Shulchan Aruch, Orach Chayim 270 — שולחן ערוך, אורח חיים רע
א נוֹהֲגִים לוֹמַר פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין, וְהַסְפָרַדִּים אוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית, וְהוּא הַנָּכוֹן.
ב יֵשׁ שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה. הַגָּה: וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן. בַּחֲנֻכָּה וּבְשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (מִנְהָגִים). וְכֵן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (מַהֲרִי"ל הִלְכוֹת סֻכָּה).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) פרק במה מדליקין - לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) קודם תפלת ערבית - שבמקומותם מקדימין להתפלל ערבית וע"י קריאת פרק זה שיקרא מקודם ידע במה מדליקין ויזכור הג' דברים ויזהיר עליהם וע"כ כתב השו"ע דהוא הנכון דלאחר תפלת ערבית מאי נ"מ. ובמקומות שנוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית כתב במנהגי מהרא"ק הטעם כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל יהיה לו שהות להתפלל בעוד שיאמרו במה מדליקין ולכן אין אומרים אותו בשבת חוה"מ לפי שאין מאחרין כ"כ לבוא לבהכ"נ לפי שאין עושין בהם מלאכה. כתב הב"ח שיש לומר ב"מ אחר קידוש דעיולי יומא עדיף ומקדמינן ליה ובמקומותינו המנהג לומר במה מדליקין קודם וכתב בפרישה הטעם דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכדלעיל בסימן רס"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) שחל להיות בע"ש - לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) של חנוכה - מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) בשבת - וכן ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים אותו [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א קודם תפלת ערבית. כדי שידעו במה מדליקין וצ"ל דלפי שלא נהגו להדליק במדינות אלו בשמנים ובפתילות אלו אין חוששין לזה ומה שאומרים אותו כתב במנהגי מהרא"ק כדי שאם איחר לבא לבהכ"נ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת ח"ה שאין מאחרין כל כך דאין עושין מלאכה כל כך עכ"ל, וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור ובש"ע ע"כ: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א קודם עמ״א. ומ״מ משום עשרתם ערבתם היה לומר קודם ומ״ש המ״א דאנן אין מדליקין בשמנים כ״א נר חלב או נר שעוה וגם פתילות מדליקין בכשירות עמ״א רס״ד י״ג ועתו״ש ומ״ש בשם הב״ח דיאמרו אחר קידוש כ״מ מסידור הטור וש״ע ובפרישה כתב מנהגנו לומר כ״מ קודם דנר ביתו קודם לקידוש היום יע״ש כבסי׳ רס״ג ס״ג ובסידור אנו למידין דין זה: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) קודם כו' שלא נהגו כו' בשמנים וה"ה פתילות ר"ל אפי' בחול אין דרכן להדליק בשמני' ופתילות הפסולים שמנו חכמים לאסור מה"ת ידליק בהן בשבת וא"צ אזהרה: ולכן א"א שבת חוה"מ ובי"ט שחל בע"ש עיין הטעם בט"ז ובי"ט שחל בשבת צ"ל משום לא פלוג משום י"ט שחל בע"ש מ"ש הלבוש כן לטעם ש"ע: וכ"מ בטור וש"ע שסדרו תחלה בסי' רס"ט דין קידוש ואחריו בסי' זה דין ב"מ ובספר ת"ש כ' דמ"א כ' לעיל סי' קפ"א דאין סדר למשנת הטור וש"ע וצ"ל דוקא במקום שיש הכרח לו' דאין סדר אבל במקום שאין הכרח מה"ת נימא דאין סדר: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א פ' במה מדליקין. לפי שיש בו דין הדלק' וג' דברים שצ"ל בתוך ביתו עם חשיכ' ובי"ט שחל בע"ש א"א אותו מפני שאין יכולים לו' עשרתם כ"כ הטור וכתב ב"י שאין טעם זה כדאי ול"נ שהוא כדאי שפיר דהכונה בזה שאין הכל יודעים שאסור לעשר בי"ט ובזה שלא יאמר הפרק במה מדליקין ירגישו וישאלו מה נשתנ' ע"ש זה וישיבו להם הלומדים משום עשרתם ובזה ידעו הדין ומזה הטעם א"א גם בח"ה כמ"ש רמ"א דמשום י"ט אנו עושין כן גם בח"ה שהוא קצת י"ט והכל הוא להזכיר דין איסור עישור בי"ט גם בי"ט שחל בשבת ג"כ נכלל בזה כיון דעכ"פ יש י"ט בזה היום בערב יהיו נזכרים לדי י"ט בע"ש כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בשבת של חנוכה. לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסורים בשבת מה שא"כ בחנוכה: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א פ׳ במה מדליקין עט״ז לפי טעם הטור שאין יכולים לומר עשרתם היה לו לומר ב״מ קודם ברכו בע״י עב״י וב״ח. עיין לבוש לא פלוג וכעין מזה כתב הט״ז. ומ״ש הר״ב וכן י״ט בשבת היינו יום א׳ עיין אות ב׳: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בשבת חנוכה עט״ז ונוהגין לאמרו משום ג׳ דברים ואפשר גם לחנוכה כשרים לנר שבת פסולים ועב״י. המחבר סובר י״ט ע״ש יצוייר בסוכות ופסח ג״כ ושבת חה״מ אומרים והר״ב סובר שבת חה״מ אין אומרים כ״ש שבת עי״ט שא״א וכן שבת יום א׳ של י״ט משום ל״פ כו׳ ויצוייר ג״כ סוכות ופס״ח: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א במה מדליקין. כדי שאם איחר לבוא לבה"כ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת חוה"מ שאין מאחרין כ"כ דאין עושין מלאכה כ"כ מנהגי מהרא"ק. וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור. מ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בשבת. וכן בי"כ שחל בשבת א"א אותו. שכנה"ג: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א נוהגין. שבה דיני הדלקה ושלשה דברים שצריך כו' וז"ש והספרדים אומרים כו' והוא הנכון דלאח"כ מנ"מ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב יש שאין. דל"ל עשרתם. טור: ויש. משום פיסול שמנים שמותר בחנוכה: ואין. דמ"מ לשבת אסור לצורך היום: ובשבת כו' וכן כו'. דעיקר נתקן משום המאחרים ולא שייך כ"כ: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)