Shulchan Aruch, Orach Chayim 292 — שולחן ערוך, אורח חיים רצב

סָעִיף א

א (א) אומרים אשרי ובא לציון וכו' - ומפסיקין בקדיש קודם ואני תפלתי. ואמירת ובא לציון במנחה הוא במקום סדר קדושה דחול ובשבת שמאריכין הרבה בשחרית ומוסף הניחוה עד מנחה [כל בו]: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) ואני תפלתי - הוא על פי המדרש שאמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אין אומה זו כעו"ג ששותין ומשתכרים ופוחזים ואנו לא כן אע"פ שאכלנו ושתינו ואני תפלתי וגו' אבל במנחה של יו"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה שהוא עת רצון עי"ז ומיהו בשבת נהגו לאמרו אף במקום שאין ס"ת וכן אפילו ביחיד [אחרונים]: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ומוציאין וכו' - הוא מתקנת עזרא כדאיתא בגמרא: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ג' אנשים וכו' - במנחה א"א קדיש על הבימה לעולם [היינו בין בשבת בין בתענית] רק לפני העמוד קודם תפלת י"ח וקאי נמי אס"ת דאי יאמרו מיד על הבימה א"כ לפני העמוד לא יאמרו קדיש כי אין במה להפסיק בין הקדישים [יהללו פסוק אחד לא הוי הפסק ואף שאומרים מזמור לה' הארץ אין זה מעיקר הדין] ולעולם ראוי להסמיך הקדיש לתפלת י"ח משא"כ בשחרית יש הפסק באמירת אשרי בינתים ולפ"ז כשאין ס"ת בשבת במנחה לא יאמרו רק פ"א קדיש אחר אשרי ובא לציון ופסוק ואני תפלתי יאמרו אז קודם הקדיש כדי שלא יהא הפסק בין קדיש להתפלה [א"ר וש"א]: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) ולא בשל יו"ט - דהא הקריאה איננה בשביל יו"ט דהא במנחה ביו"ט אין קורין: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ו (ו) צדקתך - דמתו בו יוסף משה ודוד ולכן נהגו שלא לקבוע אז מדרש כי חכם שמת כל המדרשות בטלים וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש ולא נגנז עד שבת במנחה בשעתא דעת רצון וכמ"ש בזוהר ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנגנז וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שחוזרין לגיהנם במו"ש: ש"ע סָעִיף ב

ז (ז) בו במנחה וכו' - פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' שאחריו הוא ר"ח וא"כ אלו היה חול לא היו אומרים במנחה נפילת אפים שכבר חל במקצת יום שלאחריו ולכן גם עתה א"א צדקתך: ש"ע סָעִיף ב

ח (ח) ונהגו - ואינו איסור אלא מנהג לזכרון בעלמא והטעם כנ"ל בסק"ה ודוקא שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביו"ד סימן שד"מ סי"ח לענין נשיא שמת: ש"ע סָעִיף ב

ט (ט) בין מנחה למעריב - היינו כשהוא סמוך לחשיכה ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה הדרשה עד סמוך לחשיכה אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' בזמנה [מ"א] ובא"ר איתא בשם מלבושי יו"ט שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב. וע"כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ואני תפלתי. ובמנחה של י"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה [ב"י ש"ל] וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת א"א אותו ובהגמ"נ מפרש לפי שאין הכל מודים דבעינן לכם: ש"ע סָעִיף א

ב ג' אנשים. וא"א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה (הגמ"נ) וכ"כ בליקוטי פרד"ס שהקדיש שלפני י"ח קאי אקריא' ואף על פי שמפסיקין בין הקריא' לקדיש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק דסיומא אריכת' היא עכ"ל וכ"מ בלבוש וכתב הריב"ש סי' שנ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמש"ל וגם שלא להפסיק בין הקדיש שאחר ובא לציון לתפל' י"ח וא"ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו דפסוק א' לא חשיב הפסק מידי דהוי איהללו או יאמרוהו קוד' הקדיש וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג בו במנח'. פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' הוא ר"ח א"כ אין אומרים במנחה נפילת אפים ולכן א"א צדקתך כנ"ל ובכ"ה לא הבין כך ולכן האריך בחנם: ש"ע סָעִיף ב

