א מְאַחֲרִין תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּדֵי לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.
ב צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁיֵּרָאוּ שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וְלֹא יִהְיוּ מְפֻזָּרִים אֶלָּא רְצוּפִים, וְאִם הוּא יוֹם הַמְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָפֵק מִלִּבּוֹ.
ג מִי שֶׁהוּא אָנוּס, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לִדְבַר מִצְוָה, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּלְהַבְדִּיל מִיָּד, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עַל הַנֵּר, וְכֵן אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. הַגָּה: וְנוֹהֲגִים לוֹמַר: וְהוּא רַחוּם וּבָרְכוּ בַּאֲרִיכוּת נֹעַם, כְּדֵי לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ (אוֹר זָרוּעַ).
א סָעִיף א (א) מאחרין וכו' - היינו אף דמן הדין סגי במה שיתעכב מלעשות מלאכה עד הזמן המבואר בס"ב מ"מ לכתחלה ראוי ונכון וכן מנהג כל ישראל לאחר את התפלה כדי שיתוסף יותר מחול על הקודש. המנהג לזמר קודם מעריב המזמור אלהים יחננו [תהלים ס"ו] ועוד מזמורים כנזכר בסידורים. ואם יחול ת"ב במוצאי שבת אין מזמרין דאז אין זמן חנינה. וכן כשיחול יו"ט במו"ש ג"כ אין המנהג לזמר. כתב הפמ"ג דאפשר משום דאין אומרים תחנה בשבת ויו"ט משא"כ בכל שבת יוכל לאמרו משחשכה קודם מעריב. ועיין לעיל בסימן מ"ט בשם חות יאיר דתהילים מותר המורגל בו לומר בעל פה ומה טוב ויפה המנהג הזה א' כדי ללוות שבת שנקראת כלה מלכתא בשירות ותשבחות וכדאיתא במדרש ועוד כי עי"ז נתאחר המעריב ונתוסף מחול על הקודש וגם כדי שלא יבואו לדבר בדברים בטלים אח"כ מצאתי בכנסת הגדולה סימן רל"ה כעין מה שכתבתי:
ב סָעִיף ב (ב) מלעשות מלאכה - עיין לקמן בסימן רצ"ט ס"י:
ג סָעִיף ב (ג) עד שיראו - וקודם לכן אסור משום ספק יום ומדינא סגי בג' כוכבים בינונים אלא שאין אנו בקיאין בזה ושמא הן גדולים הנראין ביום לכן אנו מצריכין קטנים:
ד סָעִיף ב (ד) ג' כוכבים קטנים - עיין לקוטי פר"ח על יו"ד שכתב דאם הרקיע מזהיר כעין אורה של יום תו לא נחשב אותו הזמן רק בה"ש והביאו הגאון רע"א בחידושיו ביו"ד סימן רס"ב עי"ש ובבאור הגר"א בלקוטיו שם כתב דאם נסתלק האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה אין אנו חוששין במה שמזהיר. ודע עוד דבספר תפארת ישראל בפ"ב דשבת מצריך ג' קטנים לבד ג' בינונים ולא ידעתי מקורו ואולי דטעמו שמא אנו טועין בדבר וגדולים הם לכך אנו צריכין עוד כוכבים הגדולים מהם ומזה אנו יודעין שעכ"פ הם אינם גדולים ולפי מה שכתב בשערי תשובה סימן רל"ה בשם המטה יהודה והברכי יוסף עי"ש ניחא דברי התפארת ישראל בפשיטות אולם שארי אחרונים לא הזכירו ד"ז [ואפשר דאם בשארי מקומות הרקיע מעונן ולא יכול לראות עוד כוכבים יש להקל לכו"ע] ונ"ל דלפי מה שכתב הגר"א דבעינן שיסתלק האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה ואז מועיל הג' כוכבים נראה דמועיל אז בג' כוכבים קטנים לבד:
ה סָעִיף ב (ה) אלא רצופים - משום תוספת שבת. וה"ה כשרואה ג' כוכבים קטנים שאינם רצופים וממתין מעט אחרי כן מותר לעשות מלאכה דעיקר טעם הרצופין משום תוספת וכיון שהמתין מעט הרי הוסיף [דגול מרבבה]:
