבסעיף זה יש בו פרטים רבים לכן מוכרח אנכי להאריך קצת. הנה כל זה הסעיף לענין אכילה וכן לענין להסתפר וליכנס למרחץ ושאר דברים הנזכרים פה הוא משנה בפ"ק דשבת דאסור סמוך למנחה ולא ביארה המשנה איזה מנחה אי מנחה גדולה [דהיא משש שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה הוא חצי שעה קודם דהיינו תיכף אחר חצות היום] או מנחה קטנה [דהוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לזה היינו מתחלת שעה עשירית] גם לא ביארה המשנה מה דאסרה לענין אכילה אי דוקא לסעודה גדולה דהיינו סעודת נישואין וכה"ג אז אסור שמא יעבור זמן המנחה או אפילו סעודה קטנה כסעודת כל אדם אסור דלמא אתי לאמשוכי [וכן כה"ג יש להסתפק בשאר דברים המוזכרים במשנה דהיינו שאסור ליכנס למרחץ אי דוקא לכולא מלתא דמרחץ דהיינו לחוף ראשו ולהשתטף בחמין וצונן ולהזיע או אפילו להזיע בעלמא אסור שמא יתעלף מחמת חום המרחץ וכן לענין בורסקי אי דוקא לבורסקי גדולה או אפי' לעיוני בעלמא וכה"ג בשארי דברים כאשר מוזכרים בזה הסעיף] ויש שם בגמרא שני תירוצים ולתרוייהו איירי המשנה במנחה גדולה תירוץ קמא דכונת המשנה שאסרה סמוך למנחה גדולה איירי דוקא בסעודה גדולה [הא סעודה קטנה מותר להתחיל עד זמן סמוך למנחה קטנה. ויש שמקילין עוד לתירוץ זה דאפילו סמוך למנחה קטנה ג"כ מותר להתחיל סעודה קטנה] ותירוץ בתרא דכונת המשנה לאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ונחלקו הפוסקים בזה הרי"ף והרמב"ם פסקו כתירוצא בתרא וזהו שסתם המחבר כמותם והרמ"א בריש דבריו פסק כתירוצא קמא זהו תורף הענין שבסעיף זה ועתה נתחיל לבאר את דברי הסעיף:
ו סָעִיף ב (ו) להסתפר סמוך למנחה - האי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה כאשר כתב המחבר בסוף דבריו ואכולהו קאי ואף שעד סוף זמן המנחה יש שהות הרבה אפ"ה חיישינן שמא ישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המנחה ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים מוכנים לפניו שרי. כשמגיע זמן המנחה נכון שלא יקח ילד בחיקו דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזר אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבוא לבהכ"נ [ס"ח סימן י"ח]:
ז סָעִיף ב (ז) סמוך למנחה - היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום:
ח סָעִיף ב (ח) למרחץ - אפילו להזיע בעלמא וכ"ש לכולא מלתא דמרחץ:
ט סָעִיף ב (ט) לבורסקי - אפילו לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל [רש"י] ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה או חשבון כיוצא בו שאפשר להמשך או לגרום טרדא [ועיין בבה"ל] ולכן אותם היוצאים לירידים שטרודים בקניית ומכירת סחורה לא יתחילו לכתחלה סמוך לזמן מנחה גדולה עד שיתפללו מקודם [ח"א]:
י סָעִיף ב (י) ולא לדין - אפילו שמעו טענותיהם מכבר ועתה ראו לישב בשביל גמר דין אסור שמא יראו טעם ויסתרו הדין וימשך הענין:
יא סָעִיף ב (יא) סעודה קטנה - היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה] והטעם דחיישינן שמא ימשך. ודין איסור אכילה או מלאכה קודם מעריב יתבאר בסימן רל"ה ס"ב. ולענין להתחיל ללמוד קודם תפלת המנחה ע' לעיל בסי' פ"ט ס"ו לענין לימוד קודם תפלת שחרית וה"ה הכא כשמגיע זמן מנחה קטנה:
יב סָעִיף ב (יב) סמוך למנחה גדולה - עיין לעיל בסק"ז במ"ב:
יג סָעִיף ב (יג) ואם התחיל וכו' - אפילו התחיל אחר שהגיע כבר זמן מנחה גדולה ואפילו אחר כך כל שלא הגיע עדיין החצי שעה שקודם מנחה קטנה [דאלו כשהתחיל בזו החצי שעה מפסיק כשיגיע זמן מנחה קטנה ואף שיש שהות הרבה עדיין עד הערב דעיקר זמן מנחה הוא ממנחה קטנה ולמעלה ועיין לקמן בהג"ה מה שעכשיו נוהגין להקל]:
יד סָעִיף ב (יד) באחת מכל אלו - היינו אפילו התחיל סעודה גדולה או שנכנס לבורסקי גדולה וכה"ג בשארי דברים כאשר הזכרנו בפתיחה דבודאי יש לחוש בהו שמא ימשך הרבה אפ"ה אינו מפסיק כיון שיש שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו:
טו סָעִיף ב (טו) אם אין שהות - אפילו התחיל בהיתר מפסיק:
טז סָעִיף ב (טז) להפסיק מיד - היינו אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו או מלאכתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד שמא ישכח ויעבור הזמן לגמרי:
יז סָעִיף ב (יז) ומאימתי התחלת וכו' - קאי אמה שכתב לעיל ואם התחיל וכו':