ד במנחה נפילת אפים וכו'. שכבר חל יום שלאחריו כמ"ש סי' תרס"ו [כל בו] וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה [ל"פ]: ש"ע סָעִיף ב

ה שלא לקבוע מדר'. ובמרדכי כתוב שלא ללמוד כונתו שלא ללמוד בחברותה אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש בי"ד סי' שד"מ סי"ח ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכ' שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות עסי' רצ"ט: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ואני עמ״א עט״ז ואף באין ס״ת י״ל ואני תפלתי. וי״ל בשבועות דה״מ דבעינן לכם פסחים כ״ח ב׳ אמאי א״א ואני תפלתי ור״ה בשבת אף י״ל דבשבת ר״ה כ״ע מודים דבעי׳ לכם ובתקצ״ד ותה״ד רע״ח דא״צ תענית לתעניתו דמשמים הראו לו דחביב כו׳ הא בלא״ה בשבת בר״ה לכ״ע אסור להתענות עסי׳ קנ״ז במ״א מ״ש שם. ומ״מ אף המתענה יאמר בשבת ואני תפלתי ל״פ ה״ח עצרת א״א משום ל״פ שאר י״ט. פירוש הפסוק ואני תפלתי תלים ס״ט י״ד רמ״א יפה ברוב חסרך יראה כי בשם הרחמים אם מעוררים קצת חסד די ובשם מדה״ד צריך לעורר רוב חסדים שבה כי יש ניגוד מדה״ד וע״ד הרמז ואני מדה זו כמו ואני הנה בריתי אתך וכדומה עיין רמ״א על התורה בקשתינו שתהיה עם ה׳ הרחמים ע״ד למה ה׳ תעמוד ברחוק עת רצון אחישנה לא בעתה ענני באמ״ת ע״י התורה ישעך ישועות ה׳ ג״כ ישועתנו וענני ודאי באמת ישעך כמו ישועתך אמיתי כי לא יתן כבודו לאחר ח״ו ומתפללים על גלות השכינה משל לבן מלך גורש מפלטין ע״ד לא טוב עשה וע״י נתגרש המטרוניתא מבקש הבן שיקרב אמו תחלה וע״י כן גם הוא יושע ובס׳ המגיד הארכתי אין מקומו פה. עמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה: ש"ע סָעִיף א

ב ג׳ אנשים עמ״א במנחה א״א קדיש על הבימה לעולם רק לפני העמוד קודם תפלת י״ח וקאי נמי אס״ת דאי יאמרו מיד על הבימה א״כ לפני העמוד לא יאמרו קדיש כי אין במה להפסיק בין הקדישים יהללו פסוק א׳ לא הוי הפסק (אף שאומרים מזמור לה׳ הארץ כו׳ אין זה מעיקר הדין) ולעולם ראוי להסמיך אקדיש לתפלת י״ח. ולפ״ז באין ס״ת לא יאמר ואני תפלתי דהיכי נעביד יאמר קדיש ואח״כ ואני תפלתי אם כן איך יאמר קדיש קודם תפלת י״ח אין במה להפסיק בפסוק א׳ או יאמרו ואני תפלתי קודם הקדיש ורק קדיש א׳ יאמרו גם למ״ש באות א׳ כשאין קריאת ס״ת א״ל ואני תפלתי א״כ נכון שלא לומר מה״ט נמי ועא״ר וי״ו שיש לקרות הפרשה בחומש ולומר כסדר אשרי ובא לציון קדיש ואני תפלתי ופרשה וקדיש על הפרשה בחומש כו׳ יע״ש וכן ראוי לנהוג שלא לשנות הסדר ואני תפלתי אומרים אף שאין קורין כלל בחומש כי יש הרבה טעמים שבת מנחה עת רצון ובזכות שבת נגאלים ע״ד תכנת שבת כו״: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג בו במנחה עמ״א הר״ן דקדק בו במנחה לא בו ביום שאפי׳ ר״ח ביום א׳ כו׳: ש"ע סָעִיף ב

