א נוֹהֲגִים לוֹמַר פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין, וְהַסְפָרַדִּים אוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית, וְהוּא הַנָּכוֹן.
ב יֵשׁ שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה. הַגָּה: וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן. בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (מִנְהָגִים). וְכֵן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (מַהֲרִי"ל הִלְכוֹת סֻכָּה).
א סָעִיף א (א) פרק במה מדליקין - לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה:
ב סָעִיף א (ב) קודם תפלת ערבית - שבמקומותם מקדימין להתפלל ערבית וע"י קריאת פרק זה שיקרא מקודם ידע במה מדליקין ויזכור הג' דברים ויזהיר עליהם וע"כ כתב השו"ע דהוא הנכון דלאחר תפלת ערבית מאי נ"מ. ובמקומות שנוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית כתב במנהגי מהרא"ק הטעם כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל יהיה לו שהות להתפלל בעוד שיאמרו במה מדליקין ולכן אין אומרים אותו בשבת חוה"מ לפי שאין מאחרין כ"כ לבוא לבהכ"נ לפי שאין עושין בהם מלאכה. כתב הב"ח שיש לומר ב"מ אחר קידוש דעיולי יומא עדיף ומקדמינן ליה ובמקומותינו המנהג לומר במה מדליקין קודם וכתב בפרישה הטעם דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכדלעיל בסימן רס"ג:
ג סָעִיף ב (ג) שחל להיות בע"ש - לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג:
ד סָעִיף ב (ד) של חנוכה - מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה:
ה סָעִיף ב (ה) בשבת - וכן ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים אותו [אחרונים]:
א סָעִיף א קודם תפלת ערבית. כדי שידעו במה מדליקין וצ"ל דלפי שלא נהגו להדליק במדינות אלו בשמנים ובפתילות אלו אין חוששין לזה ומה שאומרים אותו כתב במנהגי מהרא"ק כדי שאם איחר לבא לבהכ"נ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת ח"ה שאין מאחרין כל כך דאין עושין מלאכה כל כך עכ"ל, וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור ובש"ע ע"כ:
א סָעִיף א פ' במה מדליקין. לפי שיש בו דין הדלק' וג' דברים שצ"ל בתוך ביתו עם חשיכ' ובי"ט שחל בע"ש א"א אותו מפני שאין יכולים לו' עשרתם כ"כ הטור וכתב ב"י שאין טעם זה כדאי ול"נ שהוא כדאי שפיר דהכונה בזה שאין הכל יודעים שאסור לעשר בי"ט ובזה שלא יאמר הפרק במה מדליקין ירגישו וישאלו מה נשתנ' ע"ש זה וישיבו להם הלומדים משום עשרתם ובזה ידעו הדין ומזה הטעם א"א גם בח"ה כמ"ש רמ"א דמשום י"ט אנו עושין כן גם בח"ה שהוא קצת י"ט והכל הוא להזכיר דין איסור עישור בי"ט גם בי"ט שחל בשבת ג"כ נכלל בזה כיון דעכ"פ יש י"ט בזה היום בערב יהיו נזכרים לדי י"ט בע"ש כנ"ל:
ב סָעִיף ב בשבת של חנוכה. לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסורים בשבת מה שא"כ בחנוכה:
א סָעִיף א (ס"ק א) קודם כו' שלא נהגו כו' בשמנים וה"ה פתילות ר"ל אפי' בחול אין דרכן להדליק בשמני' ופתילות הפסולים שמנו חכמים לאסור מה"ת ידליק בהן בשבת וא"צ אזהרה: ולכן א"א שבת חוה"מ ובי"ט שחל בע"ש עיין הטעם בט"ז ובי"ט שחל בשבת צ"ל משום לא פלוג משום י"ט שחל בע"ש מ"ש הלבוש כן לטעם ש"ע: וכ"מ בטור וש"ע שסדרו תחלה בסי' רס"ט דין קידוש ואחריו בסי' זה דין ב"מ ובספר ת"ש כ' דמ"א כ' לעיל סי' קפ"א דאין סדר למשנת הטור וש"ע וצ"ל דוקא במקום שיש הכרח לו' דאין סדר אבל במקום שאין הכרח מה"ת נימא דאין סדר:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.