ו סָעִיף ב (ו) עד שיצא - מה שלא זכר השו"ע שימתין השיעור ד' מילין מעת תחלת השקיעה לפי מה שפסק לעיל בסימן רס"א ס"ב דאפשר דמיירי דלא נודע לו גם זמן השקיעה משום הענן:
ז סָעִיף ב (ז) מלבו - ואם יש לו מורה שעות שהולך בטוב ויודע בבירור שהיה אתמול בזה הזמן לילה ע"פ הדין דהיינו ג' כוכבים קטנים נראה דיוכל לסמוך ע"ז וכ"כ בברכי יוסף דיוכל לסמוך על מורה שעות:
ח סָעִיף ג (ח) כגון שצריך וכו' - היינו שהולך מביתו מבע"י עד סוף התחום ויושב שם עד הערב כדי שמיד שיחשך ילך לדבר מצוה הנחוץ לו ומיירי ששם לא ימצא לו כוס להבדיל עליו:
ט סָעִיף ג (ט) יכול וכו' - ומ"מ כתבו האחרונים דאין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים גם שמא יבואו להקל במלאכה ובפרט בימינו דנוהגין לעשות תמיד כרבנן שמתפללין מנחה עד הערב בודאי מדינא אסור להקדים מעריב במו"ש ואף דבע"ש יש שמקילין היינו משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש משא"כ במו"ש:
י סָעִיף ג (י) ולהבדיל מיד - ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צה"כ:
א סָעִיף ב כוכבים קטנים. שאין אנו בקיאים בבינונים:
ב סָעִיף ב רצופים. משום תוספת שבת [ב"י] והע"ש לא ע"ש:
ג סָעִיף ג כגון שהוא צריך. והתוס' כתבו כגון שצריך לילך לדבר מצוה ולא יהיה לו יין בשדה ומ"ש הטור או שצריך להחשיך וכו' פי' שיצטרך להתפלל מהלך לכך יתפלל בכאן:
ד סָעִיף ג יכול להתפלל. ואין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים [ב"ח רש"ל] ועסי' ש"ו, בטור כתוב דה"ה אם היה להם שום אונס שלא יהיה לו יין להבדיל במ"ש רשאי להתפלל מבע"י ע"ש ונ"ל דה"פ כגון שהוא דר בעיר ובחוץ לעיר יש יין ובשבת א"א להביאו ומ"ש מתירא מפני העכו"ם או לסטים וא"א לו ללון חוץ לעיר רשאי להבדיל מבע"י ופי' הב"ח דחוק כמ"ש הוא עצמו וגם נ"ל דאם אין לו אלא כוס א' ימשוך סעודתו עד שחשיכה ויאמר הבדלה וב"ה עליו כמ"ש סי' רצ"ו ס"ג [עמ"ש רסי' ער"ב]:
ה סָעִיף ג ולהבדיל מיד. ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צ"ה אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה [טור והרמב"ם] ועסי' רל"ה דלדידן קוראין ק"ש קודם לילה [ד"מ] ולפי מ"ש סי' צ' ס"ט יחיד יקרא ק"ש בלילה וכן עיקר:
א סָעִיף ב (ס"ק א) כוכבים כו' שא"א בקיאים כו' מצד הדין סגי בבינונים אלא לפי שאין אנו בקיאים מה הם בינונים החמירו שיהיו קטנים:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) רצופים כו' והע"ש לא ע"ש שהקשה הא קי"ל אם נראה כוכב אחד עדיין יום שנים בין השמשות ג' לילה אם כן בתחלת הלילה נראים ג' כוכבי' וא"כ איך כתב דאין לעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים. הא אפי' נראו ג' כוכבים עדיין אסור במלאכה דהא צריך להוסיף מחול על הקדש ובאמת זהו התוספת מה שהן רצופים דמיד שנראו ג' כוכבים מפוזרים הוי לילה וכשנראו רצופים אז עבר גם התו':