ד במנחה עמ״א דשייך ליום שלאחריו. ואף אם מתפלל מ״ג לאחר מנחה חל שוב יום מחר ויראה ה״ה מי שאוכל בער״ח וכדומה אחר מנחה אין אומר על נהרות בבל כ״א ש״ה, ובתרס״ו מוציא כליו ממנחה ולמעלה ש"ע סָעִיף ב

ה שלא עמ״א לדרוש קודם מנחה ברבים אין קובעין מדרש בין מנחה למעריב במנהגים שלי הארכנו בדין צו״ץ וכאן אקצר. אע״פ שכתב המחבר בסי׳ ת״ך ובי״ד ת״א ס״ו י״ל דמודה בצו״ץ דרק צ״ה משא״כ צ״ה יש בו שבח עט״ז. עסי׳ קל״א במ״א אות י״ב במנחה כשמתפללין אצל תינוק הנימול אין אומרים צו״ץ יע״ש בפרי׳. עיין בא״ר אות י״ז סדר צדקתך אלו ראשון נגד משה שני נגד יוסף שלישי נגד דוד יפה יע״ש, ברכי נפשי ישבר״ו פראים בשי״ן ימנית משברים צמאון במים. עפאים י׳ נעה אלף נחה רד״ק ומכלל להר״ש ן׳ מלך י׳ למ״ד הפועל ובמ״נ עפ״א שורשו ובתקנ״ד בט״ז הארכתי יע״ש משלי ח׳ פתאים עיין מכלל שם והבן ובשרשי רד״ק עפא באל״ף וי״ל י׳ ל׳ הפועל תמורת אלף קאמר במכלל הר״ש בן מלך ז״ל: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א (ס"ק א) ואני כו' כיון דאין קורין בתורה. והוא ע"פ מ"ש הטור טעם אמירת ואני כו' הוא ע"פ המדרש שאמר דהמע"ה אתה ה' ראה מה בין בני ישראל לאו"ה או"ה אוכלים ושותים והולכים ופוחזים אבל ישראל אע"פ שאכלו ושתו בשבת מ"מ ואני כו' וע"ז כ' דביו"ט שאין קורין בתורה אין אומרים ואני כו' דלא שייך טעם המדרש. והקשה לבוש דהא לא נזכר בפסוק קריא' התורה כ"א תפלה והא גם בי"ט מתפללים במנחה וע"ש מ"ש הובא בב"ח ודחה תירוצו וב"ח כתב ליישב דעת רצון דכתיב בהאי קרא ר"ל אותו עת שהוא עת רצון לפני ה' אז הוא מתפלל אע"פ שאכל ושתה ובשעת מתן תורה הי' עת רצון גמור לפני ה' שזכה כל או"א מישראל לנבואה פא"פ ונתבסם העולם לכן כל עת שאנו קורין בתורה מתעורר שוב מעין אותו עת רצון שהי' במ"ת. לכן בשבת שקורין בתורה ואיכא עת רצון א"ש אמירת ואני כו' ור"ל ואני תפלתי כו' לא כיתר או"ה אלא אע"פ שאכלתי מ"מ ואני תפלתי. לכן בעת רצון שיהיה עכשיו בשעת קריאת התורה ראוי שתענינו. משא"כ בי"ט שאין קורין בתורה וליכא עת רצון אין שייך לומר ואני תפלתי כו' עת רצון כו': וא"כ אפשר דבמקום כו' אף על גב דאותו יום קוראים בתורה מ"מ א"א כיון דהם אין קורין. ואפשר אפילו באותו צבור בבית הכנסת קורין בתורה אם מתפללים בעשרה בלי ספר תורה אין לו' ואני כו' דלגבייהו דאין קוראים אפשר דליכא עת רצון: שאין הכל מודים כו' דפסחים דס"ח ע"ב ס"ל לר"א בי"ט או כולו לה' דהיינו שיכול ללמוד כל היום ולא יאכל כלל. או כולו לכם ור"י ס"ל חציה לה' וחציה לכם לאכילה ומסיק שם דבשבת לכ"ע אפי' לר"א בעי' נמי לכם ר"ל צ"ל חציה לכם לכן בשבת דהאכילה ודאי חיובא מצד הדין ואכלנו ואעפ"כ מתפללים ראוי לו' ואני כו' משא"כ בי"ט