יח סָעִיף ב (יח) אם היו עסוקים - פי' שכבר ישבו בדינין אחרים:
יט סָעִיף ב (יט) משיתעטפו - שכך היו נוהגים מלפנים כשיושבין בדין משום ששכינה שורה עמהם [ב"י]:
כ סָעִיף ב (כ) משיטול ידיו - ומי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה מקרי התחלה מישתיר איזורו אף קודם נטילה:
כא סָעִיף ב (כא) דסעודה קטנה - ולדידהו תספורת דידן נמי שרי סמוך למנחה גדולה [ואינו אסור אלא תספורת של בן אלעשה שהיא מלאכה גדולה כמבואר בגמרא] ומרחץ דוקא כולא מילתא דמרחץ אסור אז אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוקא בורסקי גדולה ודין דוקא התחלת דין שצריך לזה שיהוי הרבה וחיישינן שמא יעבור עי"ז הזמן אבל גמר דין שרי:
כב סָעִיף ב (כב) מותר - היינו סמוך למנחה גדולה ואחר מכן עד סמוך למנחה קטנה אבל סמוך למנחה קטנה שהוא מתחלת שעה עשירית ולמעלה גם לדידהו אסור בכל אלה ואפילו בדיעבד אם התחילו אז מפסיקין כשיגיע הזמן דמנחה קטנה:
כג סָעִיף ב (כג) ואינו אסור וכו' - היינו דלידידהו אינו אסור להתחיל סמוך למנחה גדולה אלא סעודה גדולה דבדידהו דוקא שצריך שיהוי רב ע"כ חיישינן שמא ימשך הרבה עד שיעבור הזמן:
כד סָעִיף ב (כד) נישואין או מילה - וה"ה פדיון הבן שיש שם הרבה בני אדם מסובין יחד ועי"ז רגיל הדבר להמשך וסעודת שבת ויו"ט לא מקרי סעודה גדולה [ב"י]:
כה סָעִיף ב (כה) וי"א וכו' וי"א וכו' - שתי אלו הדעות מקילין יותר מדעות הקודמות דלדידהו רק באופן אחד אסור ונחלקין זה מזה דלי"א הראשון רק סמוך למנחה קטנה אסור ואפילו סעודה קטנה אבל סמוך למנחה גדולה שרי הכל וי"א השני ס"ל בהיפך דסעודה גדולה אסור אפילו סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה מותר אפילו סמוך למנחה קטנה:
כו סָעִיף ב (כו) אפילו סמוך למ"ק וכו' - משמע דכשהגיע זמן מנחה קטנה מודה דאסור להתחיל ובהגהת מרדכי מיקל גם בזה ודעתו דאין איסור אלא בסעודה גדולה סמוך למ"ק וכן משמע במהרי"ו דנהגו העולם להקל אף לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה:
כז סָעִיף ב (כז) ונהגו להקל כשתי וכו' - וכן העתיקו האחרונים:
כח סָעִיף ב (כח) משום דעכשיו וכו' - ומיירי שדרכו ג"כ לילך להתפלל בצבור בבהכ"נ אבל אם דרכו להתפלל ביחידות בביתו לא מהני [דה"ח]:
כט סָעִיף ב (כט) לא חיישינן וכו' - אמנם מיד שקורין לבהכ"נ צריך להפסיק ולהתפלל דאל"ה מאי תקנתיה [שם]. ודע דדוקא סעודה קטנה סומכין על קריאת השמש לבהכ"נ אבל סעודה גדולה אין סומכין על קריאה לבהכ"נ להתיר להתחיל סמוך למ"ק [דהיינו מט' שעות ולמעלה] משום דשכיחא שכרות. ומשמע מהאחרונים דלענין לילך למרחץ אפילו לכולא מלתא דמרחץ וכן לענין כל הדברים שמוזכר לעיל בסעיף זה סמכינן על קריאת השמש לבהכ"נ כמו לענין סעודה קטנה. והנה לפ"ז מותר לילך בע"ש למרחץ אפילו כשהגיע זמן מנחה קטנה במקום שהשמש קורא לבהכ"נ. אמנם אנשי מעשה נוהגין להתפלל מקודם שהולכין לבית המרחץ ויש שמדקדקין ליזהר להתפלל מקודם אפילו כשהולכין לבית המרחץ סמוך למנחה גדולה דהיינו אחר חצות כמו שמוזכר במעשה רב אמנם הנוהגין להקל בזה אין למחות בידן דיש להם על מה שיסמכו וכנ"ל אבל כ"ז דוקא אם השמש יכריז גם לאנשי בית המרחץ לצאת מבע"י איזה זמן קודם השקיעה בכדי שיספיק להם העת אחר צאתם להתפלל בזמנה דאל"ה לא נוכל לסמוך ע"ז כלל:
ל סָעִיף ב (ל) יש להחמיר - היינו שלא לסמוך על קריאת השמש להתחיל אז הסעודה דשכיח שכרות ובשכרות לא מהני הקריאה ולפ"ז כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה מקודם ואח"כ יאכלו דסעודת נישואין הוי סעודה גדולה:
לא סָעִיף ב (לא) קודם לכן - דהיינו שהתחיל הסעודה גדולה קודם חצות דאז עדיין זמן היתר לכו"ע:
לב סָעִיף ב (לב) כשמגיע וכו' והשעה עוברת - ר"ל כיון שמשער שימשך סעודתו עד הלילה צריך לקום ולהתפלל תיכף כשיגיע זמן מנחה קטנה:
לג סָעִיף ב (לג) צריך לקום ולהתפלל - נראה דדוקא בסעודה גדולה ומשום דשכיחא שכרות דלא סמכינן על קריאת השמש לביהכ"נ וכנ"ל לכך פוסק מיד אבל בסעודה קטנה א"צ לפסוק מיד דיוכל לסמוך [אפילו אם התחיל סעודתו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה] דיפסוק מסעודתו כשיקרא השמש לביהכ"נ:
לד סָעִיף ג (לד) מותר - אפילו כבר הגיע זמן מ"ק ואפילו אם אוכל הרבה פירות דזה לא מקרי סעודה. ותבשיל העשוי מחמשת המינים ג"כ מותר אם אינו קובע עלייהו [דה"ח]:
לה סָעִיף ג (לה) כביצה - ולא יותר וכתב המ"א דבשתיה יותר מכביצה נמי אסור אף דלענין אכילה חוץ לסוכה חשיב עראי אף ביותר מכביצה בזה דהחשש הוא שמא ימשך וזה שייך בשתיה יותר אם הוא משקה המשכר. וסתם משקה מותר לשתות אפילו הרבה:
א סָעִיף א תימא אמאי קרו ליה מנח' אי משום שהקריבו מנחה הלא גם בשחר הקריבו מנחה, וי"ל משו' דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנח' עכ"ל התוס', וא"כ מוכח דעיקר היא מנחה קטנה כמ"ש סי' רל"ג דאז היא זמן הקרבת המנחה אחר התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד ועמ"ש שם ובירושלמי פ"ג דברכות איתא שנתקנה בזמן הקרבת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת וגו': יתפללו בלחש. דלית ליה לש"ץ למיחש ולאפקינהו בקול רם לפי שמצות תפילה בלחש ולא נפקי י"ח בין יחיד בין צבור אלא בלחש (ב"י ש"ל) וצ"ע דבסי' קכ"ד ס"ב משמע דיוצא בתפילתו שבקול רם וצ"ל דהתם א"א בע"א:
ב סָעִיף א הש"ץ עם הקהל. ומ"מ בת"צ לא יעשו כן לכתחל' כיון שאומר הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"ץ ענינו והקהל יאמרו בש"ת (ר"ל חביב סי' ט"ו):
ג סָעִיף ב להסתפר. שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנח' ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי, לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבא לבה"כ, (ס"ח סי' י"ח):
ד סָעִיף ב סמוך למנחה. היינו חצי שעה קודם:
ה סָעִיף ב למרחץ. אפי' להזיע בעלמ' גזירה שמא יתעלף:
ו סָעִיף ב לבורסקי. אפי' לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל ומשמע דה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה:
ז סָעִיף ב ולא לדין. אפי' כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין שמא יראה טעם ויסתור הדין:
ח סָעִיף ב סעודה קטנה. דלמא אתי לאמשוכי, כתב מהרי"ו ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרי' פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לב"ה אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו דלא כמו שפי' הב"ח בסי' תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בב"ה ופעם א' לא התפלל ערבית בב"ה אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דעיניך רואות דליתא, ומפני שהב"ח לא העתיק סוף דבריו פי' פי' אחר ע"ש, והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואחר כך אקרא ק"ש אלא נכנס לבית המדרש וקור' ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה כ"כ תר"י וכ"כ של"ה, ועיין בב"י סי' רל"ה אבל כשהגיע זמן אסור ללמוד דקי"ל כרש"י וכמ"ש סי' פ"ט ס"ו אא"כ במקום שיש צבור:
ט סָעִיף ב ואם התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה, ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות, ע' בחושן משפט סי' ה' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט (ל"ח ירושלמי) ומקשה שם והא חתן פטור מקריאת שמע ואם רצה לקרות קורא ומשני התם כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ועיין סי' ע' ס"ג:
י סָעִיף ב אם אין שהות. אפילו התחיל בהיתר מפסיק:
יא סָעִיף ב להפסיק מיד. אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד, וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח ע"ש:
יב סָעִיף ב משיטול ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם הנטילה:
יג סָעִיף ב דסעודה קטנה מותר. ולדידהו תספורת דידן נמי שרי ומרחץ דוקא כולה מלתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוק' בורסקי גדולה ודין דוקא לתחילת דין אסור ומ"מ הם מודו דאם התחילו סמוך למ"ק מפסיקין אפי' סעודה קטנה:
יד סָעִיף ב וי"א דאפי'. ולדידהו סמוך למ"ק אסור אפי' סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפי' מסעודה גדולה:
טו סָעִיף ב סמוך למ"ק. ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למ"ק דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה וכ"כ הב"ח וגם הר"ש בר"ב מודה בזה דלא כמ"ש הב"ח וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריא' לב"ה, ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת ב"ה דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרי' בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת ב"ה:
טז סָעִיף ב והשעה עוברת. עמש"ל דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך: כתב ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מב"ה עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואחר כך יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג:
יז סָעִיף ג כביצה. דוקא ולא יותר ול"נ דלשתיה יותר מכביצ' אסור אף על גב דגבי סוכה מקרי עראי מ"מ הכא טעמא דלמא ממשך וזה שייך יותר בשתיה דמשכר:
א סָעִיף ב לא ישב אדם לפני הספר כו'. כל זה במשנה פ"ק דשבת ופרכי' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה הא איכא שעות טובא פי' דמנח' גדולה היא מו' שעות ומחצ' ולמעל' וסמוך לה היינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית אלא סמוך למנחה קטנ' אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנח' אסור לאדם שיטעום כלום קודם תפלת המנחה לעולם סמוך למ"ג ובתספורת בן אלעשה שהיה מסתפר כמו כ"ג ולא למרחץ כולי' מלתא דמרחץ ולא לדין לתחלת דין נמצ' לפ"ז דוקא תספורת בן אלעש' וכולה מילתא דמרחץ ובורסקי גדול ותחילת דין אסור סמוך למ"ג ואם התחילו אין מפסיקין אבל סעודה קטנה מתחילין רב אחא בר יעקב אומר לעולם בתספורת דידן ולכתחל' אסור שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפי' להזיע בעלמא ולכתחלה לא שמא יתעלף ולא לבורסקי אפי' לעיוני בעלמא ולכתחיל' לא דלמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ולכתחלה לא דלמא אתי לאמשוכי ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה לא דלמא חזא טעמא וסתר דינא ופסק רי"ף ורמב"ם כלישנא בתרא דהוא רב אחא בר יעקב והיינו דיעה שמביא כאן הש"ע והיינו לחומרא והתו' בשם ר"ת פסקו לקול' כתירוץ הראשון והיינו הי"א שמביא רמ"א:
ב סָעִיף ב ואם. התחיל בא' כו'. פי' אפי' בתספורת בן אלעשה דהא עכשיו לא מצינו חומרא בתספורת בן אלעשה יותר משאר תספורת ומנלן לו' חומרא בזה דמתניתין. איירי בכל תספורת ועל כולם אומר אם התחילו אין מפסיקין וה"ה בסעודה גדולה ותחלת הדין וכולה מילתא דמרחץ אלא דנ"ל דסעודה גדולה אפילו התחיל מפסיק מטעם אחר דלא מיירי מתני' מיניה והיינו מטעם שכרות דאי' בגמרא בפ"ק דשבת דף י' בתפילת ערבית למ"ד חובה מטרחי' לי' ופרכינן והא מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקין ומשנינן התם לא שכיחי שכרות הכא שכיח' שכרות וכתב הרא"ש מזה ראיה לפסק הרי"ף דאי איירי בס"ק שפיר דלא שכיח שכרות אבל אי איירי בס"ג כר"ת שכיחא ושכיחא שכרות א"כ ראינו דלפי' הרי"ף אסור בס"ג משום שכרות ואפי' התחיל מפסיק אלא דמתני' לא מיירי מזה אלא מיירי מכל הני מילי שהם קטני' סעודה ותספורת ודין ואפ"ה לא יתחיל משום גזירות ואם התחיל לא יפסיק אבל בגדולות לא מיירי מתני' ולפי הנרא' מצד אחר יש חילוק בהם דבתספור' גדול ותחלת דין וכולה מילי דמרחץ לא יפסיק אפי' בהם אם התחיל דלא מצינו חומרא אבל בהם בס"ג מצינו חומרא משום שכרות ע"כ יפסיק אפילו בהתחיל והיינו כשיגיע זמן תפלת מנחה קטנה אע"פ שיש שהות ביום אח"כ להתפלל וא"ל ממ"ש הרא"ש וז"ל ר"ת פסק הלכתא כלישנא קמא בס"ג או בתחל' דין אין מתחילין דקבעי לקמן מאימתי התחלת דין אלמא דבתחילת דין איירי ולאו ראייה הוא דמצינן למימר דמפרש התחלת דין משום דהתחילו אין מפסיקין כמ"ש התחלת מרחץ ובורסקי עכ"ל פי' ושפיר נוכל לפסוק כרי"ף וא"כ לרי"ף הוי בס"ג ג"כ אין מפסיקין כמו בתחלת הדין דס"ג הוי כתחלת דין ל"ק כלל דודאי ללישנא קמא דמיירי מתני' בדברים גדולים אז מוכח במתני' דס"ג מותר בדיעבד דהא מזה מיירי מתני' דמתרת בדיעבד אבל ללישנא בתר' דהוא פסק הרי"ף מיירי מתני' מדברים קטנים ובזה התירה המשנ' בדיעבד ומדברים גדולים לא מיירי כלל אלא שאנו מחלקים מבחוץ ביניהם דבס"ג יש חשש שכרות ויש לגזור בה אפי' דיעבד כמו בתפלת ערבית למ"ד חוב' משא"כ בשאר דברים גדולים דבהם מותר ג"כ דיעבד כמו בקטנים וא"ל ללישנא קמא דמתיר במשנה אפילו בגדולים בדיעבד ואפילו בס"ג קשיא מחשש שכרות ומ"ש מערבית כמ"ש י"ל דבגמרא איכא עוד חילוק בין תפלת ערבית למנחה דבמנחה כיון דקביע זימניה מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית וא"כ נוכל לומר דלישנא קמא ס"ל האי חילוקא דקביע זימניה בין מנחה לערבית אבל תלמודא דקאמר החילוק דמחמת שכרות הוא ס"ל כלישנא בתרא דמצי שפיר לחלק בחילוק זה כיון דמתני' לא מיירי מזה כנלע"ד ברור דלהאי דיעה שהוא פסק הרי"ף והרמב"ם יש לאסור אפי' דיעבד בס"ג כשיגיע זמן מ"ק אבל שאר דברים גדולים כגון תספורת בן אלעשה וכולה מלתא דמרחץ ותחילת דין אם התחילו אין מפסיקין נמצא לפ"ז דללישנא קמא יש עוד קולא בס"ג בדיעבד ולבתרא יש חומרא אפי' בדיעבד בס"ג ומו"ח ז"ל כתב בע"א והנלע"ד כתבתי:
ג סָעִיף ב ויש חולקים. הוא דעת ר"ת דפסק כלישנא קמא דמתני' אינו אוסר לכתחלה אלא בדברים גדולים ובדיעבד אין מפסיקים אפי' בס"ג ובמ"ק כתב הטור לפ"ז אפי' בס"ק ובשם ר"י כתב לפ"ז בס"ק אפילו סמוך למ"ק שרי להתחיל וזהו הי"א השלישי שמביא רמ"א והי"א השני שמביא רמ"א ס"ל דמתני' מיירי ממ"ק ואפ"ה בדיעבד אין מפסיקין אבל במ"ג לא מיירי ואפי' בס"ג שרי והא דמוקי בגמרא במ"ג הוא דלא תקשה מדריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלה כו' ולא קי"ל כריב"ל כדאמרינן בדוכתא אחריתא ממילא מתוקמא מתני' אפילו במ"ק דאם התחילו אין מפסיקין אבל התוס' דחו פי' זה ואמרו הא דפסקינן בדוכתא אחרינא דלא כריב"ל היינו במאי דאמר אסור לטעום כלום דהיינו אפילו פירות אבל במ"ש אסור לאכול סעודה קי"ל כוותיה ממילא קי"ל כוותיה דריב"ל וכ"פ הטור וש"ע בסמוך סעיף ג':
ד סָעִיף ב והשעה עוברת. בטור כ' אפילו כשהגיע מ"ק שהוא בתשע' שעות ומחצה ובלבד שיהא לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו עכ"ל ואם נתכוין רמ"א לומר שלא יהיה לו שהות אחר הסעודה למה כתב שאסור מצד יש להחמיר דהא בזה לכ"ע אסור ונראה דהך והשעה עוברת פי' שבאמת יש עוד שהות אח"כ אלא דיש לחוש מתוך שרואה שתמשוך הסעודה עוד זמן עד שיעור שיעבור הזמן יש להחמיר בזה:
א סָעִיף א בקול רם. ומ"מ בת"צ לא יעשה כן לכתחלה כיון שאומר הש"ץ ענינו בברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"צ ענינו והקהל יאמרו בש"ת רלנ"ח מ"א וע"ל סי' קכ"ד ס"ב מש"ש. והאר"י ז"ל לא הניח לאומרה בקול רם אלא בלחש ואח"כ בקול רם אפי' אחר שקיעת החמה אפי' בע"ש:
ב סָעִיף ב למנחה. היינו חצי שעה קודם. ולא יחזיק אז ילד בחיקו שמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר המים יעבור זמן מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ. ס"ח סי' י"ח:
ג סָעִיף ב סעודה קטנה. דלמא אתו לאמשוכי. כתב מהרי"ל בהלכות פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלמוד עד שיתפלל אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבה"כ אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל. וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח"כ אקרא ק"ש אלא נכנס לבה"מ וקורא ושונה ואח"כ קורא ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד אא"כ במקום שיש ציבור ע"ל סימן פ"ט ס"י. מ"א:
ד סָעִיף ב התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות. וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט עיין מ"א:
ה סָעִיף ב להפסיק מיד. אפי' עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק. מ"א:
ו סָעִיף ב ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם נטילה:
ז סָעִיף ב עוברת. ע"ל ס"ק ה' דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשך סעודתו עד שתחשך. כתב ב"ח כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבה"כ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי סעודה גדולה אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי סעודה גדולה:
ח סָעִיף ג כביצה. דוקא ולא יותר. ונ"ל דלשתיה יותר מכביצה נמי אסור עיין מ"א:
א סָעִיף א כתב מגן אברהם תימה כו' שהקריבו מנחה אחר תמיד של בין הערבים. עד כאן ל' התו' פ' ע"פ דף ק"ז ע"א. וזה לשונו וי"ל דאמרי' פ"ק דברכות הוי זהיר בתפלת המנח' שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה ושמא בשעת הקרבת המנח' נענה שאז היה שעת רצון עכ"ל: ור"ל דהש"ס מביא ראיה ליזהר בתפלת מנח' דכן מצינו באלי' והי' בקבל' ביד חכמי הש"ס שאליהו נענה בשעת הקרבת המנחה וע"כ אז הוא עת רצון וא"כ ראוי להתפלל מנחה ג"כ בשעה ההוא ולכן נקרא מנחה. ובירושלמי כו' בזמן הקרבת קטורת והקטורת נעשה בין תמיד למנחה עכ"פ מוכח דלכתחלה אין להתפלל מנחה משש ומחצה דאז