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) כגון כו' ומ"ש הטור כו' ז"ל הטור כגון שהי' להם שום אונס שלא ה"ל יין להבדיל במ"ש או שהיו צריכים להחשיך על התחום לצורך מצוה עכ"ל ולהטור א"א לפרש במ"ש שהיו צריכים להחשיך כו' ולא יהי' להם יין בשדה כמ"ש התו' דזה הוא אונס הראשון שכ' הטור שלא ה"ל יין להבדיל ואע"ג דמ"א בס"ק שאחר זה מפרש ומ"ש בהטור שלא ה"ל יין כו' דלא כמ"ש התוספ' הנ"ל אלא כגון שהוא דר בעיר כו' עכ"פ אונס הראשון שכתב הטור שלא יהי' להם יין להבדלה. שוב א"א לפרש מה שכתב אח"ז או שהיו צריכים להחשיך כו' שלא יהיה להם יין בשדה דהיינו אונס הראשון שלא יהיה להם יין להבדלה ומה לי שלא יהי' להם יין להבדל' ע"י סבה א' או ע"י סבה אחרת לכן ע"כ מ"ש הטור או שהיו צריכים להחשיך כו' והאונס שיצטרך להתפלל מהלך ועמ"ש ס"ס זה:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד) יכול כו' ואין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים. וסיים ואיכא נמי למיחש שמא יבא להקל גם במלאכה אבל להתפלל שבת בע"ש הכי נהוג. דהא מוסיפים מחול על הקדש עכ"ל: ועסי' ש"ו דיני מחשיך על התחום: בטור כ' כו' הוא ענין בפ"ע. מ"ש הטור כאן דה"ה אם ה"ל כו' הבאתי לעיל לשון הטור: ונ"ל דה"פ כו' דל"ל כוונת הטור כמ"ש התו' שצריך לילך לד"מ ולא יהיה לו יין בשדה דהא הטור באונס זה לא הזכיר שצריך להחשיך ע"ה: ובשבת א"א להביאו משום איסור הוצאה: ופי' הב"ח דחוק. שפי' שיושב ואוכל סעוד' ג' מבע"י ואין לו אלא כוס א' וס"ל בהמ"ז טעונה כוס ולכן יבדיל מבע"י ויברך עליו בהמ"ז והבדלה. וכתב שהוא דוחק דאם כן מה לו להטור לו שה"ל שום אונס שלא ה"ל יין להבדל' אפי' בלי אונס משכחת לה שאין לו כ"א כוס א' וכנ"ל: וגם נ"ל כו' ר|ל דלא מבעיא שדחוק לפרש כן דברי הטור אלא גם דינו של הב"ח ליתא. דאם אירע כה"ג שכתב הב"ח לא הותר לו להבדיל מבע"י אלא ימשוך סעודתו כו':
ה סָעִיף ג (ס"ק ה) ולהבדיל כו' דלדידן קורין ק"ש קודם הלילה א"כ גם כה"ג יקרא ק"ש מבע"י כדי שיסמוך גאולה לתפלה. דהא גם בחול קורין קריאת שמע מבע"י: יחיד יקרא ק"ש דלא הותר לקרות ביום. אלא צבור משום טרחא דציבורא שנצטרכו להתאסף שנית לתפל' ערבית לכן הותר להם להתפלל מנחה וערבית סמוכים אף ע"ג שקורין ק"ש מבע"י אבל ביחיד דליכא ה"ט אוקמי אדינא לקרות ק"ש בלילה א"כ ה"ה הכא דמיירי ביחיד א"כ אפי' לדידן דקורין בחול ק"ש מבע"י מ"מ כאן צריך לקרות ק"ש בלילה ולא יסמוך גל"ת. אלא שבס' ת"ש כתב לפי מ"ש מ"א לעיל סס"י פ"ט דהעולם נוהגים לפסוק כרשב"א דסמיכת גל"ת עדיף מלהתפלל מעומד א"כ אזיל ליה האי אונס שכתב הטור שצריך להחשיך על התחום ויצטרך להתפלל מהלך. דכה"ג לדידן לא יתפלל ולא יבדיל מבעוד יום דאם יתפלל מבע"י ע"כ ק"ש ימתין לומ' עד הלילה ולא יסמוך גאולה לתפלה ועדיף טפי להתפלל בלילה כשהוא מהלך ויסמוך גל"ת עכת"ד:
א סָעִיף ב ס"ב רצופים. ירושלמי ריש ברכות לענין לילה א"ר יוסי בר' בון ובלחוד תלתא כוכבים דדמיין כחדא כוכבא וכ' הר"ן בספ"ב בשם הרמב"ן דשיעור התוס' שלא נתנו בו שיעור מסתמא הוא בשיעור הנ"ל ועמש"ל:
ב סָעִיף ג ס"ג יכול להתפלל. היינו למאן דעבד כר"י שם: ולהבדיל. שם: אבל. דאין זמנה אלא בלילה וכמ"ש בפ"י דפסחים אבל לא על האור ועוד אין מברכין עד שיאותו כו': וכן אסור. תוס' שם דאפי' ר"י מודה לענין מלאכה ואפי' בע"ש כמ"ש בשבת י"ז ב' ובכולם ב"י כו' וכמש"ל סי' רס"א ס"ב ועיין רמב"ם פ' כ"ט:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.