דלר"א א"צ לאכול כלל אע"פ שאכלנו אין שבח כ"כ במה שאכלנו ומתפללים ולפי טעם זה בשבת אפי' במקום דליכא ס"ת מ"מ אומרים ואני כו' דהא לא תליא כלל בקריאת ס"ת ועיין בסעיף קטן שאח"ז: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) ג' אנשים כו' שאין כאן במה להפסיק כו' דאחר ובא לציון אומרים קדיש ואחר הקריאה קודם תפלת י"ח אומרים ג"כ קדיש. וא"כ אם נאמר הקדיש על הבימה אחרי הקריאה. איך יאמר שוב קדיש קודם תפלת י"ח. והא אין ענין מפסיק בין שני הקדישים בשלמ' בשחרית איכ' הפסק בין ב' הקדישים אשרי שאומרים אחר קדיש שעל הקריאה אבל במנחה שכבר אמרו אשרי קודם הקריאה ואין אומר ואין דברי' אחרי הקריאה. ואפי' במנחה בתענית ס"ד שיאמרו קדיש אחר שקראו ג' בתור' קודם שיאמר הפטר' ותהיה ההפטרה הפסק בין הקדישים לזה כ' מ"א דההפטרה שייכ' אל הקריא' ונפטרה ההפטרה בקדיש שלפני ההפטר' א"כ קדיש שלפני י"ח למה הוא בא: וכ' הריב"ש כו' דבמקו' שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח דהא כבר אמרו קדיש אחר ובא לציון וא"כ קדיש שני על מה יאמרוהו. והקשה בס' א"ר לפמ"ש מ"א סס"י קמ"ג דאפי' במקום שאין ס"ת יקרא החזן בקול רם מתוך החומש וא"כ תהיה הקריאה מתוך החומש הפסק וגם בס' ת"ש כ' גם בעיני יפלא למה יגרע מפסוקי תהלים וצריך לחלק בין קדיש של ש"ץ לקדיש יתום עכ"ל ת"ש. ולענ"ד י"ל דלא מצינו קדיש יתום או ש"ץ כ"א על תחנה ותפל' או שיר ושבח אבל על לימוד התורה אומרי' קדיש דרבנן. רק כשקוראים בס"ת כתקנות עזרא אומרים קדיש על קיום מצות תקנות חכמים משא"כ במקום שאין ס"ת והחזן קורא מתוך החומש שלא תשתכח תורת קריאה אין לה מתקנת חכמים אלא מנהג בעלמא ע"ז לא שייך קדיש כ"א קדיש דרבנן על הלימוד וזה ניתקן בצבור: שלא יאמרו גם כן ואני תפלתי כמש"ל בס"ק שלפני זה לטעם ש"ל שם: א"ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. ר"ל לטעם שני שלא להפסיק כו' הוא יש לזה תקנה שיאמרו אחר ואני כו' קדיש שנית: מ"ד איהללו. ר"ל מ"ש לעיל דמה"ט א"א קדיש במנח' אחרי הקריא' דאין דבר להפסיק בין קדיש שלאחר הקריאה ובין קדיש שלפני י"ח והא איכ' הפסק אמירת יהללו שאומרים בשעה שמכניסים ספר תורה להיכל אע"כ דפסוק א' ל"מ הפסק: או יאמרוהו כו' ר"ל אם אעפ"כ רצונם לו' ואני יאמרוהו מיד אחר סיום ובא לציון ויאמרוהו אחר זה קדיש ולא יהי' הפסק. מ"מ לטעם הש"ל שכ' בס"ק א' אפי' מיד אחר סיום ובא לציון אין לאמרו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג (סק"ד) במנחה כו' כמ"ש סי' תרס"ו ביום ז' של סוכת (בא"י ובח"ל ביום ח') מן המנח' ולמעלה מוריד הכלים מתוך הסכה לתוך הבית לצורך יום טוב אחרון שאוכל בבית: זוקף כו' עיין במ"א סי' תקע"ח סעיף קטן י"ד: ש"ע סָעִיף ב