זמן שחיטת התמיד. ושזה סייעתא לדעת רמב"ם וכן פסק הרב"י בר"ס רל"ג לאפוקי מהרא"ש וטור שם דס"ל דאדרבא לכתחלה מצות' בזמן מנחה גדולה ע"ש. ודע דבש"ס דילן חולק בזה על הירוש' ומוקי קרא דתכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב קאי על ערבית דכן אמר ר"י בברכות דף ו' ע"ב דגם בתפלת ערבית יהיה אדם זהיר ואייתי ראיה מקרא הנ"ל דתכון תפלתי קטורת כו': (ס"ק א) יתפללו כו' וצ"ע דבסי' קכ"ד כו' שכ' שנכנס לבה"כ ומצא שכבר התפללו צבור בלחש וצריך מיד לירד לפני התיב' ירד לפני התיב' ויתפלל בקול רם וא"צ לחזור ולהתפלל: דהתם א"א בענין אחר דהא צריך לירד מיד לפני התיבה כיון שכבר התפלל בקול רם ע"י הדחק לא הוצרכוהו לחזור ולהתפלל בלחש:
ב סָעִיף א (סק"ב) הש"ץ כו ליכא י' דצייתי. ר"ל דהא הש"ץ אם היה מתפלל יחידי היה אומר בש"ת ולא ברכה בפני עצמו אלא משום שהוא תפלת צבור אומר עננו ברכה בפ"ע. וכיון דליכ' י' דצייתי מקרי תפלת יחיד: ודעת רמ"א ול"ח לעיל אם אפשר ימתינו הקהל ולא יתחילו להתפלל עד שגמר הש"ץ האל הקדוש ואם אי אפשר שהשעה דחוקה ביותר יעשה כמ"ש כאן שיתחילו מיד עם הש"ץ ויתפללו עם הש"ץ מלה במלה עד אחר האל הקדוש. וטוב שיהי' עכ"פ שיענה אמן על ברכות הש"ץ ע"ש:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) להסתפר כו' הוצרכתי להביא דברי הש"ס כדי שיובנו דברי מ"א ואף שבט"ז הביאו מ"מ כדי להקל. איתא בשבת דף ט' ע"ב לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדון ולא לאכול ואם התחילו אין מפסיקים. מפסיקים לקרות ק"ש ופריך האי סמוך למנחה אילימא למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות טובא אלא סמוך למנחה קטנ' אמאי קתני אם התחילו אין מפסיקים והאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלל קודם שיתפלל תפלת מנחה. (ומשמע לי' דתרתי אסר ריב"ל אפי' טעימא בעלמא. וגם אפי' התחיל מפסיק וכ' התוס' דגם ההפסק נשמע מדאסר לטעום והב"ח כ' דדייק ההפסק' מתיבת כלו"ם ע"ש) ומשני סתם ש"ס לעולם סמוך למנחה גדולה ומיירי בסעודה גדולה ותספורת ר"ל של בן אלעשה שהיה צריך אומנות יתירה כלהו כמ"ש מ"א ס"ק י"ג ולכן אע"ג דאיכא שהות ביום אסור וראב"י אמר לעולם סמוך למנחה גדולה ואפי' סעודה קטנה ותספורת דידן וכן כלם ואפ"ה אסור כמ"ש הטעם פה בש"ע ויש בזה ד' שיטות בין הפוסקים דעה א' הוא דעת הרי"ף ורמב"ם וכוותייהו פסק הרב"י ופסקו כראב"י כיון שסידר הש"ס תירוצו לבסוף ולכן כ' דאפי' סעודה קטנה סמוך למ"ג אסור ואם התחילו אין מפסיקים דבי' איירי מתניתין אבל התחיל סמוך למנחה קטנה אפי' סעודה קטנה צריך להפסיק דנשאר סברת המקשן דפריך אי סמוך למ"ק אמאי קתני אי התחילו א"מ והאמר ריב"ל כו' והמקשן אכתי לא אסיק דמיירי בסעוד' גדולה ואפ"ה דייק מריב"ל דצריך להפסיק וכ"מ לשון ריב"ל ושאר ג' הדעות יתבארו אחת אל אחת. ואפשר דאם י"ל ב' כו' דכה"ג צ"ל שמא ישברו כלם ואעפ"כ כתבו מ"א בלשון אפשר די"ל דאפי' כה"ג אסו' משום לא פלוג וכן פסק באמת בספר א"ר לאסור בכל ענין משום ל"פ:
ד סָעִיף ב (ס"ק ח) סעודה כו' כ' מהרי"ו כו' מי שלא התפלל ערבית כו' ר"ל אע"ג דמתני' דשבת לא אסר בפירוש אלא סמיך למנח' אע"פ כן גם סמוך למעריב אסור. כדאמרי' פ"ק דברכות דף ד' ע"ב הא דאמרי רבנן דזמן ק"ש של ערבית עד חצות מודים לר"ג דזמנה עד שיענה ע"ה ואמרי עד חצות להרחיק אדם מהעבירה כדי שלא יבא אדם מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה ונכנס לבה"כ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל עכ"ל הגמרא הרי דאפילו בערבית אסרו האכילה וס"ל למהרי"ו דה"ה דיש לאסור המלאכה והלימוד דחד טעמא היא ומה שכתב בברייתא אם היה רגיל לקרות קורא יתבאר להבא: אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללים כו' שכן הי' דרכם בשחרית היו מתפללים בצבור אבל לא במנחה ובמעריב לכן בשחרית כיון שדרכם להתפלל בבה"כ בצבור יעשה כהרגלו לילך לבית הכנסת ול"ח שמא יפשע: ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מ"ק אע"ג דמדיי הש"ס אסור מ"מ כיון דעכשיו נוהגים להתפלל מנחה בצבור שרי דל"ל שמא יפשע: אבל במקום שאין שם מנין ודרכם להתפלל יחידי אסור ללמוד בשחרית וכ"ש מנחה: דעיניך רואות דלית' דהא סיים במקום שאין שם מנין משמע דבכל פעם מתפללים יחידי אפ"ה אוסר: והא דאמרינן בברכות שלא יאמר כו' נכנס