ד (ס"ק ה) שלא כו' אבל שנים כו' דחד טעם אמירת צדקתך שהוא כעין צידוק הדין על מיתת משה רבינו ע"ה (וגם יוסף ודוד) שהי' במנחה בשבת ומה"ט אם היו חול לא היו נופלים על פניהם א"א צדקתך ומה"ט אין קובעים מדרש דקיי"ל חכם שמת בית מדרשו בטל אב ב"ד שמת כו' נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלים כדאיתא ביו"ד סי' שד"מ. ומבואר שם דשנים שנים מותרים ללמוד. א"כ ע"כ מ"ש המרדכי שלא ללמוד ר"ל בחברותה. לכן המנהג כו' ר"ל כיון דאין קובעים מדרש אחר מנחה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב"ה אף ע"פ ששתינו אנו מתפללים לא כשאר אומות: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אומרים צדקתך כו'. שבאותה שעה מת משה רבינו ע"כ אומרים צידוק הדין וע"כ אין קובעין מדרש כי חכם שמת כל מדרשות בטלים כ"כ הטור בשם רבינו שר שלום ובאשר"י ובמרדכי פ' ע"פ הקשו ע"ז דא"א לומר שמשה מת בשבת דהא אמרינן שאותו יום כ' ס"ת ול"נ דגם רב ש"ש לא כוון לומר דבשבת מת אלא בערב שבת בזמן המנחה מת ולפי שבשבת ניתנה התורה ע"י משה עושים זכרון בזמן המנחה לבטל המדרש ובע"ש לא הוצרכו לבטל קביעת המדרש דבלא"ה אין לימוד באותו שעה שהרי עוסקים בקבלת שבת ובתפלה ע"כ אמר שבאותו שעה מת משה דהיינו שעת המנחה ובע"ש כנ"ל ליישב. הב"י הביא בשם ש"ל דהנוסח הוא יום מנוחה וקדושה לעמך נתת כך ראוי לומר שהרי בסוף הל' אומר ינוחו בו ל' זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צ"ל ינוחו בה ל' נקיבה שכל הל' שלמעלה הוא ל' נקיב' עכ"ל פי' דשם של שבת הוא ל' נקיבה בתור' כמ"ש שבת היא ויום הוא ל' זכר ע"כ במקום שלא נזכר יום י"ל ינוחו בה ובתוספות פ"ק דכתובות דף ה' כתבו דשבת פעמים ל' זכר דכתיב שומר שבת מחללו ופעמים ל' נקיבה דכתיב מחלליה מות יומת: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ואני עט״ז ששתינו לא משתכרין דשיכור אסור להתפלל פרישה. בי״ט אין אומרים ואני תפלתי ועב״ח דבשבת קורין בתורה ונתינת התורה עת רצון היה משא״כ בי״ט שחל בחול אין קורין לא אמרינן עת רצון ובפרישה בשם רש״ל דשבת ה״מ דבעינן לכם ובי״ט י״א כולו לגבות או כולו לכם אין מוכרח ששתינו יע״ש ובלבוש כתב י״ט חציו לה׳ אין כ״כ שכרות מה שא״כ שבת כולו לכם קשה קצת יע״ש ועא״ר אות ה׳ בזה. ועסי׳ תרכ״ב יוה״כ בשבת אין אומרים ואני תפלתי דלית שכרות ושתייה עט״ז שם. וכשחל יום א׳ בר״ח וביום שא״א תחנון אין אומרים בשבת במנחת צו״ץ עד״מ דמנחה שייך ליום שאחריו כמו בחול שא״א תחנון במנחה שלפניו. ועיין אות ב׳ עוד אי״ה מדיני צו״ץ: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב אומרים עט״ז וב״ח בשם י״מ תירץ דעת בע״ש ויום סילוקו בשבת היה יע״ש. מ״ש הט״ז מתוספות כתובות ה׳ א׳ יע״ש התו׳ הביאו מתורה נמי בפ׳ ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת ועסי׳ רפ״ו כתבתי שי״ל איום קאי ומחלל״ו דרשי מחול לו וי״ל מכפל הלמדי״ן דרשי כמו לא יחלל א׳ לו ולה. ועא״ר אות ט׳ כתב דכוונת הב״י דכל הלשון נאמר בלשון נקיבה גדולה וישועה ומנוחה ושבת אין נזכר כלל באתה אחד יע״ש בא״ר אות י״ז דמנהג לומר צו״ץ מעומד שהוא במקום צ״ה ויש מקומות שא״א בבית אבל אבודרהם ע״ת. ובתו״ש בציבור הוי פרהסיא יש לאומרו יע״ש. אבל תוך זיי״ן א״א פרקי אבות דלאו מסדר היום הוא עסי׳ תקנ״ג תו״ש. בט״ב לא יאמר פרקי אבות וה״ה אבל ועי״ד שפ״ד ואפשר ה״ה ברכי נפשי לא יאמר ואי״ה במ״א אבאר עוד. עתו׳ ביצה י״ב ב׳ ד״ה אין ילפינן מההיא: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב"ה אע"פ ששתינו אנו מתפללין לא כשאר אומות ט"ז. ובמנחה של י"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה. ב"י ש"ל וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת א"א אותו מ"א. ואין נוהגין כן: ש"ע סָעִיף א

ב ג' אנשים. א"א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח. ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה והקדיש שלפני י"ח קאי אקריאה ואע"פ שמפסיקין בין הקריאה לקדיש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק עכ"ל הגמ"נ וכ"כ בליקוטי פרדס וכ"מ בלבוש. וכ' הריב"ש סי' שכ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח. וכ' המ"א ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמש"ל וגם כדי שלא להפסיק בין הקדיש אחר ובא לציון לתפלת י"ח. וא"ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. דפסוק א' לא חשיב הפסק או יאמרוהו קודם הקדיש וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו ע"כ: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג צדקתך. דמתו בו יוסף משה ודוד. וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ"ש: ש"ע סָעִיף ב

ד מדרש. ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש בי"ד סי' שמ"ד סעיף י"ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ"א: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ס"א אשרי עבפ"ק דברכות: ובא לציון. ע' בסוף סוטה: ואני. ע"פ המדרש ועט"ז: וקורין. מגילה כ"א א': עשרה. שם ב': מפרשה. שם ל"א ב': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אומרים. תוס' במנחות ל' א' ד"ה מכאן כו': ואם חל. ע"ל סי' ת"כ ס"ב בהגה: במנחה. ע"ל סי' רס"ז ס"א ומ"ש שם: ונהגו. תוס' הנ"ל ובט"ז וע"ש וגמ' פט"ז דשב' אבל שלא בזמן כו' בנהרדעי כו' וז"ש שיר המעלות בחורף שמתפללין סמוך ללילה משא"כ בקיץ שהוא זמן בהמ"ד מ' הוא במקום אגדה: ש"ע סָעִיף ב