לבה"מ אם רגיל לקרות קורא כו' דמשמע דלימוד מותר והתם ע"כ מיירי שאינו מתפלל בציבור וכדמשמע לשון הברייתא וקורא ק"ש כו' דהא מהרי"ו מייתי מיניה ראיה לאסור המלאכה סמוך לערבית ובמקום שמתפללים בצבור הלא מתיר מהרי"ו אפי' לאכול. ולמה אסרה הברייתא לאכל קימעא כו' אע"כ דמהרי"ו ס"ל דמיירי במקום שאין מנין: שלא יהיה יושב ובטל כו' מ"מ דייק מהרי"ו דבהגיע הזמן אפי' לימוד אסור דמסברא ס"ל דאכילה ומלאכה ולימוד שוין וכיון דאסרה ברייתא האכילה מחשש שמא יפשע א"כ מסברא יש לאסור גם מלאכה ולימוד ואפי' חצי שעה קודם כדמיירי הברייתא וניהו דלימוד התירו בבריי' שלא יהיה יושב ובטל אע"ג דאכיל' ומלאכ' אסורים. מ"מ שמעינן בהגיע זמן אפילו לימוד אסור דהא גם בלימוד א"ל שמא יפשע וכיון שהגיע זמן דליכא משום שלא יהיה יושב ובטל דהא יכול לקרות ק"ש ולחזור ללימודו א"כ ממילא גם הלימוד אסור: דקי"ל כרש"י. זה הוסיף מ"א להביא סייעתא למהרי"ו דאהא דאמרינן פ"ק דברכות דף ה' ע"ב תניא אבא בנימין או' על ב' דברים הייתי מצטער (ר"ל שדחק עצמו לעשות כן) כו' ועל תפלתי שתהיה סמוך למטתי ר"ל כשעמד ממטתו בשחר לא עשה שום דבר עד שהתפלל ופירש"י דאפילו ללמוד אסור אם לא במקום שמתפללים בציבור דל"ל שמא יפשע והתוס' חולקים ומתירים הלימוד וקי"ל לעיל סי' ש"ט כרש"י:
ה סָעִיף ב (סק"ט) ואם כו' אפי' אחר מנחה גדולה ר"ל דלא תימא מ"ש בש"ע אפי' התחיל באיסור ר"ל תוך חצי שעה הסמוכה למנחה קמ"ל אפי' התחיל אחר שכבר הגיע זמן מ"ג אפ"ה אין מפסיקים דמתני' בשבת סתמא קתני ואם התחילו א"מ: ואם התחילו סמוך למ"ק (ואפי' סעודה קטנה) מפסיקים כבר כתבתי לעיל טעמו בזה: עיין בח"מ סי' ה' סעיף ד' בהג"הת רמ"א וסמ"ע שם דגם בדין קי"ל הכי דאפי' התחיל בגמר דין סמוך למ"ק מפסיקים אע"ג דזה דוק' לדעת הרב"י דפסק כהרי"ף ורמב"ם. ורמ"א כ' למט' בהג"ה דנוהגים כהטור בשם ר"י דסעודה קטנה סמוך למ"ק אפילו לכתחלה מותר וכ"ש גמר דין וכן ראיתי שנתעורר בזה שם בס' או"ת. ע"כ צ"ל דהא סיים כאן דלא סמכינן על הטור בשם ר"י כ"א בצירוף דקוראים לבה"כ וא"כ י"ל דשם בח"מ מיירי מצד הדין במקום שאין קוראין אבל במקום שקוראים באמת גם בדין שרי: והא חתן כו' ע"ל סי' ע' סעיף ג': אחת ועסי' ס"ג סעיף ב' ובמ"א שם כצ"ל:
ו סָעִיף ב (ס"ק י"א) להפסיק כו' וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח דתנן התם מי שבא בדרך ואין בידו לולב ליטול כשבא לביתו נוטלו על שלחנו. ופריך למימרא דמפסיק והתנן במנחה ואם התחילו אין מפסיקים ומה קשיא לולב דאורייתא ומנחה דרבנן ואמר דע"כ מתני' דלולב מיירי בי"ט שני שהוא חה"מ מדקתני מי שהיה בא בדרך ובי"ט שני גם לולב דרבנן ומתרץ רב ספרא מנחה מיירי בדאיכא שהות ומתני' דלולב מיירי בדליכא שהות וכתב רש"י וז"ל בד"ה הא דאיכא כו' ומתניתין דהכא בליכא שהות שתמשוך סעודתו עד שתחשך עכ"ל ומתני' דלולב קתני נוטלו על שלחנו לא נטלו שחרית יטול בין הערבים אלמא דרישא דקתני ונוטלו על שלחנו מיירי בשחרית ואפ"ה כיון שיודע שתמשוך סעודתו צריך להפסיק:
ז סָעִיף ב (ס"ק יב) משיטול כו' משיתיר אזורו כ"ה בג' דשבת דף ט':
ח סָעִיף ב (ס"ק יג) דס"ק מותר כו' הוא דעת ר"ת דפסק כתי' ראשון דהוא סתמא דהש"ס דמוקי למתני' סמוך למנחה גדולה ודוקא סעודה גדולה וה"ה אינך שהוזכרו במשנה דוקא בענין שכתב מ"א שממשיכים זמן מרובה: ומ"מ הם מודים כו' מפסיקים אפילו ס"ק וכמש"ל לדעת הרי"ף דבזה נשאר סברת המקשן דקי"ל בהא כריב"ל דאפילו סעודה קטנה סמוך למ"ק צריך להפסיק:
ט סָעִיף ב (ס"ק יד) וי"א דאפי' כו' ולדידהו כו' זה דעת בעל המאור שכתב כיון דבמסכת ברכות פסקינן דלא כריב"ל דאוסר הטעימה ה"ה דלא קי"ל כוותיה במאי דס"ל דצריך להפסיק וא"כ ממילא מפרשינן המשנה כפשטא סמוך למנחה קטנה ואין חילוק בין סעודה גדולה לקטנה כסברת המקשן דלא אסיק לחלק וכיון דהמשנה מיירי סמוך למנחה קטנה ואפ"ה קתני אין מפסיקין דלא כריב"ל וא"כ ה"ה ס"ג אין מפסיקים וסמוך למנחה גדולה הכל שרי אפי' סעודה גדולה דהא מתניתין לא מיירי אלא סמוך למ"ק ובין ס"ג לס"ק אין חילוק לדידי' כנ"ל:
י סָעִיף ב (ס"ק טו) סמוך למ"ק מצויין בטעות וקאי על י"א השני שהוא דעת הטור בשם ר"י והוא דעה רביעית דס"ל כר"ת דקיי"ל כתי' א' דהוא סתם ש"ס דמוקי למתני' בסעודה גדולה סמוך למ"ג ודין מנחה קטנה לא הוזכר במשנה אלא בדברי ריב"ל שאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור כו' וס"ל להר"י דקי"ל לענין הפסקה כריב"ל אלא דריב"ל לא מיירי אלא בהתחיל אחר שהגיע זמן המנחה דכן משמע מלשונו שאמר כיון שהגיע זמן ת"ה כו' אבל סמוך למנחה קטנה מותר להתחיל סעודה קטנה והא דלא אוקי הש"ס המשנה סמוך למנחה קטנה ומתני' דקתני אין מפסיקים מיירי בהתחיל סמוך למנחה דמודה ריב"ל תי' הב"ח דס"ל להש"ס דמתני' סתמא קתני ואם התחילו א"מ משמע אפי' התחילו אחר שהגיע זמן תפלה ע"ש: מיהו במרדכי כו' דאין איסור בסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה כצ"ל: לכ"ע אסור היינו אפילו לדעת המרדכי ולהמרדכי כה"ג מיירי מתני' ואי גם כה"ג מותר תיקשי למרדכי א"כ במאי מיירי מתני' דאסרה: וכ"כ הב"ח. לדינא: וגם הרשב"ב כצ"ל הוא רבנו שמואל בר' ברוך והוא המרדכי דלעיל שהביאו שם בשבת: דלא כמ"ש הב"ח דמרדכי מתיר גם בזה אלא דאין לסמוך עליו כיון שהוא יחיד: וכ"ה באגודה כו' קאי ע"ד רמ"א שכתב ונהגו להקל כשתי הסברות כדעת בעל המאור וכדעת הטור בשם ר"י והם תרי קולי דסתרי אהדדי דאי קי"ל כבעל המאור א"כ סעודה קטנה סמוך למנח' קטנה אסור ואי קיי"ל כהטור בשם ר"י ע"כ סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה אסור דבהכי מוקי למתני' אבל העולם שתופסים שני הקולות זה לא יתכן ונתן טעם על קולת סעודה קטנה סמוך למ"ק דסומכים על קריאת השמש לבה"כ ומ"מ סעודה גדולה סמוך למ"ג אף דלבעל המאור מותר כיון דהוא יחיד לא רצה רמ"א לסמוך עליו וס"ל דאפי' קריאת השמש לא מהני ועז"כ מ"א דכ"ה באגוד' ומ"מ בתחלת דין כו' דהוי דומיא דסעודה גדולה סומכים על קריאה לבית הכנסת (ואם כן כל שכן דגמר דין סמוך למ"ק סומכים על קריאת השמש) וע"כ צ"ל הא דאוסר רמ"א בח"מ סי' ה' מיירי מצד הדין ובמקום שאין השמש קורא לבה"כ וכמ"ש לעיל בס"ק ט' ע"ש: ועוד דאמרי' בגמ' בשבת שם אמר אביי למ"ד תפלת ערבית חובה אפילו התיר אזורו מטרחינן ליה לחגרו ולהתפלל ערבית ופריך מ"ש ממנחה דודאי חובה ואפ"ה תנן אם התחילו אין מפסיקים ובאכילה הוי התחלה משיתיר אזורו וכדלעיל ס"ק י"ב ותירץ הש"ס בשעת המנחה לא שכיח שכרות ולכן הותר לו. אבל בלילה שכיח שכרות בסעודה לכן אפילו התיר חגורו צריך לחגור ולהתפלל ועוד תי' הש"ס תירוץ אחר הביא מ"א לקמן סי' רל"ה סעיף קטן זיי"ן:
יא סָעִיף ב (ס"ק ט"ז) והשעה כו' כ' ב"ש כו' עד אחר חצות ר"ל חצי שעה אתר חצות דהוי סמוך למנחה גדולה:
יב סָעִיף ג (ס"ק יז) כביצה כו' אע"ג דבסכה מקרי עראי ר"ל דקיי"ל לקמן דאוכלים ושותים עראי חוץ לסכה. ופת לא מקרי עראי אלא כביצה ולא יותר אבל שתיה אפי' הרבה מיקרי עראי ומותר חוץ לסכה:
א סָעִיף א ס"א אם כו'. דאין יוצאין י"ח בין יחיד בין ציבור אלא בלחש. ש"ל. ודבריו צ"ע דאמרינן בסוף ר"ה תניא א"ל לר"ג כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' וכ"כ בסי' קכ"ד:
ב סָעִיף ב ס"ב אפי' סעודה כו'. עבה"ג ועוד הוכיח הר"י ממש"ש התם לא שכיחא כו' ואי בסעודה גדולה שכיחא ושכיחא: אע"פ כו'. עתוס' שם ד"ה ואם כו' וד"ה למ"ד כו' וי"ל כו': והוא כו'. שם ד"ה ואם כו': ולדידן כו'. וכ"ה בירושלמי שם ר' ירמיה ור' יוסף ח"א משישבו בדין וח"א משישמעו טענותיהם ומ"ש ור' יוסף ט"ס הוא וצ"ל ור' יונה: וי"ח כו'. שם ד"ה בתספורת כו' וכן עיקר: וי"א כו'. דגמ' לא מוקי במנחה גדולה רק משום דריב"ל ולית הלכתא כריב"ל כמ"ש בפ"ד דברכות ועתוס' הנ"ל: וי"א כו'. וכ"כ הרא"ש בברכות ושם דלא קי"ל כריב"ל ואפי' להתחיל מותר אבל תוס' פי' שם דלענין להפסיק לית הלכתא כותיה דוקא כמ"ש בח"מ סי' ה' וכ"כ תוס' בשבת שם להדיא דסמוך למנחה קטנה אפי' סעודה קטנה אסור ואפי' התחיל מפסיק מדלא משני במ"ק ולא קי"ל כריב"ל אלא בהא קי"ל כריב"ל בהתחיל סמוך למ"ק וכמ"ש בח"מ ופי' שם דבהא לא קי"ל כריב"ל דס"ל דאפי' פירות אסור לטעום וכ"כ הרא"ש שם כ"ז: והשעה כו'. עט"ז ועמ"א ס"ק י"א:
ג סָעִיף ג ס"ג והא כו'. כנ"ל לפי' תוס' ורא"ש: וה"ה כו'. שזהו ג"כ נקרא טעימה כמ"ש בסוכה כ"ו א' כד טעים כו' ופי' הרי"ף ותוס' שם ד"ה תרתי דהיינו כביצה ובזה לא קי"ל כריב"ל דאוסר לטעום דלא אסר אלא קבע משא"כ כה"ג שנקרא ארעי כמש"ש וז"ש תוס' דמותר פירות כנ"ל דפירות לעולם ארעי הוא כמ"ש ביומא ע"ט ב' וז"ש היינו כו' דהיינו כו' ועתוס' בסוכה שם ד"ה תרתי כו' ושיעור זה כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.